סימן קי – היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובית המדרש – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן קי – היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובית המדרש

א בִּשְׁעַת א הַדַּחַק, כְּגוֹן שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ; אוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּמָקוֹם שֶׁהוּא טָרוּד וְיָרֵא ב שֶׁיַּפְסִיקוּהוּ; אוֹ שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה תְּפִלָּה אֲרֻכָּה, מִתְפַּלֵּל אַחַר ג' רִאשׁוֹנוֹת: הֲבִינֵנוּ, וְאוֹמֵר אַחֲרֶיהָ ג' אַחֲרוֹנוֹת, וְצָרִיךְ לְאָמְרָם מְעֻמָּד; וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל. וְאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל הֲבִינֵנוּ בִּימוֹת ג הַגְּשָׁמִים, וְלֹא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. ב הַפּוֹעֲלִים שֶׁעוֹשִׂין מְלָאכָה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אִם אֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶם שָׂכָר חוּץ מִסְעוּדָתָן, מִתְפַּלְּלִין י"ח, אֲבָל אֵין יוֹרְדִין לִפְנֵי הַתֵּבָה וְאֵין נוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶם; וְאִם נוֹתֵן לָהֶם שָׂכָר, מִתְפַּלְּלִין הֲבִינֵנוּ. וְהָאִדָּנָא, אֵין דֶּרֶךְ לְהַקְפִּיד ד בְּכָךְ, וּמִסְתָמָא אַדַּעְתָּא דְּהָכֵי מַשְׂכִּירִין אוֹתָם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ י"ח. ג הַהוֹלֵךְ בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, מִתְפַּלֵּל: צָרְכֵי עַמְּךָ מְרֻבִּים וְכו', וְאֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לְג' רִאשׁוֹנוֹת וְלֹא לְג' אַחֲרוֹנוֹת; וּמִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ, וְאִם יָכוֹל לַעֲמֹד עוֹמֵד, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְיִשּׁוּב וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ, חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת י"ח בְּרָכוֹת { וְאִם לֹא חָזַר לְהִתְפַּלֵּל, הָוֵי כְּאִלּוּ שָׁכַח לְהִתְפַּלֵּל לְגַמְרֵי, וְנִתְבָּאֵר לְעֵיל סי' ק"ח, } (כֵּן מַשְׁמָע בְּבֵית יוֹסֵף). ד הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, יִתְפַּלֵּל: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ ה לְשָׁלוֹם וְכו', וְצָרִיךְ לְאָמְרָהּ בִּלְשׁוֹן ו רַבִּים, וְאִם אֶפְשָׁר יַעֲמֹד מִלֵּילֵךְ כְּשֶׁיֹּאמְרֶנָּה, וְאִם הָיָה רוֹכֵב אֵין צָרִיךְ ז לִירֵד. ה אֵין צָרִיךְ לוֹמַר אוֹתָהּ אֶלָּא פַּעַם אַחַת ח בַּיּוֹם, אֲפִלּוּ אִם יָנוּחַ בָּעִיר בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, אֲבָל אִם דַּעְתּוֹ לָלוּן בָּעִיר וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ וְיָצָא מִמֶּנָּה לַעֲבֹר חוּצָה לָהּ אוֹ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ, צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ פַּעַם אַחֶרֶת. ו הר"מ מֵרוֹטֶנְבּוּרְג, כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ ט בַּבֹּקֶר הָיָה אוֹמְרָהּ אַחַר יְהִי רָצוֹן כְּדֵי לְהַסְמִיכָהּ לְבִרְכַּת הַגּוֹמֵל חֲסָדִים וְתִהְיֶה בְּרָכָה הַסְמוּכָה י לַחֲבֶרְתָּהּ. ז אוֹמֵר אוֹתָהּ אַחַר שֶׁהֶחֱזִיק יא בַּדֶּרֶךְ; אֵין לְאָמְרָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ לֵילֵךְ יב פַּרְסָה, אֲבָל פָּחוֹת מִפַּרְסָה לֹא יַחְתֹּם בְּבָרוּךְ { וּלְכַתְּחִלָּה יֹאמַר אוֹתָהּ בְּפַרְסָה רִאשׁוֹנָה } (רַשִׁ"י וְהר"י), וְאִם שָׁכַח מִלְּאָמְרָהּ, יֹאמַר אוֹתָהּ כֹּל זְמַן שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ תּוֹךְ פַּרְסָה הַסְמוּכָה לָעִיר שֶׁרוֹצֶה לָלוּן בָּהּ וּמִשָּׁם וָאֵילָךְ יֹאמַר אוֹתָהּ בְּלֹא בְּרָכָה. ח הַנִּכְנָס יג לְבֵית הַמִּדְרָשׁ יִתְפַּלֵּל: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בִּדְבַר הֲלָכָה וְכו', וּבִיצִיאָתוֹ יֹאמַר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְכו'.

באר היטב – סימן קי – היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובית המדרש

א א הדחק. או שהשעה עוברת. כנה"ג מ"א: ב שיפסיקוהו. קאי ג"כ אדלעיל כשהוא בדרך ורואה שיפסיקוהו אבל בלא"ה מתפלל מהלך או מיושב. ב"ח מ"א: ג הגשמים. מפני שצ"ל ותן טל ומטר ובמ"ש וי"ט צ"ל הבדלה: ב ד בכך. וה"ה שילכו לבה"כ להתפלל בעשרה ל"ח. והיכי דנהוג נהוג. מג"א: ד ה לשלום. ואל יאמר אדם לחבירו לך בשלום אלא לך לשלום גמ': ו רבים. דוקא תפלה הקבוע לרבים כמ"ש סי' תקס"ה סוף סעיף א' אבל מלת ותתנני לחן יאמר בלשון יחיד ס' הקנה ע"פ הסוד ויעסוק בתורה בדרך אבל לא יעיין בהלכה דילמא אתי לאטרודי גמ' דתענית וכתב המ"א ואפשר דביושב בעגלה ואיש אחר מנהיג הסוסים שרי אפילו עיון. ואל יאכל יותר משני רעבון משום חולי מעיים (שם) ויכנס בכי טוב ויצא בכי טוב. עיין תוס' שם: ז לירד. מיהו אם אפשר לו יעמיד הבהמה דקי"ל רוכב כמהלך דמי. ש"ג: ה ח ביום. פי' בכל יום ויום שהולך יאמר אותה ב"ח וט"ז וכנה"ג דלא כטועים שאין אומרים אלא ביום ראשון שיוצאים לדרך אלא כל זמן שהוא בדרך מחויב לומר בכל יום שהולך: ו ט בבוקר וכו'. יש שהבינו דהאי בבוקר נמשך למטה כלומר כשהיה יוצא לדרך אפי' אחר התפלה היה אומר בבוקר כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים וכ"ה דעת הט"ז ולא היא אלא דמלת בבוקר נמשך למעלה כשהיה יוצא בבוקר קודם התפלה ואמר הברכות בדרך וכו' דהא אסור לאומרה עד שהחזיק בדרך כמ"ש ס"ז. באר שבע דף ק"ט מ"א וע"ת ושכנה"ג ולדברי ט"ז מה שאמר (בס"ד) [בס"ז] אחר שהחזיק בדרך. פירושו שיהיה מוחזק בודאי לילך ע"ש. ודוחק הוא ונסתפקתי אם יוצא בדיעבד אם אמר בביתו. ותפלת היוצא מן הכרך הנזכר בסי' ר"ל לכ"ע אומר אותה בביתו ע"ש: י לחברתה. שאינה פותחת בברוך ואם הולך באמצע היום יסמיכה לברכה אחרת כגון שיאכל או ישתה דבר ויברך ברכה אחרונה או יטיל מים ויאמר אשר יצר. של"ה נ"צ ואגודה: נוהגים ליטול רשות מהגדולים ומתברכים כשהולכים בדרך ויש סמך ממ"ש חז"ל נמלכין בסנהדרין פרש"י נטלו רשות כדי שיתפללו עליהם. עט"ז: ז יא בדרך. ולא יאמר בתוך עיבורה של עיר דהיינו בתוך ע' אמה ושירים מן העיר דעיבור' דמתא כמתא דמי: יב פרסה. הוא ח' אלפים אמה דמיל הוא אלפים אמה ופרסה הוא ד' מילין ואם הולך במקום סכנה יש להתפלל ת"ה אפי' בפחות מפרסה. ט"ז וכ"כ ע"ת: ח יג לבה"מ. נ"ל דה"ה במי שיושב ללמוד אפילו ביחידות ובפרט מי שהגיע להוראה. וי"ל נוסחא א' קצרה כוללת הרבה וזו היא. יר"מ יאו"א שתאיר עיני במאור תורתך ותצילני מכל מכשול וטעות הן בדיני איסור והיתר הן בדיני ממונות הן בהוראה הן בלימוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ומה ששגיתי כבר העמידני על האמת ואל תצל מפי דבר אמת עד מאוד כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. עכ"ל ט"ז וכן כתב המ"א שהאר"י ז"ל היה אומרה בכל בוקר. וכתב המ"א תפלת מודה אני וכו' יאמר בכל ערב כל העוסק בתורה כל היום:

מגן אברהם ק״י – סימן קי – היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובית המדרש

א׳ בשעת הדחק. או שהשעה עוברת [כ"ה]: ב׳ וירא שיפסיקוהו. קאי ג"כ אדלעיל כשהוא בדרך וירא שיפסיקוהו אבל בלא"ה מתפלל מהלך או מיושב כמ"ש סי' צ"ד ס"ד וס"ו וכ"כ הב"ח בשם התו' לשון הרמב"ם או שקצרה לשונו מהתפלל מתפלל הביננו: ג׳ מעומד. כיון דקצרה היא לא יטרד בעמידתו משא"כ בשאר תפלות: ד׳ בימות הגשמים. מפני שצ"ל שאלה בברכת השנים ופריך ולכלליה שיאמר ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר ומשני אתי לאטרודי פי' לטעות שלא ידע לחזור לתפלתו וידלג או יוסיף (ב"י וכ"מ דלא כב"ח) מאחר דמלות קצרות הן וכ' הר"מ דאם מובטח דלא אתי לאטרודי רשאי כמ"ש סי' קכ"ח ס"ב ובקשתי לו חבר ולא מצאתי (כ"מ) ועמ"ש שם: ה׳ בימות הגשמים. אלא מתפלל י"ח ואם הפסיקוהו עסי' ק"ד ס"ה: ו׳ ולא במ"ש. מפני שצ"ל הבדל' בחונן הדעת, ופריך ונכלליה והכא ליכא למיחש שיטעה כיון דתחלת הברכה היא ותירץ הר"י כדי שלא יהא נראה שהבדלה ברכה בפ"ע היא וא"ת גבי שאלה נמי נימא האי טעמא י"ל דבשלמ' הבדלה כיון דאיכא ר"ע דסבר דברכה בפ"ע היא יבואו לומר דהל' כר"ע משא"כ בשאלה ליכ' למ"ד ולא יבואו לומר כן כנ"ל דלא כב"ח: ז׳ והאידנא. וה"ה שילכו לבה"כ להתפלל בי' (ל"ח) והיכא דנהוג נהוג: ח׳ חוזר ומתפלל. ואף על פי שהתפלל אותה מעומד דבמהלך בלא"ה צריך לחזור ולהתפלל כמ"ש סי' צ"ד ס"ט: ט׳ לשלום. ואל יאמר אדם לחבירו לך בשלום אלא לך לשלום (גמ'): י׳ בל' רבים. דוקא תפלה הקבוע לרבים כמ"ש סי' תקס"ה סס"א אבל מלת ותנני לחן יאמר בל' יחיד (כ"כ ספר הקנה ע"פ הסוד) ויעסוק בתור' בדרך אבל לא יעיין בהלכה דלמא אתי לאטרודי (גמ' תענית) ואפש' דביושב בעגל' ואיש אחר מנהיג הסוסי' שרי אפי' עיון ואל יאכל יות' משני רעבון משו' חולי מעיים [שם] ויכנס בכי טוב ויצא בכי טוב וכתבו התוס' ריש פסחים דבעירו מותר בלילה אם אינו הולך יחידי דליכא למיחש לא למזיקין ולא לפחתי': י״א רוכב. מיהו אם אפשר לו יעמיד הבהמה דקי"ל רוכב כמהלך דמי (ש"ג): י״ב לדרך בבוקר. פי' שאומר הברכות בדרך דעכ"פ אסור לאומרה עד שהחזיק בדרך כמ"ש ס"ז [ב"ש]: י״ג הסמוכה לחברתה. שאינה פותחת בברוך ואם הולך באמצע היום יסמיכה לברכה אחרת כגון שיאכל או ישתה דבר ויברך ברכה אחרונה או יטיל מים ויאמר אשר יצר [של"ה נ"צ ואגודה]: י״ד אחר שהחזיק. נ"ל דלא יאמרו בתוך עיבורה של עיר דהיינו בתוך ע' אמה ושירים מן העיר דעיבור' דמתא כמתא כדאמרינן בנדרים ועסי' ר"ל סס"א ובעמק הברכה כתוב דהיינו תחום מעיבורא של עיר: ט״ו פרסה. פי' ח' אלפים אמה: ט״ז יתפלל יר"מ כו'. והאר"י ז"ל היה אומרה בכל בוקר והיה אומר אח"כ כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ועיין בהקדמת תי"ט ונ"ל דתפלת מודה אני וכו' יאמר בכל ערב כל העוסק בתורה כל היום:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ק״י

א׳ בימות הגשמים. מפני שצ"ל ותן טל ומטר ובמ"ש וי"ט צ"ל הבדל' וכל מה שאומר בהביננו במלות קצרות הוא מעין ברכת י"ח והבדלה אינו ברכה בפ"ע ע"כ אין מזכירה: ב׳ אם אינו נותן וכו'. בטור כ"כ בשם הרמב"ם וכתב עליו ואפשר שחושב פועלים כשעת הדחק וכב"י מדברי רבינו נר' שסובר שהם דברי רמב"ם ואינו כן אלא גמ' ערוכה בפרק היה קורא והכי איתא כו' עכ"ל. ובאמת לא עיין ב"י בזה כל הצורך דבפ' היה קורא (ברכות דף י"ז) איתא הכי ומתפללין תפלת י"ח והתניא מעין י"ח א"ר ששת ל"ק הא ר"ג הא ר"י דתני' בפ' ת"ה רג"א בכל יום מתפלל אדם י"ח רי"א מעין י"ח ופריך אי ר"י מאי איריא פועלים אפי' כל אדם נמי אלא אידי ואידי ר"ג הוא ול"ק כאן בעושין בשכרן כאן בעושין בסעודתן דאז מתפללין י"ח ומביא ראיה מברייתא דמחלק ג"כ בין עושין בסעודתן או לא לענין ברכת המזון והרי"ף והרא"ש לא הביאו כלל החילוק הזה לענין הביננו רק לענין ב"ה וא"כ היאך כתב דתלמוד ערוך הוא לחלק לענין הביננו אלא נראה דלא כן הוא הדרך דבתפלת השחר הוא עיקר הדין של הביננו ושם מוכח במסקנ' דלא מצלי הביננו אלא בשעת הדחק מההיא דאביי לייט אמאן דמצלי הביננו במת' לחד גי' של התו' וכמ"ש הרי"ף והרא"ש שם וא"כ צ"ל דפסק התלמוד התם דלא כחד דלר"ג צריך לעול' י"ח ולר"י לעולם הביננו והתלמוד מכריע להלכה דבשעת הדחק יש לסמוך על ר"י ושלא בשעת הדחק עבדינן כר"ג ובפ' היה קורא מפלפל בגמ' כמאן מן התנאים אתי' ההיא ברייתא דיאמרו הביננו דשם לא נחתי כלל לחלק בין דחק או לא אלא בדברי התנאים עצמן מפלפל שם כמאן אתי' וע"ז פרכינן אי ר"י מאי אריא פועלים ולא סלקי' שם להאי סבר' דיש חילוק בין דחק או לא אבל במסקנת התלמוד דנחתין לזה להכריע בין דחק או לא ותו אין חילוק אחר הכי קי"ל וכ"כ הפוסקים לחלק כן ונמצא שמ"ש הרמב"ם לחלק בין עושין בשכרן או לא וכבר חילק הוא עצמו בין דחק או לא קשה עליו כיון שיש חילוק בין דחק או לא תו ליכא חילוק אחר דהני הכרעות התלמוד לחלק דוקא בין שעת הדחק וע"ז כתב רבינו הטור ואפשר שחושב פועלים כשעת הדחק דהיינו חילוק זה דעושין בשכרן ה"ל כשעת הדחק אבל בשכר סעודתן ה"ל שלא כשעת הדחק ונמצא שפיר כתב רבינו הטור דין זה בשם הרמב"ם דוקא כנ"ל נכון בס"ד: ג׳ בלשון רבים. שמתוך כך תפלתו נשמעת: ד׳ ואם אפשר יעמוד. דא"ר ששת מהיות טוב אל תקרי רע פי' כיון שהחבורה עומדים לא נקרא רע להתפלל מהלך אע"פ שמותר (רש"י): ה׳ אלא פעם א' ביום. פי' בכל יום שהולך יאמר אותה: ו׳ אבל פחות מפרסה כו'. דכמו שהוא בעיר דייני' ליה וכתב הר"י יש מקשין מן הירוש' דאמר כל הדרכים בחזקת סכנה ואפשר לומר שזה אינו קרוב לעיר אלא בהולך בין הכפרים שהכל הוא בחזק' סכנה עכ"ל משמע מזה דבהולך במקום סכנה יש להתפלל ת"ה אפילו בפחות מפרס' דזיל בתר טעמ' וראיה עוד ממ"ש בסי' רי"ט לענין ברכת הגומל בזה אפילו בפחות מפרסה וכ"ש בזה: ז׳ ולכתחלה כו'. פי' שלא יעכב מלומר אותה אחר פרסה ראשונה ויכול לומר אותה אפילו בעיר קודם שיוצא לדרך ומ"ש שיחזיק בדרך פי' שיהי' מוחזק בודאי לילך וראיתי לקצת מקפידים שלא יאמר אותה עד שהוא דוקא חוץ לעיר על השדה ואין לזה שורש ועיקר מכל הפרושים והרי מהר"מ היה מתפלל אותה בבקר ביום שרצה ללכת בדרך ומ"מ נראה טעם למה שמתפללין אותה חוץ לעיר הוא משום שאז יאמר אותה עם אחרים וזכות דרבים עדיף מ"מ יהיה נזהר לומר בבית תפלה היוצא מן הכרך הנזכר בסי' ר"ל: ח׳ הנכנס לבה"מ. נ"ל דה"ה במי שישב ללמוד אפילו ביחידות ובפרט במי שהגיע להוראה וי"ל נוסחא א' קצרה כוללת הרבה וזו היא יר"מ יאו"א שתאיר עיני במאור תורתך ותצילני מכל מכשול וטעות הן בדיני איסור והיתר הן בדיני ממונות הן בהוראה הן בלימוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ומה ששגיתי כבר העמידני על האמת ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ק״י

ק״י:תתס״ו א׳ (ס"ק ב) וירא כו' קאי ג"כ אדלעיל כשהוא בדרך כו' דלא תטעה דכשהוא בדרך אפי' אינו מתירא שיפסיקוהו רשאי להתפלל הביננו כדי שיוכל לעמוד הואיל והוא קצרה וכמ"ש מ"א סק"ג קמ"ל דמה"ט לא הותר לו להתפלל הביננו אלא יתפלל י"ח דרך הלוכו אע"כ מ"ש וירא שיפסיקו קאי גם אכשהוא בדרך ולכן הותר לו להתפלל הביננו: ק״י:תתס״ז א׳ (ס"ק ג) מעומד כו' משא"כ בשאר תפלות. ר"ל תפלת י"ח מתפלל דרך הלוכו דאם יצטרך לעמוד יטרד הואיל והן ארוכות: ק״י:תתס״ח א׳ (ס"ק ד) בימות כו' ודשננו בנאות ארצך. דהביננו במלות קצרות כוללת כל ברכות אמציות של ח"י ברכות. וג' תיבות ודשננו בנאות ארצך היא תמורת ברכת השנים. ופריך כמו דבי"ח אומר ותן טל ומטר בברכת השנים. הל"ל בהביננו כשאומר ודשננו בנאות כו' ותן טל ומטר בברכת השנים. פי' לטעות כו' וז"ל הרב"י ונ"ל דהא דחיישי' שיטע' יותר בהביננו מבתפלת י"ח הוא מפני שאדם עשוי לטעות ביותר בדברים קצרים שבקל אדם יכול לדלג ב' או ג' תיבות או להוסיף אותם עד כאן לשונו: ב׳ וכתב הב"ח וז"ל ותימא דא"כ כו' בלאו שאלה נמי אתי לדלג ב' או ג' תיבות ויהיה הביננו חסר ברכה א' מן האמצעות עכ"ל. ועז"כ מ"א דכוונת הרב"י ע"י שיוסיף בימות הגשמים שאלת ותן טל ומטר כשסיי' ותן טל ומטר לא ידע לחזור למקום שעומד בהביננו כיון שהם מלות קצרות מה שאין כן כשלא יוסיף השאלה ל"ל לדילוג: ג׳ כמ"ש סי' קכ"ח בכהן שהוא ש"ץ לא ישא כפיו דאתי למטרד. ואפי' הכי אם הוא בטוח שידע לחזור לתפלתו ישא כפיו וה"ה הכא: ד׳ ועמ"ש שם סי' קכ"ח דגם בכהן וש"ץ אפי' מובטח לא הותר לו לישא כפיו אלא אם כן ליכא שום כהן אחר אלא הוא: ק״י:תתס״ט א׳ (ס"ק ה) בימות כו' עסי' ק"ד ס"ה החילוק אם שהה כדי לגמור כלה או לא: ק״י:תת״ע א׳ (ס"ק ו) ולא כו' כיון דתחלת ברכה היא ופירש"י בתחלת התפלה (ר"ל תחלת ברכות אמצעיות) יכול אדם לכוין דעתו יותר מן האמצע: ב׳ וא"ת גבי שאלה כו' כנ"ל דלא כב"ח: ג׳ כדי לעמוד על כוונתו אעתיק דברי הגמ' דף כ"ט ע"א אמר ר"נ אמר שמואל כל השנה כלה מתפלל הביננו חוץ ממ"ש ומוצאי י"ט מפני שצ"ל הבדלה בחונן הדעת. מתקיף לה מר זוטרי ונכללי' בכלל הביננו ה' אלקים המבדיל בין קודש לחול קשיא. א"ר ביבי בר אביי כל השנה כלה מתפלל אדם הביננו חווץ מבימות הגשמים מפני שצ"ל שאלה בברכת השנים מתקיף לה מר זוטרי ונכללי' בכלל ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר. אתי לאטרודי. אי הכי הבדלה בחונן הדעת נמי אתי לאטרודי אמרי התם כיון דאתי בתחלת צלותא לא מטריד כו' וכתב הרשב"א שר"ה גאון והרי"ף והרמב"ם והרא"ש כולם פסקו כר"נ אמר שמואל ואע"ג דאסקי בקושיא. כיון דלא אמר תיובתא לא נדחה מהלכה וכן הסוגיא בכולי תלמודא: ד׳ והרר"י כתב ליישב קושית מר זוטרי שאם הי' כולל בהבדלה הי' נראה שהבדלה היא ברכה בפ"ע כיון שתקנו מעין הבדלה כמו שתקנו מעין שאר הברכות עכת"ד. ומעתה נבין מה הוי קשיא ניה למ"א שכתב וא"ת גבי שאלה נמי נימא ה"ט. ור"ל דהא בלא"ה צ"ל ה"ט גבי הבדלה ה"ל למימר גם גבי שאלה ה"ט גופי' ולא הוי צריך לשנויי אתי' לאטרודי אין זה קושיא. חדא דהא חזינן דבש"ס גם גבי הבדלה לא השיבו למר זוטרי על קושייתו ה"ט שלא יהא נראה שהוא ברכה בפ"ע והניח הדבר בקושיא ע"כ לא אסקי' אדעתיה או מאיזה טעם שיהיה ואיך נקשה דה"ל לתרץ כן על קושית מר זוטרי השני' גבי ותן טל ומטר ועוד ע"כ צ"ל הא דפריך א"ה גבי הבדלה נמי אתי לאטרודי. מאי קושי' דלמא באמת כן הוא אדרבא יתיישב בזה מימרא דר"נ אמר שמואל דבמ"ש וי"ט לא יאמר הביננו משום הבדלה והוי קשיא ונכללי' ואסקי' בקושיא והשתא א"ש משום טרדא ודוחק לומר דקושייתו למה הניח מימרא דר"נ א"ש בקושיא ה"ל ג"כ לתרץ ה"ט משום טרדא. אולם יותר נראה דקושיא הגמ' הוא מדאמר רב ביבי ב"א כל השנה כו' חוץ מבימות הגשמי' כו' ולא הוציא מ"ש ומוצאי י"ט מן הכלל ע"כ פליג על ר"נ א"ש וס"ל דגם במ"ש וי"ט אומר הביננו וכולל הבדלה. וע"ז פריך שפיר א"ה הבדלה נמי אתי לאטרודי ומשני לי' בתחלת צלותא לא מיטריד וא"כ תו לא קשיא דה"ל לתרץ שלא יהא נראה דהשאל' ברכ' בפ"ע דא"כ הדרא קושית הש"ס לדוכתי א"ה בהבדלה נמי. וע"כ דרב ביבי ל"ל האי חששא וע"כ צ"ל דקושיות מ"א על הפוסקים דכתבו גבי שאלה הטעם משום דאתי למטרד ל"ל ה"ט כיון דקי"ל כשמואל דבמ"ש וי"ט לא יאמר הביננו ועכצ"ל כתי' הרר"י שלא יהא נראה שהיא ברכה בפ"ע א"כ ה"ל לומר טעם זה גם גבי שאלה ויהיה טעם א' לשניהם להבדלה ושאלה. ואם נאמר דכוונת מ"א להקשות על דברי הש"ס צ"ל דקשי' ליה על ר"נ א"ש דאמ' כל השנה כו' חוץ ממ"ש וי"ט משום הבדלה ומדלא הוציא ימות הגשמים מן הכלל ע"כ ס"ל דגם בימות הגשמים מתפלל הביננו וכולל השאלה ולא חייש לאטרודי. מ"מ הלא א"א לכלול השאלה שלא יהיה נראה שהוא ברכ' בפ"ע כמו דחייש שמואל כן בהבדלה כמ"ש הרר"י ולפ"ז צ"ל דשמואל ל"ח לטרדא וחייש שלא יהי' נראה כברכ' בפ"ע לכן במ"ש וי"ט אינו מתפלל הביננו ובימות הגשמים מתפלל הביננו ורב ביבי ב"א ס"ל להיפך דל"ח שיהיה נראה ברכה בפ"ע אבל חיישינן לאטרודי ולכן הדין להיפך דבימות הגשמים לא יתפלל הביננו ובמ"ש וי"ט מתפלל הביננו. ואנו תופסים כשני החומרות כשמואל ורב ביבי ופוסקים דלא יתפלל הביננו בין במ"ש וי"ט בין בימות הגשמים כן נראה לפרש דברי מ"א. אבל הב"ח כתב וז"ל אחר שכתב שיטתו בפי' דברי הרר"י הנ"ל כתב וז"ל ובהכי ניחא דדחק תלמודא גבי שאלה וקא משני הא דאין כוללים אותה בהביננו משום דאתי למטרד ולא קאמר האי טעמא דהי' נראה שהיא ברכה בפ"ע עכ"ל. לדידיה קשיא מה שהקשיתי לעיל וצל"ע: ה׳ כיון דאיכא ר"ע דסבר הכי בדף ל"ג: ק״י:תתע״ב א׳ (ס"ק ח) חוזר כו' אע"פ כו מעומד ר"ל דבתפלה קצרה אמר בש"ע דמתפלל אפי' מהלך אלא דאי יכול לעמוד עדיף: ב׳ וע"כ אתי לאשמועינן דאפי' עמד צריך להתפלל שנית. דאי במהלך הא כ' הרב"י לעיל סי' צ"ד דאפי' התפלל י"ח כשמהלך צריך להתפלל שנית. וכ"ז כ' מ"א לפרש דברי הרב"י אבל מ"א גופי' כתב לעיל סי' צ"ד דאין מנהג העולם להתפלל שנית כשיתפלל מהלך: ק״י:תתע״ג א׳ (ס"ק ט) לשלום ואל יאמר כו' כ"ה סוף ברכות דדוד אמר לאבשלום לך בשלום ונתלה ויתרו אמר למשה לך לשלום והלך והצליח והטעם ע"ש בע"י בהכותב ובמהרש"א: ק״י:תתע״ד א׳ (ס"ק י ) בל' כו' הקבוע' לרבים ואע"פ שהולך יחידי מ"מ אומר בלשון רבים דא"א שלא ילכו רבים בכל העולם בדרכים: ב׳ כ"כ מ"א סי' תקס"ה ואמר אביי לעולם ישתתף בהדי צבור' שעי"ז תפלתו יותר נשמעת אבל תפלה שאינה קבוע לרבים י"ל בלשון יחיד: ג׳ אבל מלת ותנני ר"ל אף שתיבה זו ג"כ הוא תוך תפלה הקבוע לרבים מ"מ ע"פ הסוד י"ל בלשון יחיד: ד׳ ויעסוק בתורה כו' גמ' תענית דף י' ע"ב: ה׳ משום חולי מעיים. שם בתענית איכא שם ב' טעמים חדא הטעם משום חולי מעיים דע"י רוב אכילה וטורח הדרך יתקלקלו מעיו ואמר שם לפי ה"ט אי הולך בספינ' דליכא טרחה ל"ל בה. ואפשר דה"ה יושב בעגלה ואיכא טעמא אחריני. משום מזוני ר"ל שמא לא יפסיק הציד' שלוקח עמד ביציאתו לכל הדרך. ולפ"ז ההולך מכפר לכפר שימצא לקנות מזונות לא שייך האי טעמא: ו׳ ויכנס בכי טוב. היינו ביום ע"ש הכתוב וירא אלהים את האור כי טוב: ז׳ וכתב התוס' כו' לא למזיקים דבתרי לא מזקי וכדלעיל סי' צ' סק"ח. וא"כ אף שבלילה ניתן רשות למזיקים מכל מקום שרי: ח׳ וגם לא לפחתי' ל"ל אף שבלילה אינו רואה אם יש פחתים. מ"מ כיון דהוא סמוך לעירו בקי ויודע באיזה מקום יש פחתים ורש"י בתעני' כ' טעם אחר שלא יעלילו עליו עלילת מרגל או גנב. וחשש מפני לסטים מזויין שמצוין בלילה ואפשר לה"ט אפי' סמוך לעירו ובשנים אסור: ק״י:תתע״ו א׳ (ס"ק יב) לדרך כו' דעכ"פ אסור כו' דלא כמ"ש הט"ז להוכיח מזה דאפי' בביתו רשאי לאמרה. והחזיק בדרך מפרש שיהיה מוחזק ודאי לילך ע"ש: ק״י:תתע״ז א׳ (ס"ק יג) הסמוכה כו' שאינ' פותחת כו' וכ' הטעם הואיל והיא מעין ברכת שומע תפלה בברכות י"ח ובתפלה י"ח אינה פותחת בברוך כיון שהיא סמוכ' לחברת'. אע"ג דעכשיו אינה סומכ' לאחרת לא רצו חכמים לתקן לה פתיח' ולכן טוב להסמיכ' לברכ' אחרת: ק״י:תתע״ח א׳ (ס"ק יד) אחר כו' בתוך ע"א ושירים והשירים הם שני שלישי אמה והיא ד"ט ואם יש בית עומד רחוק מן העיר תוך ע"א ושירים וכן עומד בית אחר תוך ע"א ושירים של בית א' וכן בית ג' תוך ע"א ושירים של בית שני וכן לעולם הכל נחשב תוך עבור' של עיר עד אחר ע"א ושירים של בית אחרון. וכדלקמן סי' של"ח: ב׳ ובעינן שיעור פרסה הטעם דבגמ' אמרי' דף למ"ד עד כמה עד פרסה ופי' בה"ג דדוקא שדעתו לילך פרסה: ג׳ ורש"י פי' שיאמר' דוקא תוך פרסה ראשונה. ותפסו הפוסקים עיקר פי' בה"ג ולכתחלה יש להחמיר גם כפירש"י ומה"ט כתב בתשובת נ"ש דמנהג העולם הבא מן הדרך תוך פרסה. וכן הבאים בשבת מחוץ לעיר אפי' ע"י עירוב דעכ"פ ליכא יותר מחצי פרסה. דאין צריך ליתן לו שלום כמנהג דאין זה מקרי בא מן הדרך. דהא אינו אומר תפלת הדרך. ואמרי' שם דף פ"ט ע"ב א"ל אלי' לר"י וכשאת' יוצא לדרך המלך בקונך וצא. אמרי' שם מאי היא זו תפלת הדרך. ופי' של"ה דאין שייך בזה לשון המלכה אלא דר"ל שיראה אם תפלת הדרך שגורה בפיו יצא ואם לאו אל יצא כמו שאמר ר' חנינא בן דוסא דמשנה רף ל"ד ע"ב ויש ליזהר בזה: ק״י:תת״פ א׳ (ס"ק טז) יתפלל כו'. והאר"י ז"ל כו'. ע' בט"ז. ונ"ל דתפלת מודה כו' בכל ערב. ר"ל בלילה כשפוסק ללמוד והולך לישן:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א