סימן קיב – שלא להפסיק לא בשלשה ראשונות ולא בשלשה אחרונות – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן קיב – שלא להפסיק לא בשלשה ראשונות ולא בשלשה אחרונות

א אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בְּג' רִאשׁוֹנוֹת, וְלֹא בְּג' אַחֲרוֹנוֹת; וְדַוְקָא צָרְכֵי יָחִיד, אֲבָל צָרְכֵי צִבּוּר שָׁרֵי. ב אֵין לוֹמַר פִּיּוּטִים וְלֹא קְרוֹבֵץ (פי' קְרוֹבֵץ לְיוֹצֵר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים) בַּתְּפִלָּה. { הַגָּה: וְיֵשׁ מַתִּירִין, הוֹאִיל וְצָרְכֵי רַבִּים הֵם } (הָרֹא"שׁ וְהַתוס' וְהָר"י וְהָרַ"ן רֵישׁ פ' בַּתְרָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק י' וְטוּר), { וְכֵן נוֹהֲגִים בְּכָל מָקוֹם } א { לְאָמְרָם.}

באר היטב – סימן קיב – שלא להפסיק לא בשלשה ראשונות ולא בשלשה אחרונות

ב א לאומרם. כתב האר"י ז"ל בסוף שער י"ג מדות דפסוקים ואתה ה' מגן בעדי אין לאומרם לא קודם התפלה ולא אח"כ בשום אופן ע"ש:

מגן אברהם קי״ב – סימן קיב – שלא להפסיק לא בשלשה ראשונות ולא בשלשה אחרונות

אין

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים קי״ב

אין

ספר מחצית השקל על אורח חיים קי״ב

קי״ב:תתפ״ה א׳ מ"ש בש"ע לחלק בין צרכי יחיד לצרכי הצבור. כתב הטור דהא מה"ט אין שואלים בג"ר וג' אחרונות. דג"ר דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו. אמצעית דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אחרונו' לעבד שקיבל פרס מרבו ומשבחו והולך לו. ומה"ט אין מקום לבקשת צרכים בג"ר וג"א: ב׳ דאין שייכות לשאל' תוך סיפור שבח. ומה"ט צורכי צבור שרי שזה שבח וכבוד לרב שרבים צריכים לו והוי בכלל סיפור שבחים:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א