סימן קיא – דין סמיכות גאלה לתפלה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן קיא – דין סמיכות גאלה לתפלה

א צָרִיךְ לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה וְלֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, אֲפִלּוּ בְּאָמֵן אַחַר גָּאַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּשׁוּם פָּסוּק, חוּץ מֵה' שְׂפָתַי א תִּפְתָּח (תְּהִלִּים נא, יז). { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לַעֲנוֹת } ב { אָמֵן עַל גָּאַל יִשְׂרָאֵל, וְכֵן נוֹהֲגִין } (טוּר). { וְיֵשׁ אוֹמְרִים הָא דְּצָרִיךְ לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, הַיְנוּ דַּוְקָא בְּחֹל אוֹ בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל בְּשַׁבָּת אֵין צֹרֶךְ } (פי' דְּטַעֲמָא דְּבָעֵינָן לְמִסְמָךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, מִשּׁוּם דִּכְתִּיב יַעַנְ { ךְ } ה' בְּיוֹם צָרָה (תְּהִלִּים כ, א) וְסָמִיךְ לֵיהּ יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי (תְּהִלִּים יט, טו), וְשַׁבָּת לָאו זְמַן צָרָה, וְלַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי נִרְאֶה דְּמַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיוֹם טוֹב, הוּא מִשּׁוּם שֶׁהֵם יְמֵי הַדִּין כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ב' פ"ק דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּפֶסַח, עַל הַתְּבוּאָה וְכו') (הַגָּהַת אֲשֵׁרִ"י פ"ק דִּבְרָכוֹת וְכָל בּוֹ הִלְכוֹת שַׁבָּת וּמַהֲרִי"ל הל' יוֹם טוֹב), { וְטוֹב לְהַחְמִיר אִם לֹא בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְכָךְ } (טוּר). ב הַחַזָּן, כְּשֶׁמַּתְחִיל י"ח בְּקוֹל רָם, חוֹזֵר וְאוֹמֵר: ה' שְׂפָתַי ג תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד וְכו'. ג אִם עַד שֶׁלֹּא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע מָצָא צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין, לֹא יִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם, אֶלָּא קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל, דְּמִסְמַךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה ד עָדִיף.

באר היטב – סימן קיא – דין סמיכות גאלה לתפלה

א א תפתח. אבל במוסף ובמנחה מותר לומר פסוקים קודם ה' שפתי תפתח אבל לא אח"כ דפסוק זה מכלל התפלה הוא ל"ח. מ"א. (אמר המגיה א"כ לא יפה עושים העולם שאומרים פסוק כי שם ה' אקרא אחר פסוק ה' שפתי תפתח): ב אמן. אבל לקדיש ולקדושה אינו מפסיק כמ"ש ס"ו ס"ט: ב ג תפתח. ר"ל בלחש: ג ד עדיף. אבל בערבית אינו כן אלא יתפלל עמהם ואח"כ קורא ק"ש כמ"ש בסי' רל"ו סעיף ג' ע"ש:

מגן אברהם קי״א – סימן קיא – דין סמיכות גאלה לתפלה

א׳ צריך לסמוך. אבל במוסף ומנחה מותר לומר פסוקים קודם ה' שפתי תפתח אבל לא אח"כ דפסוק זה מכלל התפלה הוא [ל"ח]: ב׳ לענות אמן. וכ"כ בלבוש ע"פ הקבלה ע"ש: ג׳ בי"ט. כיון דיום זה הוי בשאר ימים יום צרה [ד"מ]: ד׳ חוזר ואומר כו'. בלחש ה' שפתי [כתבים] אבל שומע תפלה ושאר פסוקים א"צ הואיל וכבר אמרם בלחש קודם התפלה ואפי' בשחרית וערבית שלא אמרם קודם תפלתו אין צריך לאומר' [ב"י מהרא"י סי' ק"י] משמע דש"ץ רשאי להפסיק אחר שהתפלל בלחש:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים קי״א

א׳ לסמוך גאולה לתפלה. ובירושלמי איתא בלשון זה תכף לגאולה תפלה דכתיב יהיו לרצון וכו' מה כתיב בתריה יענך וגו' וכתב הטור יהיו לרצון היינו גאולה ויענך היינו תפלה והביא מו"ח ז"ל דברי רש"ל שהקשה על הטור ת"ל דבהאי קרא כתיב תרווייהו יהיו לרצון אמרי פי הוא תפלה כדאי' בפ"ק דף ט' דתקינו רבנן למימר יהיו לרצון בסוף י"ח ברכות הואיל ואמרו דוד לאחר י"ח פרשיות וה' צורי וגואלי הוא גאולה וע"כ פי' רש"ל דאה"נ דמהא ילפי' לה ולא הבי' קרא יענך אלא שאינו ניזוק כל אותו יום כעדותו של ר' יוסי בן אליקום משום ק"ק דבירושלים וה"פ הירוש' תכף לגאול' תפלה דכתיב יהיו לרצון כו' דכתיב ביה גאול' ותפלה מה כתיב בתריה שיהי' שכרו היינו שלא יהא ניזוק כל אותו יום וזהו יענך ה' ביום צרה והיינו מדלא אמר בל' תפלה ענני ה' ביום צרה ישגבני אלהי יעקב אלא אדלעיל קאי שאמר יהיו לרצון כו' אמר דוד הזהר שתעשה כך ותסמוך גאולה לתפלה כי אני מבטיח' שיענך ה' ביום צרה ע"כ ולא משמע כן כפי' דבירושלמי מייתי ג' תכיפות הן ומייתי על כל א' ראיה ועל תכיפה זו דגאולה מייתי ראי' מפסוק יהיו לרצון ומה כתיב בתריה והיינו כפי' הטור דלפי פי' רש"ל תהי' התפלה קודמת לגאולה ואנן בעינן גאולה קודם לתפלה ופי' הטור הוא על נכון דה"ק יהיו לרצון אמרי פי פי' שדוד מודיענו בזה אימת יהיו לרצון אמרי פי היינו בזמן שתאמר צורי וגואלי שהוא גאולה ואח"כ אמר יענך מדאמר יענך ש"מ שאתה מתפלל קודם לזה דאל"כ היאך שייך עניי' ע"כ אמר היינו תפלה פי' שמזה אתה למד שמיירי בתפלה: ב׳ חוץ מאדני שפתי. דכיון דקבעוהו רבנן בתפלה הוה כתפלה אריכתא: ג׳ אבל בשבת א"צ. דכיון דנפקא מפסוק יענך ה' ביום צרה ושבת לאו יום צרה הוא וחלק הב"י ע"ז דההוא קרא סמך בעלמא ובלא"ה צריך לסמוך גאולה לתפלה וע"כ כתב רמ"א וטוב להחמיר:

ספר מחצית השקל על אורח חיים קי״א

קי״א:תתפ״א א׳ (ס"ק א) צריך כו' דפסוק זה של אדני שפתי תפתח מכלל תפלת י"ח הוא דהא מה"ט אומרים אותו בין גאולה לתפלה דכיון דקבעוהו רבנן בתפלה דין תפלה י"ל א"כ אין להפסיק בין אדני שפתי תפתח כו' לתפלת י"ח: קי״א:תתפ״ג א׳ (ס"ק ג) ביו"ט כיון דיום זה כו'. דהטעם דא"צ לסמוך גאולה לתפלה בשבת משום דאינו יום צרה דהא טעם סמיכה גאולה לתפלה משום דדוד סיים מזמור י"ט יהיו לרצון כו' וגואלי וסמוך לו מזמור כ' המתחיל יענך ה' ביום צרה דהיינו תפלה ע"כ דוקא ביום צרה בעינן סמיכות גל"ת משא"כ בשבת וכמ"ש ר"מ רבקש. וע"ש מ"ש הוא לחלק בין שבת ליו"ט: קי״א:תתפ״ד א׳ (ס"ק ד) חוזר כו' ואפי' בשחרית וערבית כו'. ערבית אשגרת לישנא נקטי הכי דהא בערבית אין הש"ץ חוזר התפלה בקול רם. משמע דהש"ץ רשאי כו' דהא לא כתב לו שאסור לו לומר פסוקים אלא כ' שא"צ לומר ואף ע"ג דהפסוקים הוי הפסקה. ומה"ט אין לאמרם בין גל"ת:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א