סימן קט – דין איך יתנהג היחיד לכון בתפלתו עם הצבור – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן קט – דין איך יתנהג היחיד לכון בתפלתו עם הצבור

א הַנִּכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין, אִם יָכוֹל לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדֻשָּׁה אוֹ א לְקַדִּישׁ, יִתְפַּלֵּל. { וְהוּא הַדִּין אָמֵן דְּהָאֵל הַקָּדוֹשׁ וְשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, דִּינָן כְּקַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה } (תוס' וְהָרֹא"שׁ וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק מִי שֶׁמֵּתוֹ וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' י"א). וְאִם לָאו, אַל יִתְפַּלֵּל אִם אֵין הַשָּׁעָה עוֹבֶרֶת; וְאִם נִכְנַס אַחַר קְדֻשָּׁה, אִם יָכוֹל לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר ב לְמוֹדִים, יִתְפַּלֵּל, וְאִם לָאו אַל יִתְפַּלֵּל; וְהוּא הַדִּין אִם יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְמוֹדִים, אוֹ לְאַחַת מֵהַבְּרָכוֹת שֶׁשּׁוֹחִים בָּהֶם, כְּשֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְמוֹדִים, יִתְפַּלֵּל; וְאִם צָרִיךְ לְהַתְחִיל כְּדֵי לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה ג לִתְפִלָּה, וְנִזְדַּמֵּן לוֹ שֶׁמַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְמוֹדִים כְּשֶׁהוּא בְּאַחַת הַבְּרָכוֹת (בְּאֶמְצָעָהּ), ד יִשְׁחֶה עִמּוֹ; אֲבָל אִם הוּא בִּתְחִלָּתָהּ אוֹ בְּסוֹפָהּ, לֹא יִשְׁחֶה, שֶׁאֵין שׁוֹחִין בִּתְחִלַּת בְּרָכָה אוֹ בְּסוֹפָהּ, אֶלָּא בְּאָבוֹת וּבְהוֹדָאָה. ב אִם מַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל עִם שְׁלִיחַ צִבּוּר, כְּשֶׁיַּגִּיעַ עִם שְׁלִיחַ צִבּוּר לְנַקְדִּישָׁךְ, יֹאמַר עִמּוֹ מִלָּה ה בְּמִלָּה כָּל הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר, וְכֵן יֹאמַר עִמּוֹ מִלָּה בְּמִלָּה בִּרְכַּת הָאֵל הַקָּדוֹשׁ וּבִרְכַּת שׁוֹמֵעַ ו תְּפִלָּה, וְגַם יְכַוֵּן כְּשֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְמוֹדִים יַגִּיעַ גַּם הוּא לְמוֹדִים אוֹ לְהַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁחֶה עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּמוֹדִים. { הַגָּה: אֲבָל לְכַתְּחִלָּה לֹא } ז { יַתְחִיל עַד אַחַר שֶׁאָמַר קְדֻשָּׁה וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אֶלָּא שֶׁאִם הֻצְרַךְ לְהַתְחִיל מִכֹּחַ שֶׁהַשָּׁעָה עוֹבֶרֶת, כְּדֵי לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, דִּינָא הָכֵי } (טוּר וְדִּבְרֵי עַצְמוֹ). ג יָחִיד הָעוֹמֵד בִּתְפִלָּה וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לִמְקוֹם קְדֻשָּׁה הָיוּ הַצִּבּוּר אוֹמְרִים קְדֻשָּׁה ח דְּסִדְרָא, אֵינוֹ אוֹמֵר קָדוֹשׁ עִמָּהֶם, שֶׁאֵין הַקְּדֻשּׁוֹת שָׁווֹת; וְנִרְאֶה דְּה "ה אִם הָיוּ הַצִּבּוּר אוֹמְרִים ט כֶּתֶר, שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר עִמָּהֶם קְדֻשָּׁה, אֶלָּא יִשְׁתֹּק וִיכַוֵּן לְמַה שֶּׁאוֹמְרִים, דְּשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה. { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּקְדֻשַּׁת כֶּתֶר דְּהַיְנוּ קְדֻשַּׁת מוּסָף, וְהַיָּחִיד מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, יוּכַל לוֹמַר עִמָּהֶם, דִּשְׁנֵיהֶם קְדֻשַּׁת י"ח וּקְדֻשָּׁתָן שָׁוָה, וְכֵן נ"ל עִקָּר } (וְלָא פָּלִיג רַשְׁבָּ"א אָהַגְּאוֹנִים שֶׁהֵבִיא בֵּית יוֹסֵף).

באר היטב – סימן קט – דין איך יתנהג היחיד לכון בתפלתו עם הצבור

א א לקדיש. פי' עד שיגיע ש"ץ ליהא שמיה רבא מרדכי ואגודה. ומשמע דיכול להתפלל עד שיענו יהא שמיה אבל אמן לא יענה כיון דלא נתכוין על מה יאמר הוי אמן יתומה. מי שבא לבה"כ תיכף אחר קדושה ואם ימתין עד אחר מודים לא יוכל לענות איש"ר אחר הקדיש שאחר י"ח ואם ימתין עד אחר הקדיש יעבור זמן תפלה או לא יוכל להתפלל ערבית עם הציבור נ"ל דיתחיל מיד דמוטב לבטל מודים מאיש"ר כמ"ש בסי' נ"ו בשם הב"ש ועוד דמודים אפשר לשחות באמצעיתן אם בא סמוך לקדיש ואם יתפלל תיכף יבטל איש"ר ואם ימתין עד אחר קדיש לא יוכל להתפלל ערבית עם הציבור נ"ל דתפילת ציבור עדיפא ואם בא סמוך לקדושה ואם יתחיל מיד לא יוכל לומר קדושה ואם יתחיל אחר קדושה לא יוכל לומר מודים ואם ימתין עד אחר מודים יהא השעה עוברת. נ"ל דיתחיל אחר קדושה דמוטב לומר קדושה עם הציבור ועוד מודים אפשר לשחות באמצע הברכה. מ"א: ב למודים. ולרמ"א צריך לגמור קודם אמן של ש"ת ואם לאו אל יתחיל עד אחר מודים. מ"א: ג לתפלה. פי' שטעה ואמר עד גאל ישראל דלכתחילה צריך להמתין בשירה חדשה כמ"ש סי' ס"ו: ד ישחה עמו. ולכתחלה לא יתחיל אדעתא לשחות באמצען דשמא ישכח מלשחות כיון שאין מחוייב שם לשחות ד"מ. מ"א: ב ה במלה. פי' שיאמר עמו נקדש לדור ודור וכו' עד האל הקדוש ואח"כ אם רצה יתפלל בפ"ע אם יכול לסיים קודם שיגיע ש"צ לסיום שומע תפלה. כ"מ בת"ה ור"ל חביב. ובת"צ לא יאמר עם הש"ץ עננו ברכה בפ"ע אלא בש"ת כיחיד. מט"מ ומהרי"ל מ"א: ו תפלה. פי' שיכוין שיסיים שתי ברכות אלו עם הש"ץ עמ"א: ז יתחיל וכו'. כתב המ"א ונ"ל דה"ה לברכו. דהא אין היחיד אומר ברכו ואם כבר שמע קדושה או ברכו או יודע שישמע אח"כ א"צ להמתין מיהו לקדיש צריך להמתין דהא א"ל קצבה ואפשר דהקדישים מעלינו ואילך אינו בכלל זה. מ"א: ג ח דסדרא. היינו בובא לציון. וה"ה קדושת יוצר. מ"א: ט כתר. פי' שהציבור אומרים קדושת מוסף והוא מתפלל תפלת יוצר נמי אינו אומר עמהם. זהו דעת הב"י שס"ל דהרשב"א חולק על הגאון והרמ"א ס"ל דהרשב"א לא אמר אלא בקדושה דסדרא אבל בב' קדושות מענין אחד כגון של שחרית ושל מוסף אפשר דמודה לדברי הגאון לכך אין לדחות דברי הגאון עכ"ל ד"מ וזהו הי"א שהביא הרמ"א. עיין ב"י ובד"מ:

מגן אברהם ק״ט – סימן קט – דין איך יתנהג היחיד לכון בתפלתו עם הצבור

א׳ או לקדיש. פי' קדיש שאחר התפלה כגון דערבית דלא כע"ת: ב׳ לקדיש. פי' עד שיגיע ש"ץ ליהא שמיה רבא (מרדכי ואגודה) ומשמע דיכול להתפלל עד שיענו יהא שמיה אבל אמן לא יענה כיון דלא נתכוין על מה יאמר הוי אמן יתומה כמ"ש סי' קכ"ד וע"ס נ"ו בהג"ה ומי שבא לבה"כ תכף אחר קדושה ואם ימתין עד אחר מודים לא יוכל לענות איש"ר אחר הקדיש שאחר י"ח ואם ימתין עד אחר הקדיש יעבור זמן התפלה או לא יוכל להתפלל ערבית עם הצבור נ"ל דיתחיל מיד דמוטב לבטל מודים מאיש"ר כמ"ש סי' נ"ו בשם הב"ש ועוד דמודים אפשר לשחו' באמציעתן ואם בא סמוך לקדיש ואם יתפלל תכף יבטל איש"ר ואם ימתין עד אחר קדיש לא יוכל להתפלל ערבית עם הציבור נ"ל דתפלת צבור עדיפ' ועוד נ"ל דאם בא סמוך לקדושה ואם יתחיל מיד לא יוכל לומר קדושה ואם יתחיל אחר קדושה לא יוכל לומר מודים ואם ימתין עד אחר מודים יהיה השעה עוברת נ"ל דיתחיל אחר קדושה דמוטב לו' קדושה עם הצבור ואף על גב דבקדושה פליגי ובמודים כ"ע מודו היינו משום דס"ל דיחיד אומר קדושה אבל לדידן דקי"ל אין היחיד אומר קדושה קדושה עדיפא, ועוד דמודים אפשר לשחות באמצע הברכה: ג׳ וה"ה אמן. נ"ל דה"ה לברכו דהא אין היחיד אומר ברכו ונ"ל דאם כבר שמע קדושה או ברכו או יודע שישמע אחר כך א"צ להמתין דהא למ"ד יחיד אומר קדושה א"צ להמתין מיהו לקדיש צריך להמתין דהא אין לו קצבה ואפשר דהקדישים מעלינו ואילך אינן בכלל זה: ד׳ קודם שיגיע ש"ץ למודים. ולרמ"א צריך לגמור קודם אמן של ש"ת ואם לאו אל יתחיל עד מודים ועס"ב: ה׳ כדי לסמוך. פי' שטעה ואמר גאל ישראל דלכתחל' צריך להמתין בשירה חדשה כמ"ש סי' ס"ו: ו׳ באמצען ישחה עמו. אבל לכתחלה לא יתחיל אדעתא לשחות באמצען דשמא ישכח מלשחות כיון שאין מחויב שם לשחות [ד"מ סי' קי"ג] ועבב"י שם עוד תירוצים: ז׳ מלה במלה. פי' שיאמר עמו נקדש לדור ודור וכו' עד האל הקדוש ואח"כ יתפלל בפ"ע אם יוכל לסיים קודם שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה [כ"מ בת"ה ור"ל חביב סי' ס"ו] ובת"צ לא יאמר עם הש"ץ עננו ברכה בפ"ע אלא בש"ת כיחיד (מט"מ מהרי"ל הגמ"נ): ח׳ ברכת האל כו'. פי' יכוין שיסיים שתי ברכות אלו עם הש"ץ ואז לא יכוין לענות אמנים אלו כמ"ש סי' נ"ט ס"ד דבמקום דאפשר לתקן מודה הרב"י דמתקנין כל מה דאפשר עס"א: ט׳ לא יתחיל. דצריך לשתוק ולשמוע כמ"ש ר"ס קכ"ה [ד"מ]: י׳ אינו אומר קדוש. וה"ה קדושת יוצר:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ק״ט

א׳ שיגיע ש"ץ לקדושה. דקדושה אסור לאמרה ביחיד וכן קדיש ומודים טעמיה דצריך לשחות עם הקהל שלא יהא נראה ככופר במי שהצבור משתחוים לו: ב׳ כשהוא בא' מהברכות באמצע. בסי' קי"ג הקשה ב"י בשם מהרי"א דאמאי כ' שם הטור דיכול לשחות באמצע הברכה בכל גווני והכא אמר דוקא אם היה צריך לסמוך גאולה לתפלה אז יוכל לשחות באמצע הברכה ותירץ מה שתי' גם הב"י תי' שם תי' אחר ולעד"נ דלק"מ דודאי אם בא לשחות באמצע מחמת שנ"ל שראוי שם לשחות אז שרי בכל גווני כיון שהוא באמצע ואין כאן הפסקה אבל כאן שצריך לשחות מחמת הקהל ששוחין ולא מצד עצם התפלה נחשב כהפסקה קצת ע"כ לא יסמוך ע"ז לכתחלה כנלע"ד:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ק״ט

ק״ט:תתנ״ה א׳ (ס"ק א) או לקדיש. פי' קדיש כו' דהוי קשיא למ"א כיון דצריך לגמור תפלתו קודם קדושה וישמע קדושה כ"ש שישמע הקדיש שאחר י"ח. ול"ל מ"ש או לקדיש ר"ל אם בא אחר קדושה וגם אחר מודי' או קודם מודים ויודע שגם הוא יגיע למודים עם הש"ץ דמ"מ צריך לגמור קודם קדיש שאחר י"ח דהא מהאי גוונא לא מיירי הכי אלא אח"ז אבל כאן מיירי שנכנס קודם קדושה לכן הוצרך לומר דמ"ש או לקדיש מיירי במעריב דליכא קדושה מ"מ צריך לגמור קודם קדיש שאחר י"ח אולם מ"ש רמ"א וה"ה אמן מהאל הקדוש צ"ב היכי משכחת לה. כיון דצריך לגמור קודם קדושה ממילא יענה אמן אחר האל הקדוש: וצ"ל דנ"מ למ"ש בסעיף ב' דאם התחיל להתפלל עם הש"ץ שהדין שיאמר עם הש"ץ עד סוף הקדושה וס"ד דבהכי סגי ואחר הקדושה רשאי להתפלל בפ"ע קמ"ל רמ"א דצריך ג"כ לומר לדור ודור כו' עד האל הקדוש עם ש"ץ מלה במלה כי אמן דהאל הקדוש ג"כ דין קדושה י"ל. ולכן אם יאמר סוף הברכה עם הש"ץ מלה במלה דאז אינו רשאי לענות אמן דהוי עונה אמן על ברכות עצמו ויצא בזה וכ"מ בת"ה שם וה"ה דהמ"א המ"ל דמ"ש או לקדיש מיירי שכבר שמע קדושה אבל עדיין לא שמע קדיש דמשום קדושה א"צ להמתין כמ"ש מ"א ס"ק ג' אלא כיון דהאידנא לא הוזכר בפי' בש"ע דאם כבר שמע קדושה דא"צ להמתין אף שהדין אמת מכל מקום כתב מ"א תי' יותר פשוט: ק״ט:תתנ״ו א׳ (ס"ק ב) לקדיש כו' ומשמע דיכול כו' ר"ל דמוכח דא"צ לגמור קודם שיתחיל הקדיש דהיינו יתגדל כו' ועיין סי' נ"ו בהג"ה. ר"ל דיהא שמיה כו' שם מתחיל שבח חדש ואמן קאי על שלפני זה דהיינו יתגדל: ב׳ כמ"ש סי' נ"ו בשם ב"ש ומבואר שם דאיהש"ר קודם גם לקדוש' וע"ש במגן אברהם: ואע"ג דבקדושה פליגי ר"ל דף כ"א ע"ב ס"ל לרב הונא דצריך לגמור קודם מודים דאל"כ יהיה נראה ח"ו ככופר במי שהצבור משתחוים לו במודים. ואף שאינו יכול לגמור קודם קדוש' ל"ל בה. וריב"ל ס"ל שצריך לגמור קודם קדושה ומסיק שם דפליגי אי יחיד אומר קדושה דר"ה ס"ל יחיד אומר קדושה ואם כן אפי' אינו יכול לגמור קודם קדושה ל"ל בה דהא יכול לומר קדושה ביחיד וריב"ל ס"ל דאין היחיד אומר קדושה לכך צדיך לגמור קודם קדושה. אבל במודים כ"ע מודים מטעם שלא יהיה נראה ככופר כו': ק״ט:תתנ״ז א׳ (ס"ק ג) וה"ה אמן כו' דאם כבר שמע כו' א"צ להמתין ולא תימא דעדיף טפי שישמע עה"פ. דמה"ט א"צ להמתין ודי בפ"א: ב׳ דהא למ"ד יחיד כו' היינו משום די"ל קדושה ביחיד ואע"ג דהשתא ישמע קדושה בצבור. ויאמר גם אח"ז קדושה ביחיד אע"כ דסגי בפעם א' וא"צ להמתין משום פעם שני: ק״ט:תתנ״ח א׳ (ס"ק ד) קודם כו' עד מודים וע"ס ב' ר"ל דלכתחלה גם הרב"י מוד': ק״ט:תת״ס א׳ (ס"ק ו) באמצע' כו' אבל לכתחלה כו' בא ליישב קושית מהרי"א שהביא הרב"י דכאן משמע דוקא משום סמיכות גאולה לתפלה הותר לו לשחות באמצע ברכה דאל"כ אפי' לא יגמו' קודם מודים הי' ראוי להתיר ולהתחיל אם יודע כשיגיע ש"ץ למודים יהי' עומד באמצע הברכה וישחה עמו: ב׳ אע"כ דלכתחלה אסור לשחות באמצע ברכה וכאן לא הותר לו אלא משום סמיכות גאולה לתפלה והקשה הא לקמן סי' קי"ג מבואר דאפי' לכתחלה מותר לשחות באמצע: ק״ט:תתס״א א׳ (ס"ק ז) מלה כו' לסיום שומע תפלה. דקא אמן דש"ת דין קדושה י"ל כמ"ש רמ"א סעיף א': ק״ט:תתס״ב א׳ (ס"ק ח) ברכות כו' לענות אמנים כו' דהוי עונה אמן על ברכות עצמו אף דגם הש"ץ סיים אותה ברכ' ויוצא בזה אף דב' אמנים אלו דין קדושה י"ל מודה הרב"י ר"ל אע"ג דהא דב' אמנים לא הביא הרב"י בס"א רק רמ"א הביאו וכן הובא לעיל סי' ס"ו ס"ג בהגהה רמ"א לפי שהב"י בספרו הארוך לא הסכים בזה ומ"מ רמ"א פה בסעיף א' לא כ' על דין דב' אמנים לשון י"א דכן דרכו של רמ"א כיון דאינו מפורש להיפוך בדברי הרב"י מ"מ כתב מ"א דלכתחלה מודה הרב"י: ק״ט:תתס״ד א׳ (ס"ק י) אינו כו' קדושת יוצר ר"ל שבש"ע מיירי שהקהל עומדים בקדושה דסדרא דהיינו ובא לציון שאחר התפלה והיחיד מתפלל י"ח ומ"א מיירי שהיחיד הקדים תפלתו לצבור וכשהקהל אומרים קדושת יוצר שלפני י"ח היחיד עומד בי"ח בברכת האל הקדוש לא יענה עם הציבור קדושה דעכ"פ אין הקדושות שוות:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א