סימן קז – המספק אם התפלל, ודין תפלת נדבה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן קז – המספק אם התפלל, ודין תפלת נדבה

א אִם הוּא מְסֻפָּק אִם הִתְפַּלֵּל, חוֹזֵר א וּמִתְפַּלֵּל, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ שׁוּם דָּבָר; אֲבָל אִם בָּרִי לוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּלֹא חִדּוּשׁ; וְעַל יְדֵי חִדּוּשׁ, חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בִּנְדָבָה כָּל הַפְּעָמִים שֶׁיִּרְצֶה, חוּץ מִתְּפִלַּת ב מוּסָף שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִים אוֹתָהּ בִּנְדָבָה; וּבְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת נְדָבָה כְּלָל, וְאִם הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל עַל דַּעַת שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל, וְנִזְכַּר שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל, פּוֹסֵק אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע ג בְּרָכָה אֲפִלּוּ יָכוֹל לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר. ב חִדּוּשׁ זֶה שֶׁאָמַרְנוּ, הוּא שֶׁיְּחַדֵּשׁ דָּבָר בְּכָל בְּרָכָה ד מֵהָאֶמְצָעִיּוֹת, מֵעֵין הַבְּרָכָה; וְאִם חִדֵּשׁ אֲפִלּוּ בִּבְרָכָה אַחַת, דַּיּוֹ, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהִיא נְדָבָה וְלֹא חוֹבָה. { הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא מִקְרֵי חִדּוּשׁ אֶלָּא אִם נִתְחַדֵּשׁ } ה { אֶצְלוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ אֵלָיו קֹדֶם לָכֵן, } (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ). ג אֵין צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְדָבָה ו כְּלָל. ד הָרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת נְדָבָה, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מַכִּיר אֶת עַצְמוֹ זָרִיז וְזָהִיר וְאָמוּד בְּדַעְתּוֹ שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ; מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף; אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן יָפֶה, קָרִינַן בֵּיהּ: לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם (יְשַׁעְיָה א, יא); וְהַלְוַאי שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן בְּג' תְּפִלּוֹת הַקְּבוּעוֹת לְיוֹם.

באר היטב – סימן קז – המספק אם התפלל, ודין תפלת נדבה

א א ומתפלל. ומתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבתי (ב"י מ"א): ב מוסף. מפני שהיא חטאת ואין באה בנדבה ואע"ג שמוסף שבת היה עולה מ"מ בשבת בלא"ה אין יכול להביא קרבן נדבה כמו שיתבאר ועיין בהרא"ש: ג ברכה. דכיון דהתחיל להתפלל ע"ד שלא התפלל שויה עליה כחובה ואפי' בתפלת ערבית שהיא רשות פוסק. מ"א: ב ד מהאמצעיות. אבל בג"ר ובג' אחרונות אין מוסיפין ואין פוחתין. ב"י בשם הרמב"ם: ה אצלו. דאלת"ה מי הוא שלא יכול לחדש דבר באחת מכל הברכות או לרפואה או לפרנסה או לתלמודו. טור: ג ו כלל. דאין צבור מקריבין קרבן נדבה. ואע"ג דציבור מביאין עולת קיץ לא שכיחא:

מגן אברהם ק״ז – סימן קז – המספק אם התפלל, ודין תפלת נדבה

א׳ חוזר ומתפלל. ע' הטעם בגמ' הלואי שיתפלל אדם כל היום דלא כע"ת, ומתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבתי [ב"י רשב"א]: ב׳ חוץ מתפלת מוסף. מפני שהיא חטאת ואין באה בנדבה ואף על גב שמוסף שבת היה עולה מ"מ אזלי' בתר רוב מוספין (הרא"ש) ולא ידעתי מה הוצרך לדחוק דנ"ל טעם ברור דשחרי' יכול להתפלל אותה במקום קרבן אחר משא"כ במוסף שאומר ומוספין כהלכתן כו' וכ"כ סי' ק"ח ס"ו: ג׳ פוסק. מדסתם משמע דס"ל כהראב"ד דאפילו בערבית שהיא רשו' פוסק מאחר דשוי' עליה כחובה: ד׳ נתחדש אצלו. דאלת"ה מי הוא שלא יכול לחדש דבר בא' מכל הברכות או לרפוא' או לפרנסה או לתלמודו וכו' [טור]: נשאלתי א"כ הא דאמרינן בדף כ"ט העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ופירשו רבה ור"י כל שאינו יכול לחדש בה דבר תקשי נמי מי הוא שלא יוכל לחדש דבר והתם אין לומר שלא נתחדש אצלו דבר דא"כ לעולם לא יתפלל תחנונים אא"כ נתחדש אצלו דבר וזה לא מסתבר ועוד דלפ"ז מאי קאמר רבי זירא אנא יכילנא לחדושי מלתא ומסתפינא דלא מטרידנא וגירסת הרי"ף אם יכול לחדש דבר כדי שתהא תפלתו תחנונים יתפלל משמע דס"ל כרבה ור"י דלא מקרי תפלת תחנונים בלא חידוש וא"כ אה"נ דתפלת קבע רשאי להתפלל בכל יום ג"פ אבל תחנונים רשאי להתפלל כל היום כולו ולכן קאמר רבה דאם נתחדש אצלו דבר רשאי להתפלל כל היום ור"ז נמי קאמר אף על פי שנתחדש אצלו היה ירא שיטרד ומי שבטוח שלא יטרד רשאי לחדש כנ"ל א"נ ה"ק שאם הוא גברא שאפי' נתחדש אצלו דבר אינו יכול לחדש דבר בתפלתו אין תפלתו תחנונים: ה׳ אין צבור. ואף על גב דצבור מביאין עולת קיץ לא שכיחא:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ק״ז

א׳ אם הוא מסופק כו'. הב"י האריך בפירושים ובקושיות בדברי הטור ובמה שנזכיר כאן יתיישב הכל בעזה"י כולהו ס"ל דר' יוחנן לא פליג על רב יהודה הן במימרא דנזכר באמצע פוסק הן במימרא דאם יודע לחדש כו' אלא שר"י מפרש דרבי יוחנן מיירי דוקא בספק התפלל ולא בודאי התפלל ולא חילק כלל בין נדבה לחובה ממילא בודאי אסור אפי' דרך נדבה דכנגד תמידים תקנו' ואינו בתמידים נדבה ובספק מותר אפי' דרך חובה כיון שהוא ספק לא יצא אא"כ יהיה לו ודאי שהתפלל וא"ל היאך קאמר בזה הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו הא איסור יש בדבר אם התפלל ודאי פעם א' תקנו הרא"ש בתשובה כלל ד' דה"ק אינו חושש אם מתפלל מספק דאף אם התפלל כבר מנ"מ אף אם יתפלל כל היום כולו מספק ממילא ע"י חידוש מותר אפי' בודאי התפלל וכאידך דרב יהודא ורי"ף ס"ל בדרך נדב' מותר בכל גווני ליחיד אפי' בלא חידוש אפי' בודאי התפלל כמו עולה שהיתה בתמיד בכל יום שאדם יכול להתנדב אותה נדבה זולת במוסף ובדרך חובה אסור אא"כ חידש ומ"ש הרר"י הביאו ב"י דלהרי"ף נקט צבור במימרא דאם יכול לחדש לאשמועינן דוקא בצבור צריך חידוש מפני שנראה כמתפלל עמהם לשם חובה אבל ביחיד לא עכ"ל פי' ביחיד א"צ חידוש דהא יש לו היתר בלא"ה מכח תפלת נדבה אבל הצבור אין להם היתר אלא מכח חידוש אבל לעולם גם היחיד אם רוצה להתפלל בחוב' יש לו ג"כ היתר ע"י חידוש ובזה מתורץ מה שהקשה ב"י דהיה לו לרי"ף לאתויי האי מימרא דרבי יהוד' אצל מה שפירש דההיא דר' יוחנן ביחיד היא אבל בצבור בין בחובה בין ברשו' אסור ומדמייתי לה באנפי נפשה משמע דאינו ענין לחלק בין צבור ליחיד דלק"מ דבאמת ההיא דחידש מהני גם ביחיד אם רוצה להתפלל בחובה אלא דא"צ לכך דיש לו היתר בלא"ה מחמת נדבה גם מה שהקשה ממ"נ אם חשיב כמו הצבור עצמו כשמתפלל עמהם מאי מהני חידוש הא לציבור לא מהני חידוש ואם אינו חשוב כצבור אפילו אינו מחדש שפיר דמי. ודוחק לומר כו' במחיל' מכבודו כל זה לק"מ לפי מ"ש דודאי דאין הצבור עושים לו שום מעלה בענין זה או גריעות זולת לענין זה דאם היה מתפלל ביחידות היה לו היתר להתפלל בחובה דרך חידוש אלא דלא היה צריך לכך שיש לו היתר דרך נדבה אבל אם מתפלל עם הצבור אין לו היתר בנדבה שנראה כמתפלל עמהם לשם חובה ע"כ אין לו היתר כי אם בחידוש ואז מותר אפי' דרך חובה ובזה מתורץ ג"כ מ"ש ב"י ורבינו א"א שהוא מפרש דברי רי"ף כפי' הרר"י דא"כ האיך כתב דלדברי כולם אין חילוק בין מצא צבור שמתפללים אם לאו לעולם אל יתפלל אלא ע"י חידוש שהרי לפי' הר"י כשאינו בצבור מתפלל אפילו בלא חידוש אין בזה אפי' ריח קושי' דרבינו מיירי כאן במתפלל דרך חובה ובזה אין חילוק בין יחיד למתפלל עם הצבור כמ"ש אלא דאחר כך כתב רבינו אם רוצה להתפלל דרך נדבה כו' מה דינו דלרי"ף יכול להתפלל חוץ ממוסף ואז אין צריך חידוש וא"ל למה לא כתב רבינו שם דמתפלל עם הצבור לא מהני ליה נדבה אלא צריך דוקא חידוש דכבר כתב רבינו דברי ר"י שאמר בפי' כן הנכנס לבה"כ ומצא צבור שמתפללים אם יכול לחדש כו' מתפלל ואם לאו אל יתפלל מלשון אל יתפלל משמע שאין לו שום תקנה בעולם כיון שאין לו חידוש ורבינו האי ס"ל דאפי' בנדבה צריך חידוש אבל בחובה לא מהני חידוש והלשון של רב יהודה מסייע לו שאמר אם יכול לחדש שתהא תפלתו תחנונים משמע שע"י החידוש יתפלל דרך תחנונים דהיינו נדבה ומ"ש הרר"י והרא"ש בשם רבינו האי דמתפלל כל התפלות דרך נדבה אפי' מוסף היינו ע"י חדוש דאל"כ תקשה לך מי הכריחו לרבינו האי לפרש דברי ר"י ע"י חידוש כיון שיש היתר ע"י נדבה היה לו לפרש כן דבריר"י וכמ"ש הרי"ף באמת אלא ע"כ ע"י חידוש קאמר רבינו האי בזה וכן מבואר להדי' בראיות שמביאי' הרר"י והרא"ש לרב האי דבנדבה לחוד אין היתר ובזה מתירץ מה שהקשה ב"י וז"ל אבל אי קשיא בדברי רבינו הא קשי' למה לא כתב שום חולק על הרי"ף במ"ש שהיחיד אינו יכול להתפלל תפלת מוסף נדבה והרי כתבו הר"י והרא"ש שרבינו האי סובר שיכול להתפלל מוסף נדבה עכ"ל י"ל לפי מ"ש כיון שע"י חידוש קאמר ואפשר שדבר זה ל"נ בעיני רבינו דלא שייך שפיר חידוש במוסף דהא לאו תחנונים היא אלא הודאה ע"כ לא הביא דעתו בזה ואע"ג דלא זכר רבינו בדברי רב האי מילתא דנדבה אין בכך כלום דקאי על דברי רי"ף שמפרש דברי ר"י על נדבה וע"ז קאי דברי רב האי שמוסיף דצריך דוקא חידוש ומ"ה כתב רבינו אחר כך וז"ל ולרב האי אין להתפלל נדבה בלא חידוש עכ"ל. מכוון למ"ש והכל ניחא בס"ד:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ק״ז

ק״ז:תתל״ד א׳ (ס"ק א) חוזר כו' ע' הטעם בגמרא. ר"ל אע"ג דלרוב הפוסקים תפלה דרבנן וכיון דמספק' ליה היה ראוי שיפטור דהוי ספק דרבנן: ק״ז:תתל״ה א׳ (ס"ק ב) חוץ כו' מפני שהוא חטאת. ר"ל דהרא"ש הקשה על הרי"ף שכ' דמוסף אינו מתפלל בנדבה כיון דאין קרבן מוסף בא בנדבה הא תפלת שחרית נגד התמיד ניתקן וגם תמיד אינו בא בנדבה. וע"כ צ"ל כיון דתמיד היה עולה ועולה בא בנדב' א"כ תהא תפלתו במקום עולה ולא במקום תמיד א"כ גם במוסף י"ל כן דהא קרבן מוסף הי' ג"כ עול' ותי' כיון שהי' במוסף גם שעיר לחטאת וחטאת אינה באה בנדבה כלל ולכן אין מתפלל מוסף בנדבה וע"ז הקשה הא מוסף שבת לא הי' בו שעיר לחטאת רק עולה גרידא ואע"ג דבשבת אפילו תפלת שחרית לא יתפלל בנדבה כמ"ש בש"ע היינו לדידן והטעם דנדרים ונדבות אין קרבים בשבת וי"ט אבל קושית הרא"ש להרי"ף דס"ל בתשו' דיכול להתפלל שבת שחרית נדבה אע"ג דנדרים ונדבות אין קרבים בשבת וי"ט ה"ט דאין מחללין בשביל נדרים ונדבות את השבת משא"כ תפלת נדב' דליכא בה חילול שבת שרי. ולזה תי' הרא"ש שאזלי' בתר רוב מוספים. דאית בהו שעיר לחטאת ועבדי בהו רבנן לא פלוג שלא להתפלל אפי' מוסף שבת בנדבה אע"ג דלית ביה חטאת: ב׳ במקו' קרבן אחר. דהיינו עולת נדב' כנ"ל אע"ג דתפלות נגד תמידין תקנו מ"מ לא הוזכר בתפל' שחרית קרבן תמיד משא"כ בתפלת מוסף דהוזכר בתפלה ומוספים כהלכתן ואיך יתפלל בתורת עולת נדבה: ק״ז:תתל״ו א׳ (ס"ק ג) פוסק מדסתם כו' דדעת הרמב"ם פ' י' מהל' תפלה דבערבית אינו פוסק דהטעם דצריך לפסוק כיון דהתחיל להתפלל אדעתא דחובה ואיך יסיים אדעת' דנדבה ויהיה חצי התפל' בתורת חובה והא אינו מחויב. משא"כ תפלת ערבית שהיא רשות דגם בתחלה כשהיה סבור שעדין לא התפלל כ"א בתורת נדב' דהא היא רשות. אבל הראב"ד חולק מאחר דעכשיו שוויא חובה ה"ל דין תפלה אחרת: ק״ז:תתל״ז א׳ (ס"ק ד) נתחדש כו' נשאלתי כו' אין תפלתו תחנונים. ומסיק הש"ס מאי קבע א"ר יעקב בר אידי אר"א כל שדומה עליו כמשא ורבנן אמרו כל שאינו אומר' בל' תחנונים והכי קיי"ל לעיל בסי' צ"ח סעיף ג'. ורבה ור"י אמרו כל שאינו יכול לחדש בה דבר א"ר זירא אנא יכילנא לחדושי כו': ב׳ ועוד דלפ"ז מאי קאמר ר"ז כו' ר"ל א"כ לא התפלל ח"ו ר"ז כל ימיו כתיקונו שהיתה תפלתו קבע: ג׳ וגירסת הרי"ף אהא דאמרי' שתפלת נדבה דוק' שיכול לחדש בה דבר סיים הרי"ף הטעם כדי שתהיה תפלתו תחנונים. ודלא כמ"ש הרמב"ם בש"ע כדי להודיע שהוא נדבה: ד׳ משמע דס"ל כו' ר"ל דהא בלא"ה תקשי למ"ד שצריך לחדש דבר בתפלת נדבה ת"ל דאפי' תפלה קבוע בעי' שיחדש לרבה ור"י ע"כ צ"ל דלא ס"ל כרבה ור"י אלא כר' יעקב ורבנן דפי' למתני' דהעושה תפלתו קבע בענין אחר כדלעיל ולדידהו בתפלה קבוע א"צ לחדש בה דבר אבל לפמ"ש הרי"ף דע"כ ס"ל כרבה ור"י דה"ק הטעם דאם אינו מחדש אינה תחנונים. ולפ"ז תקשי הא אפי' בתפל' קבועה צריך לחדש לרבה ור"י. וא"כ למה אצטריך לאשמועי' בתפלת נדבה שצריך לחדש אע"כ דרבה ור"י הכי מפרשי למתני' העושה תפלתו קבע כו' דס"ל דתפלת נדבה צריך חידוש דתפל' נדבה צריך שתהיה תחנונים ואי לא חידש בה לא הוי תחנוני' משא"כ תפלה קבועה אצ"ל תחנונים לכן א"צ לחדש בה וא"כ ה"ק המשנה העושה תפלתו קבע דהיינו שאינו מחדש בה אין תפלתו תחנונים. ונ"מ שאין רשאי להתפלל כה"ג לנדבה דבעי תחנונים: ה׳ וע"ז נמי קאמר כו' ובאמת לא התפלל נדבה: ו׳ א"נ ה"ק כו' ר"ל דלעולם רבה ור"י מיירי בתפל' קבועה ומ"ש שיכול לחדש בה דבר אין הכוונה שבאמת נתחדש אצלו דבר ומחדש בה אותו דבר אלא ר"ל שצריך שתהא דעתו צלול' כ"כ שאלו היה מתחדש אצלו דבר היה יכול לחדש בה אבל אם אין דעתו צלול' כ"כ אין לו להתפלל דה"ל קבע ועז"א א"ר זירא אנא יכילנא כו' ר"ל שדעתי צלולה ואלו נתחדש לי דבר הייתי יכול לחדש ומה"ט הוי תפלתו תחנונים ועכ"פ אלו היה נתחדש אצלי דבר מה לא הייתי סומך לחדש פן אטרד אף שדעתי צלולה שאפשר לי לחדש מ"מ מה לי לכנוס לבית הספק שמא אטרד אף שהוא ספק רחוק ומ"מ מודה מ"א שבנדבה צריך לחדש ממש והיינו אם נתחדש אצלו דבר. אבל אי לא נתחדש לא יתפלל נדבה: ק״ז:תתל״ח א׳ (ס"ק ה) אין כו' עולת קיץ והיינו כיון שכל ישראל היו צריכים להיות לכ"א חלק בקרבנות ציבור. ולכן הי' כ"א נותן כל שנה מחצית השקל ומאותן שקלים היו לוקחים קרבנות ציבור והיו אותן שקלים מונחים בתרומת הלשכה ובכל ר"ח ניסן היו צריכים להקריב קרבנות ציבור מן השקלים חדשים שנגבו בשנה זו ואם היה בלשכה מותר מן השקלים של שנה העברה היו מביאים קיץ המזבח דהיינו כשהיה המזבח בטל שלא היה בעזר' שום קרבן להקריב היה קונים מן מותר השקלים של שנה העברה בהמות והיה מקריבים עולות כדי שלא יהיה המזבח בטל (ואם אין מותר אי היו רשאין להתנדב הצבור להבי' עולת קיץ עיין בהרב"י שיש מחלוקת בזה) ונקר' קיץ כ' התו' יו"ט פרק ד' דשקלים בשם הרמב"ם דקיץ פירושו ימות החמה ונקראים אותן העולות כן דבימות החמה הפירות מתבשלים ומיבשי' אותן בקינוח סעוד'. ואותן העולות הן כמו קינוח סעוד' המזבח לכן נקראים קיץ אותן עולת קיץ הוי נדבה כיון דאין באים לשם קרבן חובה הרי גם ציבור מביאין קרבן נדבה:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א