סימן צח – צריך שיהיה לו כונה בתפלתו – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן צח – צריך שיהיה לו כונה בתפלתו

א הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן א בְּלִבּוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶׁמּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו; וְיַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ; וְיָסִיר כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת אוֹתוֹ עַד שֶׁתִּשָּׁאֵר מַחְשַׁבְתּוֹ וְכַוָּנָתוֹ זַכָּה בִּתְפִלָּתוֹ; וְיַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ הָיָה מְדַבֵּר לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הָיָה מְסַדֵּר דְּבָרָיו וּמְכַוֵּן בָּהֶם יָפֶה לְבַל יִכָּשֵׁל, קַל וָחֹמֶר לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הָקָּבָּ"ה שֶׁהוּא חוֹקֵר כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת. וְכָךְ הָיוּ עוֹשִׂים חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, שֶׁהָיוּ מִתְבּוֹדְדִים וּמְכַוְּנִין בִּתְפִלָּתָם עַד שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמוּת וּלְהִתְגַּבְּרוּת כֹּחַ הַשִּׂכְלִי, עַד שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים קָרוֹב לְמַעֲלַת הַנְּבוּאָה. וְאִם תָּבֹא לוֹ מַחְשָׁבָה אַחֶרֶת בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, יִשְׁתֹּק עַד שֶׁתִּתְבַּטֵּל הַמַּחְשָׁבָה. וְצָרִיךְ שֶׁיַּחֲשֹׁב בִּדְבָרִים הַמַּכְנִיעִים הַלֵּב וּמְכַוְּנִים אוֹתוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְלֹא יַחֲשֹׁב בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קַלּוּת רֹאשׁ. { הַגָּה: וְיַחֲשֹׁב קֹדֶם הַתְּפִלָּה בְּרוֹמְמוּת הָאֵל יִתְעַלֶּה וּבְשִׁפְלוּת הָאָדָם, וְיָסִיר כָּל תַּעֲנוּגֵי הָאָדָם מִלִּבּוֹ } (הר"י רֵישׁ פֶּרֶק אֵין עוֹמְדִין). { וְאָסוּר לְאָדָם לְנַשֵּׁק בָּנָיו } ב { הַקְּטַנִּים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּדֵי לִקְבֹּעַ בְּלִבּוֹ שֶׁאֵין אַהֲבָה כְּאַהֲבַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא } (בִּנְיָמִין זְאֵב סי' קס"ג וַאֲגֻדָּה פ' כֵּיצַד מְבָרְכִין). ב לֹא יִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דָּבָר ג שֶׁמְּבַטֵּל כַּוָּנָתוֹ, וְלֹא בְּשָׁעָה ד הַמְבַטֶּלֶת כַּוָּנָתוֹ, (טוּר בְּשֵׁם ר"מ מֵרוֹטֶנְבֶּרְג הגה"מ פ"ד מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה). וְעַכְשָׁו אֵין אָנוּ נִזְהָרִין בְּכָל זֶה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מְכַוְּנִים כָּל כָּךְ בַּתְּפִלָּה. ג יִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ תַּחֲנוּנִים, כְּרָשׁ הַמְבַקֵּשׁ בַּפֶּתַח, וּבְנַחַת, וְשֶׁלֹּא תֵּרָאֶה עָלָיו כְּמַשָּׁא וּמְבַקֵּשׁ לִפָּטֵר מִמֶּנָּה. ד הַתְּפִלָּה הִיא בִּמְקוֹם הַקָּרְבָּן, וּלְכָךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁתְּהֵא דֻּגְמַת הַקָּרְבָּן בְּכַוָּנָה וְלֹא יְעָרֵב בָּהּ מַחְשָׁבָה אַחֶרֶת, כְּמוֹ מַחְשָׁבָה שֶׁפּוֹסֶלֶת בַּקָּדָשִׁים; וּמְעֻמָּד, דּוּמְיָא דַּעֲבוֹדָה; וּקְבִיעוּת מָקוֹם כְּמוֹ הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁכָּל אֶחָד קָבוּעַ מְקוֹמוֹ לִשְׁחִיטָתוֹ וּמַתַּן דָּמָיו, וְשֶׁלֹּא יָחֹץ דָּבָר בֵּינוֹ ה לַקִּיר, דּוּמְיָא דְּקָרְבָּן שֶׁהַחֲצִיצָה פּוֹסֶלֶת בֵּינוֹ לַכְּלִי; וְרָאוּי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְיֻחָדִים לַתְּפִלָּה, כְּגוֹן בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, אֶלָּא שֶׁאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְבַזְבֵּז עַל זֶה; וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב הוּא שֶׁיִּהְיוּ לוֹ מִכְנָסַיִם מְיֻחָדִים לַתְּפִלָּה, מִשּׁוּם נְקִיּוּת. ה אַל יַחֲשֹׁב: רָאוּי הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה הָקָּבָּ"ה בַּקָּשָׁתוֹ כֵּיוָן שֶׁכִּוַּנְתִּי בִּתְפִלָּתִי, כִּי אַדְּרַבָּה זֶה מַזְכִּיר עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם (שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ מְפַשְׁפְּשִׁין בְּמַעֲשָׂיו לוֹמַר בָּטוּחַ הוּא בִּזְכֻיּוֹתָיו), אֶלָּא יַחֲשֹׁב שֶׁיַּעֲשֶׂה הָקָּבָּ"ה בְּחַסְדּוֹ. וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ: מִי אֲנִי, דַּל וְנִבְזֶה, בָּא לְבַקֵּשׁ מֵאֵת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם לֹא מֵרֹב חֲסָדָיו שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בָּהֶם עִם בְּרִיוֹתָיו.

באר היטב – סימן צח – צריך שיהיה לו כונה בתפלתו

א א בלבו. כתב בספר הגן לבטל המחשבה רעה בעת התפלה יאמר ג"פ פי פי פי ואח"כ ירוק ג"פ ולא ירוק לגמרי רק בדרך נחת והלשון תהא בין שפתים בשעת הרקיקה ובודאי תלך המחשבה ע"כ. וכתב המג"א עליו ואינו נ"ל לעשות זה בתוך תפלת י"ח דהוי הפסק ומי יודע אם רפואה בדוקה היא: ב הקטנים. בשל"ה קורא תגר על המביאים ילדים לבה"כ ע"ש שדבריו נכונים: ב ג שמבטל. כגון שכר חדש שמריח: ד המבטלת. כגון הבא מן הדרך: ד ה לקיר. בטור כתב עוד ובינו לקרקע. וכתב ט"ז דוקא ג"ט אבל בפחות מג"ט אפי' מצוה ליכא. וכן נוהגין לשטוח על הקרקע בי"כ עשבים יבשים וכן נוהגין לשטוח מחצלאות בט"ב ועומדים עליהים ומתפללים. ב"ח. אסור להתפלל בבריכה הלק"ט ח"א סי' צ"ד ע"ש:

מגן אברהם צ״ח – סימן צח – צריך שיהיה לו כונה בתפלתו

א׳ כתוב בספר הגן לבטל מחשבה רעה בשעת התפלה יאמר ג"פ פי פי פי ואח"כ ירוק ג"פ ולא ירוק לגמרי אך בדרך נחת והלשון תהא בין שפתים בשעת הרקיקה ובודאי תלך המחשבה עכ"ל ואינו נ"ל לעשות זה בתוך תפלת י"ח דהוי הפסק ומי יודע אם רפואה בדיקה היא: כתב הזוהר פ' בשלח ע' קט"ו כל בר נש דאתי ליחדא שמא קדיש' ולא אתכוין ביה בלבא ורעותא ודחילו בגין דיתברכון ביה עילאי ותתאי רמי לה צלותיה לברא וכלא מכריזים עליה לביש וקב"ה קרי כי תבואו לראות פני וכו' עכ"ל לכן נ"ל שמי שאינו יודע בעצמו שיוכל לכוון לקיים זה אל יכוין כלל בשמות ויחודים רק יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכוונת הלב: בניו הקטנים. ע' בשל"ה שקור' תגר על המביאים ילדים לבה"כ כו' ע"ש שדבריו נכונים: ב׳ במקום שיש דבר. כגון במקום שיש שכר חדש שמריח: ג׳ בשעה וכו'. כגון הבא מן הדרך: ד׳ כמשא. פי' אף על פי שאומר' בל' תחנונים אם אינו מחשב כמו שצריך דבר ובא לבקש מלפני המלך אלא שמתפלל מפני החיוב לצאת ידי חובתו זה אינו נכון:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים צ״ח

א׳ ומעומד דומיא דעבודה. בטור כתוב והשוואת הרגלים ככהנים בשעת העבודה וקשה הא אסקי' לעיל סי' צ"ה דכמלאכים בעי' ולא ככהנים דיליף לה מרגל ישרה דכתי' גבי מלאכים וכבר כ' בזה ב"י שם ולא עלה בידו לתרץ ונ"ל דודאי הכהנים בשעת הילוכן למזבח היה עקב בצד גודל כדכתיב לא תעלה במעלות וגו' ומזה יליף חד מ"ד לתפלה וא"כ גם בשעת עבודה היה עמידת הכהנים כן דתפלה במקום עבודה היא לכל דבר אבל אותו מ"ד דיליף לתפלה מרגל ישרה ש"מ שצריך להשוות' זה אצל זה ממילא גם הכהנים בשעת עבודת' ע"כ כן היה דתפלה במקום עבודה וע"כ צריך אתה לומר דכהנים בשעת עבודתן לא היו רגליהם כמו בעלייתן למזבח וע"כ כתב הטור כאן השוות רגלים ככהנים בשעת עבודה דודאי השווא' הכהנים בעבודה ענין חד הוא עם השווא' המתפלל לכל הדיעות למר כדאית ליה בעבודת כהנים ולמר כדאי' ליה בעבודת כהנים ולא בא כאן אלא להזכיר במה נשתווה התפלה לעבוד' כנ"ל נכון וברור: ב׳ ושלא יחוץ וכו'. בטור כתוב עוד ובינו לקרקע. והוקשה לב"י מהיכן למד כן וע"כ השמיטו כאן בש"ע ונלע"ד דפשוט דעל גבוה ג' קאי דהא דומיא דחציצ' בינו לקיר קאמר דהוא דוקא בגבוה י' כדלעיל דהיינו בחציצה נגד גופו וכמו כן בחציצה שתחת רגליו שיש הפסק בגבוה ג' דפחות מג' כארעא סמיכת' דמי ואע"פ שבחציצה של רצפה הוי הפסק אפי' בפחות מג' התם לא שייך ארעא סמיכתא דאסור להוסיף על הרצפה אפי' כ"ש כדאי' ר"פ כיסוי הדם אלא דבזה הם שוים לענין אם לא מקרי ארעא סמיכתא כגון בגבוה י' בינו לקיר ותחת רגליו כשיעור ג' הוה כמו חציצה דרצפה אפי' בכ"ש וא"ל הא לעיל נתן טעם לאיסור בגבוה ג' משום שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קראתיך י"ל דרבינו הטור לא נתכוין כאן אלא ללמוד דיני תפלה מדיני עבוד' ולטעם זה חשיב כל מילי דשוים הם ע"כ חשב גם דבר זה מענין חציצ' ששוים הם אע"פ שיש לזה טעם בלא"ה כנ"ל נכון אבל מעולם לא עלתה ע"ד רבינו הטור לאסור לעמוד על פחות מג"ט אפי' למצוה מן המובחר:

ספר מחצית השקל על אורח חיים צ״ח

צ״ח:תשצ״א א׳ כתב בס' הגן כו' ואין נ"ל לעשות' בתוך תפלת י"ח כו' ובס' א"ר הביא בשם קיצור של"ה וז"ל סגול' בחונ' להעביר מחשבת חוץ שקודם תפל' יעביר ימינו ג"פ על מצחו ויאמר בכל פעם לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי וכן אם בא לו מחשב' חוץ בתוך התפלה ישתוק מעט ויעביר ימינו על מצחו ויהרהר פסוק הנ"ל עכ"ל: ב׳ (ס"ק א) בניו כו' המביאים ילדים לבה"כ. היינו קטנים שעדיין לא הגיעו לחינוך והטעם כי הילדים משחקים ומרקדים בבה"כ ומחללי' קדוש' בה"כ וגם מבלבלים דעת המתפללים ועוד גם כי יזקינו לא יסורו ממנהגם הרע אשר נתחנכו בילדותם להבזות קדוש' בה"כ אבל כשהגיעו לחינוך אדרבא יביאנו אתו עמו לבה"כ וילמדהו אורחות חיים לישב באימ' ובירא' ולא יניחנו לזוז ממקומו ויזרזהו לענות אמן וקדיש וקדוש' ע"ש סוף ענייני תפלה וקריאה בס"ת: צ״ח:תשצ״ב א׳ (ס"ק ב) במקום כו' שכר חדש שמריח: צ״ח:תשצ״ג א׳ (ס"ק ג) בשע' כו' הבא מן הדרך ואיתא בגמרא דחד מ"ד לא התפלל תוך ג"י שבא מן הדרך ולדידן אע"פ שבלא"ה א"א מכוונים כ"כ בתפל'. מ"מ במה דאפשר להזהר יש ליזהר כגון במקום דאיכא ריח חזק ואפשר לו להתפלל במקום אחר או בא מן הדרך לא יתפלל כ"ז שעיף מן הדרך אם לא יעבור זמן תפלה בנתיים: צ״ח:תשצ״ד א׳ (ס"ק ד) כמשא כו' פי' אע"פ שאומר' בלשון תחנונים כו' וה"ה איפכא אם היא אינה עליו כמשא אלא שאינ' אומר' בלשון תחנונים ג"כ אינו נכון ע' ב"י וב"ח:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א