סימן צה – כוון איבריו בשעת תפלה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן צה – כוון איבריו בשעת תפלה

א יְכַוֵּן רַגְלָיו זֶה אֵצֶל זֶה בְּכִוּוּן, כְּאִלּוּ אֵינָם אֶלָּא א', לְהִדָּמוֹת לְמַלְאָכִים דִּכְתִּיב בָּהֶן: וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה (יְחֶזְקֵאל א, ז) כְּלוֹמַר: רַגְלֵיהֶם נִרְאִים כְּרֶגֶל אֶחָד { וְיֵשׁ אוֹמְרִים כְּשֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל יֵלֵךְ לְפָנָיו ג' פְּסִיעוֹת, דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה לַדָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת } (רוֹקֵחַ). ב צָרִיךְ שֶׁיָּכוֹף רֹאשׁוֹ מְעַט, שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו א לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְיַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּבְלִבּוֹ יְכַוֵּן לְמַעְלָה לַשָּׁמַיִם. ג מַנִּיחַ יָדוֹ עַל ב לִבּוֹ כְּפוּתִין, (פֵּרוּשׁ כִּקְשׁוּרִין) הַיְמָנִית עַל הַשְּׂמָאלִית, וְעוֹמֵד כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה ג וּבְפַחַד, וְלֹא יַנִּיחַ יָדָיו עַל חֲלָצָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ יֻהֲרָא { וע"ל רֵישׁ סי' צ"ז. } ד טוֹב לְכַוֵּן רַגְלָיו גַּם בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר קְדֻשָּׁה עִם שְׁלִיחַ צִבּוּר.

באר היטב – סימן צה – כוון איבריו בשעת תפלה

ב א למטה. ואותן המגביהים ראשיהם ועיניהם למעלה כמביטים על הגג המלאכים מלעיגים עליהם ס"ח סי' י"ח אבל קודם י"ח יתן עיניו לחלונות שבאותו כותל. עט"ז. מאן דפקח עיניו בשעת צלותיה מקדים עליה מלאך המות ט"ז סי' צ"א. ובשכנה"ג כתב אני שמעתי שכל מי שאינו עוצם עיניו בשעת תפלת י"ח אינו זוכה לראות פני שכינה בצאת נפשו ומן אז והלאה מנהגי לעצום עיני עכ"ל: ג ב לבו. ויכניע הזרועות על לבו ימנית על שמאלית ויזהר שלא יוציא האגודל לחוץ. האריז"ל: ג ובפחד. ובתפלה מיושב אל יסמוך לאחוריו ולא יהא מוטה לצדדים ולא יפשוט רגליו ואל ירכיבם זע"ז. עט"ז. ואין לפכר ידיו בעת שלום כי מוריד דין על עצמו בזה ח"ו כידוע. ט"ז:

מגן אברהם צ״ה – סימן צה – כוון איבריו בשעת תפלה

א׳ עיניו למטה. ואותן המגביהים ראשיהם ועיניהם למעלה כמביטים על הגג המלאכים מלעיגים עליהם (ס"ח סי"ח): ב׳ ידיו על לבו. והכל כמנהג המקומות שעומדים לפני אדוניהם (ב"י בשם מהרי"א) ובסי"מ מא"כח ח"ב סל"ג כתב שהאר"י ז"ל הי' אומר שיכניעו זרועותיהם על לבם ימנית על שמאלית ולקיים בעצמם כל אחוריהם ביתה שיהא הפרק האמצעי משתי זרועות נגד פני המתפלל והרמ"ק ז"ל היה אומר לכוף האגודל בתוך פסת יד עכ"ל:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים צ״ה

א׳ להדמות למלאכים. בטור הביא הירושלמי דיש פלוגתא דחד ס"ל ככהנים והוקשה לב"י למה מביאו ונ"ל דיליף משם לפרש דברי התרגום שמפרש ישרה לשון כוונין מהו הכון אם זה אצל זה או זה אצל עקב זה ע"כ מביא הירושלמי דמ"ד כמלאכים הוא זה אצל זה וזה פי' ישרה של מלאכים א"כ גם כוונת התרגום כן שהרי בא לפרש מלת רגל ישרה ועמ"ש בסי' צ"ח עוד בס"ד: ב׳ שיהיו עיניו למטה. והא דפירש"י בפ' א"ע הביאו הטור סימן צ' שצריך שיהיו חלונות בבה"כ שיהא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע קשה דהא צריך כאן שיהיו עיניו למטה תירץ בשם אבוהב דאין הכוונה שיסתכל כלפי שמים כ"ז התפלה אלא שעל דרך העברה אם יסתכל כלפי שמים יכנע לבו: ג׳ הימנית על השמאלית רמז להכנעת היצה"ר שהוא נרמז בצד שמאל (ב"י) ומ"ש בגמרא דרב אשי בעידן צערא בעלמא הוה פכר ידיה אינו ענין לכאן בהנחת ימין על שמאל ומסבר' דנפשיה כ"כ הרמב"ם דא"כ הי' לו לכאן לחלק בין צערא בעלמא לשלמא בעלמא אלא פכר ידיה הוא ענין אחר מענין צער ב"מ כאדם ששובר אצבעותיו אבל הנחה שזכר כאן הוא דרך הכנעה בעלמא ע"כ יעשה כן תמיד ובב"י לא נחית לזה ע"כ כ' מה שכ' בזה דהיינו שצריך לפכר ידיו אפילו בעת שלום וראייתו מדלא אמר בעת שלום שלא הי' פכר ידו אלא לביש ומכס' ואין זה הוכחה כלל דכל שלא היה שום שינוי לא הוצרך להזכיר שלא הי' משנה ולא זכר אלא מה שהיה משנה כגון בעת זעם פכר ידיו ובעת שלום שינה מלבושיו לכבוד וחלילה לפכר ידיו בעת שלום כי הוא מוריד דין על עצמו בזה ח"ו כידוע:

ספר מחצית השקל על אורח חיים צ״ה

צ״ה:תשפ״א א׳ (ס"ק א) ידיו כו' ובסי"מ מאכ"ח ח"א סי' ל"ג כן צ"ל: ב׳ בתוך פיסת יד. היינו אגודל ימין תוך פיסת יד ימין ואגודל שמאל תוך פיסת יד שמאל וסיים שם וז"ל אחר שכ' דברי האר"י להרמ"ק והכל עולה אל מקום א' לכלול הדין ברחמים וירא שמים יצא ידי שניהם עכ"ל:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א