סימן צד – צריך לכון נגד ארץ ישראל, ודין הרוכב או יושב בספינה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן צד – צריך לכון נגד ארץ ישראל, ודין הרוכב או יושב בספינה

א בְּקוּמוֹ לְהִתְפַּלֵּל, אִם הָיָה עוֹמֵד בְּחוּץ לָאָרֶץ, יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וִיכַוֵּן גַּם לִירוּשָׁלַיִם וְלַמִּקְדָּשׁ וּלְבֵית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים; הָיָה עוֹמֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם וִיכַוֵּן גַּם לַמִּקְדָּשׁ וּלְבֵית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים; הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם, יַחֲזִיר פָּנָיו לַמִּקְדָּשׁ וִיכַוֵּן גַּם כֵּן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים; הָיָה עוֹמֵד אֲחוֹרֵי א הַכַּפֹּרֶת, מַחֲזִיר פָּנָיו לַכַּפֹּרֶת. ב אִם מִתְפַּלֵּל לְרוּחַ מִשְּׁאָר ב רוּחוֹת, יְצַדֵּד פָּנָיו לְצַד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִם הוּא בְּחוּץ לָאָרֶץ; וְלִירוּשָׁלַיִם, אִם הוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וְלַמִּקְדָּשׁ, אִם הוּא בִּירוּשָׁלַיִם. { הַגָּה: וְאָנוּ שֶׁמַּחֲזִירִין פָּנֵינוּ } ג { לַמִּזְרָח, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים בְּמַעֲרָבָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנִמְצָא פָּנֵינוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל } (טוּר וּסְמַ"ג). { אֵין עוֹשִׂין מְקוֹם } ד { הָאָרוֹן וְצַד הַתְּפִלָּה נֶגֶד זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ מַמָּשׁ, כִּי זֶהוּ דֶּרֶךְ הַמִּינִים, רַק מְכַוְּנִים נֶגֶד אֶמְצַע הַיּוֹם } (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי הַחֲדָשִׁים). { וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְקַיֵּם אָמְרָם: הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין אוֹ לְהַחְכִּים יַדְרִים, מִכָּל מָקוֹם יְצַדֵּד פָּנָיו } ה { לַמִּזְרָח. } ג מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן הָרוּחוֹת, יְכַוֵּן לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. ד הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר, אֵין צָרִיךְ לִירֵד וּלְהִתְפַּלֵּל, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁתּוֹפֵס חֲמוֹרוֹ, אֶלָּא מִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ; וְכֵן אִם הָיָה בִּסְפִינָה אוֹ עַל גַּבֵּי קָרוֹן, אִם יוּכַל לַעֲמֹד, עוֹמֵד; וְאִם לָאו, יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וּמִתְפַּלֵּל. אוֹ אִם הָיָה הוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו, מִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ אַף אִם אֵין פָּנָיו כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה, כִּי אִם יַעֲמֹד וְיִתְפַּלֵּל יִקְשֶׁה בְּעֵינָיו אִחוּר ו דַּרְכּוֹ וְיִטָּרֵד לִבּוֹ וְלֹא יוּכַל לְכַוֵּן וְהַכֹּל לְפִי הַדֶּרֶךְ וּלְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי יִרְאָתוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ. וְיֵשׁ מַחְמִירִין לַעֲמֹד ז בְּאָבוֹת, וְרָאוּי לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם אִם הוּא שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה. ה הָיָה יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה אוֹ בַּעֲגָלָה, אִם יוּכַל לַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַכְּרִיעוֹת, עוֹמֵד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כּוֹרֵעַ מְעֻמָּד, וּפוֹסֵעַ ג' פְּסִיעוֹת. { הַגָּה: אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּכָל הַתְּפִלָּה, מִכָּל מָקוֹם אִם אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד, יַעֲמֹד, כְּדֵי לְקַיֵּם הַכְּרִיעוֹת וְהַפְּסִיעוֹת כְּדַרְכָּן. } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ס"ח [א"ח]) { וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ, כְּגוֹן שֶׁרוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה, יַחֲזִיר } ח { הַבְּהֵמָה שְׁלֹשָׁה פְּסִיעוֹת לְאַחֲרֶיהָ, וְעוֹלֶה לוֹ כְּאִלּוּ פּוֹסֵעַ בְּעַצְמוֹ } (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי הַחֲדָשִׁים ס"פ תְּפִלַּת הַשַּׁחַר). ו חוֹלֶה, מִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ שׁוֹכֵב עַל צִדּוֹ, וְהוּא שֶׁיָּכוֹל לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ. { וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל, מִכָּל מָקוֹם יְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: אִמְרוּ בִּלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם } (תְּהִלִּים ד, ה), (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח וּפְסִיקְתָא). ז מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עַכּוּ"ם מִכָּאן וּמִכָּאן, וּמִתְיָרֵא שֶׁמָּא יַפְסִיק תְּפִלָּתוֹ אוֹ יַפְסִידוּ מִקְּחוֹ, יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְיִתְפַּלֵּל, לִפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו; וְאַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלֹשָׁה פְּסִיעוֹת בְּסוֹף הַתְּפִלָּה, יוֹשֵׁב וּמִתְפַּלֵּל וְכוֹרֵעַ. ח יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ עַצְמוֹ לְעַמּוּד אוֹ לַחֲבֵרוֹ, בִּשְׁעַת תְּפִלָּה. ט מִי שֶׁהֻכְרַח לְהִתְפַּלֵּל מְיֻשָּׁב, כְּשֶׁיּוּכַל צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל ט מְעֻמָּד, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹסִיף בָּהּ דָּבָר. { הַגָּה: וּמִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא סָמוּךְ לְמָלוֹן, אִם יָכוֹל לְהִסְתַּלֵּק מִן הַדֶּרֶךְ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּהוּ עוֹבְרֵי דְּרָכִים, יִסְתַּלֵּק שָׁם וְלֹא יִתְפַּלֵּל } י { בְּמָלוֹן שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּהוּ בְּנֵי הַבַּיִת; אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הַדֶּרֶךְ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּהוּ, יִתְפַּלֵּל בַּמָּלוֹן בְּאֵיזֶה קֶרֶן } יא { זָוִית } (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ו' ב"י סי' צ').

באר היטב – סימן צד – צריך לכון נגד ארץ ישראל, ודין הרוכב או יושב בספינה

א א הכפורת. פי' במערבו של בית המקדש: ב ב רוחות. פי' במקום שמנהגם כך או שיושב על החמור: ג למזרח. עיין ט"ז שהעלה דאם שכח והתפלל לצפון או לדרום יהפוך פניו לצד המזרח ואם התפלל למערב לא יהפוך פניו לצד דא"כ יהיה פניו נגד צפון או דרום ומ"מ נראה דא"צ להפסיק ולעקור רגליו כדי להתפלל למזרח דבדיעבד יש לסמוך אמ"ד שכינה בכל מקום עכ"ל. ותשובת אליהו סימן א' חולק וכתב דצריך להפסיק ולילך להתפלל לצד מזרח והסכים עמו גדול אחד. אבל גדול אחר הסכים עם הט"ז ע"ש באורך. בה"כ שהעמידו בו את ארון הקודש לצד דרום של העולם וכלם מתפללים נגד הארון הקודש שהוא לצד דרום יוכל להתפלל בצד מזרח אף שכל הקהל מתפללים נגד דרום ואין כאן משום יוהרא ולא משום איבה יד אליהו סי' א' וגדול אחד שם חולק עליו רק יתפלל לצד שהציבור מתפללין ע"ש: ד הארון. עיין בלבוש הציור להעמיד כותל מזרחי נגד קרן מזרחית דדומית של העולם וכתב בכנה"ג אפילו הארון קבוע לרוח אחרת צריך להחזיר פניו למזרח ועיין בס"ק שלפני זה: ה למזרח. ורש"י פי' איפכא דיצדד פניו לצפון או לדרום ועיקר עמידתו למזרח. ונראה יותר נכון לעשות כן ט"ז: ד ו דרכו. אבל אם קודם הוא להשיירא ויש לו מי שיאחז חמורו ירד למטה ויתפלל. וכ"ש כשמהלך ברגליו דהא בלא"ה צריך להמתין. מ"א: ז באבות. פי' שלא ילך או ירכב אבל כשיושב על הבהמה והבהמה גם כן עומדת שרי. תר"י מגן אברהם: ה ח הבהמה. או יחזיר עצמו ע"ג בהמתו. מ"א: ט ט מעומד. כ' ט"ז מעולם לא ראינו מגדולים שהתפללו בדרך מיושב שהתפללו שנית בבואם לביתם או למלון ע"ש נראה דגם כאן לא יתפלל שנית אלא אם הוא בטוח שיכול לכוין בתפלתו כמ"ש ס"ס ק"ז וכ"פ הרמ"ע מפאנו ושכנה"ג ופר"ח וכן הסכים בתשו' יד אליהו סי' א' וע"ש מה שתמה על הט"ז: י במלון. דאיתא בשבת דף קכ"ז דלא רצה ר"י ליכנס בתפילין לבית העכו"ם ק"ו להתפלל: יא זויות. ואם א"א לו להסתלק מן הדרך ובמלון לא ימצא קרן זוית תפלה בדרך עדיף. ומ"מ יראה אם יכול להתפלל במלון או בחצר ובבקעה או בגינה מוטב. מ"א:

מגן אברהם צ״ד – סימן צד – צריך לכון נגד ארץ ישראל, ודין הרוכב או יושב בספינה

א׳ אחורי הכפורת. פי' במערבו של בית המקדש: ב׳ אם מתפלל. פי' במקום שמנהגם כך או שיושב על החמור: ג׳ ואנו שמחזירין. ולכן קובעין ההיכל במזרח ואפי' קבעו ההיכל בצד אחר יתפלל למזרח (כ"ה בשם ר"ש הקאן): ד׳ כנגד זריחת. עיין בלבוש הציור להעמיד כותל מזרחי נגד קרן מזרחית דרומית של העולם: ה׳ יצדד פניו. ורש"י פי' איפכא דיצדד פניו לצפון או לדרום ועיקר עמידתו למזרח: ו׳ יקשה בעיניו. אבל אם קדם הוא להשיירא ויש לו מי שיאחז חמורו ירד למטה ויתפלל וכ"ש כשמהלך ברגליו דהא בלא"ה יהיה צריך להמתין: ז׳ לעמוד באבות. פי' שלא ילך או ירכב אבל כשיושב על הבהמה והבהמה ג"כ עומדת שרי (תר"י): ח׳ אף על פי שיושב. פי' אף על גב שבכל התפלה לא העמיד משום ביעתות' א"כ ס"ד דבמקום הכריעו' עדיף לישב לזה אמר מ"מ כו' לקיים הכריעות: ט׳ יחזיר הבהמה. או יחזיר עצמו ע"ג בהמתו כדרך שהיה נוהג אם בא להפטר מלפני המלך (שם): י׳ שלא לסמוך. הטעם פי' הרב"י דלא חשיב עמידה כשסומך עצמו ובהג"מ מפר' הטעם דצריך לעמוד באימה וערסי' קמ"א ע"ש: י״א צריך לחזור. וכ"כ בש"ג ומ"ע כתב בסי' י"ט דדוקא בתורת נדבה הי' מתפלל רב אשי שנית ע"ש ומלשון רש"י משמע מפני שלא היה יכול לכוון בפעם ראשונה שהיה בשעת הדרשה לכן הי' מתפלל שנית ואפשר שעי"ז נהגו עוברי דרכים שאין מתפללין שנית: י״ב שלא יפסיקוהו. פירוש שקרוב הדבר לגמרי שיכול להתפלל בעמידה בלא הפסק': י״ג ולא יתפלל במלון. דאיתא בשבת ד' קכ"ז דלא רצה ר"י ליכנס בתפילין לבית העכו"ם ק"ו להתפלל: י״ד באיז' קרן זויות. שלא יבלבלוהו בני הבית ואין לחוש לגילולים שכל תפלתם היתה בעיירות מלאות גילולים (כ"ז בת"ה) וצ"ע אם א"א לו להסתלק מן הדרך וצריך להתפלל מהלך או מיושב וגם במלון לא ימצא קרן זוית שלא יבלבלוהו איזו מהן עדיף תפל' מעומד עדיף או בדרך עדיף דיוכל לכוון יותר ונ"ל דבדרך עדיף דרש"י פי' הטעם דתפלה מעומד עדיף מפני שיוכל לכוון יותר והא קחזי' דבדרך יוכל לכוון יותר ומ"מ יראה אם יוכל להתפלל במלון בבקעה או בחצר או בגינה מוטב ויקיים דברי שניהם:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים צ״ד

א׳ לרוח משאר רוחות. בב"י מביא בשם אבוהב וז"ל ותימה על מנהג שאנו נוהגין לצפון ולדרום ולא הי' לנו להתפלל אלא למזרח ונראה שיש לנו להחזיר הפנים בצד המזרח כשאנו מתפללים לצפון ולדרום כדאמרינן בפרק לא יחפור דמצדד אצדודי פי' מי שמתפלל לצפון ולדרום יש לו להטות פניו לצד א"י עכ"ל ונ"ל שזה התיקון של חזרת פנים לא מהני אלא במתפלל לצפון או דרום דאפשר בחזרת פנים למזרח אבל מי שמתפלל למערב לא מהני ליה חזרת פנים למזרח כי א"א לו להפוך פניו ממש לאחוריו לצד מזרח ולא אמרו בגמ' אלא מצדד אצדודי שנוטה לצד אבל לא לאחוריו וע"כ לא נקט מהרי"א אלא מתפלל לצפון ודרום אבל לא למערב ואע"פ שהש"ע כאן כ' סתם לרוח משאר רוחות איהו לא מיירי דוקא מאותן שיושבים במערב של ארץ ישראל שצריכים להתפלל למזרח כמו אנו אלא כ' דרך כלל שצריך להפוך פניו כנגד א"י לכל צד שיושבי' נגד א"י וע"כ כ' גם בזה דרך סתם לכל רוח דמהני ביה נטיית פניו לצד של א"י בדרך האפשרי וזה דבר שהשכל מחייב ונפק' לן במי ששכח ומתפלל לרוח אחרת אם הוא בצפון או בדרום יהפוך פניו לצד המזרח אבל אם שכח והתפלל למערב נראה דלא יהפוך פניו לצד דא"כ יהיה פניו נגד צפון או דרום ומ"מ נרא' דא"צ להפסיק ולעקור רגליו כדי להתפלל למזרח דהרי אמרינן בגמ' בפ' לא יחפור דאיכא מאן דס"ל דשכינה בכל מקום ובדיעבד יש לו לסמוך ע"ז ואין שייך כאן לומר כדו בר קיימא כו' כיון שאין אחרים מתפללים באותה שעה למזרח כנ"ל: ב׳ נגד זריחת השמש כתוב בלבוש דארצות הללו הם נגד מערבי' צפוני' של א"י ע"כ צריך ליזהר כשבונין בה"כ שיעמדו כותל מזרחית שבו הארון נוטה לצד מזרחית דרומית דהשתא מחזיר פניו כנגד א"י וב"ה וקדשי קדשים אבל אם יעמידו כותל מזרחית כנגד זריחת השמש ממש יש בה תרתי לריעותא חדא דאינו מחזיר פניו לארץ ישראל כלל אידך דזה חוק המינים שמשתחוים לשמש ע"כ יש להעמיד כותל מזרחית כנגד מזרחית דרומית כזה והאריך בזה: ג׳ מ"מ יצדד וכו'. ויכול לעשות ג"כ איפכא דהיינו שיתפלל למזרח ויצדד פניו לצפון או דרום וזה נזכר בפירש"י שמביא ב"י ונרא' יותר נכון לעשות כן כי אם יתפלל לצפון או דרום יהיה נראה כמי שחלוק מהצבור קצת מה שא"כ בדרך שזכרתי: ד׳ וכן אם היה בספינה כו'. פי' בקרון או ספינה יכול לעמוד דאין העגלה מתנועע כ"כ במהירות והספינה היא רחבה הרבה דליכא ביעתות' דמיא כשהוא עומד בתוכה וי"ל מאי מהני ליה מה שעומד בקרון או בספינם כיון שהקרון או הספינה מהלכת ה"ל כמהלך בעצמו כמ"ש רכוב כמהלך דמי וא"ל דשאני יושב בקרון או בספינה מרכוב דהא בפ"ק דב"מ אמרינן לענין קנין של חצר מהלכת דספינה לא חשיבה חצר מהלכת דספינה קא נייח' ומייא הם דקא מסגי מתות' והקשו התוס' מ"ש מרכוב דהוי כמהלך ותי' דבאמת גם ספינה חשיבה כמהלכת לשאר מילי רק לענין קנין לא מיקרי מהלכת דה"ל כידו דנייח' והגוף הוא דקא ממט' ליה א"כ קשה כאן דלהוי קרון וספינה כמהלך ומה מועיל מה שעומד בתוכה וצ"ל דכאן לענין תפל' לא הצריכו להתפלל מעומד אלא כדי שתהיה אימת שכינה עליו ובזה סגי גם עומד בקרון וספינה אף שלא מיקרי עומד מצד תנועת הקרון והספינה כנ"ל: ה׳ צריך לחזור ולהתפלל כו'. דבר זה למדו הרב ב"י מדברי התוס' פ' ת"ה בשם הר"מ דף ל' בפלוגתא דתנאי אי תפלה מעומד עדיף אי מסמך גאולה לתפלה עדיף דכתבו וז"ל משמע די"ח ברכות מותר להתפלל בדרך כשהוא מהלך וא"צ לעמוד וא"ת מ"ש מהביננו דמעומד דוקא וי"ל שאני הביננו שהיא קצרה ואין כאן ביטול דרך כ"כ ועוד פי' הר"מ דהכא כי הדר לביתיה מצלי מעומד כדאמרינן בסמוך רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב וכי הדר לביתיה מצלי מעומד ור"ת פסק כאבוה דשמואל ולוי ומיהו מדאמר רב אשי לא חזי' לרבנן קשישי מאן דעביד הכי משמע דאין הלכה כמותם עכ"ל. ותמיה לי טובא לפי' הר"מ צ"ל דרשב"א דס"ל התם תפלה מסמך לגאולה עדיף סבור דצריך אח"כ להתפלל מעומד כמו שעשה רב אשי א"כ מאי פריך תלמודא על רב אשי וליעבד מר כאבו' דשמואל ולוי כיון דרשב"א סבר כוותיה וכבר פליגי בזה תנאי וכי שייך למפרך על מאן דסבר כרשב"א למה לא יעש' כת"ק דרשב"א דהא יש לכל תנא טעם שלו דמ"ס מעומד עדיף ומ"ס מסמיך גאולה לתפלה עדיף אלא ע"כ דרב אשי עשה דלא כרשב"א ג"כ דלרשב"א ל"ל להתפלל אח"כ מעומד ע"כ פריך לי' כיון שאתה מצריך ב' תפלות כדי לחוש לתפלה מעומד א"כ למה לא אתה עושה כאבוה דשמואל ולוי דחיישי ג"כ לתפלה מעומד ועשו תקנה לזה שהקדימו להתפלל בשחרית וכן פירש"י בהדיא על קושיא זאת דלמה לו לרב אשי ב' תפלות משמע דרב אשי חידש דבר זה לחזור ולהתפלל מעומד לא כפי' הר"מ דגם רשב"א ס"ל כן גם מדברי ר"ח נראה פשוט דלא ס"ל כפירוש הר"מ דאי ס"ל הכי היאך פסקו כאבוה דשמואל ולוי דפסקו כת"ק דרשב"א כיון דרב אשי דהוא בתרא ס"ל כרשב"א ואפי' התוס' דמקשי על פר"ח לא הקשו אלא מלישנא דאמר לא חזינן לרבנן קשישי דעבדי הכי דמשמע דלא כמותם ואמאי לא הקשו ממה שעשה רב אשי הלכה למעשה בב' תפלות דהיינו כרשב"א לפי' הר"מ אלא ודאי דלא ס"ל כפי' הר"מ ואולי אותו תי' בשם הר"מ הוא הג"ה לא מדברי התוס' עצמם אלא נתוסף אח"כ בגליון בשם הר"מ גם מדברי הרא"ש מבואר דלא כהר"מ דכתב דהלכה כאבוה דשמואל ולוי דאפילו רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו אלא אמר דלא חזא כן לרבנן קשישי עכ"ל ואלו להר"מ דרשב"א ס"ל ממש כמו רב אשי ודאי פליג רב אשי על אבוה דשמואל ולוי דס"ל כת"ק דרשב"א אלא ודאי דרב אשי בא לעשות דבר חדש דהיינו להתפלל ב' תפלות ואין למדין מחדושו של רב אשי להלכה כי ר"א עשה כן דרך נדבה ולו היה נאה לעשות כן לפי שהיה לו כוונה בתפלת נדבה משא"כ אנחנו כמ"ש הטור ס"ס ק"ן וכמ"ש גם הב"י כאן אלא דאח"כ הבי' פי' הר"מ ועפ"ז פסק דכל המתפלל מיושב צריך לחזור ולהתפלל מעומד כשיוכל וכבר נתבאר שרש"י ותוס' ור"ח והרא"ש כולהו לא ס"ל כן גם הרמב"ם והטור לא זכרו כלל מזה ואלו הי' ס"ל שצריך להתפלל שנית לא הוי שתקו מיניה ע"כ יש לנו לחוש לספק ברכה לבטלה אם יתפלל שנית ומעולם לא ראינו מגדולים שהתפללו בדרך מיושב על העגלה שהתפללו שנית בבואם למלון או לביתם ע"כ נראה דגם כאן לא יתפלל שנית אלא אם הוא בטוח שיוכל לכוין בתפלתו כמ"ש בס"ס ק"ז:

ספר מחצית השקל על אורח חיים צ״ד

צ״ד:תשס״ט א׳ (ס"ק ב) אם מתפלל פי' במקום שמנהגם כך דקשיא לי' למה באמת מתפלל לשאר רוחות ולזה כתב דמנהג המקום כן הוא ואינו רוצה לשנות מן המנהג ובאמת המנהג שלא כדין וכמ"ש הרב"י בשם מהרי"א דיש מקומות שנוהגים כן. וכתב הט"ז אם ע"פ טעות עמד לצפון או לדרום איכא האי תקנתא להפוך פניו לצד מזרח. אבל אם העמיד א"ע ופניו למערב דא"א לתקן ע"י היפוך פניו דאכתי לא יהי' פניו למזרח א"צ לעקור דגליו בשביל זה ולעמוד לצד מזרח ויש לסמוך על האי מ"ד בפ' לא יחפור דשכינה בכ"מ: צ״ד:תשע״א א׳ (ס"ק ד) נגד כו' נגד קרן מזרחית דרומית ש"ע דאנו יושבים במערבית צפונית של א"י ולכן אם תהיה כותל מזרחית של בה"כ נגד מזרחית דרומית ש"ע אנו מחזירים פנינו נגד א"י ממש וכן אין זה דרך מינות שעומדין נגד מזרח ממש וכן כוונות רמ"א בהג"ה: צ״ד:תשע״ב א׳ (ס"ק ה) יצדד פניו ורש"י פי' איפכא כו' וט"ז כתב דעדיף טפי לעשות כפרש"י שעי"ז לא יהא חלוק מן הצבור: צ״ד:תשע״ג א׳ (ס"ק ו) יקשה כו' אם קדם הוא לשיירא כו' ור"ל שהקדים כ"כ בטרם יגיע שיירא אליו יגמור תפלתו: צ״ד:תשע״ד א׳ (ס"ק ז) לעמוד כו' אבל כשיושב כו' שרי דאדרבא אם יצטרך לירד ולעלות היריד' ועלי' יטרדנו כמ"ש תר"י לפי שיטתם: צ״ד:תשע״ה א׳ (ס"ק ח) אע"פ שיושב פי' אע"ג כו' דק"ל מה הוסיף רמ"א ומאי אע"פ: עדיף לישב משום ביעתותא קמ"ל דבשע' קלה ומועטת ל"ח: צ״ד:תשע״ז א׳ (ס"ק י) שלא כו' דל"ח עמיד' ולטעם זה דוקא אם סומך א"ע כ"כ עד שאם ינטל הדבר שסמוך עליו יפול הוא דאסור אבל להשען קצת מותר אבל לטעם הגמרא דצריך להיות באימה אפי' להשען קצת אסור וכמ"ש מ"א לקמן סימן קמ"א וע' עוד שם: צ״ד:תשע״ח א׳ (ס"ק יא) צריך כו' היה מתפלל ר"א. דדין זה נובע מעובדא דר"א שהביא מ"א לעיל ס"ס פ"ט שהתפלל תחיל' בישיב' ואח"ז בעמידה וע"ש במ"א. ולפ"ז דאינו רק בתורת נדבה ל"מ דאינו חייב להתפלל מעומד אלא אפי' בתורת נדבה אין ראוי לדידן להתפלל כמ"ש ס"ס ק"ז והלואי שיוכל לכוין בג' תפלות הקבועים בכל יום ואפשר שע"ז נהגו שסומכים על מ"ע ועל רש"י: צ״ד:תש״פ א׳ (ס"ק יג) ולא כו' בתפילין לבית עכו"ם ואמר הטעם שלא יכנסו דברי קדושה במקום טומא': ב׳ ואף שכתב בס"ק י"ד ואין לחוש לגילולים שכל תפלתם כו' היינו להתפלל בבית עכו"ם איכא תרתי לריעותא שמלא' גלולים וגם יש לחוש שיבלבלוהו בני הבית ואם יודע שימצא מקום במלון שלא יבלבלוהו כגון בקרן זויות אכתי איכא ריעותא דגילולים. לכן אם ברור לו וקרוב לודאי שבמקום שיסתלק מן הדרך לא יפסיקוהו עוברי דרכים עדיף להתפלל בדרך מלהתפלל במלון אף שימצא קרן זויות שלא יבלבלוהו דמ"מ איכא במלון חשש גילולים. אבל אם א"א לו להסתלק מן הדרך שלא יפסיקוהו ע"ד עדיף טפי להתפלל במלון בקרן זויות ששם לא יבלבלוהו מלהתפלל בדרך דאיכא חשש בלבול עוברי דרכים אף דבמלון איכא גילולים ל"ח כ"ה לגילולים כיון דכל תפלתם היה בעירות מלאות גילולים ניהו דהיכי דאפשר להסתלק מחשש גילולים עדיף מכל מקום יותר יש לחוש לבלבול ע"ד מחשש גילולים כן הוא כוונתו וכוונת ת"ה: ג׳ ולפ"ז מה שכתב המ"א אם יכול להסתלק כו' ולא יתפלל במלון של נכרים שלא יבלבלוהו כו' דמ"ש שלא יבלבלוהו אינה נתינת טעם שלא יתפלל במלון דהא אפילו בטוח שלא יבלבלוהו במלון אפ"ה עדיף להתפלל בדרך: ד׳ א"י להתפלל כו' דהא במלון עכ"פ איכא גלולים אלא מה שכתב רמ"א שלא יבלבלוהו נמשך לעיל וה"ק ולא יתפלל במלון של עכו"ם שלא יבלבלוהו ר"ל אפי' לא יבלבלוהו דהיינו שימצא קרן זויות אפ"ה יסתלק כו':

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א