סימן צג – קדם שיתפלל צריך לשהות – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן צג – קדם שיתפלל צריך לשהות

א יִשְׁהֶה א שָׁעָה אַחַת קֹדֶם שֶׁיָּקוּם לְהִתְפַּלֵּל, כְּדֵי ב שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַמָּקוֹם; וְשָׁעָה אַחַת אַחַר הַתְּפִלָּה, שֶׁלֹּא תְּהֵא נִרְאֵית עָלָיו כְּמַשּׂאוֹי שֶׁמְּמַהֵר לָצֵאת מִמֶּנָּה. ב לֹא יַעֲמֹד לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא בְּאֵימָה וְהַכְנָעָה, לֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ וּדְבָרִים בְּטֵלִים וְלֹא מִתּוֹךְ כַּעַס, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה כְּגוֹן: דִּבְרֵי תַּנְחוּמִין שֶׁל תּוֹרָה סָמוּךְ לִגְאֻלַּת מִצְרַיִם אוֹ סָמוּךְ לִתְהִלָּה לְדָוִד שֶׁכָּתוּב בּוֹ: רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, שׁוֹמֵר ה' אֶת כָּל אֹהֲבָיו (תְּהִלִּים קמה יט כ). ג אֵין עוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ דִּין, וְלֹא מִתּוֹךְ הֲלָכָה שֶׁלֹּא יְהֵא לִבּוֹ טָרוּד בָּהּ, אֶלָּא מִתּוֹךְ הֲלָכָה ג פְּסוּקָה. { הַגָּה: וְהַיְנוּ נָמֵי כְּמוֹ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, כִּי פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׁמְּחֵי לֵב } (תְּהִלִּים יט, ט) (טוּר). ד הָעוֹסֵק בְּצָרְכֵי צִבּוּר כְּעוֹסֵק בַּתּוֹרָה דָּמִי, פֵּרוּשׁ: לְעִנְיַן לַעֲמֹד מִתּוֹכוֹ ד לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁגַּם זוֹ שִׂמְחָה הִיא לוֹ שֶׁעוֹסֵק בְּצָרְכֵי צִבּוּר. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דְּהַיְנוּ לְעִנְיָן דְּאֵינוֹ צָרִיךְ לִפְסֹק ה לְהִתְפַּלֵּל.

באר היטב – סימן צג – קדם שיתפלל צריך לשהות

א א שעה אחת. תר"י הוכיחו מגמרא דאע"ג דבכל מקום דאמרינן שעה פירוש שעה מועטת הכא פירושו שעה אחת מי"ב שעות ביום ומיהו זהו לחסידים ולשאר עם די בשעה מועטת. מ"א: ב שיכוין. האר"י ז"ל היה מתפלל תוך הספר כדי שיכוין מאוד. והכל לפי מה שהאדם מרגיש בנפשו. מ"א: ג ג פסוקה. דהיינו שלא יעסוק בפלפול קודם התפלה אבל אם עסק בפלפול והתחילו הציבור להתפלל יתפלל עמהם ובפרט האידנא שאין מכוונין. כ"כ מ"א: ד ד להתפלל. נ"ל דדוקא בדבר שאין בו טרדא דומיא דהלכא פסוקה. מ"א: ה להתפלל. וא"צ להתפלל מנחה ב' כיון דבשעת חובתו היה פטור מן הדין. מ"א ודרישה בי"ד סי' שמ"א ודלא כט"ז בסי' ק"ח ס"ק א' ע"ש:

מגן אברהם צ״ג – סימן צג – קדם שיתפלל צריך לשהות

א׳ שעה א'. תר"י הוכיח מגמ' דאע"ג דבכל מקום דקאמרי' שעה פי' שעה מועטת הכא פי' שעה א' מי"ב ביום זה לחסידים ולשאר עם די בשעה מועטת כמה שכתב סימן צ' סס"ך: כתוב בזוהר בראשית שיאמר ואני ברוב חסדך וגומר קודם בואו לב"ה: ב׳ כדי שיכוון. האר"י היה מתפלל תוך הספר כדי שיכוון מאוד (הכוונות) והכל לפי מה שהאדם מרגיש בנפשו: ג׳ הלכה פסוקה. נ"ל דהיינו שלא יעסוק בפלפול קודם התפלה אבל אם עסק בפלפול והתחילו הצבור להתפלל יתפלל עמהם ובפרט האידנא שאין מכוונין כ"כ: ד׳ לעמוד מתוכו להתפלל. נ"ל דוקא בדבר שאין בו טרדא דומיא דהלכה פסוקה: ה׳ דא"צ לפסוק. עססי' ק"ו עסי' ע' ס"ד וא"צ להתפלל מנחה שתים כיון דבשעת חובתו היה פטור מן הדין (דרישה בי"ד סי' שמ"א) וכנ"ל דלא כט"ז:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים צ״ג

אין

ספר מחצית השקל על אורח חיים צ״ג

צ״ג:תשס״ג א׳ (ס"ק א) שעה א'. תר"י הוכיחו מגמ' כו' מדאמרי' דף ל"ב ע"ב חסידים הראשונים היו שוהים שעה א' ומתפללים שעה א' וחוזרים ושוהים שעה א' ופריך וכי מאחר ששוהין תשעה שעות ביום בתפל' תורתן היאך משתמרות ומלאכתן היאך נעשית ומשני אלא מתוך שחסידים הם תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכ' ע"כ. וא"א דשעה א' לאו דוקא אין מקום לקושי' המקשן. והמקשן הוכיח דע"כ שעה דוקא כמו מאי דקתני ומתפללים שעה א' הוא דוקא ה"ה דשע' שלפני תפל' ושאחר תפל' ג"כ דוקא: ב׳ ולשאר העם די בשע' מועטת כיון שאין שאר העם חסידים אי ישהו בתפלתן ט' שעות א"כ תורתן היכי משתמרת ומלאכתן היכי נעשית דא"א להם לסמוך על מעשיהם שיעש' להם נס: ג׳ כמ"ש סי' צ' סס"כ כצ"ל ור"ל דשם י"מ דמ"ש בגמ' שיכנס קודם תפל' שני פתחים שר"ל שלא יתפלל תיכף בכניסתו אלא ישה' קודם תפל' שיעור שני פתחי' הרי דסגי בזמן מועט לפני תפל' וה"ה לאחר התפל': ד׳ ואע"ג די"מ שני פתחים בענין אחר כמ"ש שם מ"מ לענין שיעור שהי' דלא בעי' שעה ממש לא נחדש פלוגתא ביניהן: ה׳ וע' בל"ח סי' ע"א סעיף ל"ז דשהיה קודם התפלה ואחר התפל' תהי' מיושב. קודם התפל' דע"י הישובי' מכוין יותר בדעתו לכוין למקום ואחר התפל' ע"י הישוב נרא' יותר שאין התפל' עליו כמשא ובס' א"ר חולק: ו׳ כ' בזוהר כו' ע' לעיל במ"א ר"ס מ"ו: צ״ג:תשס״ה א׳ (ס"ק ג') הלכ'. נ"ל דהיינו כו' ר"ל הא דכ' אין עומדים כו' היינו דוקא לכתחיל': צ״ג:תשס״ז א׳ (ס"ק ה') דא"צ כו' עסס"י ק"ו דאע"ג דכגון אנו מפסיקים מד"ת לק"ש ותפל' מ"מ העוסקים בצ"צ י"ל דין מי שתורתו אומנתו ואין חילוק בזה בין זמנם לזמנינו וא"צ לפסוק אלא דבסי' א' מבואר דאפי' מי שתורתו אומנתו ניהו דאינו מפסיק לתפל' אבל לק"ש צריך להפסיק אבל העוסקים בצ"צ מבואר לעיל סי' ע' דאפי' לק"ש אין מפסיקים רק יאמר פסוק א' ובשכמל"ו אם אפשר ומ"מ צריך שיהי' עסק כוונתו לש"ש כמ"ש מ"א לעיל סי' ע' ע"ש: ב׳ דלא כט"ז דראיית הדריש' מדאמרינן התם מי שמת לו מת בשבת א"כ במו"ש ה"ה אונן ופטור מהבדל' ומתפלת ערבית ובשחרית אחר הקבור' אם לא עבר זמן תפל' שחרית יתפלל שחרית אבל ערבית פטור. אע"ג דקי"ל בסי' ק"ח טעה או נאנס ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים מ"מ אונן דבשע' חיובו פטרוהו חכמים א"צ לתשלומין ומיני' יליף דריש' לעוסק בצ"צ דג"כ בשעת חיובו הי' פטור. וט"ז שם ולקמן ריש סי' ק"ח חולק דגם העוסק בצרכי צבור לא מקרי אלא אונס וחייב להשלים כמו בכל אונס ואונן שאני דאין המניע' מצידו רק שחכמים פטרוהו משא"כ העוסק בצ"צ דפטור מצד טרדתו הוי כמו אונס אחר וחייב בתשלומין. ובסי' נ"ה שם הסכי' לדריש' ודחה ראיות ט"ז וכ' דכל שפטור משום שעוסק במצות ועי"ז פטרוהו חכמים מקרי שהי' פטור בשע' חיובו וא"צ תשלומין ע"ש:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א