סימן פט – הלכות תפלה וזמנה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן פט – הלכות תפלה וזמנה

א זְמַן תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, מִצְוָתָהּ שֶׁיַּתְחִיל עִם הָנֵץ א הַחַמָּה, כְּדִכְתִּיב יִרָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ, וְאִם הִתְפַּלֵּל ב מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר וְהֵאִיר פְּנֵי הַמִּזְרָח, יָצָא. וְנִמְשַׁךְ זְמַנָּהּ עַד סוֹף ד' שָׁעוֹת, שֶׁהוּא שְׁלִישׁ ג הַיּוֹם. וְאִם טָעָה אוֹ עָבַר וְהִתְפַּלֵּל אַחַר ד' שָׁעוֹת עַד חֲצוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ שָׂכָר כִּתְפִלָּה בִּזְמַנָּהּ, שְׂכַר תְּפִלָּה מִיהָא אִכָּא: { הַגָּה: וְאַחַר חֲצוֹת אָסוּר } ד { לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א פֶּרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר) { וע"ל רֵישׁ סִימָן ק"ח: } ב כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן ה תְּפִלָּה, אָסוּר לְאָדָם לְהַקְדִּים לְפֶתַח חֲבֵרוֹ לִתֵּן לוֹ ו שָׁלוֹם, מִשּׁוּם דִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה שָׁלוֹם. אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לוֹ צַפְרָא דְּמָרֵי טַב, וַאֲפִלּוּ זֶה אֵינוֹ מֻתָּר, אֶלָּא כְּשֶׁהֻצְרַךְ לָלֶכֶת לִרְאוֹת אֵיזֶה ז עֵסֶק. אֲבָל אִם אֵינוֹ הוֹלֵךְ אֶלָּא לְהַקְבִּיל פָּנָיו קֹדֶם תְּפִלָּה, אֲפִלּוּ זֶה הַלָּשׁוֹן אָסוּר, וְכֵן אָסוּר לִכְרֹעַ לוֹ כְּשֶׁמַּשְׁכִּים לְפִתְחוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּכְרִיעָה אֲסוּרָה אֲפִלּוּ בְּלֹא מַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ, וְאִם הִתְחִיל לְבָרֵךְ הַבְּרָכוֹת { אַחַר כָּךְ } אֵין ח לָחוּשׁ כָּל כָּךְ, וְאִם אֵינוֹ מַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ אֶלָּא שֶׁפָּגַע בּוֹ בַּדֶּרֶךְ, מֻתָּר לִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּמוֹצֵא חֲבֵרוֹ בַּשּׁוּק, לֹא יֹאמַר לוֹ אֶלָּא צַפְרָא דְּמָרֵי ט טַב, כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן לֵב שֶׁהוּא אָסוּר לְהִתְעַכֵּב בִּדְבָרִים אֲחֵרִים כְּלָל עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. ג אָסוּר לוֹ לְהִתְעַסֵק בִּצְרָכָיו אוֹ לֵילֵךְ לַדֶּרֶךְ עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת י י"ח { וְיֵשׁ מְקִלִּין לְאַחַר שֶׁאָמְרוּ מִקְצָת בְּרָכוֹת קֹדֶם שֶׁאָמְרוּ בָּרוּךְ שֶׁאָמַר, וְטוֹב לְהַחְמִיר בָּזֶה } (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' י"ח) וְלֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת, אֲבָל מַיִם יא מֻתָּר לִשְׁתּוֹת קֹדֶם תְּפִלָּה, בֵּין בְּחֹל וּבֵין יב בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, וְכֵן אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לִרְפוּאָה יג מֻתָּר. ד הַצָּמֵא וְהָרָעֵב הֲרֵי הֵם בִּכְלַל הַחוֹלִים. אִם יֵשׁ בּוֹ יְכֹלֶת לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ, יִתְפַּלֵּל. וְאִם לָאו, אִם רָצָה, אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיֹּאכַל יד וְיִשְׁתֶּה. ה וְאִם הִתְחִיל לֶאֱכֹל קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, צָרִיךְ טו לְהַפְסִיק. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְסִיק. ו אֲפִלּוּ לִלְמֹד אָסוּר מִשֶּׁיַּגִּיעַ זְמַן טז תְּפִלָּה, וְהַיְנוּ מִי שֶׁרָגִיל לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ, וְאֵינוֹ רָגִיל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, דְּאִכָּא לְמֵיחַשׁ דִּלְמָא מַטְרִיד בְּגִרְסֵיהּ וְיַעֲבֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. אֲבָל מִי שֶׁרָגִיל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מֻתָּר. וְאִם הוּא מְלַמֵּד יז לַאֲחֵרִים, אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ רָגִיל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁהַשָּׁעָה עוֹבֶרֶת, דִּזְכוּת הָרַבִּים דָּבָר גָּדוֹל הוּא. וְאִם לֹא יִלְמְדוּ עַכְשָׁו יִתְבַּטְּלוּ, וְלֹא יוּכְלוּ לִלְמֹד { וע"ל סי' ק"ו. } ז מֻתָּר לְהִסְתַּפֵּר וְלִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ סָמוּךְ לְשַׁחֲרִית, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא סָמוּךְ לְמִנְחָה שֶׁהוּא דָּבָר הַמָּצוּי. ח בִּשְׁעַת הַדַּחַק, כְּגוֹן שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁכִּים לַדֶּרֶךְ, יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְיַמְתִּין מִלִּקְרוֹת יח קְרִיאַת שְׁמַע עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ. { אִם אֶפְשָׁר לוֹ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע עַל הַדֶּרֶךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְכַּוֵּן בְּפָסוּק רִאשׁוֹן וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סי' נ"ח } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א) וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ סוֹמֵךְ גְּאֻלָּה יט לִתְפִלָּה, הָכֵי עָדִיף טְפֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ מְעֻמָּד, מִמַּה שֶּׁיִּתְפַּלֵּל בִּזְמַנָּהּ וְהוּא מְהַלֵּךְ, וְיִסְמֹךּ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה:

באר היטב – סימן פט – הלכות תפלה וזמנה

א א החמה. כ' רש"ל בימי הסליחות ראוי ליזהר בזה שרגילין להקדים קודם הנץ החמה ואינו נכון עכ"ל וכתב המ"א ואפשר שסמכו על שטורח ציבור הוא שילכו לביתם ויקבצו שנית ומ"מ יראה לכתחלה שלא להשכים כ"כ: ב ע"ה. היינו האור הנוצץ לפאת המזרח קודם עלית השמש שעה וחומש שעה. עמ"א מ"ש. (וכתב בספר אליהו רבה דדוקא כשהאיר פני כל המזרח ולא סגי כשהבריק השחר כנקודה בלבד ולא כמ"א ודלא כמנחת כהן ע"ש שהביא כמה ראיות לדבריו): ג היום. ואם היום ארוך י"ח שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות דלעולם משערין שעות אלו לפי ענין היום והם נקראים שעות זמניות אע"ג דכתבתי בסי' א' ס"ק ו' בשם הזוהר דלענין חצות לילה חשבינן הלילה לי"ב שעות. שאני הכא דלגבי הקב"ה לילה כיום יאיר עמ"א סי' רל"ג ס"ק ד' ועיין סי' קכ"ד ס"ב דצריך לגמור התפלה קודם שליש היום: ד להתפלל. והב"ח חולק ע"ז ומתיר להתפלל אחר חצות עד שיגיע זמן מנחה גדולה ע"ש וכן פסק הט"ז למעשה רק שמזמן מנחה גדולה שהוא ו' שעות ומחצה יתפלל מנחה תחלה ואחר כך ישלים של שחרית ע"ש וכ"כ השכנה"ג ופר"ח ומ"א כתב דבאמת זמן מנחה מתחיל אחר חצות א"כ יתפלל מנחה שתים. (ובס' אליהו רבה הכריע כדעת הב"ח וט"ז. מיהו אם עבר במזיד נ"ל לפסוק כש"ע): ב ה תפלה. היינו מע"ה: ו שלום. מי שיש לו עבדים או משרתים שצריך שישמשהו יזהירם מבערב שבקומם ממטתם ירחצו ידיהם ויברכו הברכות ויקרו פרשה א' של שמע ואח"כ יכול לעשות צרכיו הלק"ט ח"ב סי' ד' ובתשובת שבות יעקב ח"ב סי' כ"ב כתב עליו דכל זה הוא ממדת חסידות אבל מדינא אין קפידא. ע"ש: ז עסק. ואגב זה הולך לפתח חבירו לומר צפרא דמרא טב אבל ליתן לו שלום אפי' בכה"ג אסור. מ"א: ח לחוש. פירוש דאז מותר לכרוע כשאין משכים לפתחו אבל במשכים לפתחו בין לכרוע או נתינת שלום אפילו התחיל הברכה אסור. ל"ח ב"ח מ"א וט"ז ופר"ח: ט טב. ולא יתן לו שלום אע"פ שרגיל ליתן לו שלום. מ"א: ג י י"ח. ואם אין השיירא ממתנת לו מותר לילך לדרך. מ"א ע"ש ועיין ט"ז: יא מותר. דלא שייך בהו גאוה. ועם צוק"ר אסור. ובמקום דצריך רפואה מותר לשתות מים וצוק"ר קודם שיתפלל הרדב"ז ח"ד סי' רל"ח ולאיש זקן וחלש שאינו יכול לעמוד על נפשו עד עת יציאת הציבור מבה"כ בפרט בשבתות וי"ט שלפעמים מתעכבין עד חצות יותר טוב להתיר לו להתפלל בביתו בנחת ויקדש ויאכל מידי בצפרא ואח"כ ילך לבה"כ ויכוין לבו עם הציבור בתפלת שחרית ויתפלל אחר כך עמהם מוספין של יום ולא שישתה הקא"וי או הגיקול"טי בלא קבלת עול מלכות שמים תחלה כי ודאי ע"ז נאמר ואותי השלכת אחר גויך. לקט הקמח. וכ"כ הפר"ח דקאו"י יכול לשתות ובפרט במצרים שאין הדעת מתיישב בלא קאו"י אבל קאו"י עם צו"קר או כל מיני תרגומא כדי שלא לשתות הקאו"י אליבא ריקנא אסור ע"ש ומהרח"ו ז"ל כתב דאפילו קם בחצות הלילה אסור למיטעם מידי עד אחר התפלה כמ"ש בזוהר. ושמעתי שאחד מן הגדולים התיר שתיית הקאו"י דדוקא מידי דמרבה דם אסור. יד אהרן: יב בשבת. ואחר תפלת מוסף אסור כיון שהגיע זמן קידוש. רש"ל: יג מותר. אפילו דבר דשייך בו גאוה כיון שאינו עושה משום גאוה אלא לרפואה אע"פ שאינו חולה שרי. מ"א: ד יד וישתה. הא דאמר אם רצה משמע שאינו מחויב. הטעם משום דעכשיו בזמן הזה בלא"ה אין מכוונים כ"כ ומ"מ אם רצה לאכול ולשתות קודם כדי שיכוין מותר עמ"א: ה טו להפסיק. אם בירך ברכת המזון ועוסק בשתיה לכ"ע צריך להפסיק. מ"א. ועיין בס"ק י"א דכתבתי בשם מהרח"ו שאפילו קם בחצות הלילה אסור לטעום אחר התפלה. ובבאר היטב אשר לפני כתב לחלק בין אכילה לשתיה דאכילה אסור ובשתיה מותר: ו טז תפלה. עיין ב"ח. וכן הוא במהרש"ל ומהרש"א ע"ש. וע"ת לא דק ע"ש: יז לאחרים. כ"כ מהר"י. ומיהו בתוס' משמע דלא ס"ל האי סברא לחלק בכך דא"כ לא הוי ראיה מההיא דרב משי ידיה ומתני לן פרקן וכו' דלמא שאני התם שלמד לאחרים וק"ל. והרוקח כתב ת"ח שביטל תפלה בשביל לימודו אפילו למד כל היום ולאחרים מעלה עליו כאלו לא למד אותו יום: ח יח ק"ש. ואם יכול להכיר חבירו ברחוק ד"א יקרא גם ק"ש בביתו. מ"א: יט לתפלה. ונוהגין כהרשב"א דמסמיך גאולה לתפלה עדיף לכן אין נזהרין בזה ומתפללין גם כן בדרך עיין מ"א:

מגן אברהם פ״ט – סימן פט – הלכות תפלה וזמנה

א׳ עם הנץ החמה. מ"כ בשם רש"ל בימי הסליחות ראוי ליזהר בזה שרגילין להקדים קודם הנץ החמה ואינו נכון עכ"ל, ואפשר שסמכו על שטורח ציבור הוא שילכו לביתם ויקבצו שנית כמ"ש הטור סי' רל"ה לענין מעריב ומ"מ יראה לכתחלה שלא להשכים כ"כ: ב׳ משעל' ע"ה. היינו האור הנוצץ בפאת המזרח קודם עלות השמש שעה וחומש שעה [הרמב"ם] ר"ל קודם הנץ החמה דאמרי' מע"ה עד הנץ החמה ה' מילין בפ"ט דפסחים ומ"מ צ"ע על הרמב"ם דהא הוא בעצמו פ"ג דפסחים משנה ב' כתב התי"ט בשמו דשיעור מיל הוי ב' חומשי שעה וא"כ ה' מילין ב' שעות ולמה כ' שעה וחומש ואף לפי מ"ש בסי' תנ"ט ס"ב דמיל הוא רביעית וחלק כ' א"כ ה' מילין הוי שעה ומחצה ונ"ל דפסק כמ"ד מע"ה עד הנץ החמה ד' מילין משום דאסיק בתיובת' לאידך מ"ד ומ"מ דבריו סותרין למ"ש בפסחים פ"ג ע"ש: ג׳ והאיר פני המזרח יצא. כ"כ רי"ו אבל שאר הפוסקים כתבו סתם אם התפלל משעל' ע"ה יצא וכן נ"ל דהא מדין בעליי' ע"ה כשר להקרבת תמיד אלא דחישי' דילמ' אתי למיטעי לכן בעינן האיר פני המזרח כדאי' ביומ' רפ"ג וכ"ה ספ"ב דמגילה במשנה וכלן שעשו משעלה ע"ה כשר ול"ד למ"ש בסי' רל"ג דמשום דילמא אתי למיטעי אפי' בדיעבד לא יצא דהתם הוי טעות המצוי דא"א לכוון כ"כ השעה כדאי' פ"ק דפסחים אבל בע"ה ליכא למיטעי אלא כשעולה מאור הלבנה כדאי' ביומ' רפ"ג: ד׳ שליש היום. ואם היום ארוך י"ח שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות עמ"ש סי' רל"ג ועמ"ש סי' קכ"ד ס"ב וסי' רל"ב ס"א דצריך לגמור התפלה קודם שליש היום: ה׳ ואחר חצות וכו'. עד שיגיע זמן מנחה ויתפלל מנחה שתים דבאמת זמן מנחה מתחיל אחר חצות עמ"ש סי' רל"ג והב"ח חולק ואין דבריו מכוונין: ו׳ זמן תפלה. היינו מע"ה עס"ה: ז׳ לראות איזה עסק. ואגב זה הולך לפתח חבירו לומר לו צפרא דמרא טב אבל ליתן לו שלום אפי' בכה"ג אסור: ח׳ אין לחוש כ"כ. כתוב בל"ח היינו כשאין משכים לפתחו דלא הוזכרה בגמר' לאיסור אבל במשכים לפתחו אסור דהא פריך בגמרא מההיא דבפרקים שואל מפני הכבוד והתם כבר אמר הברכות וכ"כ הב"ח (והע"ת עשה עצמו כאלו לא ידע) אבל מה שהקשה דברי הש"ע אהדדי לא ידעתי מאי קא קשיא ליה: ט׳ וי"א שאפי' במוצא וכו'. ולא יתן לו שלום אף על פי שרגיל ליתן לו שלום [כ"מ ברשב"א]: י׳ או לילך לדרך. נ"ל דאם אין השיירא ממתנת לו מותר לילך לדרך עס"ס זה וסימן צ' סי"ז: י״א אבל מים מותר. דלא שייך בהו גאוה: י״ב לרפואה מותר. משמע אפילו אוכל ושותה דבר דשייך בו גאוה כיון שאינו עושה משום גאוה אלא לרפואה אף על פי שאינו חולה שרי וכ"מ בב"י בשם מהרי"א: י״ג אם רצה. ז"ל הב"י כיון דהאידנ' בלא"ה אין מכוונים כ"כ מותר להתפלל אף על פי שאינו יכול לכוין ומ"מ הרוצה לסמוך על הרמב"ם לאכול ולשתות קודם מותר ע"כ ועסי' צ"ח ס"ב: י״ד צריך להפסיק. ואף על גב דבתפלת המנחה א"צ להפסיק כמ"ש סימן רל"ב הכא שאני כיון דאסמכוה אקרא דלא תאכלו על הדם צריך להפסיק וא"כ אסור להתחיל לאכול בלילה אם יודע שתמשך הסעודה עד שיעלה ע"ה כגון בסעודה גדולה עסי' רל"ב ס"ו מיהו אינו מוכרח כ"כ ובס' טוב הארץ כ' בשם הרח"ו שאפי' קם בחצות הלילה אסור לטעום קודם שמתפלל וכ"מ בזוהר: ט״ו וי"א שא"צ. כיון דתפלה דרבנן אפילו התחיל אחר שעלה ע"ה א"צ להפסיק ומיהו משום ק"ש צריך להפסיק אם התחיל באיסור כמ"ש ס"ס ע' וצ"ל דקור' ק"ש בלא ברכות עסי' ס'. ונ"ל דאם בירך ב"ה ועוסק בשתיה לכ"ע צריך להפסיק וכמ"ש סי' רל"ט: ט״ז בשעת הדחק וכו'. צ"ע דרוב העולם אין נזהרין בזה ואפשר דנוהגים כאידך פוסקים דפסקו כרשב"א דמסמך גאולה לתפלה עדיף ועוד דרש"י פי' תפלה מעומד עדיף כדי שיוכל לכוון והאידנ' בלא"ה אין מכוונין כ"כ לכן מוטב לסמוך גאולה לתפלה, ומשמע מדברי רש"י דאם יוכל להתפלל מיושב בדרך מוטב שיסמוך גאולה לתפלה משיתפלל בביתו מעומד דגם במיושב יכול לכוון וכ"מ ברא"ש לחד שינוי' מיהו איתא בגמ' דהיושב בקרון או בספינה ההולכים חשוב כמהלך לענין זה ופשוט דאם יכול להכיר חבירו ברחוק ד"א יקרא גם ק"ש בביתו: איתא בגמ' רב אשי בשבת' דרגלא היה דורש תכף כאור הבוקר ומתפלל בשעת הדרשה מיושב והעם נשמטים א' א' ומתפללין ולא היה מאחר הדרשה כדי להתפלל קודם הדרשה ע"ש ומיהו נ"ל דוקא בימיהם שהיו כל מעשיהם לש"ש והיו מורי' ומיסרים את העם בדרשה אבל האידנ' אין לבטל התפלה מעומד בשביל הדרשה ועוד דאיתא שם כשהגיע לביתו חזר והתפלל מעומד: י״ז הכי עדיף טפי. ולסבר' זו אם הוא בדרך וראה שיעבור זמן ק"ש יקרא ק"ש על הדרך וג' ברכותיה ואח"כ כשיבא למלון יתפלל מעומד מיהו נ"ל דיקרא אותה בדרך בלא ברכותיה עססי' מ"ו:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים פ״ט

א׳ ואחר חצות כו'. בטור כתוב ואם עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהו איכא. וכתב ב"י ע"ז ב' דרכים האחד הוא דלמדו הטור ממה דפריך בגמ' על רבנן דאמרי עד חצות וכ"ע עד חצות ותו לא והאמרינן טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים ומשני כל יומ' מצלי ואזיל עד חצות שכר תפלה בזמנה יהבי ליה מכאן וא לך שכר תפלה יהבי ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה מזה נלמד לר"י דלאחר ד' שעות הוי כן דמה לי אחר ד"ש לר"י ומ"ל אחר חצות לרבנן וכ' דלפי' לאו דוקא אחר ד"ש לר"י אלא גם עד הלילה הוה כן דכיון שעבר הזמן הוה לר"י אחר זמן שלו כמו לרבנן אחר זמן שלהם והא דלא נקט הטור אלא עד חצות לאו דוקא הוא. והקשה ע"ז כיון דילפינן אחר ד"ש מן לא התפלל שחרית יתפלל במנחה שתים נילף ג"כ להא מילתא כי היכי דבלא התפלל שחרית דיש לו תשלומין במנחה היינו דוקא בלא ביטל במזיד אבל במזיד אין לו תשלומין כלל וא"כ גם בתפלת שחרית אחר ד"ש נמי הוי דינא הכי ולמה כתב הטור דאפי' עבר במזיד ולא התפלל קודם ד"ש דמתפלל אחר כך לפיכך כתב דרך שני דיליף הטור אחר ד"ש לר"י מסבר' כיון דלרבנן אפי' לכתחלה מתפלל עד חצות ויש לו שכר תפילה בזמנה הוה כן לר"י לכל הפחות לענין שכר תפלה שלא בזמנו ולפ"ז תכף אחר חצות אסור להתפלל והוי ברכה לבטלה ול"ד לאחר מנחה דמתפלל שתים דהתם מתפלל בזמן תפלת מנחה. והביא ראיה מדברי רשב"א שנזכיר בסמוך ועפ"ז כתב רמ"א דבריו בכאן דאחר חצות אסור כו' וק"ל על דרך השני דהא אמרי' בפי' בגמ' כולי יומא מצלי ואזיל משמע עד הלילה מצלי אלא שאין לו שכר כמו בזמנו וזה הוה ג"כ לר"י דהא הקושיא הוי לר"י כמו לרבנן מלא התפלל שחרית כו' ממילא הוי התי' ג"כ לדידיה כמו לרבנן. וע"ק מה פריך בגמרא וכ"ע עד חצות ותו לא מלא התפלל שחרית כו' דלמא אה"נ דעד חצות ותו לא אלא דבמנחה עדיף טפי כיון שהוא זמן תפלה. ונ"ל דדרך הראשון הוא אמת אלא דאין מקורו של דין זה מלא התפלל שחרית כו' כמו שחשב הב"י ומזה נמשך לו לומר דאם ביטל במזיד קודם ד"ש דאחר כך אין לו תיקון ויצא לו מזה קושי' על הטור כמ"ש אלא המקור הוא ממ"ש בגמ' כולי יומא מצלי כו' וזה הוה גם לר"י ובגמ' אמרו לרבנן דעד חצות יש לו שכר של זמנו ואח"כ כולי יומא אפי' אחר מנחה יש לו שכר שלא בזמנו. מזה נלמד גם לר"י דכל היום יש לו תשלומין אלא דאם הוא לאחר ד"ש שעדיין לא הגיע שעת מנחה ודאי יש לו להתפלל אפי' לכתחלה אפילו אם ביטל במזיד עד אותה שעה כמ"ש בגמר' כולי יומא זמן צלויי אלא דאין לו שכר תפלה בזמנו ואחר שהגיע זמן מנחה שהוא ו' ומחצה אז אסור לו להתפלל בההי' שעתא שחרית כיון שזמן מנחה הגיע ע"כ צריך להקדים תפלת מנחה ואח"כ יתפלל לתשלומין שחרית ויש לו שכר תפלה שלא בזמנה וכיון שבזה יש איסור להתפלל קודם שיתפלל מנחה ע"כ אמרו בזה דאם ביטל במזיד עד אותה שעה אין לו תשלומין שאחר חצות שוין ביה ר"י ורבנן דמתפלל עד ו' ומחצה היינו חצי שעה אחר חצות ומ"ה לא זכרו רי"ף והרא"ש כאן שיעור אלא סתמ' אם עבר והתפלל אחר ד' שעות אלא שהרמב"ם והטור כתבו אחר ד' שעות עד חצות וגם הם לא אתי למעוטי ההיא אחצי שעה אלא למעוטי אחר זמן מנחה גדולה והא דלא כתבו עד ששה שעות מתוך דהייתי אומר עד בכלל ויכול להתפלל אפי' אם הגיע ששה שעות ומחצה ובאמת אסור עד שיתפלל מנחה תחלה ע"כ כתבו עד חצות שאפי' אם תאמר עד בכלל אין כאן טעות דהרי יש עוד חצי שעה אלא דבין אחר ד"ש לעד חצות פליגי וס"ל לר"י דגם בההיא שעת' לא יהיבי ליה שכר תפלה בזמנה אע"פ שמתפלל תיכף באותה שעה בלא הקדמת תפלת מנחה לפניה. ומ"ש ב"י ראי' לדרך השני מתשובת רשב"א במחילה מכבוד רבינו הב"י נ"ל שאין משם ראיה דז"ל אהא דמסקנא טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים כו'. ומיהו דוקא בזמן תפלה והוא עסוק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילתו אבל שלא בזמן תפלה לא שאם לא כן מאי מתפלל ערבית שתים ומתפלל מנחה שתים דקאמר לימא טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות חוזר ומתפלל אחר חצות טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלים כל הלילה עכ"ל קסבר רבינו הב"י דהרשב"א אתי למעוטי אפילו קודם זמן המנחה דהיינו ו' ומחצה שלא יתפלל ול"נ לע"ד דהא דומיא דלא התפלל מנחה נקט הרשב"א בהוכחתו דהיה לו למנקט טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלימה כל הלילה ושם לא ממעט אלא אחר זמן תפלת ערבית שהרי אין שום זמן מפסיק בין סוף זמן מנחה להתחלת ערבית אלא פשוט דגם לענין תפלת שחרית לא אתא הרשב"א למעוטי אלא שתכף אחר שיתפלל מנחה יתפלל לתשלומין שחרית וזה מבואר בהדיא בלשונו שכתב והוא עוסק בתפלתו כו' אבל אם ימתין אח"כ אין שייכות תשלומין במה שיתפלל אח"כ שנית דאל"כ לא הי' לו לבעל התלמוד לתלות תשלומי שחרית בתפלת המנחה אלא היה לו לומר שאחר חצות לרבנן יוכל להשלים תפלת שחרית וכן בתפלת המנחה כל הלילה א"ו נתכוון שיהי' התשלומין בזמן שהוא עוסק בתפלה בלא"ה ולא אח"כ זה הנלע"ד ברור ונכון בפי' דברי הטור וש"כ ודברי רמ"א כאן הם עולים גם כן להלכה דאחר חצות אסור להתפלל דהיינו אחר שהגיע זמן מנחה גדולה שהיא ו' שעות ומחצה אסור לו להתפלל אא"כ יתפלל מנחה תחלה ואח"כ ישלים של שחרית אבל קודם לזה דהיינו אחר ד' שעות עד שעת המנחה גדולה יתפלל שחרית אלא שאין לו שכר תפלה בזמנה כנלע"ד להלכה ולמעשה: ב׳ ואם התחיל לברך כו'. ק"ל דהא בגמרא פריך על מה שאסרו נתינת שלום קודם התפלה ממתני' דבין הפרקים שואל ומשיב ופרש"י והא ק"ש קודם תפלה היא וקתני שואל ולפ"ז מאי פריך דבמתני' כבר התחיל בברכות ק"ש ומכח קושיא זאת פסק בת"ה לענין עשיית חפציו דלא מהני מה שאמר מקצת ברכות קודם ברוך שאמר כמ"ש רמ"א בסמוך א"כ מכ"ש כאן דלא מהני' ותו דהש"ע עצמו כתב בסמוך לענין עשיית חפציו דאסור עד אחר י"ח דוקא ולמה היקל כאן לענין נתינת שלום וא"ל דהש"ע מחלק בין נתינת שלום לעשיית חפציו בזה דהא עיקר ההוכחה דלא מהני גבי עשיית חפציו מקצת ברכות הוא ממה שמקשה בגמ' מבין הפרקים כמ"ש והיינו גבי נתינת שלום. ונ"ל דודאי לענין נתינת שלום גם כן לא מהני מקצת ברכות אלא דכאן מיירי מכריעה לחוד בלא נתינת שלום כמ"ש ב"י בהדיא בשם א"ח בזה סיים דאם אמר מקצת ברכות שאין לחוש כ"כ כלומר בכריעה לחוד אין לאסור אבל בנתינת שלום ודאי לא מהני וכמ"ש אחר כך לענין עשיית חפציו: ג׳ או לילך בדרך. הב"י בשם מהרי"א כתב שזה דוקא לדעת הרא"ש שמביא הטור בסוף הסימן דתפלה בבית עדיף והב"י עשה חילוק דכאן מיירי שהרשות בידו להתעכב אלא שרוצה למהר כו'. ונראה דא"צ לכל זה דכאן מיירי אפילו ילך בדרך קצרה באופן שעוד היום גדול שבבואו שם יוכל להתפלל מעומד מ"מ אסור מצד עשיית חפציו קודם התפלה משא"כ לקמן דיצטרך להתפלל שלא במעומד בדרך ואין שייך לקמן איסור דעשיית חפציו קודם התפלה דשם משכים לדרך ועדיין לא הגיע עיקר זמן התפלה: ד׳ צריך להפסיק. ולא דמי למנחה דאמרינן במתני' פ"ק דשבת אם התחילו אין מפסיקין ש"ה דאסמכוהו אקרא ואיכא לאו דלא תאכלו על הדם:

ספר מחצית השקל על אורח חיים פ״ט

פ״ט:תרצ״ז א׳ (ס"ק א) עם הנ"ה כו' וכמ"ש הטור סי' רל"ה כו' דמה"ט הקילו לקרות ק"ש של ערבית קודם צ"ה ומתפללים ביום כיון שכבר מקובצים הצבור לתפלת מנחה ואם יצטרכו להתקבץ שנית לערבית יהיה טורח מרובה ע"ש: ב׳ שלא להשכים כ"כ. ר"ל לסליחות לא יסכימו כדי שכשיסיימו הסליחות יהיה הנץ החמה: פ״ט:תרח״צ א׳ (ס"ק ב) משעלה כו' (הרמב"ם) בפי' המשנה פ"ק דברכות משנה א': ב׳ ר"ל קודם הנ"ה. ר"ל שלא תטעה מ"ש קודם עלות השמש ר"ל עליית גוף השמש שהוא זמן ארוך אח"ז וע"ל ר"ס נ"ח: ג׳ אלא ר"ל קודם תחלת עלייתו דהיינו הנץ החמה: ד׳ ונ"ל דפסק כו' ד' מילין. ר"ל וס"ל דשיעור מיל הוא רביעית שעה וחלק ך'. א"כ שיעור ד' מיל עולה שעה וחומש מצומצם ומ"מ דבריו סותרים למ"ש בפסחים פ"ג דשיעור מיל הוי ב' חומשי שעה א"כ למ"ד ד' מיל עולה שעה וג' חומשי שעה: ה׳ ודע דמ"ש לעיל ר"ס נ"ח בשם הב"ח דמע"ה עד הנץ החמה הוא שעה ואע"ג דהוא יותר כמ"ש כאן. באמת כ' הב"ח שם בקירוב שעה. ור"ל שאינו מצומצם אלא מעט יותר וע"ש: פ״ט:תרצ״ט א׳ (ס"ק ג) והאיר כו' משעלה ע"ה. דהיינו מתחלת עליית ע"ה אבל האיר פני המזרח הוא אח"ז שמתפשט הע"ה על כל פני המזרח: ב׳ דהא מדין בעליית ע"ה כו' ר"ל דהא מה"ט זמן תפלת השחר עד ד' שעות דתפלות כנגד תמידים תקנום. ותמיד של שחר היה זמנו עד ד' שעות וכיון דסוף זמן התפלה הוא דומיא דתמיד ה"ה התחלת זמן תפלה שוה לתמיד: ג׳ כדאית' ביומא רפ"ג הל' קצת ל"ד. והכי אית' התם א"ל הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה (של תמיד של שחר) (והיינו כפירש"י שעלה על החומה או על הגג) אם הגיע הרואה או' ברקאי (דהיינו התחלת ע"ה) מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח וקי"ל כמתיא בן שמואל. ובתר הכי תנן ולמה הוצרכו לכך (פירש"י לעלות לגג ולראות) שפ"א עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח ושחטו התמיד והוציאו לבית השריפה וס"ל למ"א כמו שמחשש טעות הוצרכו לעלות ולראות ה"ה דמה"ט גופא ס"ל למתי' ב"ש שצ"ל האיר פני כל המזרח ולא סגי בע"ה: ד׳ ומ"ש ולמה הוצרכו לכך לעלות לגג. ולא פי' למה הוצרכו להמתין עד שהאיר פני המזרח. חדא שלשון למה הוצרכו לכך לא משמע כן. וגם לפירש"י א"ש טפי דאתי' מתני' דלמה הוצרכו ככ"ע אפי' כת"ק דמתי' ב"ש: ה׳ וכ"ה ספ"ב דמגילה כו' ופי' רש"י שם דף ך' ע"א וז"ל. דמע"ה יממא הוא: ו׳ אבל לפי שאין כל בקיאים בו צריכים להמתין עד הנץ החמה עכ"ל: ז׳ ול"ד למ"ש סי' רל"ג כו' ר"ל דמן הדין מיד בחצות מתחיל זמן מנחה אלא משום דאין אנו בקיאים חיישינן לטעות הוסיפו חצי שעה ואמרו זמן מנחה מתחיל משש שעות ומחצה. וקיי"ל בסי' רל"ג דאי התפלל באותה חצי שעה דהיינו מיד אחר שש שעות לא יצא: פ״ט:תש״א א׳ (ס"ק ה) ואחר כו' דבאמת זמן מנחה כו' ר"ל הא זמן מנחה הוא משש ומחצה. א"כ היה ראוי להתיר לו להתפלל שחרית עד ו' ומחצה אי עבר ולא התפלל קודם ד' כן דעת הב"ח באמת. וכ' דעד חצות שכ' בש"ע הוא לאו דוקא. אבל מ"א ס"ל דהוא דוקא דהא באמת זמן מנחה מתחיל מחצות אלא משום טעות הוסיפו חצי שעה ואמרו שלא להתפלל מנחה עד שש ומחצה עכ"פ מחצות ואילך כבר אינו ראוי לתפלת שחרית וניהו דהב"ח חולק על סברת הרב"י וטעמו שאסור מיד אחר חצות. מ"מ מטעם אחר אסור אחר חצות דזמן מנחה מתחיל מיד אחר חצות. ועיין בט"ז: פ״ט:תש״ב א׳ (ס"ק ו) זמן כו' מע"ה דזמן תפלה מתחיל מע"ה אלא דלכתחלה יש להמתין עד הנה"ח וכמ"ש רסי' זה: פ״ט:תש״ג א׳ (ס"ק ז) לראות כו' ואגב זה כו' ר"ל דלא תיקשי הא באין משכים לפתחו ופגעו בדרך אפי' נתינת שלום מותר כמ"ש אח"ז. ולכן כתב דהכא איירי בענין ממוצע שאין עיקר כוונתו להשכים לפתחו כ"א אגב גררא משכים לפתחו. לכן נתינת שלום אסור וצפר' דמ"ט שרי: פ״ט:תש״ד א׳ (ס"ק ח) אין כו'. דהא פריך בגמ' אהא דאמרי' אסור לאדם ליתן שלום לחבירו קודם שיתפלל: ב׳ והא תנן בין הפרקים שואל מפני הכבוד. ומשני הא דאסור מיירי במשכים לפתחו. וקשי' מאי פריך ממתני' דבין הפרקים. שאני התם דכבר אמר מקצת ברכות דהא עומד בין הפרקים אע"כ מה שאסור מצד הדין אסור עד שיתפלל ח"י ברכות ולא הותר כאן אלא מה שהוסיפו הפוסקי' להחמיר: ג׳ אבל מה שהקש' דברי ש"ע אהדדי. ר"ל דכאן מתיר הרב"י באמר מקצת ברכו' ובסעי' ג' בעשיית צרכיו אסר הרב"י אלא אם כבר התפלל ח"י ברכות לא מהני מה שאמר מקצת ברכות ובגמ' משמע דדין שניהם שוה דהא בשני הדינים אמר הש"ס קודם שיתפלל: ד׳ וכמו דלענין עשיית חפציו הפי' של קודם שיתפלל ר"ל תפל' י"ח ה"ה קודם שיתפלל שנא' לענין שאילת שלום ג"כ ר"ל תפלת י"ח ומאי קושי' הא הוא עצמו כ' דנתינת שלום המוזכ' בש"ס דהיינו במשכים לפתחו באמת ג"כ אסור עד שהתפלל תפל' י"ח: ה׳ בש"ע וי"א שאפי' במוצא חבירו כו' כדי שיתן לב כו' הם דברי הראב"ד וכ' וז"ל כדי שיתן לב כו' ומפני שהוא משנה בל' יזכור עכ"ל. לכן נסתפקתי דבימיהם שהי' מנהגם ליתן שלום וא"כ כשאמר צפרא דמרי טב הוי שינוי וע"יז יזכור משא"כ בזמן הזה דדרך כ"א לו' צפרא דמ"ט ולא ליתן שלום א"כ אין בזה שינוי. וא"כ אפשר דלהראב"ד בזמן הזה אין לו' צפר' דמ"ט: פ״ט:תש״ו א׳ (ס"ק י) או לילך לדרך נ"ל אם אין השייר' כו' עס"ס זה הם דברי הרב"י שכתבו ליישב קושית מהרי"א דכאן כ' דאסור לצאת לדרך קודם שיתפלל דהוא בכלל איסור עשיית חפציו קודם תפלה ובס"ס זה כתב בשעת הדחק שצריך להשכים כו' הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד כו' משמע דזולת טעם זה הי' דינו שיתפלל גם בדרך. וכן באמת דעת מקצת פוסקים וע"ש במ"א ס"ק ט"ו: ב׳ ת"ל הא אסור לצאת קודם שיתפלל. וע"ז תי' הרב"י דבס"ס זה מיירי שאין השיירא ממתנת לו לכך היה מותר לצאת קודם תפלה לולי שבדרך א"א להתפלל מעומד. והכ' איירי באפשר לו להתעכב אלא שרוצה למהר לדרכו ע"ש וכתב הפר"ח בשם הכ"מ שכתב פ"ו מהל' תפלה בשם הר"מ שכתב וז"ל ולאו דוקא שחרית אלא אפי' איזה תפלה כיון שהגיע זמנה אין לו לצאת עד שיתפלל אותה עכ"ל: פ״ט:תש״ז א׳ (ס"ק יא) אבל מים כו' דל"ש בי' גאוה. ר"ל דאיסורי' ילפינן מדכתיב ואותי השלכת אחר גויך ואמרי' א"ת גויך אלא גיאך אמר הקב"ה אחר שנתגאה זה קבל עליו עול מלכות שמים וכדאית' בברכות דף י' ע"ב והיינו דוקא דבר אכילה ושתיה דשייך בי' גיאות: ב׳ וכתב הפר"ח אבל מים צוקר אסור. וכתב עוד וה"ה קאפ"ע מותר לשתות קודם תפלה כדי שיוכל לכוין דעתו בתפלה. והיינו בני אדם הרגילים בקאפ"ע בשחר. אבל קאפ"ע עם צוקר אסור: פ״ט:תש״ח א׳ (ס"ק יב) לרפואה כו' כיון שאינן עושה כו' אלא לרפואה ומה"ט כתב הפר"ח וז"ל מסתבר' אע"פ שאינו מעלה ומוריד לשתותו קודם תפלה ויכול לשתותו אחר תפלה שרי דהא לית ביה גאות עכ"ל: ב׳ וכ"מ בב"י בשם מהרי"א שכ' וז"ל וכתב רבינו הגדול מהרי"א כו' מותר לאכול ולשתות אוכלין ומשקין לרפואה קודם שיתפלל כו' דשני תיבות אוכלין ומשקין שכתב מהרי"א מיותרים א"ו ר"ל אוכל ומשקה גמור שהם טובים לאכילה ושתיה אלא שהוא אוכלם לרפואה אפ"ה שרי: פ״ט:תש״ט א׳ (ס"ק יג) אם רצה כו' ז"ל הב"י כו' בא ליישב לישנ' דאם רצה דמשמע דברצונו תליא מילת' והלא מרא דהאי דינא הוא הרמב"ם והלא הרמב"ם כתב אם אינו יוכל לכוין דעתו לא יתפלל עד שיאכל וישתה עכ"ל. הרי דחייב לאכול כדי שיכוין. ולזה הבי' דברי הרב"י דבזה"ז הואיל ובלא"ה אין אנו מכוונים כל כך נשתנה הדין: פ״ט:תש״י א׳ (ס"ק יד) צריך כו'. דלא תאכלו על הדם ר"ל דדרשינן מהאי קרא בפ"ק דברכות דף יו"ד ע"ב לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם: ב׳ וא"כ אסור כו' ע' סי' רל"ב דבמקום שצריך להפסיק כשיגיע זמנו אסור להתחיל מקודם אם יודע שימשוך עד זמן ההוא: ג׳ בשם הרח"ו דאפי' קם כו' אבל בתשובת שב יעקב סי' ח' כ' בשם סידור האר"י ז"ל שהרח"ו עצמו כשהי' חלש לבו אכל או שתה איזה דבר לחזק גופו ולא אסר כ"א לאכול למלאות תאותו ע"ש: פ״ט:תשי״א א׳ (ס"ק טו) וי"א שא"צ כיון דתפלה דרבנן אפי' התחיל אחר שעלה ע"ה כו' ר"ל כיון די"א אלו ס"ל דאין חילוק בין שחרית לתפלת מנחה ובתפלת מנח' קי"ל סי' רל"ב אפי' התחיל באיסור א"צ לפסוק וא"כ מה לי שהתחיל בחצי שעה הסמוכה לזמן תפלה או כשכבר הגיע זמן תפלה שניהם מקרי התחיל באיסור ואעפ"כ א"צ להפסיק וה"ה הכא כשהתחיל אחר שעלה ע"ה ואע"ג דלקמן סי' רל"ב כ' מ"א דבהתחיל סמוך למנחה קטנה צריך להפסיק וכ"ה בח"מ ס"ס ה'. מ"מ הרא"ש ע"כ מדמה תפלת שחרית כיון דא"ל המשך זמן מרובה לזמן מנחה גדולה דקי"ל דא"צ להפסיק אם התחיל אפי' באיסור דאי ס"ל דדומה לזמן מנחה קטנה א"כ מאי קשי' ליה להרא"ש לדעה קמייתא דס"ל דצריך להפסיק מתפלת המנחה והוצרך לחלק דהכ' חמיר דאסמכוהו אקרא כו' וכמ"ש מ"א ס"ק שלפני זה והן דברי הרא"ש פ"ק דברכות סעיף י' ע"ש: ב׳ מיהו משום ק"ש צ"ל. דק"ש דאוריית': ג׳ בלא ברכות. כדי שבגמר אכילתו יאמר הברכות ויסמוך גאולה לתפלה: ד׳ עסי' ס' ר"ל כשיאמר אח"כ הברכות יקרא פעם שני ק"ש: ה׳ צריך להפסיק משום דאין קבע לשתיה כ"ה ואין חשש כ"ה בהפסקה: פ״ט:תשי״ב א׳ (ס"ק טז) בשעת כו' דפסקו כרשב"א כו' אעתיק דברי הש"ס כדי שיתבארו דברי מ"א בכל ס"ק זה. אית' בברכות דף ל' אבוה דשמואל ולוי כי הוי בעו למיפק לאורח' הוי מקדמי ומצלי מע"ה קודם יציאתם. ובדרך כי הוו מטי זמן ק"ש קרו. ואמרי' כמאן כהאי תנא השכים לצאת לדרך כו' וכשיגיע זמן ק"ש קורא השכים לישב בקרון או בספינה מתפלל וכשיגיע זמן ק"ש קור' רשב"א אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל כדי שיסמוך גאולה לתפלה. במאי קמפלגי מר סבר תפלה מעומד עדיף (פרש"י שיכול לכוין את לבו לפיכך היו מקדימים להתפלל מעומד בביתם שלא יצטרכו להתפלל בדרך במהלך ומר סבר מסמיך גאולה לתפל' עדיף. ואמרי' תו התם מרימר ומ"ז בשבתא דריגל' שהיו דורשים מיד בשחר. ולכן הוי מכנפי עשרה ומצלי. (ר"ל היו קורים ק"ש ומתפללי') והדר נפק' לפרק' לדרוש רב אשי מצלי בהדי צבורא (פרש"י שהגיע זמן ק"ש היה לוחש הרבה יחד למתורגמן ובעוד שמהתורגמן משמיע לרבים הי' קורא שמע וסומך גאול' לתפלה ומתפלל מיושב) וכי הוי אתי לביתו הדר מצלי מעומד (ופרש"י לכוין את לבו) א"ל רבנן ליעבד כמרימר ומ"ז א"ל טריחא לי מלתא וליעבד מר כאבוה דשמואל ולוי. א"ל לא חזינן לרבנן קשישאי מינן דעבדי הכי (ופרש"י וז"ל מתפלל מיושב במקומו ולפי שאין דעתו מיושבת עליו כ"כ צ"ל ולהתפלל בביתו עכ"ל) יש פוסקים כרשב"א אבל אנן קי"ל כהפוסקי' כת"ק וכאבוה דשמואל ולוי. ומשמע מדברי רש"י כו' דגם במיושב יכול לכוין: וכ"מ ברא"ש לחד שינויא כו' דכ' הרא"ש וז"ל ר"ח פסק כאבוה דשמואל ולוי דאפי' ר"א לא פליג כו' וה"ט דמהלך בדרך אינו יכול לכוין הלכך טוב יותר שיקדים ויתפלל מעומד אבל ר"א היה מתפלל מיושב לכך לא היה רוצה להקדים (ולפ"ז צ"ל מה שהתפלל שוב בביתו מעומד בתורת נדבה התפלל. כמ"ש מ"א סי' צ"ד בשם מ"ע): ב׳ ועוד דעיקר תפלתו היתה מעומד אלא רצה להתפלל עם הציבור מיושב כו' עכ"ל הרא"ש. הרי דלתי' א' של הרא"ש מבואר להדי' כדברי מ"א דהא מה"ט לא הקדים ר"א להתפלל מעומד דניח' לי' לסמוך גאולה לתפלה אפי' מיושב דגם בישיבה יכול לכוין. אבל מ"ש מ"א דכ"מ מדברי רש"י והבין בס' חמד משה דר"ל דגם מרש"י משמע דבמיושב יכול לכוין. ועדיף מה"ט לסמוך גאולה לתפלה במיושב. ולכן כתב הספר חמד משה דלא מצא כן בפרש"י אדרבה משמע איפכ' ברש"י שהרי כ' על ר"א שהתפלל מיושב. ולפי שאין דעתו מיושב' עליו כ"כ צריך לחזור ולהתפלל בביתו עכ"ל. הרי דלא ס"ל תי' ראשון של הרא"ש דהא כ' דהי' צריך לחזור ולהתפלל מעומד משמע דבתפל' מיושב לא יצא כיון שלא נתכוין כ"כ. וכ' עוד דא"ל דראיית מ"א ממ"ש רש"י על בריית' השכים לצאת בקרון או בספינה וז"ל איכ' בעתות' דמיא עכ"ל. (דבקרון כ' הרב"י בסי' צ"ד הטעם משום דהקרון מתנדנד אינו יכול לכוין. אבל בספינה ס"ל לרש"י דל"ש ה"ט וע"ש) ומדאיצטריך רש"י ליתן טעם משום בעתות' דמיא ת"ל שהוא יושב. אע"כ דגם בישיבה יכול לכוין. וכתב בס' הנ"ל דמזה אין ראיה דכוונת רש"י ליישב למה לא יעמוד בספינה ויתפלל לזה הוצרך לומר משום בעתות' דמיא אי אפשר לו לעמוד עכת"ד. ולענ"ד אין כוונת מ"א להביא ראי' מדברי רש"י דבמיושב יכול לכוין. ולכך מסמך גאל"ת עדיף. דלזה א"צ ראיה דמסבר' אמרינן כן דמיושב יכול לכוון כמו בעמיד' וכן יעיד החוש. אלא לפי שכתב מ"א לפני זה ליישב מנהג העולם וז"ל ועוד דרש"י פי' תפלה מעומד עדיף כדי שיוכל לכוין. והאידנא כו' עכ"ל. משמע דלולי פירש"י היינו מפרשים דעדיפות דעמידה אינו משום כוונה אלא שהוא מורה יותר הכנעה ממהלך דהוי דרך עראי וא"כ לא היה חילוק בין זמנם לזמנינו לכן הבי' דרש"י פי' משום כוונה לכן בזמן הזה דבלאו הכי אין מכוונים מסמך גאולה לתפל' עדיף וא"כ לולי דברי רש"י דהטעם משום כוונה אלא היינו אומרים דהטעם משום הכנעה א"כ גם במיושב אינו נראה דרך הכנעה. וממיל' היה עדיף תפלה מעומד ממסמך גל"ת אפי' מיושב אבל לפמ"ש רש"י דטעם העמידה משום כונה א"כ ממילא ה"ה במיושב אפשר לכוין: ג׳ וא"כ ממילא מסמך גל"ת מיושב עדיף מתפלה מעומד. ולפ"ז מ"ש מ"א ומשמע מדברי רש"י דאם יכול להתפלל מיושב כו' ר"ל ממ"ש רש"י הטעם לתפל' מעומד משום כוונה. ומה שסיים מ"א דגם במיושב יוכל לכוין הוא מסבר' דנפשי'. ומ"ש רש"י לר"א שיתפלל מיושב. ולפי שאין דעתו מיושבת עליו כ"כ צריך לחזור ולהתפלל בביתו כבר פי' מ"א עצמו לקמן סי' צ"ד ס"ק י"א וז"ל ובלשון רש"י משמע מפני שלא היה יכול לכוין פעם ראשונה שהיה בשעת דרשה לכן הי' מתפלל שנית עכ"ל: ד׳ חשיב כמהלך לענין זה. ר"ל אע"ג דלענין ק"ש חשיב יושב כמ"ש מ"א סי' ס"ג ס"ק ד' בשם הב"ח אבל לענין תפלה חשיב כמהלך כדאי' בבריית' דלעיל: ה׳ ופשוט דאם יוכל להכיר כו'. דהיינו הרגיל עמו קצת כדלעיל רסי' נ"ח דאז גם זמן ק"ש: ו׳ אי' בגמ' כו' ומיהו נ"ל כו' חזר והתפלל מעומד ולדידן אפי' להתפלל שנית אין לעשות במקום שא"צ ומש"ה אין להתפלל תפלת נדבה בזה"ז דהלואי שיתכוין בג' תפלות הקבועות. וכדאי' ס"ס ק"ו וע' לקמן סי' צ"ד ס"ק י"א במ"א מ"ש בזה: פ״ט:תשי״ג א׳ (ס"ק יז) הכי כו' ולסברא כו' ר"ל דלסבר' זו דמשום תפלה מעומד רשאי להקדים להתפלל מעומד אע"ג דלא יסמוך גאל"ת ה"ה איפכ' לפעמים בשעת הדחק שהו' בדרך ורואה שיעבור זמן ק"ש אם ימתין עד בואו לביתו קורא ק"ש עם ברכותיה מהלך וכשמגיע לביתו יתפלל מעומד ואע"ג שאינו סומך גאולה לתפלה: ב׳ מיהו נ"ל כו' דבנדון זה אפשר לתקן תרוייהו שיסמוך גל"ת יתפלל מעומד דהיינו בדרך יקרא ק"ש בלא ברכות כשיב' לביתו יקרא ק"ש עם ברכותיה ויסמוך גאל"ת ויתפלל ואע"ג שיקרא ק"ש דאוריית' בלי ברכות ל"ל בה וכן מבואר לעיל ס"ו ע"ו ע"ש:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א