סימן עא – אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן עא – אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע

א מִי שֶׁמֵּת לוֹ מֵת שֶׁהוּא חַיָּב לְהִתְאַבֵּל עָלָיו, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מֻטָּל עָלָיו א לְקָבְרוֹ, פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע ב וּמִתְּפִלָּה. וַאֲפִלּוּ אִם רוֹצֶה ג לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ וְלִקְרוֹת, אֵינוֹ רַשַּׁאי. וְאִם יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל ד בִּשְׁבִילוֹ בְּצָרְכֵי קְבוּרָה, וְרָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ וְלִקְרוֹת, אֵין מוֹחִין בְּיָדוֹ { וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סי' } ה { שמ"א. } ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּחֹל. אֲבָל בְּשַׁבָּת, חַיָּב כָּל הַיּוֹם עַד הָעֶרֶב אִם מַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם לְהִתְעַסֵק בְּצָרְכֵי קְבוּרָה. אֲבָל אִם אֵינוֹ מַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם, חַיָּב גַּם לְעֵת ו עֶרֶב, וְיוֹם טוֹב שֵׁנִי דִּינוֹ כְּחֹל { וְעַיֵּן סי' תקמ"ח סָעִיף ה'. } וְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, אִם רוֹצֶה לְקָבְרוֹ בּוֹ בַּיּוֹם עַל יְדֵי עַכּוּ"ם, דִּינוֹ כְּחֹל. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְקָבְרוֹ בּוֹ בַּיּוֹם, דִּינוֹ כְּשַׁבָּת. ג הַמְשַׁמֵּר אֶת הַמֵּת, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מֵתוֹ, ז פָּטוּר. ד הָיוּ שְׁנַיִם מְשַׁמְּרִים, זֶה מְשַׁמֵּר וְזֶה ח קוֹרֵא, וְאַחַר כָּךְ מְשַׁמֵּר זֶה, וְקוֹרֵא זֶה. ה הַחוֹפֵר קֶבֶר לְמֵת פָּטוּר. ו הָיוּ שְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר חוֹפְרִים כָּל הַצְּרִיכִים לְצָרְכֵי הַחֲפִירָה בְּבַת אַחַת, פְּטוּרִים. וְאִם יֵשׁ נוֹסָפִים, נִשְׁמָטִים וְקוֹרִין, וְחוֹזְרִין אֵלּוּ וּמִתְעַסְקִים, וְהָאֲחֵרִים נִשְׁמָטִים וְקוֹרִין { עַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סִימָן שס"ה. } ז אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע תּוֹךְ ד' אַמּוֹת שֶׁל מֵת אוֹ בְּבֵית ט הַקְּבָרוֹת. וְאִם קָרָא, י לֹא יָצָא:

באר היטב – סימן עא – אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע

א א לקוברו. כגון שמתה אחותו ויש לה בעל דהבעל חייב לטפל בקבורתה. ולאפוקי מר"ת שמתה אחותו נשואה אמו של ר"י ואכל בשר ושתה יין כיון שיש לה בעל. וחולק עליו הרא"ש. ועיין ט"ז: ב ומתפלה. מיד כשמתחילין להשליך עפר על המת יקרא ויתפלל וכן עשה מהרי"ל. וכתב המ"א ונ"ל דקודם חצות יתפלל שחרית כמ"ש סי' פ"ט אבל ברכת השחר לא יאמר כיון שבשעת חובתו היה פטור כמ"ש בי"ד סי' שמ"א ס"ב לענין הבדלה: ג להחמיר. פי' דמיירי בשאין לו מי שיעסוק בצורך המת: ד בשבילו. פי' דאפי' אם מוטל עליו לקברו רק שיש לו בני אדם אחרים שיתעסקו בשבילו ורוצה להחמיר על עצמו אין מוחין בידו זהו דעת ראבי"ה. וכתב רש"ל בתשובה סי' ע' שעכשיו לא נהגו כראבי"ה וכתב ט"ז מ"מ נ"ל דבן שהוא אונן על אביו ויש מתעסקין ילך לבה"כ ויאמר קדיש כי זה כבודו של אביו ומותר לכ"ע ע"ש. ועיין בי"ד סי' שע"ו שכתב הט"ז שם דבשבת יאמר קדיש קודם הקבורה אבל לא בחול ע"ש וצ"ל דשם מיירי בשאין לו מתעסקין. ועיין עוד שם מ"ש בסי' שמ"א סק"ב: ה שמ"א. דשם פסק דאינו רשאי להחמיר וכן עיקר. ט"ז וב"ח פר"ח: (וכן כתב בספר אליהו רבה שראה כן הלכה למעשה מזקנו הגאון זצ"ל). ושגם דעת הב"י כן שאין רשאי להחמיר רק דאין בית דין מוחין כידו ע"ש: ב ו ערב. כתב ט"ז נ"ל כיון שיש עליו חיוב בעת ההוא יש לו לקרות ק"ש של ערבית בעוד יום אע"פ שאין הקהל קורין ק"ש אלא בלילה מ"מ זה שיהיה פטור בלילה לא יבטל ממנו עול מלכות שמים כל שיוכל לקרות קודם לילה דהא בכל יום אנו קורין ק"ש של ערבית אפי' בעוד היום גדול ע"כ יכול זה לסמוך ע"ז לקרות באותו שבת קודם שיצא שבת עכ"ל. ובתשובות שבות יעקב ח"א סי' (ק') [ח'] חולק עליו וכ' דהמעיין בב"י יראה דחייב לעת ערב לא קאי רק אשאר מצות ולא אק"ש ואף אם נימא דקאי גם על ק"ש מ"מ תפלת ערבית ודאי לא יתפלל דכיון שרוצה להתפלל ערבית תפלת חול א"כ חול הוא אצלו וחל עליו אנינות ואונן פטור להתפלל ע"כ. ועיין ב"ח ובמ"א. מי שהתחיל להתפלל או לקרות שמע ונעשה אונן פתאום אי יגמור או יפסיק. פסק שבות יעקב ח"א סי' ז' דלא יפסיק אלא יגמור כיון דהא דאונן לא יקרא את שמע או יתפלל הוא רק דרבנן: ג ז פטור. ואם אפשר לקיים את שניהם חייב לקיים את שניהם. תוספות והרא"ש ע"ת: ד ח קורא. ואין לחלק בין אם מונח בספינה או במקום אחר משום דחיישינן לעכברים. ב"י ע"ת: ז ט הקברות. ע"ל סי' מ"ה ס"ק א' מש"ש. ועיין מ"א סי' זה ס"ק ד': י לא יצא. אפילו היה שוגג כ"מ. והראב"ד חולק וס"ל דאין לחזור ולקרות. ופסק ע"ת לענין ברכות של קריאת שמע נקטינן כדברי המיקל דקי"ל ספק ברכות להקל. וכך פסק פר"ח דלק"ש יש לחוש לדברי הרמב"ם אבל אם בירך או התפלל אינו חוזר להתפלל ולברך דעיקר כדברי הראב"ד ע"ש. עיין ט"ז סי' זה ס"ק ה' ולעיל סי' מ"ה ס"ק א' ודו"ק:

מגן אברהם ע״א – סימן עא – אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע

א׳ פטור מק"ש. ומיד כשמתחילין להשליך עפר על המת יקרא ויתפלל וכן עשה מהרי"ל ונ"ל דקודם חצות יתפלל שחרית כמ"ש סימן פ"ט אבל ברכות השחר נ"ל דלא יאמר כיון שבשעת חובתו היה פטור כמ"ש בי"ד סי' שמ"א ס"ב לענין הבדלה: ב׳ אין מוחין בידו. הקשה בלבוש מ"ש באחותו נשואה שמוחין בו מלקרות אף על פי שהבעל מתעסק בקבורתה וי"ל דשאני הכא כיון שהוא העמיד איש אחר במקומו הוי כאלו הוא מתעסק בעצמו ועוד אפשר דאפילו באחותו נשואה אם רצה לקרות אין מוחין: ג׳ חייב גם לעת ערב. וב"ח פסק דפטור מק"ש דנקראת באימה, וצ"ע דהא כתב הרב"י ממ"נ אי מיירי בק"ש של שחרית כבר עבר זמנה וק"ש של ערבית עדיין לא הגיע זמנה בשבת דהרי זמנה אחר צ"ה וע"כ מיירי בשאר מצו' ואפשר דמיירי למנהגנו שנוהגין לקרות ביום ומ"מ במ"ש הכל קורין ומתפללין בלילה: ד׳ תוך ד"א כו'. עמ"ש סי' מ"ה דלא כע"ת וכ"מ ברמזים פ"ג דגבי קברות לא הזכיר ד"א: ה׳ לא יצא. דקנסוהו חכמים הואיל ועבר על דבריהם אפילו היה שוגג [כ"מ]:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ע״א

א׳ אפילו אינו מוטל עליו כו'. פי' לאפוקי מר"ת שמתה אחותו נשואה אמו של ר"י בעיר אחרת ואכל ר"ת בשר ושתה יין כיון שיש לה בעל שמוטל עליו לקוברה ונחלק עליו הרא"ש דלא פלוג רבנן ע"ש ונ"ל דפלוגתא זו תליא בטעמים שכתבו התוס' והרא"ש ר"פ מ"ש למה פטור אונן מק"ש ותפלה בשם ירוש' הנזכר בסמוך: ב׳ ואפי' אם רוצה להחמיר בירוש' אמרינן כן מפני כבודו של מת א"נ מפני שאין לו מי שישא משאו ונ"מ אם יש לו מי שישא משאו דלטעם הראשון אסור גם בזה וכב"י דהרוצה להחמיר במי שיש לו מי שישא משאו לקרות הרשות בידו כיון דספיקא דרבנן הוא ואין זה ענין להך דחתן בסי' שקודם זה דפסקי' דאין חייבי' לקרות דהתם בכוונה תליא מילתא משא"כ הכא. וכתב המרדכי בשם ראב"י דעל הטעם השני סומכים האוננים שהולכים לב"ה ומתפללים במקום שיש מתעסקים ומשמרים המת עכ"ל. כן מצאתי במרדכי מוגה ובב"י העתיק דברי ראב"י וכתב שסומכין שהולכים כו' ויש שם חסרון תיבת אוננים וכ"ה באגודה. וכ' רש"ל בתשובה סי' ע' שעכשיו לא נהגו כראב"י בזה מ"מ נ"ל דבן שהוא אונן על אביו ויש מתעסקין ילך לב"ה ויאמר קדיש כי זה כבודו של אביו ומותר לכ"ע: ג׳ ועבי"ד סי' שמ"א. פי' דשם לא כתב בש"ע כן אלא אדרב' אינו רשאי להחמיר כלל ואע"פ שגם בי"ד שם כתב רמ"א וע' בא"ח סי' ע"א מ"מ נראה עיקר כדבריו בי"ד דלא מקילי' בספיק' דרבנן אלא בדיעבד וא"א בע"א אבל כאן למה נאמר לכתחלה שיעשה איסור נגד הטעם של כבודו של מת ושב ואל תעשה עדיף: ד׳ אבל אם כו'. נ"ל כיון שיש עליו חיוב בעת ההיא יש לו לקרות ק"ש של ערבית בעוד יום אע"פ שאין הקהל קורין קריאת שמע אלא בלילה מכל מקום זה שיהיה פטור בלילה לא יבטל ממנו עול מלכות שמים כל שיוכל לקרות קודם לילה דהא בכל יום אנו קורין ק"ש של ערבית אפי' בעוד היום גדול ע"כ יוכל זה לסמוך ע"ז לקרות באותו שבת קודם שיצא השבת כנ"ל: ה׳ או בב"הק. פי' או בתוך ד"א של קבר וע"כ אפילו דיעבד לא יצא אבל בב"הק חוץ לד"א של קבר אע"פ שאסור לכתחלה כמ"ש בסי' מ"ה לדעת הטור מכל מקום בדיעבד ודאי יצא ובטור חסר כאן או וכצ"ל או בתוך ד"א של מת:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ע״א

ע״א:תרט״ו א׳ ס"ק א פטור כו' ונ"ל דקודם חצות כו' אזיל לטעמיה לקמן סי' פ"ט ס"ק ה' שחולק על ב"ח וט"ז דס"ל דגם חצי שעה אחר חצות הוא זמן תפלת שחרית. אבל ברכת השחר צ"ל הברכות המבוארים לעיל סי' מ"ו: ב׳ כמ"ש בי"ד כו' לענין הבדל'. ע"כ ר"ל דזה קאי על מ"ש לעיל דמתפלל עד חצות. או חסר קצת במ"א. דשם בי"ד מבואר מי שמת לו מת בשבת יאכל בלילה בלא הבדלה דאונן פטור מהבדלה. ולאחר קבורה יבדיל עד סוף יום ג' בשבת. אבל תפלת ערבית לא יתפלל לתשלומין. כדקי"ל טעה ולא התפלל ערבי' מתפלל שחרית שתים וכדלקמן סי' ק"ח היינו משום דבערבית במ"ש שאז היה זמן חיובו היה הוא פטור ולכן א"צ לתשלומין. והיינו דוקא תפלת ערבית שזמנו דוקא בלילה. וביום אינו בא רק לתשלומין. אבל הבדלה תחלת זמנו תקנו חכמים עד סוף יום ג' ואינו לתשלומין לכך אע"ג שבלילה היה פטור מ"מ צריך להבדיל ביום. ואם כן התפלה של שחרית דין הבדל' יש לו דהא תחלת זמנה עד חצות אבל ברכת השחר ס"ל למ"א דיש לו דין תפלת ערבית שם דאינו משלים כיון דבשעת חיובו היה פטור דתקנת חכמים היה שקבעו לכל אחד מן הברכו'. זמן קבוע וכדאיתא בגמ'. וכן בטור לעיל סי' מ"ו כי מתער משנתי' לימא אלקי נשמ' כי שמע קול תרנגולא לימא הנותן לשכוי כו' וכן כלם. אלא דעכשיו מפני שאין הידים נקיות תקנו לסדרן בבה"כ וכדלעיל סי' מ"ו א"נ שפיר יש לומר כיון דבשעת חיובו היה פטור כו' אבל מ"מ לא ידעתי מאי צריך לראי' מהבדלה דיתפלל שחרית עד חצות. הא מבואר כן להדיא שם בי"ד. ואולי תיבת לענין הבדלה ט"ס הוא. וצ"ל לענין ערבי' של מ"ש ואינו מביא ראיה כ"א שפטור מברכת השחר. אמנם ברכת התורה לענ"ד ודאי חייב לברך דדומה להבדלה. גם אם מת לו מת בשחרית לאחר שקם ממטתו קודם שבירך ברכת השחר ג"כ חייב לברך ברכת השחר אחר קבורה דהא בשעת חיובו היה חייב. גם בזה אני מסתפק ושואל אפי' מת לו בלילה ולמחר אחר קבורה אם אינו חייב לברך שלשה ברכות. שלא עשני גוי עבד אשה. המוזכרים במסכת מנחות דף מ"ב ובש"ס לא הוקבעו להם זמן. אף דמברכים אותם בבקר מצד מצות זירוז אבל זמנם כל היום והוי דומיא דהבדלה או תפלת שחרית עד חצות ולדעת המקובלים שהביא מג"א סי' מ"ו ס"ק י"ד שהברכות נתקנו שלא נדבק בלילה בנשמתו נשמת גוי עבד אשה שפיר י"ל דעיקר זמנם בשחרית מה שאין כן לשל"ה וב"ח הובא שם דניתקנו על תחלת הבריאה לא ידעתי אם עיקר זמנם בשחרית. או י"ל כיון דבשחר נעשה בריה חדשה וכדלעיל ריש סי' ד' א"כ יש לברך על תחלת הבריאה בשחר א"כ הוי עיקר חיובם בשחר: ע״א:תרט״ז א׳ (ס"ק ב) אין כו' מ"ש מאחותו הנשואה כו' ר"ל דבירושלמי איכא ב' טעמים שפטור מן המצות. א' מפני כבודו של מת שאם יתעסק בד"א נראה שלא חש לצורכי המת. טעם ב' מפני שאין לו מי שישא משאו וישתדל בצורכי קבורה אם הוא יתעסק במצוה או ד"א. ואמר שם דא"כ אי יש לו מי שישא משאו דלטעם ב' חייב בכל המצות אבל לטעם א' מפני כבודו ש"מ פטור ור"ת עשה מעשה שמת' לו אחותו נשואה ופסק כיון שיש לה בעל שחייב בקבורת' ה"ל מי שישא משאו ולא חל על אחיה דין אנינות וכטעם ב' של הירושלמי. אבל הרב"י פסק אפי' אינו מוטל עליו לקוברו. משום דפסק כהרא"ש דפוסק כמ"ד משום כבודו ש"מ ולכן כ' דאפי' רוצה להחמיר כו' אינו רשאי וא"כ קשה למה כ' ואם י"ל מי שישתדל רשאי להחמיר והיינו כדעת ר"ת שהוא העמיד כו' ר"ל דאפי' לטעם מפני כבודו ש"מ לא שייך כיון דהעמיד אחר במקומו שלוחו כמותו ונרא' שחשש לכבוד המת משא"כ ברישא ניהו שי"ל בעל שמוטל עליו קבורתה. מ"מ איכא בזיון המת כשאחי' ג"כ אינו משתדל בקבורתה: ב׳ ועוד כו' אין מוחים. דברישא מיירי כשבא לשאול לב"ד מורין לו שאין רשאי להחמיר ובסיפא מיירי שאינו שואל והוא מצד עצמו מחמיר אין ב"ד מוחים בידו. וה"ה ברישא באחותו נשואה אם הוא עצמו אינו שואל ומחמיר אין מוחין ומ"מ צ"ב לפ"ז אמאי חלקינהו בב' בבות דין אין מוטל עליו לקברו ויש לו מי שישתדל כיון דשוין בדיניהם: ע״א:תרי״ז א׳ (ס"ק ג) חייב כו' וב"ח פסק כו' דהרב"י הקשה דברי הטור אהדדי דכאן בא"ח כתב לעת ערב כיון שיכול להחשיך פטור משמע אפי' אינו מחשיך ובי"ד סי' שפ"א כת' אם החשיך משמע אם אינו מחשיך חייב ולזה תי' הב"ח ופסק כן דשם מיירי בשאר מצות דא"צ כוונה כ"ה לכן אם אינו מחשיך אף דטריד קצת דהא יכול להחשיך מ"מ חייב אבל הכא דמיירי לענין ק"ש דנקרא' באימ' וצריכה כוונה יתירה לכן ס"ל להטור דאפי' אינו מחשיך כיון דיכול להחשיך וטרוד קצת פטור: ב׳ וצ"ע דהא כ' הרב"י כו' דהרב"י כת' לתרץ קושייתו הנ"ל ולזה הוסיף להקשות דלענין ק"ש לא שייך כלל לומר פטור או חייב דממ"נ כו' כמ"ש מ"א אלא דלא נלמד מכאן לכל המצות שחייב בהם כל יום שבת ויום טוב אפי' בשעה שמחשיך על התחום לכן כ' חייב כ"א עד הערב כו' וכיון שלא כ' כן מפני מה שצריך לדיני ק"ש לא חשש לברר דבריו וסמך על מ"ש בטור י"ד שהוא עיקר מקומו עכ"ל הרב"י. וא"כ י"ל שגם הרב"י פה בש"ע כן כוונתו וכן כ' בתשו' שבות יעקב חלק א' סי' ח' ע"ש. אבל מ"מ על הב"ח הקשה מ"א דא"א לומר כתי' הב"ח דהכ' מיירי לענין ק"ש דהא לענין ק"ש לא משכחת לה שנוהגים לקרות ביום א"כ מיירי בק"ש של ערבית דזמנה לדידן מבעוד יום מ"מ אפי' אינו מחשיך פטור: ג׳ ומ"מ במ"ש הכל כו' ר"ל דהא לא הותר בחול לקרות מבעוד יום אלא משום דטרחא דציבורא וסומכים על ק"ש שעל מטתו וכמבואר לקמן סי' רל"ו וא"כ ליחיד לא הותר לקרות מבע"י. וכ"ש במ"ש שגם ציבור קורין בלילה א"כ זמנה אחר צ"ה והדרא קושית מ"א על הב"ח לדוכתי': ולדינא כתב הט"ז דבכה"ג אם אינו מחשיך יקרא ק"ש מבע"י כמו בחול. ובתשו' שבות יעקב ח"א סי' ח' הביא שמורה א' פסק כהט"ז והוסיף עוד להתיר להתפלל של מ"ש בשבת אחר פלג המנחה וכמ"ש לקמן סי' רצ"ג דבמקום אונס רשאי להתפלל של מ"ש אחר פלג המנחה וגם להבדיל ובתשובה הנ"ל חלק על המורה דאפי' נימ' שיקרא ק"ש מ"מ ודאי להתפלל ולהבדיל אינו נכון דהוי כארכבי אתרי רכשי. כיון דאתה מחייבו בתפלה לפי שהוא' שבת ולא חל עליו אנינות ואיך יתפלל תפלת חול. דאי הוא חול חל עליו אנינות ואינו רשאי להתפלל עכת"ד. ואני בענ"ד לא הבנתי דהא כל זמן שאינו רשאי להתעסק בצרכי המת לא חל עליו אנינות ואין הטעם משום קדושת שבת וא"כ הא אפי' מתפלל תפלת חול ומבדיל אעפ"כ אסור במלאכה עד הלילה וכדלקמן סי' רצ"ג א"כ אף שמתפלל של חול מ"מ לא חל עליו אנינות כיון דאכתי אין יכול להתעסק בצרכי המת. עוד כ' הט"ז שאפי' בחול אם י"ל לבן מי שיתעסק בצורכי אביו ואמו ילך לבה"כ ויאמר קדיש כי זהו כבוד אביו ואמו. ובס' א"ר הקשה דברי ט"ז דידיה אדידיה. דבי"ד כתב ט"ז דוקא בשבת יאמר קדיש משמע אבל לא בחול ולע"ד אינו קושיא דשם מיירי לפי ההווה דאין לו לבן מי שיתעסק בצורכם. דמי יחוש להתעסק יותר בצורכם כמו הבן. לכן כתב דוקא בשבת וי"ט אך בעיקר הדין חלקו על הט"ז בנקודת הכסף ובעבודת הגרשוני דהא הקדיש ניתקן להצילו מגיהנם וקודם קבורה עדיין אין דין גיהנם. ובתשובה שבו"י הנ"ל הסכים עם הט"ז דאדרבא ראוי להקדים התיקון לצרה כמ"ש שיש להקדים תפלה לצרה. אכן סיים בתשובה הנ"ל שלא ראה נוהגים כך אך מי שהורה לומד קדיש לא מהדרינן עובדא. ע"ש עוד: ע״א:תרי״ח א׳ (ס"ק ד) תוך כו' לא הזכיר ד"א ר"ל דאפי' חוץ לד"א מן הקבר אסור וכ"כ ט"ז ולעיל סי' מ"ה נראה מדבריו דאפי' חוץ לקברות אם אין לו מחיצות אסור תוך ארבע אמות והיינו אם הוא תוך ארבע אמות של קבר וע"ש:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א