סימן נא – דיני תפלה מן ברוך שאמר עד ישתבח
א אוֹמְרִים א בָּרוּךְ שֶׁאָמַר קֹדֶם פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, וְיִשְׁתַּבַּח לְאַחֲרֵיהֶם. ב אִם סִיֵּם בָּרוּךְ שֶׁאָמַר קֹדֶם שֶׁסִיֵּם ב הַחַזָּן, עוֹנֶה אַחֲרָיו אָמֵן. ג אַחַר יִשְׁתַּבַּח יָכוֹל לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת עַצְמוֹ { וע"ל סי' רט"ו. } ד צָרִיךְ לִזָּהֵר מִלְּהַפְסִיק ג בְּדִבּוּר, מִשֶּׁיַּתְחִיל בָּרוּךְ שֶׁאָמַר עַד סוֹף י"ח: { וַאֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה אֵין לְדַבֵּר בֵּין בָּרוּךְ שֶׁאָמַר לְיִשְׁתַּבַּח } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם כָּל בּוֹ) { וע"ל סי' נ"ג וְנ"ד. } ה בֵּין הַמִּזְמוֹרִים הָאֵלּוּ שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם, וּבְאֶמְצַע הַמִּזְמוֹר שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. ו צָרִיךְ לְהַפְסִיק בֵּין אֱלִילִים וּבֵין וְה' שָׁמַיִם ד עָשָׂה. ז צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּפָסוּק פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וְאִם לֹא כִּוֵּן צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְאָמְרוֹ פַּעַם ה אַחֶרֶת: { הַגָּה: וְאוֹמְרִים פָּסוּק וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ אַחַר תְּהִלָּה לְדָוִד } (טוּר וְכָל בּוֹ) { וְכוֹפְלִין פָּסוּק כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ לְפִי שֶׁהוּא סוֹף פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה } (טוּר) { וְכֵן פָּסוּק ה' יִמְלֹךְ } ו { לְעוֹלָם וָעֶד } (אַבּוּדַרְהַם) { כְּשֶׁמַּגִּיעַ לִוְעַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, אוֹ לְפָסוּק וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךְ תִּשְׁתַּחֲוֶה, אֵין לִשְׁחוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁם כְּדִלְקַמָּן סי' קי"ג } (הר"י ס"פ אֵין עוֹמְדִין וְר' יְרוּחָם נָתִיב י"א) { וְנָהֲגוּ לַעֲמֹד כְּשֶׁאוֹמְרִים בָּרוּךְ שֶׁאָמַר, } ז { וַיְבָרֶךְ דָּוִד וְיִשְׁתַּבַּח. } ח אֵין אוֹמְרִים הַזְּמִירוֹת ח בִּמְרוּצָה, כִּי אִם בְּנַחַת. ט מִזְמוֹר לְתוֹדָה יֵשׁ לְאָמְרוֹ בִּנְגִינָה, שֶׁכָּל הַשִּׁירוֹת עֲתִידוֹת לִבָּטֵל, חוּץ מִמִּזְמוֹר לְתוֹדָה: { הַגָּה: וְאֵין אוֹמְרִים מִזְמוֹר לְתוֹדָה בְּשַׁבָּת } ט { וְיוֹם טוֹב } (טוּר), { אוֹ בִּימֵי פֶּסַח, שֶׁאֵין תּוֹדָה קְרֵבָה בָּהֶם מִשּׁוּם חָמֵץ, וְלֹא } י { בְּעֶרֶב פֶּסַח וע"ל סי' תכ"ט וְלֹא בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר וע"ל סי' תר"ד וְכֵן נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ } (מִנְהָגִים):
באר היטב – סימן נא – דיני תפלה מן ברוך שאמר עד ישתבח
א א ברוך שאמר. מעומד אפילו ביחיד תולעת יעקב ב"ח. ושבח זה תקנוהו אנשי כנסת הגדולה ע"י פתקא דנפל מן שמיא ומצאוהו כתוב בו דיש בו פ"ז תיבות. טור בשם ספר היכלות. ע"כ אין לגרוע ולא להוסיף מפ"ז תיבות. נגיד ומצוה. משנת חסידים דף ס"ג ע"א. ואוחז בציצית בטלית שלפניו בשעת אמירת ב"ש וספר כוונות. בפה עמו בסגו"ל. בתשבחות בחיר"ק: ב ב החזן. אבל אם סיים עם החזן בבת אחת לא יענה דהוי עונה אמן אחר ברכותיו אבל אם סיים ישתבח עם הש"ץ עונה אמן דהא הרבה פוסקים ס"ל דעונה אמן אחר ברכת עצמו ואף דאנן דלא נהגינן הכי מ"מ בכה"ג שרי וה"ה אם החזן סיים ברכה אחרת והוא אמר ברכה אחרת מותר לענות אמן מ"א והיד אהרן חולק עליו וכ' דאין נראה לחלק בין הברכות שוות לכשאינן שוות דהכל נראה כעונה אמן אחר ברכותיו ע"ש: ד ג בדיבור. אבל מותר לענות אמן עיין מ"א. ועי' סימן ס"ו ס"ק ט' מש"ש: כ' בתשובת מקור ברוך סי' א' שראוי לבטל המנהג שקצת נוהגין להפסיק כדי להביא החתן לבה"כ בין ב"ש ליוצר ואין כח המנהג זה יפה לילך אחריו ועי' בתשו' פנ"י ח"א סימן ה' וכשצריך להפסיק בין ב"ש לישתבח אומר קודם שידבר אלו הפסוקים ברוך ה' לעולם אמן ואמן עד ויברך דוד וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק יאמר גם כן אלו הפסוקים דהוי כמו ברכה לפניהם ולאחריהם ב"י אבודרה"ם ב"ח ואחרונים. אסור לומר מעמדות ותחינות בפסוקי דזמרה או בשעה שהש"ץ חוזר התפלה: ו ד עשה. וכן יש להפסיק בין כי לכל דיש פסיק בין כי לכל לכן הכף דגושה. ובין העמים לאלילים ובין שמים לעשה צריך גם כן להפסיק שלא תבלע המ"ם. של"ה מ"א: ז ה אחרת. אע"ג דהאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה כמ"ש סי' ק"א הכא דאינו אלא פסוק אחד חוזר דיוכל לכוין: ו ועד. בספר נגיד ומצוה בשם האר"י כתב שיש לומר גם כן תרגום פסוק זה דהיינו שנים מקרא ואחד תרגום. ושיש לומר פסוק כי בא סוס פרעה שגם פסוק זה מעיקר שירה ע"ש ועי' גינת ורדים חלק א"ח כלל ב' סי' ח'. כתב ב"י בשם א"ח מי כמוך תניינא הכף דגושה אבל מי כמוך קמא וכן כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך הכף רפויה. עם זו גאלת הגימל דגושה. ידמו כאבן הכף דגושה. ע"ש. ויש להפסיק בין במים ובין אדירים. וי"ל השירה בכוונה ובשמחה זוהר בשלח: ז ויברך דוד. בויברך דוד יעמוד עד שיאמר אתה הוא ה' האלהים ועד בכלל וכשיגיע לואתה מושל בכל יתן צדקה שלשה פרוטות שנים יתן לגבאי והאחת יתן לקופה. משנת חסידים דף ס"ד ע"ב. המ"א מתמיה על המנהג שנהגו ביום המילה שאומר המוהל וכרות ומחלק קצת פסוקים דהא אמרינן בס"פ קמא דברכות כל פסוק דלא פסקיה משה באורייתא לא פסקינן ע"ש שמיישב המנהג: ח ח במרוצה. שלא ידלג שום תיבה ולא יבליעם אלא יוציא מפיו כאלו מונה מעות. ד"מ. וכתב ר"י חסיד מי שאינו מלובש היטב יתפלל בביתו בחורף בנחת: ט ט ויום טוב. לפי שאין תודה קריבה בהם. ויש מקומות שאומרים מזמור לתודה בר"ה וי"ה משום דכתיב בו הריעו לה' כל הארץ. כנה"ג: י בע"פ. שמא לא יוכלו לאוכלו ויצטרכו לשרפו ומה"ט א"א אותו בעי"כ ובשיורי כה"ג כתב ומנהגינו לאומרו בע"פ ובח"ה דפסח ע"ש ובהגמ"נ כתב שא"א אותו בעט"ב ולא בט"ב וכ' רש"ל בתשובות סי' ס"ד דטעות גדול הוא דהרי בזמן המקדש היה י"ט בט"ב והיה מקריבין תודה. כתב בשיורי כנה"ג בקצת מקומות נוהגין כשאומרים מזמור שיר ליום השבת ביום טוב מדלגין מזמור שיר ליום השבת ומתחילין טוב להודות לה' כמ"ש הב"י בשם א"ח אבל אין חוששין לזה ואין לשנות דגם י"ט נקרא שבת דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת וכ"כ הל"ח דגם ביום טוב אומרים הפסוק מזמור שיר ליום השבת וכ"כ הפר"ח:
מגן אברהם נ״א – סימן נא – דיני תפלה מן ברוך שאמר עד ישתבח
א׳ אומרים ברוך שאמר. מעומד אפי' ביחיד [ב"ח תולעת יעקב], בפה עמו בסגו"ל, בתשבחות בחיר"ק, ויאחוז בב' ציציות שבטלית שהם כנגד פניו בשעת אמירת ב"ש [בכוונות]: ב׳ קודם שיסיים. אבל אם סיים עם החזן בבת א' לא יענה אמן דהוי עונה אמן אחר ברכותיו ולכאורה נראה דזה לא מקרי עונה אמן אחר ברכותיו כיון שעכ"פ הוא עונה על ברכת הש"ץ ומה אעשה וכבר הורה זקן ומ"מ נ"ל דאם סיים ישתבח ודכוותייהו עם הש"ץ עונה אמן דהא הרבה פוסקים ס"ל דעונה עליהם אמן אחר ברכת עצמו כמ"ש סי' רט"ו ואף דאנן לא נהיגין הכי מ"מ בכה"ג שרי וה"ה אם החזן סיים ברכה אחרת והוא אמר ברכה אחרת מותר לענות אמן: ג׳ צריך ליזהר. דב"ש הוי ברכה שלפני פסוקי דזמרה וישתבח הוי ברכה אחרונה ובין ישתבח ליוצר אסור להפסיק כמ"ש סי' נ"ד וביוצר הוי ברכת ק"ש עסי' ס"ו, כתב בכוונות דמותר לענות אמן אחר ב"ש ונ"ל דאפילו באמצע הברכ' מותר לענות אמן כיון שלא הוזכרה בגמרא עסי' ס' בטור וכתב רש"ל סי' ס"ד שאסור לומר פ' מי ימלל וגו' אחר ב"ש ובכ"ה כתב יש נוהגין לומר קדיש קודם ב"ש ויש נוהגין לאומרו קודם הודו כו': ד׳ בין המזמורים כו'. כשצריך להפסיק יאמר ברוך ה' לעולם וגו' עד ויברך דוד וכשיחזור למקום שפסק יאמר ג"כ אלו הפסוקי' דהוי כמו ברכ' לפניהם ולאחריהם [ב"י אבודרהם ב"ח]: ה׳ צריך להפסיק כו'. גם בין כי לכל יש פסיק ולכן הכ"ף דגוש' ובין העמים לאלילים ובין שמים לעשה צריך ג"כ להפסיק שלא תבלע המ"ם [של"ה]: ו׳ צריך לחזור. ואף על גב דהאידנא אין חוזרים בשביל חסרון כוונ' כמ"ש סי' ק"א הכא דאינו אלא פ"א חוזר דיכול לכוון ע' סי' ס"ג ס"ד: ז׳ ואומרים פ' כו'. כב"י בשם הכל בו הטעם שאנחנו אומרים שנזכה לברך יה גם לעה"ב כמ"ש חז"ל כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכ"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב עכ"ל ולכן אומרים אותו גם במנח' ורש"ל כתב בתשוב' דהטעם לשלשולי הללוי' בתר הללויה לכן כתב דא"ל במנחה ובשחרית א"ל אשרי יושבי רק יתחיל תהלה לדוד אבל המנהג כמ"ש. מי כמוך תנינא הכ"ף דגושה אבל מי כמוך קמא וכן כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך הכ"ף רפויה, עם זו גאלת הגימ"ל דגושה ועבב"י בשם א"ח קצת רמז טעם לדבר, כ' בע"ה בשבת וי"ט יאמרו פ' ה' מלך ה' מלך וגו' בעמידה והאר"י כשהצבור אמרו ה' מלך וגו' היה עומד עמהן אף שהוא לא הגיע לשם [הכוונות] וכשאמר ואתה מושל בכל נתן צדקה מעומד [כתבים]: ח׳ אין לשחות. ומהרי"ל השתחוה מיושב פניו כלפי מזרח ואפשר דאין קפידא אלא כשמשתחוה מעומד [ע"ה] עמ"ש סי' קי"ג ס"ג: ט׳ ויברך דוד. בויברך דוד יעמוד עד שיאמר אתה הוא ה' האלקים ויכוין ר"ת אהי"ה ואח"כ ישב [הכוונות]. טוב לומר עם השירה פ' כי בא סוס פרעה וגו' [כתבים]: תמהתי על שנהגו ביום המילה שאומר המוהל וכרות ומחלק קצת פסוקים דהא אמרי' ספ"ק דברכות כל פ' דלא פסקי' משה באורייתא לא פסקי' עמ"ש סי' תכ"ב ס"ג ונ"ל הטעם דאמרי' בסוטה פ"ה משה אמר אשירה לה' והם אמרו אשירה לה' א"כ מתחלה נאמרה פסקי פסקי לכן אנן נמי אמרי' אותה כך והרוקח סי' שי"ט כתב תמה אחי ר' יחזקיה על שחולקים פ' יהללו את שם וגו' כשמכניסים הס"ת וכן פסוק וקרא זה אל זה ואמר ונתן שם טעם לדבר ע"ש וצ"ע מנ"ל לחלק מאחר דבגמרא מפורש לאיסור ולמצוא טעם מלבינו עמ"ש ר"ס רפ"ב: י׳ מזמור לתודה. יש מקומות שאומרי' מזמור לתודה בר"ה וי"כ משום דכתיב בו הריעו' לה' כל הארץ [כ"ה]: י״א ולא בע"פ. שמא לא יוכלו לאכלו ויצטרכו לשרפו ומה"ט א"א אותו בעי"כ ובכ"ה כתב יש נוהגין לאומרו בעי"כ ובהג"מ כתב שיש שא"א אותו בעט"ב ולא בט"ב, וכתב רש"ל בתשו' סי' ס"ד דטעות גדול הוא דהרי בזמן המקדש היה י"ט בט"ב והיו מקריבין תודה:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים נ״א
א׳ אומרים ב"ש כו'. כתוב בתולעת יעקב בשם א"ז שבח זה תקנוהו אנשי כנסת הגדולה ע"פ פיתקא דנפל מן שמיא ומצאוהו כתוב בו ויש בו פ"ז תיבות וקבלו לאומרו מעומד וכו' עכ"ל: ב׳ אחר ישתבח כו'. לפי שהוא סיום ברכת הזמירות ואמן מורה על סילוק השבח שאמר: כב"י בשם אבודרה' שהר"ם כשהיה צריך להפסיק בין ב"ש לישתבח היה אומר קודם שדבר אלו הפסוקים ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן והלל לה' וברוך ה' לעולם אמן ואמן וברוך ה' מציון וברוך ה' אלהים אלהי ישראל וברוך ש"כ לעולם כו' וכשחזר להתחיל ממקום שפסק היה אומר גם אלו הפסוקים. לפי שהם כמו ברכ' עכ"ל. וכ' בלבוש א"ל מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו קודם שיתחיל הודו לה' קראו כי אז נראה כמי שאומר מי ימלל כי אם מי שיוכל להשמיע ואני אשמיע אלא אחר המזמורים יאמר כן לרמז שעדיין יש להזכיר מלבד מה שזכרנו וא"א להזכיר כולם. מ"כ: ג׳ ואומרים פ' ואנחנו כו'. וכתב ר"ע לשלשולי הללויה בתר הללוים דכולהו פרשיות עד כהת"י איתנהו בסוף פירקי הללויה והללויה דבתר תהלת ה' ידבר פי ריש פירקא הוא מ"ה מוסיפין ואנחנו נברך יה עכ"ל רבינו כתב ב"י בשם א"ח יזהר לומר מי כמוך נאדר בקודש דגושה שאל"כ נמצא מחרף כמי שאומר ה' מיכה ומיכה הוא שגנב השם ועשה העגל שנ' ועבר בים צרה וא"ל מפ' כל עצמותי תאמרנ' ה' מי כמוכ' שהיא רפויה שזה לא נאמר על הים ואין להזכיר עליו מיכה וכן יקרא ידמו כאבן הכ"ף דגושה שלא יהא נראה כאומר ידמוך אבן וכן עם זו גאלת הגימל דגושה שאם תהיה רפויה נר' כאומר לשון מגואל ונמצא מחרף עכ"ל:
ספר מחצית השקל על אורח חיים נ״א
נ״א:תנ״ז א׳ (ס"ק א) אומרים ב"ש מעומד אפי' ביחיד. גוף הדין שאומרים ב"ש מעומד כ' רמ"א בפי' בסעיף ז' בהג"ה אלא שהוסיף מ"א שאפי' ביחיד צריך לעמוד אבל מדברי מ"א בסי' נ"ג ס"ק א' שהוכיח מהגהת רמ"א הנ"ל דס"ל דישתבח צריך לו' בעמידה אפילו ביחיד א"כ ה"ה ב"ש דהא בחד בבא כתבן רמ"א: נ״א:תנ״ח א׳ (ס"ק ב) קודם כו' אמן אחר ברכותיו. דמגונה כדלקמן סימן רט"ו: ב׳ ישתבח דכוותיהו דהיינו יהללוך שבסוף הלל ואחר ברכת שומר עמו ישראל לעד בערבית דהם עכ"פ ב' ברכות סמוכים והוה סיום ברכות: ג׳ לא נהיגין הכי. אלא דוקא אחר ברכת בונה ירושלים בברכת המזון להפסיק בין ברכות דאוריי' לרבנן כמו שכ' סי' רט"ו: נ״א:תנ״ט א׳ (ס"ק ג) צריך כו'. וכ' רש"ל כו' מי ימלל כו' עיין בט"ז סק"ב: נ״א:תס״א א׳ (ס"ק ה) צריך כו' ולכן הכ"ף דגושה ר"ל אע"ג שאותיות הבאים אחר אותיות אהו"י צ"ל רפוים והכ"ף של כל היא אחר אות יו"ד מ"מ הואיל והוא פסיק הכ"ף דגושה כדינה: נ״א:תס״ב א׳ (ס"ק ו) צריך לחזור והטעם דמה"ט החשיבו חז"ל אמירת תהלה לדוד כמ"ש ס"ק שאח"ז הואיל ונאמר' דרך א"ב בראשי הפסוקים וגם אית ביה האי פסוק פותח את ידיך שהוא שבח גדול שזן ומכלכל לכל העולמות ובין העולמות גדול וקטן שם הוא: ב׳ כמ"ש סי' ק"א דאע"ג דמדינא אם לא כוון בברכת אבות שבח"י ברכות צריך לחזור ולהתפלל מ"מ עכשיו אין חוזרים שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין בעו"ה: ג׳ עסי' ס"ג ס"ד כצ"ל. ר"ל שכ' שם אם לא כוון בפסוק ראשון של ק"ש צ"ל ולומר שמע ישראל ג"כ מה"ט כיון דאינו אלא פסוק א': נ״א:תס״ג א׳ (ס"ק ז) ואומרים כו' שנזכה כו' ר"ל דכוונת אמירתינו פסוק ואנחנו נברך כו' הוא תפלה שיתקיים בנו הבטחתו שנזכה לעה"ב ונברך יה מעתה ועד עולם: ב׳ לכן כ' דא"ל במנח'. קיצר בתשו' והכי איתא התם דבמנחה לא היה צריך לסיים בפסוק ואנחנו נברך כו' כיון דלא שייך לשלשולי הללויה כו' דהא אינו אומר במנחה שום מזמורי' של הללויה (ובשחרית הטעם כיון שאחר אשרי אומרים מזמורים שמתחילים בהללויה ומסיימים בהללויה מסיים גם אשרי בפסוק שמסיים הללויה) אעפ"כ היה אומר גם במנחה אחר אשרי פ' ואנחנו נברך כיון שהיה אומר קודם תהלה לדוד פ' אשרי כו' המסיים עוד יהללוך סלה א"כ התחיל בל' תהלה לכן היה מסיים בפ' ואנחנו נברך כדי לסיים בל' תהלה אבל בשחרית קודם למנצח לא היה מסיים באותו תהלה לדוד בפ' ואנחנו נברך דהוא לא היה מתחיל קודם תהלה לדוד בפ' אשרי כ"א במנחה כמ"ש מ"א אחר זה דהטעם דמוסיפים פ' אשרי הוא משום דצריכים לשהות שעה א' קודם שיתחיל להתפלל לכן ראו חז"ל לתקן לומ' פ' א' והוא שיעור השהיה וכיון דמפ' אשרי יושבי ביתך כו' דרשי' האי דרשא שצריכים לשהות שעה א' לכן תקנו לומ' אשרי קודם תהלה לדוד משא"כ בשחרית שתהל' לדוד הוא באמצע זמירות דל"ש טעם זה לא הי' אומרם וא"כ ה"ה קודם למנצח ג"כ לא היה אומר קודם תהלה לדוד פ' אשרי ג"כ מטעם הנ"ל דהוא באמצע התפלה ולכך לא היה מסיים גם פסוק ואנחנו נברך דקודם למנצח ליכא טעמא לשלשולי הללויה בתר הללויה ולא טעם כיון שהתחיל בלשון תהלה כנ"ל דהא לא התחיל בל' תהלה דהא לא היה אומר תחלה פ' אשרי וע"ש עוד שנוי'. אבל המנהג כמ"ש דהטעם באמירת ואנחנו נברך כמ"ש הכל בו שזה שייך כל פעם שאומרו וגם אשרי אנו אומרים כל פעם משום לא פלוג: ג׳ מי כמוך תנינא ר"ל שבשירה והיינו ד' מי כמוך שנאמרה על הים ופסל מיכה עבר עמהם בים ואם היה אומר הכ"ף רפוי' היה נראה כחירוף ח"ו כאלו אומר מיכה והוא סמוך לשם אבל מי כמוך קמא דהיינו מי כמוך באלים אף שנא' בים מ"מ כיון דאינו סמוך לשם דהא תיבת באלים מפסיק לית לן בה וכן כל עצמותי כו' מי כמוך אף שהוא סמוך לשם מ"מ כיון דלא נא' פסוק זה בים ל"ל בה וראוי לאומרה כדינא בכ"ף רפוי' כיון שבא אחר אותיות אהו"י: ד׳ הגימ"ל דגושה דרפוי' נראה כאלו הוא לשון מגואל ומתועב וגם כ' ט"ז ידמו כאבן יאמר הכ"ף דגושה שלא יראה ידמוך: נ״א:תס״ד א׳ (ס"ק ח) אין לשחות כו'. עיין סי' קי"ג ר"ל דהא הטעם דאין להוסיף על הכריעות שתקנו חז"ל כדאית' סי' קי"ג ושם כתב מ"א וז"ל ואפשר שישחה מעט כמ"ש ס"ס נ"א א"כ ר"ל דוק' מעומד סתמ' שוחה כדינו עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה משא"כ מיושב א"א לשחות כשיעור הזה וה"ל שחיה מועטת ושרי: נ״א:תס״ה א׳ (ס"ק ט') ולויברך דוד כו' פ' כי בא סוס פרעה דהוא ג"כ שייך לשירה וכמ"ש הרמב"ם בהל' ס"ת שגם פסוק הזה צריך לכתוב תמונת השירה והעולם שאין אומרים פ' כי בא סוס כו' אפשר סומכים על הרמב"ן בפ' החומש פ' בשלח שהבי' דברי הר"א שגם הוא ס"ל דפ' כי בא סוס כו' הוא מדברי השירה והרמב"ן חלק עליו שאינו מדברי השירה וכן נמצ' הרבה ס"ת שפסוק זה אינו נכתב בתמונת השיר'. אעפ"כ אנחנו ראוי לנהוג בס"ת ע"פ דברי הרמב"ם לכתוב אותו פ' ג"כ בתמונת השירה. כי אנו סומכים עליו בכ"מ בדיני כתיבת ס"ת כמבואר בפוסקים אולם האומרים פ' כי בא סוס כו' אין ראוי שיכפלו פ' ה' ימלוך כו' דלדידהו פ' ה' ימלוך כו' אינו סוף השירה וראוי להם לכפול פסוק כי בא סוס כו' ובכל דברים כיוצ' בזה הטוב בעיני ה' הצנע לכת: ב׳ ועיין בהרב"י. במנין שמות הוי"ה: ג׳ ומחלק קצת פסוקים. שהמוהל אומר קצת פסוק והסנדק אומר קצת פסוק הנשאר כן הוא מנהג אשכנזי שמעתי נ״א:תס״ז א׳ (ס"ק יא) ולא בע"פ שמא כו' דבפסח הטעם כיון שיש בו בלחמי תודה עשר חלות חמץ ובשבת וי"ט משום נדרים ונדבות אין קרבים בי"ט. בע"פ הטעם כיון דזמן אכילת תודה ולחמה ליום ולילה דהיינו ביום שחיטתו ולילה שלאחריו ובע"פ מחצות היום מדאוריי' אסור בחמץ ואסור לגרום לקדשים שיבאו לידי שריפה דהיינו למעט בזמן אכילתן ויצטרך לשרפו:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א