סימן מח – (אומרים פרשת התמיד ו) פסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד. – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן מח – (אומרים פרשת התמיד ו) פסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד.

* { הַגָּה: וְאוֹמְרִים פָּרָשַׁת } א { הַתָּמִיד, וְיֵשׁ אוֹמְרִים סֵדֶר הַמַּעֲרָכָה, וְרִבּוֹן הָעוֹלָמִים אַתָּה צִוִּיתָנוּ וְכו' וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ בְּצִבּוּר, יָכוֹל לְאָמְרוֹ בְּבֵיתוֹ וְלַחֲזֹר לִקְרוֹת פָּרָשַׁת הַתָּמִיד לְבַד עִם הַצִּבּוּר, וִיכַוֵּן בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה } ב { כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה } (טוּר): א בְּשַׁבָּת אוֹמְרִים אֵצֶל פָּרָשַׁת הַתָּמִיד פְּסוּקֵי מוּסַף שַׁבָּת, אֲבָל לֹא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁקּוֹרִים בַּתּוֹרָה בִּפְסוּקֵי מוּסָף: { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּזְכִּירִין גַּם מוּסַף רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְכֵן נוֹהֲגִין, כְּדֵי לְפַרְסֵם שֶׁהוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְכֵן הוּא לְקַמָּן סי' תכ"א } (טוּר) { וְנָהֲגוּ הַמְדַקְדְּקִים לְהִתְנוֹעֵעַ בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה דֻּגְמַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּרֶתֶת, וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְפַּלְּלִים עַל שֵׁם כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךְ } (אַבּוּרַרְהַם):

באר היטב – סימן מח – (אומרים פרשת התמיד ו) פסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד.

* א התמיד. מעומד דומיא דקרבנות שהיו בעמידה וע"ל סי' א' ס"ק י"ב ויזהר לאומרה בציבור עם הש"ץ כי קרבן תמיד נקרבת בציבור (דרך חכמה): ב להתנועע. היינו בפסוקי דזמרה אבל בתפלה אין להתנועע מ"ע סי' קי"ג וכנה"ג הביא שקצת פרושים נוהגים להתנועע בנחת בחתימות הברכות בלבד לקיים מפני שמי ניחת הוא ובמהרי"ל כ' שהיה מתנועע בתפלה מלפניו לאחריו ומאחריו לפניו ע"ש ובד"מ כתב שהרקנ"ט נתן טעם ע"ד הקבלה להתנועע בתפלה וכ' המ"א דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד ובלבד שיכוין:

מגן אברהם מ״ח – סימן מח – (אומרים פרשת התמיד ו) פסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד.

א׳ פ' הקרבנות יאמר בעמידה דוגמת הקרבנות שהיו בעמידה [ע"ה]: ויכוין בפעם כו'. לרווחא דמלתא שלא יהא כמקריב ב' תמידין: ב׳ פסוקי מוסף. אף על גב שעדיין לא התפללו שחרית ואסור להקדים מוסף לתמיד מ"מ הרי כבר אמרו פ' התמיד ואם תחשב אמירת הפסוקים להקרבה גם אמירת פסוקי תמיד נחשב להקרב': ג׳ כדי לפרסם. וסמך לזה במשנה סוף שקלים שהיו נותנים אברי ר"ח למעלה במזבח לפרסם שהוא ר"ח ע"ס סוכה: ד׳ להתנועע. היינו בפסוקי דזמר' אבל בתפילה אין להתנועע [מ"ע בתשו' סי' קי"ג] ובס' י"מ מאכ"ח ח"א סי' ל"ג כתב שקצת פרושים נהגו להתנועע בנחת בחתימות הברכות בלבד לקיים מפני שמי ניחת הוא ובמהרי"ל כתוב שהי' מתנועע בתפילה מלפניו לאחריו ומאחריו לפניו ע"ש ובד"מ כתב שהרקנ"ט פ' יתרו נתן טעם ע"ד קבלה להתנועע בתפל' וכ"כ בזוהר עכ"ל ודעביד כמר עביד וכמר עביד ובלבד שיכוין:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים מ״ח

אין

ספר מחצית השקל על אורח חיים מ״ח

מ״ח:תנ״ב א׳ (ס"ק א) ויכוין כו' לרווח' דמלתא ר"ל מצד הדין א"צ לכוין בפי' כקורא בתורה וסגי אם אינו מכוין שיהיה אמירתו נחשב כקרבן וסתמא הוי כקורא בתורה ורק לרווחא דמילתא יכוין שהי' כקור' בתורה: ב׳ שלא יהא כו' זה טעם דבעי' שלא יתכוין שגם פעם ב' יהיה כקרבן: מ״ח:תנ״ג א׳ (ס"ק ב) פסוקי כו' מ"מ כו' ומה"ט אם לא אמר פ' התמיד ומוסף ר"ח עד אחר תפלת מוספים רשאי לו' פ' התמיד אחר תפלת מוסף ג"כ מה"ט אי נחשב תפלת מוסף להקרב' הרי כבר התפלל שחרי' ואי לא נחשב התפלה להקרבה גם תפלת מוסף לא נחשב לקרבן אבל מ"מ אינו דומה דאפי' תימ' דתפלה לא נחשב כ"כ כהקרבה כמו אמירת הפסוקים מ"מ הרי בתפלת מוסף הזכיר אמיר' פסוקי הקרבן: מ״ח:תנ״ד א׳ (ס"ק ג) כדי לפרסם וסמך לזה במשנה כו' ע' סוכה דף נ"ד דהכהנים היו מפיסים מי מעלה איברים לכבש המזבח כי לא היו מעלים האיברים מיד למזבח כ"א היו נותנים אותן על הכבש והיו קוראים ק"ש וענינים אחרים ושוב אח"כ היו מעלים האיברים מן מקום הנחתן בכבש לראש המזבח ולאשר אורך הכבש באלכסון היה ל"ב אמה היו מניחים בפעם א' מחצי הכבש ולמטה דהיינו בט"ז אמה התחתונים אבל איברי מוסף ר"ח היו מניחים בפעם א' בחצי כבש העליונים ומשם היו מעלים בפעם ב' למזבח ואמרי' בסוכה הטעם כדי לידע שהוקבע ר"ח בזמנו ופירש"י האי חשיבות' עבדי' ליה להכירא שיכירו דפשיטא להו לב"ד שקדשוהו כהלכתו ולא יגמגם לב אדם עליו דרוב בני אדם לא ראו חידוש הלבנה עכ"ל. ולכן גם אנחנו עושים היכר' לפרסומי באמירת פסוקי הקרבן אף ע"ג דלדידן לא שייך ה"ט כיון דאין מקדשים עפ"י הראיה כ"א עפ"י סדר העבור המסור לנו מחז"ל מ"מ עושים כמו שהיו עושים כשהיו מקדשים עפ"י הראיה שהיה צריך פרסום:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א