סימן מז – דיני ברכת התורה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן מז – דיני ברכת התורה

א בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, צָרִיךְ א לִזָּהֵר בָּהּ מְאֹד. ב צָרִיךְ לְבָרֵךְ בֵּין לְמִקְרָא בֵּין לְמִשְׁנָה בֵּין לִגְמָרָא: { הַגָּה: בֵּין לְמִדְרָשׁ } (טוּר). ג הַכּוֹתֵב ב בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא, צָרִיךְ ג לְבָרֵךְ. ד הַמְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ: { הַגָּה: וְה"ה דְּיָכוֹל לִפְסֹק דִּין בְּלֹא נְתִינַת טַעַם לִדְבָרָיו } (רַ"ן פ"ק דְּשַׁבָּת וּפֶרֶק כָּל הַצְלָמִים כָּתַב דְּהָוֵי כְּהִרְהוּר). ה בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. וְהַעֲרֵב נָא וְכו' וַאֲשֶׁר בָּחַר ד בָּנוּ. ו אוֹמֵר וְהַעֲרֵב עִם ה וָי"ו: { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּלֹא וָי"ו וְכֵן נָהֲגוּ ( } ו רַמְבַּ"ם פֶּרֶק ז' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה וְרַשְׁבָּ"א בְּשֵׁם הַמָּאוֹר וְאַבּוּדַרְהַם) { אֲבָל יוֹתֵר טוֹב לוֹמַר בְּוָי"ו. } ז בִּרְכַּת אַהֲבַת עוֹלָם פּוֹטֶרֶת בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, אִם לָמַד ז מִיָּד בְּלִי הֶפְסֵק. ח וְיֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִי סַגֵּי בְּקוֹרֵא ח קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לָהּ מִיָּד בְּלִי הֶפְסֵק, וְלָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה קֹדֶם אַהֲבַת עוֹלָם. ט יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הִפְסִיק בֵּין בִּרְכַּת ט הַתּוֹרָה לְלִמּוּדוֹ, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, וְהַנָּכוֹן שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, וְכֵן נָהֲגוּ לוֹמַר פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים סָמוּךְ לְבִרְכַּת הַתּוֹרָה. י אִם הִפְסִיק מִלִּלְמֹד וְנִתְעַסֵק בַּעֲסָקָיו, כֵּיוָן שֶׁדַּעְתּוֹ י לַחֲזֹר וְלִלְמֹד לָא הָוֵי הֶפְסֵק, וְהוּא הַדִּין לְשֵׁנָה וּמֶרְחָץ וּבֵית הַכִּסֵא, דְּלָא הָוֵי הֶפְסֵק. יא שְׁנַת קֶבַע בַּיּוֹם עַל מִטָּתוֹ הָוֵי הֶפְסֵק, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא הָוֵי הֶפְסֵק, וְכֵן יא נָהֲגוּ. יב אַף אִם לָמַד בַּלַּיְלָה, הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ אַחַר הַיּוֹם שֶׁעָבַר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יב יָשַׁן. יג הַמַּשְׁכִּים קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם לִלְמֹד, מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ כְּשֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הַמַּשְׁכִּים קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם, מְבָרֵךְ כָּל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת, חוּץ מִבִּרְכַּת הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי יג בִינָה וּפָרָשַׁת הַתָּמִיד { עַיֵּן לְעֵיל סי' א' סָעִיף ו' } שֶׁיַּמְתִּין מִלְּאָמְרָם עַד שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם: { הַגָּה: וּלְכַתְּחִלָּה יִטֹּל יָדָיו קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ לִלְמֹד וְאִם לֹא הָיָה לוֹ מַיִם יָכוֹל לִלְמֹד וּלְבָרֵךְ בְּלֹא נְטִילָה כְּמוֹ בִּשְׁאָר בְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרֵךְ קֹדֶם נְטִילָה כְּדִלְעֵיל סִימָן מ"ו } (אָגוּר). יד נָשִׁים מְבָרְכוֹת בִּרְכַּת יד הַתּוֹרָה:

באר היטב – סימן מז – דיני ברכת התורה

א א ליזהר. אם ברכת התורה דאורייתא היא או מדרבנן עי' בספר פני משה ח"א סי' א' והפר"ח בשם הפוסקים דהוי מדאורייתא ונפקא מינה שאם נסתפק אם בירך אם לאו חוזר ומברך כל הברכות אע"ג דליכא מדאורייתא אלא ברכה א'. יד אהרן. (ועי' בס' אליהו רבה התפלה שיאמר קודם ברכת התורה): ג ב בד"ת. ודוקא בכותב ספרים לעצמו דרך לימודו ומבין מה שהוא כותב אבל סופר שמעתיק ספר ואינו מבקש להבין מה שהוא כותב א"צ לברך וה"ה אם כותב אגרת שלומים אף שכותב איזה פסוקים א"צ לברך. מ"א וט"ז: ג לברך. דהרהור לאו כד"ד. לפ"ז יש ליזהר לאותן לומדים בעיון מתוך הספר שיזהרו להוציא קצת ד"ת בפה אחר הברכה: ה ד בנו. כ' באגרת הרמב"ם דגם הגר יוכל לברך כן מ"א ע"ת. וצ"ל ולומדי תורתך לשמה ב"ח ושכנה"ג ויכוין להתפלל על בניו שיהיו לומדים וכן בולא ניגע לריק ולא נלד לבהלה: ו ה וי"ו. דברכה אחת היא דאילו היתה ברכה בפ"ע היתה פותחת בברוך ואף על גב דסמוכה לחברתה היא מ"מ כיון דברכות קצרות הן ה"ל לפתוח בברוך מידי דהוי אברכת הבדלה שפותחת בברוך אע"פ שהן סמוכות כיון שהן קצרות והי"א ס"ל דשאני ברכת הבדלה שאינן סמוכות שאם רצה אומר כל א' בפ"ע. עמ"א: ו בוי"ו. כי בזה יצאנו ידי כל הדיעות אבל אם תאמר בלא וי"ו הוי הערב נא ברכה בפ"ע והוי הפסק לאותה דיעה שס"ל ברכה אחת היא והאר"י ז"ל הי' אומר שברכה בפ"ע היא והיה עונה אמן אחר לעסוק בדברי תורה ואפ"ה היה אומר והערב בוי"ו ספר נגיד ומצוה וכ"כ היד אהרן דלא כפר"ח ע"ש בל"ח אות פ"ג כתב לענות אמן אחר לעסוק בדברי תורה ספיקא הוי עשכנה"ג ובתשובת מטה יוסף ח"ב סימן ס': ז ז מיד. ואז פוטרת לימוד של כל היום ודוקא בברכת אהבה רבה צריך ללמוד מיד דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה אלא לק"ש איתקן. אבל ברכת אשר בחר בנו וברכת לעסוק בתורה שנתקנו עיקר לברכת התורה היא פוטרת כל היום ר"י ועט"ז: ח ח ק"ש. די"ל דק"ש הוי כדברי תפלה וב"י הוכיח סברא זאת מדאיצטריך הירושלמי שפסק והוא ששונה על אתר. ר"ל אם ילמד מיד הלא בלא"ה לומד תורה במה שקורא ק"ש אלא ודאי דלא הוי כד"ת: ט ט התורה. ומותר לאומרו אפילו קודם אור הבוקר דלא כהרש"ל שאוסר מטעם שאין נשיאות כפים בלילה דמטעם לימוד אנו אומרים אותו ולא מטעם נשיאות כפים. מ"א: י י לחזור וללמוד. משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך מ"א וט"ז פסק דאפי' מי שאין דרכו ללמוד אין צריך לברך ע"ש ועי' פר"ח ומ"ש עליו היד אהרן: יא יא נהגו. ול"ח כתב שרבו מהר"י גינצבורג נהג לברך כשישן ביום. מ"א: יב יב ישן. ואם נעור כל הלילה כהשאיר היום צריך לברך שלא היה דעתו לפטור רק ליום א'. מ"א: יג יג בינה. ובכתבים ובזוהר איתא שיכול לומר הנותן לשכוי בינה מיד אחר חצות. וכ' המ"א ונ"ל דוקא אם שמע קול תרנגול ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה וכתב ע"ת דבדיעבד יצא וא"צ לחזור ולברך ביום: יד יד התורה. דהא חייבת ללמוד דינין שלהם ועוד דחייבת לומר פרשת הקרבנות כמו שחייבת בתפלה אם כן קאי הברכה ע"ז. ב"י:

מגן אברהם מ״ז – סימן מז – דיני ברכת התורה

א׳ כתב הב"ח לומר וצאצאינו וצאצאי צאצאינו דאמרי' כל שהוא ובנו וב"ב ת"ח אין תורה פוסקת מזרעו לעולם עכ"ל ול"נ דצאצאינו היינו יוצאי חלצינו וכן תרגום באיוב כ"א על וצאצאיו בניא ובני בניא לכן אין לשנות הנוסחא: הכותב. נראה דוקא בכותב ספרים לעצמו דרך לימודו ומבין מה שהוא כותב אבל סופר המעתיק ואינו מבקש להבין מה שהוא כותב א"צ לברך דאין זה לימוד ואפי' בכותב דרך לימודו צ"ע דהא עכ"פ הרהור הוא ובאגודה סיים וכתב ובלבד שלא יכתוב אגרות רשות וכ"כ התשב"ץ וצ"ל דה"פ אף על פי שכותב פסוקים באגרות רשות א"צ לברך: ב׳ המהרהר. דהרהור לאו כד"ד [עסי' ס"ב ס"ג]: ג׳ על ד"ת. נוסחא אשכנזית לעסוק בד"ת דקאי על עסק התורה אבל על דברי תורה משמע דקאי נמי על עסק המצות [ב"ח טור ואבודרהם] גר יכול לברך ג"כ אשר בחר בנו וכו'] אגרת הרמב"ם סימן ט' כ"ה]: ד׳ עם וי"ו. דברכה א' היא דאלו הית' ברכה בפ"ע היתה פותחת בברוך ואף על גב דסמוכה לחברת' היא מכל מקו' כיון דברכו' קצרות הן ה"ל לפתוח בברוך מידי דהוה אברכת הבדלה שפותחת בברכות אף על פי שהם סמוכות כיון שהם קצרות והי"א ס"ל דשאני ברכות הבדלה שאינן סמוכות שאם רצה אומר על כל א' בפ"ע על הנר ועל הבשמים: ה׳ יותר טוב וכו'. משום שהרי לסוברים דברכה א' היא אם אמרה בלא וי"ו מפסיק באמצע הברכה [ב"י] ובכוונות כתב שהאר"י נהג לענות אמן בנתים דס"ל ברכה בפ"ע היא עכ"ל: ו׳ אם למד מיד. [עסי' ס'] ואז פוטרת לימוד של כל היום: ז׳ אין בכך כלום. ול"ד לכל הברכות שאסור להפסיק בין הברכו' למצוה כמ"ש סי' ר"ו שאני הכא דמצוה להגות יומם ולילה וא"כ לעולם ליכא היסח הדעת: ח׳ ברכת כהנים. וכיון דאמרי' להו מטעם לימוד אומרים אותן ואפי' קודם אור הבקר [ל"ח] דלא כרש"ל שכתב בתשובה לומר קודם אור הבוקר פסוקים אחרים כיון שאין נשיאות כפים בלילה: ט׳ כיון שדעתו לחזור. משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל ד' סי' ב': י׳ ומרחץ. דהא צריך ללמוד דיני ב"ה ומרחץ: י״א שינת קבע. ול"ח כ' שרבו מהר"י גינצבורג נהג לברך כשישן ביום: י״ב כל זמן שלא ישן. משמע דאם נעור כל הלילה א"צ לברך בבקר וצ"ע דבשלמא לסברת הטור דס"ל דבשינה תליא מילתא אם לא ישן א"צ לברך אבל לפי מה שנהגו שלא לברך כשישן ביום א"כ דמה שמברך בבוקר היינו משום שקבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר תדע דהא לר"ת כשעומד קודם עלות השחר א"צ לברך וכשמאיר היום צריך לברך א"כ לדידן נמי אף שלא ישן כשמאיר היום צריך לברך שלא היה דעתנו לפטור רק ליום א' כתקנת חז"ל ואם ישן והשכים קודם עלות השחר צריך ג"כ לברך מידי דהוה כשאר ברכות השחר שמברך אותם קודם היום ועמ"ש ס"ס תרל"ט: י״ג חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה. ובכתבים איתא שיוכל לומר הנותן לשכוי מיד אחר חצות לילה וכ"מ בזוהר ויקהל ע' שמ"ב ונ"ל דוקא אם שמע קול תרנגול ע"ס מ"ו ס"ח ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה: י״ד נשים וכו'. דהא חייבות ללמוד דינין שלהם כמ"ש בי"ד סימן רמ"ו ס"ו ועוד דחייבות לומר פ' הקרבנות כמו שחייבות בתפלה וא"כ קאי הברכה ע"ז [ב"י בשם אגור] עמ"ש סי' קע"ז ס"ג:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים מ״ז

א׳ ברכת התורה צריך ליזהר וכו'. הטעם בב"י בשם הר"ן משום ר"י דע"י הברכה מבורר שעוסק בתורה לשמה ע"ש בטוב טעם על המאמר מ"ד מי האיש החכם וגו' ואגב גררא נזכיר בו חלקנו בס"ד הכי אי' בגמרא אר"י אמר רב מ"ד מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמ"ה ולא פירשוהו עד שפי' הקב"ה בעצמו שנא' ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה היינו ולא שמעו בקולי היינו ולא הלכו בה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה י"ל הרבה במאמר זה ולאהבת הקיצור לא זכרנום ונראה שהוא ית' שאל בכאן ב' שאלות ורמז בשאלה עצמה את התי' השייך לשאלה דרך רמז ובזה הזכיר שאעפ"כ לא ידעו להגיד התי' וע"כ אמר מי האיש החכם ויבן את זאת דהיינו על עיקר השאלה. שנית ואשר דבר פי ה' אליו ר"ל שפי ה' דבר את התי' ואעפ"כ נראה אם יגיד והנה ב' השאלות היו. הא' על מה אבדה הארץ ר"ל דוקא ארץ הזא' עכשיו והלא כבר עברו על ג"ע ש"ד וע"א ומה נשתנו עכשיו. שנית על שהתורה אזלא מישראל ונאבד' מהם וע"כ אמר נצתה כמדבר מבלי עובר שהתור' נתרוקנ' מישראל כמדבר שנתרוקנה מכל עובר והנה התי' הוא מרומז בקושי' כמ"ש אחר כך אלא שלא ידעו לפרש הדבר עד שפי' הקב"ה בעצמו מ"ש תחלה והיינו על שהקשה למה לא נחרבה קודם לפי שהתורה היתה מגנת עליהם כדאי' בסוטה תורה מגנת ומצלת מן החטא אבל אחר שעזבו את תורתי אז נפקדו על מה שכבר לא שמעו בקולי בעבירה ג"ע ש"ד וע"א שעשו וז"ש על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ועל השנית דהיינו סילוק התורה לפי שלא הלכו בה שהתורה אינה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה דהיינו שעוסק בפלפול ומשא ומתן של תורה כמ"ש על בחקותי תלכו ע"מ שתהיו עמלים בתורה משא"כ באותם שלומדים ד"ת מתוך עונג ואינם יגעים בה אין התורה מתקיימת אצלם ע"כ אמר ולא הלכו בה ר"ל שלא עסקו בהלכות התורה דרך משא ומתן של פלפול המתייחס להליכה כמ"ש וזהו שלא ברכו בתורה תחלם כי הברכ' היא לעסוק בד"ת דרך טורח דוקא ותי' זה הוא מרומז במ"ש הקב"ה בשאלה נצתה כמדבר מבלי עובר הך מבלי עובר הוא תי' על קושי' נצתה כמדבר דמ"ה נצתה התורה כמדבר לפי שהי' מבלי עובר ר"ל שלא עסקו בה דרך מו"מ כמ"ש נמצא שבקושי' נזכר התי' ולא ידע שום א' עד שעשה הקב"ה פי' על דברי עצמו וע"כ א' בעל המאמר ולא פירשוהו ולא לשון ולא הושיבוהו אלא ל' פי' שלא ידע שום א' פי' הדברים שיצאו ממנו ית' זהו דרך נכון במאמר זה ונמשך ממנו שעיקר מעלת עוסקים בתורה דוקא דרך טורח ויגיעה ואל זה כונו בברכה לעסוק בד"ת. הבאתי דברים אלו לכאן אע"פ שאינו ענין לחבור זה מ"מ נ"ל שהוא פירוש נכון וקרוב לפשוטו במאמר שהביא הטור: ב׳ הכותב בד"ת. לא ידעתי מקור לזה מאין למדו הרד"א שמביא ב"י והלא פסק בסעיף שאח"ז דלא מברכין בהרהור מטעם דלא כד"ד כמ"ש ב"י בס"ס זה ובכתיבה ליכא אלא הרהור ואע"ג דכתב ר"י בריש היה קורא על ע"א דדרך הסופר שמוציא לפעמים תיבות מפיו בשעת כתיבה מ"מ בשביל זה אין לברך כיון שאינו ודאי ותו ק"ל דהא לגבי עדות מצינו מפיהם ולא מפי כתבם וכיון דגלי לן קרא דכתיבה לאו כדבור היאך נברך עליה וצ"ע לענין מעשה ראוי לכל כותב בד"ת שיוציא בודאי מפיו קצת תיבות להנצל מתוך ברכה לבטלה אלא שבלא"ה י"ל כיון שאומר יברכך אחר ברכת התורה הוי כלומד ד"ת ונ"ל דהך כותב בד"ת היינו שכותב או מעתיק ומכוון ללמוד אז שפיר מברך אבל סופר שמעתיק ספר וכוונתו לעשות פעולה להרויח ממון אין לו לברך תחלה וכן יש ללמוד מדברי אבודרה"ם עצמו שסיים בלשון זה רק שלא יהא כותב דברי רשות משמע דה"ק אף שיכתוב איזה פסוקים באגרת שלומים וכיוצא בזה לא יברך וא"כ הה"נ שמעתיק לחוד הוה כדברי רשות כנ"ל: ג׳ המהרהר. דהרהור לאו כדיבור דמי ומטעם זה מותר לבעל קרי להרהר בק"ש ולפ"ז יש ליזהר לאותן לומדים בעיון מתוך הספר שיזהרו להוציא קצת ד"ת בפה אחר הברכה: ד׳ והערב נא בוי"ו. דס"ל כל מטבע קצר ואחריה ברכה לא הוה כשאר ברכה הסמוכה לחברתה וצריכה לפתוח בברוך אלא ודאי דחד ברכה היא עם שלפני'. ומהר"י לוריא כתב שי"ל אמן אחר הברכה לעסוק בד"ת קודם והערב: ה׳ אבל יותר טוב וכו'. כי בזה יצאנו ידי כל הדיעות אבל אם תאמר בלא וי"ו הוי הערב נא ברכה בפ"ע והוה הפסק לאותה דיעה שס"ל ברכה א' היא. וכתב הרשב"א הא דלא מברכין על התורה לאחריה משום דהוה מצוה ואין מברכין על המצות לאחריהם וכמ"ש פ' בא סימן ואע"ג דבצבור מברכין לאחריהם התם תקנת משה ועזרא היא ועל התקנות מברכין כדאשכחן בהלל ובמגילה ע"כ והא דאמרי' ברכת אשר בחר בנו בפתיחת ברוך תי' ר"י מפני שדרך לאומרה בפ"ע כשמברכין על התורה בצבור. בדברי רי"ף איתא נוסח הברכה כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה. ובגמרא ואשר"י וטור ליתיה ונראה דמ"מ יש לכוון כשאומר הערב נא שתהיה התורה מתוקה עלינו שנתעסק בה לשמה ולא לכוונה אחרת חלילה וכתב הטור ויכוון בברכתו על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מכל האומות וקרבנו לפני ה"ס והשמיענו דבריו מתוך האש ונתן לנו תורתו הקדושה כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום עכ"ל. ונ"ל עוד שתקנו לחתום נותן התורה שיש במשמעותו לשון הוה ולא נתן בלשון עבר אלא הכוונה שהוא יתברך נותן לנו תמיד בכל יום תורתו דהיינו שאנו עוסקים בה וממציא לנו הוא יתברך בה טעמים חדשים וכמ"ש על דדיה ירווך בכל עת מה התנוק הזה כו' וע"ס ק"י כתבתי נוסח א' שיש להתפלל קודם הלימוד: ו׳ אם למד. כ"כ התוס' והרא"ש והמרדכי וז"ל בירושלמי אי' והוא ששנה על אתר פי' מיד שלמד באותו מקום משמע דאם הפסיק בנתים אחר ק"ש צריך לברך ברכת התורה ופסק ר"י דדוקא אהבה רבה דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה אלא לק"ש איתקן ולהכי בעי ששנה על אתר ואם לא ילמוד מיד דאינה פוטרת אבל ברכת בחר בנו וברכת לעסוק בתור' שניתקנו עיקר לברכת התור' היא פוטרת כל היום אבל כשמשכים לעסוק בתורה צריך לברך וע"ז אנו סומכים שאין אנו לומדים מיד אחר אהבה רבה שאנו טרודים והולכים כך בלא לימוד פעמים עד חצי היום או יותר כו' וא"ל מ"ש מסוכה שצריך לברך בכל פעם שאוכל לישב בסוכה י"ל שאני תורה שאין מייאש דעתו דכל שעה אדם חייב ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה והוי כמו יושב כל היום ולומד אבל גבי סוכה יש שעה קבועה לאכילה עכ"ל מבואר מדבריהם דלענין ב"ה א"צ שילמוד תכף אחר הברכה ואין זה דומה לשאר עשיי' מצוה שצריך לקיי' המצוה תכף אחר הברכה דשאני כאן שזמנה כל היום רק שהטרדה פוטרת אותו וכמ"ש הפוסקי' האלו לענין הפסק באמצע דאינו מפסיד כאן ה"נ ממש בהפסק בין הברכ' להתחלת' דחד טעמא הוא וכ"כ ב"י בזה ותמוה לי מה הוצרכו הפוסקים לבקש היתר לנו שאין אנו לומדים תכף אחר אהבה רבה מחמת שיש חילוק בין ברכת התורה לאה"ר הא אפי' בלא חילוק זה יש לנו היתר דהא אנו לומדים באמת תכף אחר ב"ה שאנו אומרים פרשת התמיד ומשנת איזהו מקומן וברייתא דר"י די"ג מדות שהם לימוד התורה וא"ל שפ' התמיד ומשניות דקרבנות אינם חשובים תורה רק במקום קרבן ז"א דודאי תורה היא שהרי כתב הטור וש"ע בסי' נ' שזהו במקום לימוד הוא ומכ"ש ברייתא דר"י שהוא במקום תלמוד כמ"ש לקמן וא"כ הוה ממש כמו שונה על אתר שזכרנו שאפי' אחר אה"ר אין הפסד אם מפסיק אח"כ כ"ש בברכת התורה וזה פשוט דאלת"ה קשה אותן שאינן לומדים כלל ביום וכי ס"ד שמברכים ברכה לבטלה ח"ו בשחרית אלא פשוט דיוצאים בקריאת פ' התמיד כמ"ש ואין בידי לומר בזה אלא דכתבו כן לרווחא דמלתא דאפי' במקום שא"א פ' התמיד בשחרית הוה ג"כ היתר אע"פ שמפסיקין בין לימוד ובין הברכה כנ"ל: ז׳ ויש להסתפק כו'. די"ל דק"ש הוה כדברי תפלה והוכיח ב"י סברא זאת מדאיצטריך בירושלמי ששונה על אתר והלא בלא"ה הוא לומד תורה בכל יום אחר אה"ר במה שקורא ק"ש: ח׳ כיון שדעתו כו'. לכאורה משמע מזה באין דעתו לחזור כגון שיש לו עת קבוע ושאר היום יוצא לעסקיו ואזדמין ליה באיזה יום שאינו יכול להתעסק בעסקיו ומתוך כך הוא חוזר ללמודו צריך לברך שנית דהוה כמו נמלך אבל אין האמת כן דכבר נתבאר לעיל הטעם שאין הפסק מפסיד כלום מטעם שחיוב הלימוד תמיד רובץ עליו אלא שהטרד' פוטרתו וכל שעה שאינו טרוד חל עליו החיוב ע"כ א"צ לחזור ולברך ולאו בדעתו תליא מילתא ותו אדרב' אמרי' דמסתמא הוה דעתו אם יזדמן שיוכל ללמוד אפ' בשעה שאינו רגיל ללמוד שילמוד וכן מורה לשון הש"ע שאומר כיון שדעתו לחזור ולא אמר אם דעתו לחזור אלא מסתמא אמרינן דעתו כן: ט׳ הוי הפסק. נראה טעמו דשינת קבע אפילו ביום הוי אחר השינה כמו בשחרית דנעשה כברי' חדשה: י׳ נשים מברכות כו'. דאע"פ שאינם חייבים בלימוד ולא עוד אלא כל המלמד בתו תורה כאלו למד' תיפלות היינו תורה שבע"פ אבל לא שבכתב ועוד כי הם חייבות לומר פ' התמיד שהוא במקום הקרבן וכ"ש לסמ"ג דס"ל נשים חייבים ללמוד דינים השייכים להם (ב"י):

ספר מחצית השקל על אורח חיים מ״ז

מ״ז:תל״ח א׳ כתב הב"ח כו' חלצינו וכן תרגום איוב כ"א וכ"ז כצ"ל: ב׳ כ' עוד הב"ח שי"ל לומדי תורתך לשמה וכ"כ בס' א"ר ובעט"ז: ג׳ (ס"ק א) הכותב כו' צ"ע דהא עכ"פ הרהור הוא ומה"ט כ' הט"ז ס"ק ב' וז"ל ולענין מעשה ראוי לכל כותב בד"ת שיוציא בודאי מפיו קצת תיבות להנצל מתוך ברכה לבטלה עכ"ל ועיין בתשו' האחרונים אי כתיב' כדיבור דמי. ועיין בתשו' שב יעקב סי' מ"ט מ"ש ליישב קושיות מ"א וט"ז ובסמ"ע סי' ע"ג סעיף ו' ובתשו' חות יאיר סי' קנ"ד: ד׳ ובאגודה סיים כו' ונ"ל דה"פ כו' ומזה ג"כ ראיה למ"ש דסופר המעתיק כו' א"צ לברך. וכמ"ש הט"ז: מ״ז:ת״מ א׳ (ס"ק ג) על ד"ת כו' על עסק המצות וסיים הב"י וז"ל ואינו בא עכשיו לעשותן ולכשיעשם יברך על המצו' ברכה המיוחדת לה עכ"ל. והב"ח כ' וז"ל דלפי שעיקר ההבטחה שהבטיחנו הוא יתברך לא היתה אלא על עסק התורה הוא העמל והטורח וכמ"ש ואם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה שבע"פ ע"מ לשמור ולקיים ונתתי גשמיכם כו' לכך תיקנו לברך לעסוק בד"ת וכן עיקר עכ"ל וכ"כ הט"ז: מ״ז:תמ״ב א׳ (ס"ק ה) יותר כו' משום דהסוברים כצ"ל: ב׳ מפסיק באמצע ברכה. ר"ל שנראה שהוא ענין אחר ואינו מוסיף על ענין ראשון וסיים הרב"י וז"ל ולדברי האומרי' שהוא ברכה בפני עצמו אע"פ שאמרו עם ו' אין בכך כלום עכ"ל: מ״ז:תמ״ג א׳ (ס"ק ו) אם למד עסי' סמ"ך בא ליישב קושית הרב"י דמאי ספק יש אי סגי בקור' ק"ש סמוך לה כמ"ש בסעיף שאח"ז דע"כ צ"ל דק"ש לא נחשב ללימוד לענין זה ודינה בזה כתפלה ותחנונים דאל"כ למה התנה בירוש' דאין אהבה רבה פוטרת אלא בשלמד מיד כמבו' פה בש"ע ת"ל הא כל פעם צ"ל ק"ש אחר ברכת אהבה רבה וע"ש מ"ש ולזה רמז מ"א לעמ"ש סי' ס' דכ' שם אם קרא ק"ש בלי ברכות צ"ל אח"ז הברכות ומצד הדין א"צ שוב לקרות ק"ש ע"ש. וא"כ משכחת לה כה"ג. דאמר אח"ז אהבה רבה ולא קרא אז ק"ש. כגון זה אמר הירוש' ודוקא כשלמד מיד אבל לעולם י"ל דק"ש נחשב כד"ת. ואז פוטרת לימוד של כל היום. ר"ל י"מ הובא בהרב"י דהתנאי אם למד דבירוש' ר"ל שפוטר רק מה שלומד מיד לא מה שלמד אח"כ אם הפסיק בין לימוד ראשון ללימוד שני קמ"ל דאינו כן ודין ברכת אהבה רבה אם למד מיד כדין ברכת התורה ממש: מ״ז:תמ״ד א׳ (ס"ק ז) אין כו' ול"ד לכל הברכות דודאי מברכת אהבה רבה דצריך ללמוד מיד לא המ"ל די"ל כמ"ש הפוסקים דשאני אהבה רבה דעיקר' ניתקנו בשביל ק"ש ולא לברכות התורה לכן בעי' שילמד מיד שיהי' נראה דקאי גם לפטור ד"ת: ב׳ ליכא היסח הדעת דאם אינו לומד מיד ה"א דהוי כמסיח דעתו מן הלימוד וא"כ הברכה שבירך לא היה פוטר הלימוד שאח"ז דהוי נמלך אשר זהו הטעם בשאר מצו' דאסור להפסיק דז"א דאינו היסח הדעת דהא מצוה להגות יומם ולילה משא"כ שאר מצות: מ״ז:תמ״ו א׳ (ס"ק ט) כיון כו' משמע כו' והט"ז כ' מי שי"ל עת קבוע כל יום לתורה ושאר היום עוסק בעסקיו ויום א' אחר עבור זמן קביעתו לתור' שהלך לעסקיו לא נזדמן לו עסק וחזר ללמודו א"צ לברך שנית דהחיוב עליו כל עת וליכא היסח הדעת. אלא שטרדת עסקיו פוטרתו וכיון דלא נזדמן לו עסק ממילא החיוב הראשון חל עליו וממילא פטור בברכה ראשונה ע"ש שהאריך יותר. ובזה אפשר גם מ"א מודה ומ"א מיירי באדם שאינו לומד כלל דרך קבע ופעם א' נמלך ללמוד. דזה לא היה דעתו לפטור הלימוד לכן צריך לברך. ואפשר גם ט"ז מודה לזה: מ״ז:תמ״ח א׳ (ס"ק יא) שינת קבע. ודע דמ"ש בש"ע סעיף י' וה"ה לשינ' דלא הו' הפסק ר"ל שינ' עראי: מ״ז:תמ״ט א׳ (ס"ק יב) כל זמן כו' לסברת הטור הוא דעה א' בסעיף י"א: ב׳ תדע דהא לר"ת כו' שהב"י הביא בשם האגו' שכתב שאביו נהג כשישן ביום שינת קבע שלא לברך הואיל והוא מחלוקת הפוסקים אי צריך לברך והקשה הרב ב"י דלא מצינו מחלוקת בזה ולכ"ע צריך לברך וכ' ואפשר טעמו משום דלר"ת אפי' שינת כל הלילה לא הוי הפסק ואע"ג דלא קי"ל כוותי' היינו בשינת לילה אבל בשינת יום יש לחוש לדבריו עכ"ל וכן הי"א שהובא בש"ע סעיף י"א ולזה כ' מ"א דהא לר"ת דס"ל אפי' שינת לילה לא הוי הפסק ע"כ מה שמברכים כל יום ברכת התורה היינו שקבעו חכמים ברכה זו כל יום דומי' דכל ברכת השחר שמברכים כל יום וא"כ לדידיה אפי' השכים קודם ע"ה א"צ לברך עד ע"ה א"כ י"ל דלסברת אבי האגור והיינו הי"א שבסעיף י"א דחששו לסברת ר"ת ס"ל כוותי' דר"ת דאין שינה הפסק בין ביום ובין בלילה אלא דחכמים תיקנו ברכת התורה כל יום דומי' דכל ברכת השחר אלא דבזה אנו חולקים על ר"ת כשהשכים קודם ע"ה צריך לברך מיד וכמ"ש סעיף י"ג דס"ל דלא פטר רק ליום א' וכיון שהשכים אף שלא עלה ע"ה מקרי לענין זה יום אחר שצריך לברך ולפ"ז ממילא אם נעור כל הלילה צריך עכ"פ לברך כשעלה ע"ה דהא לא פטר רק ליום א' דומיא דשאר ברכת השחר אף די"ל דלא ס"ל כר"ת בהא אלא ס"ל תרתי בעי' דשינ' ביום אפי' קבע לא הוי הפסק וגם לילה לא הוי הפסק אלא שינה בלילה אז הוי הפסק וא"כ כשנעור כל הלילה א"צ לברך ע"ז כ' מ"א תדע דהא לר"ת כו' וכיון דלר"ת הדין כן מה"ת נרחיק הפלוגתא בינינו לבין ר"ת עדיף יותר לתפוס צד הראשון דס"ל ככל סבר' ר"ת רק בזה אנו חולקים כשהשכי' קודם ע"ה כנ"ל ולפ"ז בנעור כל הליל' צריך לברך ובסי' תצ"ד הכריע מ"א עצמו כשנעור כל הלילה שיברך כשיאיר היום ואם יש אדם שישן בלילה ישמע מאותו אדם ברכת התורה ויכוין להוצי' את השומע והוא יכוין לצאת וכ"כ בס' א"ר ובסי' מ"ו ס"ק י"ב כ' בס' א"ר וז"ל כ' בגליון מ"א אם לא ישן כל הלילה לא יברך ברכת אלקי נשמה כו' וברכת המעביר שנה עכ"ל: מ״ז:ת״נ א׳ (ס"ק יג) חוץ כו' ונ"ל דוק' כו' עסי' מ"ו כו' ר"ל דהא לדעת הרב"י שם אפי' האיר היום אינו מברך אם לא שמע קול התרנגול וניהו דרמ"א חולק שם דמ"מ מברך על טובת העולם מ"מ כשעדיין לא האיר היום דאיכא למ"ד אפי' שמע קול תרנגול לא יברך וא"כ כשלא שמע דאיכא תרתי לריעותא שלא שמע וגם לא האיר היום אינו ראוי לברך: מ״ז:תנ״א א׳ (ס"ק יד) נשים כו' פ' הקרבנות. ועמ"ש מ"א סי' נ' ס"ק ב'. עמ"ש סי' קפ"ז ס"ג דמה"ט נשים אומרים בבהמ"ז על תורתיך שלמדתנו:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א