סימן מה – דין תפלין בבית הקברות ובית המרחץ
א אָסוּר לִכָּנֵס בְּבֵית הַקְּבָרוֹת אוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל א מֵת וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ מִשּׁוּם לוֹעֵג לָרָשׁ, וְאִם הֵם מְכֻסִים ב מֻתָּר. ב בְּבֵית ג הַמֶּרְחָץ, בַּבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁכָּל הָעוֹמְדִים בּוֹ הֵם לְבוּשִׁים, יְכוֹלִים לְהָנִיחַ שָׁם תְּפִלִּין לְכַתְּחִלָּה. וּבַבַּיִת הָאֶמְצָעִי שֶׁמִּקְצָת בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים שָׁם לְבוּשִׁים, וּמִקְּצָתָן עֲרֻמִּים, אֵינוֹ יָכוֹל לַהֲנִיחָם לְכַתְּחִלָּה, וְאִם הָיוּ בְּרֹאשׁוֹ אֵין צָרִיךְ לְחָלְצָן. וּבַבַּיִת הַפְּנִימִי שֶׁכָּל הָעוֹמְדִים שָׁם עֲרֻמִּים, אֲפִלּוּ הָיוּ בְּרֹאשׁוֹ, צָרִיךְ לְחָלְצָן:
באר היטב – סימן מה – דין תפלין בבית הקברות ובית המרחץ
א א מת. משמע דבבה"ק אסור אפי' חוץ לד"א מן הקבר ובריש פרק מי שמתו אמרינן תוך ד' אמות אסור חוץ לד' אמות שרי לקרות ק"ש וכ' הט"ז דהטור ס"ל דודאי עיקר האיסור הוא תוך ד"א לקבר אלא משום גדר לא יכנס לבה"ק ותפילין בראשו דשמא יתקרב לתוך ד"א של קבר ולאו אדעתיה אבל מ"מ אם אירע שהלך לבה"ק והוא חוץ לד"א מקבר ודאי חייב לקרות ע"ש. וכ"כ הב"ח וע"ת דהאיסור הוא דוקא בתוך ד"א של קבר ע"ש ועי' ט"ז בסימן ע"א ס"ק ה' ודברי המ"א בכאן צל"ע עי' סי' ע"ח ס"ק ד' במ"א ובי"ד סימן רפ"ב ס"ד וסימן שס"ו ס"ג ודו"ק. אפי' קבר של קטן שעדיין לא הגיע לכלל מצות אפ"ה אסור להניח תפילין ולקרות ק"ש אצלו. מהריט"ץ בחידושיו לפרק איזהו נשך דף י"ב ע"ד עי' עט"ז שכתב כל החדר שהמת מונח בו חשיב כד' אמות ע"ש: ב מותר. נראה דגם הרצועות צריכים להיות מכוסים ט"ז: ב ג המרחץ. עיין מ"א שהעלה דבמקוה מותר כשאין שם אדם דדוקא במרחץ החמירו אף על פי שאין שם אדם משום זוהמא דאית ביה אבל לא במקוה ע"ש ועי' סימן פ"ד ס"ק א':
מגן אברהם מ״ה – סימן מה – דין תפלין בבית הקברות ובית המרחץ
א׳ בבית הקברות. ואפי' תוך של ביה"ק אסור וכ"ה בי"ד סי' רפ"ב ס"ד ושס"ז ס"ג ושע"ו ס"ד ולזה נתכוון הב"י בסי' כ"ג וכ"ה כוונת הגמרא כנ"ל: ב׳ בבית המרחץ. כתב רי"ו נ"ב ח"ב מעשה שרקם א' פסוק ויאמר על טליתו וכו' כ' הרמב"ם כו' שהעושה כן מביא פסוקי התורה לידי זלזול כי הציצית אין בו קדושת הגוף ולכן יבא בהן לב"ה ולבית הטבילה וכו' ואיך יביא כתבי התורה במקום הטנופת וזלזול עכ"ל משמע דאסור ליכנס בתפילין למקום שטובלין שם ובכ"מ פ"ג מק"ש כתב בשם הר"ר מנוח איכא מ"ד כיון דאיסור מרחץ מפני שעומדים שם ערומים ה"ה להנך מקואות שטובלין בהם הנשים אסור לברך בתוכן ולא מסתבר דעיקר איסור המרחץ משום זוהמא והבלא דאית ביה על ידי שתשמישו בחמין אבל צוננין מותר וצ"ע דהא לענין מזוזה בית הטבילה כבית המרחץ עכ"ל ובי"ד סי' ר' איתא דהנשים מברכות במקוה אך נ"ל דמ"מ אסור לכנס לתוכה בכתבי הקדש דאסור לעמוד לפני השם ערום כדאיתא בשבת דף ק"כ ומה"ט פטור ממזוזה וכשאין שם אדם מותר דדוקא במרחץ החמירו אף על פי שאין שם אדם אבל לא במקוה כנ"ל:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים מ״ה
א׳ או בתוך ד"א של מת. משמע דבבה"ק אסור אפי' חוץ לד"א מן הקבר דאל"כ ליערבינהו ולימא אסור לילך תוך ד"א של קבר או של מת ובר"פ מ"ש אמרי' תוך ד"א הוא דאסור חוץ לד"א שרי פי' לקרות ק"ש וכ"כ ב"י בסי' כ"ג וז"ל ודע דבגמ' אמרי' לא יהלך אדם בבה"ק ותפילין בראשו דוקא תוך ד"א הוא דאסור אבל חוץ לד"א שרי א"כ ק' על ל' הטור והש"ע דכאן. ונ"ל דהטור ס"ל דודאי עיקר האיסור הוא תוך ד"א לקבר אלא משום גדר לא יכנס לבה"ק ותפילין בראשו דשמא יתקרב לתוך ד"א של קבר ולאו אדעתיה וכמ"ש בנזיר סחור סחור לכרמא לא תקרב ומ"מ אי מקלע והלך לב"הק והוא חוץ לד"א ודאי חייב לקרות ק"ש דדוקא להחמיר אמרו שלא יכנס כלל כנלע"ד: ב׳ ואם הם מכוסים כו'. נראה דגם הרצועות צריכים להיות מכוסים דחד טעמא הוא מ"ה אע"פ שתש"י מותר ליכנס בה כיון שהיא מכוסה בבגד מ"מ צריך ליזהר ברצוע' שעל אצבעות שתהיה ג"כ מכוסה:
ספר מחצית השקל על אורח חיים מ״ה
מ״ה:ת״כ א׳ (ס"ק א) בב"ה ואפי' תוך כו' ולזה נתכוין כו' כוונתו ליישב קושית הב"ח וכן הקשה הט"ז דהא ע"כ בבה"ק אפי' חוץ לד"א מן הקבר אסור דאלת"ה אלא בעינן דוקא תוך ד"א לקבר לערבינהו ולתנינהו אסור ליכנס תוך ד"א של קבר או של מת ותפילין כו' והא בסי' כ"ג כתב הרב"י בספרו על הטור וז"ל ודע דבגמרא אמרינן לא יהלך אדם בבה"ק ותפילין בראשו דוק' תוך ד"א הוא דאסור אבל חוץ לד"א שרי עכ"ל הרי דדבריו סותרים זא"ז ולזה תירץ מ"א דהא דאסר פה אפי' חוץ לד"א היינו כשהוא תוך בה"ק והא דחילק לעיל סי' כ"ג דחוץ לד"א שרי היינו חוץ לבה"ק דגם מבחוץ צריך עכ"פ להרחיק ד"א מן בה"ק (והיינו דוקא כשאין מחיצות לבה"ק וכדאיתא להדיא בי"ד סי' שס"ז ע"ש) וכמ"ש בי"ד ע"ז כתב הרב"י דחוץ לד"א שרי וכאן לא הזכיר זה בש"ע דחוץ לבה"ק צריך להרחיק ד"א דס"ל למלתא דפשיטא וכנראה מדבריו בחבורו בסי' כ"ו דחמיר מן מת וכיון שכתב דממת צ"ל ד"א כ"ש מבה"ק בחוץ: מ״ה:תכ״א א׳ (ס"ק ב) משמע כו' למקוה שטובלים. דהא הזכיר גם בית הטבילה בכלל מקומות האסורים: ב׳ דהא לענין מזוזה ר"ל דפטור ממזוזה. אך נ"ל כו' ובזה מיושב קושייתו דאם רשאי לברך שם למה פטור ממזוזה וכדמסיים מ"א סס"ק זה (עמ"ש בסי' פ"ה):
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א