סימן ל – זמן הנחתן – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן ל – זמן הנחתן

א זְמַן הֲנָחָתָן בַּבֹּקֶר, מִשֶּׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ הָרָגִיל עִמּוֹ א קְצָת בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וְיַכִּירֶנּוּ. ב אָסוּר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין בַּלַּיְלָה, שֶׁמָּא יִשְׁכְּחֵם ב וְיִישַׁן בָּהֶם. אִם הֵנִיחָם קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה וְחָשְׁכָה עָלָיו, אֲפִלּוּ הֵם עָלָיו כָּל הַלַּיְלָה, מֻתָּר, וְאֵין ג מוֹרִין כֵּן. אִם לֹא חָלַץ תְּפִלִּין מִשֶּׁשָּׁקְעָה חַמָּה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה מָקוֹם לְשָׁמְרָן, וְנִמְצְאוּ עָלָיו כְּדֵי לְשָׁמְרָן, מֻתָּר, ד וּמוֹרִין כֵּן. ג הָיָה רוֹצֶה לָצֵאת ה לַדֶּרֶךְ בַּהַשְׁכָּמָה מְנִיחָם, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּם יְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶם וִיבָרֵךְ, דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא יִישַׁן בָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִשְׁכִּים וְיָצָא לַדֶּרֶךְ. ד הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וְשָׁקְעָה עָלָיו ו חַמָּה, אוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ, וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם יַנִּיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶם עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַבַּיִת, וְאִם יֵשׁ בַּיִת קָרוֹב לַחוֹמָה שֶׁמִּשְׁתַּמְּרִין שָׁם, חוֹלְצָן וּמַנִיחָם שָׁם. ה יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הִתְפַּלֵּל ז תְּפִלַּת עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם, עַד שֶׁלֹּא הֵנִיחַ תְּפִלִּין אֵין לוֹ לַהֲנִיחָם אַחַר כָּךְ:

באר היטב – סימן ל – זמן הנחתן

א א קצת. דאלו הרבה יכירנו אפי' מרחוק ואינו רגיל כלל לא יכיר אפי' בקרוב מאוד: ב ב בהם. וחיישינן שמא יפיח בשנתו אבל מדאורייתא מותר להניחם בלילה דאנן קיי"ל לילה זמן תפילין: ג מורין כן. וא"כ ברבים צריף לחולצן מ"א. כ' השכנה"ג מנהגי שביום צום תענית שאחר המנחה אני עומד בקהל עד ערבית שלא להסיר תפילין וטלית עד אחר תפלת ערבית דכיון דלילה זמן תפילין אלא שלכתחלה אין להניחם ומאחר שכבר הם עלי משעת המנחה טוב שלא לחלצן עד אחר תפלת ערבית לפיכף בתשעה באב שמניחין תפילין בתפלת המנחה אין לחלוץ אותם קודם תפלת ערבית ומה שהעם נוהגים לחלוץ אותם היינו טעמא דלאו כ"ע דיני גמירי וחכמי הדור אין להם להורות דהא אין מורין כן ע"כ וכ"כ בל"ח הלכות תפילין אות ע"ט וכ' ע"ת שדבריו נכונים ע"ש וכן פסק בהלק"ט ח"א סי' רצ"ח ע"ש. אבל מהרי"ל בהלכות ט"ב כ' שהיה חולץ תפילין שלו מיד אחר קדושה למנחה וכן נראה דעת המ"א שכתב ברבים צריף לחולצן. וכן הכריע בתשו' שבות יעקב ח"ב סי' כ"ד ע"ש: ד ומורין כן. וצריך שיאמר שעושה כן כדי לשומרן אבל לכתחלה אין מורין להניחם בשביל השמירה. ט"ז: ג ה לדרך. ודוקא הולך ברגליו או רוכב אבל יושב בעגלה אסור להניחן שמא ישן בהם כ"כ לבוש: ד ו חמה. מיירי בחול ואף ע"ג דאמרינן בסמוך דא"צ לחולצן דלילה זמן תפילין שאני הכא דיש לחוש למי שיפגע בו יטעה לומר שמותר להניח אז תפילין אבל בסמוך מיירי שיושב בביתו. וכן מ"ש אח"ז קידש עליו היום. ר"ל קדושת שבת עליו וצריך לחולצם אבל בחול א"צ היינו מאחר שהוא בבית המדרש וליכא חשש טועין. ט"ז והע"ת לא כ"כ ע"ש: ה ז תפלת ערבית. אבל אם הוא לא התפלל אעפ"י שהציבור התפללו מותר להניח תפילין. מ"א:

מגן אברהם ל׳ – סימן ל – זמן הנחתן

א׳ שמא ישכחם. אבל מדאוריי' מותר להניחם: ב׳ שתשקע החמה. היינו צאת הכוכבים [ב"י בשם מרדכי] ובסי' כ"ה כ' בשם הג"מ שחולצן כשמגיע בק"ש של ערבית לכימי השמים על הארץ והיינו כשמתפלל ערבית מבע"י: ג׳ ואין מורין כן. ואם כן ברבים צריך לחלצן כמ"ש סי' י"ח: ד׳ כדי לשומרן. וצריך שיאמר שעושה כדי לשומרן [כ"מ בגמ']: ה׳ כיון שהשכים ויצא לדרך. ודוקא שהולך ברגליו אבל רוכב או יושב בקרון אסור להניחן דחיישי' שמא ישן בהם (לבוש) ועמ"ש סי' כ"ו: ו׳ יניח ידו עליהן. אף על גב דלילה זמן תפילין הוא מ"מ הרוא' סבור שמותר להניחן בלילה (ב"י) ואף על גב דכתב בס"ב שא"צ לחלצן היינו בינו לבין עצמו אבל לא ברבים עמ"ש סי' י"ח: ז׳ התפלל תפלת ערבית. אבל אם הוא לא התפלל ערבית אף על פי שהציבור התפללו מותר להניח תפילין כ"מ בי"ד בס"ס שע"ה דהא תפילין בלילה נמי אינן אלא דרבנן ע"ש בש"כ ובא"ע ססי' קכ"ג:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ל׳

א׳ משיראה את חבירו כו'. תלו אותו בראיה משום דבתפילין כתיב בהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך: ב׳ הרגיל עמו קצת. דאילו רגיל הרבה יכירנו אפילו מרחוק ואינו רגיל לא יכיר אפי' בקרוב מאוד: ג׳ וישן בהם. וחיישינן שמא יפיח בשינתו: ד׳ ונמצאו עליו. אבל לכתחלה ודאי אין מורין להניחם בשביל השמירה: ה׳ כיון שהשכים ויצא. לפ"ז נ"ל במי שיושב בעגלה אסור דשפיר חיישי' שמא יישן דאז רגילה השינה טפי על האדם. ובב"י כתוב בשם סמ"ק עוד טעם להתיר בהשכים לדרך דחיישי' שמא יאבדו ממנו אבל הש"ע לא ס"ל טעם זה דהא בס"ב כתב דוקא נמצאו עליו אבל לכתחלה אסור להניחם ולא מהני השמירה: ו׳ ושקעה עליו חמה. מיירי בחול ואע"ג דאמרי' בסמוך דא"צ לחלצן שאני הכא דיש לחוש למי שיפגע בו ויטעה לומר שמותר להניח אז תפילין אבל בסמוך מיירי שיושב בביתו וכן מ"ש הש"ע אח"ז וקידש עליו היום פי' שקדושת שבת עליו וצריך לחלצן אבל בחול אינו צריך היינו כיון שהוא בבית המדרש וליכא חשש טועין: ז׳ אין לו להניחן. דכבר עשאו לילה והוי תרי קולי דסתרי אהדדי:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ל׳

ל׳:רס״ג א׳ (ס"ק א) שמא כו' מותר כמ"ש סי' כ"ט: ל׳:רס״ו א׳ (ס"ק ד) כדי לשמרן כו' וכ"מ בגמ' דאמרינן ס"פ הקומץ אמר רבינא הוי יתיבנא קמיה דר"א וחשך ולא סליק התפילין ואמר ליה לשומרן קבעי מר ואמר ליה אין וחזיתיה לדעתיה דלאו לשומרן הו' בעי אלא סבר הל' (כשהם מונחי' עליו מבע"י א"צ לסלקם אפי' חשכה) ואין מורין כו' ולכן לא גילה לרבינ' האמת דכיון שהם כבר עליו א"צ לסלקן דזה הוי מקרי הוראה) עכ"ל הגמר' ואיכא למידק מנ"ל לרבינא הא דאמר חזיתיה לדעתיה וכיחש לו ר"א ודלמא באמת דלשמרן הוה בעי א"ו דאם מתכוין לשמרן והוא בפני אחרים צ"ל שעושה לשמרן מדלא הקדים ר"א ואמר לרבינ' קודם ששאלו שדעתו לשמרן א"ו דלא היה דעתו לשמרן זה כוונת מ"א אולם יש לפקפק קצת בזה: ל׳:רס״ז א׳ (ס"ק ה) כיון כו' אבל רוכב כו'. כ' בס' א"ר דתיבת רוכב ט"ס ובלבוש לא הוזכר רוכב כ"א יושב בקרון וגם מסברא ברוכב ל"ל שמא יישן ע"ש: ל׳:רס״ט א׳ (ס"ק ז) התפלל כו' כ"מ ביו"ד ס"ס שע"ה שהקשה הש"ך עמ"ש שם דאם הקהל התפללו ערבית והוא עדיין לא התפלל ועדיין יום הוא ושמע שמת לו מת אותו יום עולה למנין ז' ימי אבילות ובהל' נדה סי' ק"ץ פסק דאם היא לא התפלל' ערבית והקהל התפללו ערבית ולבשה לבנים אף שעדיין יום היא נגררת בתר הציבור ואין אותו יום עול' לה למנין ז' נקיים ותי' לחד תי' שאני נדה שהיא דאוריי' החמירו. משא"כ אבלות שהוא דרבנן הקילו. ואף שתירץ הש"ך שם עוד תירוצים אחרים. ולפי אותן תירוצים אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן מדנקט המ"א האי תירוצא דמחלק בין דאורייתא לדרבנן לעיקר כיון שהוא במלתא דרבנן: ב׳ ובאה"ע ס"ס קכ"ג דאין ליתן גט בלילה אפי' כה"ג שהקהל התפללו ערבית ועדיין יום הוא מ"מ כיון דלדעת האומרים דאין ליתן גט בלילה אם נתן בלילה פסול אע"ג דאין לו טעם ברור ע"ש מ"מ דינו כמו בלביש' לבנים כן נ"ל אולם העיקר שבגט החמירו משום חומר אשת איש:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א