סימן לו – דקדוק כתיבתן
א צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בִּכְתִיבַת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה א צוּרַת שׁוּם אַחַת מֵהֶן וְלֹא תִּדְמֶה לְאַחֶרֶת. { הַגָּה: וּלְכַתְּחִלָּה יִכְתֹּב בִּכְתִיבָה תַּמָּה כַּמְבֹאָר בַּטּוּר וּבִשְׁאָר פּוֹסְקִים, וְהוּא יָדוּעַ אֵצֶל הַסּוֹפְרִים מִיהוּ אִם שִׁנָּה בְּצוּרַת הַכְּתָב אֵינוֹ פָּסוּל. } ב כָּל אוֹת צְרִיכָה לִהְיוֹת גֹּלֶם אֶחָד, לְכָךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר בַּנְּקֻדָּה שֶׁעַל הָאֶלֶף שֶׁהִיא כְּמִין יוֹד, וּבַנְּקֻדָּה שֶׁתַּחְתֶּיהָ וּבְיוֹדֵ"י הַשִּׁי"ן וְעַיִ"ן וַאֲחוֹרֵי צַדִּ"י שֶׁיְּהוּ נוֹגְעוֹת בָּאוֹת, וּבְאַחַת שֶׁאֵינָהּ נוֹגַעַת פְּסוּלִין. וְכֵן בִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת, חוּץ מֵהֵ " א וְקוֹ"ף שֶׁאֵין ב לִגֹּעַ הָרֶגֶל בַּגַּג, וְאִם נָגַע פָּסוּל. ג צָרִיךְ לְתַיֵּג ג שַׁעַטְנֵ"ז גֵּ"ץ וְהַסוֹפְרִים נָהֲגוּ לְתַיֵּג אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת, וְאִם לֹא תִּיֵּג אֲפִלּוּ שַׁעַטְנֵ"ז גֵּ"ץ ד לֹא פָּסַל:
באר היטב – סימן לו – דקדוק כתיבתן
א א צורת. כתב ב"ש דלמ"ד יעשה בראשה כמין ו' ולא י'. מ"א: ב ב ליגע. בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ס"ת שע"ג הבימה כשקורא בו וב"ח כ' בשם ב"ש ברחוק אמה וגם לא ירחיקה יותר מעובי הגג: ג ג שעטנ"ז ג"ץ. צריך שיהיו התגים נוגעים בגוף האותיות וכל אחד נפרד מחבירו מ"ע סי' ל"ה גם לא ידביקן בסוף האות כ"א באמציעתן. ואם אינן נוגעים בגוף האותיות או שנוגעין זה בזה פסולים מיהו אם ידענו שכתבן מומחה תלינן שנפרד אחר שנכתב ומכשירים הרמ"ע מ"א ע"ש שהעלה דאם עשה חית כזה כשרה אפי' האריך בה אף על פי שאינה מרובעת כשרה וע"ל סי' ל"ב ס"ק מ': ד לא פסל. והב"ח פוסל אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ. ונ"ל דטוב לתקנם אחר כך ואפי' בתפילין מועיל תיקון ואין בזה משום שלא כסדרן וכ"כ ע"ת ובשכנה"ג ועיין ט"ז (ובס' ברוך שאמר מביא פוסקים רבים לפסול אם לא תייגן וכ' בתשו' רד"ך דה"ה אם הותירו על הג' זיינין שהוזכרו בש"ס דפסול. כ' בס' אגרת הטיול שעטנ"ז הוא אותיות שטן ע"ז והם ב' מקטרגים גדולים וזהו גם כן סוד של שעטנ"ז ג"ץ כי ג"ץ גם כן שם של מקטרג אחד והתגין שעליהם הם כמו חרב וחנית להנצל מהם:
מגן אברהם ל״ו – סימן לו – דקדוק כתיבתן
א׳ עיין בב"י שהאריך בתמונת האותיות (עמ"ש ר"ס ל"ב): איתא בזוהר פ' תצוה ע' שי"ו וי"ו חד נקודה לעיל' וחמש נקודים דלתתא וכן שיעורא דיליה בספר ב"ש: ל יעשה בראש' כמין וי"ו ולא כמין יו"ד שצריך להאריך אותה: שאין ליגע. בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ס"ת שע"ג הבימה כשקורא בו, ומ"ש הב"י רחוק ד"א לאו דוקא (מ"ע סי' ל"ו) וב"ח כ' בשם ב"ש ברחוק אמה וגם לא ירחיקה יותר מעובי הגג: ב׳ ואם נגע פסול. ויש מקומו' נוהגי' להכשיר (הריב"ש) ובמקום שאין ס"ת אלא זה יש לקרות בה ולא יברך [כ"ה בשם רי"ט ח"ב חי"ד ס"ב] ולא הואיל כלום דבכל ס"ת פסול קורין בלא ברכה: ג׳ צריך לתייג. צריך שיהיו התגים נוגעים בגוף האותיות וכל אחד נפרד מחבירו, [מ"ע סי' ל"ה] וגם לא ידביקן בסוף האות כ"א באמצעיתן [ס' הזכרונות] אם אינן נוגעים בגוף האותיות או שנוגעין זה בזה פסולים מיהו אם ידענו שכתבן מומחה תלינן שנפרד אחר שנכתב ומכשירים [מ"ע שם] עמ"ש סי' ל"ב סק"ג: נ"ל דאם עשה חי"ת כדעת רש"י כזה /במקור מופיע דוגמא/ כשרה כמ"ש ב"י שמצא כתוב ועוד כתב בשם ריא"ס חי"ת היא מאותיות המרובעות לכן אין להאריך אותה בסוף שיטה דא"ה לא הוי ב' זייני"ן וכן אין לעשות כמין דלי"ת וזיי"ן [ואם עשה כן יגרור מן הד' עד שתעשה זיין ע"ת מהר"א מוטל] וצריך לומר דמיירי בענין שהחטוטר' במקומו עומד וכתב בס' יראים דיעשה כשניהם כרש"י ור"ת ואין בתוספ' זה קלקול אות ואי משום הא דאמרי' באותיות דר"ע חי"ת אין קשור לה כתר פי' שאינו מחויב לעשות כן אבל אם רוצה לעשות עושה ובלבד שיעשנה בסוף הגג לצד שמאל שתהא נראה כמו ראש רגל שמאל ולא למעלה בכתר על גנה ולא יאריך בגגה כלל ואם האריך פסול' ובתפילין אין לה תיקון עכ"ל ונ"ל דמיירי שעשה ב' זיינין וגג רחב דלא הוי חטוטר' אבל אם עשה החי"ת כדע' רש"י אפי' האריך בה כשר בדיעבד אף על פי שאינה מרובע': הב"ח פוסל אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ ונראה לי דטוב לתקנה ואפי' בתפילין מועיל תיקון:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ל״ו
א׳ שאינה נוגעת פסולין. פי' ולא מהני כאן קריאת תינוק כיון שידוע הוא האות ואין לטעות באחר דדוקא במקום שיש ספק מחמת שיש לדמותו לאות אחר אז מועיל קריאת התינוק כמ"ש סי' ל"ב סי"ו וכתב ב"י בשם האגור בב' קצוות שעושין ביו"ד יש לעשותן קודם שיתחיל לכתוב האחרת כי פסול' היא לדעת ר"ת בלא אלו הקצוות עכ"ל כלומר דאם כתב אות אחרת ואח"כ הקצוות הוי שלא כסדרן ויגנזו ואח"כ כתב בשם הריא"ס דדוקא רגל ימין מעכב לענין כסדרן אבל לא הקוץ דבלא הקוץ הוה נמי יו"ד ומשמע דעת ב"י דלענין הלכה לא פסק כדעת האגור בזה ומ"ה לא זכרו בש"ע אלא אדרבה משמע בסי' ל"ב שכל שאין מקצת יודי"ן שעל השיני"ן וכיוצא בזה נוגעין ותינוק יודע לקרותו מהני ליה תינוק ולא הוי שלא כסדרן מאחר שצורת האות הוא ניכר נראה פשוט דכ"ש בזה דהא כל שאין היודי"ן נוגעין הוה טפי פסול ואפ"ה לא מיקרי שלא כסדרן אלא שבלבוש כתוב דבקוצו של יו"ד יש להחמיר לענין שלא כסדרן דבלא"ה לא היה יו"ד ול"נ כמ"ש דאף ביודין מהני וכ"מ להדיא בהג"מ פרק א' דתפילין דטפי יש היתר לענין כתיבה שלא כסדרן בקוצו של יו"ד מפסול יודין של שיני"ן שאין נוגעים ע"ש במ"ש בצורת אות קו"ף:
ספר מחצית השקל על אורח חיים ל״ו
ל״ו:שנ״ח א׳ (ס"ק א) שאין כו' שאדם בינוני. ר"ל בינוני בקומה לא ארוך ולא קצר ובמספר השנים כ' הב"ח בשם ס' ב"ש שכ' בשם הרר"י חסיד מבן כ"ה שנה עד בן חמשים שנה והיינו ברחוק אמה כמ"ש מ"א בשמו אח"ז: ל״ו:ש״ס א׳ (ס"ק ג) צריך כו' ואם אינן כו' פסולים עכצ"ל דס"ל כמ"ש מ"א לק' בשם הב"ח דפוסל אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ. דלא כמ"ש בש"ע דמכשיר אפי' לא תייגן כלל כ"ש אם נוגעים וכ' בס' ע"ת על סוף דבריו במה שמכשיר אי ידעי' דכתבן מומחה. וז"ל נלמד מדבריו אם מתחל' נעשה בהכשר ואח"כ נתקלקל (ר"ל בענין התגין) שאין לפסול צ"ע להלכה עכ"ל: ב׳ חית כדעת רש"י כזה? ח והוא דאמרינן במנחות אר"א חזינא לספרא דוקנא דהוי חטרי לגגא דחי"ת כו' וס"ל לרש"י דחטרי הוא לשון חוטרא דהיינו מקל לכן ס"ל דיש לעשותו מרובעת ומקל בצד שמאל למעלה אבל ר"ת מפרש חטרי ל' חטוטרו' של גמל לכן בעינן ב' זייני"ן וחטוטרות ע"ג כזה? בענין שהחטוטרות במקומו עומד ר"ל אם היה עשוי כזה? דהיינו שחטוטר' עומדת סוף הדלי"ת א"כ ימחוק הדל"ת ולא יניח ממנה כ"א סוף ?ט ראש הדלי"ת ויעשה בה קו שיהיה זיי"ן וא"כ עומד החטוטרות במקומה. אלא אם היתה עשויה כזה? שהחטוטרת סופה באמצע דל"ת דאם ימחוק קצת מן הדל"ת ויעשה זיי"ן כנ"ל הרי החטוטרת עומדת שלא במקום הראוי כי תעבור חוץ לזיי"ן. והא דמהני מחיק' קצת הדל"ת ולא בעי' שימחוק כל הדל"ת דהא בעי' שימחוק כל מה שנעשה בפסול כמבואר לעיל סי' ל"ב סעיף י"ז וי"ח. והדל"ת כלה נכתבה בפסול ז"א דאין פסול בעשיית הדלי"ת דהא איבעיא כשכתב דל"ת היה גומר החי"ת כדעת רש"י ע"י מקל. אע"ג דהשתא עשה בצד שמאל זיין ועשאה כר"ת מ"מ הדל"ת נכתב בהכשר דהא אפי' עשאה כחי"ת של רש"י היה כשר וכ"כ בתשובת עבודת הגרשוני סי' פ"ב: ג׳ אין קשור לה כתר. ואותו מקל קורא כתר:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א