א׳ ועתה נתחיל להציג לפני הקורא תקנות נשיאים וראשי סנהדרין לפי סדר זמניהם: ב׳ יוחנן כהן גדול בטל את העוררין והנוקפין, ותקן טבעות שיהי׳ מוכשרים להכניס בהם צוארי הקרבנות (סוטה מ״ח ע״א): ג׳ בית דין של חשמונאים תקנו להדליק נרות חנוכה שמונה ימים, וגם לומר הלל והודאה באלו הימים (שבת כ״א ע״ב): וגם התחילו בתקון איזהו ימים טובים האמורים במגילת תענית נגד הצדוקים: ד׳ שמעון בן שטח תקן שיתנו כתובה לאשה (שבת י״ד ע״ב): ה׳ הלל הזקן תקן פרוזבל, ועל ידי זה שביעית אינו משמט ולא יהיה נעילת דלת בפני לווין (משנה סוף שביעית, גיטין ל״ו ע״ב) והנה סיימו שם במשנה, וזו אחת מן התקנות שהתקין הלל הזקן ולא מצאתי עוד תקנה אחרת להלל, רק מה שזכרו חז״ל עוד (גיטין ע״ד ע״ב) בראשונה היה נטמן יום האחרון משנים עשר חודש, כדי שיהיה נחלט הבית בידו, התקין הלל הזקן שיהיה חולש מעותיו ושובר הדלת, זולת זה לא ידעתי לו תקנה אחרת, רק איסור שני פרקים הראשונים לענין חדישה ערב שביעית, אשר נקרא בלשון הגמרא (מו״ק ג׳ ע״ב) בשם תקנה, אולם חוץ מזה דאינה רק גזירה ומניעה כמ״ש למעלה בענין הגזירות. הנה נוסף ע״ז שם הוא בית הלל, ולא בשם הלל, ואפשר לכלול עוד מ״ש (ב״מ ע״ה ע״א), הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשנה דמים, ודבר זה לעשותו דמים למען ימנע מאיסור ריבית בכלל תקנה הוא: ועל אלו התקנות כוונה המשנה סוף שביעית: ו׳ רבן גמליאל הזקן נכדו של הלל, תקן ארבע תקנות א׳) שהעדים המעידים על קדוש החודש יש להם אלפים אמה לכל רוח, (ר״ה כ״ג ע״ב), ב׳) שיבטל הבעל הגט ששלח ע״י שליח דוקא בפני השליח מפני תקון העולם (גיטין ל״ב ע״ב). ג) התקין רבן גמליאל הזקן, שיהא כותב בגט שם האיש והאשה וכל שום וחניכא שיש להם. ד׳) התקין רבן גמליאל הזקן שתהא האשה נודרת ליתומים. ותספיק זאת לגבות כתובתה (גיטין ל״ד ע״ב), עוד מצינו אמר ר׳ גמליאל הזקן תקנה גדולה התקנו שיהי׳ העדים מפורשים שמותם בגט, (גיטין ל״ו ע״א): ז׳ יהושיע בן גמלא היה כהן גדול כדאמרינן (יומא י״ח ע״ב יבמות ס״א ע״א) ותקן שיהי׳ מושיבין מלמדי תינוקת בכל עיר ועיר (בבא בתרא כ״א ע״א). רבן יוחנן בן זכאי תקן תשע תקנות מנויות כלם בפרטות בתלמודנו (ר״ה ל״א ע״ב) ואלו הם. א׳) משחרב בית המקדש התקין ריב״ז שיהי׳ תוקעין בכל מקום שיש בית דין: ב׳) משחרב בהמ״ק התקין ריב״ז שיהיה לולב ניטל במדינה כל שבעה: ג׳) שיהיה יום הנף כלו אסור, כבר נזכר לעיל בין הגזירות. ד) התקין ריב״ז שיהי׳ מקבלין עדות החודש כל היום: ה׳) התקין ריב״ז אפי׳ ראש ב״ד בכ״מ. שלא יהיו העדים הולכים רק למקום הועד: ו׳) שלא יהי׳ כהנים עולים לדוכן בסנדלהון: ח׳ ז׳) משחרב בית המקדש התקינו ע״י ריב״ז שלא יהי׳ מחללין שבת רק על ניסן ותשרי בלבד: ח׳) שאין גר צדק צריך להפריש רובע לקינו מפני התקלה: ט׳) שאין צריך להוליך הפירות לירושלים ויוכל להעלות דמיו: ט׳ רבן גמליאל דיבנה נכד ר״ג הזקן תקן ברכת המינים (ברכות כ״ט ע״א), באמת בגמרא אמרו שמואל הקטן תקן ברכת המינים, ואולם הרמב״ם רפ״ב מה׳ ברכות כתב דרבן גמליאל ובית דינו תקנו ברכת המינים, והיינו שהיה נשיא, ושמואל הקטן מבית דינו היה (סנהדרין י״א ע״א) ונתחקה ברכה זו למטבע קבוע, רק ע״י הנשיא מפ״ז נקראת על שמו, כמ״ש למעלה בענין תקנת אנשי כנסת הגדולה שנתיחסו לעזרא*ראיתי בספר יוחסין שכ׳ דר״ג שתקן ברכת המינים היה ר״ג הזקן אכן כיון שאמרו בברכות ביבנה תקנו, הנה ר״ג הזקן לא מצינו ביבנה אולם מצד אחר נראה דצדקו דברי היוחסין דשמואל הקטן נתנבא בשעה מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא (סנהדרין י״א ע״א) ורבן שמעון בן גמליאל אשר נהרג ב׳ שנים קודם החרבן היה בן ר״ג הזקן, ואביו של ר״ג דיבנה, ראינו דבשעת פטירתו של שמואל הקטן, היה רשב״ג אביו של ר״ג דיבנה בחיים, ומשתמש בנשיאות ואיך אפשרות לנשיאותו של ר״ג דיבנה בזמן הזה אשר שמואל הקטן חי, וע׳ סדר הדורות ערך ר״ג הזקן שהאריך בזה:: י׳ רבינו הקדוש נכד ר״ג דיבנה הושיב ב״ד ונמנה שאם שהתה השדה בפני סקריקין שנים עשר חודש, כל הקודם ליקח זכה ונותן לבעלים חלק רביעי (גיטין נ״ה ע״ב): וכן התקין בעם שבשדות ראתה יום אחד תמנה ששה והיא (נדה ס״ו ע״א). תקנות אושא מנויות בתלמודנו (כתובות מ״ט ע״ב נ׳ ע״א) ואלו הן, א׳) באושא התקינו שיהא אדם זן בניו ובנותיו כשהם קטנים. ב׳) באושא התקינו הכותב כל נכסיו לבניו. הוא ואשתו נזונים מהם. ג׳) באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. ד) באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו עד שנים עשר שנה מכאן ואילך יורד עמו לחייו. ה) באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה. הבעל מוציא מיד הלקוחות. ו) ברכות הטוב והמטיב ביבנה תקנה (ברכות מ״ח ע״ב) היינו ע״כ ר״ג דיבנה שהיה נשיא לישראל אחר שמת ר״י בן זכאי והיה נוהג נשיאותו גם אחר מות ר׳ עקיבא שנהרג בהרוגי ביתר:
לעילוי נשמת הרב צבי הירש חיות בן רבי מאיר חיות