הִתְקָרֵב לַשִּׁלְטוֹנוֹת וְיֵשׁ בּוֹ פֶּרֶק אֶחָד
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְמַעַן חַסְדּוֹ הַגָּדוֹל שֶׁעוֹשֶׂה תָמִיד עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מְמַנֶּה מֵהֶם בְּכָל דוֹר וָדוֹר מַנְהִיגִים שֶׁיִּהְיוּ עוֹמְדִים בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר טוֹב עַל עַמּוֹ שֶׁאֵין עוֹזְבִים לְכַלּוֹתָם בְּלִי עָצוּר וְעָזוּב, עַל כֵּן כָּל הָעוֹסְקִים עִמָּהֶם, אִם יְהֵא כַוָּנָתָם לְהָלִיץ טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל, יַתְמִידוּ בִגְדוּלָתָם וְיִתְעַשְּׁרוּ, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק בָּרִאשׁוֹנָה (כב, ב): אָמַר שְׁמוּאֵל: כֵּיוָן שֶׁנִּתְמַנָּה אָדָם פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר מִתְעַשֵּׁר, דְּמֵעִקָּרָא כְּתִיב 'וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק (שמואל־א יא, ח), וּלְבַסּוֹף 'וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים' (שם טו, ד).
דמעיקרא כתיב ויפקדם בבזק. גבי שאול כתיב כשרצה למנות את ישראל נטל כל אחד חרס והשליך לפניו ומנה שברי חרסים ולבסוף משנתעשר כתיב ויפקדם בטלאים צוה לקחת כל אחד מהם טלה מצאן המלך והובא במרחב ומנה הטלאים לפי שאסור למנות ישראל אפילו לדבר מצוה כדאיתא ביומא לכך לקח כל אחד טלה ומנה הטלאים:
וְאֵימָא מִדִּידְהוּ? אִם כֵּן מַאי רְבוּתָא דְּמִילְתָא. וְאִם מְרַחֵם עַל הַצִּבּוּר, זוֹכֶה לִגְדוּלָה לָעוֹלָם הַבָּא, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צב, א): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל פַּרְנָס שֶׁמְּרַחֵם עַל הַצִּבּוּר, זוֹכֶה וּמַנְהִיגָם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי־מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְעַל־מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם' (ישעיה מט, י). וְגַם נוֹתֵן לָהֶם כֹּחַ לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק ב' דְּאָבוֹת (משנה ב): רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מַשְׁכַּחַת עָוֹן; וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָה בְטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן; וְכָל הָעוֹסְקִים עִם הַצִּבּוּר יִהְיוּ עוֹסְקִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַים, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד וְאַתֶּם מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם.
ואימא מדידהו. כל אחד נתן טלה משלו: מרחמם. בעוה"ז: ינהגם. בעוה"ב: דרך ארץ. מלאכה או סחורה: שיגיעת שניהם משכחת עון. שהתורה מתשת כוחו של אדם והמלאכה מפרכת ומשברת את הגוף ומתוך כך יצה"ר בטל ממנו: וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה. שא"א לו בלא מזונות ומלסטם את הבריות ומשכח תלמודו: יהיו עוסקים עמהם לשם שמים. ולא כדי ליטול עטרה לומר כך וכך עשיתי בשביל הצבור: מסייעתן. שזכות אבותם של צבור וצדקתם העומדת לעד היא המסייעת אל העוסקים עמהם להוציא לאור צדקתן לא מצד טוב השתדלות של העוסקים: ואתם מעלה אני עליכם שכר. אע"פ שאין הדבר בא לידי גמר טוב מצד מעשיהם אלא בשביל זכות אבותם של צבור. מעלה אני עליכם שכר כאילו אתם עשיתם הישועה הזאת בישראל הואיל ואתם עוסקים לש"ש:
אֲבָל הַמִּתְקָרֵב לַשִּׁלְטוֹנוֹת כְּדֵי לְהִתְגַּדֵּל אֶת עַצְמוֹ וּלְהִשְׂתַּרֵר עַל עַם הַקֹּדֶשׁ וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ לְהָגֵן בַּעֲדָם אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ וְלִכְבוֹד בֵּית אָבִיו, יַפְסִיד אֱמוּנָתוֹ וְיִהְיֶה מֻכְרַח לְבַקֵּשׁ וְלִדְרֹשׁ הֲנָאַת הַשִּׁלְטוֹנוֹת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לַהֲנָאָתָם, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק ב' מֵאָבוֹת (משנה ג): הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן, נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֲקוֹ.
וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (יז,א): 'לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב' (משלי ל, טו). אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מַר עוּקְבָא: קוֹל שְׁתֵּי בָנוֹת צוֹעֲקוֹת מֵגֵּהִינֹּם, שֶׁאוֹמְרוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה: הָבֵא הָבֵא. וּמַאי נִינְהוּ? מִינוּת וְהָרָשׁוּת.
לעלוקה. לשאול יש שתי בנות שצועקות מגיהנם על רוב יסורי גיהנם: מינות. מינות צועקת הבא תקרובת לעבודת כוכבים ומזלות: רשות. צועקת הבא ממון ודורון וארנוניות ומס למלך:
וְעַל כֵּן הוֹכִיחַ בְּפֶרֶק קַמָּא דְּאָבוֹת (משנה י): שְׁמַעְיָה אוֹמֵר: אֱהַב אֶת הַמְּלָאכָה וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת. שֶׁאוּלַי בְּקִרְבָתוֹ לָרָשׁוּת לֹא יִנְהַג בְּכָל דָּבָר לְשֵׁם שָׁמַיִם, עַל כֵּן טוֹב לוֹ שֶׁיִּתְרַחֵק מִנִּסָיוֹן זֶה. כִּי כְּבָר יָדַעְנוּ עִנְיַן דּוֹאֵג הָאֱדוֹמִי, אַף עַל פִּי שֶׁהַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר קָרַב אֵלָיו הָיָה מְשִׁיחַ ה' וְנָבִיא, הָיָה סִבָּה שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְנֶהֶרְגוּ שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֵפוֹד בַּד וְגַם נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק. וְעַל חֵטְא זֶה נִתְלוּ אַחַר כָּךְ שִׁבְעָה מִבְּנֵי שָׁאוּל וְנִטְרַד דּוֹאֵג מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא. עַל כֵּן יִתְרַחֵק אָדָם מֵהִתְקָרֵב לַשִׁלְטוֹנוֹת, בִּלְתִּי לְשֵׁם שָׁמַיִם לְדַבֵּר טוֹב עַל עַמּוֹ.
אהב את המלאכה. שהבטלה מביאה לידי שעמום: ושנא את הרבנות. התרחק מלנהוג שררה על הצבור שהרבנות מקברת את בעליה: ואל תתודע לרשות. כדי ליטול רבנות על ידיהם א"נ אל תתודע לרשות שלא יעבירוך על דעת קונך כמו שאירע לדואג האדומי וכדמסיק. א"נ מכח זה הוא סומך עליהם שהם מכיריו ועושה דבר שבא ע"י כן לעונש מיתה והם אין עומדין לו בשעת דחקו:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5