כָּל אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ עֵינַיִם לִרְאוֹת, יֵשׁ לוֹ לִבְרֹחַ מִן הָעֲבֵרוֹת מִדַּעְתּוֹ, אֲפִילוּ בְּלֹא יִרְאַת עֹנֶשׁ, שֶׁכֻּלָּם הֵם דְּבָרִים מְאוּסִים בִּפְנֵי כָּל יוֹדֵעַ, וְחֻקִּים לֹא טוֹבִים וּדְבָרִים מְטֻנָּפִים וְהֶרְגֵּל רַע וֶאֱמוּנָה כוֹזֶבֶת.
וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה תוֹרָה מַזְהֶרֶת עֲלֵיהֶם, הָיָה לוֹ לְכָל מַשְׂכִּיל לִבְרֹחַ מֵהֶם, כִּי בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְכָל הַדּוֹמֶה לָהּ בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁנִּקְרְאוּ דַרְכֵי הָאֱמוֹרִי: "וְחֹבֶר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל־הַמֵּתִים", "מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף" (דברים יח, י־יא), וְכָל הַדְּבָרִים הַדּוֹמִים לָהֶם, כֻּלָּם הֵם דְּבָרִים בְּלִי תוֹעֶלֶת וְאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. וְהַנִּמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם, אִם דּוֹמֶה לָהֶם שֶׁמּוֹצְאִים בּוֹ מַמָּשׁ, הוּא הַדָּבָר הַמַּטְעֶה אוֹתָם שֶׁפּוֹעֵל בָּהֶם בִּהְיוֹתָם מְצַיְּרִים בּוֹ, וְהוּא עֹנֶשׁ הַבָּא עֲלֵיהֶם עַל שֶׁהִתְחִילוּ בְּחֵטְא זֶה. וְהוּא אֶחָד מִן הָעֲווֹנוֹת שֶׁעָנְשָׁם הוּא, שֶׁאֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה" וגו' (ישעיה ו, י).
אֲבָל הָעָם הַמִּתְדַּבֵּק בָּאֱמֶת, לֹא יָכוֹל לוֹ, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק אַרְבַּע מִיתוֹת, (סז, ב), וּבְפִרְקָא קַמָּא דְּחוּלִין (ז, ב): הַהִיא אִתְּתָא דַּהֲוָה קָא מְהַדְרָא לְמִשְׁקַל עַפְרָא מִתּוּתֵיהּ כְּרָעֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לָהּ: אִי מִסְתַּיְעִת זִילִי עֲבִידִי, "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" כְּתִיב (דברים ד, לה). וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן כְּשָׁפִים, שֶׁמַּכְחִישִׁין פַּמַּלְיָא שֶׁל מַעְלָה? שָׁאנִי רַבִּי חֲנִינָא, דְּנָפִישׁ זְכוּתֵיהּ. נִמְצָא, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַזִּיק לָאִישׁ הַיָּשָׁר. וְעַל כֵּן אָמְרוּ ז"ל: דְּקָפִיד קָפְדֵי לֵיהּ, דְּלָא קָפִיד לָא קָפְדֵי לֵיהּ, נִרְאֶה שֶׁדִּמְיוֹנוֹ פוֹעֵל בּוֹ.
לא יכול לו. שום כישוף: מהדרא. מחזרת טורחת שלא יבין רבי חנינא: למשקל עפרא. לעשות לו כשפים ולהמיתו: אין עוד מלבדו כתיב. אפילו כשפים אינם מלבדו כלומר שלא מדעתו של מקום כלומר שאם לא נגזרה גזירה מלפניו אין מריעין לו לאדם: כשפים. נוטריקון שמכחישין פמליא של מעלה שלא גזרו על אדם זה למות והוא מת על ידי כשפים: דקפיד קפדי ליה. מי שמקפיד ומדקדק יותר מדאי מדקדקין עמו ודלא קפיד כל כך לא קפיד עמו להזיקו:
וְלָזֶה רָמְזוּ בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים, פֶּרֶק אַרְבָּעָה נְדָרִים (לב, א): אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל הַמַּתְמִים אֶת עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְמִים עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עִם־חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם־גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם" (תהלים יח, כו). רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: כָּל הַמַּתְמִים אֶת עַצְמוֹ, שָׁעָה עוֹמֶדֶת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֶה תָמִים" (בראשית יז, א) וּכְתִיב: "וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (שם שם, ד). אָמַר רַבִּי לֵוִי: כָּל הַמְּנַחֵשׁ – לוֹ נַחַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא־נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב" (במדבר כג, כג). וַהֲלֹא בְּלָמֶ"ד אָלֶ"ף כְּתִיב? אֶלָּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. תָּאנִי אַהֲבָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא: כָּל אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְנַחֵשׁ, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לִמְחִיצָה, שֶׁאֲפִילוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵינָן יְכוֹלִין לְהִכָּנֵס בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה־פָּעַל אֵל" (שם).
שעה עומדת לו. עולה לגדולה: כל המנחש לו נחש. שהקסמים והנחשים רודפין אחריו שניזק בכל דבר כדאמרינן מאן דקפיד קפדי בהדייהו: בלמ"ד אל"ף כתיב. דמשמע דאין רודפין אחריו: מדה כנגד מדה. דמאן דקפיד קפדי לי' ולא מקרא יליף לה: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. שמלאכי השרת ישאלו לישראל מה פעל אל לפי שמתוך שאינם מנחשים מכניסין אותם למחיצה שאין מלאכי השרת יכולין ליכנס בה והיינו נמי מדה כנגד מדה שמתוך שאינו הולך לקראת נחשים לידע העתידות אלא בוטח בהקב"ה משום הכי מגלה לו הקב"ה רזי עולם שאינם גלוים למלאכי השרת:
וְגַם כֵּן אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת, פֶּרֶק אֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין (י, ב): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים, בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. מִן הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: "לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם" (שם כב, יב). וּכְתִיב: "קוּם לֵךְ אִתָּם" (שם שם, כ); מִן הַנְּבִיאִים, דִּכְתִיב: "אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכְךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ" (ישעיה מח, יז); מִן הַכְּתוּבִים, דִּכְתִיב: "אִם־לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ" (משלי ג, לד).
לא תלך עמהם. וכיון שגלה דעתו שחפץ לילך עמהם אמר ליה קום לך אתם: אני ה' אלהיך מלמדך להועיל. ואעפ"כ איני מדריכך אלא בדרך שתלך כלומר בדרך שאתה חפץ ללכת בה: אם ללצים. בא אדם להתחבר הוא יליץ אין מעכבין בידו:
וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, בְּסוֹף פֶּרֶק אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה (לח, ב): אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: "אִם־לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן־חֵן"? בָּא לִטָּמֵא פּוֹתְחִין לוֹ, בָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מוֹדֵד נֵפְט וַאֲפַרְסְמוֹן, בָּא לִמְדֹד נֵפְט, אוֹמְרִין לוֹ; לֵךְ מְדֹד לְעַצְמְךְ, אֲבָל בָּאֲפַרְסְמוֹן אוֹמְרִין לוֹ: הַמְתֵּן כְּדֵי שֶׁנִּתְבַּסֵּם אֲנִי וְאַתָּה. וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ. תָּנוּ רַבָּנָן: "אַל־ תִּטַּמְּאוּ בְּכָל־אֵלֶּה" (ויקרא יח, כד), אָדָם מְטַמֵּא עַצְמוֹ מְעַט, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה; מִלְּמַטָּה, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה; בָּעוֹלָם הַזֶּה, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא.
בא לטמא. ולהיות רשע פותחין לו פתח הטומאה ליכנס בה כלומר מספיקין בידו ואין מונעין אותו מן השמים לעכבו והכי קאמר קרא אם ללצים הוא בא להתחבר הוא יליץ לא ימנעהו ולא יעזרהו. ואם לענוים. בא להתחבר יתן לו חן מי שבידו ליתן חן: בא למדוד נפט. שריחו רע אומר לו המוכר מדוד אתה לעצמך: מטמאין אותו הרבה. מניחין אותו ליטמא הרבה והכי קאמר אל תטמאו בכל אלה ואם תטמאו בהם סוף ונטמתם בם:
תָּנוּ רַבָּנָן: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי"(שם יא, מד). אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה, אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה; אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַשָּׁטוּף בִּדְבַר עֲבֵרָה וּמִתְדַבֵּק בָּהּ, מַנִּיחִין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁנִּיתְנָה בִּרְשׁוּת הָאָדָם הַדֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה לָלֶכֶת בָּה. אֲבָל הַיּוֹדֵעַ וּמְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה, מְסַיְּעִין לוֹ וּמַצִּילִין אוֹתוֹ מִן הַמִּקְרִים. לְפִיכָךְ כָּל בֶּן דַּעַת יֵשׁ לוֹ לִבְחֹר בַּטּוֹב וְלִמְאֹס בָּרַע, כְּבוֹחֵר בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, אֲפִילוּ שֶׁלֹּא יִתְיָרֵא מִן הָעֹנֶשׁ.
והתקדשתם. מעט והייתם קדושים הרבה בא לטהר מסייעין לו:
וְאִם נִכְשְׁלוּ רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל בִּזְמַן בַּיִת רִאשׁוֹן בִּדְבָרִים אֵלּוּ, הַסִּבָּה הָיְתָה בְּפִתּוּי עוֹבְדֵי הַבַּעַל וּבַבִּטָּחוֹן הַכּוֹזֵב, עַד שֶׁנֶּחְקְקָה בְּלִבָּם אֱמוּנָתָם, שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לְהִבָּדֵל מִמֶּנָּה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קב, ב): רַב אַשֵּׁי אוֹקִים אַשְׁלֹשָׁה מְלָכִים (פירוש הקונטרס: סיים הפרק עד שהגיע לשלשה מלכים). אָמַר: לְמָחָר נִפְתַּח בְּחַבְרַיָא (פירוש: נדרוש בחברינו שהיו תלמידי חכמים כמותינו).
אוקים. סיים הפרק עד שהגיע לשלשה מלכים שאין להם חלק לעולם הבא והם ירבעם אחאב ומנשה:
אֲתָא מְנַשֶּׁה אִיתְחַזֵי לֵיהּ בְּחֶלְמָא, אֲמַר לֵיהּ: חַבְרָךְ אוֹ חַבְרָא דְאָבוּךְ (קרית לן)? מֵהֵיכָא מִשְׁרֵי הַמּוֹצִיא? אֲמַר לֵיהּ: לָא יְדַעְנָא. אֲמַר לֵיהּ: בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא לָא גְמֶרֶת, דְּלָא יְדַעְתְּ מֵהֵיכָא בָעֵי מֵשְׁרָא, וְחַבְרָא קָרִית לָן? אֲמַר לֵיהּ: אֵימָא לִי מַר מִיהָא וּלְמָחָר דַּרְשִׁינָן לֵיהּ מִשְׁמָךְ בְּפִרְקָא. אָמַר: מֵהֵיכָא דְּקָדִים בִּישּׁוּלָא דְרִיפְתָא (פירש הקונטרס: ממקום שנקרמין פניה של פת בתנור, דהיינו למעלה, אבל באמצע הפת לא, שאם הביאו לפניו פרוסה של לחם, לא יבצע אלא משולי הפת ולא מאמצעיתו). אֲמַר לֵיהּ: אֶלָּא אַמַּאי פְלַחְתּוּן לַעֲבוֹדָה זָרָה? אֲמַר לֵיהּ: אִיהֲוָת בְּהַאי זִימְנָא, נַקֶטֶת שִׁיפּוּלָךְ וַרֲהֶטֶת בַּתְרָהּ (פירוש: היית מגביה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ והיית רץ לשם).
אמר ליה. מנשה בחלום: חברך וחברי דאבוך אנא. כלומר וכי סבור אתה שנהיה חברך וחברי דאבוך: מהיכא מישרי המוציא. מאיזה מקום בפת צריך לבצוע המוציא: ורהטת בתרה. מפני יצר עבודת כוכבים ומזלות שהי' שולט:
לְמָחָר אָמַר: נִיתְנֵי בְרַבְוְתָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה, כִּי לֹא הָיוּ כָּל כָּךְ פְּתָאִים שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹאִים לְבַסּוֹף שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה אֵין בָּהּ מַמָּשׁ, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק אַרְבַּע מִיתוֹת (סנהדרין סג, ב): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: יוֹדְעִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ וְלָא עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא לְהַתִּיר לָהֶם עֲרָיוֹת בְּפַרְהֶסְיָא, מָתִיב רַב מְשַׁרְשְׁיָא "כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם" (ירמיה יז, ב). וַאֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּעֲגוּעִין עַל בְּנוֹ? בָּתַר דְּאִדְבִּיקוּ בָהּ. וְכָל כָּךְ נִדְבְּקוּ בָהּ עַד שֶׁאָמְרוּ: "וּמִן־אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם " חָסַרְנוּ כֹל" (שם מד, יח). וְכָל זֶה הָיָה כְּפִי דִמְיוֹנָם.
נתני ברבוותא. נדרוש ברבותינו ולא אמר בחברינו: אלא להתיר להם עריות בפרהסיא. שהיה יצרן תקפן על עריות אמרו נפרוק כל עול תורה מעלינו ואל יוכיחנו על העריות אבל על עבודת כוכבים ומזלות לא תקפן יצרן: כזכור בניהם מזבחותם. משמע שהיה להם געגועין עליהם כאיש שיש לו געגועין על בנו ובזכרו נאנח והכי משמע כזכור בניהם דומה זכירת מזבחותם ואשיריהם. ומשני: בתר דאדביקו בה. אחר שנתקשרו בה מעצמם תקפה חבתן עליהם:
וְגַם יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לַעֲקֹר מִלִּבּוֹ אֱמוּנָה זֹאת, לְפִי שֶׁהַמַּאֲמִין בְּשׁוּם דָּבָר מִדִּבְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ הַחוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ מֶמְשָׁלָה וִיכֹלֶת בִּלְתִּי ה' לְבַדּוֹ, עוֹקֵר הַיְכֹלֶת מֵהַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ, אוֹ נוֹתֵן לוֹ שׁוּתָף. וְזוֹ הִיא כְּפִירָה גְמוּרָה וֶאֱמוּנָה כוֹזֶבֶת לְעֵינֵי כָל יוֹדֵעַ. כִּי כְּבָר נִתְבָּרֵר בְּמוֹפְתִים נֶחְתָּכִים כִּי יֵשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם וּמֵנִיעַ לְכָל מִתְנוֹעֵעַ וְהוּא מַנְהִיג וְשָׁלִיט בַּכֹּל, אֵין זּוּלָתוֹ. וְעַל כֵּן הַהַנְהָגָה הִיא שָׁוָה וִישָׁרָה.
וְאַזְהָרַת שְׁבוּעַת שָׁוְא וְשֶׁקֶר וּבִרְכַּת הַשֵּׁם וְיִרְאַת מִקְדָּשׁ וְקֳדָשָׁיו וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁנִּקְרְאוּ חִלּוּל הַשֵּׁם, הַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב, אֲפִילוּ בְּלִי יִרְאַת עֹנֶשׁ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם לִירָא מִבּוֹרְאוֹ, שֶׁהוּא זָנוֹ וּמְקַיְּמוֹ וְשׁוֹמְרוֹ, יוֹתֵר מִלְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, וְכִי יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִשָּׁמֵר מִלִּיגַע בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁנִּרְאֶה בְּעֵין הַשֵּׂכֶל שֶׁהֵם חוּץ מִכְּבוֹדוֹ.
שבועת שוא. לבטלה שלא לצורך:
וְהַמִּצְווֹת שֶׁהִזְהִיר לַכֹּהֲנִים, שֶׁיִּהְיוּ מֻבְדָּלִים יוֹתֵר מִכָּל הָעָם, מֵהַטּוּמְאוֹת וּמֵהַזִּיווּגִים וּמִמַּלְבּוּשֵׁיהֶם, כָּל זֶה צָרִיךְ לְעוֹבְדֵי הָאֵל, כִּי הַמְשָׁרְתִים אֲשֶׁר עוֹמְדִים בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ הֵם מֻבְדָּלִים מִן הֶהָמוֹן בְּכָל מִדּוֹתָם וְטַכְסִיסֵיהֶם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה מַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת וּלְהַבְדִּיל לָעוֹמְדִים תָּמִיד בְּהֵיכַל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
ומהזווגים. מענין זיווג שלהם כמו כהן הדיוט אסור בגרושה וחלוצה כהן גדול בתולה מעמיו יקח ומלבושיו בגדי כהונה:
וְהַמִּצְווֹת שֶׁהִזְהִיר לְכָל יִשְׂרָאֵל, מִלֶּאֱכוֹל דְּבָרִים נִמְאָסִים וּמִלִּקְרַב לְנָשִׁים יְדוּעוֹת, לְכֻלָּם יֵשׁ טַעַם קָרוֹב אֶל הַדַּעַת שֶׁהֵם עֵצָה טוֹבָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל בְּרִיאִים וּנְקִיִּים מִכָּל טִנּוּף וּקְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים מִכָּל טוּמְאָה וּמְרֻחָקִים מִכָּל הַתַּאֲווֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת.
כדי שיהיו ישראל בריאים. לפי שהשוכב עם אשה בנדתה יצטרע הולד וכן מאכלים האסורים כמו חזיר קשה לצרעת עיין בדרשות הרמב"ן שדרש לפני המלך קאסטילי"א שהאריך בזה:
וְהַמִּצְווֹת שֶׁהִזְהִיר בְּעִנְיְנֵי הַדַּיָּנִים וְאוֹנָאוֹת וּנְקִימָה וּנְטִירָה וְשִׂנְאָה וְחִמּוּד מָמוֹן, כָּל אֵלּוּ הֵם צְרִיכִין לְיִשּׁוּב הָעוֹלָם וּלְהַנְהָגָה מְדִינִית וּלְהַכְנָסַת שָׁלוֹם וּלְכָל מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.
וְכֻלָּם הֵם נִכְלָלִים בַּפָּסוּק "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח): מַאי דִּילָךְ סָנִי, לַחֲבֵרָךְ לָא תַעֲבִיד. כְּמוֹ שֶׁלִּמֵּד הִלֵּל הַזָּקֵן לַגּוֹי שֶׁבָּא אֶצְלוֹ וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ שֶׁיְגַיְּרֵהוּ עַל מְנָת שֶׁיְלַמְּדֵהוּ תוֹרָה בְּרֶגֶל אַחַת, כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (שבת לא, א). וְכָל אֵלּוּ וְהַדּוֹמִים לָהֶם מְחַיְּבָם הַדַּעַת אֲפִילוּ שֶׁלֹּא הִזְהִירָתוֹ תּוֹרָה. וְהַמִּתְאַוֶּה לְשׁוּם אָדָם מָמוֹנוֹ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רָעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כְּדִכְתִיב: "נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה־רָע" (משלי כא, י).
וְעַל כֻּלָּם יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לִשְׁמֹר את עַצְמוֹ מִלִּיגַע בְּשׁוּם עָנָף מֵהַדְּבָרִים הַחֲמוּרִים שֶׁהוֹרְסִים עִקְּרֵי הָאֱמוּנָה, שֶׁגָּזְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל עֲלֵיהֶם, שֶׁיֵּהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק יוֹם הַכִּפּוּרִים (יומא פב, א) וּבְפֶרֶק כָּל שָׁעָה (פסחים כה, א): כִּי אָתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. עֲבוֹדָה זָרָה הָא דַּאֲמָרָן; גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: "כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל־רֵעֵהוּ" " (דברים כב, כו). וְכִי מַה עִנְיַן רוֹצֵחַ אֵצֶל נַעֲרָה מְאוֹרָסָה? אֶלָּא, הֲרֵי זֶה בָא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד: מֵקִישׁ נַעֲרָה הַמְּאוֹרָסָה לְרוֹצֵחַ, מַה רוֹצֵחַ יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, אַף נַעֲרָה הַמְּאוֹרָסָה יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר. וְרוֹצֵחַ גּוּפֵיהּ מִנָּא לָן? סְבָרָא הוּא, כִּי הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵיהּ: אָמַר לִי מָארִי דוּרָאִי: זִיל קַטְלֵיהּ פְלַנְיָא וְאִי לֹא קַטִילְנָא לָךְ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: לִיקְטְלָךְ וְלֹא תִּיקְטְלֵיהּ, דְּמַאי חָזִית דְּדָמָא דִּידָךְ סוּמַק טְפֵי, דִּילְמָא דָּמָא דַּחֲבֵרָךְ סוּמַק טְפֵי.
בכל מתרפאין. לחולה אפילו באיסורי הנאה: ושפיכות דמים. כגון אמרו לו הרוג ישראל חבירך ואם לא תהרג: עבודה זרה הא דאמרן. שיהרג ואל יעבור לפי שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך והמתרפא בעצי אשרה נראה כמודה בעבודת כוכבים ומזלות: יהרג ואל יעבור. עבירה זו: ורוצח גופיה מנא לן. שיהרג ואל יעבור: מארי דוראי. מושל עירי: דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי. כלומר כלום באת לישאל על כך אלא מפני שאתה יודע שאין מצוה עומדת מפני פקוח נפש וסבור אתה שאף זו תדחה מפני פקוח נפש אין זו דומה לשאר עבירות דמכל מקום יש כאן איבוד נפש והתורה לא התירה לדחות את המצוה אלא מפני חיבת נפש של ישראל וכאן עבירה נעשית ונפש אבודה מי יאמר שנפשך חביב לפני המקום יותר משל זה דלמא של זה חביב טפי לפני הקב"ה ונמצא עבירה נעשית ונפש אבודה:
וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה (עד, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: נִמְנוּ וְגָמְרוּ בַּעֲלִיַּת בֵּית נִתְזָה בְּלוּד: כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אִם אוֹמְרִים לוֹ לָאָדָם עֲבֹר וְאַל תֵּהָרֵג, יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים.
וְעַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ נֶחְרָב בַּיִת רִאשׁוֹן, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּיוֹמָא (ט, ב): וּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן מִפְּנֵי מַה חָרַב? מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: "כִּי־קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ" (ישעיה כח, כ). וַאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָצָר מַצָּע זֶה מֵהִשְׂתָּרֵעַ עָלָיו שְׁנֵי רֵעִים כְּאֶחָד; "וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס" (שם). אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: כִּי מָטִי רַבִּי יוֹחָנָן לְהַאי קְרָא, בָּכִי. אָמַר: מָאן דִּכְתִיב בֵּיהּ: "כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם" (תהלים, לג, ז), נַעֲשֵׂית לוֹ מַסֵּכָה צָרָה.
שני רעים. צלם שהעמיד מנשה בהיכל: צרה. ל' רעות כשתי נשים לאיש א' וכן וכעסתה צרתה גבי חנה:
גִּלּוּי עֲרָיוֹת דִּכְתִיב: "יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה " וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה" (ישעיה ג, טז). אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְבִיאוֹת מוֹר וַאֲפַרְסְמוֹן וּמַנִּיחוֹת בְּמִנְעָלֵיהֶן וּמְהַלְּכוֹת בְּשׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם וּכְשֶׁמַּגִּיעוֹת אֵצֶל בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל, בּוֹעֲטוֹת בַּקַּרְקָע וּמַתִּיזוֹת עֲלֵיהֶם וּמַכְנִיסוֹת בָּהֶם יֵצֶר הָרַע כְּאֶרֶס.
שְׁפִיכוּת דָּמִים, דִּכְתִיב: "וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד" " (מלכים־ב כא, טז). רְשָׁעִים הָיוּ אֶלָּא שֶׁתָּלוּ בִטְחוֹנָם בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתְאָן לְמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֵיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא ה'
עיים. חורבה:
בְּקִרְבֵּנוּ" (מיכה ג, יא), לְפִיכָךְ הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם שְׁלֹשָׁה פֻּרְעָנִוֹת, כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַםִ עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר" (שם שם, יב).
אֶלָּא מִקְדָּשׁ שֵׁנִי מִפְּנֵי מָה חָרַב, שֶׁהֲרֵי הָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים? מִפְּנֵי שִׂנְאַת חִנָּם שֶׁהָיְתָה בֵינֵיהֶם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁשְּׁקוּלָה שִׂנְאַת חִנָּם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה: גִּלּוּי עֲרָיוֹת, עֲבוֹדָה זָרָה, שְׁפִיכוּת דָּמִים.
וְגַם כֵּן יִזָּהֵר מִלִּיגַע בִּדְבָרִים שֶׁנִּקְרְאוּ חִלּוּל הַשֵּׁם, שֶׁאֵינָן מִתְמָרְקִין עַד יוֹם מוֹתוֹ, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק יוֹם הַכִּפּוּרִים (יומא פו, א): שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: שָׁמַעְתָּ אַרְבָּעָה חִלּוּקֵי כַפָּרָה שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ? אָמַר לוֹ: שְׁלֹשָׁה הֵם, וּתְשׁוּבָה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד: עָבַר הָאָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבוֹתֵיכֶם" (ירמיה ג, כב); עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֶּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם" (ויקרא טז, ל); עָבַר אָדָם עַל כְּרִיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִים מְמָרְקִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם" וגו' (תהלים פט, לג).
חלוקי כפרה. שחלוקין בכפרתן זה כך וזה כך: אמר לו שלשה הם. הנחלקים שיש עבירה שהיא צריכה לזה ואינה צריכה לזה אבל תשובה אינה מן החלוקים שהיא צריכה לכולם: שובו בנים. ומיד ארפא משובותיכם למדת שיש עבירה שמתכפרת בתשובה לבדה: כי ביום הזה יכפר. למדת שיש עבירה שצריכה יוה"כ: ופקדתי בשבט פשעם. למדת שיש עבירה שצריכה יסורים ומסברא הקל לקלה והחמור לחמורה:
אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ חִלּוּל הַשֵּׁם, אֵין כֹּחַ לֹא בִתְשׁוּבָה לִתְלוֹת וְלֹא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר וְלֹא בְיִסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא כֻּלָּן תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִגְלָה בְאָזְנֵי ה' צְבָאוֹת אִם־יְכֻפָּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד־תְּמֻתוּן אָמַר ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת" (ישעיה כב, יד).
חלול השם. חוטא ומחטיא אחרים: באזני ה' צבאות. אמר הנביא באזני אמר הקב"ה אם יכופר העון עד תמותון למדנו שיש עבירה שאין לה כפרה אלא במיתה:
וְאִם הוּא אָדָם גָּדוֹל, אֲפִילוּ בּבְדָבָר קַל נִקְרָא כְנֶגְדוֹ חִלּוּל הַשֵּׁם, כִּדְגַרְסִינָן עֲלָהּ (שם): הֵיכִי דָמִי חִלּוּל הַשֵּׁם? אָמַר רָבָא: כְּגוֹן אֲנָא דְּשַׁקִילְנָא בָשָׂר מִטַּבְּחָא וְלָא יַהִיבְנָא דְּמֵי לְאַלְתָּר. וְהַנֵּי מִילֵי בְּאַתְרָא דְלָא תָבְעֵי, אֲבָל בְּאַתְרָא דְתָבְעֵי, לֵית לָן בָהּ. אָמַר רָבִינָא: הָא מָתָא מַחְסְיָא, אַתְרָא דְתָבְעֵי הוּא. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּגוֹן אֲנָא דַּאֲזְלִינָא אַרְבָּע אַמּוֹת בְּלָא תוֹרָה וּבְלָא תְפִלִּין. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: כְּגוֹן דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי; שָׁרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לְפְלַנְיָא. רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי אָמַר: כָּל שֶׁחֲבֵרָיו בּוֹשִׁין מִשְּׁמוּעָתוֹ.
ולא יהיבנא דמי לאלתר. וכשאני מאחר לפרוע הוא אומר שאני גזלן ולמד ממני להיות מזלזל בגזל: באתרא דלא תבעי. דאין דרך הטבח לילך ולתבוע הקפותיו ועל הלוקח להביא לו מעותיו לביתו: מתא מחסיא. מקומו של רבינא: דאזלינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין. ואין הכל יודעין שנחלשתי בגרסתי ולמדין ממני להבטל מת"ת: שרא ליה מריה. ימחול הקב"ה על מעשיו: בושין משמועתו. מחמת שם רע שיצא עליו:
אַבַּיֵּי אָמַר: כִּדְתַנְיָא: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו, ה), שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדֶיךָ, שֶׁיְּהֵא אָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְדִבּוּרוֹ בְנַחַת עִם הַבְּרִוֹת וּמִקְחוֹ וּמַתָּנוֹ בַּשׁוּק נָאֶה וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה. מַה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו: אַשְׁרֵי פְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, אַשְׁרֵי אָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה, אַשְׁרֵי רַבּוֹ שֶׁלִּמְדוֹ תּוֹרָה, אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא לָמְדוּ תוֹרָה. רְאִיתֶם פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה – כַּמָּה יָפִין דְּרָכָיו, כַּמָּה מְתֻקָּנִים מַעֲשָׂיו, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִי־אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט, ג).
מתאהב על ידך. לחבירך:
וּבִזְמַן שֶׁאָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה, וְאֵין דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת וְאֵין מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בַּשּׁוּק נָאֶה וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, מַה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו: אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, אוֹי לוֹ לְאָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה, אוֹי לְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה, אַשְׁרֵי בְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא לָמְדוּ תוֹרָה. פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה – כַּמָּה מְכֹעָרִין מַעֲשָׂיו, כַּמָּה מְקֻלְקָלִים דְּרָכָיו, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם־ה" אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ" (יחזקא לו, כ).
עם ה' אלה ומארצו יצאו. את זה קרא הכתוב חלול השם כשאדם חשוב עובר עבירה ופורענות באה עליו והכל אומרים מה הועילו לו ראו החסידים והחכמים רעה באה עליהם שנא' ויחללו את שם קדשי ובמה חללוהו באמרו עליהם העובדי כוכבים ומזלות שגלו ביניהם ראו עם ה' אלה ומארצו יצאו ולא יכול להצילם שלא יגלו נמצא שם שמים מתחלל וכבודו מתמעט:
וְאִם הַזְּמָן הוּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד אוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, אֲפִילוּ בְּדָבָר קַל לְכָל אָדָם נִקְרָא חִלּוּל הַשֵּׁם, לְפִי שֶׁכַּוָּנַת הַמְצַוֶּה הִיא לַהֲרֹס הָאֱמוּנָה וְעַל כֵּן יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה (סנהדרין עד, א): כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילוּ שֶׁלֹּא בִשְׁעַת הַשְּׁמָד לָא אֲמָרָן אֶלָּא בְּצִינְעָא, אֲבָל בְּפַרְהֲסְיָא אֲפִילוּ מִצְוָה קַלָּה יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר. מַאי מִצְוָה קַלָּה? אָמַר רַבָּה בַּר יִצְחָק אָמַר רַב: אֲפִילוּ לִשְׁנוּיֵי עַרְקְתָא דִּמְסַאנָא. וְכַמָּה בְפַרְהֶסְיָא? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין פַּרְהֶסְיָא פְחוּתָה מֵעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם.
שכוונת המצוה. שמצוין העובדי כוכבים ומזלות על ישראל לעשות רצונם הוא כדי להרוס תורתנו הקדושה: ערקתא דמסאנא. שרוך הנעל אם דרך של עובדי כוכבים ומזלות לקשור כך וישראל קושרין בענין אחר כגון שיש צד יהדות בדבר ודרך ישראל להיות צנועים אפילו שינוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא יקדש את השם בפני חביריו ישראל: עשרה ב"א. האי פרהסיא מדבר בפני עשרה ישראל:
וְכָל בֶּן דַּעַת יִלְמַד מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים: אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּאוּר כַּשְׂדִים וְיִצְחָק בַּעֲקֵידָתוֹ וְדָנִיֵּאל בְּגוֹבָא דְאַרְיְוָתָא, וַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה בְּגוֹ אַתּוּן נוּרָא יְקֵידְתָא וַעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת וַהֲרוּגֵי לוּד וְכָל כִּתּוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל זְמָן וּזְמָן הָיוּ מוֹסְרִין עַצְמָן לַהֲרֵגָה לְמַעַן קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וְהָיוּ קוֹנִים עוֹלָמָם.
הרגל. לשון התחלה התחלת תשמיש:
וְלֹא הַצַּדִּיקִים בִּלְבַד עֲשָׂאוּהוּ, אֶלָּא אֲפִילוּ מִי שֶׁהָיָה רָשָׁע כָּל יָמָיו, מוֹסֵר עַצְמוֹ לְמִיתָה כְּדֵי לִקְנוֹת עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אֶלְעָזָר בֶּן דּוֹרְדַיָּא, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (יז, א): תַּנְיָא אָמְרוּ עָלָיו עַל אֶלְעָזָר בֶּן דוֹרְדַיָּא, שֶׁלָּא הִנִּיחַ זוֹנָה שֶׁלֹּא בָא עָלֶיהָ. פַּעַם אַחַת שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ זוֹנָה שֶׁנִּשְׂכֶּרֶת בִּכְרַכֵּי הַיָּם וְנוֹטֶלֶת כִּיס שֶׁל דִּינָרִין בִּשְׂכָרָהּ. נָטַל כִּיס דִּינָרִין וְהָלַךְ וְעָבַר עָלֶיהָ שִׁבְעָה נְהָרוֹת. בִּשְׁעַת הֶרְגֵּל דָּבָר, הֵפִיחָה (פירוש: בשעת תשמיש הפיחה רוח). אָמְרָה: מַה הֲפָחָה זוֹ אֵינָהּ חוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ, כָּךְ אֶלְעָזָר בֶּן דּוֹרְדַיָּא אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבָה. הָלַךְ וְיָשַׁב בֵּין הָרִים וּגְבָעוֹת, אָמַר: הָרִים וּגְבָעוֹת בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים. אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁנְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֶיךָ נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ, דִּכְתִיב: "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה" (ישעיה נד, י). אָמַר: שָׁמַיִם וָאָרֶץ בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים. אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים רַחֲמִים עָלֶיךָ נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ, דִּכְתִיב: "כִּי־שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה" (שם נא, ו). אָמַר: חַמָּה וּלְבָנָה בָּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים. אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁנְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֶיךָ נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ, דִּכְתִיב: "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה" (שם כד, כג). אָמַר: כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בַּקְשׁוּ עָלַי רַחֲמִים אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁנְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֶיךָ נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ, דִּכְתִיב: "וְנָמַקּוּ כָּל־צְבָא הַשָּׁמַיִם" (שם לד, ד). אָמַר: אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִי, הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וְגָעָה בִּבְכָיָּה עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ. יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דּוֹרְדַיָּא מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְשָׁעָה אַחַת וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְכַמָּה שָׁנִים. אָמַר רַבִּי: לֹא דַּיָּן לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁמְּקַבְּלִין אוֹתָם, אֶלָּא שֶׁקּוֹרְאִים אוֹתָן: רַבִּי.
וְלֹא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִילוּ מֵאוּמָה אַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּקְלַסְטִינִירִי וּקְטִיעָא בַּר שָׁלוֹם, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם: (יח, א): תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא, הָלַךְ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן לְבַקְּרוֹ. אָמַר לוֹ: חֲנִינָא אָחִי, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁאוּמָה זוֹ מִן הַשָּׁמַיִם הִמְלִיכוּהָ, שֶׁהֶחֱרִיבָה אֶת בֵּיתוֹ וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלוֹ וְהָרְגָה אֶת חֲסִידָיו וְאִבְּדָה אֶת טוֹבָיו וַעֲדַיִן הִיא קַיֶּמֶת. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ, שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמַקְהִיל קְהִילוֹת בָּרַבִּים וְסֵפֶר תּוֹרָה מוּנָח לְךָ בְּחֵיקֶךָ. אָמַר לוֹ: מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ. אָמַר לוֹ: אֲנִי אוֹמֵר לְךָ דְּבָרִים שֶׁל טַעַם וְאַתָּה אוֹמֵר לִי מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ. תָּמֵהַּ אֲנִי אִם לֹא יִשְׂרְפוּ אוֹתְךָ וְאֶת סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלְךָ בָּאֵשׁ. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מָה אֲנִי לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר לוֹ: כְּלוּם מַעֲשֶׂה בָּא לְיָדְךָ? אָמַר לוֹ: רַבִּי, מְעוֹת פּוּרִים נִתְחַלְפוּ לִי בְּמָעוֹת שֶׁל צְדָקָה וְחִלַּקְתִּים וּנְתַתִּים לַעֲנִיִּים. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, מֵחֶלְקְךָ יְהֵא חֶלְקִי וּמִגּוֹרָלְךָ יְהֵא גוֹרָלִי.
קלסטינרי. ממונה להמית בני אדם בגזירת המלך: שאתה יושב ועוסק בתורה. והם גזרו על כך: דברים של טעם. שהחריבה את ביתו והרגה את חסידיו ועדיין קיימת: מעות. שהנחתי לסעודת פורים נתחלפו לי וחלקתים לעניים כסבור הייתי שארנקי של צדקה היא ולא נפרעתי משל צדקה: מחלקך יהא חלקי. הואיל והיית וותרן בממונך:
אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁנִּפְטַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא וְהָלְכוּ כָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי וְהִסְפִּידוּהוּ הֶסְפֵּד גָּדוֹל. בַּחֲזִירָתָן, מְצָאוּהוּ לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְסֵפֶר תּוֹרָה מוּנָח לוֹ בְּחֵיקוֹ. הֱבִיאוּהוּ וּכְרָכוּהוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלּוֹ וְהֵקִיפוּהוּ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וְהֵצִיתוּ בָהֶם אֶת הָאוּר וְהֵבִיאוּ סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר וּשְׁרָאוּם בְּמַיִם וְהִנִּיחוּם עַל לִבּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵצֵא נִשְׁמָתוֹ מְהֵרָה. אָמְרָה לוֹ בִתּוֹ: אַבָּא, בְּכָךְ אֶרְאֶךָ? אָמַר לָהּ: בִּתִּי, אִלְמָלֵי אֲנִי לְבַדִּי נִשְׂרָפְתִּי, קָשֶׁה עָלַי הַדָּבָר, עַכְשָׁיו שֶׁאֲנִי נִשְׂרָף וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמִּי, מִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנוֹ שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה יְבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנִי. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבִּי, מָה אַתָּה רוֹאֶה? אָמַר לָהֶם: גְּוִילִים נִשְׂרָפִים וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת. אָמְרוּ לוֹ: פְּתַח פִּיךָ וְתִכָּנֵס הָאֵשׁ. אָמַר לָהֶם: מוּטָב שֶׁיִּטְלֶנָּה מִי שֶׁנְּתָנָהּ וְאַל יְחַבֵּל הוּא בְּעַצְמוֹ. אָמַר לוֹ קְלַסְטִינָר: רַבִּי, אִם אֲנִי מַרְבֶּה עָלֶיךָ בְּשַׁלְהֶבֶת וְנוֹטֵל סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר מֵעַל לִבְּךָ, אַתָּה מְבִיאֵנִי לָעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לוֹ: אֵין. אָמַר לוֹ: אִישְׁתַּבַּע לִי. אִשְׁתַּבַּע לֵיהּ. מִיָּד הִרְבָּה עָלָיו בְּשַׁלְהֶבֶת וְנָטַל סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר מֵעַל לִבּוֹ וְיָצְתָה נִשְׁמָתוֹ. אַף הוּא קָפַץ וְנָפַל לְתוֹךְ הָאֵשׁ וּמֵת. יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה: רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן וּקְלַסְטִינָר מְזֻמָּנִין לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים.
בכך אראך. כלומר וכי זו היא שכרה של תורה:
וְגַרְסִינָן נַמֵּי הָתָם (י, ב): קְטִיעָא בַּר שָׁלוֹם חַד מִן חֲשׁוּבֵי דְּמַלְכוּתָא הֲוָה. הַהוּא קֵיסָר דַהֲוָה סָנֵי לִיהוּדָאֵי. אָמַר לְהוּ לַחֲשׁוּבֵי דְּמַלְכוּתָא: מִי שֶׁעָלְתָה נִימָא בְּרַגְלוֹ, יִקְטְעֶנָּה וְיִחְיֶה אוֹ יַנִּיחֶנָּה וְיִצְטַעֵר? אָמְרוּ לוֹ: יִקְטְעֶנָּה וְיִחְיֶה. אֲמַר לֵיהּ קְטִיעָא בַּר שָׁלוֹם: חֲדָא, דְּלָא מְכַלִית לְהוּ לְכוּלְהוּ דְלֵיתְנְהוּ גַּבָּךְ, דִּכְתִיב: "כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם ה"' (זכריה ב, י). מַאי קָאָמַר, אִילֵימָא דְּבַדְרְתִינָן בְּאַרְבַּע רוּחֵי עָלְמָא, בְּאַרְבַּע רוּחוֹת מִבָּעֵי לֵיהּ? אֶלָּא, כְּשֵׁם שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא רוּחוֹת, כָּךְ אִי־אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא יִשְׂרָאֵל.
נימא. בשר מת ומצטער: ויחיה. ויברא:
וְעוֹד, דִּקָרוּ לָךְ מַלְכוּתָא קְטִיעָתָא. אֲמַר לֵיהּ: מֵימַר שַׁפִּיר קָאָמֶרֶת וּמִיהוּ כָּל דְּזָכֵי (פירוש: נוצח) לְמַלְכָּא, שָׁדוּ לֵיהּ לְקִמוֹנְיָא חֲלִילָא. כִּדְנָקִיט לֵיהּ וְאָזִיל, אָמְרָה לֵיהּ הַהִיא מַטְרוֹנִיתָא: וַי לָהּ לְאִילְפָא (פירוש: ספינה) דְּאַזְלָא בְּלָא מִכְסָא. נָפַל עַל רֵישָׁא דְּעָרְלְתֵיהּ וְקָטְעָה. אָמַר: יְהָבִית מִכְסָאִי חֲלָפִית וְעָבְרִית. כִּי קָא שָׁדֵי לֵיהּ, אָמַר: כָּל נִכְסָאִי לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. יָצָא רַבִּי עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: "וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו" (ויקרא כד, ט), מֶחֱצָה לְאַהֲרֹן וּמֶחֱצָה לְבָנָיו. יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה: קְטִיעָא בַּר שָׁלוֹם מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת (כגון קטיעא בר שלום) וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁנִים רַבּוֹת (כגון אנטונינוס).
מלכותא קטיעתא. שתחסר אומה א' שלא תמשול עליהם: קמוניא חלילא. בית חלול ומלא עפר: בלא מיכסא. כלומר אוי לך הואיל ועליהן אתה נהרג ולא מלת את עצמך ותטול חלק עמהם: לאהרן ולבניו. בלחם הפנים כתיב מחצה לאהרן ומחצה לבניו וה"נ השוה אותי נגד כולן שהזכיר שמי לבד:
וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק בַּתְרָא דְּתַעֲנִית (כט, א): תַּנְיָא: כְּשֶׁחָרַשׁ טוֹרְנוּסְרוֹפוּס אֶת הָאוּלָם, נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְהָרְגוֹ. בָּא אוֹתוֹ הַהֶגְמוֹן וְעָמַד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְאָמַר: בַּעַל הַחֹטֶם מְבַקְּשִׁין, בַּעַל הַחֹטֶם מְבַקְּשִׁין. אָזַל רַבָּן גַּמְלִיאֵל טָשָׁא מִינַייהוּ. אָזַל לְגַבֵּיהּ אוֹתוֹ הֶגְמוֹן בְּצִנְעָה, אֲמַר לֵיהּ: אִי מַצִּילְנָא לָךְ, מַיתִיתָא לִי לְעָלְמָא דְּאָתִי? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אֲמַר לֵיהּ: אִשְׁתַּבַּע לִי. אִשְׁתַּבַּע לֵיהּ. סָלִיק לְאִיגְרָא נָפִיל וּמִית. וּגְמִירֵי דְּכָל הֵיכָא דְּגָזְרֵי גְזֵרְתָּא וּמִית חַד מִינַייהוּ מְבַטְלֵי לָהּ לִגְזֵרְתָא. יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה: מְזֻמָּן אוֹתוֹ הֶגְמוֹן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
בעל החוטם. מה חוטם מיפה את הפנים כן הוא מיפה בני דורו כלומר קצין שבדורו מתבקש להרגו וברמז אמר לו שלא יכירו בו אנשי המלך: טשא. החביא: אזל. ההגמון לגבי רבן גמליאל בצינעא: מית חד מינייהו. מן היועצים וסבורים שאירע להם בשביל שהרעו לגזור:
לְפִיכָךְ כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת לְהָבִין, יַבִּיט וְיִרְאֶה אֵיךְ חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ בְּכָל מַה שֶּׁיַעֲמֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיַּחְמֹד חַיֵּי הַגּוּף, יַחְשֹׁב אֵיךְ יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר וְטוֹב לוֹ לָמוּת אוֹ לֵהָרֵג קֹדֶם יוֹמוֹ וִיחִי לְעוֹלָם נַפְשׁוֹ, וְלֹא שֶׁיִּחְיֶה גוּפוֹ זְמַן מוּעָט וְיַהֲרֹס אֱמוּנָתוֹ וְיַכְרִית נַפְשׁוֹ לָעַד.
עַל כֵּן יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לִפְתֹּחַ עֵין שִׂכְלוֹ וְיִמְאַס בְּהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה וְאַל יְקַנֵּא בְּשׁוּם אָדָם הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ רָעָה וְנִפְסֶדֶת לַגוּף וְלַנֶּפֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁיִּדְמֶה שֶׁהוּא מַצְלִיחַ לְפִי שָׁעָה. וְיָשִׂים כָּל חֶשְׁקוֹ לֶאֱהֹב וְלַעֲבֹד לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלִלְמֹד מִדּוֹתָיו וְלָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם, וּבָזֶה יַשִּׂיג לְמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וְיִתְעַדֵּן בַּטּוֹב הַנִּצְחִי בְּמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה, שֶׁאֵין עוֹלִין לָהּ אֶלָּא הַמְּזֻמָּנִים לָהּ, שֶׁנִּקְרֵאת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בַּתְרָא פֶּרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה (עה, ב): מַאי "וְעַל־מִקְרָאֶהָ"? (ישעיה ד, ה) (בישעיהו, קודם פרשת "אשירה נא" [שם ה, א], רישיה דקרא: "וברא ה' על כל־מכון הר־ ציון ועל־מקראה ענן יומם וגו"' (שם ד, ה), פשטיה לימות המשיח יראה על בתי החכמים) אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא כִירוּשָׁלַיִם שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה, יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל עוֹלָם הַבָּא. יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה, כָּל הָרוֹצֶה לַעֲלוֹת עוֹלֶה, וְשֶׁל עוֹלָם הַבָּא, אֵין עוֹלִין לָהּ אֶלָּא הַמְּזֻמָּנִין.
סליק נר ראשון
וְנֶחְלָק לַעֲשָׂרָה כְלָלִים
כְּלָל א, שֶׁלֹּא יֵשֵׁב בְּמוֹשָׁב לֵצִים; כְּלָל ב, שֶׁלֹּא יְדַבֵּר שֶׁקֶר; כְּלָל ג, שֶׁלֹּא יַחֲנִיף; כְּלָל ד, שֶׁלֹּא יְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע; כְּלָל ה, שֶׁלֹּא יַלְבִין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים; כְּלָל ו, שֶׁלֹּא יְגַלֶּה סוֹד; כְּלָל ז, שֶׁלֹּא יַחֲזִיק בְּמַחְלֹקֶת; כְּלָל ח, שֶׁלֹּא יְמַלֵּא שְׂחוֹק פִּיו; כְּלָל ט, שֶׁלֹּא יַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה; כְּלָל י, שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בְּדִבְרֵי חִלּוּל הַשֵּׁם.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5