הלכות רוצח ושמירת נפש – פרק שנים עשר – היד החזקה לרמב"ם

א בְּהֵמָה חַיָּה אוֹ עוֹף שֶׁנְּשָׁכָן הַנָּחָשׁ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אוֹ שֶׁאָכְלוּ סַם הַמֵּמִית הָאָדָם קֹדֶם שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה בְּגוּפָן הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים מִשּׁוּם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת. לְפִיכָךְ בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף שֶׁנִּמְצְאוּ חֲתוּכֵי רַגְלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻתָּרִין מִשּׁוּם טְרֵפָה הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם סַכָּנָה שֶׁמָּא אֶחָד מִזּוֹחֲלֵי עָפָר נְשָׁכָן עַד שֶׁיִּבָּדְקוּ. כֵּיצַד בּוֹדְקָן. צוֹלֶה אוֹתָן בְּתַנּוּר. אִם לֹא נִתְחַתֵּךְ הַבָּשָׂר וְלֹא נִשְׁתַּנָּה מִשְּׁאָר הַצָּלִי הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין:

כסף משנה בהמה חיה או עוף שנשכן הנחש. משנה סוף פרק אלו טריפות (חולין דף נ"ח:). ומה שכתב או שאכלו סם המות הממית האדם הרי אלו אסורים. שם בגמרא וכתב רבינו דהיינו דוקא קודם שישתנה בגופו כלומר שאם שהה עד שנשתנה בגופו שוב אינו מזיק. ומה שכתב לפיכך בהמה חיה ועוף שנמצאו חתוכי רגלים וכו' עד הרי אלו מותרים. עובדא שם (דף נ"ט):

ב וְכֵן נִקּוּרֵי תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְהַקִּשּׁוּאִים וְהַדִּלּוּעִין וְהָאֲבַטִּיחִין וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת אֲפִלּוּ הָיוּ גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר בֵּין תְּלוּשִׁין בֵּין מְחֻבָּרִין וַאֲפִלּוּ הָיוּ בְּתוֹךְ הַכְּלִי כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לֵחָה וְנִמְצָא נָשׁוּךְ אָסוּר שֶׁמָּא [א] נָחָשׁ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נְשָׁכוֹ. וַאֲפִלּוּ רָאָה צִפּוֹר אוֹ עַכְבָּר יוֹשֵׁב וּמְנַקֵּר הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין שֶׁמָּא בִּמְקוֹם נֶקֶב נִקַּב:

כסף משנה וכן נקורי תאנים וכו'. משנה פרק ח' דתרומות. ומ"ש ואפילו ראה צפור וכו'. פ"ק דחולין (דף ט'):

ג תְּאֵנָה אוֹ עֵנָב שֶׁנִּטַּל הָעֹקֶץ שֶׁלָּהֶן אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גִּלּוּי. לְפִיכָךְ אוֹכֵל אָדָם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים בַּלַּיְלָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. תְּאֵנָה נְקוּרָה שֶׁיָּבְשָׁה וְנַעֲשֵׂית גְּרוֹגֶרֶת וּתְמָרָה נְקוּרָה שֶׁיָּבְשָׁה שְׁתֵּיהֶן מֻתָּרוֹת:

כסף משנה ומ"ש תאנה או ענב וכו'. בפ"ב דע"ז (דף ל':) ופ"ח דתרומות בירושלמי:

ד אָסוּר לְאָדָם לִתֵּן [ב] מָעוֹת אוֹ דִּינָרִים לְתוֹךְ פִּיו שֶׁמָּא יֵשׁ עֲלֵיהֶן רֹק יָבֵשׁ שֶׁל מֻכֵּי שְׁחִין אוֹ מְצֹרָעִין אוֹ זֵעָה. שֶׁכָּל זֵעַת אָדָם [ג] סַם הַמָּוֶת חוּץ מִזֵּעַת הַפָּנִים:

כסף משנה אסור לאדם ליתן מעות וכו'. בירושלמי פרק ח' דתרומות א"ר אמי צריכין למיחש למה דברייתא חששין אסור למיתן פריטין גו פומא תבשילא תותי ערסא x פיסתא תחות שיחיא מיצנע סכינא גו פוגלא סכינא גו אתרוגא א"ר יוסי בר בון כל זיעא דנפקא מבר נש סם המות הוא חוץ מזיעת הפנים:

ה * וְכֵן לֹא יִתֵּן אָדָם פַּס יָדוֹ תַּחַת שֶׁחְיוֹ [ד] שֶׁמָּא נָגַע בְּיָדוֹ בִּמְצֹרָע אוֹ בְּסַם רַע שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת. * וְלֹא יִתֵּן הַתַּבְשִׁיל תַּחַת הַמִּטָּה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹסֵק בִּסְעוּדָה שֶׁמָּא יִפּל בּוֹ דָּבָר הַמַּזִּיק וְהוּא אֵינוֹ רוֹאֵהוּ:

ההראב"ד וכן לא יתן אדם פס ידו וכו'. א"א בירושלמי אסור למיתן פיסתא תותי בי שחיא ומפרשין חתיכה של בשר או של לחם מפני הזיעה עכ"ל: ולא יתן התבשיל וכו'. א"א גם זה בירושלמי ומפרשים משום רוח רעה:

כסף משנה וכתב הראב"ד וכן לא יתן אדם פס וכו'. א"א בירושלמי אסור למיתן פיסתא וכו'. ועל מ"ש רבינו וכן לא יתן התבשיל תחת המטה כתב א"א גם זה בירושלמי ומפרשין מפני רוח רעה. ועל מ"ש וכן לא ינעוץ הסכין וכו'. כתב גם זה מפרשים משום בזוי שעושה מהם תיק לסכין עכ"ל. ואין הכרח לפירוש זה יותר מזה וירא שמים יצא את כולם:

ו * וְכֵן לֹא יִנְעֹץ הַסַּכִּין בְּתוֹךְ הָאֶתְרוֹג אוֹ בְּתוֹךְ הַצְּנוֹן שֶׁמָּא יִפּל אָדָם עַל חֻדָּהּ וְיָמוּת. וְכֵן אָסוּר לָאָדָם לַעֲבֹר תַּחַת קִיר נָטוּי אוֹ עַל גֶּשֶׁר רָעוּעַ אוֹ לִכָּנֵס לְחֻרְבָּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ מִשְּׁאָר הַסַּכָּנוֹת אָסוּר לַעֲבֹר בִּמְקוֹמָן:

ההראב"ד וכן לא ינעוץ וכו'. א"א גם זה מפרשים משום ביזוי שעושה מהן תיק לסכין:

כסף משנה וכן אסור לעבור תחת קיר נטוי. בפ"ק דראש השנה (דף ט"ז:). ומ"ש או ליכנס לחורבה. בפ"ק דברכות (דף ג'):

ז וְכֵן אָסוּר לִיהוּדִי לְהִתְיַחֵד עִם הָעַכּוּ"ם מִפְּנֵי שֶׁהֵן חֲשׁוּדִים עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְלֹא יִתְלַוֶּה עִמָּהֶן בַּדֶּרֶךְ. פָּגַע עַכּוּ"ם בַּדֶּרֶךְ [ה] מַחְזִירוֹ לִימִינוֹ. הָיוּ עוֹלִין בְּמַעֲלֶה אוֹ יוֹרְדִים בִּירִידָה לֹא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה וְעַכּוּ"ם לְמַעְלָה אֶלָּא יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְעַכּוּ"ם לְמַטָּה שֶׁמָּא יִפּל עָלָיו לַהֲמִיתוֹ. וְאַל יָשֹׁחַ לְפָנָיו שֶׁמָּא יָרֹץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ:

ח אִם שְׁאָלוֹ לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ יַרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁהִרְחִיב יַעֲקֹב לְעֵשָׂו שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לג-יד) 'עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה':

כסף משנה (ז-ח) וכן אסור ליהודי להתייחד עם העכו"ם וכו' עד אל אדוני שעירה. בפרק ב' דעבודה זרה (דף כ"ה:):

ט אָסוּר לִקַּח רְפוּאָה מִן הָעַכּוּ"ם אֶלָּא אִם כֵּן נִתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּחְיֶה. וְאָסוּר לְהִתְרַפְּאוֹת [ו] מִן הָאֶפִּיקוֹרוֹס וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁמָּא יִמָּשְׁכוּ אַחֲרָיו. וּמֻתָּר לִקַּח רְפוּאָה מִן הָעַכּוּ"ם לִבְהֵמָה אוֹ לְמַכָּה שֶׁבַּגּוּף מִבַּחוּץ כְּגוֹן מְלוּגְמָא וּרְטִיָּה. וְאִם הָיְתָה מַכָּה שֶׁל סַכָּנָה אָסוּר לִקַּח מִמֶּנּוּ. וְכָל מַכָּה שֶׁמְּחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת אֵין מִתְרַפְּאִין מֵהֶם:

כסף משנה אסור ליקח רפואה מן העכו"ם וכו'. שם אמר ר"י וכו' ספק חי ספק מת אין מתרפאין מהם ודאי מת מתרפאין מהם הא איכא חיי שעה לחיי שעה לא חיישינן וכו' מיתיבי לא ישא ויתן אדם עם האפיקורוסים ואין מתרפאין מהם אפילו לחיי שעה וכו' שאני אפיקורסות דמשכא ואתי לממשך בתרייהו. ומה שכתב ומותר ליקח רפואה מן העכו"ם לבהמה וכו'. משנה שם מתרפאין מהם [ובגמרא] ואיכא דאמרי וכו' אמר רבי יוחנן כל מכה של חלל אין מתרפאין מהם מאי בינייהו איכא בינייהו גב היד וגב הרגל דאמר רב אדא בר מתנא אמר רב גב היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל ומחללין עליהן את השבת ופסק רבינו כלישנא קמא להחמיר בסכנת נפשות וכ"ש דמסתבר טעמיה. ולזה נתכוון עוד במה שכתב ואם היתה של סכנה אסור ליקח ממנו כלומר אפילו שהמכה מבחוץ אם היתה של סכנה כגון גב היד וגב הרגל אסור ליקח ממנו:

י וּמֻתָּר לִשְׁאוֹל לְרוֹפֵא עַכּוּ"ם וְיֹאמַר לוֹ סַם פְּלוֹנִי יָפֶה לְךָ וְכָךְ וְכָךְ תַּעֲשֶׂה אֲבָל לֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ:

כסף משנה ומה שכתב ומותר לשאול לרופא עכו"ם וכו'. גם זה שם ומפרש טעמא דסבר דמשאיל לי משאיל לאיניש אחרינא ואתי ההוא גברא לאורועי נפשיה:

יא וְאָסוּר לְהִסְתַּפֵּר מֵהֶן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ. אִם הָיָה אָדָם [ז] חָשׁוּב מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיָרֵא לְהָרְגוֹ. וְאִם דִּמָּה לְעַכּוּ"ם שֶׁהוּא אָדָם חָשׁוּב כְּדֵי שֶׁיְּפַחֵד מִמֶּנּוּ וְלֹא יַהַרְגֶנּוּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִסְתַּפֵּר מִמֶּנּוּ:

כסף משנה ואסור להסתפר מהם. משנה שם וכחכמים ואמרינן בגמרא (דף כ"ט) שאם ישראל רואה במראה מותר להסתפר מהם אפי' ברה"י משום דע"י המראה מתחזי כאדם חשוב ומתיירא להורגו:

יב אָסוּר לִמְכֹּר לְעַכּוּ"ם כָּל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה וְאֵין מַשְׁחִיזִין לָהֶם אֶת הַזַּיִן וְאֵין מוֹכְרִין לָהֶן לֹא סַכִּין וְלֹא קוֹלָרִין וְלֹא כְּבָלִים [שֶׁל בַּרְזֶל] וְלֹא שַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הִינְדּוּאָה וְלֹא דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת וְלֹא כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֵזֶק לָרַבִּים. אֲבָל מוֹכְרִין לָהֶן תְּרִיסִין שֶׁאֵינָן אֶלָּא לְהָגֵן:

יג וּכְשֵׁם שֶׁאָסְרוּ לִמְכֹּר לְעַכּוּ"ם כָּךְ אָסְרוּ לִמְכֹּר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁמּוֹכֵר לְעַכּוּ"ם. וּמֻתָּר לִמְכֹּר כְּלֵי זַיִן לְחַיִל שֶׁל בְּנֵי הַמְּדִינָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְגִנִּין עַל יִשְׂרָאֵל:

יד כָּל שֶׁאָסוּר לִמְכֹּר לְעַכּוּ"ם אָסוּר לִמְכֹּר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא לִסְטִים מִפְּנֵי שֶׁנִּמְצָא מַחֲזִיק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה וּמַכְשִׁילוֹ. וְכֵן כָּל הַמַּכְשִׁיל עִוֵּר בְּדָבָר וְהִשִּׂיאוֹ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת אוֹ שֶׁחִזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה שֶׁהוּא עִוֵּר וְאֵינוֹ רוֹאֶה דֶּרֶךְ הָאֱמֶת מִפְּנֵי תַּאֲוַת לִבּוֹ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט-יד) 'וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁל'. הַבָּא לִטּל מִמְּךָ עֵצָה תֵּן לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ:

כסף משנה (יב-יד) אסור למכור כל כלי המלחמה וכו' עד לישראל שהוא לסטים. בפירקא קמא דעבודה זרה (דף ט"ו:): ומה שכתב וכן כל המכשיל עור וכו'. .

טו וְאָסוּר לְהַשִּׂיא עֵצָה טוֹבָה לְעַכּוּ"ם אוֹ לְעֶבֶד רָשָׁע. וַאֲפִלּוּ לְהַשִּׂיאוֹ עֵצָה שֶׁיַּעֲשֶׂה דְּבַר מִצְוָה וְהוּא עוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ אָסוּר. וְלֹא נִתְנַסָּה דָּנִיֵּאל אֶלָּא עַל שֶׁהִשִּׂיא עֵצָה לִנְבוּכַדְנֶצַּר לִתֵּן צְדָקָה שֶׁנֶּאֱמַר לָהֶן (דניאל ד-כד) 'מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ':

כסף משנה ואסור להשיא עצה טובה לעכו"ם או וכו'. בפרק קמא דבתרא (דף ד') וכשינויא בתרא דקאמר ואי בעית אימא שאני בית המקדש דאי לאו מלכותא לא מתבני:

מתוך היד החזקה לרמב"ם – משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון – ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט"א