הלכות סנהדרין והעונשין המסורים להם – פרק חמשה עשר – היד החזקה לרמב"ם

א כֵּיצַד מִצְוַת הַנִּסְקָלִין. רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת מַפְשִׁיטִין אֶת הַמְחֻיָּב סְקִילָה בְּגָדָיו וּמְכַסִּין עֶרְוָתוֹ מִלְּפָנָיו. וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת [א] עֲרֻמָּה אֶלָּא בְּחָלוּק אֶחָד. וּבֵית הַסְּקִילָה גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת עוֹלֶה לְשָׁם הוּא וְעֵדָיו וְיָדָיו אֲסוּרוֹת. וְאֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו מֵאֲחוֹרָיו וְהוּא נֶהֳפָךְ וְנוֹפֵל עַל לִבּוֹ לָאָרֶץ. אִם מֵת בָּהּ יָצָא שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר (שמות יט-יג) 'סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה' הִנֵּה הִשְׁוָה הַנִּסְקָל שֶׁנָּפַל אֶת הָאֶבֶן עָלָיו עִם הַנִּדְחָף שֶׁנָּפַל הוּא בְּעַצְמוֹ עַל הָאָרֶץ. וְאִם לֹא מֵת מִדְּחִיפָה זוֹ מַגְבִּיהִין הָעֵדִים אֶבֶן שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת שָׁם מַשָּׂא שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְהָעֵד הַשֵּׁנִי מַרְפֶּה אֶת יָדוֹ וּמַשְׁלִיךְ הָאֶבֶן עַל לִבּוֹ. אִם מֵת בּוֹ יָצָא וְאִם לָאו רְגִימָתוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז-ז) 'יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה':

כסף משנה כיצד מצות הנסקלים וכו' עד ויד כל העם באחרונה. משנה פרק נגמר הדין (דף מ"ה). ומה שכתב ומכסין ערותו מלפניו הכי איתא במשנה האיש מכסין אותו מלפניו והאשה מלפניה ומאחריה דברי ר' יהודה וחכמים אומרים האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה וסבירא ליה לרבינו דלא פליגי אלא באשה אבל באיש כולי עלמא מודו דמכסין אותו מלפניו ואף על פי שהוא מכוסה מלפניו קראוהו ערום ופסק כחכמים. ומה שכתב שהרי נאמר סקול יסקל וכו'. שם בגמרא. ומה שכתב ואם לא מת מדחיפה זו מגביהים העדים אבן שהיתה מונחת שם משא שני בני אדם והעד השני מרפה ידו וכו'. ברייתא שם ותמהני למה לא כתב רבינו כמו ששנינו במשנה דוחפו על מתניו כלומר דוחפו על מתניו מאחוריו והוא נהפך ונופל על לבו וחוזר והופכו על מתניו וכתב רש"י הטעם שכשהוא מושכב פרקדן מגונה יותר ואפשר גם כן שהטעם כדי שיהיה לבו לצד מעלה שבכדי שהעד השני יטול את האבן ויתנה על לבו ולפיכך לא חשש רבינו לכתבו מכיון שכתב בסמוך מגביהין העדים אבן וכו' ומשליך האבן על לבו שפשיטא שאז לבו לצד מעלה גם קיצר שלא פירש שדוחפין אותו מעומד כדי שיפול ממקום יותר גבוה כי כך אמרו בגמרא:

ב עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אֵין סוֹקְלִין אוֹתוֹ אֶלָּא עַל שַׁעַר שֶׁעָבַד בּוֹ. וְאִם הָיְתָה עִיר שֶׁרֻבָּהּ עַכּוּ"ם סוֹקְלִין אוֹתוֹ עַל פֶּתַח בֵּית דִּין. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אֶל שְׁעָרֶיךָ זֶה שַׁעַר שֶׁעָבַד בּוֹ וְלֹא שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בּוֹ:

כסף משנה עובד ע"ז וכו'. ברייתא בכתובות פרק נערה (דף מ"ה:) ופירוש שער שעבד בו היינו שער העיר שעבד בה:

ג מִצְוַת הַנִּשְׂרָפִין הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בְּזֶבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו וְנוֹתְנִים סוּדָר קָשֶׁה לְתוֹךְ הָרַךְ וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ. וּשְׁנֵי עֵדָיו זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו. וּמַתִּיכִים אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעוֹפֶרֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְהוּא זוֹרֵק לְתוֹךְ פִּיו וְהִיא יוֹרֶדֶת וְשׂוֹרֶפֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו:

כסף משנה מצות הנשרפין כו' עד שתצא נפשו. משנה פרק ד' מיתות (דף נ"ב):

ד מִצְוַת הַנֶּהֱרָגִין מַתִּיזִין אֶת רֹאשׁוֹ בְּסַיִף כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּלָכִים עוֹשִׂים:

ה מִצְוַת הַנֶּחְנָקִין מְשַׁקְּעִין אֶת הַמְחֻיָּב בְּזֶבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשֶׁה לְתוֹךְ הָרַךְ וְכוֹרְכִין עַל צַוָּארוֹ זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ:

ו מִצְוַת עֲשֵׂה לִתְלוֹת [ב] אֶת הַמְגַדֵּף וְעוֹבֵד עַכּוּ"ם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא-כג) 'כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי' הֲרֵי מְגַדֵּף אָמוּר וּבְעוֹבֵד עַכּוּ"ם נֶאֱמַר (במדבר טו-ל) 'אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף'. וְהָאִישׁ נִתְלֶה [ג] וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא-כב) 'כִּי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ':

כסף משנה מצות עשה לתלות את המגדף ועובד ע"ז וכו'. משנה שם (דף ה':) כל הנסקלים נתלים דברי ר"א וחכ"א אינו נתלה אלא המגדף והעובד ע"ז וידוע דהלכה כחכמים: והאיש נתלה וכו'. ג"ז שם ופסק כחכמים:

ז כֵּיצַד מִצְוַת הַנִּתְלִין. אַחַר שֶׁסּוֹקְלִין אוֹתָן מְשַׁקְּעִין אֶת הַקּוֹרָה בָּאָרֶץ וְעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנָּה וּמַקִּיפִין שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ לָזוֹ וְתוֹלֵהוּ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה וּמַתִּירִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאִם לָן עוֹבְרִין עָלָיו בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא-כג) 'לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ':

כסף משנה כיצד מצות הנתלין וכו' עד אינו עובר עליו. משנה שם (דף מ"ו). ומ"ש ותולהו סמוך לשקיעת החמה יצא לו ממה שאמרו שם (ע"ב) בברייתא משהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה וגומרין דינו וממיתין אותו ואחר כך תולין אותו. ויש לדקדק שרבינו לא כתב שממיתין אותו סמוך לשקיעת החמה כמו שאמרו בברייתא אלא כתב ותולהו סמוך לשקיעת החמה שנראה שאין הקפידא אלא שיתלוהו סמוך לשקיעת החמה וכבר אפשר שימיתוהו מבעוד יום. ויש לומר שמאחר שכתב אחר שסוקלין אז משקעין את הקורה וכו' משמע שתיכף לסקילה תליה וכיון שכתב שתולהו סמוך לשקיעת החמה ממילא משמע שסקילתו הויא קרוב לשקיעת החמה:

ח וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִקְבֹּר אֶת כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין בְּיוֹם הַהֲרִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא-כג) 'כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא'. וְלֹא הֲרוּגֵי בֵּית דִּין בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו:

ט אֵין תּוֹלִין עַל אִילָן הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע אֶלָּא עַל הַתָּלוּשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מְחֻסַּר קְצִיצָה. שֶׁהָעֵץ שֶׁנִּתְלָה עָלָיו נִקְבָּר עִמּוֹ שֶׁלֹּא יְהֵא לוֹ זִכָּרוֹן רַע וְיֹאמְרוּ זֶה הָעֵץ שֶׁנִּתְלָה עָלָיו פְּלוֹנִי. וְכֵן הָאֶבֶן שֶׁנִּסְקַל בָּהּ וְהַסַּיִף שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ הַנֶּהֱרָג וְהַסּוּדָרִין שֶׁחוֹנְקִין בָּהֶן הַכּל נִקְבָּרִין בִּתְפִישַׂת הַנֶּהֱרָג אֲבָל לֹא בַּקֶּבֶר עַצְמוֹ:

כסף משנה אין תולין וכו'. שם תנו רבנן עץ שומע אני בין בתלוש בין במחובר תלמוד לומר קבור מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר קציצה וקבורה ורבי יוסי אומר מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה מי שמחוסר חפירה תלישה וקבורה כלומר דאף נעוץ נתמעט מן המשמע הזה ורבנן תלישה לאו כלום היא כלומר אין כאן חסרון מעשה ומדברי רבינו נראה דדוקא מחובר לקרקע ממעט אבל לא נעוץ ואתי כרבנן: שהעץ שנתלה עליו וכו'. ברייתא שם (דף מ"ה ע"ב) דכל הני נקברים עמו והתניא אין נקברים עמו אמר רב פפא מאי עמו בתפיסתו:

י כָּל הַנִּסְקָלִין שֶׁבַּתּוֹרָה שְׁמוֹנָה עָשָׂר וְאֵלּוּ הֵן. הַבָּא עַל הָאֵם. וְעַל אֵשֶׁת אָב. וְעַל כַּלָּתוֹ. וְעַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה. וְעַל הַזָּכוּר. וְהַשּׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה. וְהָאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ. וְהַמְגַדֵּף. וְעוֹבֵד עַכּוּ"ם. וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּלֶךְ. וּבַעַל אוֹב. וּבַעַל יִדְּעוֹנִי. וְהַמַּסִּית. וְהַמַּדִּיחַ. וְהַמְכַשֵּׁף. וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. וּמְקַלֵּל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ. וּבֶן סוֹרֵר וּמוֹרֶה:

כסף משנה כל הנסקלין וכו' עד סוף הפרק. במשנה פ' ארבע מיתות הוזכרו הנשרפין ונהרגין ופרק הנחנקין הוזכרו הנחנקין:

יא כָּל הַנִּשְׂרָפִין עֲשָׂרָה וְאֵלּוּ הֵן. בַּת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה תַּחַת בַּעְלָהּ. וּבָא עַל בִּתּוֹ. וְעַל בַּת בִּתּוֹ. וְעַל בַּת בְּנוֹ. וְעַל בַּת אִשְׁתּוֹ. וְעַל בַּת בִּתָּהּ. וְעַל בַּת בְּנָהּ. וְעַל חֲמוֹתוֹ. וְעַל אֵם חֲמוֹתוֹ. וְעַל אֵם חָמִיו. וְהוּא שֶׁבָּא עֲלֵיהֶן בְּחַיֵּי אִשְׁתּוֹ. אֲבָל לְאַחַר מִיתַת אִשְׁתּוֹ הֲרֵי הֵן בְּכָרֵת בִּלְבַד בִּכְלַל הָעֲרָיוֹת:

כסף משנה ומה שכתב אבל לאחר מיתת אשתו וכו'. בפרק הנשרפין (דף ע"ו:) פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא ופסק כרבי עקיבא:

יב הַנֶּהֱרָגִין שְׁנַיִם. הָרוֹצֵחַ וְהַנִּדָּח:

יג הַנֶּחְנָקִין שִׁשָּׁה וְאֵלּוּ הֵן. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ. הַחוֹבֵל בְּאָבִיו אוֹ בְּאִמּוֹ. וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל. וְזָקֵן מַמְרֵא. וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר. וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. נִמְצְאוּ כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים:

מתוך היד החזקה לרמב"ם – משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון – ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט"א