הלכות נזקי ממון – פרק ששי – היד החזקה לרמב"ם

א אֵיזֶהוּ מוּעָד כָּל שֶׁהֵעִידוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים. אֲבָל אִם נָגַח בְּיוֹם אֶחָד אוֹ נָשַׁךְ אוֹ רָבַץ אוֹ בָּעַט אוֹ נָגַף אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים אֵין זֶה מוּעָד. הֵעִידוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה כִּתֵּי עֵדִים בְּיוֹם אֶחָד הֲרֵי זֶה * סָפֵק אִם הוּעַד אוֹ לֹא הוּעַד:

ההראב"ד ספק אם הועד וכו'. א"א שנגח ג' פעמים בג' ימים עכ"ל:

מגיד משנה אי זהו מועד וכו'. משנה פ' כיצד (דף כ"ג:) ופסק הלכה מבואר בגמ' (דף כ"ד): העידו בו ג' כיתי עדים וכו'. פי' והוא עשה הנגיחות בימים חלוקים וכן פירש הר"א ז"ל בהשגות וז"ל א"א שנגח שלש פעמים בג' ימים ע"כ. ודבר פשוט הוא שזו היא כוונת רבינו והדין בעיא ולא איפשיטא שם:

ב אֵין הֶעָדָה אֶלָּא בִּפְנֵי הַבְּעָלִים וּבִפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-כט) 'וְהוּעַד בִּבְעָלָיו'. וְאֵין הֶעָדָה אֶלָּא בְּבֵית דִּין:

מגיד משנה אין העדה אלא בפני הבעלים וכו'. ברייתא שם:

ג שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וּמִי שֶׁהוּא בִּמְדִינַת הַיָּם שֶׁנָּגְחוּ פְּטוּרִין. אֲבָל בֵּית דִּין מַעֲמִידִין לָהֶם * אַפּוֹטְרוֹפְּסִין וּמְעִידִין בָּהֶן בִּפְנֵי הָאַפּוֹטְרוֹפְּסִין:

ההראב"ד אפוטרופוסין וכו'. א"א אני מפרש לסתם מתני' דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו עכ"ל:

מגיד משנה שור חש"ו וכו'. משנה (דף ל"ט) ומחלוקת בברייתא ופסק כחכמים דברייתא דלא כמתני' לפי שהוא סובר דמתני' יחידאה היא וזהו שאמרו ומעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו תנאי היא ומתני' כסומכוס ורבא. ועוד כתוב בהשגות א"א אני מפרש לסתם מתני' וכו':

כסף משנה שור של חש"ו וכו'. כתב ה"ה ומ"ש רבינו משלם נזק שלם מן המעולה שבנכסי אפטרופסין מח' בגמ' וכו' ופסק כר' חנינא. וטעמו משום דאמר בגמ' (דף ל"ט) דר"י בר חנינא דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא:

ד הִזִּיקוּ אַחַר שֶׁהוּעֲדוּ בִּפְנֵי אַפּוֹטְרוֹפְּסִין אִם עֲדַיִן הוּא תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק מִגּוּפוֹ וְאִם הוּעַד בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְאַחַר כָּךְ הִזִּיק מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם מִן הַיָּפֶה שֶׁבְּנִכְסֵי אַפּוֹטְרוֹפְּסִין. וְלִכְשֶׁיִּגְדְּלוּ הַיְתוֹמִים יַעֲשׂוּ דִּין עִם הָאַפּוֹטְרוֹפְּסִין וִישַׁלְּמוּ לָהֶן:

מגיד משנה ומה שאמר רבינו משלם נזק שלם מן המעולה שבנכסי אפוטרופוסין. מחלוקת בגמרא ר"י אומר מעליית יתומים ורבי יוסי בר חנינא אמר מעליית אפוטרופסין ופסק כרבי יוסי בר חנינא ור"ח פסק כר"י:

ה שְׁוָרִים שֶׁמְּשַׂחֲקִין בָּהֶן וּמְלַמְּדִין אוֹתָן לִגַּח זֶה אֶת זֶה אֵינָם מוּעָדִים זֶה לָזֶה. וַאֲפִלּוּ הֵמִיתוּ אֶת הָאָדָם אֵינָן חַיָּבִין מִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר * (שמות כא-כח) 'כִי יִגַּח' לֹא שֶׁיַּגִּיחוּהוּ:

ההראב"ד כי יגח וכו'. א"א ולמה לא וליהוי כשור שהוא מועד לשופרות ועוד שכבר פסק למעלה משסה כלבו של חבירו בחבירו חייב בעל הכלב עכ"ל:

מגיד משנה שוורים שמשחקין בהן וכו'. זה שור האצטדין האמור במשנה (דף ל"ט) שאינו חייב מיתה. ועל מה שכתב אין מעידין זה לזה כתוב בהשגות א"א ולמה לא וכו'. ותימה הוא שהרי רבינו ז"ל כבר נזהר מזה ואמר למעלה פ"ב בעל הכלב חייב ח"נ וכן הוא האמת וכמ"ש וג"כ פשוט הוא שאינו דומה למועד לשופרות לפי שאלו ממש מכוונין לנגחן וכיון שהם פטורים מן המיתה דין הוא שלא יעשו מועדין:

ו שׁוֹר שֶׁהוּעַד וְנִמְכַּר אוֹ נִתַּן בְּמַתָּנָה חָזַר לְתַמּוּתוֹ שֶׁהָרְשׁוּת שֶׁנִּשְׁתַּנֵּית מְשַׁנָּה דִּינוֹ. אֲבָל אִם הִשְׁאִילוֹ אוֹ מְסָרוֹ לְשׁוֹמֵר הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקָתוֹ. וְכֵן שׁוֹר שֶׁהוּעַד בִּפְנֵי אַפּוֹטְרוֹפְּסִין וְנִתְפַּקֵּחַ הַחֵרֵשׁ וְנִשְׁתַּפָּה הַשּׁוֹטָה וְהִגְדִּיל הַקָּטָן אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלוּ הָאַפּוֹטְרוֹפְּסִין הֲרֵי הֵן מוּעָדִין בְּחֶזְקָתָן שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּת בְּעָלִים הֵן:

מגיד משנה שור שהועד ונמכר כו'. שם פרק שור שנגח ד' וה' (דף מ':) מחלוקת אם רשות משנה אם לאו ופסק כרב פפא דהוא בתרא ואוקימתיה בתרייתא דאמר דכולה ברייתא דרשות משנה אתייא והשאילו היינו טעמא דכ"מ שהלך שם בעליו עליו וזהו הטעם לשור שהועד בפני אפוטרופסין וכר' יוסי (דף ל"ט) דאמר הרי הוא בחזקתו אע"ג דמעיקרא אוקימנא הך דר' יוסי משום רשות אינה משנה ואנן קי"ל משנה רב פפא אמר חרש אע"ג דבעלמא משנה הכא לא. זהו דעת רבינו ולא ראיתי חולק:

ז בְּהֵמָה שֶׁהוּעֲדָה וְחָזְרָה בָּהּ מִדָּבָר שֶׁהוּעֲדָה לוֹ חָזְרָה לְתַמּוּתָהּ. כֵּיצַד. שׁוֹר שֶׁהוּעַד לִגַּח וְחָזַר שֶׁלֹּא לִגַּח אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹגֵף הֲרֵי זֶה תָּם לִנְגִיחָה. וּמֵאֵימָתַי הוּא חֲזָרָתוֹ עַד שֶׁיִּהְיוּ הַתִּינוֹקוֹת מְמַשְׁמְשִׁין בּוֹ וְאֵינוֹ נוֹגֵחַ. וְכֵן בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁהוּעַד לָהֶן עַד שֶׁיְּמַשְׁמְשׁוּ בּוֹ וְלֹא יִהְיֶה עוֹשֶׂה אוֹתָן:

מגיד משנה בהמה שהועדה וכו' ומאימתי היא חזרתו וכו'. משנה ופסק הלכה בגמרא פרק כיצד הרגל (דף כ"ד):

ח שׁוֹר שֶׁהוּא מוּעָד לְמִינוֹ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מוּעָד לְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. הוּעַד לְאָדָם אֵינוֹ מוֹעֵד לִבְהֵמָה. הוּעַד [א] לִקְטַנִּים אֵינוֹ מוּעָד לִגְדוֹלִים. לְפִיכָךְ אִם הִזִּיק אֶת מִין שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם וְאִם הִזִּיק לִשְׁאָר הַמִּינִין מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק. הָיָה מוּעָד לְשַׁבָּתוֹת אֵינוֹ מוּעָד לִימוֹת הַחל וְאִם הִזִּיק בְּשַׁבָּתוֹת מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם וּבִימוֹת הַחל מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק. וּמֵאֵימָתַי הִיא חֲזָרָתוֹ מִשֶּׁיְּמַשְׁמְשׁוּ הַתִּינוֹקוֹת בּוֹ בַּיּוֹם שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ וְלֹא יִהְיֶה מַזִּיק נֵזֶק שֶׁהוּעַד לוֹ:

מגיד משנה שור שהוא מועד למינו וכו'. פרק שור שנגח ד' וה' (דף ל"ז) ופסק כרב פפא וכן פסקו רבינו חננאל והרב אלפסי ז"ל ויש חולקין: הועד לאדם אינו מועד לבהמה. שם משנה ומבואר בגמרא. ומועד לקטנים. משנה וגמרא שם וקטנים וגדולים במין אחד קאמר: היה מועד לשבתות אינו וכו'. משנה שם. ומ"ש שחזרתו משיהיו התינוקות ממשמשין בו. אע"פ שיש במשנה משיחזור בו שלשת ימי שבתות ר"י אמרה ולא קי"ל כוותיה בחזרה כדאיתא פרק כיצד (דף כ"ד) כמ"ש:

ט נָגַח שׁוֹר הַיּוֹם וַחֲמוֹר לְמָחָר וְגָמָל בְּיוֹם שְׁלִישִׁי נַעֲשָׂה מוּעָד לַכּל. רָאָה שׁוֹר הַיּוֹם וּנְגָחוֹ. וּלְמָחָר רָאָה שׁוֹר וְלֹא נְגָחוֹ. וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי רָאָה שׁוֹר וּנְגָחוֹ. וּבָרְבִיעִי רָאָה שׁוֹר וְלֹא נְגָחוֹ. וּבַחֲמִישִׁי רָאָה שׁוֹר וּנְגָחוֹ. וּבַשִּׁשִּׁי רָאָה שׁוֹר וְלֹא נְגָחוֹ. נַעֲשָׂה מוּעָד לְסֵרוּגִין לִשְׁוָרִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה נגח שור היום וחמור למחר וכו' נעשה מועד לכל. בלשון הזה בעצמו יש בגמ' ומתוך מ"ש לפנינו נראה שדעתו ז"ל שזה הכל אינו כולל אלא המינין שנגח ולא מין אחר שהרי הזכיר בדין הסירוגין אחד משלשת המינין וכן הזכיר למטה אם לשלשת המינין הוא מועד וכתב שם בהשגות א"א א"נ לכל המינין ע"כ. ובאמת שאין ראיה מכרעת לאחת מן הדעות והתימה בדברי רבינו כשהזכיר בסוף או לשלשת הימים שהיה לו לומר בכל הימים שלא מצינו חלוק מיום ליום אלא משבת ליום חול ויש מפרשים מפני שהוא נח ממלאכה x ובירושלמי נתנו טעם אחר דכיון דחמי לון לובשין מנין נקיים מגיס דעתיה ע"כ. אבל בימות החול לא מצינו חלוק אפשר שדעתו ז"ל שזה כוסת הנדה שכל הימים שוין בהם וכל זמן שהורגלה בימים ידועים אינה קובעת וסת אלא לאותן הימים וטעם הירושלמי אינה אלא למה אחזו במשנה שבתות ואמרי שהוא מצוי יותר אבל הדין שוה בכל הימים. ויתר דברי רבינו בזה הפרק כולם מבוארים הם שם וכבר כתבתי בפ' א' שהוא ז"ל פוסק בכל תיקו דממונא שאם תבע התובע אין מוציאין מידו:

י * רָאָה שׁוֹר הַיּוֹם וּנְגָחוֹ. וּלְמָחָר רָאָה חֲמוֹר וְלֹא נְגָחוֹ. וּבַשְּׁלִישִׁי רָאָה סוּס וּנְגָחוֹ. וּבָרְבִיעִי רָאָה גָּמָל וְלֹא נְגָחוֹ. וּבַחֲמִישִׁי רָאָה פֶּרֶד וּנְגָחוֹ. וּבַשִּׁשִּׁי רָאָה עָרוֹד וְלֹא נְגָחוֹ. נַעֲשָׂה מוּעָד לְסֵרוּגִין לַכּל וְאִם נָגַח בַּיּוֹם שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת הַמִּינִין שֶׁנָּגַח בְּסֵרוּגִין הֲרֵי זֶה מוּעָד:

ההראב"ד ראה שור היום וכו'. כתב הראב"ד על כל בבא ובבא מהם. על בבא ראשון עד שיגח בסירוגין הרי זה מועד כתב ובלבד שלא יגח מין אחד שתי פעמים זו אחר זו. ועל בבא שניה נגח שלשה שוורים וכו' עד או לג' מינים הוא מועד כתב אי נמי לכל המינין. ועל בבא שלישית וכן אם נגח בג' שבתות וכו' עד הימים כתב א"נ לכל הימים:

יא נָגַח בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ זֶה. וּבְשִׁשָּׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שֵׁנִי. וּבְשִׁבְעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁלִישִׁי. אֵינוֹ מוּעָד עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ בַּדִּלּוּג. שָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר וְנָגַח קוֹל שׁוֹפָר וְנָגַח קוֹל שׁוֹפָר וְנָגַח נַעֲשָׂה מוּעָד לְשׁוֹפָרוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

יב נָגַח שְׁלֹשָׁה שְׁוָרִים בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה וּבָרְבִיעִי נָגַח חֲמוֹר וּבַחֲמִישִׁי נָגַח גָּמָל אוֹ שֶׁנָּגַח חֲמוֹר וְגָמָל בַּתְּחִלָּה בִּשְׁנֵי יָמִים זֶה אַחַר זֶה וְאַחַר כָּךְ נָגַח שְׁלֹשָׁה שְׁוָרִים זֶה אַחַר זֶה הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הוּא מוּעָד לִשְׁוָרִים בִּלְבַד אוֹ לִשְׁלֹשֶׁת הַמִּינִין הוּא מוּעָד. וְכֵן אִם נָגַח בְּשָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת זוֹ אַחַר זוֹ וּבְאֶחָד בְּשַׁבָּת וּבְשֵׁנִי בְּשַׁבָּת אוֹ שֶׁנָּגַח בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת וּבְעֶרֶב שַׁבָּת וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת וּבִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת הַבָּאוֹת אַחֲרֶיהָ הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הוּא מוּעָד לְשַׁבָּתוֹת בִּלְבַד אוֹ לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים שֶׁשְּׁנַיִם מֵהֶן חל:

יג וְכָל אֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין מְחַיְּבִין בָּהֶן אֶת הַמַּזִּיק אֶלָּא חֲצִי נֵזֶק. וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק נֵזֶק שָׁלֵם אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ:

מתוך היד החזקה לרמב"ם – משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון – ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט"א