הלכות לשון הרע כלל ז – ו – ספר חפץ חיים

וְאִם אֶחָד בָּא אֶצְלוֹ וּמְסַפֵּר לוֹ אֶת עִנְיָנָיו וּבְתוֹךְ סִפּוּרוֹ סִפֵּר לוֹ אֵיזֶה דָּבָר, שֶׁהוּא גְּנוּת לְעַצְמוֹ וְלַחֲבֵרוֹ, אֵינוֹ מֻתָּר לְהַאֲמִינוֹ, רַק עַל עַצְמוֹ ((יא)) וְלֹא עַל חֲבֵרוֹ.

(יא) ולא על חבירו. וראיה לזה ממה דאמרינן בכתובות (כ"ג ע"ב) אני וחברתי טמאה נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה וע"ש בגמרא דאיירי דליכא עדים דנשבית ומשום הכי אינה נאמנת רק על עצמה ולא על חברתה דעומדת בחזקת טהרה, והכי נמי בענינינו כל סתם איש מישראל עומד בחזקת כשר והגון ואינו נאמן המספר רק על עצמו ולא עליו.

לזכות נשמת רבנו ישראל מאיר הכהן בן דובורושה זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ולזכות כל ישראל החיים ומתים..

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מו"ל ששמו שמור במערכת תורת אמת

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5