((א)) אָסוּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ, אַף שֶׁהוּא אֱמֶת, אֲפִלּוּ בִּפְנֵי יָחִיד. וְכָל שֶׁכֵּן בִּפְנֵי רַבִּים. וְכָל שֶׁיִּתְרָבּוּ הַשּׁוֹמְעִים, יִתְרָבֶּה עֲוֹן הַמְסַפֵּר, מִפְּנֵי שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְגַּנֶה יוֹתֵר עַל יְדֵי זֶה, שֶׁנִּתְפַּרְסֵם גְּנוּתוֹ בִּפְנֵי כַּמָה אֲנָשִׁים, גַּם שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְשִׁיל כַּמָה אֲנָשִׁים בְּאִסוּר שְׁמִיעַת לָשׁוֹן הָרָע {הסכמת כל הפוסקים}.
(א) אסור וכו' אפילו בפני יחיד וכל שכן בפני רבים וכו'. דבר פשוט הוא מצד הסברא, וכן איתא בהדיא בספרי בפרשת כי תצא בפיסקא ער"ה, ובפרשה בהעלותך פיסקא צ"ט עי"ש.
ומפני שכמה אנשים טועין בזה ותולין את עצמן בדברי רבה בר רב הונא דאמר בבבא בתרא (ל"ט ע"א) כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא, לפיכך מצאתי את עצמי מחויב בדבר לבאר דבר זה בעזה"י בכל פרטיו כפי אשר חפשתי ומצאתי בספרי הראשונים ואעתיק פירוש כל אחד על רבה בר רב הונא הנ"ל ומזה יהיה תועלת רב לכמה עיקרים שבהלכה זו, ומזה תדע שמה שכתבתי בפנים לאו דעת יחידאה היא כי אם כל הראשונים מסכימים לזה. ואציע פה בהרחבת הענין כל הדיינים דאפי תלתא אפילו על אמת גם לענין רכילות, ובין לענין מספר ובין לענין מקבל, ואף לענין אבק של לשון הרע ורכילות הדין דאפי תלתא, כדי שלא אצטרך לכפול הדברים עוד, ולא אכתוב במקור החיים רק קיצורי הדינים היוצאים מזה וזה החלי בעזרת הש"י.
גרסינן בבבא בתרא (ל"ט ע"א) אמר רבה בר רב הונא כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא. רשב"ם פירש לענין שאם אחד סיפר על חבירו דברי גנות באפי תלתא, מותר אחר כך לילך לאותו פלוני ולומר לו פלוני דיבר עליך כך וכך, משום דחברך חברא אית ליה, והויא מילתא דעבידא לאיגלויי ולית בה משום לישנא בישא אבל לענין הראשון מודה רשב"ם גם כן לכל הפוסקים שנביא אי"ה לקמן דעובר על איסור רכילות אף דסיפר באפי תלתא.
ועיין שם ע"ב בתוספות ד"ה לית בה שפירשו האי דינא דרבה בר רב הונא לענין לכתחלה שמותר לומר לשון הרע באפי תלתא דחברך חברא אית ליה והוי כאלו אמר הדברים בפניו דמותר כר' יוסי. והנה לכאורה יקשה מאוד דברי התוספות, דלא מיבעי בדבר שקר רכיל מיקרי בכל גווני אפילו באפי תלתא ובפניו * כדאיתא בכתובות (מ"ו ע"א) אזהרה למוציא שם רע מנין, תלמוד לומר לא תלך רכיל בעמיך, והתם בפני בית דין הוה וכדאיתא שם (בדף י"א) בא לבית דין וכו' ובפניה הוה וכו' וכדאיתא בספרי להדיא בפסקא רל"ה ואמר את האשה הזאת לקחתי מלמד שאין אומר דברים אלא בעמידתה והובא גם כן ברש"י בחומש
הגה"ה: חוץ האיסור של אונאת דברים ומלבין פני חבירו ברבים דאין לו חלק לעוה"ב כדאיתא בבבא מציעא (נ"ט ע"א) וסתם רבים שלשה כדאיתא בגיטין (מ"ו ע"א) ובכתובות (ע"ה) ועד כאן לא פליג שם ר"י אלא היכי דכתב בלשון עדה אבל בלאו הכי מודה גם כן לר"נ דסתם רבים שלשה ובלאו הכי פסקו כל הפוסקים כר"נ. ע"כ.
וכדי שלא יהיה דבר זה לפלא בעיני המעיין אביא על זה גמרא מפורשת דאפילו ענין כזה אסור לספר על חבירו אפילו באפי תלתא וממנה תדין במכל שכן לשאר חלקי לשון הרע אף שהם אמת דבודאי אסורים אפילו באפי תלתא. והוא דגרסינן במועד קטן (ט"ז ע"א) אמר רבא מנלן דמשדרין שלוחא דבי דינא ומזמנינן ליה לדינא, דכתיב וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב, ומנלן דמזמנינן לדינא דכתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך וגו' ומנלן דאי מתפקר בשליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מיתחזי כלישנא בישא, דכתיב העיני האנשים ההם תנקר, וזה לשון רש"י בד"ה דאי מתפקר בשליחא דרבנן, כלומר שחירף שליח בית דין ושליח אמר חירפני, ועל זה מייתי הגמרא העיני האנשים וגו' וז"ל רש"י על זה, אי לאו דשליח דאמר ליה למשה משה לא הוי ידע. מבואר דכוונת רש"י העיני האנשים ההם תנקר קאי על השליח ואף על פי כן סיפר השליח דבר זה למשה רבינו ע"ה מה שחירפוהו דתן ואבירם אלמא דלשליחא דבי דינא לא הוי לישנא בישא, הרי דמשמע בגמרא דאי לאו שליחא דבי דינא רק אדם אחר שחרפוהו אסור לספר זה לבית דין במקום שלא יהיה תועלת מזה וזה לשון הרע מדאורייתא מדהביא על זה ראיה ממקרא, והרי רבא בעצמו פסק שם בערכין (דף ט"ו) כר' יוסי דאמר שם אנא כר' יוסי סבירא לי דאמר מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי, ואם כן לפי דברי התוספות דבבא בתרא יהא מותר אליבא דרבא לומר גם כן באפי תלתא דהוי כבפניו וכר' יוסי, ובלאו הכי הלא מסקינן בבבא בתרא (ל"ט ע"ב) דכולי עלמא אית להו כרבה בר רב הונא בדינא דאפי תלתא וא"כ מה צריך להביא ראיה לשלוחא דבי דינא משלוחו של משה רבינו ע"ה בלאו הכי אפילו לא היה שלוחא דבי דינא רק אדם דעלמא שחירפו אחר גם כן מותר לספר זה לפני ג' אנשים דעלמא ומה גריעי בית דין מג' אנשים דעלמא, ודוחק גדול הוא לומר דכוונת הגמרא הוא משום דהוי אמינא דשלוחא דבי דינא שמספר לבית דין שהם אנשים חשובים לגבייהו לא שייך הטעם דחברך חברא וכו' ועל כן הוי אמינא דהוא חמור טפי, דמשמע מגמרא והפוסקים דרבא בא להורות קולא בשלוחא דבי דינא, ואין לומר דכוונת הגמרא להביא ראיה דשלוחא דבי דינא עדיף בזה דהוא מותר לספר אפילו לפני דיין אחד, דזה אינו, דאם כן מה ראיה מייתי ממשה רבינו ע"ה והלא הזמינו לדין כמו שאמר שם מקודם בגמרא ומנלן דמזמנינן לדין וכו' ומסתמא לא היה משה רבינו ע"ה דן יחידי וכמאמרם ז"ל בכמה מקומות יצא מבית דין של משה ולפחות היו באפי תלתא ואימא דמשום כן הותר לשליח לספר דבר זה לפניהם מה שהוא יודע בעצמו שהוא אמת שחירפוהו דתן ואבירם אבל לא יהא שום מעלה לשלוחא דבי דינא מאינש דעלמא, אלא ודאי דסבירא ליה להגמרא דלישנא בישא הוי בכל גווני אף דיודע בעצמו שהוא אמת והוא מספר דבר זה לג' אנשים אי לאו שלוחא דבי דינא.
לזכות נשמת רבנו ישראל מאיר הכהן בן דובורושה זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ולזכות כל ישראל החיים ומתים..
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מו"ל ששמו שמור במערכת תורת אמת
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5