((ו)) אָמְרוּ חֲזַ"ל: עַל שָׁלש עֲבֵרוֹת נִפְרָעִין מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵלּוּ הֵן: עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְלָשׁוֹן הָרָע נֶגֶד כֻּלָּן. וְהֵבִיאוּ חֲזַ"ל עַל זֶה רְאָיָה מִן הַכְּתוּבִים, וּפֵרְשׁוּ הָרִאשׁוֹנִים, דְּהַכַּוָּנָה עַל אֵלּוּ שֶׁהֻרְגְּלוּ בּעוֹן זֶה בִּתְמִידוּת, וְאֵין מְקָבְּלִים עַל עַצְמָם לְהִשָּׁמֵר מִמֶנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה הַדָּבָר אֶצְלָם כְּהֶתֵּר.
(ו) אמרו חז"ל. לשון הרמב"ם שם, והסמ"ג לאוין ט' והוא בתוספתא דפאה, וכמעט כל המימרא איתא גם כן בערכין (דף ט"ו:) בגמרא עי"ש. אך דבגמרא דידן איתא סתם שחמור מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים והתוספתא מבאר דאין לו חלק לעולם הבא. ודבר זה ישנו גם כן בירושלמי בפרק א' דפאה עי"ש. אך בירושלמי הוא קצת בנוסח אחר וזה לשונו על ג' עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא וכו' ולשון הרע נגד כולן. אבל הכל הולך אל מקום אחד, דכי היכי דעל עבודת כוכבים ומזלות וכיוצא בזה אם לא התודה אין לו חלק לעולם הבא אף שהמיתו אותו בבית דין כדמשמע בסנהדרין (דף מ"ג:) במשנה דאומרים לחייבי מיתות התודה שכן כל המתודה יש לו חלק לעולם הבא, ועל אחת כמה וכמה בלשון הרע אם הורגל בעון זה שחמור מזה, וכנ"ל, אם ישאר לו הקרן קיים לעולם הבא בוודאי דלא יהיה לו גם כן חלק לעולם הבא, ואם כן אין הירושלמי חולק עם התוספתא ולכן יפה פסק הרמב"ם כהתוספתא.
ומה שכתבתי ופרשו הראשונים הוא הרבנו יונה בשערי תשובה בהלכות לשון הרע שלו וכן מוכח מדברי הרמב"ם בפרק ג' מהלכות תשובה הלכה ו' שפסק שם אלו שאין להם חלק לעולם הבא וקחשיב גם כן בתוכם בעלי לשון הרע, הרי שלא קאמר ומי שסיפר לשון הרע רק בעלי לשון הרע, וכבר הראיתי לך בסעיף קטן הקודם בשם הכסף משנה לבאר החילוק שביניהם.
לזכות נשמת רבנו ישראל מאיר הכהן בן דובורושה זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ולזכות כל ישראל החיים ומתים..
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מו"ל ששמו שמור במערכת תורת אמת
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5