הלכות גזלה ואבדה – פרק שמיני – היד החזקה לרמב"ם

א הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ וּמֵת הַנִּגְזָל יַחְזִיר הַגְּזֵלָה לַיּוֹרְשִׁים. וְאִם אָבְדָה אוֹ נִשְׁתַּנֵּית נוֹתֵן לָהֶם דָּמֶיהָ. וְאִם נִשְׁבַּע לוֹ וְאַחַר כָּךְ מֵת נוֹתֵן לַיּוֹרְשִׁים הַקֶּרֶן וְהַחֹמֶשׁ:

מגיד משנה הגוזל את חבירו ומת וכו'. משנה בהגוזל עצים (דף ק"ג) ואם מת יחזיר ליורשיו וכו':

ב הַגּוֹזֵל אֶת אָבִיו וְנִשְׁבַּע לוֹ וּמֵת הָאָב. אִם אֵין הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת אוֹ נִשְׁתַּנֵּית עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן עִם אֶחָיו עַל הַקֶּרֶן וְעַל הַחֹמֶשׁ. וְאִם הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת חַיָּב לְהוֹצִיא הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ מִתַּחַת יָדוֹ. לְפִיכָךְ נוֹתֵן אֶת הַגְּזֵלָה וְאֶת הַחֹמֶשׁ לְאֶחָיו וְעוֹשֶׂה עִמָּהֶן חֶשְׁבּוֹן:

מגיד משנה הגוזל את אביו ונשבע לו וכו'. משנה בהגוזל עצים (דף ק"ח:) וזה לשונה הגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו ואם אינו רוצה או שאין לו לוה ובעלי חוב באין ונפרעין (ממנו) ע"כ. ואמרינן עלה בגמרא (דף ק"ט) אמר רב יוסף אפילו לארנקי של צדקה אמר רב פפא וצריך שיאמר זה גזל אבי. ונראה שהרב הוא מפרש משלם קרן וחומש ומכ"ש מעכב בידו משאר נכסים יותר מחלקו המגיעו בהן כפי מה שיהיה מגיעו בהן מקרן וחומש שנתן להם וזהו שכתב עושה עמהם חשבון וזה אם אינו רוצה לתת חלקו וממה שאמרו שאין לו ר"ל שאין לו לא אחים ולא בנים ואין שם ראוי לירש לוה ופורעם בחובו ופירשו בגמ' שנותנה אפילו לארנקי של צדקה ודרך רש"י תמצאנה בפירושו. ושטת רבינו נכונה בפירוש אין לו:

כסף משנה הגוזל את אביו ונשבע לו וכו'. כתב הטור על דברי רבינו ואין זה מדרך המשנה אלא כמו שפירשתי שיתננה לאחי הגזלן או לאחי אביו אם אין לו אחים כלומר דלרש"י שפירש יתן לבניו ולאחיו דקתני מתני' לבניו של אביו או לאחיו של אב אם אין לו בנים שפיר נקט לבניו ברישא אבל לפירוש רבינו הוה ליה למינקט תחלה לאחיו ואח"כ לבניו. ואני אומר שאפילו היה כדבריו אין זה כדאי לומר על פירוש רבינו אין זה מדרך המשנה כל שכן שהתוספות פירשו כפירוש רבינו ונתנו טעם לשבח למה נקט לבניו ברישא: כתב עוד הטור וגם מ"ש שיעשה חשבון עם אחיו משמע נוטל חלק בגזילה זה אינו אלא אינו נוטל בה מאומה. פשטא דמילתא כך הוא לכאורה אבל רבינו מפרש בענין אחר וכן כתב ה"ה וזה לשונו נראה שהרב מפרש משלם קרן וחומש ומ"מ מעכב בידו שאר נכסים יותר מחלקו המגיעו בהם כפי מה שיהיה מגיעו בהם מקרן וחומש שנתן בהם וזהו שכתב עושה עמהם חשבון וזה אם אינו רוצה לתת חלקו עכ"ל. ונראה שטעמו של רבינו שכיון שנתן כל הגזילה לבניו או לאחיו הרי קיים מצות השבת גזילה ומעתה למה לא יתבע חלקו בנכסי אביו:

ג אִם אֵין לוֹ אַחִין שֶׁנִּמְצָא זֶה הַגַּזְלָן לְבַדּוֹ הוּא הַיּוֹרֵשׁ מוֹצִיא הַגְּזֵלָה מִתַּחַת יָדוֹ לְבָנָיו וְאִם אֵין בָּנִים לְזֶה הַבֵּן הַגַּזְלָן נוֹתְנָהּ לְבַעַל חוֹבוֹ אוֹ בְּהַלְוָאָתוֹ אוֹ לִצְדָקָה. הוֹאִיל וְיָצְאָה הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ מִתַּחַת יָדוֹ נִפְטַר אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנָהּ מַתָּנָה אוֹ פְּרָעָהּ בְּחוֹבוֹ. וְהוּא שֶׁיּוֹדִיעֵם וְיֹאמַר זֶה גֵּזֶל אַבָּא:

ד וְכֵן הַגּוֹזֵל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ וְחָזַר וְהוֹדָה לוֹ וְזָקַף עָלָיו הַכּל מִלְוֶה וְאַחַר כָּךְ מֵת הַגֵּר אַף עַל פִּי שֶׁזָּכָה בַּגְּזֵלָה חַיָּב לְהוֹצִיאָהּ [א] מִתַּחַת יָדוֹ:

מגיד משנה וכן הגוזל את הגר וכו'. מחלוקת ר"ע ור"י הגלילי בברייתא (דף ק"ט) ופסק כר"ע דאמר אין לו תקנה עד שיוציא הגזלה מתחת ידו:

ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים * כְּשֶׁהוֹדָה בֵּינְתַיִם. אֲבָל אִם גָּזַל אֶת הַגֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים וְנִשְׁבַּע לוֹ וּמֵת הַגֵּר הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן וְחֹמֶשׁ לַכֹּהֲנִים שֶׁל אוֹתוֹ מִשְׁמָר וּמֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְאַחַר כָּךְ יִתְכַּפֵּר בּוֹ:

ההראב"ד כשהודה בינתים וכו'. א"א ואפילו לא הודה בינתים אם לא זקפן עליו במלוה הכל לכהנים דלא אתמר בשמעתין הכי אלא לרבי יוסי הגלילי אבל לרבי עקיבא כי לא זקפן לכהנים הוי עכ"ל:

מגיד משנה בד"א כשהודה בינתים אבל אם גזל את הגר וכו'. כתב עליו הר"א ז"ל א"א ואפי' לא הודה בינתים וכו'. ובאמת הסוגיא האמורה שם לדעת ר"י הגלילי היא כדאמרינן מכלל דר"י וכו' אלא גזל הגר דקאמר רחמנא נתינה לכהנים וכו'. ויראה לי דלר"ע לא שנא זקפן ולא שנא לא זקפן בהוצאת גזילה מתחת ידו סגי אע"פ שאינו נותנה לכהנים והא דפריך לרבי יוסי משום דלדידיה מפרש טפי דאמר זכה הלה במה שבידו וזה הכלל לפי פירוש זה דלא נחלקו ר"ע ור' יוסי בגזל הגר דלכהנים הוי וכן אין אחד מהם מחלק בין זקפן ללא זקפן וכו' ונקט בברייתא זקפן להודיעך כחו דר"ע דאפילו זקפן בעי להוציא גזלה מתחת ידו ועל דרך זה כתב הרב למעלה זקפן, זה נ"ל ועוד צריך עיון:

ו מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (במדבר ה-ח) 'וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל' בְּגֵר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְאָשֵׁם זֶה הָאָמוּר כָּאן הוּא הַגְּזֵלָה אוֹ דָּמֶיהָ. לְפִיכָךְ הַמַּחֲזִיר גֵּזֶל הַגֵּר בַּלַּיְלָה לֹא יָצָא. שֶׁהֲרֵי אָשֵׁם קְרָאוֹ הַכָּתוּב וְאֵין מַקְרִיבִין בַּלַּיְלָה. וְאֵין הַכֹּהֲנִים חוֹלְקִין גֵּזֶל הַגֵּר כְּנֶגֶד גֵּזֶל הַגֵּר כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין חוֹלְקִין בְּשַׂר אָשָׁם נֶגֶד בְּשַׂר אָשָׁם אַחֵר:

מגיד משנה מפי השמועה למדו שזה וכו'. מפורש שם: לפיכך המחזיר גזל וכו'. מימרא דרבא שם (דף ק"י): ואין הכהנים חולקין גזל הגר וכו'. מימרא שם: ומ"ש כדרך שאין חולקין וכו'. מקרא ילפינן לה במנחות:

ז כָּל גֵּזֶל הַגֵּר שֶׁאֵין בּוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה לְכָל כֹּהֵן וְכֹהֵן מֵאַנְשֵׁי מִשְׁמָר לֹא יָצָא הַמַּחְזִירוֹ יְדֵי הֲשָׁבָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה-ח) 'הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן' עַד שֶׁתִּהְיֶה הֲשָׁבָה לְכָל כֹּהֵן. וְלָמָּה נֶאֱמַר בְּגֵזֶל הַגֵּר (במדבר ה-ח) 'אִישׁ' שֶׁהָאִישׁ אַתָּה צָרִיךְ לַחְקֹר וּלְחַזֵּר עָלָיו אִם יֵשׁ לוֹ יוֹרְשִׁים אוֹ אִם אֵין לוֹ אֲבָל אִם הָיָה הַגֵּר [ב] קָטָן אִי אַתָּה צָרִיךְ לְחַזֵּר עָלָיו אֶלָּא חֶזְקָתוֹ שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים:

מגיד משנה כל גזל גר שאין בו שוה וכו'. מימרא שם ופירש רש"י ז"ל ויוסיף עליו עד להשלים: ולמה נאמר בגזל הגר איש. פירוש דה"ה לגיורת וקטן והכי איתא בברייתא שם קטן אי אתה צריך לחזר עליו פי' דכמאן דאינו מוליד משוינן ליה:

ח הַכֹּהֲנִים בְּגֵזֶל הַגֵּר כִּמְקַבְּלֵי מַתָּנוֹת הֵן. לְפִיכָךְ הַגּוֹזֵל חָמֵץ מִן הַגֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח חַיָּב לִתֵּן לַכֹּהֲנִים אֶת דָּמָיו כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. שֶׁאִם יִתְּנֵהוּ לָהֶן עַכְשָׁו אֵינָהּ מַתָּנָה שֶׁהֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְאִלּוּ הָיָה הַגֵּר קַיָּם הָיָה אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

מגיד משנה הכהנים בגזל הגר כמקבלי מתנות וכו'. בעיא דאיפשיטא שם (דף ק"י:) וכרבא דאמר דאי מקבלי מתנות נינהו חייב לתת להם את דמיו כשעת הגזלה. ומ"ש כמו שביארנו. הוא פרק ג' מאלו ההלכות:

ט כֹּהֵן שֶׁגָּזַל גֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים וְנִשְׁבַּע לוֹ וּמֵת הַגֵּר לֹא זָכָה זֶה בִּגְזֵלוֹ שֶׁתַּחַת יָדוֹ אֶלָּא יוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ לְכָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים בְּנֵי הַמִּשְׁמֶרֶת:

מגיד משנה כהן שגזל גר שאין לו וכו'. ברייתא שם:

י הַגּוֹזֵל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ וּמֵת הַגֵּר וְהִפְרִישׁ אֲשָׁמוֹ וּגְזֵלָתוֹ לְהַעֲלוֹתָן לַכֹּהֲנִים וּמֵת הַגַּזְלָן קֹדֶם כַּפָּרָה הֲרֵי בְּנֵי הַגַּזְלָן יוֹרְשִׁים אֶת כֶּסֶף הַגְּזֵלָה אוֹ הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ וְהָאָשָׁם יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ:

מגיד משנה הגוזל את הגר ונשבע וכו'. משנה שם. ומ"ש כמו שביארנו במקומו. הכוונה בהל' פסולי המוקדשין ששם ביאר שאחר שיפול בו מום ימכר ויפלו דמיו לנדבה וכן נזכר במשנה שם:

יא נָתַן הַגַּזְלָן אֶת הַכֶּסֶף לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר [ג] וּמֵת קֹדֶם כַּפָּרָה אֵין יוֹרְשֵׁי הַגַּזְלָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיַּד הַכֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה-י) 'אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה'. וַאֲפִלּוּ הָיָה הַגַּזְלָן קָטָן שֶׁאֵין מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה אֵין יוֹרְשָׁיו מוֹצִיאִין מִיַּד הַכֹּהֲנִים:

מגיד משנה נתן הגזלן את הכסף לאנשי משמר וכו'. מפורש במשנה: ואפילו היה הגזלן קטן וכו'. .

יב נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לְאַחַת מִן הַמִּשְׁמָרוֹת וְאֶת הָאָשָׁם לְמִשְׁמָרָה זוֹ שֶׁהִיא שַׁבַּתָּהּ יַחְזִיר הַכֶּסֶף אֵצֶל הָאָשָׁם לְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָרָה הַקְּבוּעָה שֶׁהַמִּשְׁמָרָה שֶׁלָּקְחָה כֶּסֶף בְּלֹא שַׁבַּתָּהּ לֹא זָכְתָה וּמוֹצִיאִין מִיָּדָהּ:

מגיד משנה נתן את הכסף לאחת מן המשמרות. פירוש שלא בזמנה והוא מבואר במשנה ודין אחר אמרו בגמ' בזה ולא הזכירו הרב ז"ל:

יג אֵין מַקְרִיבִין אֶת הָאָשָׁם עַד שֶׁיַּחְזִיר הַגַּזְלָן הַקֶּרֶן לַבְּעָלִים אוֹ לַכֹּהֲנִים אִם הָיָה גֵּזֶל גֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים. נָתַן אֶת הַקֶּרֶן וְהִקְרִיב אֲשָׁמוֹ נִתְכַּפֵּר לוֹ וְאֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב הַכַּפָּרָה וְחַיָּב לִתֵּן אֶת הַחֹמֶשׁ אַחַר כַּפָּרָה:

מגיד משנה אין מקריבין את האשם עד שיחזיר הגזלן הקרן וכו' נתן את הקרן והקריב את אשמו וכו'. משנה וברייתא שם:

יד הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת אֵין בָּהֶן תּוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה-כא) 'וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן'. כָּל הָאָמוּר בָּעִנְיַן מִטַּלְטְלִין הוּא וְגוּפָן מָמוֹן. יָצְאוּ קַרְקָעוֹת וַעֲבָדִים שֶׁהֻקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת וְיָצְאוּ שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין גּוּפָן מָמוֹן. וְכֵן אִם הָיוּ גֵּזֶל גֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים אֵינָן חוֹזְרִים לַכֹּהֲנִים. וְכֵן הַקַּרְקַע [ד] אֵינָהּ נִקְנֵית לְעוֹלָם לַגַּזְלָן אֶלָּא בִּרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ עוֹמֶדֶת. וַאֲפִלּוּ נִמְכְּרָה לְאֶלֶף זֶה אַחַר זֶה וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת לַנִּגְזָל בְּלֹא דָּמִים. וְכָל מִי שֶׁיָּצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ חוֹזֶרֶת עַל זֶה שֶׁמְּכָרָהּ לוֹ וְחוֹזֵר הַמּוֹכֵר הַשֵּׁנִי עַל הַמּוֹכֵר הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁיַּחֲזֹר הַלּוֹקֵחַ מִן הַגַּזְלָן עַל הַגַּזְלָן וְיִטּל מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

מגיד משנה העבדים והשטרות והקרקעות וכו'. אלו שהזכיר ז"ל אין נשבעין עליהם כדאיתא בשבועת הדיינין (שבועות דף ל"ז:) וכיון שכן אין בהם חומש אפילו נשבע דחומש לא אתי אלא במלתא דשייך ביה חיוב שבועה ובפירוש אמרינן בהגוזל (בבא קמא דף פ"ה) לפי שאין משלמין חומש על כפירת שעבוד קרקעות וזאת היא הטענה וכן פירשו שם רש"י והר"א ז"ל ובפירוש שנינו כן בברייתא פרק הגוזל עצים דרבנן מיעטו באלו מדין חומש מן הכתוב: וכן אם היו גזל הגר וכו' אינם חוזרים לכהנים. כתב הר"א ז"ל א"א אלא כל הקודם זכה חוץ ממנו ואם דברי הרב בשהחזיק בהם אחר מיתת הגר (קודם שיזכה בהם הלה אחר מיתה דבריו קיימים ופשוטים ואם קדם הלה וזכה בהם אחר מיתת הגר) ודאי זכה ולא אמר בכי הא יוציא גזלה מתחת ידו שאין זה אלא כמטלטלין ונשבע עליהן. ורבינו ז"ל סתם לפי שיותר מזה יתבאר בהלכות זכייה ומתנה בכל דיני הגר ואין זה מקומו: וכן הקרקע אינה נקנית לעולם לגזלן וכו'. כרבנן דהגוזל עצים (דף ס"ט):

מתוך היד החזקה לרמב"ם – משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון – ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט"א