הַתְּשׁוּבָה הִיא קִיּוּם בְּנֵי אָדָם וַעֲמִידָתָם. וְלוּלֵי הַתְּשׁוּבָה לֹא יָכוֹל לַעֲמֹד אָדָם בִּפְנֵי מִדַּת הַדִּין הַחֲזָקָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק ג מִפִּרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד וְעָלָה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם וְהָיָה מַחֲרִיט לְפָנָיו אֶת כָּל הָעוֹלָם וְלֹא הָיָה עוֹמֵד. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְמֶלֶךְ שֶׁרָצָה לִבְנוֹת פַּלְטֵרִין שֶׁלּוֹ, אִם אֵינוֹ מַחֲרִיט בָּאָרֶץ יְסוֹדוֹתָיו וּמוֹבָאָיו אֵינוֹ מַתְחִיל לִבְנוֹת; כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מַחֲרִיט לְפָנָיו אֶת כָּל הָעוֹלָם וְלֹא הָיָה עוֹמֵד, עַד שֶׁבָּרָא אֶת הַתְּשׁוּבָה.
מחריט לפניו. מצייר בעט כדרך הבנאים שמציירין בעט סופר הבנין קודם שבונין:
וְהַמִּצְוָה הַזֹּאת הִיא קְרוֹבָה וְקַלָּה אֵצֶל בַּעֲלֵי תוֹרָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הִיא אֶל הָעַמִּים הַמְחַקִּים אוֹתָהּ בְּחֻקֵּיהֶם [שֶׁכְּבָר רָאִינוּ שֶׁהַנּוֹצְרִים מְחַיְּבִים לַשָּׁב עִנּוּיִים רַבִּים: בְּהִלּוּךְ אֶל עֵבֶר לַיָּם וְלִמְקוֹמוֹת רְחוֹקוֹת וְסִגּוּף גּוּפוֹ בְּמַכּוֹת]. לֹא כֵן בְּתוֹרָתֵנוּ, שֶׁלֹּא צִוְּתָה בְּכָל עִנּוּיִים אֵלּוּ – רַק בַפֶּה וּבַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא־נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ וְלֹא־רְחֹקָה הִיא" (דברים ל, יא). וְזֶהוּ עַל דְּבַר "וְשַׁבְתָּ עַד־ה' אֱלֹהֶיךָ" (שם שם, ב), עַל זֶה אָמְרָה תוֹרָה, שֶׁלִּדְבַר הַתְּשׁוּבָה אֵינוֹ צָרִיךְ לָלֶכֶת אֶל עֵבֶר הַיָּם וְלֹא לַעֲלוֹת לִמְקוֹמוֹת גְּבוֹהִים הַנִּמְשָׁלִים לַשָּׁמַיִם. וְאָמְרָה תוֹרָה, שֶׁסּוֹף הַדָּבָר "כִּי־קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ" (שם שם, יד), רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁיִּתְוַדֶּה בְּפִיו וִינָּחֵם בְּלִבּוֹ וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לַעֲשׂוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁמִּצְוָה זֹאת פֵּרְשׁוּהָ זַ"ל עַל הַתּוֹרָה בִּכְלָלָהּ, אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ וּפְשַׁט הַפָּסוּק מְדַבֵּר בִּתְשׁוּבָה. וְתָלָה הָעִנְיָן שֶׁיִּהְיוּ פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין כְּשֶׁיָּשׁוּב מֵחֶטְאוֹ.
והמצוה הזאת. התשובה היא קלה וקרובה לקיים לבעלי התורה לאומה הישראלית כי לא צותה התורה ענוי קשה להם: ולא ישוב עוד לעשותו. דריש לא עשותו ובזה יהיה לך תשובה: על התורה בכללה. שהיא מצויה לו לקיים בפיך ובלבבך:
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה, יֵשׁ דִּבְרֵי חֵטְא קַלִּים שֶׁתְּשׁוּבָה לְבַדָּהּ יְרַפְּאֵם וְיֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁצְּרִיכוֹת יְמֵי כַּפָּרָה לְכַפְּרָם וְיֵשׁ לְךָ חֲמוּרוֹת שֶׁצְּרִיכוֹת יִסּוּרִין לְמָרֵק אוֹתָן. כְּפִי הַחִלּוּק שֶׁחִלְּקָן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בְּמֵימְרָא דְּשָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ, הַכְּתוּבָה בְּפֶרֶק יוֹם הַכִּפּוּרִים (יומא פו, א), כִּדְאִיתָא בַּחֲתִימַת הַנֵּר הָרִאשׁוֹן (סימן כז), שֶׁחִלֵּק כָּל הָעֲוֹנוֹת, חוּץ מִדִּבְרֵי חִלּוּל הַשֵּׁם, לִשְׁלֹשָׁה חִלּוּקֵי עֲבֵרוֹת: מִצְווֹת עֲשֵׂה – בִּתְשׁוּבָה לְחוּד; מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה – בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהוּא יוֹם הַמְּיוּחָד לְכַפָּרָה; וְדִבְרֵי כְרִיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין – בְּיִסּוּרִין הַמְמָרְקִין. וְעִם כָּל אֶחָד מֵהֶם צָרִיךְ תְּשׁוּבָה, שֶׁאִם לֹא כֵן, כְּשֶׁבָּאִין יְמֵי הַתְּשׁוּבָה אוֹ יִסּוּרִין עַל הָאָדָם, וְאֵינוֹ עוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ לָשׁוּב מֵרִשְׁעָתוֹ, הֵם הַמַּגִּיעִים לָאָדָם לְעֵת הַמִּיתָה וְלָעֹנֶשׁ הַתְּמִידִי. אֲבָל אִם יְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, הָאֵל יִתְבָּרַךְ יְקַבְּלָהּ, כִּי יְמִינוֹ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, וְאוֹמֵר: "שׁוּבוּ בְנֵי־אָדָם" (תהלים צ, ג), כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק עַרְבֵי פְּסָחִים (פסחים קיט, א): אָמַר רַב כַּהֲנָא מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי, וְאָמְרֵי לָהּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: מַאי דִּכְתִיב: "וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם" (יחזקאל א, ח), "יָדוֹ" כְתִיב, יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהִיא פְּרוּשָׂה תַּחַת כַּנְפֵי הַחַיּוֹת, כְּדֵי לְקַבֵּל בַּעֲלֵי תְשׁוּבָה מִפְּנֵי מִדַּת הַדִּין.
ימי כפרה. יום הכפורים בצירוף התשובה: הם המגיעים לאדם. העבירות שאינו חוזר בהם גורמין לו מיתה ועונש גיהנם: ידו של הקדוש ברוך הוא וכו'. הוא יד ימינו שהוא רחמים ופשוטה לקבל שבים: מפני מדת הדין. שמקטרגת ואומרת לא תקבלם והוא מקבלם בסתר:
וְגָרְסִינָן בְּסִפְרֵי (פנחס, קלד) "אַתָּה הַחִלּוֹתָ" (דברים ג, כד), אֶת הַשְּׁבוּעָה; "אֶת־גָּדְלְךָ" (שם), זוֹ מִדַּת טוּבְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַתָּה יִגְדָּל־נָא כֹּחַ ה"' (במדבר יד, יז); "וְאֶת־ יָדֶךָ" (דברים, שם), זוֹ יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ" (שמות טו, ו) וְאוֹמֵר: "כִּי־ יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם" (תהלים מד, ד) וְאוֹמֵר: "בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה" וגו' (ישעיה מה, כג) "הַחֲזָקָה" (דברים ג, כד), שֶׁאַתָּה כּוֹבֵשׁ בְּרַחֲמִים מִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי־אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן" וגו' (מיכה ז, יח) וְאוֹמֵר: "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ" וגו' (שם שם, יט) וְאוֹמֵר: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" וגו' (שם שם, כ); "אֲשֶׁר מִי־אֵל" וגו' (דברים, שם), שֶׁלֹּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם – הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ מְבַטֵּל גְּזֵרַת חֲבֵרוֹ, אֲבָל אַתָּה מִי יָכוֹל לִמְחוֹת עַל יָדְךָ, וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ" וגו' (איוב כג, יג). רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא מְשָׁלָן לְאָדָם שֶׁנָּתוּן בְּקוּנְטְרֵסִין שֶׁל מַלְכוּת, אֲפִילוּ נוֹתֵן מָמוֹן הַרְבֵּה אִי אֶפְשָׁר לְעַכֵּב אֶת הַגְּזֵרָה, אֲבָל אַתָּה אָמַרְתָּ: עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וַאֲנִי מְקַבֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ" וגו' (ישעיה מד, כב).
אתה החלות. ה"ג בספרי פרשת פנחס כתבת בתורה זובח לאלהים יחרם ובניך עבדו עבודת כוכבים ומזלות ובקשתי רחמים וסלחת אתה החלות את השבועה וכו' כך תסלח לי ודייק מדלא כתיב אתה הראית. ובפרשת ואתחנן כשם שהתרת לי שבועתי שנשבעתי ליתרו שאיני זז ממנו שנאמר ויואל משה לשבת את האיש וגו' כך התר שבועתך שלא אכנס לארץ ודרש החלות לשון חולין: את גדלך. כולם לשון בקשת רחמים הם כדמפרש ואזיל זו מדת טובך שאתה מוחל וסולח לעוברי רצונך שנאמר ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לסלוח אף לעוברי רצונך: יצא מפי צדקה. שאקבל כל השבים אלי: בקונטריסין של מלך. בפנקס שכותבין הדת שניתן להריגה ושוב אין להשיב:
וְגָרְסִינָן בִּפְסִיקְתָא: "טוֹב וְיָשָׁר ה"' וגו' (תהלים כה, ח), אָמַר רַבִּי פִּנְחָס: לָמָּה הוּא טוֹב? מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָשָׁר, וְלָמָּה הוּא יָשָׁר? מִפְּנֵי שֶׁהוּא טוֹב; "עַל־כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ" (שם), שֶׁהוּא מוֹרֶה לַחַטָּאִים דֶּרֶךְ שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה.
למה הוא טוב. למה נותן שכר טוב לרשע בעוה"ז מפני שהוא ישר שאין מקפח שכר כל בריה ולמה הוא ישר במדה זו יהא ישרותו במדה זו שיחשוב וינכה זכיות נגד עונות ולא יענש ולא יקבל שכר מפני שהוא טוב שיתן לצדיק שכרו הטוב בעוה"ב ד"א למה הוא טוב כלומר מה היא טובתו שהוא ישר במדותיו ואף על פי כן מקבל שבים וסולח להם ולא יענשם ולמה הוא ישר שהרי לא נהג במדת ישר משום שהוא טוב להראות מדת טובו אף על פי שישר הוא טוב הוא לקבל שבים:
וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּמִיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים וְיוֹתֵר הוּא חָפֵץ בִּתְשׁוּבָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת [וגו'] וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ" (יחזקאל יח, לב).
וּבְרַחֲמוֹ עַל יִשְׂרָאֵל מִכָּל הָאוּמוֹת גִּלָּה סוֹדוֹ לַעֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל הַגְּזֵרָה שֶׁהָיְתָה נִגְזֶרֶת עֲלֵיהֶם בַּעֲווֹנָם וְשֶׁיַּתְרוּ בָּהֶן שֶׁיַּחְזְרוּ לְמוּטָב וּמַאֲרִיךְ אַפּוֹ אִם יָשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, וְהִכְבִּידוּ אָזְנָם וְחִזְּקוּ אֶת לִבָּם וְלֹא רָצוּ לָשׁוּב, עַד שֶׁסִּלֵּק מֵעֲלֵיהֶם שְׁכִינָתוֹ וְחַסְדּוֹ, כְּדֵי לְהַגְלוֹתָם בֵּין אוּמוֹת הָעוֹלָם. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהִתְחִילָה הַגְּזֵרָה נִתְעַכְּבָה הַשְּׁכִינָה רְחוֹקָה מֵהֶן בַּמִּדְבָּר לְהַמְתִּין לִתְשׁוּבָתָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, פֶּרֶק יוֹם טוֹב (לא, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִתְעַכְּבָה שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, שֶׁמָּא יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. וְלֹא חָזְרוּ. כֵּיוָן שֶׁלֹּא חָזְרוּ, אָמַר: תִּפְּחוּ עַצְמוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְּהֶם וְתִקְוָתָם מַפַּח־נָפֶשׁ" (איוב יא, כ).
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּרַחֲמוֹ עַל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל וְעַל הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם בִּפְרָט, מַעֲנִישָׁם בַּעֲווֹנָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיֵּלְכוּ נְקִיִּים, וְיִתֵּן לָהֶם שְׂכָרָם מֻשְּׁלָם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא עוֹלָם הַנִּצְחִי; מַה שֶׁאֵינוֹ כֵן לָאוּמוֹת בִּכְלָל וְלָרְשָׁעִים בִּפְרָט, שֶׁאֵינוֹ מַעֲנִישָׁם בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל עֲווֹנָם, אֲבָל מְנַכֶּה בוֹ לָהֶם זְכוּתָם, כְּדֵי שֶׁיֵּלְכוּ לַאֲבַדּוֹן לְנֶצַח נְצָחִים, כִּדְגָרְסִינָן בְּסוֹף פִּרְקָא קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין (מ, ב): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק: לְמָה צַדִּיקִים דּוֹמִין בָּעוֹלָם הַזֶּה? לְאִילָן שֶׁכֻּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טָהֳרָה וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִמְקוֹם טֻמְאָה, נִקְצָץ נוֹפוֹ נִמְצָא כֻּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טָהֳרָה; כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא יִסּוּרִין עַל הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּרְשׁוּ הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר" וגו' (איוב ח, ז). וּלְמָה רְשָׁעִים דּוֹמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה? לְאִילָן שֶׁכֻּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טֻמְאָה וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִמְקוֹם טָהֳרָה, נִקְצָץ נוֹפוֹ נִמְצָא כֻּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טֻמְאָה; כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּיעַ טוֹבָה לָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּרְשׁוּ מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי־אִישׁ" וגו' (משלי יד, יב).
למה צדיקים דומים בעוה"ז. ביסורין הבאין עליהם: ונופו. כלומר מעט ממנו: נקצץ נופו. כך נפרעים מן הצדיקים מיעוט עונות שבידם ונמצאו כולם נקיים: ולמה רשעים דומין בעוה"ז. בטובה שמשפיעים להם: ונופו. מעט ממנו אף אלו יש בידם מעט טובות וזכיות נקצץ נופו קבלת שכרם היא קציצת נופם: יש דרך ישר לפני איש. כשרואין הרשעים שלותן נראה דרכן בעיניהם ישרה ואחרית של אותה שלוה הזמנת דרכי מות היא ד"א יש דרך ישר הקב"ה נתן הקדושה בדרך ישר כסדר ואחריתה דרכי מות ההולך אחורי הקדושה שהוא דרך הטומאה:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת (י, ב): דָּרַשׁ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא: מַאי דִּכְתִיב: "יֵשׁ־הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים" (קהלת ח, יד)? אַשְׁרֵיהֶם לַצַּדִּיקִים, שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַבָּא, וְאוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים, שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַבָּא. אָמַר לֵיהּ רָבָא: אָטוּ צַדִּיקֵי אִי אָכְלֵי תְּרֵי עָלְמֵי מִי סָנֵי לְהוּ? אֶלָּא אָמַר רָבָא: אַשְׁרֵי צַדִּיקִים, שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים, שֶׁמַּגִּיעַ לָהֶם כְּמַעֲשֶׂה הַצַּדִּיקִים שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה בָּעוֹלָם הַזֶּה. רַב פַּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא. אָמַר לְה: אוֹקְמִיתוּ מַסֶּכְתָּא פְּלוֹנִית, מַסֶּכְתָּא פְּלוֹנִית? אָמְרוּ לֵיהּ: אִין. אִיעַתְרִיתוּ פֻּרְתָּא? אָמְרוּ לֵיהּ: אִין, זַבְּנִינָן קְטִינָא קְטִינָא דְּאַרְעָא. קָרֵי עֲלַיהוּ: אַשְׁרֵי צַדִּיקִים, שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא.
אשריהם. אשר דריש מלשון אשרי כלומר אשרי הצדיקים שמגיע להם כמעשה הרשעים שבעוה"ב בעוה"ז כלומר שמגיע להם צרות בעוה"ז כדרך שמגיע לרשעים בעוה"ב: ואוי להם לרשעים. דריש ויש מלשון וי יש להם אוי להם לרשעים שמגיע אליהם טובות בעוה"ז כדרך שמגיע טובות לצדיקים בעוה"ב ורעה היא להם כדכתיב ומשלם לשונאיו על פניו וגו': מי סני להו. כלום רע לצדיקים ושונא להם שאוכלים שני עולמות שיהא להם טובה בעוה"ז ובעוה"ב: אלא אמר רבא אשריהם הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שבעוה"ז בעוה"ז. שיש לרשעים טובה בעוה"ז כדכתיב ומשלם לשונאיו וזה לצדיקים גמורים: ואוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים שבעוה"ז בעוה"ז. שאין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב והם רשעים גמורים: אוקמיתו. למדתם מסכת פלוני כלומר יש לכם מסכת סדורה בפיכם: אמרו ליה אין. אמר להו איתעתרו פורתא יש לכם מעט עושר כדי שלא תהיו צריכין לטרוח אחר מזונות ותוכלו לעסוק בתורה תדיר: אמרו ליה אין. דזבנן לכל חד מינן קטינא קטינא דארעא ומתזנינן מיניה ברווחא: קרי עלייהו אשריהם הצדיקים וכו'. דאכלי צדיקים תרי עלמי:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפִרְקָא קַמָּא דְּתַעֲנִיּוֹת (יא, א): "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל" (דברים לב, ד), כְּשֵׁם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים וכו'. כִּדְאִתָא בְּהַקְדָּמַת הַנֵּר הָרִאשׁוֹן (סימן א).
הָא לָמַדְנוּ כִּי שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט, בְּהַעֲנִישׁ לְמִי שֶׁמִּעוּטָן עֲווֹנוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר; וּבִגְמֹל לָהֶם עַל הָרֹב שֶׁל זְכוּיוֹת – הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֲרוֹךְ. וּלְהֵפֶךְ הַדָּבָר לְאוֹתָן שֶׁמִּעוּטָן זְכוּיוֹת וְרֻבָּן עֲווֹנוֹת. עַל כֵּן יְעוֹרֵר אָדָם לָשׁוּב בְּכָל זְמַן וְכָל שֶׁכֵּן בַּיָּמִים הַמְּזֻמָּנִים יוֹתֵר לְדִין וּלְכַפָרָה וְאַל יָקוֹץ בְּתוֹכָחוֹת וּבְיִסּוּרִין, שֶׁהֵם הַדְּבָרִים הַמְעַנִּין אֶת הַגּוּף וְהַמְעַנְּגִים אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמְמָרְקִים אֶת הָעֲוֹנוֹת "וְשָׁב וְרָפָא לוֹ".
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5