בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת יִשְׂרָאֵל הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת לְזַכּוֹתָם לִשְׁנֵי עוֹלָמוֹת וּלְנַקּוֹתָם מִזֻּהֲמַת הַתַּאֲווֹת הַגּוּפָנִיּוֹת וְלַהֲגִינָם מִקּוֹרוֹת הַזְּמַן, אֲשֶׁר רִשְׁתָּם פְּרוּשָׂה עַל הַכָּל. עַל כֵּן נָתַן לָהֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וְחַי בָּהֶם. וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת, פֶּרֶק אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין (כג, ב): רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).
מזוהמת התאוות. החטאים שהגוף מתאוה: ולהגינם מקורות הזמן. מאורעות רעות הבאים על עונש החטא: למען צדקו. את ישראל לקבל שכר הרבה לפיכך וגו':
וּמִצְוֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה עוֹלוֹת לְמִנְיַן תַּרְיַ"ג, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת (שם): דָּרַשׁ רַבִּי שִׁמְלַאי: תַּרְיַ"ג מִצְוֹת נֶאֱמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, שְׁסָ"ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה כְּנֶגֶד יְמוֹת הַחַמָּה וּרְמַ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם. אָמַר רַב הַמְנוּנָא: מַאי קְרָאָה? "תּוֹרָה צִוָּה־לָנוּ מֹשֶׁה" (דברים לג, ד). "תּוֹרָה" בְּגִימַטְרִיָּא הָכֵי הֲוֵי? "תּוֹרָה" שִׁית מֵאָה וְחַד סַר הֲוֵי, "אָנֹכִי" ו"לֹא יִהְיֶה לְךָ" (שמות כ, ב־ג), מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעֲנוּם.
כנגד וכו'. וכל אבר אומר עשה בי מצוה וכל יום אומר אל תחטא בי: שמענום. ומפי משה תרי"א והיינו דכתיב תורה צוה לנו משה ושנים מפי הגבורה הרי תרי"ג מצות שנאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי:
בָּא דָוִד וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת־עֶשְׂרֵה, שֶׁאָמַר: "ה" מִי־ יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ" וגו' עַד סוֹף הַמִּזְמוֹר (תהלים טו). "הוֹלֵךְ תָּמִים", זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ, דִּכְתִיב בֵּיהּ: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז, א); "וּפֹעֵל צֶדֶק", זֶה אַבָּא חִלְקִיָּה; "וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, כְּגוֹן רַב סַפְרָא; "לֹא־רָגַל עַל־לְשֹׁנוֹ", זֶה יַעֲקֹב, דִּכְתִיב בֵּיהּ: "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי" וגו' (שם כז, יב); "לֹא־עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה", שֶׁלֹּא יָרַד לְאֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ; "וְחֶרְפָּה לֹא־נָשָׂא עַל־קְרֹבוֹ", זֶה הַמְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו; "נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס", זֶה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁגָּרַר עַצְמוֹת אָבִיו עַל מִטָּה שֶׁל חֲבָלִים; "וְאֶת־יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד", זֶה יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה תַּלְמִיד־ חָכָם הָיָה עוֹמֵד מִכִּסְאוֹ וּמְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ וְקוֹרֵא לוֹ: רַבִּי וּמוֹרִי; "נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר", כִּדְרַבִּי יוֹחָנָן, דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן; אֶהֵא בְתַעֲנִית עַד שֶׁאָבֹא לְבֵיתִי; "כַּסְפּוֹ לֹא־נָתַן בְּנֶשֶׁךְ", אֲפִילוּ רִבִּית דְּגוֹי; "וְשֹׁחַד עַל־נָקִי לֹא־לָקָח", כְּגוֹן רַבִּי יִשְׁמָעאֵל בְּרַבִּי יוֹסֵי. וּכְתִיב: "עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם". כְּשֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַגִּיעַ לְמִקְרָא זֶה הָיָה בוֹכֶה. אָמַר: מָאן דְּעָבִיד לְכֻלְּהוּ לֹא יִמּוֹט, בְּחַד מִנַּייהוּ יִמּוֹט? אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה "אַל־תִּטַּמְּאוּ בְּכָל־אֵלֶּה" (ויקרא יח, כד) בְּכָל אֵלֶּה אִין, בְּחַד מִינֵייהוּ לָא? אֶלָּא בְּאֶחָד מִכָּל אֵלֶּה, הָכֵא נַמֵּי בְּאֶחָד מִכָּל אֵלֶּה.
והעמידן על י"א. שבתחלה היו צדיקים והיו יכולין לקבל עול מצות הרבה אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולן אין לך אדם שיזכה: על י"א וכו'. כדי שיזכו אם יקיימו י"א מצות הללו וכן כל שעה הדורות הולכין ומתמעטין ובאותו מזמור נמצא אלו י"א דברים הולך תמים וגו': זה אברהם. שהיה מאמין במקום ומבטל דעתו וחכמתו אצל המקום והאמין בה' ועמד בנסיון ולא הרהר אחריו: אבא חלקיה. מפורש בתענית דהוה אגיר יומא ויהבו ליה רבנן שלמא ולא אסבר להו אפיה כי היכי דלא ליפגר פירוש דלא ליבטל ממלאכתו וכי אתא יהיב גלימא בחד כתפא וציבי אאידך כתפא משום דהות שאולה ולהכי שאילה ליה ולהכי לא שאילה ליה: כגון רב ספרא. כדאיתא בנר שני בדברי אונאות סי' מ"ו: לא רגל על לשונו. לא רצה לשקר מתחלה שאמר אולי ימושני אבי אלא שאמו הכריעתו ועל פי הדבור דכתיב עלי קללתך בני ומתרגמינן עלי אתאמר בנבואה דלא ייתון עלך לוטיא ברי: וחרפה לא נשא על קרובו. לא סבל חרפת קרובו: נבזה בעיניו נמאס. שנבזה היה בעיניו אביו שנמאס בעבודת כוכבים ומזלות: שגרר. במטה של חבלים גמרא הוא ולא קרא: ואפילו רבית דגוי. כדי שלא ימשוך ויבא להלוות לישראל ברבית: ושוחד על נקי לא לקח. ואפילו שוחד שהיה רשאי ליקח: כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי. שהיה אריסו מביא משלו קודם זמנו ולא רצה ליקח כדי להיות לו דיין:
בָּא יְשַׁעְיָה וְהֶעֱמִידָן עַל שֵׁשׁ, דִּכְתִיב: "הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע" (ישעיה לג, טו). "הֹלֵךְ צְדָקוֹת", זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ, דִּכְתִיב: "לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה" וגו' (בראשית יח, יט); "וְדֹבֵר מֵישָׁרִים", זֶה שֶׁאֵין מַקְנִיט פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים; "מֹאֵס בְּבֶצַע מֵעֲשַׁקוֹת", כְּגוֹן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע; "נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹׁחַד", כְּגוֹן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי; "אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים", כִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּלֹא שָׁמַע בְּזִילוּתָא דְצוֹרְבָא מֵרַבָּנָן וְשָׁתִיק; "וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע", כִּדְרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, דַּאֲמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: זֶה הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַנָּשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדוֹת עַל הַכְּבִיסָה. וּכְתִיב: "הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן" וגו' (ישעיה לג, טז).
בבצע מעשקות. ולא רצה ליקח לעצמו ראשית הגז שהביא לו אדם אחד משום שהיה בא לדון לפניו אע"ג דהוי כהן דדמי כאילו עשק לכהן שהיה רגיל זה ליתן מתנותיו: אוטם אזנו משמוע דמים. אזנו אטומה וסתומה בדבר זה שלא שמע בה דבר גנאי ושתק: דמים. היינו לשון שתיקה: כדרבי אלעזר ברבי שמעון. בהשוכר את הפועלים דנפק ריחשא מאודניה ואתחזי לאתתיה בחלמא ואמר שמעתי בזילותא דחד מדרבנן ולא מחאי כדבעי לי אלמא בחייו היה רגיל לדקדק ולפיכך הקפיד הקב"ה על אותו פעם שלא מיחה: על הכביסה. שעומדין במים כשכובסין בגדיהן ורגליהן נראות:
בָּא מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי וְהֶעֱמִידָן עַל שָׁלֹשׁ דִּכְתִיב: "וּמָה־ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" וגו' (מיכה ו, ח). "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט", זֶה הַדִּין; "וְאַהֲבַת חֶסֶד", זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים; "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת", זוֹ הוֹצָאַת הַמֵּת וְהַכְנָסַת הַכַּלָּה. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה דְּבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לֵעָשׂוֹת בְּצִנְעָה, אָמְרָה תוֹרָה "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת", דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לֵעָשׂוֹת בְּצִנְעָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
זו הוצאת המת והכנסת כלה. דכתיב בהו לכת טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה: דברים שאין דרכן לעשות בצינעא. כגון במת שמגלין לו גופו כדי לטהרו אמרה תורה הצנע לכת שאין לו לגלות מה שאינו צריך וגם בדבור אין במת לבא ע"י כן בהרהור כגון לשאול אם טהרו במקום ערוה אעפ"כ לא ידברו דברים כאילו עאכ"ו שאין לדבר בהכנסת כלה לחופה דברים כאלה שמביאין לידי הרהור:
חָזַר יְשַׁעְיָה וְהֶעֱמִידָן עַל שְׁתַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי־קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת" (ישעיה נו, א).
חזר ישעיה. כל שעה היו הדורות מתמעטין:
בָּא עָמוֹס וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹה אָמַר ה' לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ" (עמוס ה, ד). מַתְקִיף לָהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וְאֵימָא דִּרְשׁוּנִי בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה? אֶלָּא בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב, ד).
וְכָל מִצְוָה הִיא לְהָאִיר לָעוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, פֶּרֶק הָיָה נוֹטֵל (כא, א): דָּרַשׁ רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי: מַאי דִּכְתִיב "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" וגו' (משלי ו, כג)? תָּלָה הַכָּתוּב אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר וְאֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר. אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר, לוֹמַר לְךָ: מַה הַנֵּר אֵינוֹ מֵאִיר אֶלָּא לְפִי שָׁעָה, אַף מִצְוָה אֵינָהּ מְגִינָה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה; וְאֶת הַתּוֹרָה בְאוֹר, לוֹמַר לְךָ: מַה הָאוֹר מֵגִין לָעוֹלָם, אַף תּוֹרָה מְגִינָה לָעוֹלָם. וְאוֹמֵר: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ" וגו' (שם שם, כב). "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ", בָּעוֹלָם הַזֶּה; "בְשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ" (שם), "זֶה יוֹם הַמִּיתָה; "וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ" (שם), לָעוֹלָם הַבָּא.
היא תשיחך. תליץ בעדך את זכותך:
מָשָׁל לְאָדָם אֶחָד, שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה וּמִתְיָרֵא מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַבַּרְקָנִים וּמִן הַפְּחָתִים וּמֵחַיָּה רָעָה וּמִלִּסְטִים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. נִזְדַּמְּנָה לוֹ אֲבוּקָה שֶׁל אוֹר, נִצּוֹל מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַבַּרְקָנִים וּמִן הַפְּחָתִים וַעֲדַיִן מִתְיָרֵא מֵחַיָּה רָעָה וּמִלִּסְטִים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ מְהַלֵּךְ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, נִצּוֹל מֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּסְטִים וַעֲדַיִן מִתְיָרֵא, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ יֵלֵךְ. הִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים נִצּוֹל מִכֻּלָּם.
הברקנים. מין קוצים: פחתים. גומות: נזדמנה לו אבוקה של אור. כך זכה לקיים המצות ניצול ממקצת פורעניות: ועדיין מתירא מחיה רעה ומלסטים. שדרכן לילך פן יפגעו בו כדכתיב תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער: שעלה עמוד השחר וכו'. ואף כאן זכה לתורה ניצול מן החטא ומן היסורין: ועדיין מתירא שאינו יודע וכו'. שמא יכפנו יצרו לבטל וישוב עליו הרע ופורעניות: הגיע לפרשת דרכים. ושם הכיר את דרכו ואף כאן הגיע ליום מיתה ולא פירש מה"ת עד יום מותו ניצול מכולם והכי מפרש לה בגמ' דסוטה:
דָּבָר אַחֵר: עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה וְאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת־ הָאַהֲבָה" וגו' (שיר השירים ח, ז).
עבירה מכבה. שכר מצוה ואין עבירה מכבה שכר מי שעסק בתורה קודם לכן אלמא מצוה לא מגנא כולי האי: לכבות את האהבה. זו תורה כדכתיב הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה סוד בגימ' יין:
אָמַר רַב יוֹסֵף: מִצְוָה, בְּעִידָנָא דְעָסֵיק בָּה מִגְנָא וּמִצְלָא, בְּעִידָנָא דְלָא עֲסֵּיק בָּהּ, אֲגוּנֵי מִגְנָא אֲצוּלֵי לָא מִצְלָא: תּוֹרָה בְּעִידָנָא דְּעָסֵיק בָּהּ בֵּין בְּעִידָנָא דְּלָא עָסֵיק בָּהּ, אֲגוּנֵי מַגְּנֵי ואֲצוּלֵי מִצְּלָא. מַתְקִיף לָהּ רָבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל דְּחָטְאוּ, מִי לָא עָסְקֵי בַתּוֹרָה? אֲמַאי לָא אֲגֵין עֲלַייהוּ? אֶלָּא אָמַר רָבָא: תּוֹרָה, בְּעִידָנָא דְעָסֵיק בָּהּ מִגְנָא וּמִצְלָא, בְּעִידָנָא דְלָא עָסֵיק בָהּ אֲגוּנֵי מִגְנָא אֲצוּלֵי מִצְלָא; מִצְוָה, בֵּין בְּעִידָנָא דְעָסֵיק בָּהּ בֵּין בְּעִידָנָא דְלָא עָסֵיק בָּהּ, אֲגוּנֵי מִגְנָא אֲצוּלֵא לָא מִצְלָא.
אמר רב יוסף. לעולם מגנא מן היסורין הרבה ומאי אינו מגנא דקאמר ת"ק מן החטא שלא יכשילנו יצה"ר קאמר: מצוה בעידנא דעסיק בה. והיינו לפי שעה דקאמר מגנא מן היסורין ומצלא מן היצה"ר שלא יכשילנו לחטא: בעידנא דלא עסיק בה. משגמר המצוה ואינו עוסק במצות אגונא מגנא מן הפורענות אצולי לא מצלא: אמאי לא אגין עלייהו. מיצה"ר שהחטיאן ועשאן רשעים גמורים כלומר אמאי לא הצילן מן העבירות: מצוה בין בעידנא וכו' אגוני מגנא. מן הפורענות כי מתני' ודקתני נמי בברייתא עבירה מכבה מצוה לאו מלהגין מן היסורין קאמר אלא מליטול שכר לעתיד:
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁגָּדוֹל שְׂכַר הַמִּצְוָה, לֹא נִכְתְּבוּ טַעֲמָהּ וּשְׂכָרָהּ בְּפֵרוּשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְרַשְּׁלוּ בָּהּ, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק כֹּהֵן גָּדוֹל (כא, ב): וַאֲמַר רַבִּי יִצְחָק: מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְגַּלּוּ טַעֲמֵי תוֹרָה? שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי מִקְרָאוֹת נִתְגַּלּוּ טַעֲמָן וְנִכְשַׁל בָּהֶם גְּדוֹל הָעוֹלָם. כְּתִיב: "וְלֹא יַרְבֶּה־לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ" (דברים יז, יז). אָמַר שְׁלֹמֹה: אֲנִי אֲרְבֶּה וְלֹא אָסוּר. וּכְתִיב: "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת־לְבָבוֹ" (מלכים־א יא, ד); וּכְתִיב: "לֹא־יַרְבֶּה־לּוֹ סוּסִים וְלֹא־יָשִׁיב" וגו' (דברים יז, טז). אָמַר שְׁלֹמֹה אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא אָשִׁיב. וּכְתִיב: "וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ־מֵאוֹת כֶּסֶף" (מלכים־א י, כט).
לא נתגלו טעמי תורה. כגון למה נאסרה לבישת שטענז ואכילת חזיר וכיוצא בהן:
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה טַעֲמָהּ וְלֹא שְׂכָרָהּ, לְכָל מִצְוָה וּמִצְוָה יֵשׁ סְגֻלָּה מְיֻחֶדֶת וְתוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לְהָגֵן לְעוֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְזַכּוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת, פֶּרֶק הַתְּכֵלֶת (מד, א): תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי נָתַן: אֵין לְךָ כָּל מִצְוָה קַלָּה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁאֵין מַתַּן שְׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה, צֵא וּלְמַד מִמִּצְוַת צִיצִית. מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה זָהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית, כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק צִיצִית (סימן קכג), בְּנֵר זֶה. וּתְנַן נַמֵּי בְּרֹאשׁ מַסֶּכֶת פֵּאָה: אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּירוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא: כִּבּוּד אָב וָאֵם וּגְמִילוּת חֲסָדִים וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם.
ציצית. מצוה קלה עשה בעלמא: אלו דברים. אבל שאר כל המצות היום לעשותן ולמחר ליטול שכרם: כבוד אב ואם וכו'. ששכר דכתיב בהם הם הפירות בעוה"ז משא"כ בשאר מצות דלא כתיב שכרן רק לעוה"ב: ותלמוד תורה. דכתיב כל חפציך לא ישוו בה וכתוב אחד אומר כל חפצים לא ישוו בה. חפציך אלו אבנים טובות ומרגליות חפצים אלו המצות דכתיב כי באלה חפצתי:
וְאִם לְכַיּוֹצֵא בְאֵלּוּ שֶׁהֵן חוֹבָה מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ וּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, וַאֲפִילוּ לֹא נִצְטַוִּינוּ בָּהֶם, מִן הַדִּין הָיָה לַעֲשׂוֹתָן, יֵשׁ שָׂכָר בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, כָּל שֶׁכֵּן לַמִּצְווֹת הַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בַּעֲשִׂיָּתָן טֹרַח גָּדוֹל וְאֵין הַדַּעַת מְחַיַּבְתָּן וְהָאָדָם מְקַבְּלָן וְעוֹשָׂן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת לְקַיֵּם מַאֲמַר הָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁנְּתָנָן.
וְאִם יֵשׁ צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְב' שֻׁלְחָנוֹת, שֶׁמָּצִינוּ הַרְבֵּה צַדִּיקִים סָבְלוּ כַּמָּה מִינֵי צַעַר וַעֲנִיּוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּרוּךְ הוּא הַיּוֹדֵעַ, שֶׁגָּלוּי לְפָנָיו סֵדֶר הַמְּצִיאוּת וְהַנְהָגָתוֹ, וְעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה מִלְּפָנָיו לְסַדְּרוֹ בָּעִנְיָן הַזֶּה וְגַם לְעַנּוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲשֶׁר הוּא כָּלֶה וְאֹבֵד וְאֵין בּוֹ טוֹבָה גְמוּרָה, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, בָּעוֹלָם הַתְּמִידִי וְהָאָרוֹךְ וְקַיָּם עֲדֵי עַד.
וְעִם כָּל זֶה, שֶׁהוּא גָלוּי וְיָדוּעַ גְּדֻלַּת שְׂכַר הַמִּצְוֹת, הַמֻּבְחָר לָאָדָם הַשָּׁלֵם לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה לְשֵׁם שָׁמַיִם וְלֹא לְשֵׁם כַּוָּנַת הַשָּׂכָר, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים, פֶּרֶק מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ (נ, ב): רָבָא רָמֵי: כְּתִיב "כִּי־גָדֹל עַד־שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ" (תהלים נז, יא). וּכְתִיב כִּי־גָדֹל מֵעַל־שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ" (שם קח, ה). הָא כֵיצַד? כָּאן בְּעוֹשִׂין לִשְׁמָהּ, כָּאן בְּשֶׁאֵין עוֹשִׂין לִשְׁמָהּ. וּכְדַאֲמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ.
עושין לשמה. מעל שמים ושלא לשמה עד שמים דמצוה מיהא עביד כדרב יהודה:
וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת נָזִיר, פֶּרֶק מִי שֶׁאָמַר (כג, א), וּבְמַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת, פֶּרֶק כֹּהֵן מָשִׁיחַ (י, ב): אָמַר רַבָּה בַר בַּר חָנָּה: מַאי דִּכְתִיב: "כִּי־יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הושע יד, י)? מָשָׁל לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם שֶׁצָּלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן, אֶחָד אֲכָלוֹ לְשֵׁם מִצְוָה, וְאֶחָד אֲכָלוֹ לְשֵׁם אֲכִילָה גַסָּה. זֶה שֶׁאֲכָלוֹ לְשֵׁם מִצְוָה – "וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם", וְזֶה שֶׁאֲכָלוֹ לְשֵׁם אֲכִילָה גַסָּה – "וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם". וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: אָמַר רַב נַחְמָן בַר יִצְחָק: גְּדוֹלָה עֲבֵרָה לִשְׁמָהּ מִמִּצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, דִּכְתִיב: "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל" וגו' (שופטים ה, כד). מַאי נִינְהוּ "מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ"? שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה וכו'. וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: אָמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת אֲפִילוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וכו'.
ואחד אכלו לשם אכילה גסה. או מחמת תאוה שאכלו ברעבון: גדולה עבירה לשמה. כלומר לשם מצוה: דכתיב תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני. כלומר כאותן נשים שמצינו בהם שעשו מצות שלא לשמה ובכולן נאמר בהן אהל תבורך על שעשתה עבירה לשמה כדי להתיש כחו של אותו רשע כדי שתהא יכולה להרגו: שרה רבקה רחל ולאה. שאמרו לבעליהן לבא אל שפחתן ולא לשם מצוה נתכוונו אלא שהיו מתקנאות זו בזו רחל באחותה ושרה ולאה באמהות וכולן נאמר בהן אהל כדכתיב בקרא:
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהִתִּירוּ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה כְּדֵי לְקַבֵּל שָׂכָר עַד שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע עֲשִׂיָּתָה לִשְׁמָהּ, אֲבָל לֹא הִתִּירוּ לַעֲשׂוֹתָהּ כְּדֵי לָקַחַת בָהּ יָהֳרָא וְלַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ פָרוּשׁ בִּפְנֵי הָעָם כְּדֵי שֶׁיְּכַבְּדוּהוּ, כִּי אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ מַחֲרִיבִים הָעוֹלָם, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, פֶּרֶק הָיָה נוֹטֵל (כב, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁבְעָה פְרוּשִׁים הֵם: פָּרוּשׁ שִׁכְמִי, פָּרוּשׁ נִקְפִי, פָּרוּשׁ קִיזָאִי, פָּרוּשׁ מִדּוּכְיָא, פָּרוּשׁ מַה חוֹבָתִי וְאֶעֱשֶׂנָּה, פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה, פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה. פָּרוּשׁ שִׁכְמִי, זֶה הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה שְׁכֶם. פָּרוּשׁ נִקְפִי, זֶה הַמְנַקֵּף אֶת רַגְלָיו. פָּרוּשׁ קִיזָאִי, אָמַר רַב נַחְמָן: זֶה הַמֵּקִיז דַּם לַכְּתָלִים. פָּרוּשׁ מִדּוּכְיָא, אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא, דְּמִשְׁפָּע כִּמְדוֹכְיָא. פָּרוּשׁ מַה חוֹבָתִי, הָא מַעַלְיוּתָא הִיא? אֶלָּא דַּאֲמַר: מַה חוֹבָתִי תוּ וְאֶעֱשֶׂנָּה. פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה, אָמְרֵי לֵיהּ אַבַּיֵּי וְרָבָא לְתַּנָּא: לָא תִתְנֵי פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה, דַּאֲמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת וכו'.
מעשה שכם. שמלו שלא לשם שמים אף זה מעשיו שיכבדוהו ב"א ולא לש"ש: המנקף את רגליו. מהלך בשפלות עקב בצד גודל ואינו מרים רגליו מן הארץ ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים: מקיז דם לכתלים. עושה עצמו כעוצם עיניו שלא יסתכל בנשים ומתוך כך מכה ראשו בכותל והדם יוצא: דמשפע כמדוכיא. הולך כפוף: פרוש מה חובתי ואעשנה. למדוני מה עלי לעשות ואעשה: הא מעליותא היא. אם אינו בקי באיסורין ודקדוקי מצות ובא ללמוד: מה חובתי תו ואעשנה. מה לעשות עוד ולא עשיתי דמראה עצמו כאילו קיים את הכל: פרוש מאהבה. שכר המצות ולא לאהבת מצות בוראו: מיראה. של עונשין אלא מה על האדם לעשות מאהבת הש"י כאשר צונו ה' אליקנו וסוף השכר לבא:
אָמַר רַב נַחְמָן, דִּמְטַמְרָא מְטַמְּרָא וְדִמְגַלְּיָא מְגַלְיָּא, בֵּי דִינָא רַבָּה לִיתְפָּרַע מֵהַנֵּי דְחַיְיפֵי גּוּנְדֵי (מן המתכסים בטליתות ומראים עצמן כפרושין ואינן פרושין). אֲמַר לָהּ יַנַּאי מַלְכָּא לִדְבִיתֵהוּ: אַל תִּתְיָרְאִי לֹא מִן הַפְּרוּשִׁין וְלֹא מִן שֶׁאֵינָן פְּרוּשִׁין, אֶלָּא מִן הַצְּבוּעִין שֶׁדּוֹמִים לַפְּרוּשִׁין, שֶׁעוֹשִׂין מַעֲשֶׂה זִמְרִי וּמְבַקְּשִׁין שָׂכָר כְּפִנְחָס.
דמטמרא מטמרא וכו'. הנסתרות נסתרות מב"א והגלויות גלויות ומ"מ לב"ד הגדול כולם גלויות והוא יפרע מן המתכסים בטליתות ומראין עצמן כפרושין ואינן פרושין: דחייפי גונדי. מכסים בבגדים שחורים: אל תתיראי לא מן הפרושין. שהפרושין היו שונאין אותו לפי שהרג החכמים ונהפך להיות צדוקי כדאמר בקדושין וכשמת היתה אשתו יראה מהחכמים שלא יעבירו המלוכה מבניה והיתה אומרת לו לבקש מלפניהם עליה ואמר אל תתיראי מן הפרושין שצדיקים הן ולא יגמלוך רעה ולא לבניך שלא חטאו להם: ולא מן שאינן פרושין. שהם הצדוקין אוהבי אלא מן הצבועים כלומר שאין מראיתן כתולדותן אלא צבועין מבחוץ ואין תוכן כברן שמעשיהן כמעשה זמרי שהם רשעים ומבקשים שכר כפנחס אומרים לבריות לכבדן כפנחס:
עַל כֵּן הָרוֹצֶה לְקַיֵּם הַמִּצְוָה לִשְׁמָהּ, יַעֲשֶׂנָּה מֵאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְקַיֵּם מַאֲמָרוֹ וּמִצְוָתוֹ. וְיָרוּץ אַחֲרֶיהָ בְּצִנְעָה וְלֹא לְהִתְגַּדֵּל בִּפְנֵי הָעָם, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁבָּנָה אֶת הָעוֹלָם בְּחַסְדּוֹ וּבָרָא אֶת הָאָדָם מֵאַיִן וּמְקַיְּמוֹ וְשׁוֹמְרוֹ וּמַצִּילוֹ מִן הַמִּקְרִים וְעַל זֶה בִּלְבַד הוּא חַיָּב לְעָבְדוֹ כָּל יָמָיו וְלַעֲשׂוֹת מִצְוָתוֹ אֲפִילוּ יִחְיֶה אֶלֶף שָׁנִים. וּגְדוֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה, אֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה כָל הַצְּפוּנוֹת וְיוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת, אֲשֶׁר יוֹדֵעַ לִבּוֹ וּמֵבִין כַּוָּנָתוֹ, הוּא יִתֵּן מַשְׂכֻּרְתּוֹ כְּפִי לִבּוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו.
משכורתו. שכר מצות ועונש העבירות שאדם עושה:
וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִם נִגְמַר בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה, בְּפִרְקָא קַמָּא: מַאי דִּכְתִיב: "טוֹב וְיָשָׁר ה"' וגו' (תהלים כה, ח)? בֹּא וּרְאֵה צִדְקוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּל הַמַּעֲלֶה בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ" (מלאכי ג, טז). וְכָל הַמַּעֲלֶה בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת חֵטְא, עַד שְׁעַת מַעֲשֶׂה לָא לִחַיֵּיב, דִּכְתִיב: "אָוֶן אִם־רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע ה"' (תהלים סו, יח). וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ו, א) וּבְמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק בַּמֶּה אִשָּׁה (סג, א): מַאי "וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ"? אָמַר רַב אַשֵּׁי: אֲפִילוּ חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנָס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ.
וּכְשֶׁיַּעֲשֶׂה הַמִּצְוָה יַעֲשֶׂנָה מֵאַהֲבָה וּבְחִבָּה גְדוֹלָה, לֹא כְמוֹ שֶׁפּוֹרֵק מִמֶּנוּ עֹל וּמַשָּׂא, אֶלָּא בַּחֲרִיצוּת וּמֵאַהֲבָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִבְרָכוֹת (ו, ב): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְעוֹלָם יָרוּץ אָדָם לִדְבַר הֲלָכָה וַאֲפִילוּ בְּשַׁבָּת. וְהוּא הַדִּין לִדְבַר מִצְוָה וכו'.
כמי שפורק. כלומר מחויב אני לעשות כן ועושה רק להפטר ממנו בין שנעשה כהוגן או לא: בחריצות. בתוקף תרגום אז תחרץ בכן תיתקף:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5