איסור והיתר לרשי ל״ג

א׳ אלו הם פירושי אגדה של פסח והוא במכילתא.‏ ב׳ הרי אני כבן שבעים שנה ולא בן שבעים היה אלא שקפצה עליו זקנה, ‏שבשעה שנתמנה נשיא, כמו ששנינו במסכת ברכות אהדרו ליה תריסר דרי חוורתא ואותו ‏היום עמד בן זומא ודרש ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות. ימי חייך היה לו לכתוב. כל ‏למה לי. לרבות יציאת מצרים בלילות פרשת ציצית (ח׳ א׳) שבקרית שמע שנ׳ בה יציאה ‏‏(בה) שלא היו רגילין לאומרה בקרית שמע של ערבית לפי שאינה נוהגת אלא ביום ‏כדאמרינן במסכת ברכות בפרק שני. במערבא אמרו הכי דבר אל בני ישראל ואמרת ‏אליהם אני ד׳ אלקיכם. אמת. והיינו דקאמר ר׳ אלעזר בן עזריה לא זכיתי שתאמר יציאת ‏מצרים בלילות ולא אמת ואמונה דודאי היו רגילין לקרות קרית שמע עם ברכות שלפניה ‏ושל אחריה.‏ ג׳ ולא זכיתי. לא נצחתי חכמים שתאמר יציאת מצרים בלילות שאני אומר יציאת ‏מצרים והם חולקים עלי ולא יכלתי לנצחם בדבר זה לפי שהייתי יחיד במקום שנים עד שבא ‏בן זומא ודרש פסוק זה כל ימי חייך וכו׳.‏ ד׳ זכיתי, נצחתי. כמו זכנהו לרבנן ומאן דזכי למלכא לשון נצוח הוא.‏ ה׳ ‏כנגד ארבעה בנים דברה תורה מקראות הכתובים בארבעה פנים ובכלן ‏מתוך כך אתה למד שלא דברה אלא כנגד ארבעה בנים חכם מה הוא אומר בסדר ואתחנן ‏כתיב כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העדות והחקים והמשפטים וגו׳ הרי בבנך חכם אמור ‏שיודע לשאול ולדבר בלשון נכונה ואין כאן הרי הוא הוציא את עצמו מן הכלל דכתיב ‏אתכם דהא ד׳ אלקנו ומיהו אתכם כלומר אתם הוצאתם שהיה הדבר אליכם וכן החכם ‏שואל מה (העבוד״ה הזא״ת) העדות והחקים והמשפטים כלומר למה אין אוכלין החגיגה ‏קודם הפסח באחרונה לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן בגמר אכילה כשנפטרין ‏מסעודתן אוכלין כזית מבשר הפסח כדי שיהא טעם הפסח בפיו כל שעה ואחר שיאכל ‏כזית פסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן הוציאו והביאו מינין של מאכל בקנוח סעודה ‏שלא להפקיע טעם פסח מפיו ולכך אנו אוכלין (ח׳ ב׳) כזית מצה באחרונה זכר לפסח ‏מקדש ובהדיא אמרינן כשם שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כך אין מפטירין אחר מצה ‏אפיקומן שצריך שיהא טעם מצה בפיו כטעמו של פסח.‏ ו׳ ‏רשע מה הוא אומר כו׳ בבוא אל פרעה והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה ‏מתכוין להוציא את עצמו מן הכלל לכם (ולא) העבודה ולא לו. הקהה את שיניו כמו ושיני ‏בנים תקהינה כלומר הכעיסהו ואמור לו כנגדך דברה תורה בעבור זה עשה ד׳ לי בצאתי ‏ממצרים אני יצאתי ממצרים אבל רשע כמותך לא היה יוצא ונגאל.‏ ז׳ ובמכילתא כתוב במקום תם טפש, תם מה הוא אומר שאינו לא חכם ולא ‏רשע אלא תמים ואינו חכם לשאל מה העדות והחקים והמשפטים לפרש ולשאל על כל ‏דבר אלא מה זאת.‏ ח׳ ‏את פתח לו פתח פיך לאלם.‏ ט׳ שנאמר והגדת לבנך דרוש לו באגדה ופרסם לו הנס.‏ י׳ [יכול] שהוא חייב לדרוש בו משנכנס ראש חודש ניסן תלמוד לומר ‏ביום ההוא יום גאולה.‏ י״א [יכול] שהוא חייב לדרוש לו מבעוד יום ביום של ארבעה עשר ‏הואיל ונאמר כאן היום תלמוד לומר בעבור זה כו׳.‏ י״ב כנגד ארבעה בנים דברה תורה באנפי נפשיה קאי ואומר סמוך למה שכתוב למעלה ברוך ‏הוא כנגד ארבעה בנים דברה תורה אלא שרוצה לדרוש קודם במקראות הללו אומר קודם ‏לכן ברוך שנתן תורה לישראל ברוך הוא ואחר כך כנגד ארבעה בנים דברה תורה שלא ‏יתכן לפתוח כנגד ארבעה בנים דברה תורה לפי שאינן מענין של מעלה ממנה.‏ י״ג ‏וירד מצרימה אנוס (זה) היה יעקב אבינו שבאונס ירד לשם על פי הדבור של ‏הקב״ה שאמר לו לרדת מצרימה ועל פי גזרתו ירד לשם וירד משמע על כרחו (ט׳ א׳) מדלא ‏כתיב ויצא.‏ י״ד הדבר לשון מקרא הוא כמו והדבר אין בהם דירמיה.‏ ט״ו ‏ויגר לשון לגור ללון בעלמא ולא לקבוע מושב.‏ ט״ז ויהי שם לגוי גדול מלמד שלא היו ישראל מצויינין כלם נתאספו שם יחד ‏במקום אחד בעיר אחת שלא נפרדו בערים.‏ י״ז גדול ועצום כמה שנאמר כוליה קרא שם דריש מן ויהי שם לגוי דריש מלמד ‏שהיו ישראל מצויינין לשון ציון כך שמעתי.‏ י״ח ‏פרישות דרך ארץ שהפרישום מנשותיהם שלא לשמש עמהם.‏ י״ט ואת עמלנו אלו הבנים שהם עמל האדם ומעשה ידיו.‏ כ׳ ‏הדחק תוכן לבנים.‏ כ״א ועברתי והכתי אלו מיעוטי נינהו.‏ כ״ב אמרו כשירד אינו מסדר הגדה ואינו כתיב במכילתא עם שאר דברי ההגדה ‏הכתובים על מקרא ארמי אובד אבי ואותו קל וחומר האמור והלא מלך בשר ודם שריו ‏ועבדיו מקיפין אותו כדי שלא ימצא צער בגופו ואתה מלך מלכי המלכים כו׳ אטו מי איכא ‏צערא קמי קודשא בריך הוא והא כתיב הוד והדר לפניו וגומר לפיכך אינו עיקר ואין ר׳ נוהג ‏לאמרו ועוד דההוא בבא דאמרינן מפסקת בדרשא של מקרא שהתחיל ובא לדרוש ויוציאנו ‏ד׳ ממצרים והפליג בנתיים בדברים אחרים שאינן מן הדרשה ואחר כך חוזר לפייס ולדרוש ‏הפסוק שבידו כדקתני ביד חזקה זו הדבר כו׳ לפיכך ריבוי דברים הוא.‏ כ״ג ‏ובמורא גדול במראה הגדול וכן תרגומו בחזוותא רבא ומה הוא המראה ‏הגדול זו גילוי שכינה ונראה להם (במ׳ רב״ה) במצרים וכן הוא אומר במורא גדול במצרים ‏לעיניך מדכתיב לעיניך אין מוראים אלא לשון ראייה.‏ כ״ד במצרים מה הוא אומר כו׳ בעשר מכות שלקו המצרים במצרים נאמר אצבע ‏ובמכות שלקו על הים נאמר יד שיש בה חמש אצבעות הנה לכל אצבע ואצבע עשר מכות ‏הרי (ט׳ ב׳) שלקו על הים חמשים מכות.‏ כ״ה כשמגיע לומר מצה זו או מרור זה מניח ידו עליהם.‏ כ״ו לראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים דכתיב לי בצאתי ממצרים.‏ כ״ז לא את אבותינו בלבד גאל הקב״ה כלומר הרי עצמנו בכלל כל הנסים ‏שעשה לאבותנו שאנחנו בעצמנו יצאנו משם שאם לא יצאו הם עדיין היינו במצרים.‏ כ״ח אסרו חג בעבותים (על) [עד] קרנות המזבח בפסח מצרים נאמר מקרא ‏זה ונלקח מבעשור ונבקר ד׳ ימים דכתיב בי׳ בעשור לחדש הזה וקחו לכם וגו׳ והיה לכם ‏למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש וזה שאמר הכתוב אסרו חג בעבותים על קרנות ‏המזבח אסרו החג בעבותים ארבעה ימים עד שיבוא לקרנות המזבח בארבעה עשר שאמר ‏דוד מזמור של פסח שהיה מקחו מבעשור ופסח דורות אין מקחו מבעשור.‏ כ״ט לאחר מכאן השיר ששנינו בפסחים הוא נשמת ויש אומרים על אותו נבל שמעון פטר חמור ‏שהוא טעות של רומי יסדו אותו תחילה ושאר תפילות כשהיה על הסלע וחס ושלום שלא ‏תהא זאת בישראל וכל האומר דבר זה כשיבנה בית המקדש יביא חטאת שמנה.‏

לעילוי נשמת רבי שלמה בן רבי יצחק