תצוה יום שישי תורה - חק לישראל

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר חק לישראל שמות תצוה יום שישי תורה - חק לישראל
תוכן עניינים

--------

כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:

(ח) וְאֶת-בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם כֻּתֳּנֹֽת: וְיָת בְּנוֹהִי תְּקָרֵב וְתַלְבֵּשִׁנוּן כִּתּוּנִין:(ט) וְחָֽגַרְתָּ֩ אֹתָ֨ם אַבְנֵ֜ט אַֽהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו וְחָֽבַשְׁתָּ֤ לָהֶם֙ מִגְבָּעֹ֔ת וְהָֽיְתָ֥ה לָהֶ֛ם כְּהֻנָּ֖ה לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמִלֵּאתָ֥ יַֽד-אַֽהֲרֹ֖ן וְיַד-בָּנָֽיו: וּתְזָרֵז יָתְהוֹן הֶמְיָנִין אַהֲרֹן וּבְנוֹהִיוְתַתְקֵן לְהוֹן כּוֹבָעִין וּתְהֵי לְהוֹןכְּהֻנְתָּא לִקְיַם עָלָם וּתְקָרֵב קֻרְבָּנָאדְאַהֲרֹן וְקֻרְבָּנָא דִבְנוֹהִי:

והיתה להם. מלוי ידים זה לכהנת עולם: ומלאת. על ידי הדברים האלה: יד אהרן ויד בניו. במלוי ופקדת הכהונה:

(י) וְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת-הַפָּ֔ר לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְסָמַ֨ךְ אַֽהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת-יְדֵיהֶ֖ם עַל-רֹ֥אשׁ הַפָּֽר: וּתְקָרֵב יָת תּוֹרָא לִקֳדָם מַשְׁכַּןזִמְנָא וְיִסְמוֹךְ אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי יָתיְדֵיהוֹן עַל רֵישׁ תּוֹרָא:(יא) וְשָֽׁחַטְתָּ֥ אֶת-הַפָּ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָֹ֑ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: וְתִכּוֹס יָת תּוֹרָא קֳדָם יְיָבִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא:

פתח אהל מועד. בחצר המשכן שלפני הפתח:

(יב) וְלָֽקַחְתָּ֙ מִדַּ֣ם הַפָּ֔ר וְנָֽתַתָּ֛ה עַל-קַרְנֹ֥ת הַמִּזְבֵּ֖חַ בְּאֶצְבָּעֶ֑ךָ וְאֶת-כָּל-הַדָּ֣ם תִּשְׁפֹּ֔ךְ אֶל-יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ: וְתִסַב מִדְמָא דְתוֹרָא וְתִתֵּן עַלקַרְנַת מַדְבְּחָא בְּאֶצְבְּעָךְ וְיָת כָּלדְמָא תֵישׁוֹד לִיסוֹדָא דְמַדְבְּחָא:

על קרנות. למעלה בקרנות ממש: ואת כל הדם. שירי הדם: אל יסוד המזבח. כמין בליטת בית קבול עשוי לו סביב סביב לאחר שעלה אמה מן הארץ:

(יג) וְלָֽקַחְתָּ֗ אֶֽת-כָּל-הַחֵ֘לֶב֘ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת-הַקֶּ֒רֶב֒ וְאֵ֗ת הַיֹּתֶ֨רֶת֙ עַל-הַכָּבֵ֔ד וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת-הַחֵ֖לֶב אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֑ן וְהִקְטַרְתָּ֖ הַמִּזְבֵּֽחָה: וְתִסַב יָת כָּל תַּרְבָּא דְחָפֵייָת גַוָא וְיָת חִצְרָא דִעַלכַּבְדָא וְיָת תַּרְתֵּין כָּלְיָן וְיָתתַּרְבָּא דִי עֲלֵיהֶן וְתַסֵיק לְמַדְבְּחָא:

החלב המכסה את הקרב. הוא הקרום שעל הכרס שקורין טייל''א : ואת היתרת. הוא טרפשא דכבדא שקורין איבדי''ש [סרעפת] : על הכבד. אף מן הכבד יטול עמה:

(יד) וְאֶת-בְּשַׂ֤ר הַפָּר֙ וְאֶת-עֹר֣וֹ וְאֶת-פִּרְשׁ֔וֹ תִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּֽחֲנֶ֑ה חַטָּ֖את הֽוּא: וְיָת בִּסְרָא דְתוֹרָא וְיָת מַשְׁכֵהּוְיָת אוּכְלֵהּ תּוֹקִיד בְּנוּרָא מִבָּרָאלְמַשְׁרִיתָא חַטָאתָא הוּא:

תשרף באש. לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו:

(טו) וְאֶת-הָאַ֥יִל הָֽאֶחָ֖ד תִּקָּ֑ח וְסָ֨מְכ֜וּ אַֽהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת-יְדֵיהֶ֖ם עַל-רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל: וְיָת דִכְרָא חַד תִּסַב וְיִסְמְכוּןאַהֲרֹן וּבְנוֹהִי יָת יְדֵיהוֹן עַלרֵישׁ דִכְרָא:(טז) וְשָֽׁחַטְתָּ֖ אֶת-הָאָ֑יִל וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת-דָּמ֔וֹ וְזָֽרַקְתָּ֥ עַל-הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב: וְתִכּוֹס יָת דִכְרָא וְתִסַב יָתדְמֵהּ וְתִזְרוֹק עַל מַדְבְּחָא סְחוֹרסְחוֹר:

וזרקת. בכלי, אוחז במזרק וזורק כנגד הקרן כדי שיראה לכאן ולכאן, ואין קרבן טעון מתנה באצבע אלא חטאת בלבד, אבל שאר זבחים אינן טעונין קרן ולא אצבע, שמתן דמם מחצי המזבח ולמטה, ואינו עולה בכבש אלא עומד בארץ וזורק: סביב. כך מפורש בשחיטת קדשים (זבחים נב ב) שאין סביב אלא שתי מתנות שהן ארבע, האחת בקרן זוית זו, והאחת בקרן שכנגדה באלכסון, וכל מתנה נראית בשני צדי הקרן אלך ואלך, נמצא הדם נתן בארבע רוחות סביב, לכך קרוי סביב:

(יז) וְאֶ֨ת-הָאַ֔יִל תְּנַתֵּ֖חַ לִנְתָחָ֑יו וְרָֽחַצְתָּ֤ קִרְבּוֹ֙ וּכְרָעָ֔יו וְנָֽתַתָּ֥ עַל-נְתָחָ֖יו וְעַל-רֹאשֽׁוֹ: וְיָת דִכְרָא תְּפַלֵג לְאֵבָרוֹהִי וּתְחַלִילגַּוֵהּ וּכְרָעוֹהִי וְתִתֵּן עַל אֵבָרוֹהִיוְעַל רֵישֵׁהּ:

על נתחיו. עם נתחיו, מוסף על שאר הנתחים:

(יח) וְהִקְטַרְתָּ֤ אֶת-כָּל-הָאַ֨יִל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֥ה ה֖וּא לַֽיהוָֹ֑ה רֵ֣יחַ נִיח֔וֹחַ אִשֶּׁ֥ה לַֽיהוָֹ֖ה הֽוּא: וְתַסֵיק יָת כָּל דִכְרָא לְמַדְבְּחָאעֲלָתָא הוּא קֳדָם יְיָ לְאִתְקַבָּלָאבְרַעֲוָא קֻרְבָּנָא קֳדָם יְיָ הוּא:

ריח ניחוח. נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני: אשה. לשון אש, והיא הקטרת איברים שעל האש:

(יט)  חמישי  וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֵ֖ת הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֑י וְסָמַ֨ךְ אַֽהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת-יְדֵיהֶ֖ם עַל-רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל: וְתִסַב יָת דִכְרָא תִנְיָנָא וְיִסְמוֹךְאַהֲרֹן וּבְנוֹהִי יָת יְדֵיהוֹן עַלרֵישׁ דִכְרָא:(כ) וְשָֽׁחַטְתָּ֣ אֶת-הָאַ֗יִל וְלָֽקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה עַל-תְּנוּךְ֩ אֹ֨זֶן אַֽהֲרֹ֜ן וְעַל-תְּנ֨וּךְ אֹ֤זֶן בָּנָיו֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל-בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל-בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וְזָֽרַקְתָּ֧ אֶת-הַדָּ֛ם עַל-הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב: וְתִכּוֹס יָת דִכְרָא וְתִסַב מִדְמֵהּוְתִתֵּן עַל רוּם אוּדְנָא דְאַהֲרֹןוְעַל רוּם אוּדְנָא דִבְנוֹהִי דְיַמִינָאוְעַל אִלְיוֹן יְדֵיהוֹן דְיַמִינָא וְעַלאִלְיוֹן רַגְלֵיהוֹן דְיַמִינָא וְתִזְרוֹק יָתדְמָא עַל מַדְבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר:

תנוך. הוא הסחוס האמצעי שבתוך האזן שקורין טנדרו''ם : בהן ידם. הגדל ובפרק האמצעי:

(כא) וְלָֽקַחְתָּ֞ מִן-הַדָּ֨ם אֲשֶׁ֥ר עַֽל-הַמִּזְבֵּ֘חַ֘ וּמִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָה֒ וְהִזֵּיתָ֤ עַֽל-אַֽהֲרֹן֙ וְעַל-בְּגָדָ֔יו וְעַל-בָּנָ֛יו וְעַל-בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּ֑וֹ וְקָדַ֥שׁ הוּא֙ וּבְגָדָ֔יו וּבָנָ֛יו וּבִגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּֽוֹ: וְתִסַב מִן דְמָא דִי עַלמַדְבְּחָא וּמִמִשְׁחָא דִרְבוּתָא וְתַדֵי עַלאַהֲרֹן וְעַל לְבוּשׁוֹהִי וְעַל בְּנוֹהִיוְעַל לְבוּשֵׁי בְנוֹהִי עִמֵהּ וְיִתְקַדַשׁהוּא וּלְבוּשׁוֹהִי וּבְנוֹהִי וּלְבוּשֵׁי בְנוֹהִיעִמֵהּ:(כב) וְלָֽקַחְתָּ֣ מִן-הָ֠אַ֠יִל הַחֵ֨לֶב וְהָֽאַלְיָ֜ה וְאֶת-הַחֵ֣לֶב | הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת-הַקֶּ֗רֶב וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת | שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת וְאֶת-הַחֵ֨לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן וְאֵ֖ת שׁ֣וֹק הַיָּמִ֑ין כִּ֛י אֵ֥יל מִלֻּאִ֖ים הֽוּא: וְתִסַב מִן דִכְרָא תַּרְבָּא וְאַלִיתָאוְיָת תַּרְבָּא דְחָפֵי יָת גַוָאוְיָת חֲצַר כַּבְדָא וְיָת תַּרְתֵּןכָּלְיָן וְיָת תַּרְבָּא דִי עֲלֵיהֶןוְיָת שׁוֹקָא דְיַמִינָא אֲרֵי דְכַרקֻרְבָּנָא הוּא:

החלב. זה חלב הדקים או הקיבה: והאליה. מן הכליות ולמטה, כמו שמפורש בויקרא (ג ט) שנאמר לעמת העצה יסירנה, מקום שהכליות יועצות, ובאמורי הפר לא נאמר אליה, שאין אליה קריבה אלא בכבש וכבשה ואיל, אבל שור ועז אין טעונים אליה: ואת שוק הימין. לא מצינו הקטרה בשוק הימין עם האמורים אלא זו בלבד: כי איל מלאים הוא. שלמים, לשון שלמות שמשלם בכל. מגיד הכתוב שהמלואים שלמים, שמשימים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים, לכך אני מצריכו החזה להיות לו לעובד העבודה למנה, וזהו משה ששמש במלואים, והשאר אכלו אהרן ובניו שהם בעלים, כמפורש בענין:

(כג) וְכִכַּ֨ר לֶ֜חֶם אַחַ֗ת וְחַלַּ֨ת לֶ֥חֶם שֶׁ֛מֶן אַחַ֖ת וְרָקִ֣יק אֶחָ֑ד מִסַּל֙ הַמַּצּ֔וֹת אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֑י יְהוָֹֽה: וּפִתָּא דִלְחֵם חַד וּגְרִצְתָּא דִלְחֵםמְשַׁח חֲדָא וְאֶסְפּוֹג חָד מִסַלָאדְפַטִירַיָא דִי קֳדָם יְיָ:

וככר לחם. מן החלות: וחלת לחם שמן. ממין הרבוכה: ורקיק. מן הרקיקין, אחד מעשרה שבכל מין ומין ולא מצינו תרומת לחם הבא עם זבח נקטרת אלא זו בלבד, שתרומת לחמי תודה ואיל נזיר נתונה לכהנים עם חזה ושוק, ומזה לא היה למשה למנה אלא חזה בלבד:

(כד) וְשַׂמְתָּ֣ הַכֹּ֔ל עַ֚ל כַּפֵּ֣י אַֽהֲרֹ֔ן וְעַ֖ל כַּפֵּ֣י בָנָ֑יו וְהֵֽנַפְתָּ֥ אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֹֽה: וּתְשַׁוֵי כֹלָא עַל יְדָא דְאַהֲרֹןוְעַל יְדָא דִבְנוֹהִי וּתְרִים יָתְהוֹןאֲרָמוּתָא קֳדָם יְיָ:

על כפי אהרן וגו' והנפת. שניהם עסוקים בתנופה, הבעלים והכהן. הא כיצד, כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף, ובזה היו אהרן ובניו בעלים, ומשה כהן: תנופה. מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו, ותנופה מעכבת רוחות רעות. תרומה מעלה ומוריד למי שהשמים וארץ שלו, ומעכבת טללים רעים:

(כה) וְלָֽקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ מִיָּדָ֔ם וְהִקְטַרְתָּ֥ הַמִּזְבֵּ֖חָה עַל-הָֽעֹלָ֑ה לְרֵ֤יחַ נִיח֨וֹחַ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה אִשֶּׁ֥ה ה֖וּא לַֽיהוָֹֽה: וְתִסַב יָתְהוֹן מִידֵיהוֹן וְתַסֵיק לְמַדְבְּחָאעַל עֲלָתָא לְאִתְקַבָּלָא בְרַעֲוָא קֳדָםיְיָ קֻרְבָּנָא הוּא קֳדָם יְיָ:

על העולה. על האיל הראשון שהעלית עולה: לריח ניחוח. לנחת רוח למי שאמר ונעשה רצונו: אשה. לאש נתן: לה'. לשמו של מקום:

(כו) וְלָֽקַחְתָּ֣ אֶת-הֶֽחָזֶ֗ה מֵאֵ֤יל הַמִּלֻּאִים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַֽהֲרֹ֔ן וְהֵֽנַפְתָּ֥ אֹת֛וֹ תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָֹ֑ה וְהָיָ֥ה לְךָ֖ לְמָנָֽה: וְתִסַב יָת חֶדְיָא מִדְכַר קֻרְבָּנַיָאדִי לְאַהֲרֹן וּתְרִים יָתֵהּ אֲרָמוּתָאקֳדָם יְיָ וִיהֵי לָךְ לָחֳלָק:(כז) וְקִדַּשְׁתָּ֞ אֵ֣ת | חֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֗ה וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוּנַ֖ף וַֽאֲשֶׁ֣ר הוּרָ֑ם מֵאֵיל֙ הַמִּלֻּאִ֔ים מֵֽאֲשֶׁ֥ר לְאַֽהֲרֹ֖ן וּמֵֽאֲשֶׁ֥ר לְבָנָֽיו: וּתְקַדֵשׁ יָת חֶדְיָא דַאֲרָמוּתָא וְיָתשׁוֹקָא דְאַפְרָשׁוּתָא דִי אִתָּרַם וְדִיאִתַּפְרָשׁ מִדְכַר קֻרְבָּנַיָא מִדִי לְאַהֲרֹןוּמִדִי לִבְנוֹהִי:

וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה וגו' . קדשם לדורות, להיות נוהגת תרומתם והנפתם כחזה ושוק של שלמים, אבל לא להקטרה, אלא והיה לאהרן ולבניו לאכול: תנופה. לשון הולכה והבאה, וינטילי''ר בלעז : הורם. לשון מעלה ומוריד:

(כח) וְהָיָה֩ לְאַֽהֲרֹ֨ן וּלְבָנָ֜יו לְחָק-עוֹלָ֗ם מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תְרוּמָ֖ה ה֑וּא וּתְרוּמָ֞ה יִהְיֶ֨ה מֵאֵ֤ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ מִזִּבְחֵ֣י שַׁלְמֵיהֶ֔ם תְּרֽוּמָתָ֖ם לַֽיהוָֹֽה: וִיהֵי לְאַהֲרֹן וְלִבְנוֹהִי לִקְיַם עָלָםמִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲרֵי אַפְרָשׁוּתָאהוּא וְאַפְרָשׁוּתָא יְהֵי מִן בְּנֵייִשְׂרָאֵל מִנִכְסַת קוּדְשֵׁיהוֹן אַפְרָשׁוּתְהוֹן קֳדָםיְיָ:

לחק עולם מאת בני ישראל. שהשלמים לבעלים, ואת החזה ואת השוק יתנו לכהן: כי תרומה הוא. החזה ושוק הזה:

(כט) וּבִגְדֵ֤י הַקֹּ֨דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַֽהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָנָ֖יו אַֽחֲרָ֑יו לְמָשְׁחָ֣ה בָהֶ֔ם וּלְמַלֵּא-בָ֖ם אֶת-יָדָֽם: וּלְבוּשֵׁי קוּדְשָׁא דִי לְאַהֲרֹן יְהוֹןלִבְנוֹהִי בַּתְרוֹהִי לְדַכָּאָה בְהוֹן וּלְקָרָבָאבְהוֹן יָת קֻרְבָּנְהוֹן:

לבניו אחריו. למי שבא בגדלה אחריו: למשחה. להתגדל בהם, שיש משיחה שהיא לשון שררה, כמו (במדבר יח ח) לך נתתים למשחה, (תהלים קה טו) אל תגעו במשיחי: ולמלא בם את ידם. על ידי הבגדים הוא מתלבש בכהנה גדולה:

(ל) שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יִלְבָּשָׁ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תַּחְתָּ֖יו מִבָּנָ֑יו אֲשֶׁ֥ר יָבֹ֛א אֶל-אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לְשָׁרֵ֥ת בַּקֹּֽדֶשׁ: שִׁבְעַת יוֹמִין יַלְבֵּשִׁנוּן כַּהֲנָא תְּחוֹתוֹהִימִבְּנוֹהִי דִי יֵעוֹל לְמַשְׁכַּן זִמְנָאלְשַׁמָשָׁא בְקוּדְשָׁא:

שבעת ימים. רצופין: ילבשם הכהן. אשר יקום מבניו תחתיו לכהנה גדולה, כשימנוהו להיות כהן גדול: אשר יבא אל אהל מועד. אותו כהן המוכן לכנס לפני ולפנים ביום הכפורים, וזהו כהן גדול, שאין עבודת יום הכפורים כשרה אלא בו: תחתיו מבניו. מלמד שאם יש לו לכהן גדול בן ממלא את מקומו, ימנוהו כהן גדול תחתיו: הכהן תחתיו מבניו. מכאן ראיה כל לשון כהן לשון פועל עובד ממש, לפיכך נגון תביר נמשך לפניו:

(לא) וְאֵ֛ת אֵ֥יל הַמִּלֻּאִ֖ים תִּקָּ֑ח וּבִשַּׁלְתָּ֥ אֶת-בְּשָׂר֖וֹ בְּמָקֹ֥ם קָדֹֽשׁ: וְיָת דְכַר קֻרְבָּנַיָא תִּסָב וּתְבַשֵׁליָת בִּסְרֵהּ בַּאֲתַר קַדִישׁ:

במקום קדוש. בחצר אהל מועד, שהשלמים הללו קדשי קדשים היו:

(לב) וְאָכַ֨ל אַֽהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת-בְּשַׂ֣ר הָאַ֔יִל וְאֶת-הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ל פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: וְיֵכוּל אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי יָת בְּסַרדִכְרָא וְיָת לַחְמָא דִי בְסַלָאלִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא:

פתח אהל מועד. כל החצר קרוי כן:

(לג) וְאָֽכְל֤וּ אֹתָם֙ אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם לְמַלֵּ֥א אֶת-יָדָ֖ם לְקַדֵּ֣שׁ אֹתָ֑ם וְזָ֥ר לֹא-יֹאכַ֖ל כִּי-קֹ֥דֶשׁ הֵֽם: וְיֵכְלוּן יָתְהוֹן דִי יִתְכַּפַּר בְּהוֹןלְקָרָבָא יָת קֻרְבָּנְהוֹן לְקַדָשָׁא יָתְהוֹןוְחִלוֹנַי לָא יֵיכוּל אֲרֵי קוּדְשָׁאאִנוּן:

ואכלו אתם. אהרן ובניו, לפי שהם בעליהם: אשר כפר בהם. כל זרות ותיעוב: למלא את ידם. באיל ולחם הללו: לקדש אתם. שעל ידי המלאים הללו נתמלאו ידיהם ונתקדשו לכהנה: כי קדש הם. קדשי קדשים, ומכאן למדנו אזהרה לזר האוכל קדש קדשים, שנתן המקרא טעם לדבר משום דקדש הם:

(לד) וְאִם-יִוָּתֵ֞ר מִבְּשַׂ֧ר הַמִּלֻּאִ֛ים וּמִן-הַלֶּ֖חֶם עַד-הַבֹּ֑קֶר וְשָֽׂרַפְתָּ֤ אֶת-הַנּוֹתָר֙ בָּאֵ֔שׁ לֹ֥א יֵֽאָכֵ֖ל כִּי-קֹ֥דֶשׁ הֽוּא: וְאִם יִשְׁתָּאַר מִבְּסַר קֻרְבָּנַיָא וּמִןלַחְמָא עַד צַפְרָא וְתוֹקִיד יָתדְאִשְׁתָּאַר בְּנוּרָא לָא יִתְאֲכֵל אֲרֵיקוּדְשָׁא הוּא:(לה) וְעָשִׂ֜יתָ לְאַֽהֲרֹ֤ן וּלְבָנָיו֙ כָּ֔כָה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-צִוִּ֖יתִי אֹתָ֑כָה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תְּמַלֵּ֥א יָדָֽם: וְתַעְבֵּד לְאַהֲרֹן וְלִבְנוֹהִי כְּדֵין כְּכֹלדִי פַקֵּדִית יָתָךְ שִׁבְעַת יוֹמִיןתְּקָרֵב קֻרְבָּנְהוֹן:

ועשית לאהרן ולבניו ככה. שנה הכתוב וכפל לעכב, שאם חסר דבר אחד מכל האמור בענין, לא נתמלאו ידיהם להיות כהנים ועבודתם פסולה: אתכה. כמו אותך: שבעת ימים תמלא וגו' . בענין הזה ובקרבנות הללו בכל יום:

(לו) וּפַ֨ר חַטָּ֜את תַּֽעֲשֶׂ֤ה לַיּוֹם֙ עַל-הַכִּפֻּרִ֔ים וְחִטֵּאתָ֙ עַל-הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּכַפֶּרְךָ֖ עָלָ֑יו וּמָֽשַׁחְתָּ֥ אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ: וְתוֹרָא דְחַטָאתָא תַּעְבֵּד לְיוֹמָא עַלכִּפּוּרַיָא וּתְדַכֵּי עַל מַדְבְּחָא בְּכַפָּרוּתָךְעֲלוֹהִי וּתְרַבֵּי יָתֵהּ לְקַדָשׁוּתֵהּ:

על הכפרים. בשביל הכפורים, לכפר על המזבח מכל זרות ותיעוב. ולפי שנאמר (פסוק לה) שבעת ימים תמלא ידם, אין לי אלא דבר הבא בשבילם, כגון האילים והלחם, אבל הבא בשביל המזבח, כגון פר שהוא לחטוי המזבח, לא שמענו, לכך הצרך מקרא זה. ומדרש תורת כהנים אומר כפרת המזבח הצרך, שמא התנדב איש דבר גזל במלאכת המשכן והמזבח: וחטאת. ותדכי, לשון מתנת דמים הנתונים באצבע קרוי חטוי: ומשחת אתו. בשמן המשחה וכל המשיחות כמין כי יונית:

(לז) שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תְּכַפֵּר֙ עַל-הַמִּזְבֵּ֔חַ וְקִדַּשְׁתָּ֖ אֹת֑וֹ וְהָיָ֤ה הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ קֹ֣דֶשׁ קָֽדָשִׁ֔ים כָּל-הַנֹּגֵ֥עַ בַּמִּזְבֵּ֖חַ יִקְדָּֽשׁ: (ס) שִׁבְעַת יוֹמִין תְּכַפֵּר עַל מַדְבְּחָאוּתְקַדֵשׁ יָתֵהּ וִיהֵי מַדְבְּחָא קֹדֶשׁקוּדְשַׁיָא כָּל דְיִקְרַב בְּמַדְבְּחָא יִתְקַדָשׁ:

והיה המזבח קדש. ומה היא קדשתו, כל הנגע במזבח יקדש, אפלו קרבן פסול שעלה עליו, קדשו המזבח להכשירו שלא ירד. מתוך שנאמר כל הנגע במזבח יקדש, שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי, כגון דבר שלא היה פסולו בקדש, כגון הרובע והנרבע ומקצה ונעבד והטרפה וכיוצא בהן, תלמוד לומר וזה אשר תעשה, הסמוך אחריו, מה עולה ראויה אף כל ראוי, שנראה לו כבר ונפסל משבא לעזרה, כגון הלן והיוצא והטמא ושנשחט במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכיוצא בהן:

(לח)  שישי  וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה עַל-הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי-שָׁנָ֛ה שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם תָּמִֽיד: וְדֵין דִי תַעְבֵּד עַל מַדְבְּחָאאִמְרִין בְּנֵי שְׁנָא תְּרֵין לְיוֹמָאתְּדִירָא:(לט) אֶת-הַכֶּ֥בֶשׂ הָֽאֶחָ֖ד תַּֽעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּֽעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם: יָת אִמְרָא חַד תַּעְבֵּד בְּצַפְרָאוְיָת אִמְרָא תִנְיָנָא תַּעְבֵּד בֵּיןשִׁמְשַׁיָא:(מ) וְעִשָּׂרֹ֨ן סֹ֜לֶת בָּל֨וּל בְּשֶׁ֤מֶן כָּתִית֙ רֶ֣בַע הַהִ֔ין וְנֵ֕סֶךְ רְבִיעִ֥ת הַהִ֖ין יָ֑יִן לַכֶּ֖בֶשׂ הָֽאֶחָֽד: וְעִסְרוֹנָא סֻלְתָּא דְפִילָא בִמְשַׁח כָּתִישָׁארַבְעוּת הִינָא וְנִסְכָּא רַבְעוּת הִינָאחַמְרָא לְאִמְרָא חָד:

ועשרון סולת. עשירית האיפה, ארבעים ושלש ביצים וחמש ביצה: בשמן כתית. לא לחובה נאמר כתית אלא להכשיר, לפי שנאמר (לעיל כז כ) כתית למאור, ומשמע למאור ולא למנחות, יכול לפסלו למנחות, תלמוד לומר כאן כתית, ולא נאמר (שמות כז כ) כתית למאור אלא למעט מנחות שאין צריך כתית, שאף הטחון בריחים כשר בהן: רבע ההין. שלשה לוגין: ונסך. לספלים, כמו ששנינו במסכת סכה (מח א) שני ספלים של כסף היו בראש המזבח, ומנקבים כמין שני חטמין דקים, נותן היין לתוכו והוא מקלח ויוצא דרך החוטם ונופל על גג המזבח, ומשם יורד לשיתין במזבח בית עולמים, ובמזבח הנחשת יורד מן המזבח לארץ:

(מא) וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּֽעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָֽעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכָּהּ֙ תַּֽעֲשֶׂה-לָּ֔הּ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֹֽה: וְיָת אִמְרָא תִנְיָנָא תַּעְבֵּד בֵּיןשִׁמְשַׁיָא כְּמִנְחַת צַפְרָא וּכְנִסְכַּהּ תַּעְבֵּדלַהּ לְאִתְקַּבָּלָא בְרַעֲוָא קֻרְבָּנָא קֳדָםיְיָ:

לריח ניחח. על המנחה נאמר, שמנחת נסכים כלה כליל, וסדר הקרבתן האיברים בתחלה ואחר כך המנחה, שנאמר (ויקרא כג לז) עולה ומנחה:

(מב) עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם פֶּ֥תַח אֹֽהֶל-מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהוָֹ֑ה אֲשֶׁ֨ר אִוָּעֵ֤ד לָכֶם֙ שָׁ֔מָּה לְדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ שָֽׁם: עֲלָתָא תְדִירָא לְדָרֵיכוֹן בִּתְרַע מַשְׁכַּןזִמְנָא קֳדָם יְיָ דִאֱזַמֵן מֵימְרִילְכוֹן תַּמָן לְמַלָלָא עִמָךְ תַּמָן:

תמיד. מיום אל יום, ולא יפסיק יום בנתים: אשר אועד לכם. כשאקבע מועד לדבר אליך שם אקבענו לבא. ויש מרבותינו למדים מכאן, שמעל מזבח הנחשת היה הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה משהוקם המשכן, ויש אומרים מעל הכפרת, כמו שנאמר (שמות כה כב) ודברתי אתך מעל הכפורת, ואשר אועד לכם האמור כאן אינו אמור על המזבח, אלא על אהל מועד הנזכר במקרא:

(מג) וְנֹֽעַדְתִּ֥י שָׁ֖מָּה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִקְדַּ֖שׁ בִּכְבֹדִֽי: וֶאֱזַמֵן מֵימְרִי תַמָן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵלוְיִתְקַדַשׁ בִּיקָרִי:

ונועדתי שמה. אתועד עמם בדבור, כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם: ונקדש. המשכן: בכבודי. שתשרה שכינתי בו. ומדרש אגדה אל תקרי בכבודי, אלא [במכבדי] , במכבדים שלי, כאן רמז לו מיתת בני אהרן ביום הקמתו, וזהו שאמר משה (ויקרא י ג) הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש, והיכן דבר, ונקדש בכבודי:

(מד) וְקִדַּשְׁתִּ֛י אֶת-אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת-הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת-אַֽהֲרֹ֧ן וְאֶת-בָּנָ֛יו אֲקַדֵּ֖שׁ לְכַהֵ֥ן לִֽי: וֶאֱקַדֵשׁ יָת מַשְׁכַּן זִמְנָא וְיָתמַדְבְּחָא וְיָת אַהֲרֹן וְיָת בְּנוֹהִיאֱקַדֵשׁ לְשַׁמָשָׁא קֳדָמַי:(מה) וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים: וְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵלוְאֶהֱוֵי לְהוֹן לֶאֱלָהּ:(מו) וְיָֽדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָֹה֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשָׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיהֶֽם: (פ) וְיִדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהֲהוֹןדִי אַפֵּקִית יָתְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִםלְאַשְׁרָאָה שְׁכִנְתִּי בֵּינֵיהוֹן אֲנָא יְיָאֱלָהֲהוֹן:

לשכני בתוכם. על מנת לשכון אני בתוכם:

ל (א)  שביעי  וְעָשִׂ֥יתָ מִזְבֵּ֖חַ מִקְטַ֣ר קְטֹ֑רֶת עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ: וְתַעְבֵד מַדְבְּחָא לְאַקְטָרָא עֲלוֹהִי קְטוֹרֶתבּוּסְמַיָא דְאָעֵי שִׁטִין תַּעְבֵּד יָתֵהּ:

מקטר קטרת. להעלות עליו קיטור עשן סמים:

(ב) אַמָּ֨ה אָרְכּ֜וֹ וְאַמָּ֤ה רָחְבּוֹ֙ רָב֣וּעַ יִֽהְיֶ֔ה וְאַמָּתַ֖יִם קֹֽמָת֑וֹ מִמֶּ֖נּוּ קַרְנֹתָֽיו: אַמְתָא אֻרְכֵּהּ וְאַמְתָא פְתָיֵהּ מְרַבַּעיְהֵי וְתַרְתֵּין אַמִין רוּמֵהּ מִנֵהּקַרְנוֹהִי:(ג) וְצִפִּיתָ֙ אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת-גַּגּ֧וֹ וְאֶת-קִֽירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת-קַרְנֹתָ֑יו וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב: וְתַחֲפֵי יָתֵהּ דְהַב דְכֵי יָתאִגָרֵהּ וְיָת כָּתְלוֹהִי סְחוֹר סְחוֹרוְיָת קַרְנוֹהִי וְתַעְבֵּד לֵהּ דֵירדִדְהב סְחוֹר סְחוֹר:

את גגו. זה היה לו גג, אבל מזבח העולה לא היה לו גג, אלא ממלאים חללו אדמה בכל חניתן: זר זהב. סימן הוא לכתר כהנה:

(ד) וּשְׁתֵּי֩ טַבְּעֹ֨ת זָהָ֜ב תַּֽעֲשֶׂה-לּ֣וֹ | מִתַּ֣חַת לְזֵר֗וֹ עַ֚ל שְׁתֵּ֣י צַלְעֹתָ֔יו תַּֽעֲשֶׂ֖ה עַל-שְׁנֵ֣י צִדָּ֑יו וְהָיָה֙ לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֵֽמָּה: וְתַרְתֵּין עִזְקַן דִדְהַב תַּעְבֶּד לֵהּמִלְרַע לְדֵירֵהּ עַל תַּרְתֵּין זִוְיָתֵהּתַּעְבֵּד עַל תְּרֵין סִטְרוֹהִי וִיהֵילְאַתְרָא לַאֲרִיחַיָא לְמִטַל יָתֵהּ בְּהוֹן:

צלעותיו. כאן הוא לשון זויות, כתרגומו, לפי שנאמר על שני צדיו, על שתי זויותיו שבשני צדיו: והיה. מעשה הטבעות האלה: לבתים לבדים. לכל בית תהיה הטבעת לבד:

(ה) וְעָשִׂ֥יתָ אֶת-הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב: וְתַעְבֵּד יָת אֲרִיחַיָא דְאָעֵי שִׁטִיןוְתַחֲפֵי יָתְהוֹן דַהֲבָא:(ו) וְנָֽתַתָּ֤ה אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י הַפָּרֹ֔כֶת אֲשֶׁ֖ר עַל-אֲרֹ֣ן הָֽעֵדֻ֑ת לִפְנֵ֣י הַכַּפֹּ֗רֶת אֲשֶׁר֙ עַל-הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָֽׁמָּה: וְתִתֵּן יָתֵה קֳדָם פָּרֻכְתָּא דִיעַל אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא לִקֳדָם כַּפֻּרְתָּאדִי עַל סַהֲדוּתָא דִי אֲזַמֵןמֵימְרִי לָךְ תַּמָן:

לפני הפרכת. שמא תאמר משוך מכנגד הארון לצפון או לדרום, תלמוד לומר לפני הכפרת, מכון כנגד הארון מבחוץ:

(ז) וְהִקְטִ֥יר עָלָ֛יו אַֽהֲרֹ֖ן קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר בְּהֵֽיטִיב֛וֹ אֶת-הַנֵּרֹ֖ת יַקְטִירֶֽנָּה: וְיַקְטַר עֲלוֹהִי אַהֲרֹן קְטוֹרֶת בּוּסְמִיןבִּצְפַר בִּצְפַר בְּאַתְקָנוּתֵהּ יָת בּוֹצִינַיָאיַסֵקִנַהּ:

בהיטיבו. לשון נקוי הבזכין של מנורה מדשן הפתילות שנשרפו בלילה, והיה מטיבן בכל בקר ובקר: הנרות. לוצי''ש בלעז [מנורות] וכן כל נרות האמורות במנורה, חוץ ממקום שנאמר שם העלאה, שהוא לשון הדלקה:

(ח)  מפטיר  וּבְהַֽעֲלֹ֨ת אַֽהֲרֹ֧ן אֶת-הַנֵּרֹ֛ת בֵּ֥ין הָֽעַרְבַּ֖יִם יַקְטִירֶ֑נָּה קְטֹ֧רֶת תָּמִ֛יד לִפְנֵ֥י יְהוָֹ֖ה לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם: וּבְאַדְלָקוּת אַהֲרֹן יָת בּוֹצִינַיָא בֵּיןשִׁמְשַׁיָא יַסֵקִנַהּ קְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא תְדִירָאקֳדָם יְיָ לְדָרֵיכוֹן:

ובהעלות. כשידליקם להעלות להבתן: יקטירנה. בכל יום פרס מקטיר שחרית ופרס מקטיר בין הערבים:

(ט) לֹא-תַֽעֲל֥וּ עָלָ֛יו קְטֹ֥רֶת זָרָ֖ה וְעֹלָ֣ה וּמִנְחָ֑ה וְנֵ֕סֶךְ לֹ֥א תִסְּכ֖וּ עָלָֽיו: לָא תַסְקוּן עֲלוֹהִי קְטוֹרֶת בּוּסְמִיןנוּכְרָאִין וַעֲלָתָא וּמִנְחָתָא וְנִסְכָּא לָאתְנַסְכוּן עֲלוֹהִי:

לא תעלו עליו. על מזבח זה: קטרת זרה. שום קטורת של נדבה. כלן זרות לו חוץ מזו: ועולה ומנחה. ולא עולה ומנחה, עולה של בהמה ועוף, ומנחה היא של מין לחם:

(י) וְכִפֶּ֤ר אַֽהֲרֹן֙ עַל-קַרְנֹתָ֔יו אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה מִדַּ֞ם חַטַּ֣את הַכִּפֻּרִ֗ים אַחַ֤ת בַּשָּׁנָה֙ יְכַפֵּ֤ר עָלָיו֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם קֹֽדֶשׁ-קָֽדָשִׁ֥ים ה֖וּא לַֽיהוָֹֽה: (פפפ) וִיכַפֵר אַהֲרֹן עַל קַרְנוֹהִי חֲדָאבְּשַׁתָּא מִדְמָא חַטַאת כִּפּוּרַיָא חֲדָאבְשַׁתָּא יְכַפֵּר עֲלוֹהִי לְדָרֵיכוֹן קֹדֶשׁקוּדְשִׁין הוּא קֳדָם יְיָ: פפפ:

וכפר אהרן. מתן דמים: אחת בשנה. ביום הכפורים, הוא שנאמר באחרי מות (ויקרא טז יח) ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו: חטאת הכפורים. הם פר ושעיר של יום הכפורים המכפרים על טומאת מקדש וקדשיו: קדש קדשים. המזבח מקדש לדברים הללו בלבד ולא לעבודה אחרת:

אחר קריאת פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום והפטרה, ומזמור ה' מלך גאות לבש או מזמור שיר ליום השבת וה' מלך, יצל''ח דברו משנה והלכה מסדר טהרות שהוא נגד היסוד בחינת היום.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א ול ר' שגיב מחפוד שליט''א
ול- J. Alan Groves Center - תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן