תלמוד תורה בפורים הוא קיום דין ביום הפורים

דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר תלמוד תורה בפורים הוא קיום דין ביום הפורים
ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. [פ"ח פט"ז]

איתא במגילה טז. אמר רב יהודה, אורה זו תורה, וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור, שמחה זו יום טוב, וכן הוא אומר ושמחת בחגך, ששון זו המילה, וכן הוא אומר שש אנכי על אמרתך, ויקר אלו תפלין, וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש, ופרש"י שהמן גזר על כל היהודים על ביטול אלו המצוות, וזהו דכתיב שבטלה הגזירה.

וברמ"א סי' תרצ"ה ס"ב כתב טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל סעודת פורים, וסמך לדבר ליהודים היתה אורה ושמחה, ודרשינן אורה זו תורה, ובדרכי משה הביא מקורו מהמהר"י ברונא שהוא מגין עליו שלא יארע לו דבר תקלה בסעודה, אשר נראה מדבריו אלו דיש קיום דין של ת"ת מחודש ללמוד ביום הפורים, באשר יום הפורים הוא היום שבו בטלה הגזירה על ביטול התורה, ולכן יש דין ת"ת מחודש בפורים, [ויש לדון דנפ"מ לדינא דהעוסק בתורה בפורים יש פטור עוסק במצוה פטור משאר מצוות].

ונראה להוסיף, דהנה בט"ז או"ח סי' תר"ע סק"ג ביאר עיקר חובת הסעודה הוא משום שהמן רצה להשמיד להרוג את כל היהודים בגופן, ולכן תיקנו אלו הימים כימי שמחת הגוף בעולם הזה, משא"כ בימי החנוכה דעיקר הנס המפורסם היה בנרות שדלקו במקדש על דרך נס, שאין בה הנאת עולם הזה כי אם הנאת הרוח, לכן תיקנו את הימים של ימי החנוכה להודות ולהלל ולא לימי משתה ושמחה.

וא"כ נמצא דחלוק שמחת פורים משאר כל שמחת יו"ט, [כפי שהביא בעמק ברכה מערכת סעודת פורים בשם הגרי"ז], דבכל הימים טובים עיקר חובת השמחה הוא לשמוח בהשם, והסעודה אינו אלא סיבה לעורר השמחה, אכן בפורים כתיב יום משתה ושמחה הרי המצוה הוא השמחה בעצמה בלא תכליתים של שמחה, שזהו גוף ההודאה על הגוף שלא הושמד בגזירת המן, ולכן נתקן שמחת גוף בעצמה ללא כל תכלית.

ואשר מעתה מבואר היטב דברי המהר"י ברונא דצריך לאכול את הסעודה מתוך תלמוד תורה, דכמו שהשמחה בעצמה היא ההודאה על כי נשאר הגוף בחיים ולא הושמד הגוף בגזירת המן, כמו"כ לימוד תורה בימי הפורים אף הוא קיום בימי הפורים שלא הצליח בגזירתו לבטל תלמוד תורה, ואדרבה עיקר ההודאה שנשאר הגוף בחיים הוא כדי לעסוק בתורה, וזהו שעושים סעודת פורים מתוך לימוד תורה.

ובפמ"ג  סי' תרצ"ה סק"א חקר בדין האוכל סעודת פורים בלא כוונה לשם מצוה, דמן הדין צריך כונה כשאר כל מצות היום שצריכין כונה לשם מצוה, אכן הביא דבשו"ע או"ח סי' תע"ב ובמ"א סקי"ד דהאוכל מצה בלא כונה יצא הואיל ונהנה, וא"כ לכאורה ה"נ בסעודה יצא ידי חובת סעודה אף שלא כיוון לצאת ידי מצוה, אך כתב דכיון דסעודה עיקרו לזכר הנס שנעשה ע"י סעודה, על כן בעי כונה, וצ"ע, עכ"ד.

דילוג לתוכן