תורה - קצ״ב - ספר ליקוטי מוהר"ן

קצ״ב:תת״ג א׳ דַּע, שֶׁדִּבּוּר אֱמֶת, שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, אֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא, הוּא יָקָר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁל צַדִּיק אַחֵר, כִּי בְּהַדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁל הָאַחֵר יָכוֹל לִהְיוֹת שָׁם תַּעֲרוֹבוֹת הַרְבֵּה, אֲבָל זֶה הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא רַק אֱמֶת לְבַד, וְכֵיוָן שֶׁהוּא רַק אֱמֶת וְאֵין בּוֹ שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת, אֵין יָקָר מִמֶּנּוּ, ב׳ וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ דִּבּוּר מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא דִּבּוּר אֱמֶת, וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ אָז, בִּבְחִינוֹת (ישעיהו ל׳:כ׳): וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ, הוּא מְקַבֵּל בְּחִינוֹת הַפָּנִים שֶׁל הַצַּדִּיק, וּבְחִינוֹת שִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, כִּי זֶה הַצַּדִּיק מַנִּיחַ שִׂכְלוֹ בְּתוֹךְ זֶה הַדִּבּוּר שֶׁמְּחַדֵּשׁ, וְהוּא מְקַבֵּל זֶה הַדִּבּוּר, נִמְצָא שֶׁמְּקַבֵּל שִׂכְלוֹ. ג׳ וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינוֹת הַנְּשָׁמָה, כִּי הַנְּשָׁמָה הִיא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל, כְּמָה שֶׁכָּתוּב (איוב ל״ב:ח׳): וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם; ד׳ וְכֵן מְקַבֵּל פָּנִים שֶׁלּוֹ, כִּי הַדִּבּוּר שֶׁהוּא מְדַבֵּר הוּא אֱמֶת, וֶאֱמֶת הוּא הַפָּנִים שֶׁל כָּל הַפָּנִים דִּקְדֻשָּׁה, בִּבְחִינוֹת (תהילים כ״ד:ו׳): מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה, בְּחִינוֹת (מיכה ז׳:כ׳): תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, ה׳ נִמְצָא זֶה שֶׁמְּקַבֵּל דִּבּוּר מִפִּי הַצַּדִּיק, מְקַבֵּל פָּנָיו וְשִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, וְנֶחְקָק וְנִצְטַיֵּר בְּדַעְתּוֹ דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא הַפָּנִים וְהַשֵּׂכֶל וְהַנְּשָׁמָה. ו׳ אַךְ שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר מִשִּׁכְחָה, כִּי שִׁכְחָה מְשַׁכַּחַת הַכֹּל מִמֶּנּוּ, הַיְנוּ כָּל מַה שֶׁנִּצְטַיֵּר בְּדַעְתּוֹ מֵהַדִּבּוּר כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי הַשִּׁכְחָה נִשְׁכָּח וְעוֹבֵר מִמֶּנּוּ כָּל הַנַּ"ל; ז׳ וַאֲפִלּוּ אִם יִכְתֹּב הַדָּבָר בְּסֵפֶר לְזִכָּרוֹן, כְּשֶׁבְּחִינַת הַשִּׁכְחָה מִתְגַּבֶּרֶת, נוֹפֵל בְּחִינַת הַשִּׁכְחָה גַּם עַל הַסֵּפֶר הַנִּכְתַּב, הַיְנוּ כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם, נִפְטָר הֶחָכָם שֶׁחִדֵּשׁ הַדִּבּוּר, וְאָז מִתְגַּבֵּר בְּחִינוֹת שִׁכְחָה, בִּבְחִינוֹת (תהילים ל״א:י״ג): נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב, וְאָז שׁוֹרָה שִׁכְחָה אֲפִלּוּ עַל סֵפֶר הַנִּכְתַּב. ח׳ וְיֵשׁ עֵצָה לָזֶה – לְצַיֵּר לְפָנָיו דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד כְּשֶׁלּוֹמְדִין דְּבָרָיו, כַּמּוּבָא בִּירוּשַׁלְמִי (שקלים פ"ב) שֶׁצָּרִיךְ לְצַיֵּר בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד כְּאִלּוּ הַתַּנָּא עוֹמֵד לְפָנָיו, ט׳ כִּי בְּהַסֵּפֶר שֶׁל הֶחָכָם נִרְשָׁם וְנִצְטַיֵּר שָׁם דְּמוּת הֶחָכָם, כִּי אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים וְהָאוֹתִיּוֹת הַנִּרְשָׁמִין וּמְצֻיָּרִין בְּהַסֵּפֶר, הֵם שֵׂכֶל הֶחָכָם וְנִשְׁמָתוֹ וּבְחִינוֹת פָּנָיו, נִמְצָא שֶׁשִּׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וּפָנָיו, שֶׁהוּא דְּמוּתוֹ מַמָּשׁ, הוּא בְּאֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת; י׳ עַל־כֵּן נִמְצָא בְּכָל סֵפֶר וָסֵפֶר דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם שֶׁחִדֵּשׁ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים, כִּי כְּפִי דְּמוּתוֹ, דְּהַיְנוּ שִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וּפָנָיו שֶׁל הֶחָכָם, כֵּן נִצְטַיְּרִין הָאוֹתִיּוֹת בַּסֵּפֶר, כִּי אִם הָיָה לְהֶחָכָם דְּמוּת אַחֵר, הַיְנוּ שֵׂכֶל וּפָנִים וּנְשָׁמָה אַחֶרֶת, הָיָה מְחַדֵּשׁ וּמְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת אֲחֵרִים בְּהַסֵּפֶר, כְּפִי הַשֵּׂכֶל שֶׁהָיָה לוֹ שֶׁהוּא דְּמוּתוֹ. נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל סֵפֶר דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם. י״א וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְזִכָּרוֹן לִזְכֹּר דִּבְרֵי הֶחָכָם כְּמוֹ שֶׁאֲמָרָם הֶחָכָם, אוֹ עַל יְדֵי מַה שֶּׁחוֹזֵר מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכְרוֹ, אָז כְּשֶׁאוֹמֵר זֶה הַדָּבָר בְּשֵׁם הֶחָכָם, נִצְטַיֵּר לְפָנָיו דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ אֲמָרוֹ הֶחָכָם בְּעַצְמוֹ, אַךְ שֶׁיִּהְיֶה הַזִּכָּרוֹן בֶּאֱמֶת בְּכֹחַ הַזִּכָּרוֹן, שֶׁאָז נֶחְקָק בְּדַעְתּוֹ דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ מַמָּשׁ כַּנַּ"ל. י״ב וְזֶה (אבות פ"ד): הַלּוֹמֵד יֶלֶד, לְמָה הוּא דּוֹמֶה וְכוּ'. כִּי זֶה הַלּוֹמֵד עִם הַתַּלְמִיד הוּא מַמָּשׁ כְּכוֹתֵב בִּדְיוֹ עַל הַנְּיָר, וּמְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת שִׂכְלוֹ שָׁם, כֵּן הוּא מְצַיֵּר בְּדַעַת הַתַּלְמִיד שִׂכְלוֹ וּדְמוּתוֹ מַמָּשׁ כַּנַּ"ל, י״ג אַךְ שֶׁיֵּשׁ בְּהַלִּמּוּד בְּחִינוֹת, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּחִינוֹת הַלּוֹמֵד יֶלֶד, הַיְנוּ כְּשֶׁהַתַּלְמִיד שׁוֹמֵעַ הַדָּבָר מִפִּי הָרַב מַמָּשׁ וּבְעֵת שֶׁחִדֵּשׁ הָרַב זֶה הַדָּבָר, שֶׁאָז הוּא בְּחִינוֹת יֶלֶד, כִּי הַחִדּוּשִׁים נִתְהַוִּים עַל יְדֵי מַה שֶּׁמַּעֲלֶה אֶת הַנְּפָשׁוֹת בִּבְחִינוֹת עִבּוּר וּמְחַדֵּשׁ אוֹתָם, כַּמְבֹאָר לְעֵיל (סימן יג), וְנִמְצָא שֶׁהוּא בְּחִינוֹת יֶלֶד, כְּאִלּוּ נוֹלָד הַיּוֹם, וְאָז דּוֹמֶה לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ, שֶׁנֶּחְקָק וְנִצְטַיֵּר שָׁם הֵיטֵב בְּלִי טִשְׁטוּשׁ, הַיְנוּ שֶׁאָז יוּכַל לְהִצְטַיֵּר וְלֵחָקֵק בְּדַעְתּוֹ הֵיטֵב וְיוּכַל לְזָכְרוֹ. י״ד אֲבָל הַלּוֹמֵד זָקֵן, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מִפִּי הֶחָכָם בְּעַצְמוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ מִפִּיו לְאַחַר כָּךְ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַחִדּוּשׁ, וַאֲזַי לֹא נִתְחַדֵּשׁ נִשְׁמָתוֹ בִּבְחִינַת עִבּוּר כַּנַּ"ל, וְאָז הוּא בְּחִינוֹת זָקֵן כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם, וְאָז דוֹמֶה לִדְיוֹ כְּתֻבָה עַל נְיָר מָחוּק, שֶׁהַכְּתָב מְטֻשְׁטָשׁ שָׁם. כֵּן הַחִדּוּשׁ שֶׁמְּחַדֵּשׁ הֶחָכָם, אַף שֶׁנִּכְתָּב וְנֶחְקָק בְּדַעְתּוֹ, עִם כָּל זֶה לֹא נִצְטַיֵּר הֵיטֵב שָׁם וְיוּכַל לְשָׁכְחוֹ, ט״ו וְזֶה בְּחִינוֹת (ברכות נח): דַּיּוֹ לְעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ – לְעֶבֶד דַּיְקָא. עֶבֶד, הוּא מִי שֶׁזּוֹכֵר מַה שֶּׁמְּקַבֵּל מֵרַבּוֹ עַל־יְדֵי שֶׁחָזַר מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ט:): עוֹבֵד אֱלֹקִים – זֶה הַחוֹזֵר פִּרְקוֹ מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים, ט״ז וְעַל־יְדֵי הַזִּכָּרוֹן זוֹכֶה לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ, כִּי נִזְדַּמֵּן לוֹ דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל רַבּוֹ, וּכְאִלּוּ רַבּוֹ אֲמָרוֹ אָז כַּנַּ"ל, כִּי נֶחְקָק וְנִצְטַיֵּר הֵיטֵב בְּדַעְתּוֹ פָּנִים וּדְמוּת רַבּוֹ כִּדְיוֹ כְּתוּבָה עַל הַנְּיָר כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינוֹת דַּיּוֹ לְעֶבֶד וְכוּ', בְּחִינַת דְּיוֹ כְּתוּבָה כַּנַּ"ל, (וְכֵן מוּבָא י״ז בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תרומה דף קנט) עַיֵּן שָׁם). כִּי מַה שֶּׁנִּצְטַיֵּר דְּמוּתוֹ אֵצֶל הַתַּלְמִיד הוּא בְּחִינוֹת דְּיוֹ, כִּי לֹא נִצְטַיֵּר אֶלָּא דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ. כִּי זֶה כְּלָל, שֶׁכָּל הַהִתְלַבְּשׁוּת שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ דַּרְגָּא בְּדַרְגָּא אֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ אֶלָּא מַדְרֵגָה אַחֲרוֹנָה שֶׁבַּדַּרְגָּא הָעֶלְיוֹנָה, הַיְנוּ בְּחִינַת רַגְלִין שֶׁל הָעֶלְיוֹנָה, וְהוּא מַדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה אֵצֶל דַּרְגָּא הַתַּחְתּוֹנָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מַה שֶּׁעָשְׂתָה חָכְמָה עֲטָרָה לְרֹאשָׁהּ עָשְׂתָה עֲנָוָה עָקֵב לְסִלּוּתָא; י״ח וְעַל כֵּן לֹא נִצְטַיֵּר אֶלָּא הַדְּמוּת, וְהוּא כְּמוֹ דְּיוֹ, שֶׁאַף שֶׁנִּצְטַיֵּר בּוֹ הַצּוּרָה מַמָּשׁ וְהַדְּמוּת כַּנַּ"ל, עִם כָּל זֶה אֵינוֹ רַק צִיּוּר וּדְמוּת, וְאֵינוֹ מַמָּשׁ הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ, י״ט כֵּן הַדִּבּוּר, אַף שֶׁבּוֹ נִצְטַיֵּר הַדְּמוּת, עִם כָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא צִיּוּר וּדְמוּת, הַיְנוּ מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלּוֹ, הַיְנוּ דִּבּוּר. וְהָבֵן: כ׳ וְזֶה בְּחִינַת (ירושלמי שקלים פ"ו): אֵשׁ שְׁחוֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה, בְּחִינַת מֹחִין, בְּחִינוֹת: וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן – מִן לִבּוּנָא דְּמֹחָא, (זוהר פנחס דף רלה:). וְזֶה בְּחִינַת (שיר השירים א׳:ה׳): שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, כִּי מַה שֶּׁהוּא שָׁחֹר וְשָׁפָל אֵצֶל הָעֶלְיוֹן, הַיְנוּ מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלּוֹ, הוּא נָאֶה וְעֶלְיוֹן אֵצֶל הַתַּחְתּוֹן:

לעילוי נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.

מקור: rabenubook
דילוג לתוכן