תורה - קי״ז - ספר ליקוטי מוהר"ן

קי״ז:תש״י א׳ הָעִנְיָן שֶׁקָּשֶׁה לִישֹׁן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת – ב׳ כִּי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מַתְחִיל הִתְגַּלּוּת אֵלִיָּהוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין מג:), שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא בְּשַׁבָּת וְלֹא בְּעֶרֶב־שַׁבָּת, וּבְמוֹצָאֵי־שַׁבָּת יוּכַל לָבוֹא, וְעַל כֵּן מֵאָז מַתְחִיל הִתְגַּלּוּת אֵלִיָּהוּ. ג׳ וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עדיות פ"ח): אֵין אֵלִיָּהוּ בָּא אֶלָּא לְרַחֵק הַמְקֹרָבִין בִּזְרוֹעַ, וּלְקָרֵב הַמְרֻחָקִין בִּזְרוֹעַ; וְהַיְנוּ לְרַחֵק הַשֶּׁקֶר וּלְקָרֵב הָאֱמֶת. ד׳ וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּזֹּהַר (תשא דף קפח), דְּשָׁאַל הַאי מִינָא: כְּתִיב: שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן וְכוּ', וְהֵשִׁיב לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: כּוֹנַנְתָּ לֹא כְּתִיב אֶלָּא תִּכּוֹן, כִּי הָאֱמֶת עָתִיד לְהִתְקַיֵּם, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ וּמָשִׁיחַ, עַיֵּן שָׁם. ה׳ וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא אֵלִיָּהוּ, וּבְיָמָיו יִוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל, אֲזַי יְקֻיַּם: שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן; וִירַחֵק הַמְקֹרָבִין בִּזְרוֹעַ עַד עַכְשָׁו שֶׁהוּא בְּשֶׁקֶר, וִיקָרֵב הַמְרֻחָקִין בִּזְרוֹעַ, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֱמֶת. ו׳ וְזֶה: לְרַחֵק הַמְקֹרָבִין וּלְקָרֵב הַמְרֻחָקִין; הַיְנוּ לְרַחֵק הַשֶּׁקֶר וּלְקָרֵב הָאֱמֶת, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קד): שֶׁקֶר מְקָרְבִין מִלֵּהּ וֶאֱמֶת מְרַחֲקִין מִלֵּהּ, וְהָבֵן. ז׳ וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ יָבוֹא לְרַחֵק הַשֶּׁקֶר, שֶׁהוּא מִבְּחִינַת הַנָּחָשׁ, הַנִּקְרָא אָרוּר (בראשית ג), וְהַנָּחָשׁ הֵבִיא מִיתָה לָעוֹלָם, וְהַשֵּׁנָה הוּא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה (ברכות נז:). וְכֵיוָן שֶׁבְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת מַתְחִיל הִתְגַּלּוּת אֵלִיָּהוּ, נִדְחֶה הַשֶּׁקֶר, שֶׁהוּא הַנָּחָשׁ, לָכֵן קָשֶׁה לִישֹׁן. ח׳ כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין מט:): עֲשָׂרָה קַבִּין שֵׁנָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ עֲבָדִים. וְעֶבֶד הוּא בְּחִינַת (בראשית ט׳:כ״ה): כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים, וְהוּא בְּחִינַת אָרוּר (שם), בְּחִינַת הַנָּחָשׁ. ט׳ וְכֵיוָן שֶׁבְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אֵלִיָּהוּ, וְנִדְחֶה בְּחִינַת הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים, נִדְחֶה הַשֵּׁנָה שֶׁיָּרְדָה לָעֲבָדִים. וְעַל כֵּן אֵלִיָּהוּ בְּגִימַטְרִיָּא בֵּן – הֶפֶךְ בְּחִינַת עֶבֶד: י׳ וְעוֹד, כִּי אִם אֵין דַּעַת – הַבְדָּלָה מִנַּיִן (ירשלמי ברכות פ"ה). נִמְצָא שֶׁבְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁיֵּשׁ הַבְדָּלָה, הוּא בִּבְחִינַת דַּעַת, כִּי אִם אֵין דַּעַת וְכוּ'. וְעַל כֵּן קָשֶׁה לִישֹׁן, כִּי הַשֵּׁנָה הוּא הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת:

לעילוי נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.

מקור: rabenubook
דילוג לתוכן