תורה - ל״ב - ספר ליקוטי מוהר"ן

תוכן עניינים

ל״ב:ש״א א׳ לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח (תהילים נ״א:י״ז), וְהוּא בְּחִינַת רִקּוּדִין שֶׁל חֲתֻנָּה. כִּי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נְתוּנָה לְזִוּוּג, הִיא אִתְקְרִיאַת נַעֲר בְּלֹא ה' (זוהר בא דף לח:), גִּימַטְרִיָּא שַׁ"ךְ דִּינִים, ב׳ וְכַד אִתְתַּקְנַת לְזִוּוּג אִתְקְרִיאַת נַעֲרָה בְּהֵ"א, שֶׁנִּמְתָּקִין הַדִּינִין עַל־יְדֵי ה' אַלְפִין שֶׁל אֶהְיֶה שֶׁבַּבִּינָה, כַּמּוּבָא בִּ"פְרִי־עֵץ־חַיִּים" שַׁעַר עֲמִידָה. ג׳ נִמְצָא הַכַּלָּה עֲדַיִן בִּבְחִינוֹת נַעַר, בִּבְחִינוֹת שַׁ"ךְ דִּינִים, וְצָרִיךְ לְהַמְתִּיקָהּ וּלְתַקְּנָהּ. וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי רִקּוּדִין. כִּי הָרַגְלִין הֵם בִּבְחִינוֹת נֶצַח וָהוֹד. וְהֵם נִתְנַשְּׂאִים עַל־יְדֵי הַלֵּב, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שִׂמְחַת הַלֵּב, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁעַל־יְדֵי שִׂמְחַת הַלֵּב מְרַקְּדִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב גַּבֵּי יַעֲקֹב (בראשית כ״ט:א׳): וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב אֶת רַגְלָיו, וּפֵרֵשׁ רַשִׁי: לִבּוֹ נָשָׂא אֶת רַגְלָיו. וְלֵב הוּא בִּינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: בִּינָה לִבָּא, וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין. ד׳ עַל כֵּן צָרִיךְ לְכַוֵּן בָּרִקּוּדִים [לְהַמְשִׁיךְ] הָאַלְפִין שֶׁבַּלֵּב עַל־יְדֵי הָרַגְלִין לְהַכַּלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָמֵשׁ פְּעָמִים דִּין, גִּימַטְרִיָּא שַׁ"ךְ, גִּימַטְרִיָּא נַעַר. וְעַל־יְדֵי אוֹר הַלֵּב שֶׁנִּמְשָׁךְ לָהּ, נַעֲשֵׂית נַעֲרָה בְּהֵ"א, וְנַעֲשֵׂית ה' פְּעָמִים "אֲדֹנָי". ה׳ וְזֶה בְּחִינַת: אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, שֶׁעַל־יְדֵי הַשְּׂפָתַיִם, שֶׁהֵם נֶצַח וָהוֹד, נִפְתָּח וְנִמְתָּק הַכַּלָּה בִּבְחִינַת זִוּוּג, וְנַעֲשֵׂית בְּחִינַת אֲדֹנָי, שֶׁהִיא נַעֲרָה, שֶׁהִיא רְאוּיָה לְזִוּוּג. ו׳ וְזֶה דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (בראשית פ' ע') כְּשֶׁנָּשָׂא יַעֲקֹב אֶת לֵאָה, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ מְרַקְּדִין, הָיוּ מְזַמְּרִין הַיְא לַיְא, לִרְמֹז לְיַעֲקֹב הָא לֵאָה. הַיְנוּ כִּי לֵאָה הִיא עָלְמָא דְּאִתְכַּסְיָא (זוהר ויצא קנד), שֶׁהוּא בְּחִינַת לֵב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קי״ט:י״א): בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ, וּמִשָּׁם הַמִּתּוּק שֶׁל הַדִּינִים, כְּשֶׁמַּמְשִׁיכִין הֵ"א מֵהַלֵּב. ז׳ וְזֶה: הָא לֵאָה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ מִלֵּאָה הָאַלְפִין, כְּדֵי לְהַמְתִּיק וּלְתַקֵּן אֶת הַכַּלָּה. גַּם הָיוּ אוֹמְרִים שֶׁהַכַּלָּה שְׁמָהּ לֵאָה, שֶׁעַל־יְדֵי בְּחִינוֹת עַצְמָהּ נִמְתֶּקֶת:

לעילוי נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.

מקור: rabenubook
דילוג לתוכן