שער הכוונות - דרושי תפלת השחר דרוש ג דרוש ג':

דף הבית ספרי קודש אונליין שער הכוונות לאר"י ולמהרח"ו זיע"א שער הכוונות - דרושי תפלת השחר דרוש ג דרוש ג':

אין ללמוד בספר זה ללא הדרכה מרב ירא שמיים, לימוד קבלה נועד אך ורק למי שמילא כרסו ש"ס ופוסקים ועומד בתנאים שרבי חיים ויטאל מציין בהקדמת עץ חיים ללימוד הקבלה.

על הנז' בסדר חילוק תפילת השחר דחול. הנה תחילה צריך לתקן ד' עולמות אבי"ע ע"י מצות מעשיות שאנו עושים למטה בעה"ז וכונת התיקון הזה הוא לתקנם במקומם עצמם שהקליפה אשר סביבותיהם שנתאחזו בהם בלילה יתפרדו עתה מהם לפי שהוא יום ואין הקלי' גוברת. והנה תחילה נוטל אדם ידיו שחרית ויכוין כי ע"י נטילה זו נפרדים הקליפה דג' אחרו' דעולם העשיה ונפרדים מהם בבחי' החיצוניות. ואחר כך יפנה ויעשה צרכיו ועי"כ יתקן גם הפנימיות ג' אחרונות דעולם הנעשיה הנז' כי הנה בעולם העשיה יש אחיזת הקלי' אפי' בפנימיות' כנודע כי בעשיה ויצירה יש תערובות טוב ורע וע"י מה שנפנה גורם להפריד ולהוציא הקלי' מן פנימיות דעשיה. והנה ע"י ב' דברים אלו שהם יטול ידיו ויפנה נתקנו ג' אחרונות דעשיה בבחי' אור פנימי מבחי' חיצוניות ופנימיות שבהם ואמנם ע"י שני ברכות שמברכין ענ"י כשנוטל ידיו ואשר יצר כשיפנה נתקן אוה"מ שלהם בבחי' פנימיות' ובבחי' חיצוניות' כנודע כי כל מצוה הנעשית בדיבור ובהבל הפה הוא בחי' אור מקיף והרי נתקנו ג' אחרונות דעשיה במקומם עצמ' בבחי' חיצוניות' ובבחי' פנימיות' ע"י ב' מעשים הנז'. ואח"כ ע"י ב' הטליתות טלית קטן וגדול הם שני תיקונים אל ג' אחרונות דעולם היצירה כנודע כי סוד טלית היא במטטרו"ן אשר ביצירה כנז' בפ' פנחס דף רכ"ו ע"ב בר"מ:

והנה מט"ט הוא מתלבש בטלית הזה אבל הטלית קטן הוא כנגד פנימיו' ג' תחתונות דיצירה ולכן הוא נלבש על החלוק מתחת המלבושים שלא כאותם הנוהגים ללובשו על המלבוש שטעו' הוא בידם והטלית גדול הוא כנגד חיצוניותם ולכן הוא נלבש על כל המלבושים ואמנם הפנימיו' דיצירה אינו פנימיות גמור כמו פנימיו' העשיה אשר הוא בתוך הגוף ממש בסוד יפנה כנ"ל לפי שאין אחיזת הקליפה ביצירה כמו בעשיה ואח"כ ע"י ב' ברכותיהם נתקן אוה"מ שלהם והנה בהיותי' בעולם העשיה לא נתקנו רק ג"ת אשר שם אבל עתה שנתקנו ג' אחרונות דיצירה ממילא נתקנו כל הי"ס שבעשי' אשר הם למטה מג"ת דיצירה אמנם לא נתקנו רק בבחי' חיצוניות' בלבד נמצא כי עתה נתקנו ג' אחרונות דיצירה בבחי' פנימיות וחיצוניות וז' עליונות דעשיה בבחינת חיצוניות בלבד וג"ת דעשיה בבחי' פנימי' וחיצוני' ואח"כ ע"י התש"י נתקנים ג"ת דבריאה וע"י הברכה נתקן אוה"מ שלהם וזה בבחי' החיצוניות לבד כי לבחי' הפנימיות שלהם אין צורך לעשות תיקון אחר ע"ד הנז' ביצירה ועשיה והטעם הוא שאין הקלי' נאחזות בפנימיות הבריאה רק בחצוניותה ומכ"ש בעולם האצילות וכנודע אצלינו שבבריאה אין רע וטוב מעורבים והבן זה היטב:

והנה עתה אשר נתקנו ג' אחרונות דבריאה מכ"ש שנתקנו החיצוניות בלבד של הז' עליונות דיצירה אשר הם למטה מג"ת דבריאה וגם נתקנו הפנימיות דז' עליונות דעשיה אח"כ ע"י תש"ר נתקני' ג' אחרונות דאצילות בבחי' חיצוניות' אלא שהוא בסוד אור פנימי שלהם בלבד ואין התש"ר צריכה לברך עליה לפי שאור מקיף שלהם נעשה מאליו ואינו נעשה על ידינו אך סברת חכמי אשכנז המברכים גם על התש"ר לפי שהם סוברים שגם אוה"מ שלהם אעפ"י שהוא באצילות הנה הוא נעשה על ידינו והנה פנימיות עולם האצילות אין צורך לתקנו כנ"ל כי אפי' בפנימיות עולם הבריאה אין הקלי' נאחזות אלא בחיצוניות בלבד והנה עתה אחר אשר נתקנו ג' התחתונות דאצילות בסוד החיצו' מכ"ש שנתקנו גם חיצוניות דז' עליונות דבריאה אשר למטה מהם וגם נתקן הפנימיות דז' עליונות דיצירה ונמצא כי כבר נתקנו כל הי"ס דעשי' בבחי' חיצוניו' ופנימיו' באור פנימי ואור מקיף וכל הי"ס דיצירה ע"ד הנז' חיצוניו' ופנימיו' באור פנימי ואור מקיף אבל הי"ס דבריאה בבחי' חיצוניות לבד באור פנימי ואור מקיף אבל בבחי' הפנימיות אין צורך לתקנו כנ"ל והג"ת דאצילות בבחי' חיצוני' לבד ובסוד אור פנימי לבד אבל אור מקיף שלהם וגם כל בחי' הפנימיות שלהם דאור פנימי ואור מקיף הוא נעשה מאליו ואין צורך לתקנו ומכ"ש הז' ראשונות דאצילו' שלא הוצרך בהם שום תיקון לשום בחי' מהם כלל ועיקר והרי נתבאר כל בחינות המעשה:

ועתה נבאר בחי' הדיבור כנ"ל בשם הזוהר ויקהל דר"א ע"א ופ' במדבר דק"כ ע"ב והנה עד עתה ע"י המעשה נתקנו העולמות במקומן ונסתלקו מהם הקלי' כדי שאח"כ ע"י הדיבור של התפלה נוכל להעלות עולם בעולם ולקשרם ולהעלותם יחד ונתחיל לבאר סדר עלייתם הנה ע"י הי"ח ברכ' דשחרי' מברכ' ענ"י עד פ' התמיד אנו מורידים שפע גדול והארה גדולה אל הג' ראשונות דעשיה כדי שהחיצו' שלהם יזדכך ויחזור להיות בבחינ' פנימיות כנודע לעיל כי בכל עולם יש ב' חיצוניות העולמות ופנימיות העולמות שהוא הנשמות אשר בהם וע"י אלו הברכות דפנימיות מתברך חיצוניות ומקבל הארה גדולה וחוזרין בערך פנימיו' אח"כ ע"י פ' קרבן התמיד אנו מעלים פנימיות ג"ר דעשיה למעלה ונעשין בחי' חיצוני' בלבד אל ג"ת דיצירה וז"ס קרבן התמיד שהוא לקרב התחתון בעליון ולהעלותו עד שם למעלה ונמצ' כי ע"י קרבן התמיד עול' פנימיות ג"ר דעשיה ונעשים חיצוניות אל ג"ת דיצירה ואז הפנימיו' של שלשה התחתונות דיצירה מתעלה גם הוא יותר למעלה ונשאר חיצוניותם בסוד פנימיות ופנימיות ג"ר דעשיה נעשה להם בחי' חיצוניו' ופנימיו' ג"ת דיצירה עלו ונעשו חיצוניות לשלשה אמצעיות דיצירה וחיצוניות שלשה אמצעיות דיצירה נעשים פנימיות להם ופנימיות שלשה אמצעיות דיצירה עולים ונעשים חיצוניות אל שלשה ראשונות דיצירה וחיצונית שלשה ראשונות דיצירה נעשין בחינת פנימיות להם כנז' ופנימיות שלשה ראשונות דיצירה עולים ונעשים חיצוניות אל המלכות דבריאה. וחיצוניות מל' דבריאה נעשים פנימיות להם ופנימיות מ' דבריאה עולה ונעשה חיצוניות אל הג"ת דבריאה והחיצונית ג"ת דבריאה נעשה פנימיות להם ופנימיו' ג"ת דבריאה עולים ונעשים חיצוניו' אל הג' אמצעיות דבריאה וחיצוני' ג' אמצעיו' דבריאה נעשי' פנימיו' אליהם וכעד"ז עולים כסדר המדרגו' הנז' עד שנמצא כי פנימיות ג"ר דבריאה עולים ונעשים חיצוניות אל המ' נוקבא דז"א דאצילות וחיצוניות מ' נוקבא דז"א דאצילות נעשית פנימיות אליהם ופנימיות מלכות דנוקבא דז"א דאצילו' עולה ונעשה חיצונית אל ג"ת דילה שהם נה"י שבה וחיצוניות נה"י שבה נעשין פנימיות אליהם וכעד"ז עולים כסדר המדרגות עד שנמצא כי פנימיות ג"ר דילה עולים ונעשים חיצוניות אל המ' דז"א דאצילו' וחיצוניות מ' דז"א נעשים פנימיות אליהם ופנימיות מ' דז"א עולה ונעשה חיצוניות אל ג"ת דז"א וחיצוניות ג"ת דז"א נעשים פנימיו' אליה וכעד"ז עולים כסדר המדרגות עד שנמצא כי פנימיו' ג"ר דז"א עולים ונעשים חיצוניו' אל מ' דאו"א וחיצו' מ' דאו"א נעשי' פנימי' אליהם וכעד"ז עולים כסדר המדרגות עד עתיק יומין דאצילות ובזה ית' לך מ"ש בזוהר פ' צו דכ"ו ע"ב ובסוף פ' פקודי כי רעות' דקרבנין סלקא עד א"ס לעילא לעילא פי' כי ע"י קרבנות עולים העולמות ומתקשרים זה בזה מדרגה למעלה ממדרגה עד א"ס ובזה ית' לך מש"ל כי העולמות הנקרא חיצוניות אינם עולים כלל אמנם נשארים במקומם וחוזרים להיות בחינת פנימיות:

ועתה צריך לתת טעם אל הנ"ל איך המלכות דבריאה נעשי' חיצוניותה בחינת פנימיות אל ג"ר דיצירה כי היא א' והם ג' וכן איך פנימיותה עולה ונעשית חיצוניות אל כל ג"ת שלמעלה ממנה וכעד"ז תפול קושיא זו במלכות דנוקבא דאצילות ודז"א דאצילות כו' עד רום המעלות אבל סוד הענין הוא במה שהודעתיך כי שיעור קומת המלכות היא לעולם בסוד נה"י כי הם שלשה עדרי צאן רובצים עליה וה"ס שלשה קוים אשר מהם נעשי' המלכות ולסיבה זו יש יכולת בחיצוניות המלכות להתלבש בתוך הפנימיות של ג"ר שלמטה ממנה ויש יכולת בפנימיות' להלביש את חיצוניות הג"ת שלמעלה ממנה ונמצא עתה כי יש ב' מיני שינויים מעולם העשיה אל שאר העולמות השינוי הא' הוא כי פנימיות ג"ר דעשיה נעשית חיצו' אל ג"ת דיצירה אבל הג"ר דיצירה אינם מלבישי' אלא אל המלכות דבריאה בלבד ולא לג"ת דבריאה וכן בג"ר דבריאה כו' וכן בשאר עולמות העליונים כולם וטעם הדבר הוא לפי שסדר הקרבנות עד ב"ש הכל הוא בתיקון עולם העשיה בלבד והנה עול' העשיה ה"ס המלכות כנודע ולכן כיון שאנחנו עתה בתיקון עולם העשיה לכן נשלם כל תיקון עולם העשיה לגמרי ויכולים לעלו' עד מקום הראוים להם שהוא בשלשה אחרונות שהם נה"י דיצירה אבל העולמות שלמעלה מן העשיה אין עתה זמן תיקונם כי בברוך שאמר הוא זמן תיקון היצירה וביוצר אור הוא זמן תיקון הבריאה כנ"ל כו' ואף אם תראה עתה כי גם עולמות העליונים נתעלו ממדרגתם כנ"ל אינו אלא לצורך העשיה עצמה לתת מקום פנוי אל ג"ר דעשיה שיעלו ביצירה ולסיבת' הוכרחו כל העולמות להתעלות מדרגה אחר מדרגה על צד ההכרח אף ע"פ שאין עתה זמן עלייתם מצד עצמן ולכן הלואי שהעולמות העליונים יתוקנו עתה אע"פ שאינו זמנם בבחי' חלק העשיה שבכל עולם מהם שהוא מלכות שלהם ויתוקן ע"י תיקון עולם העשיה התחתון שהוא מן הסוג שלהם ולכן אין כח בג"ר דיצירה לעלות אלא עד המ' דבריאה בלבד אשר היא לבדה נתקנה ע"י תיקון עולם העשיה התחתון כי גם היא בחי' עשיה שבבריאה אבל למעלה מזה א"א להם לעלות ואמנם כשיהיה זמן תיקונם אזי יהיו גם הם דומים אל תיקון העשיה והוא כי בתיקון ב"ש שהוא תיקון היצירה יכלו ג"ר שבה לעלות עד שלשה אחרונות דבריאה ממש וכן בתיקון יוצר אור שהוא תיקון הבריאה יוכלו ג"ר שבה לעלות עד ג"ת דאצילות וכן בתפלת י"ח שהוא תיקון עולם האצילות יהיה ג"כ ע"ד הנז'. ונלע"ד חיים ששמעתי ממוז"ל כי עד ב"ש עלה על הפנימיות דג"ר דעשיה והלביש לחיצו' ג' אחרונות דיצירה אבל אחר ב"ש נתקן היצירה ע"ד הנז' כי ג"ר שבה עולה פנימיות ומלביש לחיצו' ג"ת דבריאה ואז ממילא ניתוסף תיקון והארה בעשי' והוא כי עלה גם החיצוניו' דג"ר דעשיה ונתחברו עם הפנימיות שלהם שעלה בתחילה ביצירה כנ"ל ונמצא עתה כי ג"ר דעשיה חיצוניותם ופנימיותם הם עומדים עתה במקום ג' אחרונות דיצירה וחיצוניו' ופנימי' ג' אחרונות דיצירה במקום ג' אמצעיות דיצירה כו' וכן ביוצר אור נתקן ממילא גם עולם היצירה ע"ד הנז' וכן בעמידה נתקן ממילא גם עולם הבריאה ע"ד הנז':

עוד יש שינוי שני מעולם העשיה אל שאר העולמות והוא כי בשאר העולמות כאשר עולים ג"ר דיצירה בג"ת דבריאה או עד"ז בשאר העולמות הנה הם עולים ג"ר בד' תחתונות דכל עולם כי המלכות דבריאה נכללת בג"ת שהם נה"י דבריאה ואז באלו הארבע' תחתונות דבריאה עולים הג"ר דיצירה ונכללים בהם אבל בעשי' אינו כן אמנם בעשי' הג"ר עולים בג"ת שהם נה"י בלבד דיצירה אבל המל' דיצירה היא נשארת למטה בז"ת דעשי' לעולם וכמשי"ת בע"ה וטעם הדבר הוא לפי שכל בחינת המלכות הוא בחינת עשיה כנודע ולכן צריך שהמל' דיצירה הדבוקה עם העשיה שתהא ממש למטה במקו' העשיה עצמה ולא בעולם היצירה ולכן מתקשרת עם הז"ת שבעשיה ועומד' בעולם העשיה ואינה נקשרת עם ג"ר דעשיה לפי שכבר עלו ביצירה:

ונחזור עתה לעולם העשיה שעד עתה נתעסקנו בענין פנימיות ג"ר שבה איך עלו אל היצירה כנ"ל ואיך כל שאר העולמו' נתעלו ממקומן בסדר מדרגתם ועתה נבאר שארית עולם העשיה כי הנה עתה חסרים ממנה פנימיו' ג"ר שבה וצריך עתה להשלי' חסרונו ולהביאו ממקום אחר והלא הוא אותו החיות אשר בתוך הקלי' והיא בחינת הקדושה המחי' הקליפה וה"ס י"א סמני הקטור' ולכן תיכף אחר פרשת התמיד אנו אומרי' סדר פטום הקטר' קודם פסוק וערבה לה' מנחת כו' ולא כאותם הנוהגים לאומרו קודם פרשת התמיד וטעות הוא בידם וע"י פטום הקטרת הזה שאנו אומרים גורמים לסלק חיות הקדושה אשר בתוך הקלי' העשיה שהם י"א יריעות עזים ואנו מסלקים אותם ע"י סמני י"א קטרת ובתפלת ר"ה יתבאר לך ענין אלו י"א סמני הקטרת גם בפ' תרומה דקס"ד ע"ב ביארנוהו בסוד עשתי עשרה יריעות וע"ש ומשם ית' לך כי י"א סמני הקטרת הם הי"ס דעשיה והנה יש י"ס דקליפה ועוד כח א' קדוש המחיה אותם הרי הם י"א וע"י אלו הי"א סממנים שהם הי"ס דעשיה ועוד אותה נקודה קדושה העליונה המחיה את כולם ואז ע"י כך נדחין הקלי' ואנו מסלקי' משם אותה הנקו' אשר הית' מחיה אות' ואח"כ אנו ממיתין את העשר קליפות ולכן כיון שהקדוש' והחיות שבהם מסתלק מהם אז נשארים הם מתים וז"ס למה הקטרת מכפר על הנגף ומבטלה כמ"ש ויתן את הקטרת ויכפר על העם. והטעם שהקטרת ממית מה"מ ועי"כ אין בו כח להמית והנה ע"י הקטורת נסתלק החיות והקדושה מתוך הקלי' ועתה צריך לתקן מקום בעשיה לחבר שם החיות הזה שיחול שם ולהבין זה צריך שנתחיל לבאר מראש העשיה הנה נת"ל כי המלכות דיצירה נשארה למטה בעשיה והנה נחלקת לב' בחינות והם הפנימיות והחיצוניות והנה אנו מעלים את חיצוניות ג"ר דעשיה אשר נשארו למטה בעשי' כנז' ובהם אנו מלבישים את פנימיות מלכות דיצירה אשר ירדה בעולם העשיה ונשארה החיצונית של מלכות דיצירה וחזרה לבחי' פנימיות ואז עולים פנימיו' ג' אמצעיות דעשיה ומלבישים חיצוניות המלכות דיצירה ונעשית חיצוניות אליה והיא נעשית בבחינה פנימיות אליהם והנה להיות כי שתי בחינות אלו שהם חיצוניות ג"ר ופנימיות ג' אמצעיות כל אלו הם עשי' והם נעשים חיצו' לחיצוניות ופנימיו' מלכות דיצירה ונמצא כי העשיה חזרה להיות יצירה ולכן צ"ל תיקון שם בן מ"ב הרמוז באנא בכח גדולת כו' כנודע והוא בעולם היצירה וע"י אנו מעלים אותה אע"פ שכל זה הוא בעולם העשיה אשר שם ירדה מלכות דיצירה כנ"ל וז"ס מה שתקנו לומר אחר פטום הקטורת אנא בכח כו' שהוא מ"ב אשר ביצירה וע"י יש יכולת בעשיה לחזור לבחינת יצירה ולהלביש כנז' הנה בכל יום ויום תכוין להעלותם ע"י כל הז' שמות הכלולים בשם מ"ב אמנם בהיותך ביום א' תכוין שאז גובר שם של אבגית"ץ על כולם ובו נכללי' כולם וביו"ב נכללי' כול' בשם קרע שט"ן וכעד"ז בשא' הימי' עד שנמצא שביום השבת גובר שם של שקוצי"ת ובו נכללים כולם וכבר נת' אצלינו בענין שם בן מ"ב אשר אומרים בעת השכיבה על המטה כמש"ה בשתים יכסה פניו כו' כנז' שם וכן עתה תכוין כוונה ההיא להעלו' הפנימיות בשתי אותיות הראשונות של השם הגובר כפי יומו כנז' ובשני אותיות האמצעיות תכוין לכסות רגלי העולים ובשני אותיות האחרונות תכוין שבהם מעופפים ועולים ואח"כ תאמר בשכמל"ו בלחש גם תכוין כי המדרגות הנכללים במלכות דיצירה הם ו' מדרגו' שהם חיצוניות ג"ר דעשיה בפנימיות המלכות דיצירה ופנימיות ג' אמצעיות דעשיה בחיצו' המלכות דיצירה:

ונודע שהמלכות דיצירה ה"ס שם אחרון שבשם מ"ב שקוצי"ת ויש בו ו' אותיות ותכוין כי ע"י ששה שמות דאבגית"ץ קר"ע שט"ן. נג"ד יכ"ש. בט"ר צת"ג חק"ב טנ"ע יג"ל פז"ק אנו מעלים ששה מדרגות הנז' של העשיה אל הששה אותיות שבשם שקוצי"ת שהוא המל' דיצירה ולכן צריך לכוין ולשלב שם אבגית"ץ באות ש' של שקוצי"ת. ושם קרע שטן באות ק' של שקוצי"ת. וכן שאר ששה השמות בששה אותיות שקוצי"ת. אח"כ בשאר הסדר ובפרק איזהו מקומן אשר כל זה אינו פסוקים של תורה אלא דברי רז"ל לבד וע"י כל זה אנו מעלים שאר העשיה. והוא כי עתה עלה פנימיות שלשה אחרונות דעשיה ונעשי' בחינת חיצוניו' ג' אמצעיו' דעשיה והחיצוניות ההוא נעשה פנימיות אליהם ועולה פנימיות מלכות דעשיה ונעשה חיצוניו' אל חיצוניות שלשה אחרונות ועולה אותו החיות של הקדושה שעלה ע"י י"א סמני הקטרת כנ"ל ונעשה בחינ' חיצוניות אל חיצוניות מלכות דעשיה והרי ע"י כך נשלמו י"ס שלימות דעשיה ע"י בחינת מלכות דיצירה שירדה בעשיה וע"י החיות הזה של קטרת ויש עוד הפנימיות דג"ר דעשיה שעלו למעלה ונכללו למעלה ביצירה אשר הוא סוד זעיר אנפין הנקרא תורה שבכתב ולכן אנו אומרים עתה גם הברייתא דרבי ישמעאל אומר בי"ג מידות התורה כו' שה"ס העשיה שנעשית י"ג מדרגות כנז' יועלו ליצירה השלשה מהם וע"י אלו הי"ג מדות דתורה שהיא היצירה נדרשת בהם. עוד יש ט"א למה שנהגו לומר פרק איזהו מקומן לא זולתו מפני שאין שום פ' בכל המשניות בלתי מחלוקת לבד פרק זה ונקרא הלכה פסוקה. והנה בעלית העולמות אנו צריכים אל השלום ולא אל המחלוקת ולכן בחרו פרק זה כנז' והנה לענין ברייתא דר' ישמעאל נלע"ד ששמעתי ממוז"ל שהוא באופן אחר כי בעולם העשיה עצמה לבדה נשארו י"ג מדרגות זולת הפנימיות של ג"ר שבו שעלו אל היצירה והוא כי הנה חיצוניות המלכות עם י"א סמני הקטורת שנעשו חיצוניו' אליה הרי ספיר' א' ופנימיו' המלכות עם חיצוניות נה"י הרי ג' ספירות אחרות ופנימיות נה"י עם חיצו' חג"ת הרי ג' ספי' אחרות ופנימיות חג"ת עם חיצוניות מל' דיצירה הרי שלושה ספירות אחרות וחיצוניות כח"ב עם פנימיות מל' דיצירה הרי ג"ס אחרות הרי בין כולם י"ג ספירות שלימות בעשיה לבדה. ודע כי כמו שנתבאר בי"ג מידות אלו שה"ס עולם העשיה שנעשה י"ג מדרגות ע"י עליית ג"ר שבה אל היצירה וכן עולם היצירה נעשה י"ג ע"ד הנז' והם רמוזים בי"ג ברוך שבברוך שאמר וכן ג"כ בבריאה יש י"ג שבחים שיש בישתבח שמך כו' שיר ושבחה כו' כנ"ל בס' הזוהר וכן עד"ז בעולם האצילות עצמו יש בו י"ג וה"ס י"ג ברכות אמצעיות של שאלת צרכי' שיש בין ג"ר וג' אחרונות דתפלת י"ח:

ונחזור עתה לבאר קצת פרטים בפ' קרבן התמיד ובפטום הקטרת ענין צו את בנ"י כו' את קרבני לחמי כו' כבר ביארנו כי כל אלו הקרבנות הם למטה בעולם העשיה וכבר ידעת כי עולם העשיה ה"ס שם אל אדני שהם בגימ' צ"ו וזהו רמוז באומרו צו את בני ישראל וכמ"ש בזוהר בפ' צו כי הקליפות הנאחזות בעשי' הם קשות וחזקות מאד וצריך לשרפם באש כי זה"ס מ"ש חז"ל אין צ"ו אלא ע"ז כמש"ה כי הואיל אפרים הלך אחרי הצו והטעם לפי שיונקים ונאחזים בשם אל אדני שהוא בעשיה:

גם בפ' עולת תמיד העשויה כו' תכוין במלת עולת אל מה שנת' אצלינו כי יש תולעת בקדושה וה"ס פסוק אל תיראי תולעת יעקב וה"ס שם אבגית"ץ שהוא בגי' תולע כי ה"ס החסד המתגבר ומתגלה ומאיר בכל בקר ובקר כמבואר בזוהר וכבר ידעת כי שם הנז' הוא בחסד. אמנם להיות שרשו בגבורה שהוא שם בן מ"ב אלא שהוא בבחי' החסד שבגבורות ולכן נקרא תולעת שני וכמבואר אצלינו בפ' ותכלת וארגמן ותולעת שני בפ' תרומה קל"ו ע"א כי גוון אדום בסוד תולעת שני לפי ששרשו גבורה אבל הוא בחי' החסד שבגבורה ולהיותו משרש הגבו' לכן נק' ישר' על שמו תולעת יעקב לפי שהם מכלים את העכו"ם בסוד הגבור' כדמיון התולעת הרך המרקיב ומכלה את העץ הקשה והחזק. והנה כדמיון התולעת הזה שבקדושה יש כנגדו תולע א' בקלי' בס"א וגם הוא מתעורר בכל בקר לכלות את העולם ח"ו והשי"ת ברחמיו מגלה התולע שבקדושה שהוא אור החסד הנז' בסוד וישכם אברהם בבקר וז"ס ענין התמיד הנאמר בו עולת תמיד כי אותיות עולת הם היפוך תולע וע"י עולת תמיד הנעשית בכל בקר היה נכנע התולע הטמא דס"א ובפסוק אל תיראי תולעת יעקב כו' ביארנו ענין התולע הזה. ואמנם ענין העולה של התמיד דע כי כל עולה היא בחי' לאה העליונה אשר בה כל בחינת הדינין והגבורות החזקות כנודע ולכן היו מקריבין כנגד' עולת תמיד כדי למתק הדינין שבה כדי שלא יגבר התולע הטמא הנז' וז"ס עולת תמיד. והנה תיבת תמיד הוא חסר יו"ד כי כתיב תמד וקרינן תמיד וכבר ידעת מ"ש בפסוק ומדת ימי מה היא כי לאה הנק' מדת שהם אותיו' תמד לפי שהיא לוקחת ד' אלפים מד' שמות אהיה שהם בגי' מדת ובענין פטום הקטורת ג"כ נודע מ"ש בזוהר פרש' ויקהל דרי"ט ע"ב וז"ל ובג"כ עובדא דקטרת אצטריך לאקדמא לצלות' כו' הנה לעי' נת' עניינו כי הלא יש בו י"א סממנים שה"ס אותם אורו' המחיים את הקלי' וכונתינו בזה לסלקם מתוכם ולהעלותם למעלה וישארו הקליפות מתים וז"ס מ"ש אומרים פטום הקטרת בשחרית קודם התפילה אחר קרבן התמיד כנ"ל וגם בתפלת המנחה קודם העמידה כי כונתינו היא להעלות העולמו' ע"י התפילות לכן אנו אומרים אותו שלא יתאחזו הקליפו' ויעלו בעלי' העולמות ולכן אנו אומרים אותו קודם שני תפלות הנז' וכן בסוף תפלת שחרי' אנו חוזרים ואומרים אותו כנודע והטעם הוא כדי שלא ינקו הקליפו' מן השפע היורד ונשפע לעולמות כנ"ל. אבל בתפלת ערבית אין בנו כח לעשות כך:

והנה ענין י"א סמנים אלו ה"ס עשרה ניצוצי הקדושה המחיה הקלי' בסוד אור פנימי ויש נצוץ א' שהוא בסוד אוה"מ להם ואין המקיף הזה מתחלק לעשר כדמיון אוה"פ לפי שאוה"מ הוא אור פשוט אחד ונקרא אור א' בלבד ונמצא שהאוה"פ הנחלק לעשרה והאוה"מ שאינו נחלק בין כולם הם י"א סממני הקטרת:

ונבאר התחלקותם בפסוק קח לך סמים הרי ב' כמ"ש חז"ל בגמ' והם ת"ת ונצח נטף ושחלת וחלבנה ה"ס הוד יסוד ומל' והרי הם ה' תחתונות ויען שהניצוץ האחרון שבמל' הוא ניצוץ קדושה נקודה קטנה ומועטת מאד יותר מכולם ולכן הקליפה גוברת במקו' ההוא לכך החלבנה ריחה רע עם היותה בכל י"א סממני הקטו' דקדוש' כנז'. סמים הם ה' סמים אחרים והוא כמ"ש חז"ל בגמרא והם ה' ספירות עליונות כסדרן והם כח"ב ח"ג. ולבונה זכה ה"ס אוה"מ לכולם ולהיותו אור מקיף מבחוץ ואינו מוגבל תוך הקלי' לכן נקרא זכה משא"כ באור פנימי המוגבל בתוך הקליפות כי איננו נקרא זך כמוהו ובזה תבין טעם נפלא אל כל המכשפים המקטירים אל הקליפו' העליונות אשר עיקר וראש הקטרותיהם היא הלבונה והיא חביבה להם מכל שאר הקטרת כדי ליהנות מאור המקיף הזה. בד בבד יהיה זה יובן במ"ש אצלינו בענין בגדי הבד אשר לכהנים כי בד באתב"ש הוא ש"ק כי הש"ק שהם הקלי' הם מתלבנים ונעשים בגדי בד לבנים וגם בד הוא פשתן אשר גם חלקו של קין מצד ס"א כנודע. והנה אלו הסמים היו מוחי' לקלי' ועתה נכנסין במוחין דקדוש' וזמ"ש יהיה שהם שני שמות י"ה י"ה כמ"ש במקום אחר כי ב' מוחין דנוק' הם ב' שמות י"ה י"ה ועתה נבאר התחלקותם בלשון הבריית' ואלו הם. הצרי כתר והצפורן יסוד והחלבנה מלכות והלבונה אור מקיף וכוונתינו היא לקשר המלכות שהיא החלבנה עם אוה"מ שהוא הלבונ' להאיר בה ואין די לה בהארת הנמשכת אליה מהכתר אבל הצפרן שהוא היסוד אנו מקשרים אותו עם הצרי שהוא הכתר שיאירו בו מור הוא החסד בסוד אברהם הנקרא הר המור וקציעה גבורה ושבלת נרד הוא ת"ת כי הוא קו האמצעי בין שני ענפי קו הימין וקו שמאל כדמיון השבלת עם ענפיו מן הצדדין וכרכם הוא נצח כי גם הוא יש לו ריח כדמיון המור אע"פ שאינו כ"כ חשוב כמוהו כי איננו חסד גמור כמו החסד וקושט הוא חכמה קלופה היא בינה קנמון הוא הוד. והרי נשלמו כולם והנה נתבאר אצלינו כי אלו הי"א סממנים הם בחי' הז' מלכים דמיתו. ועוד יש ד' אחוריים עליונים דאו"א וישסו"ת שגם הם נפלו עמהם וסך כולם הם י"א. והיותם שס"ח מנים נת' אצלינו לעיל בענין סוד השינין דתש"ר ע"ש ואיך הם סוד המוחין דזמן הקטנות שהם שמות אלקים אשר במילואן ביודין בגי' ש' ושין במילואה היא בגי' ש"ס ועם ד' המוחין וג' נה"י דאימא שבהן מתלבשין המוחין כנז' ועם כללותם הרי הם שס"ח וז"ס מנים שס"ח מנין שהיו בקטרת לפי שמן המוחין דזמן הקטנות נמשכין י"א סממני הקטרת שהם רוחניות הקלי' כנז"ל וזהו הטעם שכל בחי' הקלי' נאחזים בשם אלקים והקלי' עצמם נק' אלקים אחרים וגם ז' ראשין שיש בשתי השינין דתש"ר ה"ס ז' בחי' הארו' המוחין דגדלו' שהם ד' מוחין וג' נה"י כנ"ל ואלו הז' הארו' על שם אלקים העולה בגי' שין יהיה הכל גי' שס"ח מנים שהיו בקטרת ולכן השס"ה לבדם היו העיקריים כמנין ימות החמה שהם המוחין עצמם דקטנות שהם שי"ן והמוחין דגדלות שהם ד' והכולל הרי שס"ה אבל הג' היתרים הם כנגד נה"י דאימא לבושי המוחין ולכן אינם מכלל העיקריים והם ג' מנים היתרים. ונלע"ד חיים כי להיותם נה"י דאימא לכך היו משמשין ליוה"כ שגם הוא סוד אימא עליאה כנודע:

והנה צ"ל קלופה ג' ולא קליפה כי כך שמו קלופה גם צ"ל כל הברייתות הכתובות בסידור שלנו עד פ' כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו כו' ואח"כ תאמר ג"פ אלו ה' צבאות עמנו כו' ה' צבאות אשרי כו' ה' הושיעה כו' מפני שהם מסוגלים מאד לאומרם אחר פטום הקטרת וכן היה מנהג מורי ז"ל לאומרם בכל פעם שהיה אומר פטום הקטרת קודם התפלה ואחריה וקוד' תפלת המנחה וכן בזמן המגפה ח"ו ב"מ תיקון אחר שיכוין בי"א סממני הקטרת שהעשרה הם עשר ניצוצות הקדושה שירדו למטה בתוך הקליפה להכניעם והא' הנוסף עליהם הוא אור מקיף לעשר הנזכר ולכן התיקון הוא שיכוין לסלקם מתוכם ועי"כ ישארו הקליפ' מתים בלתי חיות:

התיקון השני הוא להחזיר לבני אדם בתשובה כי בזה מכניע הקליפה עוד יחוד אחר א"ל מורי ז"ל לזמן המגפ' ב"מ וזה עניינו כבר הודעתיך כי כל הנשמות של בני אדם הם ממה שמתברר מן ז' מלכי אדום דמיתו וז"ס אומרם ז"ל כל ישראל בני מלכים הם וכאשר בתוך הבירורים יש קצת פסולת שלא הוברר זה הפסולת נעשה ארס וסם המות הממית לאדם בזמן המגפה וה"ס פסוק ידבק ד' בך את הדבר. והענין הוא כי אותם הקלי' שיש באותם בירורים כנז' הם המכים ונוגפים לאדם בזמן המגפ' ואחר שהכו אותו אינם נפרדים ממנו ותמיד דבוקים עמו ומקיפין אותו מכל סביבותיו שיעור כמה אמו' ולא עוד אלא אפילו באות' השכונה שעומד שם המוכה או אפילו איזה כלי ומלבוש שלו צריך להתרחק ממנו וכל ההולך ומתדבק שם הוא מתדבק באותם הקלי' הנז' ויכול להנזק וזהו טעם שבשאר החולאי' והמכו' שבפ' כי תבוא לא כ' בהו ידבק כמו בענין הדבר והמגפה לפי שבשאר החולאים אין הקליפה ההם מתדבקים שם משא"כ במכת הדבר והמגפה שהיא מבחי' קלי' הבירורים הנז' הם דבוקים בו ובמלבושיו ובשכונתו ובכל כליו וכבר הודעתיך בענין פטום הקטרת כי אותם י"א סממני הקטרת הם מה שנשאר בתוך הקלי' שלא יכלו להתברר והם י"א אורו' שבקדושה המחיים את הקליפות וכאשר יעלו למעלה יסתלקו מתוך הקליפות וישארו בלתי חיות וימותו ואינן מזיקים וזה"ס הנז' בזוהר פ' וירא במדרש הנעלם שטוב לומר פטום הקטרת בזמן המגפה וכן מצינו במגפת עדת קרח שנעצרה ע"י הקטרת שהקטיר אהרן ולכן טוב מאד בזמן המגפה ב"מ שבעת אומרו פטום הקטרת בתפלת שחרית ומנחה יכוין בה באותה כונה האמורה למעלה בסדר הקטורת וג"כ כאשר האדם קם אחר חצות לילה לעסוק בתורה אחר שיאמר תיקון חצות ככתוב במקומו אח"כ יאמר פטום הקטורת בכונה ההיא לפי שאחר חצות נכנעת ממשלת הקליפה ובפרט אם יתחברו י' אנשים יראי ה' ויקראו סדר פטום הקטורת יחד בכונה הנז' יעשה רושם גדול למעלה אם יהיה אחר חצות לילה כנז' ואמנם זהו מה שצריך לקרות בשעת הנז' אחר חצות לילה אחר שתגמור הס' הנז' תאמר פ' ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמי' ולבונה זכה בד בבד יהיה ותאמר אותו ג"פ ישר ואח"כ ג"פ הפוך כזה יהיה בבד בד זכה ולבונה סמים וחלבנה ושחלת נטף סמים לך קח משה אל ה' ויאמר. ואח"כ תאמר ג"כ אותיות הפסוק למפרע ג"פ ותנקד האותיות בנקודת תיבות אלו הד' והם נטף שחלת וחלבנה ולבונה וכשיושלמו תחזור מתחלתן לסופן וזה סדרן:

היהי דבב דב הכז הנבלו מימס הנבלחו תלחשו פטן מימס כל חק השמ לא הוהי רמאיו:

ודע כי מורי ז"ל מסר לנו כמה כונות ושמות בכל תיבה ותיבה ולכל אחד מן החברים שהיינו שם עמו א"ל שיכוין במלה א' מזה הפסוק כל א' וא' כפי שרש נשמתו ואיני זוכרם ואלו ג' תיבות זכרתי שמסר אותם לג' חברים כל א' תיבה הנכונה לו. הא' היא סמים הראשון שבפסו' תחלף אותה באי"ק בכ"ר ויהיו אותיות מתק"ו. והוא שם קדוש ואיני זוכר נקודותיו ודע כי כשתרצה להוציאו ולהחליפו באי"ק בכ"ר לעולם צריך שתקח האות ההיא שאתה רוצה ותחליפנה באות שאחריה היותר סמוכה כגון א' דאי"ק תחליפנה באות י' ואות י' תחליפנה באות ק' ואם היא אות אחרונה כגון ק' אות ק' תחזור לאות הראשונה ותחליפנה באות א'. ועד"ז בשאר אותיות של האלפ' ביתא זו וכן עד"ז בשאר האלפא ביתות שהם הג' אותיות אח"ס בט"ע וכיוצא. והנה צריך שתכוין בשם הזה כונה גדולה גמורה. וגם תכוין כי הוא בגי' מילוי הויה דיודין אשר באבא העולה ע"ב ומילוי מ"ו. גם הוא בגי' מילוי שם אהיה בריבועו דיודין אשר באימא העולה תקמ"ד ומילוי ת"ק וזהו שם תקמ"ו הנז'. הב' הוא נטף תחליפנה באתב"ש ויהיה שם קדוש טנו ונלע"ד שנקודותיו יוצאים מן האותיות לך ס או מן בנה ז הג' הוא ושחלת תחליפנה באלב"ם ויהיה שם קדוש והוא שם פיק א"כ ונלע"ד כי נקודותיו יוצאים מן אותיות חלך סמ ושאר שמות היוצאים מן שאר תיבות איני זוכרם אך מה שאני זוכר הוא שיודע אני שיוצאין שאר התיבות בחילוף אלפא ביתות הנז' גם טוב לכוין בזמן המגפה תמיד בכל רגע אל שם זה הקדוש נגף ותנקדהו בתנועת האותיות שורק חיריק צירי:

והענין הוא כי סוד הדבר הוא כי גם אחת מסבות מכת הדבר הוא נמשך מזה כי כאשר ארבעה הויו' דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן אינם מאירים אז מסתלקים אותיותיה' הפשוטו' ונשארים המלוים שלהם לבד שהם מ"ו ל"ז י"ט כ"ו סך ארבעתן קכ"ח ועם כללות ארבעתן קל"ב וכללות כולם קל"ג כמנין שם נג"ף כי לסיבת הסתלקות הנז' מן המלוים בא נגף בעולם ולכן תכוין בשם הנז' לתקן הענין יאמר בכל יום קודם התפלה פסוק זה ג"כ ישר והפוך ואני אשיר עזך וארנן לבקר חסדך כי היית משגב לי ומנוס ביום צר לי. לי צר ביום ומנוס לי משגב היית כי חסדך לבוקר וארנן עזך אשיר ואני. משם הרב הגדול ז"ל גם יאמר אחר פטום הקטרת בכל יום וכוונתו כנז"ל אלו הפ' ג"פ ביושר ואלו הן ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה כו' מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפי ה' החל הנגף. ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת ויכפר על העם ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה. וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה ובכל פעם מהג"פ הנז' תכוין אל שם טפטפיה כתוב בצבע זהב ויוצא מאלו התיבות שתציירם לפניך ואלו הם ט' של קטרת פ' של וכפר ט' של הקטרת פ' של ויכפר י' מן ויעמד ה' מן נעצרה גם טוב לכוין שארבע פסוקים הנז' הם ס"ג תיבות ויכוין לשם ס"ג שהוא באימא עילאה המבררת את הסיגים של שבעה מלכי אדום אשר ממותריה' ומן הפסולת שלהם נעשין המזיקין המכים את בני אדם כנז"ל. גם יאמר בכל יום בכל עת שתרצה או לפחות ג"פ ביום דהיינו קודם תפלת שחרית ומנחה וערבית אלו הפסוקים שבפרשת ויקהל ויעש את המנורה זהב טהור מקשה עשה את המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתורי' ופרחיה ממנה היו וששה קנים יוצאים מצדיה שלשה קני מנורה מצדה הא' ושלשה מצדה השני. ג' גביעים משוקדים בקנה הא' כפתור ופרח וג' גביעים משוקדים בקנה א' כפתור ופרח כן לו' הקנים היוצאים מן המנורה ובמנורה ד' גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה וכפתור תחת שני הקנים ממנה וכפתור תחת ב' הקנים ממנה כו' לששת הקנים היוצאים ממנה כפתוריה' וקנות' ממנה היו כולה מקשה אחת זהב טהור ויעש את נרותיה שבעה ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור ככר זהב טהור עשה אותה ואת כל כליה ותכוין ר"ת וס"ת פ' זו והם ו"ה ואח"כ פ' א' בישעיה והוא זה ידוד להושיעיני ונגינותי ננגן כל ימי חיינו על בית ידוד ותכוין כי ר"ת ס"ת פ' זה הם יה והרי השם שלם בר"ת וס"ת פ' זה ופ' הנז' ולכן אמור זה הפ' וזה הפ' ז"פ ובכל פעם תכוין אל הויה שלימה כנז' אח"כ תחזור ותאמר הפ' הזה של ה' להושיעני ופ' א' מפרשת בהעלתך וזה מעשה המנורה כו' כן עשה את המנורה אשר גם ר"ת וס"ת פסוק זה הוא ו"ה ומפ' ה' להושיעני ר"ת וס"ת הוא י"ה הרי הויה א' שלימה גם יאמר בכל יום אחר פטום הקטורת קודם פ' ה' צבאות כו' פ' ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן איפה זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים ותכוין תחילה לשם נעורירו"ן היוצא מר"ת נ' מן כן ע' מן עשו ו' מן קחו ר' מן מזמרת י' מן בכליכם ר' מן הארץ ו' מן והורידו נ' מן מנחה. עוד תכוין בשם רוטא הנרמז באותיו' ר' מן צרי ו' מן ומעט ט' מן ומעט א' מן נכאת גם תכוין כי השם הנז' עולה בגי' רי"ו כמנין גבו' גם תכוין בשם צדנלבש והוא יוצא מר"ת צרי דבש נכאת לט בטנים ושקדים ודע כי כל אשר תוכל לכוין בכל רגע תמיד בשם נעורירו"ן הנז' יועיל מאד ולכן יהיה תמיד נגד עיניך גם תאמר בכל יום אחר תפלת ערבית ומנחה ושחרית אחר העמידה קודם אלקי נצור מזמור ס"ז והוא מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר אלקים יחננו כו' ויכוין שיש בו ז' פ' זולת פ' א' ויש בו מ"ט תיבות וכונתם מזמור נרמזה בכונת העומר ועוד יכוין כי ר"ת ג' פסוקים הראשונים הם אל"י ור"ת וס"ת פסוק האמצעי הם י"ה ור"ת ג' פ' האחרונים הם יאי כמנין שם אהי"ה וס"ת ג' פסו' הראשונים הם הכם כמנין שם אדני וס"ת ג' פסוקים האחרוני' הם מוץ כמנין קול הרי נתבאר כי שבעה פסוקים הנז' הוא אליייאי ועולה כמנין שם ע"ב וס"ת כל הו' פסוקים זולת פסוק האמצעי הם קו"ל אדני ור"ת ס"ת פסוק האמצעי הוא י"ה נמצא קו"ל י"ה אדנ"י ע"ב גם תכוין כי מספר כל האותיות של זה המזמור הם רי"ו אותיות שבשם ע"ב הנז' גם אמור בכל יום מזמור יושב בסתר כו' ותתחיל מפסוק הקודם לו ויהי נועם ה' כו' וצריך לאומרו ז"פ ובכל פעם מהם תכוין בס"ת פ' כי מלאכיו יצוה לך אל שם יוה"ך גם תכוין באו' כ' של כי ואות ל"ך מן מלאכיו לשם כלך ותזכור בפיך ב' שמות יוה"ך כל"ך אחר שתסיים הפסוק הנזכר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך:

 

לעילוי נשמת מורנו ורבנו עטרת ראשנו רבי יצחק בן שלמה לוריא אשכנזי ולמורנו ורבנו עטרת ראשנו רבי חיים בן יוסף ויטאל ובנו רבי שמואל.

לעילוי נשמת ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים ומתים, לרפואת כל עם ישראל החיים והמתים - ולשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתא.

בס''ד - כל הזכויות שמורות ל - ''ויקיטקסט'' תחת רשיון ''GNU Free Doc.' 

דילוג לתוכן