#שער הכוונות - דרושי ראש חדש

אין ללמוד בספר זה ללא הדרכה מרב ירא שמיים, לימוד קבלה נועד אך ורק למי שמילא כרסו ש"ס ופוסקים ועומד בתנאים שרבי חיים ויטאל מציין בהקדמת עץ חיים ללימוד הקבלה.

ענין ר"ח והשינוי שיש בין שבת לר"ח וליו"ט ולחול וגם בימים טובים בעצמם בין פסח ועצרת ור"ה וסוכות כו' וע"ש בד' ר"ז ע"א וצ"ע בדרוש ד' לענין ר"ה:

הנה ענין זה נתבאר במ"א בתפיל' ר"ה וע"ש אבל סוד הדבר הוא דע כי בימי החול עומד ז"א בנצח. ונוק' בהוד. וסוד הענין הוא שנודע כי פרצו' יעקב יוצא מיסוד אבא ורחל יוצאת מיסוד אי' ובימי החול עולים יעקב ורחל בנצח והוד דז"א והארותיה' מתחלקות כי עם היות שב' ההארותיהם הם יחד שניהם עומדים תוך ז"א עכ"ז כשיוצאות אלו הארות לחוץ ושם עומדים יעקב ורחל פב"פ ויעקב עומד בצד הנצח ורחל בצד ההוד ואז הארו' יסוד אבא בוקעים דרך הנצח דז"א ויוצאים לחוץ והארות יסוד דאי' בוקעת דרך ההוד דז"א ויוצאות לחוץ ואז יעקב לוקח הוא לבדו ב' הארות הנז' ביחד ואח"כ מעכב לעצמו אורו' יסוד דאבא ונותן לרחל אורות דיסוד דאי' לבדם וביום השבת ג"כ דומה לזה בבחי' זו והוא כי ז"א לוקח בתחי' לעצמו ב' הארו' דיסוד דאבא ודיסוד דאי' ואח"כ נותן אורו' דאי' לנוק' וכ"ז הוא להורו' כי איתתא יתבא ברשות דבעלה ומשלו היא אוכלת ואין לה הארה אלא ע"י בעלה. ור"ח ויו"ט הם שוים בבחי' א' והוא כי אין הזכר לוקח בתחי' הארו' הנקבה כדי ליתנם אח"כ אליה אמנם שניהם שוים וכ"א לוקח הארתו לעצמו ואין זה צריך לזה ולא זה צריך לזה כי שניהם שוים. ואמנם אעפ"י שבבחי' זו שוים הי"ט לר"ח אבל יש ביניהם חילוק א' וכן היו"ט עצמם יש ביניהם הפרש מיו"ט לחבירו וכמו שמצינו בס"ה ובתיקו' כי פסח הוא דרועא ימינא ור"ה דרועא שמאלא וסוכות באמצעיתא ופורים וחנוכה נצח והוד כו' והענין הוא כי אעפ"י שאמרנו שביו"ט שוין זו"ן עכ"ז בחג הפסח אע"פ שעולין זו"ן ביחד אין שורש האורות בוקעין משני הצדדין מנצח והוד אמנם ב' האורות מתחברים ובוקעים קו הנצח כנ"ל והחסד שהוא בימין ויוצאין משם לחוץ ואז ז"א לוקח אורותיו אשר מיסוד דאבא לעצמו על ידו ונוק' לוקחת אורותיה אשר מיסוד דאי' לעצמ' שלא ע"י ז"א ובר"ה אז ב' הארות בוקעו' בקו שמאל שהוא גבורה ומשם יוצאו' לחוץ ואז ז"א לוקח לעצמו בידו אורו' דאבא משם דרך קו שמאל ונוק' לוקחת לעצמה ע"י אורו' דאי' דרך קו שמאל. אמנם להיות כי עתה יוצא' האורו' כולם דרך קו שמאל לכן הוא יום דין והנקב' שולטת ביום זה יותר מן הזכר. ובחג הסוכו' שני האורו' בוקעים ויוצאים דרך קו האמצעי ומשם לוקח ז"א האורו' של אבא לעצמו ונוק' לוקחת האורו' אי' לעצמה שלא ע"י ז"א ואמנם ההפרש שיש בין היו"ט לר"ח הוא זה וצריכין אנו לבאר בחי' השבת והחול והי"ט והר"ח. דע כי אעפ"י שבבחי' א' שוים החול והשבת כנ"ל עכ"ז יש ביניהם הרחק גדול והוא כי החול גרוע מכל השאר לפי שאין בו עליות ועוד כי הנקבה מקבלת אורותיה ע"י בעלה כנז' והשבת מעולה מכל השאר לפי שאין השאר בבחי' א' כי עליותיו גבוהו' מאד מאד אבל בבחי' אחרת הוא כמו החול כי הנקב' אינ' מקבל' הארותיה אלא ע"י בעלה כנ"ל והי"ט בבחי' א' הם בינונים וממוצעים כי עליותיו גדולו' מן החול לפי שבחול אין בו עליות וביו"ט יש בו עליות אבל עליותיו גרועו' מעליו' יום השבת. ובבחי' אחרת מעולה מן השבת כי בשב' הנקבה מקבלת הארותי' ע"י בעלה וביו"ט מקבלת הארותיה ע"י עצמה. והר"ח מעולים מן החול ומן השבת בבחי' א' כי הנקבה עולה יותר מן הזכר כמ"ש אבל בערך שעליות' מועטות הם גרועו' מן השבת ומן היו"ט. והענין הוא כי בשבת עולין זו"ן זה עד א"א בדיקנא דיליה וזו עולה במקום אבא וביו"ט עולין זו"ן זה באבא וזה באי' ובר"ח אין עלייה אל ז"א כלל רק הנקבה היא לבדה העולה ממדרגה למדרגה כמ"ש. ובזה תבין טעם למה הנשים אסורות בעשיית מלאכה בר"ח ולא האנשים וזה סדר עלייתה הנה בתפי' שחרית בלחש עולים יעקב ורחל בנ"ה דז"א כמו בשחרי' דחול אמנם עתה בר"ח מקבלת נוקבא הארותיה דרך קו ימין שהוא הנצח והב' הארו' יוצאים משם ויעקב לוקח לעצמו הארות יסוד אבא ורחל לוקחת לעצמה הארת יסוד אי' שלא ע"י בעלה משא"כ בשחרי' דחול כי ב' הארות יוצאו' זה מנצח וזה מהוד וגם שאין הנקבה לוקחת הארותיה אלא ע"י יעקב בעלה וזהו הטעם שתיקנו לומר יעלה ויבא בעבודה שהיא ברכת רצה ונודע כי היא בנצח והכונה היא לרמוז כי כל האורות יוצאות דרך הנצח עתה וגם לרמוז כי גם נוק' הנק' ירושלם יונקת מן הנצח שהוא קו ימין שלא ע"י בעלה וז"ס זכרון ירושלם ביעלה ויבא בברכת רצה ובלילה שהיא בחי' יעקב ולאה שהיא עלמא דאתכסיא אם לא הזכיר יעלה ויבא אין מחזירין אותו אבל ביום שהוא יעקב ורחל עלמא דאתגליא אם לא הזכיר יעלה ויבא מחזירין אותו והבן זה. ובחזר' תפי' שחרית בקו"ר עולין יעקב ורחל בחו"ג דז"א וב' האורו' יוצאות דרך קו ימין מן החסד והנקב' מקבלת הארותיה מן החסד שלא ע"י בעלה יעקב ולכן אומרי' ג"כ יעלה ויבא בתפי' זו ובתפלת מוסף בלחש אז רחל לבדה היא העול' בג"ר חב"ד דז"א. ובחזרת מוסף בקו"ר אז עולה רחל לבדה בכתר דז"א ממש ואז הם שוים בקומתם ז"א הנקרא ישראל עם רחל ואז מזדווגים יחד שניהם ולכן אין במוסף לא בלחש ולא בקו"ר זכירת יעלה ויבא לפי כי אין זה אלא כשעולים יחד יעקב ורחל בנצח דז"א או בחסד דז"א אבל עתה לא שייך בחי' זו כלל:
ובזה תבין טעם למה אומרים כתר יתנו לך כו' במוסף ר"ח כמו בשבת אבל יש שינוי בו כי אין אומרין בר"ח ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו כו' וכבודו מלא עולם כו' כמו בשבת ויו"ט וטעם הדבר הוא לפי שהכתר הנאמר בשבת הוא לפי שעלו זו"ן עד הכתר דאו"א ממש ולכן אנו אומרים אז איה מקום כבודו גם אנו אומרים ממקומו הוא יפן כי אנו מתפללים כי אע"פ שעלו זו"ן עד המקום ההוא העליון אל ישכחנו וממקומו זה הוא יפן ברחמיו כו' וכמש"ל במוסף שבת ביאור אי"ה מקום כבודו. וביאור כתר יתנו לך. וביאור ממקומו הוא יפן. אבל עתה הכתר שאומרי' בר"ח הוא ענין עליית הנקבה בכתר של ז"א בלבד ולכן לא שייך לומר איה מקום כו' כי אי"ה הוא באו"א ודעת עליון גם הם סוד ג"ר של או"א:

ובזה יתבאר ג"כ ענין מה שתיקנו בנוסח מוסף ר"ח לומר ראשי חדשיכם לעמך נתת. והענין הוא כי ר"ת ר'אשי ח'דשים ל'עמך הוא רחל לרמוז כי עתה בר"ח העליה הוא לרחל נוק' דז"א ולא לז"א. עוד מזולתו. ירמוז כי ר"ח לעמך נתת כו' הם תרין רישין שנעשין אל הנוק' מבחי' נצח והוד דז"א והוא נק' חדש וזהו ראשי חדשים בלשון רבים. ואמנם ענין ביאור ר"ח לעמך נתת יובן ממ"ש הכתוב ובראשי חדשיכם תקריבו אשה לה' והקשו בס"ה בפ' פנחס וז"ל וכי כמה רישין אית לה לסיהרא כו' והענין הוא כי בתפ' שחרית דלחש נעשין ג' מוחין דילה מג' פרקין עילאין דנה"י דז"א כנודע והרי זו בחי' ראש שלה. ואח"כ בחזרת תפלת שחרית עולה עד חג"ת ומשם נעשית לה בחי' רישא דילה ובלחש דמוסף נעשית רישא דילה מחב"ד דז"א ואח"כ עולה ממש עד כתר דז"א ושם נעשי' לה ראש אחד והרי איך ממש אית לה לסיהרא הרבה ראשין ולזה אמר ובראשי חדשיכם בלשון רבים ולא אמר ובראש חדשיכם. גם בזה יתבאר לך ענין משז"ל בענין מיעוט הירח שלא נתקררה דעתה עד שאמר לה הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח וצדיקים יקראו על שמך והענין במ"ש ענין מיעוט הירח מה ענינו והוא כי הנה כשנאצלו זו"ן דאצילות היו שוים בקומתם ממש והיו נקראים שני המאורות הגדולים ואח"כ נתמעטה הירח וירדה בבחי' נקודה בראש עולם הבריאה בהיכל ק"ק אשר שם ושם עומדת הנקב' תמיד שלא בשעת התפלה כנ"ל וז"ס מ"ש הרבה חייליה להפיס דעתה שהוא שנתן לה ממשלה שתמשול על ג' עולמות בי"ע אשר כולם נק' עלמא דנוק' והם הם ריבוי חיילי' בהיותה למטה בבריאה ועכ"ז לא נתקרר' דעתה וחזר וא"ל פיוס אחר צדיקי' יקראו על שמך כו' פי' כי הנה אע"פ שנתמעטה וירדה בהיכל ק"ק דבריאה יש לה תקנה בשעת התפל' דשחרית כי אז חוזרת היא לחזור ולעלות למע' באצילות עד נה"י דז"א ושם תזדווג פב"פ עם יעקב וז"ס אומרם צדיקים יקראו על שמך כי נה"י דז"א הם נקראי' צדיקים והיא תגדל עד שיעור קומתם ובזה יקראו על שמך. גם זהו ענין יעקב יקרא ע"ש יעקב בנה הקטן כי' כי יזדווג עמה יעקב שהוא קטן הקומ' מז"א לכן אף בזה לא נתקררה דעתה עד שא"ל הביאו עלי כפר' עלי דייקא ר"ל כי עתידה היא בכל ר"ח לעלות עד הכתר שלו לחזור כקדמות' להיות שם ב' המאורו' הגדולי' שוים בקומתם בתפלת מוסף דר"ח כבתחלת אצילותה ואע"פ שהיא שוה עמו אמר עלי לרמוז כי בערך שהוא אינו עולה שום עליה בר"ח והיא עולה כל אלו העליות נמצא שיש לה יתרון ביום ר"ח ממה שיש לז"א וזה הוא עלי ואז נתקררה דעתה כיון שבכל ראש חדש חוזרת לקדמותה כבזמן אצילותה:

ונחזור לענין הקדושה כי באמרך ימלוך ה' לעולם וכו' תכוין כי ר"ת אלקיך ציון לדור ודור הם אותיות אצלו לרמוז כי עתה היא אצלו ממש גדולה כמוהו אבל הוא בהיותם למטה אבל בשבת תכוין כי היא אצלו ושוה אליו בהיותם שניהם למעלה בכתר או"א, גם זהו ענין מה שנהגו להסיר התפלין קודם תפלת מוסף אחר קדיש שאומרים אחר חזרת ס"ת להיכל והענין הוא כי אז הוא בחי' זמן מעלה היתירה שיש לה מן החול כי עד שם עדיין לא עלתה בג"ר והוא ממש בימי החול ולכן אין להסיר התפי' אבל עתה שעלתה בתפלת המוסף אל ג"ר דז"א משא"כ בתפלת החול לכן אנו חולצין התפילין:

עוד יתבאר ענין ר"ח בקצרה הנה בתפלת שחרית דחול יורד הת"ת בנצח ועולה המל' בהוד ושם נעשה הזווג אבל עתה בר"ח בתפלת שחרית דלחש עולה המל' עד נצח ולכן אנו מזכירין יעלה ויבא בברכת רצה שהוא בנצח ובחזרה בקו"ר מאירים במל' חו"ג ובתפלת מוסף דלחש עולה המל' עד חו"ב דז"א. והענין הוא כי ודאי הוא שקדושת השבת יתירה מכל שאר הימים כולם ואין קדושה יתירה ממנה אבל היתרון שיש בר"ח הוא כי בשבת אע"פ שהעליות הם גבוהות וגדולות עכ"ז הנוק' תמיד טפלה אל הזכר ואוכלת משל בעלה והשפע בא אלי' ע"י ואע"פ שעולה גם היא עד או"א עכ"ז יש לה גרעון אחד והוא כי מקבלת חלק הארותיה ע"י בעלה והיא טפלה אליו. אבל בר"ח הם ב' המאורות הגדולים שוים בכתר אחד ואע"פ שלא עלתה עד או"א רק כל שיעור קומת ז"א שהוא במוסף ר"ח עכ"ז איננה טפלה אליו ומקבלת חלקה ע"י עצמה וזהו הסוד שביום שבת כתיב ונסכה בה' לרמוז כי היא אז בבחי' נקבה אשר תחת רשות בעלה אבל בר"ח כתיב ונסכו בו' לרמוז כי עתה היא במעלת הזכר ואינה בבחי' נקב' אשר תחת רשות בעלה גם ז"ס פי' ימי המעשה וביום השבת כו' הנז' בס' יחזקאל ונרמז בר"ת שם הוי"ה כסדרו לרמוז כי ביום שבת ההויה היא כסדרה י' על ה' ו' על ה' והזכרים גוברים אל הנקבות והם טפלות להם ואוכלות משלהם אבל בר"ת השבת יפתח וביום החודש כו' נרמזה ההוי"ה שלא כסדרה ה' ראשונה בינה גוברת על י' חכמה וכן ה' תתאה מלכות גוברת על ו' שהוא ז"א לרמוז שעתה בר"ח הנקבות אינם טפלות אל הזכרים ונזונות שלא ע"י בעליהן ודע כי אע"פ שביארנו כי ביום ר"ח המל' היא העולה הנה גם הת"ת צריך לעלות כדי שיהיה שניהם שוים בעת הזווג אבל כונת העליה היא עליה בלבד וז"ס הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח שהו' בחי' הבינה שהיא על הת"ת בסוד ציור אות ה' שהוא ד' על ו':

הכוונות שיכוין האדם בליל ר"ח הנה נתבאר אצלנו כי בליל החול יכוין האדם תמיד אחר חצות לילה לזכך נשמתו ע"י הכונה הזו שיכוין לשלב ולחבר ארבע הויות דעסמ"ב עם ארבע שמות אהיה שניהם דיודין ואחד דאלפין ואחד דההין. גם נתבאר שם שיכוין ביום ראשון מהשבוע בהויה דס"ג בשם אל שדי שבבריאה וביום ב' בהויה דמ"ה ובשם אל ידוד שביצירה וביום ג' בהויה דב"ן ובשם אל אדני שבעשיה. וביום ד' יכוין כמו ביום שלישי וביום חמישי כמו ביום שני וביום ששי כמו ביום ראשון. ואמנם בליל ר"ח לא תכוין בכונה הנז"ל אבל תכוין כוונה זו שנכתוב והוא כי הנה עתה יש מעלה אחרת יתירה ולכן תכוין באלו השמות שם אָלַףֵ לֶמָדַ אֵדֶנָיַ, ותכוין שהם עשרה אותיות והם בגי' נ"ר שהוא חיבור יהו"ה אהיה ידוד אלקים ידוד אדני. ואמנם עשרה אותיות אלו תכוין בניקודים אלו שהם ארבע אותיות ראשונות תנקדם בארבע מיני נקודות שהם בכתר ובחכמה ובינה וחסד שהם קמץ באלף ותכוין בספירת הכתר. ופתח בל' ותכוין בספי' החכמה. וצירי בפ' ותכוין בספי' הבינה. וסגול בל' ותכוין בספי' החסד. אח"כ תחזור עד"ז ממש לנקד ארבע אותיות השניות והם מ"ד אד ותכוין שהם בנקוד קמץ בכתר ופתח בחכמה וצירי בבינה וסגול בחסד אח"כ בשני אותיות האחרונות שהם נ"י תנקדם הא' בקמץ וכתר והשניה בפתח וחכמה. וביום ר"ח יכוין האדם בכל שמות היום והלילה ובפרט כשמזכיר יעלה ויבא בפיו ביום ר"ח הזה יכוין אל שם שדי במילואו שהוא בגי' ראש חדש ע"ה שהם תתי"ד ותנקד כל אותיותיו בקמץ כזה שין דלת יוד גם תכוין כונה ב' והיא כי ר' של ראש הוא ריבוע אחורים דשם אלקים שהוא בגי' ר' וש' של ראש הוא אלקים במילוי יודין ואות א' של ראש הוא כוללת שם אלקים ומלת חדש היא בגי' שני שמות אהי"ה דיודין והוא קס"א ודההין קנ"א שהם חדש בגי':

בית מועד פתח דברי ראיתי לבאר ענין המועדים וחולו של מועד וחנוכה ופורים ור"ח וחילקתיו לט"ו פרקים פרק הא' הנה ענין זמנים אלו הוא התנוצצות האורות העליוני' בזמנים אלו ולפי הזמן אם בחסד אם בגבו' או בת"ת או בנה"י כ"א מתגל' לפי העת והשעה ודע כי אע"פ שבכל ו' ימי החול פועלים ז' מדות אלו כנודע אינו דומה פעולתם בו' ימי החול לפעולתם בימים אלו כי פעולתם בו' ימי החול הם פועלים ע"י אצילות בבריאה ובריאה ביצירה בארץ ישראל ויצירה ג"כ בעשיה בח"ל כגון ביום א' פועל חסד שבאצילות ומתלבש בחסד דבריאה וחסד דבריאה מתלבש בחסד דיצירה וחסד דיצירה מתלבש בחסד דעשי' וכן יום ב' בגבו' ויום ג' בת"ת וכן כולם. ואמנם בימים אלו יתגלו הספי' העליונות ומתלבשות בבריאה לבד כל ספי' וספי' בזמן ממשלתה כגון בפסח חסד דאצילות מתלבש בחסד דבריאה ולא יתלבש בחסד דיצירה כי מרוב התגלות אור האצילות בבריאה יתבטל אור חסד דיצירה לגמרי דשרגא בטיהרא מאי מהניא וכ"ש אור חסד דעשיה. הא למה זה דומה למעין הנוטף טיפין טיפין וארובות השמים נפתחו לרוב ולא ניכרו אותם טיפין הנוטפין כי נתבטלו בריבוי המים היורדין מן השמים ועזה"ד תקיש לשאר המועדים. ואמנם שאר המדות לא ביטל התלבשותם כי בפסח אע"פ שביטל אור החסד דיצירה ואור החסד דעשי' אעפ"כ לא ביטלו שאר המדו' בהתלבשות' ביצירה ועשיה כשאר ימי החול ולפיכך הותר בהם מלאכת אוכל נפש. והנה נתבארו בכללות ענין המועדים ועוד נבאר כל מועד ומועד בפרטות בפרקים הבאים בעזרת השם יתברך. פרק ב' ענין חול המועד ג"כ בכללות כי עם היות כי המועדים הם סוד הארת אצילות בבריאה בחלק מחלקיה אם חסד בפסח ואם ת"ת בשבועות ענין השינוים שבין שבת ליו"ט ובין יו"ט לחברו:

ברכת ה' היא תעשיר. הנה בפסוק הזה נרמז מעלת יום השבת אפי' על היו"ט והוא כי אפי' ביו"ט יש קצת אחיזה אל החיצונים הנק' עצ"ב בסוד בעצב תלדי בנים כנודע והטעם הוא לפי שכל המועדים הם בחג"ת בלבד ולכן ביו"ט אינו עולה רק עד חג"ת ושם יש אחיזה אל החיצונים כנודע אבל בשבת עולה עד חו"ב אשר אין שם אחיזה אל החיצונים ונמצא כי בעליית' שם אין החיצונים עולים עמה והיא לבדה היא העולה וזהו ברכת ה' היא תעשיר היא למעט החיצונים שאינם לוקחים מן העושר והשפע הזה אשר בשבת וביאר למי מיעט מלת היא ואמר שמיעט את החיצו' הנק' עצ"ב שאין להם תוס' קדוש' ביום השבת כמוה וזהו לא יוסיף עצב עמה כי אין אל העצ"ב חלק עמה בתוס' קדושת שבת ונודע כי פסוק זה נדרש במדרשי רז"ל על יום השבת:

אלה מועדי ה' מקראי קדש וכו' גם בפ' זה נרמז ענין הי"ט כי אינם דומים אל השבת ולכן ר"ת אלה מועדי ה' הם אותיות אמ"י לרמוז כי בכל המועדי' והי"ט אין בהם עלייה לזו"ן רק באי' בלבד ולכן אותיות י"ט הם בגי' ע"ג כמנין הוי"ה דס"ג ועשר אותיותיה אשר הוי"ה זו היא באי' כנודע לרמוז כי בי"ט אין להם עלייה אלא באי' בלבד. וזהו מ"ש אלה מועדי ה' כו' פי' כי אלו המועדים בבחי' קדושת עצמן גורמין עליית זו"ן עד אי' הנז' בר"ת אלה מועדי ה' כנז' והדבר הזה נעשה מעצמו מסבת קדושת המועדים בעצמם אבל אח"כ ע"י תפי' התחתו' בי"ט אז אנו מעלים את זו"ן עד אבא ממש ג"כ ולכן נרמז בר"ת אותם במועדם ר"ת אב ר"ל אשר תקראו אתם ישראל ותזמינו אותם אל זו"ן ע"י תפלותיכם הוא זימון יותר עליון ומקרא קדש יותר מעולה והוא עד אבא עילאה הנרמז בר"ת כנז' נמצא כי בי"ט אין זו"ן עולים מעצמם אלא עד אי' וע"י תפלו' התחתו' מעלים אותם עד אבא משא"כ בשבת כי עולין זו"ן עד אבא עצמו מאליהן שלא ע"י התחתונים וכמש"ה ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם ואין קדש אלא חכמה שהוא אבא כנודע נמצא כי מה שעולים בשבת מעצמם שלא ע"י מעשה התחתו' נעשה בי"ט ע"י צורך תפלות התחתו':

עוד יש הפרש בין שבת לי"ט דע כי בי"ט עולים זו"ן עד או"א אבל החילוק הוא כי בשבת בחזרת המוסף עלה ז"א בכתר דאבא ונוק' עולה אז ז' מדרגות והם חג"ת דאי' ואח"כ חב"ד דאי' ואח"כ הכתר דאי' וכל ז' מדרגות אלו היא עולה בחזרת מוסף כנז' ובמנחת שבת בלחש עול' ז"א בג' תיקונין תתאין דדיק' דא"א ובחזרה עולה כל שית תיקו' תתאין שהוא עד מזל העליון שהוא תי' הח' נוצר חסד ונוקבא עולה בחג"ת ונה"י דאבא כי הנה"י דז"א נשארים למטה מדיקנא דא"א בג"ר דאבא כי לא עלו בדיקנא רק חב"ד וחג"ת דז"א בלבד כנז' אבל ביו"ט במוסף בלחש עולה ז"א עד ג"ר חב"ד דאבא ואח"כ בחזר' המוסף איננו עולה הז"א עלייה אחרת בכתר דאבא ונוקבא עולה אז בחזרת המוסף ג"א חג"ת דאי' וג' הראשונות חב"ד דאי' אבל בכתר דאי' איננה עולה כלל כדמיון הז"א שלא עלה בכתר דאבא. ואע"פ שאנו אומרים בקדוש' חזרת המוסף כתר יתנו לך כו' כיון שהם סמוכים אליו והם מקבלים הארה ממנו אע"פ שלא עלו ממש בכתר דאו"א ואח"כ במנחת יו"ט אז עולה הז"א בכתר דאבא ונוק' בכתר דאי' ואין עוד עליה אחרת אל ז"א בדיקנא דא"א כמו בשבת וא"כ כיון שאין מצח הרצון דא"א מתגלה לכן אין אומרים ביו"ט במנחה ואני תפלתי וכו'. וגם לסיבה זו אין מוציאין ס"ת במנחה של יו"ט כי אינו עתה עת נכון כמו במנחת שבת. ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי בלחש מנחת יו"ט עולה ז"א בכתר דאבא ובחזרת המנחה עולה הנקב' בכתר דאי':

עוד יש הפרש בין שבת ליו"ט דע כי בשבת עולה ז"א במקום אבא ונוק' במקום אימא והם נפרדים כל אחד ואחד בפ"ע זה באבא לבדו וזה באי' לבדה וביאור ענין זה הוא במה שנקדים לך הקדמ' ונאמר כי אע"פ שאנו אומרים כי ז"א עלה כל המדרגו' עד שורש מקום או"א עצמו אל תחשוב כי כפי"ז איננו צריך אל המוחין הבאים לו מבחי' נה"י דאו"א אבל צריך שתדע כי לעולם הוא צריך אל נה"י דאו"א שיהיו לו בסוד מוחין והענין הוא כי כמו שהז"א עולה העליות האלו גם או"א עולים העליות ההם כפי סדר מספר עליות ז"א העולה אחריהם כי צריכים הם לתת מקום לשיעלה שם ז"א ולעו' הנה"י דאו"א הם בחי' מוחין אל ז"א. ואין חילוק אלא שבימי החול אז הנה"י דאו"א הנעשין מוחין לז"א הם מבחי' התחתו' ובשבת הם מבחי' העליונה ונמצא כי עתה במוסף שבת אע"פ שז"א עולה למקום אבא ממש. עכ"ז הנה"י דאבא הם מתלבשים בתוכו ומתהוים לו שם בבחי' מוחין אליו ואחר שהקדמנו לך הקדמה זו נחזור אל ביאורנו. כי הנה בשבת כשעולה ז"א במקום אבא לוקח הנה"י שלו לבחי' מוחין אליו לבדו ונוק' עולה באי' ולוקחת נה"י שלה להיותם מוחין אליה והטעם הוא כי בשבת נפרדים אבא לעצמו ואי' לעצמה אבל ביו"ט או"א נכללין זה בתוך זה ואבא מתלבש ומתעלם תוך אימא ונמצא כי בעלות זו"ן שם צריך שז"א ילביש חציו הימני של אבא ונוק' חציו השמאלי והוא ממש ע"ד הלבשת או"א את א"א אבא לחציו הימני ואי' לחציו השמאלי. ובזה יתבאר לך טעם למה לא הוצרכה תפלה אחרת להעלות את זו"ן בכתר דאו"א ובחזרת תפלת מוסף דשבת שהיא לצורך עליית הנוק' בג' האמצעיות ובג"ר דאימא הספיק לשיעלו זו"ן עוד עלייה אחרת בכתר או"א משא"כ בי"ט שהוצרכ' תפלת מנחת י"ט להעלות את זו"ן בכתר דאו"א כנ"ל. גם יש שאלה אחרת והוא למה אומרים כתר במוסף שבת ואין אומרים כתר במנחת י"ט כיון שבחינת' שוות ומה שנעשה במוסף שבת נעשה במנחת י"ט כנ"ל. אבל התשובה היא עם הנז' כי בשבת או"א נפרדים ונמצא שז"א לוקח כתר שלם דאבא ונוק' לוקחת כתר שלם דאי' לכן אומרים כתר במוסף שבת לפי שכל א' משניהם לוקח כתר שלם בפ"ע אבל במנחת י"ט אשר אבא נכלל תוך אימא נמצא כי ז"א לוקח חצי כתר הימני ונוק' חצי השמאלי ואין כתר שלם לשום אחד מהם ולכן אין אומרים כתר במנחת י"ט. ובזה יובן ג"כ תשובה לשאלה הראשונה כי בשבת אשר או"א נפרדים לכן ממילא נעשה הדבר ההוא שז"א לוקח כתר דאבא ונוק' לוקחת כתר דאי' ואין צורך לקבוע תפלה אחרת מחודשת כצורך עלייתם בכתר או"א אבל ביו"ט הוצרכה תפלת מנחה לצורך עלייתם בכתר או"א כדי לעשות הבחינ' הנז' והוא לכלול ולהלביש את אב' בתוך אי' כדי שאח"כ יעלו שם זו"ן וילביש זה חציו הימני וזו חציו השמאלי כנז' והדבר הזה איננו נעשה מעצמו וצריך תפל' מחודש לעשות בחי' זו ונעשית בתפלת המנח' דיו"ט כנז':

גם בזה יתבאר לך טעם אל מספר העולים בס"ת בשחרית דיו"ט והם חמשה בני אדם והטעם הוא כי הנה אבא נכלל ומתלבש תוך אי' ונמצאו נה"י דאבא תוך נה"י דאי' והנה בשבת מתגלים כל ז"ת דיסוד דאבא ולכן בשבת קורין ז' כמש"ל בס"ת של שחרית דשבת אבל ביו"ט אין מתגלין בסוד הס"ת רק הג"ת שלהם בלבד וכיון שנה"י דאבא מלובשין תוך נה"י דאי' נמצא כי בהתגלות נצח דאבא ודאי שמתגלה הנצח דאי' וכן בהתגלות הוד דאבא מוכרח הוא שיתגלה הוד דאי' אבל היסוד דאבא הוא מתפשט למטה מן היסוד דאי' הנפסק ונשלם בחזה דז"א והוא לבדו מתגלה ולכן הם ה' שהם נצח דאבא ונצח דאי' והוד דאבא והוד דאימ' ויסוד דאבא לבדו וכנגדם עולים ה' בס"ת דשחרית די"ט ואמנם נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל ענין הפרש השבת לי"ט באופן אחר שלא ע"ד הנ"ל והוא זה:

דע כי הנה המוחין דז"א הם ב' בחינות מוחין דמצד אבא ומוחין דמצד אי' והם מתלבשין בתחלה תוך הנה"י דאבא ותוך הנה"י דאי' והם באופן זה מוחין דמצד אבא תוך הנה"י דאבא והנה"י דאבא תוך מוחין דמצד אי' והמוחין דמצד אי' תוך הנה"י דאי' והנה"י דאי' תוך רישא דז"א ונמצא כי הכלים דנה"י דאבא הם מפסיקים בין המוחין דאבא למוחין דאי' ואין בחינת ב' המוחין מתערבים יחד כמבואר אצלנו בדרוש הציצית ע"ש היטב. והנה ענין ציור הזה הוא ג"כ ביום שבת אבל בי"ט הוא באופן אחר כי נה"י דאבא אינם נכנסים כלל בז"א אבל המוחין דאבא מתלבשים תוך המוחין דאי' והמוחין דאי' תוך הנה"י דאי' והנה"י דאי' תוך רישא דז"א:

ואחר שהצענו לך הצעה זו יתבאר לך טעם השינוי והחילוק שיש בין שבת לי"ט והוא כי ב' בחינות הם הא' הוא בערך המוחין בעצמם והב' הוא בערך ז"א המקבל אותם ובבחי' הא' שהוא בערך המוחין בעצמם ודאי שיותר קדושה יש בשבת מביו"ט לפי שהשבת נק' קדש כמש"ה ושמרתם את השבת כי קדש היא. והענין הוא כי ז"א עולה עד מקום אבא ויש לו שם נה"י דאבא בעצמם בסוד מוחין אליו אבל ביו"ט אין ז"א לוקח רק הנה"י דאי' לבד שאינם קדש ממש כמו נה"י דאבא ואע"פ שהמוחין דאבא הם תוך נה"י דאי' נודע הוא שיתרון גדול יש אל המוחי' דאבא בהיותם מלובשים תוך נה"י עצמם דאבא להיותם מלובשים תוך נה"י דאי'. ובזה תבין מ"ש בס' התי' כי כל הי"ט הם בסוד אי' עילאה הרובצת על האפרוחים ועל הבנים גם יתבאר לך מ"ש לעיל בפסוק אלה מועדי ה' מקראי קדש כו' ולכן קדושת שבת חמורה מאד על קדושת הי"ט:

עוד טעם אחר כי בשבת שיש אל המוחין דאבא אשר בז"א ב' מסכים הא' נה"י דאבא והב' נה"י דאי' ומכח זה אין אורות מוחין דאבא מתגלים למע' ברישא דז"א אבל בירידתם למטה מן החזה דז"א אשר שם נפסק וכלה יסוד דאי' אז מתגלה שם היסוד דאבא ומאירין מוחי' דאבא משם ולמטה בגילוי אבל בי"ט שהמוחין דאבא הם נתונים גם הם תוך נה"י דאי' לבדם נמצא כי בהפסק היסוד דאי' בחזה דז"א אין אורות המו' דאב' מתגלים למטה מן החזה כי אין להם לבוש שם לשירדו למטה ונודע הוא כי האורות העליונים א"א להם לעמוד בלי לבוש בשום אופן ואינם מתגלים בלתי לבוש בסוד עצמו' וכלים כנודע ונמצא כי אורות המוחין דאבא מתגלים ביום השבת למטה מן החזה משא"כ בי"ט ולכן קדושת השבת יתירה על קדושת י"ט לב' סבות אלו. אמנם בבחי' הב' שהיא בחי' הז"א עצמו המקבל המוחין יש לו יתרון בי"ט מבשבת וז"ס טעם ושמחת בחגך ומחויבים אנחנו לשמוח בי"ט יותר מבשבת. והענין הוא כי בשבת יש ב' מסכים אל מוחין דאבא ואין הז"א יכול לקבל הארתם יותר בגילוי משבת כי שם יש ב' מסכים ובי"ט לא יש רק מסך א' ולטעם זה שמחת יו"ט אל ז"א המקבלם יתירה על שמחחו בשבת כי ביו"ט מרבין בסעודה ובבשר וביין אבל בערך הקדושה של המו' בעצמם קדושתם בשבת יתירה על קדושתם ביו"ט. ופ"א שמעתי ממורי ז"ל כי במוסף יו"ט עולה ז"א בכתר דאבא ולכן אומרים כתר במוסף יו"ט אבל נוק' אינה עולה עד הכתר עד תפלת מנחה אמנם כפי הנ"ל שז"א לוקח חצי הכתר הימני דאבא ונוק' חציו השמאלי צ"ל כי שניהם עולים יחד בכתר דאבא בתפלת המנחה:

ופעם אחרת שמעתי ממוז"ל באופן אחר והוא כי ביו"ט אין זו"ן עולים באי' עילאה רק בתבונה כנודע כי אימא בינה נק' שם אהיה במילוי יודין והתבונה שהיא למטה מן הבינה נק' הויה דמילוי ס"ג ולכן יו"ט הוא בגי' ע"ג כמנין הויה דמילוי ס"ג ועשר אותיותיה הם ע"ג ולכן קדושת שבת חמורה מן היו"ט כמה מדרגות כי בשבת עולה ז"א עד דיקנא דא"א ונוק' עד אבא וביו"ט ב' אינם עולים אלא בתבו'. ונלע"ד ליישבו עם הדרך הא' והוא כי עליית ז"א בחול אל התבונה אינו מעצמו אלא ע"י תפילותינו בגילוי וביו"ט עולים עד התבונה ממילא ואח"כ אנו מעלים אותם עד או"א ע"י תפלותינו כנלע"ד ליישב ב' הדרכים הנז' ועי' בדרוש הא' דליל פסח בענין יציאת מצרים משם נתבאר ענין זה:

ענין שינוי שיש בין היו"ט הם בעצמם כי אין יו"ט דומה לחברו דע כי כשחל יו"ט באמצע השבוע בתוך ו' ימי החול אז הוא דומה לע"ש אבל כשחל יו"ט במוצאי שבת אז כבר זו"ן ביום השבת שהוא עריו"ט היו שלמים ועלו עד למעלה בדיקנא דא"א וגם היו בו בז"א מוחין דאבא בתוך הנה"י דאבא כנ"ל ועתה במ"ש שהוא יו"ט נגרע הארתו כי אז יורד למטה באי' כנ"ל וגם כי המוחין דאבא נכנסים ומתלבשין תוך נה"י דאי' והנה"י דאבא מסתלקין ממנו ולכן אומרים ותודיענו כו' בסוד הבדלת קדושת שבת לקדושת יו"ט כנודע ואם הוא להפך כי חל יו"ט בע"ש אז כבר ז"א עלה ולקח מוחין דאו"א ביו"ט שהוא ע"ש ואינו חסר לו רק שעתה בליל שבת יתוסף בו תוס' זה והוא שיבקע היסוד דאימא ויאירו מתוכו הנה"י דאבא:

ענין תפלת יו"ט. כבר נודע כי בכל תפלות יו"ט אין בהם רק ז' ברכות בכל תפלה ותפלה והנה בז' הברכות של תפלת השבת ביארנו שיכוין בהם באותם ז' מרגלאן הנז' בס' הזוהר פ' יתרו בר"מ שהם יוצאין מב' שמות אהיה יה"ו ועתה ביו"ט תכוין ממש ע"ד הזה בז' שמות אלו והם בברכה א' אהיה דיודין ובב' אהיה דיודין וג' אהיה דאלפין ובד' אהיה דההין ובה' באלקים דיודין ובו' באלקים דההין ובז' באלקים דאלפין כנודע כי סדר ד' שמות אהיה הם ב' ביודין ואחד דאלפין ואחד דההין. וסדר שלשה שמות אלקים הם יודין וההין ואלפין וסימנם יה"א והטעם כל הכונה הזאת היא תלויה כמש"ל כי בשבת היא עצמה קודש שעולה עד אבא הנק' קדש וירש את מקומו אבל ביו"ט הם מקראי קדש כי הם באימא ושם הם קרואים ומזומנים מן הקדש שהוא אבא ואינם קדש עצמו לכן אנו מכונים לב' שמות אלקים אלקים אשר שניהם הם באימא וכונה זו היא בין בתפלת פסח או עצרת או סוכות ובכל שאר הי"ט:

כוונת הטביל' בערב יו"ט כמו בערב שבת כי כך ארז"ל חייב אדם לטהר עצמו ברגל והנה המקוה היא אי' הנקרא מ' סתומה ולכן שיעורו הוא מ' סאה של מים. גם המקוה הוא בגי' קנ"א כמנין אהי"ה דההין ואמנם שינו את לשונם באומרם ברגל ולא ביו"ט לרמוז כי צריך לטבול פ"א להפשיט מעל נפשו בגדי הקלי' החול ויטביל טבילה שניה ויכוין להמשיך עליו קדושת הרגל שהוא סוד שם הויה במילוי יודין העולה בגימ' ע"ב ושם אהיה במילוי יודין העולה בגי' קס"א ושניהם בגי' רג"ל:

ד"א בתפלת הבוקר יכוין באהי"ה ויהו"ה דיודין ובמנח' בהויה ואלקים ובערבית הויה ואדני ושלשה הויות אלו האחד בע"ב דיודין והשני דס"ג והשלישי דמ"ה ויכוין כי הויה הראשונה ממתקת שם אהיה הנ"ל והויה השניה ממתקת שם אלקים הם והויה שלישי ממתקת שם אדני הנז':

 

לעילוי נשמת מורנו ורבנו עטרת ראשנו רבי יצחק בן שלמה לוריא אשכנזי ולמורנו ורבנו עטרת ראשנו רבי חיים בן יוסף ויטאל ובנו רבי שמואל.

לעילוי נשמת ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים ומתים, לרפואת כל עם ישראל החיים והמתים - ולשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתא.

בס''ד - כל הזכויות שמורות ל - ''ויקיטקסט'' תחת רשיון ''GNU Free Doc.' 

דילוג לתוכן