תפריט
דף הבית ספרי קודש אונליין אורחות צדיקים שער החמישי - שער האהבה - ספר אורחות צדיקים

האהבה כוללת מעשים רבים יותר מכל המידות. ובעת שיָשים האדם אהבתו לרעה – אין מידה רעה בכל המידות כמוה. וכשיָשים האדם אהבתו לטובה, היא למעלה מכל המידות, כדכתיב (דברים ו ה): "ואהבת את יי אלהיך" – ואין מעלה בעבודת הבורא יותר ממי שעובד מאהבה.

ועתה שמע איך האהבה מקלקלת המעשים, בעת שיגביר אהבתו על חכמתו. כי כמה מיני אהבות זו משונה מזו:

האהבה האחת: האדם אוהב את בניו. ומרוב האהבה אינו מיסרם ומדריכם לדרך טובה, ומניחם ללכת בשרירות לבם הרע, ומזה יבוא היזק גדול.

האהבה השניה: אהבת ממון. ומרוב תשוקתו אל הממון – לא יהיה משא ומתן שלו באמונה, וחומד ועושק וגוזל כדי להרבות הון. ומרוב חמדת העושר יקפוץ ידו מן הצדקה, ויהיה צר עין.

האהבה השלישית: אהבת נשים. ואם תהיה לו אשה רעה בעלת גאווה, היא תסיר מלבו כל המצוות, והיא תמשכהו אחריה. ומרוב האהבה אינו מעז פניו נגדה ושומע לעצתה, והיא תביאהו לידי מעללים רעים. וגם מרוב אהבתו בנשים יסתכל בהן תדיר, ויבוא לידי ניאוף.

האהבה הרביעית היא אהבת קרוביו: אביו ואמו, אחיו ואחיותיו ושאר קרוביו, ורעיו וחבריו. ומתוך אהבתם יסייע להם במחלוקתם, ולא ידקדק אם הם פשעו בבעלי המחלוקת; אך לעולם יעזור ומגן ומכסה עליהן, ואף אם פרצו פרצות רבות יגן עליהם. וגם שומע לעצתם, ואף אם העצה ההיא אינה טובה – לא יסור מדבריהם. וגם ירצה להעלותם למעלות שאינן ראויות להן, כגון לעשותם מושלים ופרנסי הדור, ולהיות רודים בעם, ואפילו אם הם רשעים – לא יחוש בזה. והנה האהבה מעוורת עיניו ומחרשת אוזניו, ויש בזה קלקול גדול, כי הם יטעו את העולם להבליהם.

האהבה החמישית היא אהבת ארך ימים. ומרוב שהוא אוהב את החיות – לא יעמוד בנסיון.

האהבה השישית היא אהבת הכבוד. והאוהב את הכבוד לא יהיו מעשיו לשם שמים, כי בכל המצוות שיעשה, או יתן צדקה או עוסק בתורה או בשאר מצוות – תהיה מחשבתו וכוונתו אחר השבח והכבוד, וחפץ שיתנו לו כבוד וגדולה. וזה הפסד גדול במעשה העבודה, ואפילו מי שיש בו תורה ומעשים טובים – הכבוד מוציאו מן העולם. כל שכן מי שאין בו תורה ומעשים טובים, ורודף אחר הכבוד, שכמה מעשיו מגונים.

ועוד יש אהבה שביעית, שהיא רעה על כל האהבות, והיא אהבת תענוגים ותפנוקים: כגון אכילה ושתייה, ושאר הנאות כגון זנות וטיולים. ואין צריך להאריך בזה העניין, כי האוהב יין ומשתכר, ואוכל תמיד מעדנים, והולך לבית המשתה תדיר – הוא ישכח בוראו, כדכתיב (דברים כא טו-טז): "ואכלת ושבעת; השמרו לכם פן יפתה לבבכם, וסרתם ועבדתם..."; וכתיב (שם לב טו): "וישמן ישורון ויבעט".

הרוצה להימלט מפח יקוש כל האהבות האלה, צריך חכמה גדולה ואומץ רב פן ילכד בשחיתותם. כי כל האהבות האלה מקיפות את לב האדם, ואם ידחה אהבה אחת או שתים מקרבו – עדיין האהבות הנשארות ירדפוהו מאור אל חושך. על כן יש ללמדך, שתהיה זהיר וזריז להשתמש בכל האהבות האלה, לדעת בהם דרכי השם ברוך הוא, כעניין שנאמר (משלי ג ו): "בכל דרכיך דעהו".

אהבת בניו תהיה על דרך זה: שיחשוב להדריך בניו בדרכי המשפט, וללמדם מעשה עבודת השם ברוך הוא, ולצוות אחריו לעבוד את השם ברוך הוא, כעניין שנאמר (ישעיהו לח יט): "אב לבנים יודיע אל אמיתך"; וכתיב (דברים ד ט): "והודעתם לבניך ולבני בניך". וכמו שנאמר באברהם (בראשית יח יט): "כי ידעתיו, למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו".

ואהבת הממון תהיה על דרך זה: יאהב ממונו למען אשר לא יחמוד ממון אחרים, ולא יצטרך לגנוב ולגזול; ולא יצטרך לקבל צדקה, אך משלו יפרנס אחרים, וילביש עניים ויאכילם, ויחזיק בממונו לומדי תורה יראי השם. וגם מחמת עושרו יפנה עצמו מעסקי העולם הזה, ויקבע עתים לתורה ולקיים המצוות, הואיל ויש ספק בידו. ולא יבטח ברוב חילו להתגאות, אך יקנה בממונו הכלה חיי העולם הבא שאינו כלה, ועל זה הדרך יאהב ממונו.

ואהבת נשים תהיה על דרך זה: שיחשוב שהיא מצילתו מן החטא ומרקחתו מן הניאוף, ובה מקיים מצות פרייה ורבייה, והיא מגדלת את בניו. והיא עובדת לו כל ימיה, ומכינה לו מאכליו ושאר צרכי הבית. ומתוך כך יהיה פנוי ללמוד תורה ולעסוק במצוות, והיא עוזרת לו לעבודת הבורא יתברך.

ואהבת אביו ואמו תהיה על דרך זה: שיחשוב שגידלוהו, וטרחו בו ללמדו דרכי השם יתברך, והורוהו וחנכוהו לתורה ולמצוות. ובהם יקיים מצוות הבורא יתברך, כדכתיב (שמות כ יב): "כבד את אביך ואת אמך". ואחיו ואחיותיו ושאר קרוביו יאהב על דרך זה: שהם עוסקים בו להביאו למעלות טובות, והם מסייעים אותו לעבודת הבורא יתברך. והוא יעסוק בהם ללמדם ולהוכיחם, ולא ישא להם פנים, ובזה יש לו שכר והיא מידה גדולה, כדכתיב (תהלים טו ג): "וחרפה לא נשא על קרובו". והרבה תועלת יש לו לאדם בקרוביו, כדרך שמצינו בלוט, אשר הצילו אברהם ונלחם עבורו; וגם בסדום ניצל בזכות אברהם.

ויאהב רעיו ושאר כל ישראל אהבה שלימה, לקיים מה שנאמר (ויקרא יט יח): "ואהבת לרעך כמוך". וזהו כלל גדול בתורה: דעלך סני – לחברך לא תעבד (שבת לא א). וגדול מזה (בראשית ט ו): "כי בצלם אלהים עשה את האדם" (ירושלמי נדרים ט ו).

ויש תועלת גדולה למי שנוהג בחיבה וברעות עם בני אדם; תועלת האחת בעולם הזה, ושנייה לעולם הבא:

תועלת העולם הזה: כי מי שמתנהג באהבה עם כל אדם יעזרוהו הכל: אם ייפול ירבו עוזריו וסומכיו, ואם יעמוד אדם נגדו לריב עמו – רבים יעמדו אצלו להצילו. ואם ידברו עליו רעה – רבים ישתיקו המדברים את הרעה ומכלימים אותם.. ואם תבוא עליו צרה, הכל מצטערים עליו ונותנים לו יד. ואם יבוא לידי דוחק ועוני, רבים ירחמוהו בנתינת מתנותיהם.

תועלת העולם הבא: מחמת שהוא נאהב לכל – אז דבריו נשמעים, ויהיה יכולת בידו להוכיח בני אדם שייטיבו מעשיהם. וגם מתוך האהבה יעמוד בשלום עם הכל, ומתוך כך הוא שקט ושלֵו, ופנוי ללמוד תורה ולעשות מעשים טובים. וגם מתוך האהבה יעזרוהו, ויעשו מלאכתו ויגנו בעדו, וימצא הרווחה יתירה לעבוד הבורא יתברך עבודה שלימה. ומחמת האהבה הוא נושא חן בעיני כל רואיו, ומעשיו הטובים יהיו מקובלים לכל, וכל אחד יחמוד לעשות כמעשהו.

ובאיזה דרך יגיע האדם לאהבת כל אדם? אשכילך ואורך: הדרך הוא שיעזור בנפשו ובממונו לכל אדם כפי יכולתו. העזר בנפשו הוא שישרת לכל אדם, הן עני הן עשיר, ויטרח עבורם. העזר בממונו הוא, שיַלווה לעשיר בעת הצטרכו למעות, וכן לעני יַלווה בשעת דוחקו, וכן יפקדהו במתנה כפי כוחו, ולקצת העתים ישלח מנות ודורונות גם לעשירים. ויהא ותרן בשלו. אם יהיה לו עסק עם בני אדם, יהיה כל משא ומתן שלו באמונה, ואל יקפיד בדבר מועט על חברו. לעולם יהיה חפץ שחברו ייהנה ממנו, ואל ישתדל הוא ליהנות מחברו. ולעולם יהיו דבריו בנחת עם בני אדם: אם ביישהו אדם – אל יביישהו, ואם הטעהו אדם – אל יטעהו. יסבול עול צווארו עול העולם, והוא אל יכביד עליהם. ולא יתקוטט עם שום אדם, ויקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות, כי הסברת פנים תחזֵק האהבה. וישא ויתן עם חברו בטובתו, וינחם כל אדם מעצבו ומדאגתו. אם גילה לו אדם סוד – אל יגלהו, אף אם יכעיסהו. ולא ידבר על שום אדם רע, ולא ישמע שידברו רעות על אדם. ולעולם ישתדל למצוא זכות על בני אדם במקום שאפשר להיות, ויותר יזהר בזה, ואז יהיה אהוב לכל. ויכבד כל אדם במעשיו ובדבריו. ולא יתגאה על שום אדם, אך ייכנע תחת כל אדם. ובכל מעשיו יכוון לשם שמים.

וצריך מאוד להיזהר מחברת בני אדם שאינם מהוגנים, כדי שלא ילמד ממעשיהם, ולהתרחק ממושב לצים. ואמר החכם לבנו: שמע בני! כי יעלה בלבבך להתחבר עם בני אדם – התחבר עם חכם, כדכתיב (משלי יג כ): "הולך את חכמים יחכם"; ונאמר (שם ט ט): "תן לחכם ויחכם עוד". שאם תחכם – יפארך ולא יחלוק על חכמתך, ואז תדע שתוכל לסמוך על חכמתך. אם תכבדהו – יכבדך; תהדרהו – יהדרך; ואם תצטרך לעזרתו – יעזרך; ומה שתאמר יצדיקך; אם תכעס – יסבלך; ותלמד ממעשיו הטובים. והתחבר עם כל אדם שתלמד ממנו דברים אשר יביאוך לעבודת הבורא יתברך.

ואמרו חכמים: כשתרצה לחבור עם איזה אדם – הכעיסהו, ואם יודה לך האמת בשעת כעסו – התחבר לו; ואם לאו – עזוב אותו. ואל תתחבר אלא למי שיכיר את ערך עצמו, ומי שאינו מכיר את ערך עצמו – אין טוב בחברתו. קנה לך חבר המוכיח אותך בעשותך שלא כהוגן, והמלמדך לעשות הטוב, ואל תקוץ בתוכחתו; והעוזר אותך בנפשו ובממונו, והעוזר קנה ולא תמכור, וזהו חברך הנאמן. אבל חבר המחניף והמיישר לך טעותך ושגגתך, והמנחם אותך על מעשיך הרעים – הסתלק מעליו, ומנע רגלך מנתיבתו. וכן חבר שייקח ממך צרכו, ויזיקך היזק גדול עבור הנאה מועטת – מהר וסור מעליו. ואל תתחבר למסכימים על העוולה, שנאמר (ישעיהו ח יב): "לא תאמרון קשר, לכל אשר יאמר העם הזה קשר".

ואסור להתחבר עם רשע בעסקי העולם, שנאמר (דברי הימים ב כ לז): "בהתחברך עם אחזיהו, פרץ יי את מעשיך". ואפילו לדבר מצוה אסור להתחבר לרשע, שנאמר (משלי ג לא): "אל תקנא באיש חמס, ואל תבחר בכל דרכיו". ואמרו חכמים באבות דרבי נתן (ט ד): תתרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע אפילו לדבר מצוה. ורבו דרכי המות הנמצאים בחברת הרשעים.

ואם ידקדק אדם על עצמו, ויהיו דבריו יהיו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עימהם, נעלב ואינו עולב, ומכבד אפילו אותם המקילים בו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה בארוחת עמי הארץ וישיבתם, ולא יראה נראה תמיד אלא עוסק בתורה, ועטוף בציצית ומוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסים אותו ואוהבים אותו ומתאווים למעשיו - הרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר (ישעיהו מט ג): "ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר".

ואהבת אורך ימים תהיה על דרך זה: שיאהב ימי חייו לא עבור שיאכל וישתה ויהנה בימי הבלו, אך יחשוב: מלאכת התורה והמצוות מרובה, ואם הייתי חי כפלים וכפלי כפלים – לא הייתי יכול להשלים חוק התורה ולהשיג מעלות התורה, אשר בהם יתרצה עבד אל אדוניו. ועל דרך זה יאהב ימי חייו, כי בהם יקנה עבודת הבורא ברוך הוא ויראתו הטהורה ואהבתו, ויקנה צידה בעולם הזה אשר יביא אותו לעולם הבא. ויקנה בעולם ובימים הכלים – עולם הקיים, תענוג אשר לא יפסק לעולם ולעולמי עולמים. ותמיד יירא מן המות, כי שמא עדיין לא הגיע לתכלית השלמות אשר בכוחו להגיע, ובכל יום ויום יוסיף אהבה ויראה למקום. אבל חיים שאין בהם יראת השם – אין זה נקרא "חיים", ויקוץ וימאס בחיים שהם נגד הבורא יתברך, כעניין שנאמר ברבקה (בראשית כז מו): "קצתי בחיי מפני בנות חת, אם יקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ, למה לי חיים". ולכך במקום שיש חילול השם לא יחוש על חייו, ותמיד יהא לבו נכון למסור עצמו על קידוש השם בכל המצוות, הן בקלות והן בחמורות.

ואהבת הכבוד היא רעה מאוד, לכן יתרחק מן הכבוד בכל יכולתו. ואם אדם מתרחק משני דברים, והם כבוד והנאת אחרים – אז הוא קרוב לכל המעלות הטובות. כי הכבוד מקלקל כל המעשים, כי בכל המעשים שיעשה יחשוב להתכבד. ואפילו לא יחוש על הכבוד, אם הוא רודף ליהנות מאחרים – אז כל מעשיו מקולקלים, כי תמיד יַטֶנו לבו אחר הבצע. לכן יתן אל לבו להתרחק מן הכבוד, וגם מליהנות מאחרים.

ולפעמים יש מצווה ברדיפת כבוד, כמו אם הוא איש צדיק וחכם, והעולם מזלזלים בו ומצחקים עליו עבור מעשיו הטובים, ומתוך כך דבריו בזויים ואינם נשמעים. ואם היה בו כוח לכוף בני אדם שיכבדוהו וישמעו תוכחותיו ודבריו – בזה יש לרדוף אחר הכבוד כדי להוכיח בני אדם. כגון אם ביזוהו ברבים – אין לו למחול עד שיפייסוהו. אבל רוב פעמים יסתלק מן הכבוד ויברח ממנו. הלוא אמרו חכמים (אבות ד כא): הקנאה ותאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. ולא ילמד ולא יעשה שום מעשה טוב כדי שיתכבד; אך יעשה מעשה הטוב לשם הבורא יתברך, וסוף הכבוד לבוא.

אהבת תענוגים, כגון אכילה ושתייה ושינה: דע שצריך האדם שיכוון מעשיו כולם כדי לידע את השם ברוך הוא, ויהיה שבתו וקומו ודיבורו – הכל לעומת זה הדבר. כיצד? כשיישא ויתן, או יעשה שום מעשה או מלאכה, לא יהיה בלבו זכרון ממון לבד; אלא יעשה דברים אלו כדי שימצא דברים שהגוף צריך בהם, מאכילה ושתייה וישיבת בית ונשיאת אשה. וכשיאכל וישתה ויבעל, לא ישים אל לבו דברים הללו כדי ליהנות, עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחך, ויבעל כדי ליהנות; אלא שישים אל לבו שיאכל כדי להברות גופו ואיבריו. לפיכך לא יאכל כל שהחך מתאווה כמו הכלב והחמור, אלא יאכל דברים המועילים לגוף, אם מרים אם מתוקים. ולא יאכל דברים הרעים לגוף, אף על פי שהם מתוקים לחך. בזה המנהג ינהיג עצמו, וישים אל לבו שיהיה שלם וחזק, כדי שתהא נפשו ישרה לדעת את השם יתברך. כי אי אפשר שיבין ויתחכם בתורה ובמצוות, והוא חולה או אחד מאיבריו כואב לו. לפיכך אין טוב להתענות תמיד, פן ייחלש כוחו ויתמעט שכלו. לכן צריך לתקן כל ענייניו לעבודת הבורא יתברך: אם ימלא כרסו – אז יכבד בגופו; ואם ימעט מזונו – אז ייחלש.

וזה טוב לך, אשר תמעיט במיני הלפתן, ותסמוך על לפתן אחד בעוד שתוכל, ויהיה די לך ממנו מעט כפי מה שתוכל. והתכוון בו להגיע הלחם אל בטנך, ולא להתענג. והרגל נפשך קצת העתים מבלי לפתן, כדי להנהיג טבעך עד שיקל עליך בעת הימנעו. ואם תוכל תעזוב הלפתן, אשר יש בו יגיעה וטורח. ושים אכילתך ביום קלה מאכילתך בלילה. ותתנהג לאכול פעמים ביום, כדי שתהא תנועת איבריך קלה ביום, ומתוך כך יקלו עליך ענייני תורתך. ותתנהג לשתות מים, אלא אם כן תהיה כוונתך בשתיית היין לתועלת גופך או להעביר הדאגה. והיזהר מאוד מהרבות ממנו, כי הוא משכר ומרחיק לתורה. וזה הכלל יהיה לעולם בידך: אל ימלא אדם כל תאוותו מאכילה ושתייה, אך יאכל וישתה להעמיד גופו על בוריו, וימשוך ידיו מן המותר. ואל יאהב האדם את העולם כדי שיאכל וישתה ויהנה ממנו. וכן אמר אחד מן החכמים: אוכל למען אחיה. ואמר הכסיל: אחיה למען אוכל. ועל זה נאמר (משלי יג כה): "צדיק אכל לשבע נפשו, ובטן רשעים תחסר".

וכן הנושא אשה יחשוב לשם שמים, שיקיים פרייה ורבייה, ויהיה לו זרע עובדי השם יתברך ויראי שמים. או יחשוב שימלא תאוותו ויכלה יצרו באשתו, כדי שלא יתאווה לנשים אחרות. או כדי לפקוד את אשתו כשהוא יודע שהיא מתאווה לו, כדי שלא תתאווה לאנשים אחרים. או יכוון להברות גופו, שיציאת הזרע ממנו היא בריאות הגוף. אבל המרבה לשמש יותר מדי – יבואו עליו חולאים רבים.

והמהלך בדרך זה, כל ימיו כולו הוא עובד השם ברוך הוא. ואפילו בשעה שנושא ונותן, ואפילו בשעה שבועל, מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו בלבד, עד שיהא גופו שלם לעבוד את השם ברוך הוא. ואפילו בשעה שישן, אם ישן בשביל שתנוח נפשו עליו, וינוח גופו שלא יחלה, כי לא יוכל לעבוד את השם ברוך הוא והוא חולה, ונמצא שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא. על עניין זה צוו חכמים ואמרו (אבות ב יב): כל מעשיך יהיו לשם שמים. והוא שאמר שלמה בחכמתו (משלי ג ו): "בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחתיך".

יעזוב אדם כל האהבות וידבק באהבת הבורא ברוך הוא, כדכתיב (דברים ו ה): "ואהבת את יי אלהיך". ואהבת השם ברוך הוא, היא תכלית כל התכונות וסוף כל המעלות במדריגות כל אנשי העבודה, וכל המידות הן כמו סולם למעלת האהבה. והיא נדבת הנפשות מאנשי החסידים והנביאים והפרושים, וסופן אין למעלה הימנה. והרבה פעמים מקדים הספר יראת האלהים על אהבתו, כמו שנאמר (דברים י יב): "ועתה ישראל, מה יי אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה את יי אלהיך ולאהבה אותו". ומפני שהאהבה היא תכלית הפרישות וסופה, והקרובה שבמדריגות אל מדריגת אהבת האלהים. ואי אפשר שיגיע האדם אליה אלא אחר שתקדם יראתו ופחדו ופחדו מהאלהים. ועל כן הקדימה היראה לאהבה.

ומה היא האהבה? היא אהבת הנפש ונטותה מעצמה אל הבורא יתברך, כדי שתדבק באורו העליון. הנפש הזאת היא מקור הדעת, והיא טהורה וזכה; והבורא קושרה בגוף אשר חשקו רב, לנסות אם היא תלך בדרכי השם. ומפני שהאדם מלובש בגוף, הנברא ברוח בהמות – אין כוח בנשמה הנבראת מאלהים לחשוב אחר בוראה, כי מעורבת היא בתאוות הגוף. וכל ימי קטנות האדם – אינו מבקש ואינו שואל אלא תאוותיו ותענוגיו. כי מרוב תאוות הגוף, אכילה ושתייה ועידוני העולם הזה, שהוא עולם שווא ושקר, וחושב לאסף הון רב – אין כח בהנשמה לחשוב אחר הבורא יתברך, כי היא מלובשת בהבלי שווא. ואחרי שתרגיש הנפש במה שיש לה תועלת לעצמה בלתי שיתוף הגוף, אז היא תתאווה לבקש מנוחה ממידות הגוף, כאשר יתאווה החולה לרופא. וכשתתרפא הנפש מתחלואיה, אז יהיה לה אור בעצמה וכוח בנפשה.

וכיצד היא האהבה? שיאהב את השם אהבה גדולה ויתרה רבה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת השם יתברך. והנפש הלוא מלאה אהבה, ואותה אהבה קשורה בשמחה, ואותה השמחה מברחת מעל לבבו נעימות הגוף ותענוג העולם. ואותה שמחה עזה ומתגברת על לבבו, וכל הנאות שבעולם הם כאין כנגד תגבורת תוקף שמחת אהבת השם יתברך, וכל שעשועי ילדיו כלא היו כנגד שעשוע הלב האוהב את השם בכל לבו. וכל הרהור שלו איך לעשות רצון הבורא יתברך, ולזכות את הרבים, ולעשות קידוש השם, ולמסור עצמו באהבת השם. וזה יראת השם: שלא תעבור על מה שכתוב בתורה, האהבה כגון פנחס שמסר עצמו באהבת השם; ואברהם אבינו שאמר (בראשית יד כב-כג): "הרימותי ידי אל יי אל עליון, קונה שמים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל"; ואלישע שלא רצה לקחת מנעמן (מלכים ב ה טו-טז). ואל יבטל מדברי תורה בשביל תענוגי ושעשועי ילדיו, וחיבת ראיית נשים ודיבור; וגם לעזוב טיולם; וינעים זמירות כדי למלאת לבבו שמחה באהבת השם.

העובד מאהבה עוסק בתורה ומצוות, והולך בנתיבות החכמה המראים איך יעשה כל המצוות מאהבה, ואיך יאהב את השם יתברך אהבה גדולה: לא מפני דבר שבעולם, לא מפני יראת הרעה ולא כדי לקבל הטובה; אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבוא. ומעלה זו מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל אדם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקדוש ברוך הוא "אוהבי" (ישעיהו מא ח), לפי שלא עבד אלא מאהבה. והוא שציווה הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבינו עליו השלום, שנאמר (דברים ו ה): "ואהבת את יי אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". ובזמן שיאהב את השם ברוך הוא אהבה הראויה – מיד יעשה כל המצוות מאהבה.

דבר ידוע וברור שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי, ויעזוב כל שבעולם מה שבעולם חוץ ממנה, כמו שנאמר (דברים ו ה): "בכל לבבך ובכל נפשך". ונמצא השוגה בה תמיד כאילו הוא חולה חולי אהבה, שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה, והוא שוגה בה תמיד: בין בשבתו בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה – יותר מזה תהיה אהבת השם בלב אוהביו. וזהו שאמר שלמה אמר על דרך משל (שיר השירים ב ה): "כי חולת אהבה אני". וכל שיר השירים משל הוא לזה העניין. לפיכך צריך האדם להבין ולהשכיל בחכמה ובתבונה המודיעות לו את קונו. וכפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג האל הנכבד והנורא – מצווה לאהבה אותו וליראה ממנו, שנאמר (דברים ו ה): "ואהבת את יי אלהיך"; ונאמר (שם ו יג): "את יי אלהיך תירא".

וזה הדרך להשיג בו אהבת השם ברוך הוא: בשעה שיתבונן האדם במעשיו ובברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ – מיד הוא אוהב את המקום ברוך הוא, ומשבח ומפאר, ומתאווה תאווה גדולה לידע את השם הגדול; כמו שאמר דוד (תהלים מ ג): "צמאה נפשי לאלהים לאל חי". וכשמחשב בדברים האלה שאמר דוד מיד הוא נרתע לאחוריו ויירא ויפחד, וידע שהוא בריה קטנה שפלה ואפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות; כמו שאמר דוד (שם ח ד): "כי אראה שמיך מעשה אצבעתיך", וסמיך לה: "מה אנוש כי תזכרנו" (שם פסוק ה). ובזמן שאדם מתבונן בדברים הגדולים, ומכיר גדלותו ממלאך וגלגל, ויראה חכמתו של הקדוש ברוך הוא בכל היצורים ובכל הברואים – מוסיף אהבה למקום ברוך הוא, ויצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב את המקום ברוך הוא, ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו כשיערוך עצמו לאחד מהגופים הקדושים אשר ברא השם ברוך הוא. ובמקום אחר נאמר (איוב א א): "וירא אלוקים", ובארו שמתיירא מדין עונש שמים ומגיהנום, ומעונשי עולם הזה (סוטה כז ב). וזאת המידה רחוקה מן האהבה מאוד מאוד.

אבל יירא מהשם יתברך כמו אדם שאוהב את אשתו והיא אוהבתו, והוא ירא לעשות דבר כנגדה פן יאבד אהבתה – כן הדבר הזה: חוצב רשפי אש אהבת הבורא יתעלה, ויירא לעבור על מצוותיו פן יפסיד אהבת הבורא יתברך. וזהו "עבדו את יי ביראה" (תהלים ב יא) – היא יראת האהבה, "וגילו ברעדה" – מרוב פחד הבורא תגילו לעשות חפצו. וזאת היראה היא יראת האהבה, ועליה נאמר (ישעיהו לג ו): "יראת יי היא אוצרו". ואין האהבה הזאת מתקיימת אלא במי שנותן דעתו לקיים כל המצוות כהלכתן, כי מי שאינו יודע המצוות אשר ציווהו יוצר הכל – אין זה נקרא "אוהב" גמור. לכן יאהב כל אשר יביאהו לאהבת הבורא ברוך הוא וברוך שמו. והעושה זה – טוב לו בעולם הזה ולעולם הבא.

כל הזכויות שמורות (c) ל ”ויקיטקסט” תחת רישיון
GNU Free Doc

שינוי גודל גופנים
ניגודיות