שער ג - פרק ט - ספר נפש החיים לרבי חיים מוולוז'ין

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר נפש החיים לרבי חיים מוולוז'ין שער ג - פרק ט - ספר נפש החיים לרבי חיים מוולוז'ין

ומ''ש וידעת היום וכו'. כי ה' הוא האלקים. ההבדל שבין אלו ב' השמות הוא. ששם אלקים נאמר גם על איזה כח פרטי הנמשך ממנו יתב'. ושם הוי''ה נאמר על מקור הכחות כולם שנמשכים ממנו ית''ש. וכמו שאמרו ז''ל בב''ר שהזכיר אחר גמר כל מעשי בראשית שם מלא (היינו הוי''ה אלקים) על עולם מלא. ששם הוי''ה ב''ה הוא מקורא דכלא ביה. ובעת הבריאה נמשך בכל מאמר כח או כחות פרטים ממקורא דכל להתהו' ולהבראות אותו הדבר וקיומו לזאת לא נזכר בכל מע''ב רק שם אלקים לבד. ואמר שנגמרו המשכת בל הכחות כפי שגזרה רצונו יחב' לצורך העולם. אז נאמר ביום עשות ה' אלקים שם מלא. וזהו וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים וכו'. היינו שלא לכוין להשתעבד ולהתדבק בשום עבודה לאיזה כמ או כחות פרטים אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת. רק לכוין הכל לשם העצם המיוחד הוי''ה ית''ש מקורא וכללא של כלל הכחות כולם שנמשכו ממנו: וזו היתה כל ענין העכומ''ז של דורות הראשונים מימי דור אנוש שאז התחילו בעולם ענין העכומ''ז כמ''ש אז הוחל לקר' בשם ה'. שהיו עובדים לכחות הכוכבים והמזלות כל א' לכוכב ומזל מיוחד שבירר לעצמו. לא שחשב כל א' שאותו הכוכב הוא אלוה שברא את כל. שהרי מעולם היה שומה בפיהם של העכומ''ז לקרותו ית''ש אלהא דאלהין כמו שאמרו ז''ל. וכן אמר מלאכי הנביא בתוכחתו לישראל כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים כו' כי גדול שמי בגוים אמר ה' צבאות אלא שתחלת טעות דור אנוש היה. שחשבו בשבוש דעתם. כי רם ה' ועל. השמים כבודו ואין כבודו להשגיח על ברואי זה העולם השפל. ולכן חשבו שהסיר הוא יתברך השגחתו מהם ומסרם לכחות הגלגלים והמזלות שהמה ינהיגו זה העולם כרצונם והיה נחשב אצלם חולין ואיסור גמור וחוצפה גדולה נגדו יתברך להתפלל לשמו הנכבד והנורא לבקש מאתו צרכיהם השפלים. לזאת השתעבדו עצמם וכיונו כל עניני עבודתם ובקשתם לכחות הכוכבים והמזלות (ואופן עשייתם העכומ''ז. וזיבוחם וקטורם אליה עי' בתקון ס''ו). והיו יודעים ג''כ להשביע המלאכים הממונים על המזלות. לדעת טוב ורע ושישפיעו להם עי''ז טובות והנאות עה''ז מכחם שנתמנו עליו מאדון כל ית''ש. ומעטים יחידי סגלה היו שהכירו וידעו באמת. שאף שהוא ית''ש מגביהי לשבת. עכ''ז הוא משפילי לראות בשמים ובארץ. ומהם שהיו עובדים לחיות ועופות כמ''ש (מ''ב סי' י''ז) ג''כ כוונתם היה להתדבק עצמם עי''ז להכח והמזל העליון של אותה הבריאה. שישפיע עליהם מכחו וממשלתו שנתמנה עליו מהבוי''ת. וז''ש הנשים הארורות לירמיה ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל כו' (ירמיה מ''ד). ומהם שהיו משתעבדים ומזבחים ומקטרים לאיזה אדם שראו שכח ממשלת מזלו גדול מאד. בחשבם שע''י השתעבדם ועבודתם אליו יעלה מזלם עם מזלו. ומהם אף שלא היתה כוונת עבודתם להשפעת הנאות עוה''ז. אכל כוונתם היתה להשיג עי''ז איזה השגות שכלים שחמדו להם. כמו חכמת הקסמים וכיוצא איזה השגות. ומהם שהתדבקו לעבודת איזה אנשים כדי להמשיך השפעת אמונת אמון ועניני עתידות. וזהו הכל עכומ''ז גמורה. ובכלל לא יהיה לך אלהים אחרים כמ''ש הכל הרמב''ן ז''ל בפירושו על התורה שם. ועיין לק''ת ס''פ נח בענין דור הפלגה:

ואפילו להשתעבד ולהתדבק באיזה עבודה לבחי' רוה''ק שבאיזה אדם נביא ובעל רוה''ק. גם זה נקרא עכומ''ז ממש. כמו שמצינו בנבוכדנצר שהשתחוה לדניאל. ג''כ לא בעבור שהחזיקו לאלוה בורא כל. א'. לא שכיון בהשתחויתו להשתעבד ולהתדבק לרוח הקדש שבו. כמ''ש (דניאל ב') באדין מלכא נבוכדנצ' נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד ומנחה ונחחין וכו' מן קשוט די אלהכון הוא אלם אלהין כו' וגלה רזין. די יכלת למגלא רזא דנה ושם (סי' ד') ועד אחרין על קדמי דניאל כו' ודי רוח אלהין קדישין בי' וכו'. ורז''ל אמרו (סנהדרין צ''ג א') הטעם שלא היה דניאל בעת ציווי ההשתחוי' לצל' שאמר דניאל איזיל מהכא דלא לקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון. ונ''נ אמר ג''כ יזיל דניאל מהכא דלא לימרו קליי' לאלהי' בנורא. וע' ז''ח רות ס' ע''ב. ובב''ר פ' ל''ו ובתנחומא ר''פ ויחי וכן אתה מוצ' בדניאל וכו' מה כתיב באדין מלכא נבוכדנצ' וכו' ומנחה ונחחין אמר לנסכא לי' אבל דניאל לא קיבל למה שכשם שנפרעין מעובדי עכומ''ז כך נפרעין מהעכומ''ז עצמה. וכן אמרו שם זה הטע' גם על יעקב אבינו ע''ה שלא רצה ליקבר במצרים הרי שקראו ז''ל ענין זה עכומ''ז. אף שהכוונה היתה לרוח אלהין קדישין דבי'. וי''ל עפ''ז הכתוב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ר''ל שלא לכוין ח''ו בשום דבר לאיזה בחי' וכח פרטי אפי' אם יהיה אותו הכח בחי' פני היינו אפי' לפרט רו''הק שבאיזה אדם או פרט בחי' הקדושה שבאיזה כח עליון שבעליונים וכענין מאמרם ז''ל (ר''ה כ''ד ב') על לא תעשון אתי אפי' דמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש. ועם כי עיקר אזהרת הכתוב על כל העכומ''ז הנ''ל היינו בארבע עבודות דוקא אמנם עתה שעבודת התפלה בהשתעבדות כוונת הלב הוא במקום עבודת הקרבן. ודאי גם ע''ז שייך האזהרה:

וזש''ה זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. היינו שלא לכוין ח''ו בשום עבודה וענין לאיזה כח פרטו מכחות שקבע הבורא יתב' (כי שם אלקים משותף לכל בעל כח פרטי שיהיה כידוע וכמש''ל). רק לכוין לשם העצם המיוחד לו יתברך לבד שפירושו מהוה הכל היינו כללא ומקורא דכל הכחות כולם כנ''ל (וזהו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. ר''ל שכל הכחות פרטים שנמשכים מהוי' ב''ה. המה מאוחדים ונקבצים בכחו ית''ש כלל מקור אחדותו). והוא מצד התחברותו יתב' עם העולמות ולזאת בכל מקום שצותה התורה על ענין הקרבנות ביארה בפ' לה' דוקא. וכאמרם ז''ל (סוף מנחות) בא וראה מה כתיב בפ' קרבנות שלא נאמר בהם לא אל ולא אלקים אלא לה' שלא ליתן פ''פ לבעל הדין לחלוק. וע' ז''ח בראשית ו' ע''ד וז' ע''א וע''ב הענין יותר מבואר:

--

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מו''ל שמירת הלשון לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

--

לעילוי נשמת רבי חיים מוולוז'ין - רבי חיים בן הרבנית רבקה ורבי יצחק - ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לתיקון הברית של כל עם ישראל לעילוי נשמת אברהם, יצחק ויעקב אבותינו, שרה רבקה רחל ולאה האימהות, רבי שמעון בר יוחאי , רבי אלעזר, רבי שמעון בן מנסיה, הלל הזקן רבי חיים ויטאל, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה, רבי שמשון בן נחמן מיכאל נחמני, רבי נחמן בן פייגא ושמחה, רבי משה בן מימון, רבי משה בן נחמן, רבי יצחק נפחא, רבי אבא, רב המנונא סבא, רבי ייבא סבא, רבי ייסא, רבי עקיבא בן יוסף, יהוידע הכהן, משה רבינו, יהושע בן נון, רב אשי, רבינא, הרב יצחק כדורי, רבי מרדכי אליהו בן מזל, רבי נתן תלמיד רבי נחמן מברסלב, רבי ישראל בעל שם טוב בן שרה, דוד המלך, שלמה המלך, חזקיה המלך, רחבעם המלך, שאול המלך, ,יחזקאל הנביא, ישעיה הנביא, שמואל הנביא, רבי אברהם גורג'י, רב דימי וכל חכמי ישראל לעילוי נשמת כל נשמות ישראל החיים והמתים לפדיון כל הנידונים בכל מיני דיני בעולם הזה ובעולם הבא לרפואת כל חולי עם ישראל ולייחדא קודשא בריך הוא ושכינתה והקימה שכינתא מעפרא וקרב את ביאת המשיח ולקיים מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך.

 

דילוג לתוכן