שער ב - פרק ד - ספר נפש החיים לרבי חיים מוולוז'ין

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר נפש החיים לרבי חיים מוולוז'ין שער ב - פרק ד - ספר נפש החיים לרבי חיים מוולוז'ין

וטעמו של דבר שנכלל בכל ברכה ב' הבחי' הנ''ל כי יסוד פנת אמונתינו הק'. שכל מגמת כוונת לבנו בכל הברכו' והתפלות ובקשו'. אתך רק ליחודו. של עולם אדון יחיד א''ס ב''ה. אמנם לא שאנו מדברים אליו כביכול על עצמותו ית' לבד בבחי' היותו מופשט ומופרש כביכול לגמרי מהעולמו' כענין שהיה קודם הבריאה דא''כ איך נתארהו ח''ו בכל ברכותינו ותפלתינו בשום שם וכנוי בעולם כלל. וגם דאם לא מצד שהראנו יתברך שרצונו להתחבר להעולמות ולאמלכא על בריין כפום עובדיהון. לא היינו רשאים כלל להתפלל לעצמותו יתברך שיתחבר. להעולמות ולאשגחא על בריין. ולכן מקדימין אנחנו לומר אתה ה' מלך העולם. פי' אחר שרצונך היה להוות העולמות ולהתחבר אליהם לאמלכא עליהון. לזאת בקשתנו שיתב' מקור הרצון לאמלכא כן לעלמין. וגם שלפי בחינת עצמותו ית' בלתי התחברותו אל העולמות אין מקום לתורה ומצות כלל. וע''ז נאמר (איוב ל''ה) אם חטאת מה תפעל בו וגו' אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח וכן כתיב (משלי ט') אם חכמת חכמת לך. כי לעצמות אדון כל ב''ה. כל מעשה האדם הטובה היא אם רעה איננה. נוגע לו בעצם כלל ח''ו. והוא מאמרם ז''ל בב''ר ריש פ' מ''ד אמרת ה' צרופה גו' אמר רב לא נתנו המצות אלא לצרף כו' וכי מה אכפת לי' להקב''ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף כו'. וכ''ה בתנחומא פ' שמיני בפסוק זאת החיה כו'. ובמדרש תהלים מזמור י''ח ע''ש. ובתיקונים ת''ע ק''ל סוף ע''א עלית העלות מתעלה על כולא איהו בריך לכלא ולא צריך איהו ברכאן מאחרא דלית עלי' מאן דאשפע לי' הה''ד ומרומם על כל ברכה ותהלה: *

הגהה: וס''ש בכוונות התפלה והברכות לכוין בכל ברכה כוונה מיוחדת לספירה מיוחדת לא ח''ו לעצמות הספירה. כי הוא קיצוץ נטיעות ח''ו. כי כמו שבענין עבודת הקרבן ארז''ל בבריי' סוף מנחות והוא מהספרי פ' פנחס בא וראה מה כתיב בפ' קרבנות שלא נאמר בהן לא אל ולא אלקים אלא הוי''ה שלא ליתן. פ''פ לבעל הדין לחלוק. וכמ''ש זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. ועיין להלן בש''ג פ''ט. כן בעבודת התפלה. חלילה לכוין לשום כח פרטי וספירה מיוחדת אלא לעצמות אדון יחיד א''ס ב''ה כלל הכחות כולם. שמחבר ברצונו ית' מטע' הכמוס אצלו ית' לפעול באותה ספירה ואותו הכח שהם בסד' ההשתלשלו' שקבע הוא ית' ברצונו שכל ספיר' מיוחדת לענין פרטי שעל ידה פועל ענין זה בהעולמות. (ועי' בתשו' ריב''ש סי' קמ''ז אשר השיב הר''י ן' שושן בזה להריב''ש ז''ל. ולדברינו אלה יתיישב יותר. והבו. וע' בלשון האר''י ז''ל שהזכרנו בפנים לעיל סוף פ''ב. ועיין עוד בתקונים תכ''ב ס''ג ואיהו אתקרי בכל שמהן כו' לאחזאה לכל חד מישראל מאתר דקראן לי' לפום צרכיהון כו' ע''ש וכן בת''ט הנזכר בפנים אמרו לאחזאה בכל אבר כו' לאשתמודע' לב''נ כו' וידע למקרי לי' בכל אבר כדק' יאות וז''ש בתז''ח ד' פ''א ע''ד ואי' למשאל למה מצלאין לקב''ה בכמ' דרגין. זמנין מצלין לי' בספירה ידיעה ובמדה ידיעא. לזמנין צלותא לימינא כו' לזמנין לשמלא כו' לזמנין לעמוד' דאמצעי' כו'. כל צלותא סלקא לדרג' ידיעא. אלא ודאי הוי''ה איהו בכל ספירה וספירה כו'. בזמנא דבעי לרחמא על עלמא סליקת לימינא. ובזמנא דבעי כו'. וכלא לגבי הוי''ה דאיהו בכל אתר כו'. וזשרז''ל בספרי כה' אלקינו בכל קראנו אליו. אליו ולא למדותיו:

אלא שכל כוונת לבנו בכל הברכו' והתפלות צריך שתהי' לעצמות א''ס ב''ה מצד התחברו כרצונו יתברך אל העולמות שמצדם הם כל התוארים והשמות מתחלפים לפעול ולהמשיך בהם אור ושפעת קדושה מעצמותו יתברך כפי התעוררות המגיע אליהם ממעשי האדם של כל איש מעם סגולה. אם בחסד. אם במשפט. אם בצדקה. אם ברחמים. המעט ואם רב. ככה הוא ע''ז האופן והשעור בדקדוק עצום במדה ובמשקל ענין התחברותו יתברך אל הכחות והעולמות לשנות סדר התקשרותם להמשכת שפעת אורם. וכל פרטי הנהגתם. אם לדין ורוגז. אם לחסד ורחמים. וגם שיעור הדין והחסד המעט ואם רב: ז''ש בהמאמרים הנ''ל שלא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות הינו שצורך גדול המה לצרף ולזקק להפרי' הסיגים מכל הכחו' והעולמות הברואים יתצרף ויתלבן וג''כ במשמע לצרף היינו לחבר ולקשר כל הכחות והעולמות הברואים מתוקנים ומסודרי' כפי הכוונה והרצון העליון ב''ה וממילא גם בית ישראל עם סגולה יתאחדו בשם המיוחד ית' לחלקו ונחלתו. שרק ע''ז התכלית באו כל המצות והעבוד' הקדוש' כולה בכללה: זהו ענין הברכה לו יתב' בכל הברכות והתפלות שפירושו הוא תוספת ורבוי ממש כמשמעו כנ''ל. שזהו רצונו יתב' מטעם כמוס אתו ית'. שנתקן ונייחד על ידי הברכות והתפלות הכחות והעולמות העליונים. שיהו מוכנים וראוים לקבל שפעת קדושת אור עליון. ולהמשיך ולהוסיף בהם קדושת האור ורב ברכות מעצמותו יתב' המתחבר אליהם ומתפשט בתוכם וממילא יושפע זה התוספת ברכה והקדושה גם על עם סגולה שגרמו וסבבו לכל הכבוד הזה. וזה שאמר ר' ישמעאל כשביקש הוא ית' מאתו ישמעאל בני ברכני. יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך כו' ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין. וע' ז''ח רות ס''ז ב' ר''נ פתח ואכלת גו' וברכת את ה' אלהיך גו'. ואר''י גדול כח ברכת המזון שמוסיף כח ברכה בפמליא של מעלה: ולכן אמרו רז''ל (בר''פ כיצד מברכין) ובז''ח שם כל האוכל ואינו מברך נקרא גזלן שנאמר גוזל אביו ואמו גו'. ואין אביו אלא הקב''ה כו'. כי הוא גוזל ומונע מהעולמות שפעת הברכה והקדושה שהיה צריך להשפיע בהם ע''י ברכתו. וכן כל המקראות ברכי נפשי את ה'. ברוך אתה ה' אלהי ישראל גו'. וכל כיוצא בו הכל הוא ע''ז הענין. ומצו רצונו ית' להתחבר אל הבריאה. ע''ז נאמר העבודה צורך גבוה:

--

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מו''ל שמירת הלשון לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

--

לעילוי נשמת רבי חיים מוולוז'ין - רבי חיים בן הרבנית רבקה ורבי יצחק - ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לתיקון הברית של כל עם ישראל לעילוי נשמת אברהם, יצחק ויעקב אבותינו, שרה רבקה רחל ולאה האימהות, רבי שמעון בר יוחאי , רבי אלעזר, רבי שמעון בן מנסיה, הלל הזקן רבי חיים ויטאל, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה, רבי שמשון בן נחמן מיכאל נחמני, רבי נחמן בן פייגא ושמחה, רבי משה בן מימון, רבי משה בן נחמן, רבי יצחק נפחא, רבי אבא, רב המנונא סבא, רבי ייבא סבא, רבי ייסא, רבי עקיבא בן יוסף, יהוידע הכהן, משה רבינו, יהושע בן נון, רב אשי, רבינא, הרב יצחק כדורי, רבי מרדכי אליהו בן מזל, רבי נתן תלמיד רבי נחמן מברסלב, רבי ישראל בעל שם טוב בן שרה, דוד המלך, שלמה המלך, חזקיה המלך, רחבעם המלך, שאול המלך, ,יחזקאל הנביא, ישעיה הנביא, שמואל הנביא, רבי אברהם גורג'י, רב דימי וכל חכמי ישראל לעילוי נשמת כל נשמות ישראל החיים והמתים לפדיון כל הנידונים בכל מיני דיני בעולם הזה ובעולם הבא לרפואת כל חולי עם ישראל ולייחדא קודשא בריך הוא ושכינתה והקימה שכינתא מעפרא וקרב את ביאת המשיח ולקיים מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך.

 

דילוג לתוכן