שיעור גמ''ח שבגופו

תוכן עניינים

--------

ב. גמילות חסדים שבגופו אין להם שיעור, ולכן מחוייב בגמילות חסדים שבגופו אפילו מאה פעמים, ואפילו כל היום כולו. אולם בחיוב זה נאמרו היתרים וסייגים, אשר התבארו לעיל (סימן ג סעיפים ד-יב). דהיינו כאשר זקוקים לסיועו, חייב לעזור ואפילו אם ימשך הצורך במשך כל היום, אך בדרך כלל המציאות בפועל היא שהחיוב הוא מעט מן היום.

וטוב ונכון שיקצה אדם זמן ביומו שיהיה עסוק בו בגמילות חסדים וראה בפרטיו בביאורים (אותיות ג,ד).

{(((שיעור גמ"ח שבגוף)))

ב. א. כתב להסתפק בספר אהבת חסד (פ"א ה"ד) מהו שיעור חיוב גמ"ח. ואין ללמוד מדין צדקה ששיעורו חומש, לפי ששם היא נתינה גמורה, ושמא על כן גמ"ח שאינו נתינה גמורה חיובו יותר. ולאידך גיסא כתב שאין סברא לומר שכל ממונו שהם לעת עתה בטלות אצלו, יחוייב מדין תורה לחלקם לגמ"ח, פן יזדמן לו איזה עסק לריוח ביתו, ולא יהיה לו ממונו בידו. וכתב יסוד גדול ו"זל, ומסתברא דתלוי במצוה לכל אחד כפי השגת ידו, וכל אשר בכוחו לעשות לטובת חבירו יעשה. ומצאתי בע"זה בספר החינוך (ריש מ"ע סו) שכתב גם כן כן. עכ"ל. עוד ראה בספר יוסף אומץ (יוזפא עמ' 314) בדיני הלואה, שהסתפק מנעוריו מהו שיעור הלואה, עד כמה, ולכמה. וכתב, ושאלתי כמה וכמה חכמים גדולים בכתב ובעל פה ואין משיב לי דבר ברור. ובעניות דעתי נראה לי, אחרי שאין חיוב ההלואה רק לעני וכנ"ל (חיוב דאורייתא של הלואה, אך יש חיוב חסד גם לעשיר, וכדמפרש התם) וכן השיעור למעלה שאסור להלוות הוא יותר מחומש עם הצדקה, שגם היא תחשב בכלל חומש ההוא, וכענין שאמרו חכמינו "זל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שנה ראשונה מן הקרן ואחר כך חומש מן הריוח. אכן השיעור למטה שמחוייב להלוות אין לי דבר ברור. עכ"ד.

(((אין לו שיעור)))

ב. ולעצם ספקו של האהבת חסד לכאורה נראה לפשוט זאת מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות (ריש פאה) דמפורש בו ששיעור גמ"ח בממון הוא עד חומש מנכסיו, וגמ"ח בגופו אין לו שיעור. דגבי האי דשנינו התם אלו דברים שאין להם שיעור וכו' וגמילות חסדים, כתב שגמ"ח יש לו שני חלקים, בגוף, ובממון. ואמרו כאן שגמ"ח אין לה שיעור ר"ל, בהשתתפות האדם בגופו. אבל השתתפותו בממונו, יש לו גבול, והוא חמישית ממונו. ואינו חייב לתת יותר מחמישית ממונו, אא"כ עשה כן במדת חסידות. עכ"ל. והרי שגמ"ח שבגופו אין לו שיעור ומחוייב תמיד בעשייתו. וכ"כ הרע"ב (שם ד"ה וגמ"ח) שיתן חמישית, ותו לא מיחייב. וכ"כ המאירי (חגיגה ז ע"א) שכן הוא בירושלמי (ריש פאה).

אך על חיוב זה יש להוסיף את הגדר של החפץ חיים הנזכ"ל, וכנזכ"ל (סימן ג סעיף יב) שזהו בתנאי שלא יפריע למהלך חיים סביר והגיוני, וכדמוכח בראשונים. ומעתה אומנם סטינו מדרכו של החפץ חיים, ברם להלכה הכל עולה לדבר אחד. דאיהו מספקא ליה מהו השיעור, ופשט את ספיקו דהשיעור הוא כפי השגת ידו. ואנו אומרים שאין זהו השיעור אלא שזהו תנאי בשיעור, דהיינו לגמ"ח בגוף אין לו שיעור, ושיעור זה יהיה מוגבל בכך שיהיה בהשגת ידו. וכפי שגם בצדקה שנאמר בו שיעור חומש [להרמב"ם הנ"ל], יש עליו את גדר זה של כפי השגת ידו, כן הכא בגמ"ח בגופו שאין לו שיעור כלל, אך מוגבל הוא בזה שיהיה כפי השגת ידו.

אפי' מאה פעמים

ולדרכנו אתי שפיר האי דשנינו בדוכתי טובי בגמ"ח שבגופו שמחוייב לעשותו אפילו מאה פעמים, והרי פשטות דין זה מורה שאין לו שיעור. דהכי שנינו בנדרים (דף לט ע"ב) גבי חיוב ביקור חולים אפי' מאה פעמים. וכן פסק הרא"ש (שם פ"ד סימן ח), וכ"כ השיטה מקובצת (נדרים לט ע"ב ד"ה אפי' גדול) בשם הרי"ץ גיאת. וכן הוא בספרי (דברים סי' קטז) גבי צדקה פתח אפילו מאה פעמים. ובב"מ (דף לא ע"א) גבי השבת אבידה השב אפילו מאה פעמים, וכן הוא בחולין (דף פז ע"א) וכן פסקו הרי"ף (בב"מ דף יז ע"א מדפיו) והרא"ש (פ"ב סימן כג) והש"ע חו"מ (סימן רעב סעיף ד). וגבי טעינה ופריקה נפסק כן בש"ע (חו"מ סימן רעב סעיף ד) דחייב לטעון ולפרוק אפילו מאה פעמים. ועוד ראה בספר ארחות יושר (קנייבסקי ס"ס ג) דס"ל שיש שיעור לגמ"ח, אך כתב שלא כל היום. ולא ברור שם כמה הוא השיעור. וזה אינו לענ"ד וכמבואר, כי גמ"ח שבגופו אין לו שיעור. ושוב ראיתי שכ"כ איהו גופיה בספר דרך אמונה (מתנות עניים פ"ז ס"ק א) ו"זל, ואין שיעור למצות צדקה, וכמ"ש בספרי, מנין שאם פתחת פעם אחת אתה פותח אפי' מאה פעמים, ת"ל כי פתוח תפתח. עכ"ל. והרי למד מכאן לכך שאין להם שיעור.

(((ראוי להקציב עשירית זמנו לגמ"ח)))

ג. ובספר יוסף אומץ (יוזפא פרק גמ"ח דף שטז) כתב שידקדק האדם שיעשה בכל יום מצוה אחת מגמ"ח. עכ"ל. ובאהבת חסד (ח"ב פי"ב) בשם שערי קדושה (ח"ב שער יב אות ב) כתב, מאד צריך ליזהר שלא יחסר לו מדת החסד אפילו באחד מימי חייו, כמו בקביעת עתים לתורה. והעתיקו בספר חסד לאברהם (סימן א סעיף ז). ועוד עיין בחפץ חיים באהבת חסד (ח"ב פי"ג, ופי"ד ד"ה וכל ענין ופי"ח) דכתב כי לצאת ידי שמים ראוי להוציא עשירית ברווחיו לצורך גמ"ח שבממון. ולכאורה כן ראוי לעשות עם גמ"ח שבגופו, שיקציב שיעור זמן לאחרים, כי בדרך כלל לא בא לפניו חיוב תמידי בעשיית גמ"ח ברוח, וגם אם מזדמן לפניו תמידי, הרי ששוב יש לו פטור משום שמעכב את סדר חייו וכנ"ל (סימן ג סעיף יב).

ועוד כתב באהבת חסד (ח"ג פ"ג) ומצות ביקור חולים אין לו שיעור, דהיינו אפילו גדול אצל קטן, ואפילו כמה פעמים ביום, ובלבד שלא יטריח עליו. ובחסד לאברהם (סימן א סעיף ו) פסקו. ובשו"ת אג"מ (אה"ע ח"ד סי' כו אות ד) כתב דמ"מ מותר לתת משלו לאחרים בשביל לימוד תורה, וראיה הביא מרב פרידא (עירובין דף נד ע"ב) שלימד ארבע מאות פעם, ומסתברא שהשיעור הוא עשירית מזמנו, ואי יכול להוסיף עד חומש וצ"ע בשיעור הזמן. עכת"ד. ופסקו במשפטי השלום (פרק יג סעיף יג אות כב) שכנראה שיעורו עשירית זמנו. ועיין בספר ארחות יושר (קנייבסקי ס"ס ג) שיש חיוב יום יומי לגמ"ח וביקור חולים וכו'. וכ"כ הרה"ג רבי יהודה ברכה שליט"א בספרו כיצד מתמודדים (עמ' 30) שהזמן המוגדר של זיכוי הרבים הוא מעשר, וכמש"כ האג"מ הנ"ל, ועוד לו בדברות משה קדושין (דף כט הערה ט עמ' תקכד). והביא שבספר ענף עץ אבות (פ"ד משנה ה ד"ה במס') כתב כאג"מ. ועוד ציין שכ"כ בשו"ת חמדת אברהם (דיין ח"ד סימן לה) ובשו"ת עטרת פז (ח"ג עמ' כז) ושכ"כ השערי יושר (בהקדמה) שהשיעור הוא מעשר. עכ"ד.

(((סיכום)))

והרי זה יוצא כי גמ"ח אין לו שיעור דהיינו אם יש הזקוקים לחסד יסייע להם אפי' מאה פעמים לפי כל גדרי ותנאי גמ"ח, ועל פי רוב לפי חיוב גמ"ח ימצא שאינו עוסק בגמ"ח אלא מעט, ועל כן מן הראוי שיקציב כל אחד עשירית מזמנו לצורך מצות גמ"ח, שיהיה זמן זה מיוחד לסיוע לבני האדם, וכגון שיהיה לו גמ"ח הלואות, או שיסייע לגמ"ח פעיל, או שימסור שיעורי תורה, וכאשר יתבאר לקמן (סעיף הבא) שגמ"ח הוא אף ברוח. ובכלל זה הוא גמ"ח בביתו ועם אנשי ביתו, ולכן בדרך כלל בעל משפחה בעשירית מזמנו מקיים הוא גמ"ח בביתו, וכדלעיל (סימן ב סעיף ב) דהוי גמ"ח, והכל לפי העת והמצב והענין.

(((גמ"ח בבית)))

ד. ופשוט שמי שהקצה זמן לגמ"ח, וכגון שיש לו גמ"ח פעיל בבית, והגיע אליו חיוב גמ"ח שלא בזמן שהקציב לגמ"ח, חייב לעשות את הגמ"ח, ואין לו לטעון שיש לו זמן לגמ"ח וכעת אינו זמנו, אחר שכעת רמיא עליה חיובא דגמ"ח, שחיובו כל היום, וכאמור. וראה מש"כ כיוצ"ב האהבת חסד (בסוף הספר בפרק הקרוי חתימת הספר) ע"ש. ועוד ראה בשערי קדושה (שער ג פי"ב ד"ה וזה ענין).

ואולם לא באנו למעט ח"ו מערכו של מי שעושה גמ"ח בביתו ומעלתו נשגבה עד מאוד, וכמו שהאריך בכך באהבת חסד (חלק ב פרק יג) ושזו עצה נפלאה לקיים מצות גמילות חסדים, ולדחות את היצר, וגם מעלתו משום ריבוי מצוות העשה אשר יפלו בידו, ועע"ש. ועוד לו במעלת הקמת גמ"ח בבית כתב (ח"ב פרק יד, ושם ד"ה וכל ענין) שזהו אף למי שאינו אמיד. אולם באנו להוציא מטעות שיחשוב החושב הן גמ"ח פעיל לי בביתי, ודי לי בזה לצאת ידי חובת גמילות חסדים. ואז אף כשיבא לידו חיוב גמילות חסדים, כאשר יתקל באנשי ישראל הזקוקים לעזרה, לא יסייע בידם. וזה אינו, כי אז יעבור על מצות עשה דבר תורה, והרי זה כמבואר.}

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט''א
שלחן ערוך המדות - א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך - הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א - בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" - התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן