שידור חוזר לתליית עשרת בני המן

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר חג הפורים בהלכה ובאגדה שידור חוזר לתליית עשרת בני המן
תוכן עניינים

לדעת הרב עובדיה זיע"א
--------

@PicRight(../pics/General/purim_rav_naki1.,300)
* המעיין במגילת אסתר בתליית עשרת בני המן, יבחין כי ישנן שלוש אותיות כתובות בצורה קטנה מהרגיל: ת, ש, ז. וכן ישנה אות אחת ו' הכתובה בצורה מוגדלת, מה הרמז בזה?

* אמרו חז"ל (אס"ר ג י): כל מקום שנאמר במגילה "מלך" סתם, ולא נאמר במפורש "המלך אחשורוש", רומז לקב"ה, מלכו של עולם. אם כן, בפסוקים שלפנינו נרמז, שאסתר פונה אל "המלך", אל הקב"ה. ומה היא מבקשת? "שינתן גם מחר... ואת עשרת בני המן יתלו על העץ", מרמז על העתיד לבוא, שיתלו עשרת בני המן אחרים בהיסטוריה! על אלו בני המן נרמז בבקשתה של אסתר?

בשנת 1946, בעיר נירנברג שבגרמניה, נערך משפט מפורסם, הידוע בשם "משפט נירנברג". במשפט זה נידונו גדולי פושעי הנאצים שנותרו בחיים, ו-11 מתוכם נידונו למוות. במהלך המשפט אף נערך דיון איך להוציאם להורג, האם ביריות או בתלייה, והפסק היה: בתלייה!

מרטין ג'לברט (ביומנו המפורסם המכונה "יומן נירנברג") מתאר את תגובתם של הנידונים למוות - על פסק הדין להוציאם להורג בתלייה: "חובתי היתה לפגוש אותם בחזרתם לתאיהם. שאלתי כל אחד מהם מה היה פסק הדין. גרינג (ימ"ש. סגנו של היטלר ימ"ש) ירד ראשון וצעד אל תאו. פניו חיוורים וקפואים. עיניו יוצאות מחוריהן. מוות! אמר, עם שצנח על מיטתו המתקפלת ושלח יד ליטול ספר. ידיו רעדו למרות נסיונו להיות שווה נפש. עיניו היו לחות והוא נשם בכבדות, נאבק למנוע התמוטטות רגשית. בקול רועד בקשני שאעזבהו לנפשו שעה קלה. ריבנטרופ (שר החוץ ימ"ש) נכנס כאיש נדהם, החל להקיף את תאו כמתוך הלם, ולחש מוות! מוות! עכשיו לא אוכל עוד לכתוב את הזכרונות היפים שלי. צק צק! כל כך הרבה שנאה! צק צק! אחר ישב, אדם שבור לגמרי, וניבט בוהה נכחו. קייטל (ראש הצבא ימ"ש) היה כבר בתאו כאשר נכנסתי, גבו מופנה אל הדלת. הוא נסוב ומיהר לקפוץ לדום בקצה המרוחק של התא. אגרופיו קמוצים וזרועותיו קשויות, בעתה בעיניו. מוות - בתלייה! הודיע, קולו ניחר מעוצם החרפה. זאת לפחות, חשבתי שיחסכו ממני. אינני מאשים אותך על שאתה עומד בריחוק מאדם שנידון למוות בתלייה. אני מבין זאת בהחלט. אבל עדיין אני כמו שהייתי. אם רק תואיל לבקר אותי לפעמים בימים האחרונים האלה. אמרתי שאבקרו. קאלטנברונר (ראש הכוחות המזויינים ימ"ש) הביע בחיבוק ידיו את הפחד שלא גילה בפניו אטומי הרגש. מוות! לחש, ולא יכל לומר עוד דבר. פראנק (ימ"ש) חייך בנימוס, אבל לא יכול היה להסתכל בי. מוות בתלייה! לאט, מניד ראשו כמסכים. הייתי ראוי לזה וציפיתי לזה, כמו שאמרתי לך תמיד. אני שמח שניתן לי ללמד זכות על עצמי ולהרהר בדברים בחודשים האחרונים. רוזנברג (ימ"ש) לגלג בסערת רוח, עם שהחליף חליפתו בסרבלי הכלא. החבל! החבל! זה שרציתם, מה? שטרייכר (עורך העיתון השטני "דר שטרימר". ימ"ש) חייך חיוך מעוקם. מוות, כמובן, בדיוק כמו ששיערתי. כולכם ודאי ידעתם זאת כל הזמן. זאוקל (ימ"ש) היה מזיע ואחוז רעד כולו כשנכנסתי לתאו. דנו אותי למוות! הפליט. פסק הדין אינו הוגן בעיני. אני עצמי מעולם לא התאכזרתי. תמיד רציתי בטובתם של העובדים. אבל אני גבר ואוכל לקבל עלי את הדין. ואז פרץ בבכי. יודל (ימ"ש) פסע אל תאו, נוקשה וזעוף, משתמט ממבטי. אחרי שהותרו אזיקיו ועמדנו פנים אל פנים בתא, היסס שניות אחדות, כאילו אינו יכול להוציא את המילים מפיו. פניו נזרעו כתמים אדומים מחמת מתיחותם של כלי הדם. מוות בתלייה! לזה, לפחות, לא הייתי ראוי. המוות בסדר גמור, מישהו חייב לשאת באחריות. אבל זה. פיו רטט וזו פעם ראשונה נחנק קולו. לזה לא הייתי ראוי. סייס-אינקווארט (ימ"ש) חייך, אבל קולו הסדוק הכחיש את דיבורו האגבי. מוות בתלייה. שוב חייך ומשך בכתפיו. כי כן, לאור המצב כולו, מעולם לא קיוויתי למשהו אחר. זה בסדר גמור. הוא שאל אם יקבלו עוד טבק, ואחר התנצל על שהוא נטפל לקטנות כאלו בשעה כזאת. פריק (שר הפנים ימ"ש) משך בכתפיו, קהה רגש עד הסוף. תלייה, לא ציפיתי לדבר אחר. הוא שאל על השאר ואמרתי לו כי ניתנו אחד עשר פסקי מוות, לרבות פסק הדין שלו. ככה, אחד עשר. אני שיערתי שיהיו ארבעה עשר. כי כן, אני מקווה שיגמרו מהר.

בליל ה- 14-15 באוקטובר, הצטרף גרינג אל היטלר, הימלר, גבלס וליי [שם רשעים ירקב], שאיבדו את עצמם לדעת. הוא בלע גלולת רעל ששמה קץ לחייו. שאר העשרה הוצאו להורג בתליה.

סוכנות ידיעות בינלאומית, מדווחת על טקס התלייה: ("ניו יורק ג'ורנל אמריקן", 16 לאוקטובר 1946) "יואכים פון ריבנטרופ, מי שהיה מיניסטר החוץ הגרמני, תפס את מקומו של גרינג בראש ההולכים לגרדום, ועשרת אבירי הנאצים הנידונים נתלו אחד אחר השני בתוך חדר ההתעמלות השומם, שהואר באור חשמל, ואשר עמד במרכז אחד החצרות של בית הסוהר העירוני בנירנברג. כל עשרת הנאצים השתדלו לקבל את מותם באומץ לב. רובם הביעו מורת רוח, אחדים נכנעו בצורה מבישה והאחרים ביקשו מחילה מריבון העולם. היחידי, מכל מקום, שהסתמך על האידאולוגיה הנאצית היה יוליוס שטרייכר, צורר היהודים. התנהגותו היתה חוצפנית יותר מכל יתר הנידונים, והוא צווח בקולי קולות 'הייל היטלר' בעת שעלה על המדרגות לעבר הגרדומים. כשהגיע שטרייכר פנים אל פנים אל החבל, הוא נעץ שוב את עיניו לעבר הקצינים מבנות הברית ולעבר שמונת העיתונאים שייצגו את עיתונות העולם. הללו ישבו בשורה אחת ליד שולחנות קטנים לאורך הקיר בדיוק לפני הגרדומים. באש שנאה שבערה בעיניו הסתכל שטרייכר אל עדי הראייה והוא זעק: "חג פורים 1946". אותו רגע ניתר הפתח תחתיו בקול חבטה חזקה. החבל התהדק בחוזקה, והגוף התנדנד בתנופה. אוושת אנחה נשמעה היטב מתוך התא הקודר של הגרדום".

יום ההוצאה להורג היה - כ"א תשרי תש"ז [הוא יום 'הושענא רבה', שעליו אמר הזוהר הקדוש (ויקרא פרשת צו דף לא ע"ב): "ביום השביעי של החג, הוא סיום הדין של העולם, ופסקי הדינים יוצאים מבית המלך, והגבורות מתעוררות ומסתיימות ביום ההוא]. שנה זו רמוזה בשלוש האותיות הקטנות שבשמות עשרת בני המן: תש"ז! והאות הגדולה ו' מרמזת שהאירוע היה באלף השישי.

ומה פשר זעקתו המוזרה של שטרייכר...? אולי שטרייכר ידע, שזהו "שידור חוזר" לתליית עשרת בני המן... (מתוך טיב הפרשה - וישלח. מסילות אל האמונה 179)

כן יאבדו כל אויביך ה'!

יהי רצון שנזכה בקרוב לקיום דבר ה': "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם". ימחה עמלק מן העולם, ואף רושמו וכוחו ימחה מליבנו, ונזכה לעבוד את הקב"ה באמת ובתמים, בלב זך וישר, בדביקות שלימה. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. אמן ואמן.

אומר הבן איש חי זצ"ל: נראה לומר בסיעתא דשמיא, כי נס האחרון האמיתי הוא גאולת ישראל מאדום, וביטול קליפת עמלק. וידוע כי על ידי קריאת מגילת אסתר ושאר מצוות שעושים בפורים, יהיה ביטול מחודש בכל שנה במקצת מקליפת עמלק. כי המן הוא זרע עמלק. ונמצא נס של אסתר יוצא ממנו תועלת תמיד לנס הגדול שהוא סוף כל הניסים. ובזה יובן מה שכתב בילקוט תהילים (סימן כב): "אמר רבי יהודה בר רבי סימון, בית שיש בו נחשים, מביאים קרן של איילת ומעשנים בתוכו, ומיד הנחשים בורחים. כך כשבאה אסתר [שנמשלה לאיילת] ברח המן". והכוונה, שהמשל הזה הוא שייך בכל דור ודור, ולאו דוקא על אותו הדור שנצלב בו המן. כי באמת בכל שנה, בזכרון נס אסתר, בורחים הנחשים שהם גונדא [חַיִל] דקליפת עמלק, שהוא נחש הקדמוני, וגבר ישראל". (בן יהוידע יומא כט ע"א)

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
חג החנוכה בהלכה ובאגדה

אלול התשס''ח - טלפונים לפרטים, ברורים והזמנות: 04-9988996 0522-813833

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן