שבע יפל צדיק וקם - תפארת ישראל

תוכן עניינים

--------

יש להבין, לצרך מה כתבה לנו התורה שחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, והלא ממילא נדע זאת, שהרי בפרשה שעברה (פרק מז, ט) נאמר: ''ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה'', ואם ימי שני חיי יעקב סך הכל 147 שנה, אם כן חי במצרים 17 שנה, ולצרך מה נאמר לנו זאת?

אלא כאן רצתה התורה לחלק לנו את חיי יעקב לב' חלקים: חלק א' בחייו - 130 שנה - חיים של עבודת ה' מתוך נסיונות ויסורים, וחלק ב' בחייו - 17 שנה - חיים של עבודת ה' מתוך נחת ושלוה. ובהיות שחלק ראשון של חיי הצדיק - חיי נסיונות - חשובים המה לפני הקדוש ברוך הוא יותר ויותר מחלק השני שבחייו, שאז חייו חיי חרות וקצירת עמל של עבודת ה' במשך כל השנים, לכן חלקם הכתוב לב' חלקים, ובעצם ב' חלוקי חיים אלו הנם אצל כל צדיק וצדיק, שבתחלת דרכו שנים רבות הנו במצב של מלחמה ועבודה קשה של התמודדות ביצריו ותאוותיו. ואלו בחלק האחרון והסופי שבחייו נחים ונרגעים יצריו מסערתם, ועבודתו עבודת מתנה מתוך נחת ושלוה ממלחמת היצר.

ולהבין הענין נרחיב יותר את הדברים. נאמר בפסוק: ''שבע יפל צדיק וקם'', הרי שגם הנקרא בתאר צדיק, אין מן הנמנע שיפל פעמים רבות, אלא שמעלתו של הצדיק שקם חזרה ומתחיל מחדש, ובאמת זו גבורה נוראה ותמימות גדולה בה' כשהאדם נופל, ונדמה שכאלו ודוחים אותו מן השמים, ושוב חוזר הוא לקים התורה והמצוות, ולאחר מכן עוד פעם נופל, וכן כמה פעמים, ואם אין תמימותו ואהבתו ויראתו לה' כפי שצריך, יכול בנקל לפל בדעתו ולחשב, הנה ! אין חפצים בי מן השמים, ועבדה שמדיחים אותי פעם אחר פעם, וכמה קשה הדבר לקום עוד פעם ולהתחיל מחדש. ובאמת זהו השעשוע והענג הגדול ביותר שיש להקדוש ברוך הוא מן האדם, שאף על פי שנופל, עוד פעם קם מחדש, ודומה הוא לחיל שמתאבק עם האויב, ואף על פי שנפצע החיל ודמו זב ממנו, אינו מתיאש, ובשארית כחותיו חובש פצעיו, ומתנער מן האבק והעפר, וקם שוב להכניע את אויבו, ודאי שראוי הוא לשבח עצום, כן הוא הנופל וקם ושוב נופל וקם, מראה בכך להקדוש ברוך הוא שהנו תמים עמו מאד, ושומר לו אמונים על אף הכל, ולעולם לא יטש המלחמה ולא יתיאש מלהתקרב למי שאהבה וחפצה נפשו, הלא הוא ה' אלקיו.

ובודאי שלא לעולם יטש ה' את עמו, ובסוף הדבר שינצח יצרו וינוח ממנו, וכנאמר אצל דוד המלך עליו השלום: ''ולבי חלל בקרבי'', אמנם ידוע שאל תאמין בעצמך עד יום מותך, אבל מי שגבר על יצרו רב שנותיו מבטח הוא שלא ישלט עליו יצרו, כמובא בחז''ל, אם כן אף על פי שודאי צריך תמיד זהירות מיצר הרע, אבל בודאי שנח הוא מעקר המלחמה.

אם כן העולה לנו, שהאדם בתחלת דרכו הרי הוא תמיד לוחם עם יצרו, ונופל וקם ושוב נופל וקם, אם כן הוא בבחינת בעל תשובה שחוטא ושב לבוראו מחדש, ולבסוף לאחר שעברו רב שנותיו, הרי הוא בבחינת צדיק שכבר אוחז דרכו ללא עליות וירידות, והנו יציב ומבסס בצדקותו, אבל זה כבר בבחינת ''שכר'', כי עקר הנחת רוח להקדוש ברוך הוא - היא כשהאדם מלא נסיונות וקשיים, פתויים וגרויים, ובכל זאת מנצח את יצרו, ואף שנופל שוב קם ונלחם מחדש, יותר מאשר כשהוא בבחינת - נוטל שכרו - וכבר יושב על מי מנוחות ממלחמת היצר.

וזהו גדולים ''בעלי תשובה'' - שזו בחינת כל צדיק בתחלתו, בנחת רוח שעושים ליוצרם, בעדן מלחמתם החזקה עם יצרם, יותר מאשר ''צדיקים גמורים'', דהינו הן עצמם - לאחר רב שנותם, שהנם בבחינת צדיקים גמורים, ולבם חלל בקרבם ואינם כבר עורכי מלחמות כמקדם.

לכן אל יפל לב האדם, ואל יתיאש מן הפרענות, שהיא מלחמת היצר, שזהו דרך הלוחם עם אויבו, פעם מכהו ופעם מכה ממנו.

כלל גדול בידינו: אין מבקשים מהאדם ''לנצח'' אלא ''ללחם''. כי הנצחון הוא רק ביד ה', והמבקש מהאדם הוא רק ללחם ולא לנטש את המלחמה ביאוש וכניעה.

כמובא בשם ''הבעל שם טוב'', שעקר כונת היצר הרע בהחטאת האדם היא, איננה לשם גוף העברה גרידא, אלא בעקר לנפילת הרוח שתהיה לו לאחר העברה, בכך שיתיאש ויטש המלחמה, כי העקר הוא להלחם ולהלחם, ולחפש עצות ודרכים, ובעקר להרבות בתפלות לה' שיצילנו מיצר הרע, וזדו: ''כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידך''. המצוה עליך זה לצאת למלחמה בלבד, אבל ''ונתנו'' דהינו הנצחון שינתן האויב בידיך, זהו רק על ידי ''ה' אלקיך'', והמטל עלינו רק להלחם ולא להכנע, וסוף הנצחון לבוא. וכה היה אומר הצדיק רבי זושא מאניפולי זיע''א (מובא בשומר אמונים) איני מצפה ומקוה לעולם הבא, בשכר עבודת ה' בזמן המחין דגדלות שהיו לי, שהתפללתי וכספתי וערגתי לה' מתוך תשוקה וענג, כי זהו מתנה שנתן לי ה', אלא מצפה ומקוה אני לעולם הבא בשכר אותם ימים של מחין דקטנות שהיו לי בתחלת דרכי, שעבודת ה' היתה קשה לי מאד מאד, ועל כל פסיעה ופסיעה של התקדמות בלמוד התורה, ובכונת התפלה, הייתי צריך להתיגע מאד מאד, ותקפוני נסיונות והפרעות מכל כוון, והמאמץ היה קשה מנשוא, על ימים אלו מקוה אני שיתנו לי עולם הבא.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א
תפארת ישראל

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן