שֶׁמָּא בְּדוֹר כָּזֶה מִתְחַשְּׁבִים בַּשָּׁמַיִם בַּנְּסִבּוֹת הַקָּשׁוֹת, וְשֶׁמָּא מְקִלִּים יוֹתֵר בְּחֹמֶר הַהִשְׁתַּדְּלוּת בְּהִתְגַּבְּרוּת עַל עָווֹן זֶה, וְעוֹד, מַדּוּעַ אֵין דַּי בִּזְהִירוּת בְּיֶתֶר אִסּוּרֵי עֲרָיוֹת מִלְּבַד הָרְאִיָּה?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר נפשי בשאלתי חלק ב - שו''ת שֶׁמָּא בְּדוֹר כָּזֶה מִתְחַשְּׁבִים בַּשָּׁמַיִם בַּנְּסִבּוֹת הַקָּשׁוֹת, וְשֶׁמָּא מְקִלִּים יוֹתֵר בְּחֹמֶר הַהִשְׁתַּדְּלוּת בְּהִתְגַּבְּרוּת עַל עָווֹן זֶה, וְעוֹד, מַדּוּעַ אֵין דַּי בִּזְהִירוּת בְּיֶתֶר אִסּוּרֵי עֲרָיוֹת מִלְּבַד הָרְאִיָּה?
תוכן עניינים

--------

להיפך - כמה שרואים שכח הרע מתגבר יותר ומתאמץ יותר, סימן מובהק הוא שדוקא מכיוון זה הוא בא לחתור לשלול שלל ולבוז בז. ואם כן, אדרבה, את כל הדגש ועוצמת העבודה יש לייחד דוקא על נושא זה, והוא - ורק הוא - יהווה את הנצחון של הקדושה, ובו יבוצע סיום מערכת ההכנה לתיקון עולם במלכות שדי.

ולכן, על החכם להבין שישנו צורך מיוחד למסור נפשו להלחם בפרט זה, ובפרט כשרואה שיצרו נלחם בו ביותר בזה, ולא להתפשר כלל, כי זאת עלינו להבין, דמאחר וכח הרע רואה בו לנכון לבסס את דרכו לצוד את נפשותינו, הרי שאם נראה להחמיר בכל ולזלזל בפרט זה - החטאנו את המטרה.

דוקא מכך שאנו רואים שכח הרע מתמקד על נקודה זו במיוחד, ועליה משקיע כוחות פיתוי כבירים, הרי שתפסנו היכן נמצא ראש הנחש, ואם רצוננו לאבדו ולכבשו, הרי שיש להכותו ולהתישו מראשו דוקא, ובאם נכהו מראשו, הרי שמובטחים אנו ששאר העבודה תהא קלה, וכל הדרך בייתר דרכי העבודה תהא סלולה ונקיה.

אולם אכן בוודאי מתחשבים בשמים בגודל עוצם נסיונותינו המסובכים לענין שאם נפל האדם ושב - מיד יתקבל בתשובה, ואפילו אם יפול מאה פעמים, אכן ידונוהו מן השמים לזכות לבל ידחוהו מהתשובה ויקבלוהו מיד בסבר פנים יפות, וכאמרנו: ''הפתח יד לקבל בתשובה'', כך שבוודאי גדולה היא מאד לאין שיעור הסנגוריא על האדם מכל התגברות ונצחון - ולו אף שיהא קטן, יש לו חשיבות גדולה לתקן הרבה ממה שקלקל, להיות שהנסיונות היום קשים ומסובכים, כך שכל התגברות יש לה משמעות חשובה למאד. ולעומת זאת הכשלון שנכשל האדם אין בו די להצדיק בקטרוגו לדחות את האדם מתשובה להיות שהנסיונות קשים. ואף שאין הקב''ה מוותר על כלום אולם הסנגוריא גדולה מכל התגברות, וכמו כן אין בכח קטרוג על כשלון לדחות את האדם מהתשובה, אלא מתקבל הוא כאמור מיד ובסבר פנים יפות ותורתו ותפילתו רצויה גם מעומק חטאו שנפל בו, גם משם יזעק וה' שומע להקימו מעפר ולסייעו לשוב.

ובזה ראיתי פירוש נפלא על מאמר חז''ל (מכות כד): בא דוד והעמידן - את כל מצוות התורה הכוללים תרי''ג מצוות - על אחת עשרה, בא מיכה והעמידן על שלוש, בא ישעיה והעמידן על שתים, בא חבקוק והעמידן על אחת - ''וצדיק באמונתו יחיה''.

והשאלה נשאלת: וכי באו אלו להמעיט ממצוות התורה, חס וחלילה?

אלא פירש הגאון הצדיק ''תולדות אהרון'' זצ''ל:

הקב''ה נתן לנו תרי''ג מצוות, אחת מהן לא נעדרה, כולם קיימים לעולם, והמצוות נקראים בזוה''ק - ''עטין'', כלומר עצות, המצוות הם דרכים ועצות איך להגיע לשלימות. וכדי להיות אדם השלם, צריך לקיים את כולם. אולם, כשראה דוד המלך ע''ה שהדור נחלש, ולהגיע לשלימות דרך כל התרי''ג דרכים אין באפשרות הדור - העמיד את כל התורה על אחת עשרה מצוות. והמקיימן ומקפיד עליהן, כבר דרכן מובטח הוא שיגיע לקיום כל התורה. כלומר, יש כאן קיצור דרך ותו לא, דהיינו, לעולם להחשב שלם אי אפשר אלא בקיום כל התורה כולה, וכיצד יצליח האדם לקיים ולדקדק בכל? יקפיד על אחת עשרה מצוות אלו, והמה מפתח לכל התורה.

לאחריו בא מיכה הנביא וראה שגם אחת עשרה אלו - רבים הם להחשב כמפתח ותנאי לקיום כל התורה כולה - העמידן על שלוש, והנזהר בהן, מובטח שיקיים את כל התורה כולה, וכמו כן לאחריו ישעיה הנביא.

לאחריהם - בא חבקוק והעמידן על אחת - ''וצדיק באמונתו יחיה''. להתחזק באמונה, וממנה יבואו לקיום כל התורה כולה, ועל האמונה יש לתת את עיקר המסירות ויחוד העבודה.

אלא מה שיש לדקדק בזה הוא בלשון הפסוק: ''וצדיק באמונתו יחיה'', דמאחר והאחת היא ''האמונה'', מדוע קאמר ''וצדיק'' באמונתו יחיה, והלא בשביל להיות צדיק זהו כבר דורש לפחות את ענין הקדושה, וכמובא בזוה''ק שהנוטר בריתו נקרא ''צדיק'' וככתוב גבי יוסף שנקרא ''צדיק'', וכנאמר (עמוס ב', ו'): ''על מכרם בכסף צדיק'', והוא בעבור ששמר בריתו, ואם כן הרי יש כאן יותר מאחת: גם ''צדיק'' וגם ''באמונתו''.

אמנם הביאור הוא, שה''אחת'' שהכל עומד עליה היא ''האמונה'' שעליה יצטרך כל אחד לתת את כל כוחו, אלא שכדי שיתאפשר לאדם לתת את כל כוחו לשלימות האמונה, נדרש בהכרח להיות ''צדיק'', דהיינו שעומד בנסיונות הקדושה, כי מבלי זה לא תתיישב האמונה בקרבו, אלא שבא חבקוק לומר דאף מי שהוא ''צדיק'' לא תעמוד לו צדקותו, אם לא שיתן את כל כוחו באמונה שיכולה להתבזבז גם אצל צדיקים, ובפרט בעקבתא דמשיחא שנסיונות האמונה יהיו קשים ביותר, בא חבקוק להזהיר שיתן האדם את כל כוחו בהשלמת אמונתו, כי הנסיונות יהיו כל כך מסובכים שאף מי שהוא ''צדיק'' לא יעמוד בהם אם לא יתמקד על האמונה בתכלית. וכאמור דלעולם כמו כן לא תיתכן שלימות אמונה מבלי שיוקדם לה הנהגת הקדושה שהוא הצדיק, ואז באמונתו יחיה. ולפי זה חבקוק מצד אחד לא בא להקל אלא להחמיר, דאף ''הצדיק'' יתחייב לתת את עיקר עבודתו על האמונה, וכל שכן יתר העם.

ולקמן נבאר הכיצד האמונה והקדושה המה תרין רעין דלא מתפרשין, ואי אפשר לזה בלא זה. ובאמת על שתי נקודות אלו כוחות הסיטרא אחרא מתמקדים בייתר שאת: אמונה - להחלישה ולצננה באמונת כוחי ועוצם ידי, צבא, כח, כפירה, לא להזכיר שם שמים, וכן קדושה - טומאת עריות בפרהסיא, ובפיתויים וגרויים שלא היו מעולם.

למסקנא:

כמה טעות לחשוב להקל בעבודת פרט זה אחר שהוא דוקא ראש הנחש, ומה יתן אם נפצע את הנחש מזנבו או מגופו ואילו ראשו קיים. לכן להיפך - בפרט זה יש להחמיר בקיצוניות עד כמה שאפשר במסירות, ובזה סללת לך את הדרך לנוס שמה, והיתה לך נפשך לשלל.

ולגבי השאלה מדוע אין די בפרישותי מגופי עבירה, ולמה להשתלם כל כך גם בשמירת העינים.

הלא הגמרא אומרת (נדרים כ, ע''א): ''כל הצופה בנשים, סופו בא לידי עבירה''. אם כן, אם ישנה ''הבטחה'' מחז''ל שסופו בא לידי עבירה, היאך תוכל לחשוב להיות מקל בענין הראיה ולחשוב שמה בכך שרק עוון זה יהא בידי. חלילה מלסמוך על דעתנו. דעתנו חושבת, שהיצר יסתפק בפגם העינים ויסכים ''להתפשר'' בהסכם כזה - שאני אשחרר ואפקיר את עיני, והוא תמורת זאת יבטיח לי שלא יחטיאני בעריות. אין הסכם כזה עם כח הרע!

חז''ל מגלים לנו שזו טעות! מטרת היצר היא לא להתפשר, אלא לחסל את האדם לגמרי משני העולמות, ולהביאו לשאול תחתית הגדולה יותר. אין הוא מסתפק בקטנות כלל, רוצה הוא ללכת על נצחון מלא.

לשבת על שולחן עם פשרות מוכן הוא השטן, ואף אין לו מונע מלחתום על כל מיני הסכמי פשרות, אולם מבלי לעמוד בהם. לכן חייבים להזהר ולהשמר ממנו מאד, ולא לטעות ולראות את היצר כאיש פשרה, אלא כאוייב שאין לו אלא מלאכה אחת - להמית ולאבד עד הסוף, אלא שמתחיל הוא להקל אצל האדם בשמירת העינים ולהתפשר עמו בכך, אולם מטרתו כלל וכלל לא להסתפק בכך, אלא להפילו לגמרי.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א
נפשי בשאלתי חלק א - שו''ת

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן