קידוש מעשיו מכח כוונת הלב - אפיקי אליהו על התורה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר אפיקי אליהו על התורה קידוש מעשיו מכח כוונת הלב - אפיקי אליהו על התורה
תוכן עניינים

--------

א. קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם (יט.ב)

פירש רש"י – שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה וכו'.

ויש להבין, כיצד בכל מקום שישנו גדר ערווה ועבירה אתה מוצא קדושה?

ב. קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם (יט.ב)

איתא בתורת כוהנים – אם מקדשים אתם עצמכם, מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי.

ויש להבין, כיצד אפשר "לקדש את עצמכם"?

ג. קדושים תהיו (יט.ב)

איתא במדרש תנחומא (ב') - אמר הקב"ה לישראל: הואיל ונקדשתם לשמי עד שלא בראתי העולם, היו קדושים כשם שאני קדוש.

ויל"ע, כיצד אפשר להיות קדוש "כשם שאני קדוש". הרי עשויים אנו גוף גשמי אשר זקוק לעניינים גשמיים, כיצד א"כ אפשר להתקדש ולהיות רוחניים וקדושים לגמרי בבחינת "כשם שאני קדוש"?

ד. איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו (יט.ג)

איתא ביבמות (ה:) - יכול יהא כיבוד אב ואם דוחה שבת? תלמוד לומר: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו"- כולכם חייבים בכבודי.

ויש לידע, מה היתה ההו"א שיהיה אפשר לחלל שבת לשם מצות כיבוד אב ואם, מדוע צריך קרא מיוחד ללמד כי "כולכם חייבים בכבודי"?

ה. לא תשנא את אחיך בלבבך (יט.יז)

משמע, כי דווקא "אחיך" לא תשנא, אך מי שאינו בגדר "אחיך" (כגון אינו עושה מעשה עמך) מותר לשונאו.

וצ"ע, כיצד הותר לו מעשה שנאה זה - לנהוג במידה רעה זו?

ו. לא תקום ולא תטור את בני עמך (יט.יח)

איתא ביומא (כג.) - כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם.

לכאורה יש להבין, דהרי איכא לאו ד"לא תקום ולא תטור", וכיצד מותר לתלמיד חכם לנקום ולנטור?

ז. אל תפנו אל האבות ואל הידעונים (יט.לא)

יש לבאר כוונת הפסוק!

ח. והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור (כ.כה)

יש לדקדק, מדוע בבהמה הזכיר קרא "הטהורה" ואח"כ "הטמאה". ואילו בעוף שינה בהקדימו "הטמא" "לטהור"?

ט. עוד יש לדקדק, מדוע היה צריך לפרט גם גבי בהמה וגם גבי עוף עניין הטומאה והטהרה ולהפך בסדרם. מדוע לא נקט שניהם יחד, והול"ל: "והבדלתם בין הבהמה והעוף הטהורים לטמאם"?

פרשת אחרי מות

י. בזאת יבוא אהרן אל הקודש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה. כתונת בד קודש ילבש וכו' (טז.ג-ד)

יש לבאר כוונת הפסוק!

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}

יבואר ע"פ יסודו של הגרש"ז זצ"ל מקלם בספר חכמה ומוסר (ח"א ע"ח) בעניין קידוש המעשים. וז"ל - עלינו לעיין בפרשת המשכן וכליו, עיקר המשכן היה ארון הקודש והתורה אשר היתה נתונה בו. מסיבה זו נכתב תחילה על עשיית הארון, ולכן גם קדמה עשייתו לכל.

בין כלי המשכן הנוספים אנו מוצאים את השלחן שעליו הונח לחם הפנים ואת המזבח שעליו היו צולים בשר ושורפים אותו. כמו"כ היו שם קטורת לריח טוב ומלח למלוח את הקרבנות, כל הדברים האלה כמו המשכן עצמו היו כטפלים מול העיקר - הארון אשר עמד בבית קדש הקדשים, ובתוכו התורה.

והנה כאשר נתבונן באדם נמצא שגם בו יש את כל הדברים הנ"ל, וכאשר התורה מונחת בו, נתקדשו כל ענייניו וכולו קודש לה', כי כל המנסך יין ע"ג גרונו של ת"ח וכו' וענין זה כללו חכמים במילים קצרות -"כל מעשיך יהיו לשם שמים" (אבות פ"ב) ובאיזה אבר נעשית הכוונה לשם שמים אם לא במח, שהוא ארון הקודש של האדם. וכאשר כל ענייניו הם אכן לשם התורה, כולו קדוש. עכ"ל.

א"כ מבואר - כי בכל מעשי האדם הגשמיים, אם מתכוון האדם לעשותם לשם שמים, מיד כל מעשהו נהפך למעשה קדוש, על אף שעושה מעשה חולין כביכול.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיות א', ב' וג' מתורצות – מצווה אותנו התורה, כי "קדושים תהיו"- תקדשו מעשיכם, וע"י כך כל מעשיכם יהיו קדושים. למען היותכם כביכול, רוחניים לגמרי בבחינת "כי קדוש אני", כי הרי אף מעשיכם הגשמיים מתקדשים.

לזה דקדק הרש"י באומרו: "שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה"- כי בכל מקום שיש ערווה ועבירה - יכול הוא לקדש המעשים הטמאים, אם עושאם לשם שמים. ובכל מקום שיש טומאה, יש קדושה ובלבד שיתכוון לקדש המעשה הגשמי.

לזה התכוון התורת כוהנים באומרו: "אם מקדשים אתם עצמכם"- כי ע"י שכל ענייניו הם לשם התורה - כולו קדוש.

לזה התכוון אף התנחומא באומרו: "היו קדושים כשם שאני קדוש"- כי על אף שעושים אנו מעשים גשמיים, בכוחנו להיות קדושים ורוחניים לגמרי. ע"י קידוש המעשים לשם שמים, שאז כולו נעשה קדוש.

לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – סברה הגמרא: כי היות ואם מתכוון האדם במעשהו לשם שמים, ממילא מתקדש כל מעשהו החולין. לכן סברה הגמ', כי אם מחלל שבת לצורך כיבוד הוריו. נחשב לו כל מעשהו למעשה מצווה קדוש, ואין כאן כלל חילול.

קמ"ל, כי "כולכם חייבים בכבודי"- ולכן אין לחלל שבת לצורך מצות כיבוד הורים, על אף שמתכוון לשם שמים - לשם כיבוד הוריו.

לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – מותר לשנוא הרשעים שאינם בגדר "אחיך", היות ומתכוון לשנוא לשם שמים, ממילא כל מעשהו נהפך למעשה קדוש. ולכן מותר לשנוא את מי שאינו עושה מעשה עמך, ואינו בבחינת "אחיך".

לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – מותר לת"ח לנקום ולנטור, היות וכל כוונתו בנקימה ובנטירה לשם שמים. וממילא כל מעשהו במעשה הנקימה והנטירה נהפך למעשה קדוש, לכן מותר לת"ח לנקום ולנטור, ואף כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח.

לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – רצה הפסוק לרמז לנו, כי יכולים אתם לזכות שכל מעשיכם יהיו קדושים, זאת כאשר תתכוונו בכל מעשיכם לעשותם לשם שמים, ולהיזהר ש"אל תפנו אל האובות"- בהיזהרכם שלא לעשות מעשיכם לשם "אובות"- רצונות ("אבה" מלשון רצה) אישיים - גשמיים, אלא לשם שמים. אז תזכו שכל מעשיכם יהיו קדושים, "וקדושים תהיו" וכו'.

לפ"ז גם הקושיות ח' וט' מתורצות – רצה הפסוק ללמדנו, כי אפשר שאותו מעשה שיהיה בבחינת "טמאה"- בבהמה, יהיה "טהור"- בעוף. והדבר תלוי אם יתכוון עושה המעשה לעשות את מעשהו לשם שמים, אז ממילא כל מעשהו הגשמי "הטמא". יהפך ממילא להיות "טהור".

כעת מובן, מדוע שינה הפסוק מהסדר הראוי, ואף הוסיף וכפל תיבות יתירות. למען לימודנו יסוד חשוב זה של קידוש המעשים.

פרשת אחרי מות

ולפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – רצה הפסוק לרמז לנו, כי "בזאת יבוא אהרון"- יכול אדם לזכות להיות קדוש כאהרון, "ולבוא אל הקודש"- "בפר בן בקר"- כאשר הבשר והתענוגות אשר אוכל יהיו בבחינת "לחטאת"- לשם ה', כאשר "האיל" יהיה "לעולה"- לשם שמים, ואף מלבושו המפואר יהיה בבחינת "כתונת בד קודש"- לשם שמים.

ע"י כך יקדש מעשיו בבחינת "בזאת יבוא אהרון אל הקודש", ואף מעשיו הגשמיים יהיו כמעשים קדושים, ובלבד שיתכוון לעשותם לשם ה'.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט''א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א - שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן