קונטרס מאירת עינים נ״ט

תוכן עניינים

א׳ כמו שכתכ מהר"י צמח על האר"י ז"ל כי התגלות נשמתו היה מוכרח מאוד בדור ההוא כדי שתתגלה ותתפרסם חכמת האמת על ידו, בדורות השפלים, שיהיה לנו מגן ומחסה לעבודת אבינו שבשמים, כן ממש היה מן השמים שנשמה גדולה מעולם היותר עליון, הוא נשמת רבינו אור עינינו הבעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו תתגלה בדור זה בדור עקבתא דמשיחא כדי להאיר לארץ ולדרים עליה באור תורתו וקדושתו. ואמנם כי בדורות שלפנינו היו גם כן רבים וכן שלמים אשר עבדו את ה' בכל לבבם ובכל נפשם ועסקו בתורת ה' יומם ולילה, אכן על פי רוב היה זה באחד משני דרכים, או באיש אשר הצליח אותו הש"י בפרנסתו שהתפרנס בנחת שעל ידי זה היה ביכלתו לקבוע עתים לתורה ועבודה, או להיפוך באיש אשר השליך אחר גיוו כל טרדות העולם הזה וקיבל באהבה עניות ודלות והשליך הבל ועסק בתורה, אכן שאר אנשים מדלת העם אשר לא מצאו פרנסתם כי אם על ידי יגיעה וטרדה רבה בבית ובשדה בשווקים וברחובות, והיו טרודים כל היום על המחיה ועל הכלכלה, המה לא יכלו לטעום אור ה' בתורה ועבודה כלום כי נתרחקו מזה לגמרי. ב׳ וכן לעומת זה אפילו אלו האנשים אשר לא היה נמנע מהם מלקבוע עתים לתורה, גם כן לא רבים יחכמו למצוא בתורתם מגן ומחסה בפני האורב הגרול אשר יארוב במסתר לב האדם מיום לדתו, כי אירע לפעמים שנתבטלה מעט התורה והעבודה שלו בששים בין התאוות הרעות והמדות המגונות, לשון הרע ושקר וקנאה ושנאה וחנופה וכעס ואכזריות ודומיהן, ובפרט בגאוה שהיא עיקר שורש הרע להבאיש ולהסריח כל מדה נכונה וכל המעשים טובים. ג׳ ולזאת עלינו לשמוח ברחמי השי"ת שריחם עלינו ושלח לפנינו בדורות השפלים האלו שהכל לחוצים ודחוקים בפרנסתם מאוד והטרדה מרובה, אין הפרוטה מצוייה והיוקר יאמיר, ושוקדי התורה יתמעטו מיום ליום בעו"ה, אין דורש ואין מבקש, ושלח לנו הש"י למחיה מלאך מן השמים עיר וקדיש מרנא ורבנא אור ישראל וקדושו הבעל שם טוב ז"ל והוא האיר עיני כל ישראל שיוכל להיות לפניהם לזכרון תמיד שגם בעת הטרדות העצומות, בל ישכחו ח"ו בהשי"ת ובתורתו, על ידי זה שישמור את עצמו תמיד להפריד את הרע מן הטוב בכל פעולותיו ובכל מעשיו ובכל דרכיו ובכל דיבוריו. ד׳ וזהו עיקר שורש החסידות, שיזכור האדם תמיד עבודתו זאת המוטלת עליו בכל עניניו, בין בעת לימודו בתורה, ובין בעסקו בעבודה ובתפלה, ובין בשעת עשייתו פעולותיו הגשמיים, ובין בשעה שהוא טרוד מאוד בעוצם טרדותיו, ובין בשעה שעוסק בשיחות חולין, תמיד יש לפניו חלק רע וחלק טוב, והוא צריך לברר תמיד איזהו חלק הרע שבפעולה זו כדי להפרידו ולהרחיקו, ואיזהו חלק הטוב שבפעולה זו לברור אותו ולהתחזק בו. ה׳ ושקר העלילו המתנגדים על דרכי החסידות, באמרם, כי דרך החסידות הוא למעט בלימוד התורה, לפי שהעקר אצל החסידים הוא היראה, אלה וכאלה העלילו בשקר, כי האמת הוא שאין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד (ברכות ד"ח ע"א) אבל שורש החסידות הוא שיזכור האדם היטב שגם בעת התורה והתפלה ובעת עסקו בפעולת המצוה והמעשים הטובים יש גם בתוך זאת הפעולה עצמה חלק רע מחלקו של יצר הרע וצריכים להתאמץ מאוד להרחקו. ו׳ ובאמת גם דבר זה כתוב הדר הוא דין מפורש בשלחן ערוך (או"ח סי' רל"א) שיהיו כל פעולות האדם לשם שמים, רק שזהו בדרך כלל, אבל שורש החסידות הוא להבין זה ררך פרט על כל מחשבה ורצון וכוונה שאפשר להסתעף גם בעסק התורה והמצוה, ולהראות בעליל שורש הכוונה ההוא מה טובה, שלא כמו שחושבים הפתאים כי עיקר העבודה הוא בקום ועשה בלבד, והחלק של סור מרע הוא יוצא בו במה שיודע בעצמו שלא עבר מעולם על העבירות החמורות שבתורה, וכאשר יודע הוא בעצמו שמעולם לא בא אל אשת איש ולא הרג שום אדם ולא גנב ולא גזל וכדומה אז כבר הוא שמח בחלקו שקיים מאמר הכתוב סור מרע, וכן הוא בחלק ועשה טוב, שכל מה שיודע בעצמו שהוא עושה מצות עשה כגון שלובש טלית ותפלין, ומתפלל בסידור, ונוטל ידיו לסעודתו ומברך ברכת המזון ונותן פרוטה לעני, הכל עומד לפניו בהיר בשחקים, ויודע הוא היטב שכבר הוא מקיים כל מצוות הש"י וקושר כתרים לקונו, ומכל שכן אם הוא למדן ולומד תורה הרבה, בודאי הוא מרגיש בעצמו כמה הוא גדול יותר משאר אנשים בני גילו שאינם לומדים כלל, או שעל כל פנים הם ממעטים ולומדים פחות ממנו, וממילא יודע הוא בעצמו שהכל חייבים לכבדו, וכל מי שיפגום ח"ו בכבודו, הוא נחשב בעיניו כפוגע ח"ו בכבוד התורה עצמה, והוא מתמלא כעס וחימה וקצף גדול, לנקום ולנטור כנחש, ואחר כך כאשר כעסו נשקט על פי דרך הטבע, אז הוא חושב עצמו כמעביר על מדותיו ומחשיב עצמו בלבו כי הוא עניו כהלל וממילא מגיע לו כבוד יותר גם בשביל זאת המעלה של העניוות היתרה שמרגיש בעצמו. ז׳ אבל אם היה מסתכל על עצמו במדת האמת, היה מרגיש בעצמו שאין בו ממדת ענוה, לא מיניה ולא מקצתו, רק הכל הוא מפיתוי היצר, הטמון בקרבו מיום הוולדו, שמסמא את עיניו שלא יראה את האמת, ויחשוב עצמו עניו, שעל ידי זה יגבה עליו לבו, והראיה לזה כי אם היה עניו באמת, בתחלה מה קסבר שהבעיר בקרבו כל כך אש הכעס, ומה איכפת לו דבר שפל כזה, אדרבה ראוי לו להתבונן אולי נכון לו לשמוע דברי המקנטר הזה, ולהתיישב אולי אפשר לי ללמוד דבר מה מאיש זה ומדבריו הללו שהוא מתרים כנגדי ואולי הוא מן השמים וכו'. ח׳ עתה נודה להשי"ת על רוב רחמיו וחסריו אשר שלח לנו מלאך גואל ומושיע להאיר עינינו בדרכי החסידות, אשר על ידי זה הדרך יוכל כל איש ישראל לחזק את נפשו ליראת ה' גם בתוך צער ודוחק ועוני ח"ו, והמעט מן הטוב אשר ישיג על ידי עסקו בתורה ובמצוות, יהיה לו לאור גדול, למען לא יתור אחרי עיניו ואחרי לבבו גם בעת טרדותיו העצומים, בשעת משא ומתן, כגון שנשמר מלדבר שקר, משום שכך נאמר בתורתינו הקדושה לא תכחשו ולא תשקרו, וכן כשמודד במדה ונותן היו צדק ואיפת צדק משום שזהו רצון הבורא ית"ש בתורתו, וכן נזהר מלשון הרע ושאר גנות הלשון בשביל שלא לקלקל את פיו, ונזהר מהסתכלות בנשים ובגדי צבעונין כדי לשמור את עיניו שלא יקלקלם, והכל מפני שכן הוא רצון הבורא ית"ש, נמצא שהוא עובד את הש"י תמיד, והרי זה ממש כאילו הוא לומד תורה ממש בו בשעה שהוא עוסק במשא ומתן, והולך בשוק, ומכל שכן אם הוא בא בסוד ה' ויודע לייחד יחודים, הרי הוא יכול לייחד יחודים גם בדברי חולין שלו כמו שהורה לנו הבעל שם טוב הקדוש, והרי זה ממש עוסק בסתרי תורה ובכתבי האר"י ז"ל בשעת משאו ומתנו, והילוכו בשוק ודיבורו עם הבריות, וממילא הוא עובד את הש"י תמיד ותדיר ואינו מזיז ממחשבתו קדושת הש"י, וזהו ענין ההתקשרות וזהו שורש החסידות.(קיצור מדברי סה"ד חדש).

לעילוי נשמת הבעל שם טוב: רבי אליעזר בן הרבנית שרה ורבי אליעזר

כל הזכויות שמורות לספריה הלאומית: ספר בעל שם טוב, לודז, תרצח
סוג רישיון: Public domain

דילוג לתוכן