קונטרס מאירת עינים ל״ז

א׳ ופעם אחת נסע מרן הקדוש אור ישראל הבעל שם טוב עם תלמיד אחר במקום שמם שאין שם מים, ובכמה פרסאות לא נמצא שם מים והתלמיד צמא למים עד סכנת מות, ואמר לרבינו הקדוש הנה צמאתי למאוד, ורבינו הבעש"ט לא השיב לו כלום, ואחר כך כשראה התלמיד צרתו שבא לסכנת מות חזר ואמר עוד הפעם, רבינו הנה צמא אני מאוד ובסכנה, אמר לו הבעל שם טוב ההנך מאמין שברגע שברא הקב"ה את העולם ראה כל זה הצרה שיש לך והכין לך מים לשתות, ולא השיב תיכף עד שנתיישב בדעתו ואמר אני מאמין באמת, והשיב לו הבעל שם טוב המתן עוד מעט, ונסעו משם דרך מועט וראו ערל אחר נושא שני כדים מים גדולים על כתפו, וכשבא אצלם נתנו לו איזה פרוטה ונתן לו לשתות, ושאל מרן לגוי מה זה שאתה נושא כאן מים במדבר שמם, והשיב, השר שלי נשתגע ושלח אותי אחר מים אל מעיין אחר רחוק, ואני נושא זה המים שלשה פרסאות ואיני יודע למה, ואמר מרן, ראה השגחתו ית"ש שברא בשבילך שר שישתגע להמציא לך מים, וכל זה צפה בהשגחתו ית"ש ברגע בריאת העולם.(נתיב מצותיך נתיב היחוד שביל ג' אות א').

לעילוי נשמת הבעל שם טוב: רבי אליעזר בן הרבנית שרה ורבי אליעזר

כל הזכויות שמורות לספריה הלאומית: ספר בעל שם טוב, לודז, תרצח
סוג רישיון: Public domain

דילוג לתוכן