קביעת ראשי חודשים

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד.
--------

על פסגתו של הר גבוה בהרי השומרון, בגבול עמק הירדן, עמדה קבוצת יהודים, כשהם נושאים את עיניהם בדריכות לעבר הר הזיתים הנשקף במרחק ממולם. הם השקיפו היטב שוב ושוב: האם יקבלו הלילה את האיתותים המוסכמים? או אולי לא? חשוב להם מאוד לדעת זאת! הרי כל תושבי האזור מחכים מהם לתשובה! אסור להם בשום פנים ואופן לפספס את האיתותים!

העיניים צופיות בדריכות. והנה - כן, ישנם איתותים! לפידי אש מרצדים מן ההר שמולם, והשלהבות מונפות ימינה ושמאלה מעלה ומטה - בדיוק כפי שהוסכם. ובכן, יש למהר להעביר את המסר החשוב - הלאה, לעבר "הר כוכבא" הנשקף אליהם מן העבר השני. הרי גם שם מצפים צופים יהודים בדריכות לקבלת האיתותים! חיש ממהרים הם להדליק את לפידי האש הגדולים שהכינו מבעוד מועד, ולאותת בהם - ימינה ושמאלה מעלה ומטה. כאשר לאחר שעה קלה הבחינו שגם בהר כוכבא הוצתו לפידים ונראו האיתותים, הבינו שהמסר הועבר כראוי, ויכולים הם לשוב לעבר בתיהם, לבשר ולהפיץ את החדשות החשובות בכל רחבי האזור.

אכן, חיש קל הופצה הידיעה החשובה בכל אזור השומרון, ולאחר מכן באזור "הר כוכבא" השוכן בירכתי הגליל - התחתון המזרחי, ומשם הלאה והלאה לכל רחבי הארץ והתפוצות.

אבל רק כעבור מספר ימים התבררה הטעות הגדולה!

- היו אלו איתותי שוא!

האיתותים שיצאו מהר הזיתים, היו איתותי הטעיה! הם הונפו בידיים זדוניות, מתוך מטרה מכוונת להטעות את כל תושבי הארץ, ולהעביר מסרים שגויים!

המבוכה היתה רבה. איזו זדוניות מרושעת! מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו ליבו להטעות כך את כל תושבי הארץ, כשמדובר במידע כה חשוב ומשמעותי?! ומה יהיה מעכשיו והלאה? כיצד יעבירו את המידע החשוב, כאשר יזדקקו לו פעם נוספת? הרי לא יוכלו מעתה לסמוך שוב על איתותי האש, שמא שוב תתערבנה כאן ידיים זדוניות. אם כן יש למצוא דרך חילופית להעברת המידע...

* * *

מהו המידע החשוב? מדוע ציפו לו כל תושבי הארץ בדריכות? מי היה אחראי להעביר אותו? ולמי היה עניין לחבל בו? על כך נענה בעמודים הבאים...

יום ראש חודש בחיי עם ישראל

ההתרחשות המתוארת לעיל, נסובה סביב נושא חשוב ומרכזי בחיי עם ישראל: קביעת ראשי חודשים וקידושם.

"ראש חודש" הינו יום חשוב, מרכזי ומשמעותי בחיי עם ישראל. הוא איננו רק יום הבא לציין תחילתו של חודש עברי חדש [כמו, להבדיל, ה"ראשון לחודש" של אומות העולם], אלא יש לו קדושה ומשמעות מיוחדת.

כיום, איננו חשים ומרגישים את גודל המשמעות כל כך. אנו יודעים מראש מתי יחול ראש חודש, ובאותו יום מוסיפים בתפילה "יעלה ויבוא" ומתפללים גם תפילת מוסף. אולם בעבר, לוח השנה היהודי לא היה יכול להיערך מראש, אלא בכל חודש מחדש ציפו כולם להכרעת בית הדין הגדול שבירושלים, מתי "יתקדש החודש", כלומר באיזה יום יחול ראש חודש, ולפי זה יוכלו לדעת אף מתי יחולו החגים הקרובים. ידיעה זו היתה נחוצה והכרחית ביותר, וכל אחד מישראל היה מוכרח להתעדכן בה, כדי לדעת מתי למשל יחול חג הפסח, ועליו להיזהר מלאכול חמץ, ולחגוג את ליל הסדר. מתי יחול יום כיפור ועליו להתענות ולצום, מתי יחול חג הסוכות וכו'. ללא ידיעת יום קידוש החודש, לא יתכנו חיים יהודיים מתוקנים.

אותו יום שהתקדש בו החודש על ידי בית הדין, היה יום מיוחד לעם ישראל. בבית המקדש היו מקריבים קורבן מוסף, והלויים שוררו שירה מיוחדת. בתקופות מסוימות אף נהגו לערוך ביום זה יום שבתון כללי, והוא הוקדש לאיסוף העם וקיבוצו סביב חכמי התורה, והתחזקות בעבודת ה'.

אך עלינו להבין, מדוע היה צורך שבית הדין יכריעו בכל חודש מחדש מתי יחול ראש חודש? מדוע לא קבעו את לוחות השנה מראש, כמו היום? מתי ומדוע השתנה המצב? להבין כל זאת ועוד - נתחיל מההתחלה.

לוח השנה

כל לוח שנה - בנוי על פרקי זמן של: ימים, חודשים ושנים. פרקי הזמן הללו מתבססים על מהלכם של השמש והירח, כפי שאנו רואים אותם מכדור הארץ, כמו שנאמר בבריאת העולם (בראשית א יד): "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי מְאוֹרוֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאוֹתוֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים".

מהו יום? יממה - פרק זמן של לילה ויום, מאז שהשמש נראית לעינינו כשהיא שוקעת, ולאחר מכן זורחת, ועד שהיא שוב שוקעת.

מהו חודש? חודש מכונה גם "יֶרַח", כי הוא מציין את סיבובו של הירח סביב כדור הארץ, מאז שהוא "נולד", כלומר מאז שהירח נגלה לעינינו כשהוא קטן וצר מאוד, ולאחר מכן הולך וגדל ומגיע לשיאו באמצע החודש, ועד שהוא מגיע חזרה לקוטנו. תהליך זה אורך כעשרים ותשעה ימים וחצי [ועוד 44 דקות, שלוש שניות ושליש השניה. כפי שיבואר להלן בביאור המהות לברכת הלבנה].

ומהי שנה? שנה מלשון "לִשְׁנוֹת", דבר החוזר על עצמו שוב ושוב. שנה היא המחזוריות הקבועה של השמש ביחס לכדור הארץ, כך שנוצרות על פני כדור הארץ ארבע עונות: אביב, קיץ, סתיו וחורף. אם השנה התחילה בתחילת האביב, הרי שהיא תסתיים בתחילת האביב הבא, כאשר שוב תהיה השמש באותה נקודה ובאותו מצב ביחס לכדור הארץ. השנה נשנית וחוזרת כל תקופה של 365 יום [ועוד שש שעות].

אנו יודעים, וכך מקובל בעולם - שכל שנים עשר חודשים - זוהי שנה. כך בנויים כל לוחות השנה. אבל כשנתבונן היטב, נראה שאין זה מדויק! אם נעשה חשבון, ניווכח לראות ששנים עשר חודשים אינם מסתכמים לשנה אחת שלימה, אלא מעט פחות. הנה: שנים עשר חודשים [12X29.5] הינם כ-354 ימים [ועוד 8 שעות, 48 דקות ו-40 שניות], ואילו שנה אחת היא כאמור כ-365 ימים! [ואם כן ישנו הפרש של 10 ימים, 21 שעות, 11 דקות ו-20 שניות].

ובמילים אחרות: כאשר נתחיל לספור מיום מסוים שנים עשר חודשים [שנים עשר סיבובים של הירח] - הרי שבתום שנים עשר החודשים עדיין לא תושלם שנה, כלומר השמש עדיין לא תגיע לאותה נקודה שבה עמדה קודם. אם התחלנו לספור בתחילת האביב, הרי שבסיום שנים עשר החודשים עדיין לא יגיע האביב. אלא רק כעבור כאחד עשר יום נוספים. אם כן אין זה מדויק כלל לומר, שכל שנים עשר חודשים הם שנה.

אז כיצד בכל זאת קבעו בלוחות השנה, שכל שנים עשר חודשים הם שנה?

כאן אנו מגיעים להבדל המהותי בין לוח השנה היהודי לבין - להבדיל - לוח השנה הנוצרי ולוח השנה המוסלמי.

לוח השנה הנוצרי [הלועזי המקובל] - בחר להתעלם מחודשי הירח, ולספור רק למנין השמש. כלומר לפי ספירה זו, שנה - היא אכן שנה אמיתית, פרק זמן שבו סובבת השמש סביב כדור הארץ. זוהי שנה של ארבע עונות שלימות - מתחילה תמיד בחורף [ינואר] ומסתיימת בחורף. אבל, לעומת זאת - החודשים לפי ספירה זו - אינם חודשים אמיתיים. כלומר אין להם כל קשר לסיבובו של הירח. פשוט לקחו את השנה, חילקו אותה לשנים עשר חלקים, וקראו לכל חלק כזה: "חודש". חודש ינואר, חודש פברואר, חודש מרץ וכו'. אבל למעשה אין זה "חודש" אמיתי, כי איננו מבטא את מהלכו של הירח. החודש יכול להתחיל פעם אחת כאשר הירח "נולד", ובפעם אחרת כאשר הירח בצורת בננה, ופעם כשהוא בשיא גודלו וכו'. אין לחודשים הלועזיים את המשמעות האמיתית של המושג "חודש", המבטא את מהלכו והתחדשותו של הירח.

לעומתו, לוח השנה המוסלמי - בחר להתעלם משנת השמש, ולהתייחס רק לחודשי הירח. כלומר: לפי ספירה זו, חודש הוא אכן חודש אמיתי, פרק הזמן שבו מקיף הירח את כדור הארץ. החודש תמיד מתחיל ומסתיים באותו מצב שבו הירח נמצא. אבל השנה - איננה שנה אמיתית, אין לה קשר למהלך השמש, אלא פשוט החליטו שכל שנים עשר חודשים נקראים "שנה". אף על פי שבאמת השמש עדיין לא השלימה מחזור שלם. כך יוצא, שכל שנה חדשה שלהם, מקדימה בכ-11 יום לפני קודמתה, למשל: אם שנה מסוימת מתחילה בחורף ב-30 לינואר [למניין הספירה הלועזית], השנה שלאחריה תתחיל ב-19 לינואר, ולאחריה ב-8 לינואר, ולאחר מכן כבר תחול בדצמבר, וכך תמשיך ותקדים הלאה והלאה, עד שתוך כמה שנים - תחילת השנה שלהם תחול בקיץ. כך גם חג מסוים שלהם יכול לחול פעם בחורף, פעם בסתיו, פעם בקיץ, ופעם באביב. שכאמור אין ה"שנה" שלהם שנה אמיתית המבטאת את מחזוריות השמש ביחס לכדור הארץ.
אבל - להבדיל בין קודש לחול ובין ישראל לעמים - אצל עם ישראל, לוח השנה חייב להיות צמוד גם לחודשי הירח וגם לשנת החמה. שכך ציווה הקב"ה בתורה:

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב ב) - יש למנות את החודשים החל מחודש ניסן, ובכל פעם שהירח מתחדש, לקדש ולמנות חודש נוסף [כפי שנרחיב בהמשך].

ומאידך, ישנו ציווי נוסף: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים טז א) - יש להקפיד שחג הפסח תמיד יחול באביב. כלומר: השנה צריכה להיות מותאמת למהלך השמש.

לכן יש הכרח וחובה לסדר את לוח השנה היהודי - לפי חודשים אמיתיים ולפי שנים אמיתיות. אולם, כיצד ייעשה הדבר?

"כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים!" (דברים ד ו)

כאן אנו מגיעים - לחכמה נפלאה מאוד, שאותה מסר הקב"ה למשה בהר סיני, והועברה לחכמי ישראל מדור לדור - היא חכמת חישוב תקופות ומזלות.

היום אנו קוראים לחכמה זו - "אסטרונומיה", זהו חֶקֶר צבא השמים. במשך כל ההיסטוריה, רבים רבים מחכמי אומות העולם ניסו לחקור ולדרוש במדע זה, לדעת יותר על העולמות הרחוקים שסובבים את כדור הארץ, להבין את מהלכם, לאמוד מרחקים וכמויות, ולצפות תופעות.

בכלים הפרימיטיביים של פעם, זה היה קשה מאוד. המדע התבסס בעיקר על השערות ששיערו, על פי צפייה ממושכת ומעקב של דורות. כיום המדע הזה התקדם מאוד, והגיע לתגליות מרעישות ומרחיקות לכת, בעקבות מכשירים משוכללים שפותחו, לוויינים, מצלמות חלל, טלסקופים וכדומה.

ואולם - מדהים להיווכח, שהמידע החדשני הזה - היה ידוע לחכמי ישראל, לפני אלפי שנים!

אנו מוצאים לכך כמה וכמה דוגמאות בתלמוד ובספרות חז"ל [כפי שנביא בהמשך]. ואמנם כיום, באורך הגלויות, ובעקבות המשברים שפקדו את עם ישראל במשך הדורות, רובה של חכמה זו אבדה מאתנו, ונותר בידינו רק זעיר פה זעיר שם. אבל גם מ"פירורי המידע" הללו, אנו יכולים להבין שהיו לחז"ל מושגים וידיעות מרחיקות לכת בהבנת מהלכי צבא השמים - למרות שלא היו להם אז את הכלים להגיע לכך. שכאמור - זהו מידע אלוקי שהועבר אליהם מדור לדור עד משה רבנו שקיבלו מפי בורא עולם.

על פי מידע זה - ידעו חז"ל לסדר את לוח השנה היהודי, כך שיתאים גם לחודשי הירח וגם לשנת החמה.

בעקרון, אכן מונים חודשים לפי הלבנה [הירח], אך כדי להשיג את הפער ולהיצמד גם לשנת החמה - מידי כשנתיים שלוש, מוסיפים חודש נוסף, ושנה זו שבה יש 13 חודשים [אדר א' ואדר ב'] נקראת "שנה מעוברת".
אולם, כל זה מצריך דיוק מוחלט ביותר, שכן אי דיוקים קטנים יכולים להצטבר במשך הדורות להפרש ניכר מאוד, ושוב לא יהיו החודשים והשנים מתאימים למהלכי הירח והשמש. החישוב המדויק כיצד ומתי "לעבר" את השנים, עבר אף הוא מדור לדור, ומכונה בשם: "סוד העיבור".

אילו טעו חס ושלום אפילו טעות קטנה ביותר, במשך הדורות היה לוח השנה היהודי משתבש חלילה, והכל היו יכולים לעמוד על הטעות הגדולה.

וזה מה שקרה - להבדיל - לספירה הנוצרית: הם חישבו מראש את לוח השנה שלהם על פי שנות החמה, אולם היה להם אי דיוק, שהלך והצטבר, עד שנוצר מצב שהיו להם כעשרה ימים "מיותרים". בשנת 1582 למניינם [לפני כ-430 שנה], קם האפיפיור גריגורי השמיני, והחליט לתקן את הלוח. הוא מצא שלפי הלוח הקיים, בכל 400 שנה ישנם 3 ימים מיותרים, וזוהי הסיבה לפער שנוצר. לכן ציוה לקצר את חודש אוקטובר של אותה שנה בעשרה ימים, דהיינו שיום ה-5 באוקטובר, יעשו לו שינוי השם, ויקרא שמו בישמעאל 15 באוקטובר. על ידי זה תיקן פחות או יותר את העיוותים שהצטברו בלוח מהשנים הקודמות. הוא אף ערך שינוי בסידור הלוח, כדי שחוסר הדיוק לא ימשיך ויצטבר הלאה בשנים הבאות. הלוח החדש שתיקן מכונה מאז ועד עתה: "הלוח הגרגוריאני".

תיקונו היה כך: חודש פברואר הוא בדרך כלל של 28 יום, ופעם בארבע שנים הוא של 29 יום. עכשיו הוסיף לכך תיקון: מתוך כל 400 שנה - 3 פעמים שבהם אמור חודש פברואר להיות של 29 יום, הוא יהיה של 28 יום. שינוי זה יתרחש בכל 100 שנה עגולות, למעט שנת ה - 400. למשל: בשנים 1,700, 1,800 ו- 1,900 - יהיה חודש פברואר של 28 יום, ובשנת 2,000 הוא יהיה כרגיל של 29 יום. לאחר מכן בשנים 2,100, 2,200 ו- 2,300 הוא יהיה שוב של 28 יום, ובשנת 2,400 של 29 יום. [ואולם זה רק לחשבון ולא למעשה, כי במהרה בימינו תגיע עת גאולתנו "ונשגב ה' לבדו", וכמובן לא יהיה המשך לספירה הנוצרית]. (הכוזרי השני מטה דן ויכוח רביעי אות קפ. קובץ בית אהרון וישראל).

לעומת זאת הספירה היהודית, על פי חכמי ישראל, תמיד הצטיינה בדייקנותה ובמהימנותה. אף אומות העולם ידעו להעריך את חכמת חכמי ישראל וידיעותיהם הרחבות והמדויקות בעניינים אלו. כמו שאמרה התורה (דברים ד ו): "כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים", בתחום זה - שמעניין ומעסיק מאוד גם את חכמי אומות העולם, תהיה ניכרת חכמתכם בעיניהם באופן מיוחד. וכמו שראינו במגילת אסתר, שחכמי היהודים כונו בשם "החכמים יודעי העיתים" - אחשוורוש וחכמי האומות העריכו את חכמי ישראל בעיקר בשל חכמתם בחישוב הזמנים וקביעתם.

r ממתי ידוע אורך חידוש הירח?

היתכן שתורה, אשר נכתבה לפני אלפי שנים, תדע נתונים אסטרונומים מדויקים, אשר מינהל החלל האמריקאי, ולאחריו - הגרמני, הגיעו אליו כיום באמצעות כלים אלקטרוניים משוכללים?!

למרבה הפלא, התשובה חיובית בהחלט!

ובכן, כידוע בתחילת כל חודש, נראה הירח כצורת חרמש [מגל] ההולך "וגדל" עד אשר נראה במלואו באמצע החודש. ומאז הולך הירח "ומצטמק" עד אשר נעלם, ושוב "נולד". יום המולד הוא יום ראש החודש העברי. פרק הזמן החולף ממולד למולד קרוי: אורך חידוש הירח.

והנה, בתלמוד (מסכת ראש השנה כה ע"א) מסופר:

"פעם אחת נתקשרו השמים בעננים, ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחודש. כסבורים העם לומר ראש חודש הוא וכו'. אמר להם רבן גמליאל, "כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חידושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה, ושני שלישי שעה, ושבעים ושלשה חלקים".

ובכן, רבן גמליאל מעיד שקיבל בתורה שבעל פה מדורות קודמים שבשושלת נשיאי ישראל [אשר קיבלו מאבותיהם, והם מאבותיהם עד מתן תורה בהר סיני], כי אורך חידושה של הלבנה הוא: עשרים ותשעה יום ומחצה, ושני שלישי שעה, ושבעים ושלשה חלקים, בדיוק.

לא נותר לנו אלא להמתין בסבלנות לעוד צעד של המדע במרדפו אחר קידמת התורה, עד אשר יוכל לדייק בעוד חלקיק שניה, ויגיע אל האמת המוחלטת של אורך חידוש הירח... ("תורה ומדע" להרב זמיר כהן שליט"א)

זוהי דוגמא אחת מתוך רבות, המעידות על המידע הבלתי נתפס שהיה מצוי בידי חכמי ישראל בתחום האסטרונומיה. דוגמאות נוספות: * האם קיים "נרתיק" לשמש? * צביר הכוכבים "כימה" - כמה כוכבים יש בו? * מהו מספר הכוכבים והגלקסיות בקוסמוס כולו? * מאגרי המים בחלל. * כח הכבידה וצורתו הכדורית של העולם. ניתן לראות דוגמאות אלו ועוד, בהרחבה, בספר "המהפך" להרב זמיר כהן שליט"א. כמו כן הרחבנו להלן אודות מספר הכוכבים והגלקסיות בקוסמוס [תחת הכותרת "כי אראה שמיך..."].

על כך אומר הפסוק: "כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ: רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה!" (דברים ד ו) - אמרו חז"ל: איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים [שגם העמים מכירים בה]? הוי אומר: זה חישוב תקופות ומזלות [מערכות כוכבים]. וכל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב, עליו הכתוב אומר (ישעיה ה יב): "וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ!" (מסכת שבת עה ע"א)r

מצות "קידוש החודש"

נחזור כעת למצות "קידוש החודש". הבנו עד כה, כי החשבון לקביעת לוח השנה היהודי נמסר לחכמי ישראל מדור לדור. ואם כן נשוב ונשאל: מדוע בעבר לא קבעו את לוח השנה מראש? מדוע היה צורך בכל חודש מחדש לקבוע מתי יחול ראש חודש?

הסיבה לכך - היא מצות התורה שציוותה (שמות יב ב): "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". התורה מצווה שעם ישראל - הם שיקדשו את החודשים, בכל חודש מחדש.

כלומר: למרות שהחשבון המדויק מתי יחול ראש חודש - נמסר לחכמי ישראל, ויכלו לצפות מראש את זמנם של כל ראשי החודשים העתידיים, בכל זאת ציוותה התורה - שהחודשים לא "יזרמו" ויכנסו בזה אחר זה באופן אוטומטי לפי חשבון בלבד, אלא עם ישראל הם שיקדשו אותם בכל פעם מחדש, כאשר יראו את הלבנה מתחדשת. ורק על ידי "קידוש" זה שיקדשוהו עם ישראל - יכנס החודש לתוקפו.

מצוה זו בעצם נותנת לעם ישראל כח רב של שליטה על הזמנים וקדושתם, והשתתפות במעשי ידיו של הקב"ה, כביכול, כפי שניווכח מדברי המדרש הבאים:

מתכנסים מלאכי השרת אצל הקב"ה ואומרים לפניו: "רבונו של עולם, אימתי ראש השנה?" והוא אומר: "ולי אתם שואלים? אני ואתם נשאל לבית דין של מטה!"

גזרו בית דין של מטה ואמרו "היום ראש השנה", אומר הקב"ה למלאכים: "העמידו בימה, והעמידו סנגורים והעמידו ספיקטורים [מקטרגים], מפני שגזרו בית דין של מטה ואמרו היום ראש השנה!". נשתהו העדים לבוא, או נמלכו בית דין לעברה למחר [החליטו לדחות את קידוש החודש למחר] - הקב"ה אומר למלאכי השרת: "העבירו בימה, ויעבירו סנגורים ויעבירו ספיקטורים, שגזרו בית דין של מטה ואמרו, ראש השנה למחר". (ילקוט שמעוני בא קצ, קצא)

מצוה ראשונה

יוצא אם כן, שבמצוה זו תלויים כל המועדים, ולכן היתה זו המצוה הראשונה שציוה הקב"ה את עם ישראל, עוד כשהיו במצרים, לפני שקיבלו את התורה, ואף עוד לפני מצות הפסח, שהרי חג הפסח תלוי גם הוא בקידוש החודש.

בערב ראש חודש ניסן, 15 יום לפני שיצאו עם ישראל ממצרים, בשעת בין הערביים סמוך לחשכה, נמסרה למשה ולאהרון מצוה זו, ובאותו מעמד הקב"ה הראה והמחיש למשה ולאהרון, כיצד יש לקיים את המצווה, כפי שמתאר המדרש (ילקו"ש בא קצא):

"נתעטף הקב"ה בטלית מצויצת, והעמיד למשה מכאן ולאהרון מכאן, וקרא למיכאל ולגבריאל, ועשה אותם כשלוחי החודש, ואמר להם: 'כיצד ראיתם את הלבנה - לפני החמה או לאחר החמה? לצפונה או לדרומה? כמה היה נוטה וכמה היה רחב?' אמר להם [למשה ולאהרון]: כסדר הזה יהיו בני מקדשים את החודש למטה - על ידי זקן [ועמו שניים], ועל ידי עדים, ועל ידי טלית מצויצת".

למרות שברוב המצוות ציוה הקב"ה את משה בלבד, כאן צירף גם את אהרון, כדי ללמדם שקידוש החודש צריך להיעשות על ידי שלושה: ה"זקן", שהוא אב בית הדין, מקדש את החודש, ועימו צריכים להיות עוד שני חכמים. "וכשביקש הקב"ה לקדש את החודש, אמר הקב"ה למשה ולאהרון, אני ואתם נקדש את החודש" (שמות רבה טו). כמו כן, בכך שקרא הקב"ה למיכאל ולגבריאל, לימדם שקידוש החודש צריך להיות על פי שני עדים שבאים ומעידים בפני בית הדין שראו את הלבנה בהתחדשותה. ובית הדין צריכים לחקור אותם איך וכיצד נראתה הלבנה, כדי לדעת אם נכונים דבריהם, ורק אם אומתו דבריהם, מקדשים בית הדין את החודש [כפי שיורחב להלן].

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" - התקשה משה על מולד הלבנה, באיזה שיעור תיראה ותהיה ראויה לקדש - והראה לו הקב"ה באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו: "כזה ראה וקדש". סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו, והראהו בחשכה. (רש"י שמות יב ב)

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" - אמר להם הקב"ה: עד עתה היה בידי, שנאמר "עשה ירח למועדים", אבל מכאן ואילך - הרי היא מסורה בידיכם, ברשותכם! אם אמרתם הן - הן, אם אמרתם לאו - לאו, ולא עוד אלא אם בקשתם לעבר את השנה, הריני משלים עמכם!

משל למלך, שהיו לו אוצרות מלאים זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות, והיה לו בן אחד. כל זמן שהיה הבן קטן, היה אביו משמר את הכל, אך כאשר גדל הבן ועמד על פרקו, אמר לו אביו: "כל זמן שהיית קטן, אני הייתי משמר את הכל, עכשיו שעמדת על פרקך, הרי הכל מסור לך". כך היה הקדוש ברוך הוא משמר את הכל, ועכשיו כיון שעמדו ישראל, מסר להם הכל, שנאמר: "החדש הזה לכם", הרי היא מסורה ברשותכם (שמות רבה טו).

"רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה' אֱלֹהַי, נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ" (תהילים מ ו), אמר רבי סימון: חשבונותיך - אלינו. שכל אלפיים וארבע מאות וארבעים ושמונה שנים, עד שלא יצאו ישראל ממצרים, היה הקב"ה יושב ומחשב חשבונות ומקדש את השנים ומחדש חודשים, וכיון שיצאו ישראל ממצרים - מסרם להם. אמר: מכאן ואילך "החודש הזה - לכם", הרי הם מסורים לכם. (ילקו"ש בא קפט)

נמצא שיום ראש חודש, המתקדש על ידי מצות "קידוש החודש", יש לו משמעות ומעלה מיוחדת. הוא מגלה בפנינו את ההבדל הגדול בין אומות העולם - ההולכים במרוץ על מפת הזמן, הזורמת תחתיהם במחזוריות חול אוטומטית, ללא שליטה וללא כל תכלית, לבין עם ישראל - השולט על זמניו ומקדש אותם. והוא שאמרו חז"ל (מסכת ברכות מט ע"א): "מקדש ישראל והזמנים" - הקב"ה מקדש את ישראל שמקדשים את הזמנים.

הלכה למעשה

עתה רוצים אנו להתבונן בתולדות עם ישראל, לראות כיצד התבצעה בפועל מצוה זו, איזו השפעה עצומה היתה לה בחיי עם ישראל, אלו גורמים עוינים היתה עינם צרה בה וניסו לחבל בה ולהתנכל לה, ומה השתנה במשך הדורות.

אך כדי להבין נכון וטוב יותר את מהלך הדברים נציג ונחדד מספר נקודות להבנת הענין כראוי [וחלקן יבוארו ביתר הרחבה בהמשך, ב"באור מהות ברכת הלבנה"].
* חודש מלא וחודש חסר: ראש חודש יכול להיקבע בשני מצבים: האחד - חודש חסר של 29 יום, ולאחריו [היום ה- 30 כביכול] הוא ראש החודש הבא. או חודש מלא ["מעובר"] של 30 יום ולאחריו [היום ה- 31 כביכול] ראש חודש. אך אין חודש למעלה מ- 30 יום.

ממה נובע דבר זה, והלוא ישנם מרחקים קבועים בין מולד למולד? זה נובע מכך שחידוש הלבנה הוא כאמור כל 29 יום וחצי ועוד כ- 43 שעה, ואם כן המולד חל בדרך כלל באיזשהו זמן באמצע היממה, אולם אי אפשר לקטוע את היממה ולקבוע ראש חודש החל מאמצע היום, כי החודש צריך להיות בעל ימים שלמים ולא חצויים, לא יתכן שיום אחד יהיה חציו שייך לחודש אדר למשל, וחציו השני מתחיל ניסן. [על כך אומר המדרש (בראשית רבה ו א): אמר רבי שילה: אף על פי ש"עשה ירח למועדים" - "שמש ידע מבואו" [השמש קובעת את יום מבואו של החודש], אין מונים ללבנה אלא משתשקע החמה"].

אילו היה המרחק בין מולד למולד - בדיוק 29 יום וחצי, הרי שהיה לעולם - חודש אחד מלא חודש אחד חסר, אחד מלא אחד חסר, וחוזר חלילה. אבל כיון שישנו עודף נוסף של עוד כשלושת רבעי שעה, לכן יש צורך מפעם לפעם שיהיו שני חודשים מלאים רצופים, או שני חסרים רצופים. [ויש לכך סיבות נוספות שאין כאן המקום להאריך בהן].

* אם זהו חשבון הידוע לחכמי ישראל כיצד לעשותו, מדוע לא קבעו מראש מתי יחולו ראשי החודשים הבאים? מפני שכאמור מצוות התורה היא לקדש את החודש על פי הראייה של הירח בהתחדשותו. אל בית הדין צריכים להגיע שני עדים שראו את הירח בהתחדשותו, ואחרי שבודקים ומאמתים את עדותם, קובעים בית הדין שזהו ראש חודש ומקדשים אותו.

ואם היה מעונן, כמצוי בחודשי החורף, ואף אחד לא ראה את הירח בהתחדשותו? אזי בכל מקרה, את יום ה-31, יקבעוהו בית הדין לראש חודש ויקדשוהו, שכאמור אין חודש למעלה מ-30 יום. ויש פעמים שיקדשו בית הדין את החודש אף ביום השלושים גם כשלא באו עדים להעיד, מפני שעל פי החשבון כבר היה בודאי זמן המולד, רק שלא ראוהו. [לפעמים יכול להיות מצב שבמשך כמה חודשים לא יראו את המולד, כי צריך תנאי ראות טובים לראותו. ואם בית הדין יקבעו תמיד במקרה כזה חודש של 30 יום, הרי שילך ויצטבר פער גדול. לכן לעיתים במקרים כאלו, גם כשלא באו העדים ביום השלושים, בכל זאת קידשו את החודש].

לכאורה כל אדם שרואה את הירח בהתחדשותו, יכול להבין שעכשיו הנה חל ראש חודש, מדוע יש לחכות להכרעת בית הדין? מפני שקביעת ראש חודש אינה רק ענין של חשבון או של ראייה בעלמא, אלא ראש החודש חל רק כאשר בית הדין "מקדשים" אותו. ללא זה אין החודש מקודש גם אם ברור שנראה המולד, כגון אם איחרו העדים להגיע, ועד שחקרו אותם וקיבלו את עדותם כבר שקעה השמש ובית הדין עדיין לא הספיקו לקדשו, החודש אינו מקודש.

מה החשיבות והצורך בידיעת חשבון המולד, אם בכל מקרה היו בית הדין מסתמכים על עדות העדים? בית הדין לא הסתמכו רק על עדות העדים, אלא רבות מאוד גם על החשבון. אומנם עדות העדים נצרכה כדי לקיים את קידוש החודש כמצוותו על פי הראייה, אך תמיד נצמדו אף לחשבון. עדויות שלא תאמו לחשבון - נפסלו [כמו הדוגמא שהובאה לעיל במסגרת, שרבן גמליאל פסל את העדות כשלא תאמה לחשבון, והסיק שהעדים ראו עננה כדמות לבנה].

לאיזה בית דין היתה סמכות להכריע בכך ולקדש את החודש? אין קובעים ראשי חודשים אלא בבית דין של "סמוכים", שהסמיכה שלהם נמשכת מרב לתלמיד עד משה רבנו, בלי הפסק.

עתה נשוב לראות, כיצד התבצעה בפועל מצוה זו.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה

כסלו התשע"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן