פרשת שמות

תוכן עניינים

לעבור כנגד המתפלל

באדיבות מחבר הספר הגיוני הפרשה הרה"ג אריה דוד וסרמן שליט"א מלוס אנגלס
"ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא" (שמות ג, ה)

בשולחן ערוך הרב (אורח חיים סימן קב סעיף א') כתב, אסור לישב בתוך ד' אמות של המתפלל בין מלפניו בין מלאחריו בין מן הצדדים צריך להרחיק ד' אמות כי המקום אשר המתפלל עומד עליו אדמת קודש הוא הואיל ושכינה כנגדו, וצריך לנהוג כבוד במקום זה כל זמן שהוא מתפלל ומקומו של אדם הוא ד' אמות, עכ"ל.

עוד החמירו בלפניו של מתפלל שלא לעבור לפניו בתוך ארבע אמותיו באקראי בעלמא אפילו שלא קבע עצמו לישב, שארבע אמות שלפניו הם מקודשין ביותר לפי שהוא משתחוה למול פניו לשכינה שכנגדו, (שו"ת גינת ורדים או"ח כלל א' סימן לט).

ובענין לעבור כנגד המתפלל תפילת שמונה עשרה יש לדון, מהו המקור ומהם הטעמים לדין שאסור לעבור כנגד המתפלל, מהם הנפקא מינות בין הטעמים, ביאור המחלוקת אם "צדיו" בכלל האיסור, מה הדין אם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו אם אסור לפסוע שלש פסיעות עד שיגמור הלה תפילתו, מהם ההתרים לדין זה, וביאור דין עמידה בבית הכנסת במקום שיכשיל אחרים לעבור לפניו האם יש בזה משום איסור "לפני עוור".

 

מקור הדין שאסור לעבור כנגד המתפלל שמונה עשרה בתוך ד' אמות

מקור דין זה הוא בגמרא בברכות כז, א כפי ששנינו: רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת, והוה מצלי רבי ירמיה בר אבא לאחוריה דרב, וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה. שמע מינה תלת: שמע מינה מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ושמע מינה מתפלל תלמיד אחורי רבו, ושמע מינה אסור לעבור כנגד המתפללין. מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לעבור כנגד המתפללין. - איני? והא רבי אמי ורבי אסי חלפי! - רבי אמי ורבי אסי חוץ לארבע אמות הוא דחלפי.

ביאור דברי הגמרא שרב הזדמן לביתו של חכם הנקרא גניבא והתפלל שם תפילת ערבית של שבת בערב שבת מבעוד יום, והיה מתפלל רבי ירמיה בר אבא תלמידו של רב, מאחורי רב, וסיים רב תפילתו קודם שסיים רביירמיה, ולא עבר לפניו רב כדי לחזור לשבת במקומו (לפי ביאור רש"י שם). ומה שרבי אמי ורבי אסי עברו לפני המתפלל מדובר חוץ לארבע אמות, וכל האיסור בתוך ד' אמות. וממעשה זה למדו ג' הלכות בגמרא שם, א. שמתפלל אדם של שבת בערב שבת, ב. שמתפלל תלמיד אחורי רבו, ג. שאסור לעבור כנגד המתפללין.

 

שני טעמים שאסור לעבור כנגד המתפלל שמונה עשרה בתוך ד' אמות

דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קב סעיף ד') דאסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד' אמות. ובטעם הדבר נאמרו שני טעמים עיקריים מדוע אסור לעבור כנגד המתפלל שמונה עשרה, ועל פי אותם טעמים ישנם כמה נפקא מינות בזה.

הטעם הראשון, כתב החיי אדם (כלל כו אות ג) משום דהמתפלל השכינה כנגדו ואסור להפסיק בינו לשכינה. טעם שני, כתב המשנה ברורה (שם ס"ק טו) דאסור לעבור, מפני שמבטל כונת המתפלל על ידי זה. והביא דבריו גם בביאור הלכה (שם ד"ה אסור) בשם ספר מאמר מרדכי דהטעם מפני שמבטל כונת המתפלל.

 

נפקא מינות בין הטעמים

נפקא מינה ראשונה, אם המתפלל משלשל הטלית על פניו בשעת שמונה עשרה. לפי הטעם הראשון שהוא משום דהשכינה כנגד המתפלל ואסור להפסיק בינו לשכינה, אסור לעבור לפניו אף אם המתפלל משלשל את הטלית על פניו, משום שהעובר מלפניו עדיין מפסיק בין המתפלל לשכינה. אולם לפי הטעם השני, שאסור לעבור מפני שמבטל כונת המתפלל על ידי זה, אם המתפלל משלשל הטלית על פניו לכאורה מותר לעבור לפניו.

נפקא מינה זו מובאת בביאור הלכה (שם) שהביא מה שכתב בספר מאמר מרדכי דהטעם מפני שמבטל כונת המתפלל, ולפי זה נראה דאם המתפלל משלשל הטלית על פניו כמו שנוהגים הרבה דמותר לעבור על פניו, ודוגמא לדבר לקמן (סי' קכח ס"ג) דכתב הרמ"א דגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם בשעת ברכת כהנים ושעל כן נהגו לשלשל הטלית, ואיתא עוד שם בענין המומין דאם מנהג הכהנים לשלשל הטלית דשרי לישא כפיו אפילו יש לו כמה מומין. והכי נמי יש לומר דמועיל שלשול הטלית ומכל מקום ראוי לחוש ולהחמיר עכ"ל, ובפרט לפי מה שכתב החיי אדם דטעם האיסור מפני שמפסיק בין המתפלל להשכינה בודאי אין להקל בזה.

נפקא מינה שניה, אם אסור לעבור גם בעת שקורין שמע ישראל. לפי הטעם הראשון שהוא משום דהשכינה כנגדהמתפלל ואסור להפסיק בינו לשכינה, מותר לעבור לפני מי שקורא קריאת שמע, משום שלכאורה הוא דין מיוחד לתפילת שמונה עשרה. אולם לפי הטעם השני, שאסור לעבור מפני שמבטל כונת המתפלל על ידי זה, בעת שקורין קריאת שמע לכאורה אסור לעבור כי עדיין נשאר חשש זה.

ועיין במשנה ברורה (שם ס"ק טו) שכתב הטעם דאסור לעבור כנגד המתפלל בתוך ד' אמות מפני שמבטל כונתו על ידי זה, ולכן אסור אפילו עוסק אז בקריאת שמע, והחיי אדם כתב הטעם מפני שמפסיק בין המתפלל להשכינה. וראה בביאור הלכה (שם) שציין לאליהו רבה שכתב בשם השל"ה דהוא הדין דיש ליזהר שלא לעבור בעת שקורין שמע ישראל.

נפקא מינה שלישית, לענין מי שסיים תפילתו עומד בינו לבין המתפלל. לפי טעם הראשון שהוא משום דהשכינה כנגד המתפלל ואסור להפסיק בינו לשכינה, אסור לפסוע את הג' פסיעות אפילו אם יש אחד אחריו שסיים תפילת שמונה עשרה שעומד בינו לבין המתפלל. אולם לפי טעם השני שאסור לעבור מפני שמבטל כונת המתפלל על ידי זה, מותר לו לפסוע ואף שיכנם בתוך הד' אמות של האחרון שעדיין עומד בתפילתו.

ועיין בדברי החיי אדם (כלל כו, אות ג) שכתב, דאסור לעבור נגד המתפלל מלפניו תוך ד' אמות שלו, והטעם כדי שלא תתבלבל מחשבת המתפלל. ולי נראה דהטעם משום דהמתפלל השכינה כנגדו ואסור להפסיק בינו לשכינה. ומטעם זה, המתפלל ובני אדם מתפללין אחריו, אסור לפסוע הפסיעות אחר שמונה עשרה עד שיגמור האחרון, אפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו, ולא נקרא בא בגבולו, ואפילו האחרון מאריך בתפילתו, דאדרבא זה שפוסע הוא בא עכשיו בגבולו.

אולם בספר אשי ישראל (פרק כט הלכה ט) הביא להקל, דאם זה שאחריו סיים תפילת שמונה עשרה, אלא שלא עקר רגליו מפני שאחר מתפלל לאחריו, יכול הראשון לפסוע את הג' פסיעות, ואף שיכנס בתוך הד' אמות של האחרון שעדיין עומד בתפילתו.

נפקא מינה רביעית, לענין אם צריך ג' מחיצות שמקיפות את המתפלל כדי לעבור לפניו, כתב באשל אברהם (בוטשאטש, שם) אודות לעבור לפני מתפלל שעומד אחרי מה שקורים סטנדער, ובין דבריו כתב דלדעתו יש לומר שהטעם שאסור לעבור כנגד המתפלל עיקרו מצד בלבול המחשבה וגם שהטעם הוא מצד שהשכינה נגד המתפלל, ולטעם השני לא היה מועיל לכאורה מחיצה אחת כל שאין בזה ג' מחיצות מקיפים המתפלל לעשות שם כרשות היחיד בפני עצמו אין מועיל לטעם זה.

 

טעם נוסף שאסור לעבור כנגד המתפלל שמונה עשרה

הלבוש (או"ח סי' קב סעי' ד') כתב את הדין של איסור לעבור כנגד המתפלל בלשון זה: אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ארבע אמות ודוקא לפניהם שלא יפסיק בינם לכותל אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד עכ"ל.

ובהבנת דבריו כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט' סימן ח'), שאנו רואים שהלבוש הכניס בדבריו נימא ונימוק שטעם איסור זה הוא כדי שלא יפסיק בינם לכותל והיינו מפני שכך הוא מזהירות התפילה שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר כדאיתא בברכות ה, ב (ולומדים זאת מחזקיהו) ונפסק בשולחן ערוך (או"ח בסי' צ' סעיף כא), ועל כן כדי שלא יפסיק במשהו את המתפלל מתפילתו בסמוך ולפני הקיר גזרו על דין זה שלא לעבור לפני המתפלל, עכ"ל.

ובאמת יש שביארו שהוא גם הטעם של רש"י שביאר את דברי הגמרא בברכות כז, א שרב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת, והוה מצלי רבי ירמיה בר אבא לאחוריה דרב, וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה. ופירש רש"י: שלא הפסיק בין רבי ירמיה ולכותל, לעבור לפניו ולישב במקומו, אלא עמד על עמדו.

 

האם "צדיהם" בכלל האיסור

הרבינו יונה בברכות (יח, ב בדפי הרי"ף, ד"ה אסור) כותב שאסור לעבור רק כנגד פניו של המתפלל ולא מצדדיו. כך פוסק גם הטור וכותב "ודוקא לפניהם אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד".

בבית יוסף (שם) הביא, דכן כתב הרבינו יונה (שם יח, ב ד"ה אסור) וזה לשונו: אסור לעבור כנגד המתפללים ודוקא כנגד פניהם אבל בצדם לא חיישינן להעברה בעלמא. ונפסק כן להלכה בשולחן ערוך (שם סעיף ד') דאסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד' אמות, ודווקא לפניהם, אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד.

 

ביאור המחלוקת לענין צדדים שלפניהם

ובאמת נחלקו הפוסקים אם מה שנאסר לעבור לפני המתפלל נאמר רק על לפניו ממש או גם על צדדיו שלפניו. המגן אברהם (ס"ק ו') מפרש את כוונת הטור שמותר לעבור בצדדי המתפלל אך כשמגיע לכנגד פניו עליו לעמוד אף שהוא עדיין בצדדיו, כלומר לשיטתו האיסור לעבור כנגד פני המתפלל כולל גם את הצדדים שכנגד פני המתפלל.

בעל אליה רבה חולק עליו וסובר שהאיסור הוא רק כנגד פניו ממש, אך מלפניו בצדדים מותר לעבור. המשנה ברורה (ס"ק טז) מביא את שתי הדעות ולא מכריע ביניהם, אולם בעל ערוך השולחן (סעיף יא) כותב שהמנהג להקל כדברי בעל אליה רבה.

ולענין זה כתב במשנה ברורה (שם ס"ק יח) דהכונה בשולחן ערוך שבצדדיהם מותר לעבור ולעמוד, היינו שיעבור ויעמוד שם ולא ילך להלאה כדי שלא יהיה כנגד פניהם שכל שיוכל לראותו אף שהוא צדדין שלפניו כלפניו דמי ואסור מפני שמבטל כונתו על ידי זה, ולפי זה כל שכן דאסור לילך ולעמוד נגד פניו בתוך ד' אמות כן הוא לדעת המגן אברהם. והאליהו רבה סובר דלא אסרו רק לעבור בתוך ד' אמות נגד פניו אבל לילך בתוך ד' אמות ולעמוד מותר אפילו לפניו, והוסיף בסוף דבריו שאפשר שיש להקל במקום הדחק.

 

שיטת הזוהר - דלכל צד אסור לעבור

האיסור לעבור כנגד המתפלל מופיע גם בדברי הזוהר לפרשת חיי שרה (ח"א קל"ב ע"ב), ושם נאמר "ומאן דצלי אסיר למעבר ארבע אמות סמיך ליה ואוקמוה להני ארבע אמות לכל סטר (צד) בר לקמיה".

והמגן אברהם (שם ס"ק ה') למד מדברים אלו שיש איסור לעבור גם מצדדי המתפלל, שלא כדברי רבינו יונה שהובאו לעיל שכתב דבצידיהם מותר. והביאו גם במשנה ברורה (שם ס"ק יז) דהזוהר פרשת חיי שרה אוסר אפילו בצידיהם תוך ד' אמות. כמו כן נראה מדברי הזוהר שהאיסור כנגד פני המתפלל הוא גם מחוץ לד' אמותיו, ורק בצדדיו התירו חוץ לד' אמות.

הבן איש חי (שנה ראשונה, פרשת יתרו, ז') ובעל כף החיים (שם ס"ק כז) כתבו שאף שהשולחן ערוך פסק כדעת רבינו יונה יש לחשוש לכתחילה לשיטת הזוהר.

אולם בעל הערוך השולחן (שם סעיף יב) כותב שאין כלל מחלוקת בין הזוהר לדברי הגמרא, וכוונת הזוהר היא שהאיסור לעבור כנגד המתפלל הוא רק בד' אמות, אך נתנו לאדם רשות לעבור גם בתוך אותם ד' אמות כאשר הם מצדדיו או מאחוריו של המתפלל.

 

אסור לפסוע אם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו

כתוצאה מהדין הקודם שאסור לעבור כנגד המתפלל, הביאו הפוסקים שגם אסור לפסוע אם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו, וכפי שהבית יוסף (שם) הביא בשם מהר"י אבוהב ז"ל שבארחות חיים (תפילה סי' ו)שדקדק מעובדא דרב ירמיה בר אבא שאם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו שאסור לפסוע שלש פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפילתו שאם יעשה זה הרי הוא כעובר כנגד המתפלל, ונראה שצריך לדקדק בזה אפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו מאחר שכבר התחיל עכ"ל.

וכן נראה מדגרסינן בירושלמי (פ"ב דר"ה ה"ה) רבי חייא בר בא הוה קאים מצלי, עאל רב כהנא וקם ליה מצלי מן אחורוי, מן דחסל רבי חייא בר בא מן צלותיה יתיב ליה דלא מיעבור קומוי רב כהנא דמאריך בצלותיה. מן דחסל רב כהנא אמר ליה הכי אתון נהיגין גביכון מצערין רבריבכון? אמר ליה:  רבי, אנא מדבית עלי וכתיב על דבית עלי (ש"א ג יד) "אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם" בזבח ובמנחה אין מתכפר לו אבל מתכפר לו בתפילה.

מבואר שהאריך רב כהנא בתפילתו והוצרך רבי חייא לעמוד ולא לפסוע כשסיים תפילתו, משום שרב כהנא היה עומד אחורי דרבי חייא, וכשסיים שאל רבי חייא את רב כהנא האם כך היו נוהגים אצלכם לצער את הזקנים, לפי שאילץ אותו להמתין כך עד שסיים רב כהנא תפילתו. וזה ענה לו רב כהנא שהאריך בתפילתו מפני שהוא מבית עלי שנאמר עליהם "אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם", שזכות התפילה תגן עליו להאריך ימיו.

וכן פסק בשולחן ערוך (שם סעיף ה') דאם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו, אסור לפסוע ג' פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפילתו, שאם יעשה זה הרי הוא כעובר כנגד המתפלל. וצריך לדקדק בזה, אפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו, מאחר שכבר התחיל.

וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק כ') דמיירי שהמסיים תפילתו בתוך ד' אמות של המתפלל, או שיבוא לתוך ד' אמות על ידי ג' פסיעות שיפסע לאחוריו. ולא נקרא בא בגבולו ואפילו אם האחרון מאריך בתפילתו דאדרבה זה שפוסע הוא בא עכשיו בגבולו. ואם אינו אחריו ממש רק מרוחק לצדדין נראה דשרי להאליהו רבה הנ"ל.

אולם כתב באשל אברהם (בוטשאטש שם) דאם המתפלל מרוחק לצדדין מותר לפסוע ג' פסיעות גם לפי שיטת המגן אברהם הנ"ל שאסר לעבור בצדדים שלפני המתפלל, וז"ל: אודות מה ששמע באו"ח (סימן קב) במגן אברהם שצדדים שלפניו אין לעבור שם בתוך ד' אמות של המתפלל, מכל מקום ליפסע ג' פסיעות נראה דמותר לכולי עלמא.

 

שיטה שמותר לפסוע אם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו

ברש"י בברכות כז, א ביאר שלא הפסיק רב בין רבי ירמיה ולכותל לעבור לפניו ולישב במקומו, אלא עמד על עמדו. וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ז') דלפי פירוש רש"י משמע דמותר לפסוע לאחריו רק שאסור לעבור לפני המתפלל שוב למקומו עיי"ש, ואפשר דרש"י סבר דרבי ירמיה היה עומד קצתו רחוק מרב שהיה יכול לפסוע ג' פסיעות ואם כן אין ראיה משם. ומכל מקום מהירושלמי יש ראיה.

ועיין במחצית השקל (שם ס"ק ז') שכתב דמדכתיב ברש"י ולילך ולשוב למקומו היינו החזרה משמע דאסור, אבל לפסוע לאחריו אחר סיום שמונה עשרה ברכות שרי, דלא כמו שכתב בשולחן ערוך.

עוד כתב המחצית השקל שם, דלכן סיים המגן אברהם ד"אין ראיה משם", והיינו לכל הדין שמבואר בשולחן ערוך דאם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו אסור לפסוע, דודאי מותר לפסוע  ואף לשוב למקום התפילה כיון דצורך תפילה הוא, ועיקר מה שנדחק המגן אברהם בפירוש זה הוא לפי שהיה נראה לו דוחק לחלק בין לפסוע לאחריו שמותר ובין לחזור למקומו שאסור כיון ששניהם צורך תפילה הם, ועל זה סיים דבריו ד"מהירושלמי יש ראיה", כלומר לגוף הדין שכתב השולחן ערוך דאם אחד מתפלל לאחריו אסור לו לפסוע לאחריו עד שיסיים תפילתו.

 

התרים לדין זה

ישנם כמה התרים המובאים בפוסקים שיש להקל בדין אסור לעבור כנגד המתפלל, ביניהם נאמרו התרים שהביאו הפוסקים רק כדי ללמד זכות על ישראל שאינם מדקדקים בדין זה. אמנם כשנעיין בהם נמצא שהיתרים אלו אינם מתיישבים עם כל שיטות הפוסקים, ועל כן יש לשאול שאלת חכם באלו אופנים יש להקל. ובהקדם.

 

היתר ראשון, ברשות אחרת

במשנה ברורה (סימן קב  ס"ק ב') הביא מה שכתב החיי אדם דאם המתפלל עומד בצד אחד מדבר שהוא קבוע גבוה י' טפחים ורחב ד' טפחים מותר לישב בצד השני דהא מפסיק רשות, אבל לעבור מצד השני אפשר אם אינו גבוה כל כך שלא יוכל להסתכל בצד השני אסור. וכן פסק בהלכות קטנות וכן מצדד הפרי מגדים (בסימן צ' ס"ק ה') שיש להחמיר לעבור בבימה נגד המתפלל אף שהוא רשות בפני עצמו, ולישב מתיר ברשות אחרת אפילו בתוך ד' אמות (ועיין בסימן זה ס"ק ב' במשבצות זהב).

וראה בשו"ת הלכות קטנות (חלק א' סימן פד) שנשאל אם מותר לעבור כנגד המתפלל כשיש מקום גבוה עשרה ורחב ארבעה לפניו. ובתשובתו כתב דאף על גב דמקום חשוב כזה הוי הפסק לכמה דברים, הכא אין נראה שיהיה הפסק דשכינה אין לה הפסק כל זמן שהמתפלל רואה או משום שלא יטרף.

אולם עיין בערוך השולחן (שם ס"ק יג) שחלק בזה, וכתב שאם יש לפני המתפלל דבר שגבוה עשרה טפחים ורוחבו ד' הוי הפסק.

 

היתר שני, כשיש סטנדר, שולחן וכדומה לפני המתפלל מותר לעבור לפניו

באשל אברהם (שם) כתב, דאם יש לפני המתפלל עמוד גבוה י' טפחים ורוחב ד' טפחים נראה ללמד זכות על אלו שאינם מדקדקים בזה, כיון ששכיח שכבר הונהג להיתר בסטנדר, וכל שכן על ידי שולחן או קביעות פחות ממנו, ולזה לא חושש לעבור לפניו כיון דאיפסיק מחיצה, ולכן בזה נוהגים להקל ובלבד שבכל זה לא יהיה על ידו בלבול הכונה.

עוד כתב שנראה טעמו של הלכות קטנות הנ"ל שאסר לעבור בד' אמות של המתפלל גם אם לפני המתפלל יש עמוד גבוה עשרב טפחים ורחב ארבע, כי כמה פעמים העיניים פתוחות ומתפלל מתוך הסידור ועל ידי ראייתו עובר לפניו בתוך ד' אמותיו מתירא שמא ינוע או יטלטל את הסטנדר לפניו, ולפעמים חושש שמא יפול ספר וכדומה וזה בלבול הכונה מאוד.

אבל צידד האשל אברהם דאם יש דבר הגבוה עשרה טפחים ורחב ד' טפחים ולא שייך בו חשש טלטול או תנועה על ידי אדם שעובר שם, מותר. והיינו כמו שאין קפידא בזה במי שעומד לפני דבר קבוע, ואין בזה בלבול הכונה וגם אין חשש שמא יפול משהו לפניו, כי עיקר הטעם הוא שלא לעבור משום חשש דחיפה.

מבואר לפי שיטת האשל אברהם, שלדעתו בלבול כונה הוא לא משום ראיית מי שעובר לפני המתפלל, אלא שהוא חשש של הפרעה על ידי אמצעי אחר, כגון דחיפה או נפילת ספר וכדומה, ולכן בסטנדר או שולחן וכדומה לפני המתפלל אין כל חשש בלבול הדעת.

 

היתר שלישי, מי שסיים תפילתו עומד בינו להמתפלל

באשל אברהם (שם) כתב עוד, דהנה כשעומד אדם לפני המתפלל נראה דכולי עלמא מודו שמהני דהוה ליה ככותל מפסיק, ואין לחלק בין ארוך לגוץ. והביא כן בספר אשי ישראל (פרק כט הלכה ט') דאם זה שאחריו סיים תפילת שמונה עשרה, אלא שלא עקר רגליו מפני שאחר מתפלל לאחריו, יכול הראשון לפסוע את הג' פסיעות, ואף שיכנס בתוך הד' אמות של האחרון שעדיין עומד בתפילתו.

 

היתר רביעי, מחיצה העשויה מזכוכית

באשל אברהם (בוטשאטש, שם) כתב דממשמעות הפוסקים נראה, שמותר לעבור גם לפני כותל של זכוכית, כיון שכל שיש לפניו כותל אין חשש. אולם, עיין בכף החיים (שם, אות כב) שכתב בשם כמה פוסקים, שמחיצה של זכוכית לא חשיבא הפסק לענין זה דאכתי מתבטל כוונתו כשעובר בצד השני של זכוכית ואסור.

והביאור בזה שנחלקו מהו גדר בלבול כונה, האשל אברהם סבר כהגדרתו שבלבול כונה הוא חשש בלבול הדעת שמא ידחפוהו וכדומה, ואז אין חשש בזה במחיצה של זכוכית לפני המתפלל. אולם לפי המגדירים בלבול כונה שהוא אף ראיית מי שעובר לפני המתפלל, יש חשש לזה אם המחיצה נעשתה מזכוכית.

 

היתר חמישי ושישי, עיניו עצומות או טלית מכסה פניו

עוד כתב האשל אברהם (בוטשאטש, שם) דלא ראה מפורש שיהיה אסור לעבור לפני מתפלל כשעיני המתפלל עצומות, וכוונת חז"ל לאסור הוא כשעיניו פתוחות ומביט בהם למטה או לסידור, ומסתמא כשעיניו עצומות אינו מתבלבל דעתו על ידי מה שעוברים לפניו.

והוסיף בהמשך דבריו: וכשעוצם עיניו או שטלית מכסה על פניו או שהוא דבר הרגיל ואין לו בלבול הדעת על ידי זה כלל אין חשש. ועיקר הקפידא בכהאי גוונא הוא רק לפניו ממש וכל בכהאי גוונא הוא בכלל פוק חזי מה עמא דבר.

אולם, עיין בכף החיים (שם, אות כב) שכתב, שאם המתפלל משלשל הטלית על פניו גם כן אסור והביא ג' טעמים לזה: א. משום דלא פלוג, ב. ועוד שמרגיש לקול צעדיו כשעובר לפניו וגם כן מתבטל מכוונתו, ג. ועוד לפי דברי הזוהר הקדוש יש טעם בסוד, ועל כן אסור לעבור כנגד המתפלל אף עם משלשל הטלית על פניו, עכ"ד. ומסתבר שהכף החיים גם כן היה סובר שאם המתפלל עוצם את עיניו שאסור לעבור על פניו.

אכן בביאור הלכה (שם ד"ה אסור) הביא מספר מאמר מרדכי דהטעם שאסור לעבור לפני המתפלל מפני שמבטל כונת המתפלל, ולפי זה נראה דאם המתפלל משלשל הטלית על פניו כמו שנוהגים הרבה דמותר לעבור על פניו וכו', ומכל מקום ראוי לחוש ולהחמיר עכ"ל, והוסיף הביאור הלכה שבפרט לפי מה שכתב החיי אדם דטעם האיסור מפני שמפסיק בין המתפלל לשכינה בודאי אין להקל בזה.

וכן עיין בערוך השולחן (שם ס"ק יג) שכתב: יש מי שרוצה לומר דכיון שהטעם הוא מפני בלבול תפילת המתפלל לכן אם משלשל בטליתו על פניו מותר לעבור לפניו ולא נהירא כלל וכלל.

 

היתר שביעי, בזמן הזה רוב המתפללים אינם מכוונים

בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט' סימן ח') נשאל בדין האיסור לעבור כנגד המתפלל ואם עומד באמצע המעבר. וכתב בתחילת דבריו שהיה נראה לומר כמו שכתב האשל אברהם שדן להקל בהיכא שהמתפלל עומד לפני עמוד, או כשעיניו עצומות, או כשיש ספק דאולי עומד הוא בתחנונים שיש להסתפק בכזאת כמעט תמיד.

אך לאחר מחשבה נוספת בענין, עלה בדעתו המצאה חדשה להיתר כללי בזה, והוא בהיות דאליבא דרובא דהפוסקים טעם איסור העברה בזה הוא משום דעל ידי כך מבלבלים כוונת המתפלל, ואם כן בהיות דבזמן הזה רוב המתפללים אינם מכוונים, ובפרט המוני עם הפשוטים שאלה המה שעומדים על פי רוב באמצע המעבר וחוטפים תפילת עמידה, וכבר העיד הטור (או"ח סי' קא) דקרוב הדבר שלא מכוונים ופסק כן גם הרמ"א (שם בסעיף א'), ואם כן קלקלתם היא תקנתם של העוברים שיוכלו בזמן הזה לעבור על פניהם של המתפללים בלכתם אחר הרוב שאינם מכוונים, ושהוא כאחד מהם.

ובאמת יש סייעתא לדבריו מספר ארחות חיים (או"ח סי' קב), דמביא שם בשם ספר מאורי אור (בחלק עוד למועד ד' קנט, ב) שכתב להמליץ על המקילים בזה בזמן הזה מפני שהרוב אינם מכוונים, והמכוונים על פי הרוב מעצימים עיניהם עיי"ש, הרי בכנ"ל, אלא שהוסיף חיזוק הזה שאין חשש אפילו למיעוט מכוונים מפני שהמכוונים עוצמים עיניהם ואז שוב יש היתר.

 

היתר שמיני, יש חילוק בזה בין גדול לקטן

עוד כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט' סימן ח') דעיין בספר דעת קדושים שכתב בקטן העומד בתפילה שיש בכלל להקל לעבור על פניו משום דלא שייך ביה כיוון הלב עיי"ש.

ודקדק וראה שגם בספר דעת תורה להמהרש"ם (או"ח הנדמ"ח) עמד בקצרה על חידוש זה, דמביא שם דברי הדעת קדושים דמחלק בזה בין גדול לקטן בהיות דקטן אין לו כוונה, ומוסיף על פי זה וכותב וז"ל: נראה דיש לומר דבזמן הזה דאין מכוונין בתפילה כמו שכתב הרמ"א (או"ח בסי' קא), ובפרט הקטן ועם הארץ וכדומה, שוב אין חילוק בזה בין לפניו ובין לצידו עכ"ל.

הרי שגם הגאון המהרש"ם דעתו גם כן להקל בכלל בזה בזמן הזה, ומטעם האמור דאין מכוונים, ובפרט בקטן ועם הארץ וכדומה, וכאמור על פי רוב אלה המה העומדים להתפלל באמצע בית הכנסת מבלי להבחין אם זה מקום מעבר לעוברים או לא.

אולם יש שהחמירו שאין לעבור בתוך הד' אמות של ילד המתפלל, ולענין זה ראה מה שהביא בספר רבותינו להרה"צ אברהם וואלף זצ"ל במעשה אודות מרן החזון איש זצוק"ל ששמע מהגאון ר' יהודה שפירא וז"ל: פעם עמד ילד תשב"ר ליד הדלת והתפלל תפילת שמונה עשרה באיטיות כדרכו של ילד. עמד מרן החזון איש זצ"לכרבע שעה וחיכה עד גמר התפילה, כי האיסור לעבור לפני המתפלל נוהג גם כלפי תינוק.

עוד הובא בספר ד' אמות של הלכה (עמוד ) ששמע מהרב רפאל וואלף שליט"א מבאי ביתו של מרן רבינו הגדול רבי אלעזר מנחם מן שך זיע"א, דפעם אחת עלה עמו במדריגות העולות לאולם הישיבה, וכשהגיע קרוב לדלתות בית המדרש ראה ילד קטן שעומד בתפילה על יד הדלת, ולא היה יכול ליכנס לבית המדרש בלי לעבוד כנגד פניו, אז פנה מרן הגרא"מ שך ויצא לו לעבור דרך המרפסת הגדולה שמאחורי אולם הישיבה עד שהגיע לדלת השניה של בית המדרש ונכנס משם, אף שהיה בזה אריכות הדרך וטורח רב, ולא השגיח על חולשת כחו כלל.

 

היתר תשיעי, בעומד להתפלל במקום שרבים עוברים

ובהמשך דברי הציץ אליעזר (שם) כתב היתר נוסף מדברי המהרש"ם בדעת תורה, שיש להקל מטעם מיוחד בהיכא שאחד עומד להתפלל במקום שרבים עוברים וז"ל: ונראה לומר דאם עמד להתפלל במקום שרבים עוברים כגון באמצע בית הכנסת דמי לקבר המזיק את הרבים דמותר לפנותו ואינו תופס מקומו, ועדיין צריך עיון עכ"ל, ואם בכאן מסיים המהרש"ם בלשון דעדיין צריך עיון, הרי בהגהותיו בספר ארחות חיים שם כותב זה בפשיטות, ולא מסיים כהך לישנא דעדיין צריך עיון עיי"ש.

ובעצם הרגיש מעין כסברת היתר זה גם האשל אברהם שם דכותב באמצע אריכות דבריו בזה בלשון יש לומר שלהסברא שעל הניזק להרחיק את עצמו שיש בזה חילוקים שונים והיינו שמכיון שבא בגבול המתפללים עליו להרחיק את עצמו, וכתב זאת בקצת יותר ביאור באשל אברהם (מהדו"ת) ובזה הלשון: אם תחילת עמידתו יודע שחברו רגיל להלך אז, אולי שייך מעין ההלכה שעל הניזק להרחיק את עצמו על ידי שיודע ואינו ירא, עכ"ל.

ואכן ראה באשל אברהם (בוטשאטש, שם) שכתב דיש קצת סברא לומר שהעומד לפני דרך הרבים מסתמא אמד בנפשיה שלא תתבלבל דעתו.

 

היתר עשירי, אחד עשר, ושנים עשר, לעבור כדי לשמוע קדיש או לענות אמן או שלא לעבור על בל תשקצו

עוד כתב הציץ אליעזר (שם) דיעוין שם באשל אברהם שכותב גם זאת, שכדי לעבור כדי לשמוע קדיש או אפילו לענות אמן נראה להקל כי אין ספק בלבול דעת חבירו מוציא מידי ודאי מצוה, וכדי שלא לעבור על בל תשקצו נראה פשוט שנכון להקל, אך גם רק בשביל אמן לבד לא נראה להחמיר בזה עיי"ש.

אך עיין במהרש"ם (שם באו"ח ובדעת תורה) שמעיר על דברי האשל אברהם הנזכר, דבשו"ת יד אליהו (סי' ו') אוסר לעבור כיון דבעידנא שעובר עדיין אינו מקיים המצוה, אך אם ישלים למנין הוי מצוה דרבים ולא בעינן בעידנא עיי"ש, וגם על דברי יד אליהו אלה יעוין בספר תורת חיים (או"ח סו"ס קב) שכותב דדבריו צריכים עיון דהלא יכולים להמתין עד שיגמור הנ"ל תפילתו ויהיה להם מנין גם אם לא יעבור איסור הנ"ל, עיי"ש.

 

היתר שלוש עשר, הדין נאמר דוקא נגד זה שעומד ומתפלל נגד הכותל

בשו"ת ציץ אליעזר הנ"ל כתב עוד, דעלה בדעתו צד היתר נוסף בזה על פי מה שראה בלבוש (או"ח סי' קב סעי' ד') שכתב את הדין של איסור לעבור כנגד המתפלל בלשון זה: אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ארבע אמות ודוקא לפניהם שלא יפסיק בינם לכותל אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד עכ"ל.

ומבואר, שהלבוש הכניס בדבריו נימא ונימוק שטעם איסור זה הוא כדי שלא יפסיק בינם לכותל והיינו מפני שכך הוא מזהירות התפילה שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר כדאיתא בברכות ה, ב ונפסק בשולחן ערוך (או"ח בסי' צ' סעיף כא), ועל כן כדי שלא יפסיק במשהו את המתפלל מתפילתו בסמוך ולפני הקיר גזרו על דין זה שלא לעבור לפני המתפלל. ואם כן נראה לפי  זה לומר דדין זה שלא לעבור נגד המתפלל הוא דוקא נגד זה שעומד ומתפלל נגד הכותל ואין דבר חוצץ בינו לבין הכותל, אבל אם מי שהוא עומד ומתפלל באמצע בית הכנסת וכדומה, ובין כך ישנו בשם דבר או דברים (מחיצות של אנשים, וכדומה) שחוצצים בינו לבין הקיר אזי בכהאי גונא לא חל האיסור ומותר לעבור על פניו.

 

היתר ארבע עשר, וחמש עשר, כשקורא תהלים או משנה או במצוה עוברת

השערי תשובה )סי' קב ס"ק ה'( מביא בשם ספר שו"ת מים רבים )סי' ב'( שכותב דרב שיושב עם תלמידים ולומדים ובאו עשרה ומתפללין בצידן אין צריך לעמוד ואפילו בעוסק בתורה לבד או בפסוקי דזמרה אין צריך לקום ואפילו מדת חסידות ליכא.

ובספר יפה ללב  (על או"ח בקו' יושר לבב שבסו"ה בסי' קב או"ד) כתב לומר על פי דברי המים רבים הנ"ל דנידון מזה דהוא הדין בדין דאסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד' אמות, אם הוא עובר לפניהם בעודו קורא איזה מזמור תהלים או שונה איזה משנה ומאמר חז"ל שמותר לעבור. והוסיף שם דכן אם צריך הוא לעבור כדי למהר לילך לדבר מצוה עוברת או כי ילך לבית המדרש שלא לעבור העת דקביע ליה ללמוד, ואי אפשר אם לא יעבור לפני המתפלל שאין לו דרך אחרת, שרי בכל כהאי גונא עיי"ש.

הרי לנו עצה נוספת לקרוא בשעה שעובר איזה מזמור תהלים או מאמר חז"ל, וכן מותר לעבור כדי לילך לדבר מצוה עוברת או כדי שלא לאחר העת שקבוע לו ללימוד, באשר כל רגע עובר באיחור הלימוד הוא לו בגדר של פסידא דלא הדר.

ובסיום כל אריכות דברי הציץ אליעזר כתב, דמכל האמור יצא לנו כמה וכמה צדדי ודרכי היתר לעבור על פני המתפלל ובמיוחד כשהמתפלל עומד בדרך המעבר והוא צריך ליכנס פנימה לתפילה סדירה ומיושבת או ללימוד קבוע וכדומה לזה.

 

היתר ששה עשר, במתפלל תחנונים

בדעת תורה להמהרש"ם (על או"ח) מביא מה שמצא עוד בכתבי הדעת קדושים שכתב דלעבור תוך ד' אמות של המתפלל אם שוהה אז אף באמצע ברכה קיל, גם בשוהה כדי לכוין לבבו, ועל ידי זה יש זכות על שאין נזהרים בכך וכמעט לית דחש לה, ויש לומר דהוי ספק דרבנן אולי הוא משתהה אז, והאיסור הוא רק כשרואה שפתיו נעות בתפילה, ויודע שבאמצע תפילה הוא, ולא בתחנונים, ובכמה סידורים נדפסו תוספות תחינות באמצע תפילה וגם וידויים ועל ידי זה יש גם ספק אולי עוסק בתחנונים ההם, ומסתמא אין איסור רק בתפילה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה עיי"ש, והמהרש"ם משתיק שתיק ליה ומשמע דגם הוא אודאי אודי ליה בזה.

וכן כתב בערוך השולחן (שם ס"ק יג) דאם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו אסור לו לפסוע ג' פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפילתו שאם יפסוע הרי הוא כעובר כנגד המתפלל וצריך לדקדק בזה אפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו מאחר שכבר התחיל ונראה לו דאם המתפלל סיים כבר שמונה עשרה אלא שמאריך בתחנונים אין איסור לעבור לפניו דבזה לא חיישינן לבלבול תפילתו ובפרט אם צריך לכך כגון לפסוע הפסיעות.

אולם עיין במשנה ברורה (שם ס"ק ג') שכתב שאסור לישב בתוך ד' אמות של מתפלל אפילו אם המתפלל עומד בתחנונים שלאחר התפילה כל זמן שלא פסע, והוא הדין לענין שלא לעבור נגד המתפלל. ולכאורה נראה מדבריו שחולק על היתר זה.

 

שיטות המחמירים בענין זה

הנה על אף שהזכרנו לעיל כמה היתרים לדין זה, ישנם הרבה אחרונים שהחמירו לענין זה. ועיין בספר רוח חיים להגר"ח פלאג'י (או"ח), שכתב על שלא זהירים בזה אינשי מהאיסור לעבור כנגד המתפללים ואפילו הנבונים שיודעין דין זה לאו אדעתייהו ליזהר בזה עיי"ש.

השל"ה הקדוש (חלק ב' דף עט, ב) בעניני תפילה וקריאה בספר תורה, כתב וכך הם תוכן דבריו: כשיעמוד אדם ויתפלל ויכנס אדם עליו, הנכנס ההוא גורם ביטול כוונת המתפלל, ובזה יטעו רבים שכשמאחרים לבוא לבית הכנסת, הם נכנסים בשעה שהצבור קורין פסוק שמע או בשעה שמתפללים וגורמים ביטול כוונת הצבור המיחדים שם יוצרנו, וכוונת המתפללים אליו. ולכן ראוי ליזהר שלא להכנס לבית הכנסת בשעת היחוד ובשעת התפילה. וכן ראוי ליזהר כשאדם מתפלל ביחיד, שיתפלל במקום שיהיה בטוח שלא יכנס אליו אדם אם יוכל.

בספר שו"ת שלמת חיים השיב הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד, להגה"צ ר' שלמה סובל (בסי' פז) ז"ל: על דבר שנעשה לאיזה אנשים כהיתר לעבור לפני המתפלל בבית הכנסת, תשובה: פשיטא שאין כאן היתר.

 

עובדות בענין האיסור לעבור כנגד המתפלל

למרות ההיתרים שהוזכרו לעיל שמותר לעבור כנגד המתפלל באופנים מסויימים, מצינו לגדולי הדורות שהחמירו בכל זאת בדין זה, וכדלהלן.

בספר הליכות והנהגות ממרן הגה"ק בעל ספרי קהילות יעקב (דף יח) הביא שבחור אחד היה מאריך תמיד בתפילת שמונה עשרה, ובאחד התפילות כשהאריך כדרכו גרם שרבינו לא יכל לצאת מהישיבה לביתו כי מדד מהצדדים וראה שאינו יכול לצאת. לאחר שגמר הבחור להתפלל, נזף בו רבינו "מה אתה מזיק את הרבים" ואמר לו שיעמוד בקיר המזרח וממילא לא יפריע לצבור בתפילתו.

וכעין זה הובא בספר אוצר החיים (אות עא) על הנהגות בעל הדברי חיים מצאנז, שהקפיד שלא לעבור לפני המתפלל שמונה עשרה, וכתוב בספר עובדא דאהרן דהגה"ק מרן ר' אהרן ראטה זצוק"ל סיפר, דפעם אחת היה מעשה אצל הגה"ק מצאנז זיע"א, שאברך אחד עמד בתפילת שמונה עשרה אחר הגה"ק מצאנז ורצה הגה"ק מצאנז לצאת החוצה ולא היה יכול, כי הקפיד שלא לעבור לפני המתפלל, כמובא בשולחן ערוך, וכשגמר האברך תפילת שמונה עשרה, אמר לו הגה"ק מצאנז דברים חריפים על חוצפתו שמנע את הרבים מלצאת לחוץ.

עוד הובא בספר ד' אמות של תפילה (דף ) מחכם אחד שהיה לומד בשיעורו של מרן הסטייפלר זצ"ל כשהיה ראש ישיבת בית יוסף בבני ברק לפני הרבה שנים, והיה שם בחור אחד שהיה מאריך בתפילת שמונה עשרה בד' אמות הסמוכות למושב של רבינו, ולא ישב רבינו במקומו עד שגמר התפילה, אלא התחיל להגיד השיעור מעומד והסביר שזה הוא מחמת האיסור לישב בד' אמות של תפילה.

עוד הביא בספר הנ"ל, שמצא כתוב בהספד על מרן הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל, שהתורה היתה עבורו מציאות מוחשית. ולפני שנים רבות נתקבלה קריאת טלפון בהולה מארץ הקודש, ובאותן שנים לא צלצלו מהכא להתם בתדירות רבה. הקריאה נתקבלה בבית המדרש, ובין ראש הישיבה והטלפון עמד בחור שהיה מתפלל שמונה עשרה. עצר ראש הישיבה והמתין, ולמרות שאמרו לו ששיחת הטלפון "כל דקה עולה הון והענין חשוב", אמר "מה ביכולתי לעשות? הרי יש כאן קיר".

ועוד שם הובא מהרה"ג ר' מרדכי ויספיש שליט"א, שזקנו הגה"צ ר' דוד בהר"ן זצ"ל היה פעם מתפלל בבית הכנסת של בתי בריודא בעיר ירושלים תובב"א, והיה מוצאי שבת חנוכה, וכדרכו בקודש היה מזדרז מאד לשוב הביתה כדי להדליק נר חנוכה, אולם מסביביו היו אנשים שהיו עדיין מאריכים בתפילת ערבית. לכן קפץ הגה"צ ר' דוד ויצא מבית הכנסת דרך החלון והלך בזריזות הביתה.

 

פסיעת הג' פסיעות לחזן לחזרת הש"צ כשיש מתפלל מאחוריו

הנה נפוץ הוא שהשליח ציבור מסיים תפילתו ועדיין יש מתפלל אחריו המונע ממנו לפסוע ג' פסיעות קודם חזרת השליח ציבור, ובדין זה נאמרו כמה טעמים מדוע עדיף שהשליח ציבור לא יפסע כשהמתפלל אחריו, ורק יתחיל חזרתו בלי לפסוע.

בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ז' סימן כג) הביא שם השואל, שכתב בספרו זה השלחן (ח"ב סי' קכג), דבמקום שיש מי שמתפלל עדיין אחורי השליח ציבור שאסור לשליח ציבור לפסוע לתוך ד' אמותיו, ואם ימתין שליח ציבור מלפסוע עד שהלה יגמור יהיה טרחא דצבורא טובא, דאזי כדאי הם האהל מועד בדעה קמייתא שהובא בבית יוסף והרי"ץ גאות (בה' ר"ה) דסברי שאין לשליח ציבור לפסוע בתפילה בלחש, לסמוך עליהם בשעת הדחק. והביא הציץ אליעזר שם כמה סברות בזה.

סברא ראשונה, יש לסמוך על הג' פסיעות שיפסע השליח ציבור אחר כך עם גמר החזרה, והביא שם בדבריו סייעתא לזה מדברי ספר פקודת אלעזר (על או"ח), שמביא שעשה בכזאת מעשה רב בעצמו, וז"ל: הנה כמה פעמים בתפילת מנחה כשהשעה דחוקה אני רגיל שלא לפסוע שלש פסיעות אחר תפילה דלחש אלא תכף אחר אמירת פסוק "יהיו לרצון" אני מתחיל החזרה בקול רם וסומך על ג' פסיעות שלאחר כך שיעלה לכאן ולכאן ודעתי שבשעת הדחק אין צריך לזה כיון דבאמת עיקר שמתפלל שליח ציבור בלחש הוא כדי להסדיר תפילתו.

הרי סייעתא להשואל שהשליח ציבור יכול להקל שלא לפסוע כל שמתפלל אדם לאחוריו, וגם בכל כיוצא של איזה סיבה, ולסמוך על הג' פסיעות שיפסע אחר כך עם גמר החזרה בקול רם והקדיש.

סברא שניה, נראה לומר דאם ימתין שליח ציבור מלפסוע עד שהמתפלל יגמור יהיה טרחא דצבורא, וראה בזה דגם הבעל פקודת אלעזר כוון בפסקו להמהר"ר גאראמיזאן ז"ל (שהיה רב בירושלים לפני למעלה משלש מאות שנה) שנשאל גם כן על כך בשו"ת משפטי צדק (סי' ב') והשיב באריכות וזאת הלכה העלה דמשום טורח דציבורא מותר לו להתחיל החזרה אחרי שהייה של כדי הילוך ד' אמות מבלי שיפסע ג' פסיעות לאחוריו ויש לו תיקון לפסוע ג' פסיעות בחזרה ובפרט כי בוחן לבות וכליות אלקים צדיק ויודע כי כוונתו רצויה שלא לעבור איסור דאמרו אסור לעבור לפני המתפלל.

 

שיטה שיש לשליח ציבור לפסוע

אולם, מובאים גם כמה טעמים מדוע עדיף שהשליח ציבור יפסע על אף שהמתפלל אחריו. וכפי שכתב להתיר בשו"ת ציץ אליעזר (שם) ובפרט היכא דבבית הכנסת נמצאים גם פשוטי עם (מה שהדבר כן על פי רוב) ולא יבינו על מה שהשליח ציבור לא פסע ג' פסיעות והתחיל בלעדי זה התפילה בקול רם, ויבואו על ידי כך לרנן, או לזלזל בכלל בהג' פסיעות. ונאמרו בזה כמה סברות.

סברא ראשונה, המגן אברהם (סי' קב ס"ק ז') נטה לומר על פי דעת רש"י דמשמע מדבריו דסבר דמותר בכלל לפסוע הג' פסיעות לאחריו רק שאסור לעבור לפני המתפלל לשוב למקומו עיי"ש, ויש להסביר מפני שבהיות שהג' פסיעות הוא מחיוב התפילה לא אסרו בכהאי גונא, וכתב הציץ אליעזר שיודע מה שחולקים על המגן אברהם וכותבים לפרש אחרת בכוונת רש"י, וגם בשולחן ערוך הרי לא נפסק כן, אבל כתב זה לסניף למה שכתב עוד בזה, והוא דכידוע ההמון וגם הרבה מבני תורה לא מדקדקים כיום בכלל בזה שלא לעבור כנגד המתפללים, וכמה מהפוסקים כבר הרגישו מזה.

סברא שניה, יש כמה התרים לדין זה, וכפי שהביא באשל לאברהם (מבוטשאטש) שכתב להליץ על ההיתר הזה מכמה אנפי, א. דאם המתפלל עומד לפני סטנדר מסתלק חשש בלבול הדעת ומותר לעבור בכהאי גונא לפי כל הטעמים, ב. לא מצינו שיהיה אסור לעבור לפני המתפלל כשעיניו עצומות ובדרבנן הבא להחמיר עליו הראיה וכו' וכן מותר כשמעוטף בטליתו וכו', ג. יש ללמוד זכות על סוגיא דעלמא דלית דחש ועוברים לפני העומדים בכיוון רגלים, כי כיון דספקא דרבנן לקולא וזהו ספיקא דרבנן שאולי הוא בתחנונים שלאחר התפילה. עיי"ש ביתר אריכות.

סברא שלישית, מותר לשליח ציבור לפסוע אף שיש מי שמתפלל אחוריו משום טרחא דציבורא כדברי הערוך השלחן (סי' קב סעי' יג) שפוסק דנראה דהרב שסיים התפילה והשליח ציבור ממתין עליו כנהוג מותר לו לפסוע אף שיש מי שמתפלל אחוריו משום טרחא דציבורא עיי"ש.

ומשום כל סברות אלו נטה בציץ אליעזר לפסוק דיכול השליח ציבור למיסמך לפסוע הג' פסיעות נגד המתפלל מאחוריו, דבדידיה הרי איכא תמיד כמעט כל נימוקי ההיתר האמורים. ועל אחת כמה דאינו מחוייב להסתכל לפני שפוסע לאחוריו לראות אם מי שהוא עומד שם ומתפלל אלא יפסע את פסיעותיו ויחזור לפניו לחזרת התפילה בקול רם.

 

לעבור כנגד האומר קדיש

בשערי תשובה (סימן נו אות א') כתב, כשם שאסור לעבור כנגד המתפלל כך אסור לעבור נגד האומר קדיש. והכף החיים (סימן נה אות ט') הביא כן בשם עוד כמה פוסקים, והוסיף דאסור רק עד "דאמירן בעלמא ואמרו אמן" אבל אחר כך כשאומר "על ישראל" וכו', מותר לעבור, דזו היא מנהגא בעלמא ולא מנוסח הקדיש.

וראה מה שכתב החיד"א בברכי יוסף (סימן נה ס"ק ט') בשם הגאון מהר"י מולכו בתשובה בכתיבת יד, שכשם שאסור לעבור כנגד המתפלל תפילת שמנה עשרה כן אסור לעבור כנגד מי שאומר קדיש. וזה לשון הגר"ח פלאג'י בספר רוח חיים (סימן קב): אסור לעבור כנגד המתפללים, כמו צער בנפשי דלא זהירי בה אינשי, ולאו דוקא בעמידה אלא גם בקדיש אזהרה שמענו, שהוא בכלל תפילה ביותר מעלה.

אך עיין בספר מנחת אהרן (כלל י' סוף אות כד) שכתב על דברי הברכי יוסף הנ"ל, שאף שטוב ליזהר בזה כדי שלא יבלבל דעתו ושכלו, מכל מקום להשוותו למתפלל הוא חומרא יתירה שאם כן יהיה אסור לישב תוך ד' אמות של האומר קדיש וכו'. ומכל מקום כבר הורה זקן וכו'. עיי"ש.

 

לפני עוור בעומד לפני המתפלל

והאמת דהנה מעשים בכל יום שישנם מאחרים לתפילה המתפללים במקומות שאנשים יכשלו כשעוברים בשוגג בד' אמותיהם, ולא עוד אלא שמאריכין בתפלותיהם זמן רב אחר שהציבור סיים תפילתו, ולכאורה יש בזה משום לפני עוור.

ולכאורה יש להסתפק יותר מזה, דשמא נראה לומר שעוברים על לפני עוור אף אם שום אדם לא יעבור שם, מצד שכיון ויש את היכולת שיתכן שיעברו לפני המתפלל, שמא זה שמתפלל כבר עובר על לפני עוור.

ואכן כבר האריכו בענין זה האחרונים, אם עובר בלאו של לפני עוור אם בסופו של דבר לא הצליח להכשיל את חבירו. ובאמת כך מבואר בדברי האחיעזר (ח"ב סי' נ' ס"ק ז' ד"ה והנה) דהמכשיל את חבירו באיסור דרבנן בשוגג עובר משום לפני עוור, דעל כל פנים הוי מכשול.

 

סיכום הענין

נפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קב סעיף ד') דאסור לעבור כנגד המתפללים שמונה עשרה בתוך ד' אמות, ונאמרו שני טעמים עיקריים בזה.

הטעם הראשון, כתב החיי אדם (כלל כו אות ג) דהטעם משום דהמתפלל השכינה כנגדו ואסור להפסיק בינו לשכינה. טעם שני, כתב המשנה ברורה (שם ס"ק טו) דאסור לעבור, מפני שמבטל כונת המתפלל על ידי זה. והביא דבריו גם בביאור הלכה (שם ד"ה אסור) בשם ספר מאמר מרדכי וז"ל הטעם מפני שמבטל כונת המתפלל.

טעם נוסף כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט' סימן ח'), שאנו רואים שהלבוש הכניס בדבריו נימא ונימוק שטעם איסור זה הוא כדי שלא יפסיק בין המתפלל שמונה עשרה לכותל והיינו מפני שכך הוא מזהירות התפילה שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר כדאיתא בברכות ה, ב ונפסק בשולחן ערוך (או"ח בסי' צ' סעיף כא), ועל כן כדי שלא יפסיק במשהו את המתפלל מתפילתו בסמוך ולפני הקיר גזרו על דין זה שלא לעבור לפני המתפלל.

נחלקו הפוסקים אם מה שנאסר לעבור לפני המתפלל נאמר רק על לפניו ממש או גם על צדדיו שלפניו. המגן אברהם (ס"ק ו') מפרש האיסור לעבור כנגד פני המתפלל כולל גם את הצדדים שכנגד פני המתפלל. בעל אליה רבה חולק עליו וסובר שהאיסור הוא רק כנגד פניו ממש, אך מלפניו בצדדים מותר לעבור.

כתוצאה מהדין הקודם שאסור לעבור כנגד המתפלל, הביאו הפוסקים שגם אסור לפסוע אם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו. וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק כ') דמיירי שהמסיים תפילתו בתוך ד' אמות של המתפלל, או שיבוא לתוך ד' אמות על ידי ג' פסיעות שיפסע לאחוריו. ולא נקרא המתפלל בא בגבולו ואפילו אם המתפלל מאריך בתפילתו דאדרבה זה שפוסע בא עכשיו בגבול המתפלל. ואם אינו אחריו ממש רק מרוחק לצדדין נראה דשרי להאליהו רבה הנ"ל.

ישנם כמה התרים המובאים בפוסקים שיש להקל בדין אסור לעבור כנגד המתפלל, ביניהם נאמרו התרים שהביאו הפוסקים רק כדי ללמד זכות על ישראל שאינם מדקדקים בדין זה. אמנם היתרים אלו אינם מתיישבים עם כל שיטות הפוסקים, ועל כן יש לשאול שאלת חכם באלו אופנים יש להקל.

היתר ראשון, כשהמתפלל ברשות אחרת. היתר שני, כשיש סטנדר, שולחן וכדומה לפני המתפלל מותר לעבור לפניו. היתר שלישי, מי שסיים תפילתו עומד בינו למתפלל. היתר רביעי, מחיצה העשויה מזכוכית בינו למתפלל.היתר חמישי ושישי, עיני המתפלל עצומות או טלית מכסה פניו. היתר שביעי, בזמן הזה רוב המתפללים אינם מכוונים. היתר שמיני, יש להקל לעבור לפני קטן. היתר תשיעי, בעומד להתפלל במקום שרבים עוברים. היתר עשירי, אחד עשר, ושנים עשר, לעבור כדי לשמוע קדיש או לענות אמן או שלא לעבור על איסור בל תשקצו. היתר שלוש עשר, הדין נאמר דוקא נגד זה שעומד ומתפלל נגד הכותל. היתר ארבע עשר, וחמש עשר, כשהעובר קורא תהלים או משנה או במצוה עוברת. היתר ששה עשר, מותר לעבור כשהמתפלל מתפלל תחנונים.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות