תפריט

עשיית דמות של אדם - א'

באדיבות מחבר הספר הגיוני הפרשה הרה"ג אריה דוד וסרמן שליט"א מלוס אנגלס
14/10/2009
"כי בצלם אלוקים עשה את האדם" (בראשית ט, ו)

את חביבות הבורא מבאר התנא באבות (ג, יד), חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר (בראשית ט) "בצלם אלהים עשה את האדם".

וביאר בתורה תמימה (שם אות יד) מהי ה"חיבה יתירה נודעת לו", שהיא חיבה שהראה הקב"ה לאדם בזה שהודיעו שנברא בצלם, כדברי הגמרא בביצה טז, א הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו, וזהו מה שאמר הקב"ה לנח.

ועל כן עשיית צורת אדם נאסר, וכפי שהוזכר בספר החינוך (מצוה לט) שלא לעשות צורת אדם משום דבר, הן ממתכות הן מעץ ואבן וזולתם, ואפילו לנוי, שנאמר (שמות כ, כ) "לא תעשון אתי", ודרשו בגמרא (ראש השנה דף כד, ב) לא תעשון אותי, כלומר לא תעשון דמיון אותה צורה, דהיינו גוף אדם, שכתבתי עליה בתורתי (בראשית א, כו) "נעשה אדם בצלמנו".

ענין זה יתחלק לשני חלקים. בחלק הראשון ידון: מהו האיסור של עשיית צורות אדם, והאם יש גם איסור של שהייה צורה זו, ומה הם ההתרים באיסור זה. ובחלק השני ידון: האם מותר מצד ההלכה להצטלם בתמונה פוטוגרפית או יש בזה איסור, האם מותר לקנות לילדים בובות העשויות תבנית אדם בולטת, וכן האם יש איסור שימוש בכסף שיש עליו צורת אדם, ולענין זה האם יש חילוק בין מטבע לבין שטר כסף, ובין צורה שלמה לבין רק צורת הראש.

 

הקדמה

בגמרא בעבודה זרה מג, ב שנינו, תניא: כל הפרצופות מותרין, חוץ מפרצוף אדם. אמר רב יהודה בריה דרב יהושע, מפרקיה דרבי יהושע שמיע לי: "לא תעשון אתי"  - לא תעשון אותי (כלומר שאסור לעשות דמות שהקב"ה מתראה בו לנביאים). ומפשיטות דברי הגמ' נראה שיש איסור לעשות צורת פרצוף אדם.

ובריטב"א שם, "לא תעשון אתי" לא תעשון אותי, פירש: כדרך שאמר הכתוב במשליו על האדם "בצלם אלהים עשה אותו", ואף על פי שהוא משל חש הכתוב לעשייתו מפני כבוד של מעלה.

ונפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קמא) שאסור לצייר צורות בצורת אדם, ואפילו לנוי. וביאר הש"ך הטעם, דנפקא מדכתיב "לא תעשון אתי", ודרשו חז"ל "לא תעשון אותי", כלומר דמות שאני מתראה בו לנביאים והיינו אדם.

 

מקור האיסור בתלמוד

בגמרא בעבודה זרה מג, א דרשו מהפסוק "לא תעשון אתי אלוהי כסף ואלוהי זהב", לא תעשון דמות שמשי המשמשים לפני במרום, ואיזה צורות הן בכלל האיסור, הנה הצורות שבמדור העליון כגון ד' פנים בהדי הדדי וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת, וציורים שבמדור התחתון דהיינו חמה ולבנה כוכבים ומזלות, וכן צורת אדם ובית תבנית היכל בשיעור גובהה וארכה ורחבה, אכסדרה, תבנית אולם, חצר, תבנית העזרה, שולחן, תבנית מנורה, כל אלו לכולי עלמא בכלל האיסור.

אבל שאר צורות של בהמות חיות ועופות ודגים וצורות אילנות ודשאים וכיוצא בהם, פליגי הראשונים אם נכלל בכלל האיסור, דדעת רבינו אלייקים דנכלל בכלל האיסור, אבל דעת רוב הראשונים דאינו נכלל בכלל האיסור וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' קמא).

 

איסור חשד

בתוך אריכות הגמרא שם מובא, תנן התם: דמות צורות לבנות היה לו לרבן גמליאל בעלייתו בטבלא בכותל, שבהן מראה את ההדיוטות ואומר להן: כזה ראיתם או כזה ראיתם (ומבואר שם שהיה לרבן גמליאל דמויות הירח בצורות שונות לחקור את העדים בקידוש החודש, ואומר להן, כזה ראיתם או כזה ראיתם, לדעת אם לקבל עדותן לקידוש החודש).

והקשו בגמרא: ומי שרי? וכו', והתניא: "לא תעשון אתי" לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, כגון חמה ולבנה, כוכבים ומזלות? נמצא לפי דברי הגמ' שיש איסור לעשות דמות שמשין במרום, כגון חמה ולבנה, כוכבים ומזלות, ואם כן איך היה לרבן גמליאל בעלייתו דמויות הירח בצורות שונות. ויישבו בגמ': שאני רבן גמליאל, דאחרים (גוים) עשו לו, ואם כך לכאורה יש רק איסור עשייה ואין איסור שהייה.

אמנם הקשו בגמרא ממה שהיה לרב יהודה צורה בטבעת שהיה מניח, דאמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, סמי עיניה דדין (כלומר פחוס את צורתו). ומשמע שיש איסור בשהיית צורה אף דאחרים עשו לרב יהודה הטבעת שלו? ויישבו בגמרא: התם בחותמו בולט, ומשום חשדא (כדי שלא יאמרו אליה הוא עובד), דתניא: טבעת שחותמה (שצורתה) בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה (לפי שכשהוא חותם שוקע החותם בשעוה ואינו נראה מבחוץ), חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה (דכיון שהוא חותם הוי חותמה בולט).

וביארו בתוספות (שם ד"ה והא רב יהודה) דאף שאחרים עשו לרב יהודה את הטבעת שהיה מניח, הזהיר בו שמואל שלא להשהותו אם לא יסמא עינו שלא יחשדוהו שעשאו ועבר על "לא תעשון אתי", ומשני שאני רב יהודה שחותמו בולט היה ולא היה משום חשד עשייה אלא משום חשד עבודת כוכבים.

המתבאר לפי פשטות דברי הגמ', שישנם שני סוגי איסור, איסור עשיית צורת אדם,  ואיסור שהיית צורת אדם שנעשתה על ידי גוי, והוא משום חשד עבודת כוכבים.

 

האם האיסור על העשייה או על השהייה

דעת המהר"ם מרוטנבורג דהאיסור תורה ד"לא תעשון אתי" הוא בין על העשייה ובין על השהייה, אמנם לדעת רוב הראשונים וכן נפסק בשו"ע דהאיסור תורה אינו אלא על העשייה, והשהייה אסורה מטעם אחר משום חשדא דעבודה זרה.

בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קמא סעיף ד') כתב: אסור לצייר צורות שבמדור שכינה, כגון ד' פנים בהדי הדדי, וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת. וכן צורת אדם לבדו, כל אלו אסור לעשות אפילו הם לנוי. ואם עובד כוכבים עשאם לו, אסור להשהותם, וכו'. ובט"ז (שם ס"ק ט') פירש שהטעם שאסור להשהותן הוא משום חשד.

דוגמא לשני האיסורים האלו המובאים להלכה, בפתחי תשובה (יורה דעה סימן קמא) הביא משו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סימן קע) על מעשה שהיה באמשטרדם בעת שנתקבל הרב מהר"ר אלעזר ז"ל לאב בית דין שם עמד איש אחד והדפיס מטבע כסף בדמות צורתו והיה תבנית ראש עד החזה עם פרצוף פנים שלם בולט. והאריך לבאר שהוא איסור גמור, ויש בזה איסור כפול האחד לא תעשה של תורה "לא תעשון אתי" והשני משום חשדא דאסור אפילו באחרים עשו לו, עד כאן דברי היעב"ץ.

לכן, למסקנת הגמרא נראה דיש איסור מוחלט לעשות צורה בצורת אדם, שהוא איסור דאורייתא, וכן יש איסור בשהיית צורה בצורת אדם, ולכאורה בכלל איסורים אלו להצטלם, להחזיק בובות וכדומה בבית, וכן להשתמש מטבעות כסף שיש עליהם צורת אדם ועוד.

 

היתרים לאיסור זה

אמנם מצינו לפחות ז' התרים המובאים בפוסקים לענין זה, והם: בשל רבים דלא שייך בהו חשדא, אפילו של יחיד והיא עשויה פרקים, בעשאה להתלמד בה, בצורה שאינה בולטת, אם היא צורה שאינה שלימה, אם הצורה נעשתה בצורה מבוזה, ואין לאסור משום שהייה אלא מה שמנהג הגוים לעבדן, וכדלהלן.

 

 

ההיתרים המובאים בגמרא, בשל רבים, דפרקים, להתלמד

בגמרא בעבודה זרה מג, א מובאים ג' היתרים, שהקשו בגמרא שם: ומי חיישינן לחשדא? והא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דאוקמי ביה אנדרטא (כלומר צלם), והוו עיילי ביה אבוה דשמואל ולוי ומצלו בגויה, ולא חיישי לחשדא, ותירצו: רבים שאני, והקשו: והא רבן גמליאל דיחיד הוה.

ומבואר בדברי הגמרא שאבוה דשמואל ולוי התפללו בבית הכנסת של נהרדעא אף שהיה שם אנדרטא, ולא חששו לאיסור חשד, כיון שהיו שם רבים לא היה חשש שיחשדו אלו שמתפללים, ועל כן הקשו בגמרא איך היו לרבן גמליאל בעליית גגו דמויות של הירח בצורות שונות כדי לחקור את העדים בקידוש החודש, והרי היה יחיד.

ועל קושיא זו תירצו ג' יישובים בגמרא, א. כיון דנשיא הוא, שכיחי רבים גביה, ב. ואיבעית אימא: דפרקים הואי (כלומר של חוליות ולא היה מחברה אלא בשעת בדיקת העדים וכל יומא לא חזו לה וליכא חשדא), ג. ואיבעית אימא: להתלמד שאני, דתניא: (דברים יח) לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות.

אכן הביאם הטור להלכה (יורה דעה סימן קמא) שכתב: ואף בבולטת נמי לא אסרינן אלא ליחיד דטעמא משום חשדא שיחשדוהו שמכוין לאליל, הלכך א. בשל רבים דלא שייך בהו חשדא או ב. אפילו של יחיד והיא עשויה פרקים או ג. עשאה להתלמד בה שרי. ורב אלפס אינו מתיר אלא כשהוא להתלמד אבל אינו להתלמד אפילו של רבים ושל פרקים אסור וכן כתב הרמ"ה, והרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.

וכתב הבית יוסף (יורה דעה סימן קמא) דמה שכתב לחלק בין יחיד לרבים ובין של פרקים לשאינה של פרקים ובין להתלמד לאינה להתלמד, מבואר בגמרא, ומשמע דכל הנך תלתא תירוצי דקאמר תלמודא הלכתא נינהו ובכל חד מהנך גווני שרי, וכן נראה מדברי הרא"ש.

ונפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קמא סעיף ד') שאסור לצייר צורות שבמדור שכינה, כגון ד' פנים בהדי הדדי, וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת. וכן צורת אדם לבדו, וכו', וצורת חמה ולבנה וכוכבים, אסור בין בולטות בין שוקעות. ואם הם להתלמד, להבין ולהורות, כולן מותרות אפילו בולטות. והגיה ברמ"א: ויש מתירין בשל רבים, דליכא חשדא (טור בשם הרא"ש).

וכתב הש"ך על דבריו שכולן מותרות, בין לעשותם בין להשהותן. ומה שיש מתירים בשל רבים, פירוש להשהותם משום דליכא חשדא ברבים אבל לעשותם אין חילוק בין יחיד לרבים, וכתב ר' ירוחם אף על גב דברבים ליכא חשדא מכוער הדבר.

 

היתר רביעי, שיטות הראשונים שהאיסור רק בצורה בולטת

נחלקו בראשונים האם עשיית ושהיית צורת אדם אסורה רק אם הצורה בולטת או אפילו אם הצורה שוקעת או חלקה.

בגמרא בעבודה זרה מג, א הקשו על רב יהודה: והא רב יהודה דאחרים עשו לו (צורה בטבעת שהיה מניח), ואמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, סמי עיניה דדין (כלומר פחוס את צורתו)? ויישבו בגמרא: התם בחותמו בולט. ובהמשך הגמרא הקשו שם קושיא על רבן גמליאל: איך היה לו דמויות של לבנה, ויישבו בגמרא: כיון דנשיא הוא, שכיחי רבים גביה.

ועיין בתוספות (שם מג, ב ד"ה והא רבן גמליאל) שהקשה, אמאי לא משני דצורת לבנה לא היתה בולטת ולכך עשאה רבן גמליאל, כמו שהשיבה הגמ' לשאלה על רב יהודה, ויישבו התוס': ואומר ר"י ור"ת וריב"א כי בחמה ולבנה ומזלות אין חילוק בין בולטין לשוקעין וכן ברקיע שוקעין הם, ולא מפליג בהכי אלא גבי פרצופין וכיוצא בהן.

כן בתוספות בראש השנה כד, ב (ד"ה והא רבן גמליאל) נשאל: תימה והא צורה דרבן גמליאל לא היתה בולטת, ויישבו: ויש לומר דמכל מקום שייך בה חשדא דגבי לבנה אין חילוק כיון דאינה בולטת ברקיע.

ומבואר בשיטת התוס' (ובכללם רבינו תם) דבצורת חמה ולבנה כוכבים ומזלות אין חילוק בין בולטת לשוקעת ששניהם אסורים, דאין חילוק בין בולטת לשוקעת אלא בשאר צורות ופרצופין, ובכללן צורת אדם שאינה אסורה אלא אם היא בולטת.

וכן היא שיטת הרמב"ם (פרק ג' הלכות עבודת כוכבים הלכה י') שהאיסור לעשות צורת האדם הוא רק כשהצורה בולטת, שכתב וז"ל: אין מציירים לא בעץ ולא בסיד ולא באבן צורת האדם, והוא שתהיה הצורה בולטת כגון הציור והכיור שבטרקלין וכיוצא בהן ואם צר לוקה, אבל אם היתה הצורה מושקעת או צורה של סמנין כגון הצורות שעל גבי הלוחות והטבליות או צורות שרוקמין באריג הרי אלו מותרות.

וכן שם (בהלכה יא) כתב וז"ל: וכן אסור לצור דמות חמה ולבנה כוכבים מזלות ומלאכים שנאמר "לא תעשון אתי" לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום ואפילו על הלוח, וכו'.

ועיין בבית יוסף (יורה דעה סימן קמא) שהביא שרבינו תם, הרא"ש (שם), והרמב"ם (בפ"ג מהלכות עבודה זרה) כולם הסכימו דבצורת חמה ולבנה וכוכבים ומזלות אין חילוק בין בולטת לשוקעת שהרי נראין בעינינו כשקועים ברקיע הילכך בשוקעין נמי אסור, אולם בצורת אדם חילקו בין בולטת לשוקעת, לכאורה מפני שדמות אדם אינו נראה אלא בולט לא מיתסר אלא בכי האי גוונא. וכן ציור שהוא שטוח כמו של סממנים, יש לו דין שקוע ומותר, וכפי שכתב הרמב"ם, אם היתה הצורה מושקעת או צורה של סמנין כגון הצורות שעל גבי הלוחות והטבליות או צורות שרוקמין באריג הרי אלו מותרות.

 

שיטות ראשונים שהאיסור אפילו בצורה שוקעת

אולם יש הרבה מן הראשונים החולקים וסוברים שיש איסור עשיית ושהיית צורת אדם אפילו אם הצורה שוקעת, ויש מהם הסוברים שציור דסממנים גם אסור כמו בולט ושקוע.

שיטת הראב"ד (בהשגות שם) לאסור צורה שוקעת, שכתב על דברי הרמב"ם: וכן אסור לצור צורת חמה וכו', א"א דומה שהוא מחלק בין צורת אדם לצורת המשמשין במרום, צורת משמשין אפילו הם שוים לא בולטים ולא שוקעים אסורים וצורת אדם אם אינו בולט מותר, ולא ידעתי למה ומאין לו, וכו'. וסוף דבר וכו', אחד צורת אדם וצורת שמשין שבמרום דינם שוה וכן עיקר.

ועיין בכסף משנה (פרק ג' מהלכות עבודת כוכבים הלכה יא) שכתב על דברי הרמב"ם: והר"ן כתב בפרק כל הצלמים על דברי הרמב"ם, ולא ירדתי לסוף דעתו מנין לו לחלק בין צורת אדם לשמשי מרום וכלהו מ"לא תעשון אתי" נפקא כדאיתא בגמ'.

וכן סובר הרמב"ן בחידושיו (עבודה זרה מג, ב) כשיטת הראב"ד והר"ן שגם בפרצוף אדם אפילו שוקע אסור. ובין דבריו כתב: ואסיקנא דדמות שמשין אפילו שבמדור התחתון אסורים. ונראה לפרש ולומר דלא שנא בולט ולא שנא שוקע, וכן בפרצוף אדם, ד"לא תעשון" כתיב ולא פליג רחמנא בין בולט לשוקע.

וכן אוסר הריטב"א (שם), ובין דבריו כתב שמסתברא דכל שאסור לעשות אפילו בדיו הוא אסור וכו',  וצורת דיו כבולט חשוב לענין זה, והוא הדין לצורת רוקם בשש ומשי וכיוצא בו.

על כן לענין צורת אדם לפי הראב"ד, הר"ן, הרמב"ן והריטב"א, יש איסור עשייה ושהייה ואין לחלק בין בולט לשוקע, וכן יש לאסור אף בצורה שהיא שוה, וכדברי הריטב"א .

 

שיטות הפוסקים, בצורה בולטת או אפילו מושקעת

שיטת השולחן ערוך היא כפי דעת המקילים, שהאיסור לעשות צורת האדם הוא רק כשהצורה בולטת, שכתב (ביורה דעה סימן קמא סעי' ד') שאסור לצייר צורות שבמדור שכינה, כגון ד' פנים בהדי הדדי, וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת, וכן צורת אדם לבדו, כל אלו אסור לעשות אפילו הם לנוי. ואם עובד כוכבים עשאם לו, אסור להשהותם. במה דברים אמורים, בבולטת. אבל בשוקעת, כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין, מותר לעשותם. וצורת חמה ולבנה וכוכבים, אסור בין בולטות בין שוקעות.

והביא הש"ך (שם) שכן כתב ברמב"ם, ובספרי המחברים הישנים כתוב "כל אלו אסור לעשותן אפילו לעובד כוכבים" (כלומר, "אפילו לגוי" במקום "אפילו לנוי"), וכן הוא בטור, ואלו ואלו דברי אלקים חיים דכיון דקפיד קרא אעשייה אין חילוק בין עושה לנוי או לעבודת כוכבים אסור. ואסור להשהותן, משום חשדא, והוא הדין דאסור לומר לעובד כוכבים לעשותן אפילו אינו רוצה להשהותם משום דאמירה לעובד כוכבים שבות אפילו בדבר שאינו של שבת.

אמנם כל זה הוא בבולטת שדוקא הוא דאסור בין בשוהה בין בעושה אבל בשוקעת מותר לעשותן וכל שכן להשהותם וכו', והטעם שאינו אסור אלא דומה להם שהן בולטות ומהאי טעמא מה שמציירים על הכותל ולוח אף על פי שהוא שוה מיקרי שוקעת, כיון דלא הוי בולטת כמו שהן עצמם והלכך צורת חמה ולבנה וכיוצא בהן דהן נמי שוקעים ברקיע אסור אפילו בשוקעת וכו'. דלענין עשייה ושהייה הכל תלוי במה שהוא הדבר עצמו, שאם הוא אדם וכיוצא בו שהוא בולט אינו אסור אלא בולט, ואם שוקע אסור אפילו בשוקע והוא פשוט, עד כאן דברי הש"ך.

 

סיכום ההיתר הרביעי

נחלקו הראשונים אם עשיית ושהיית צורת אדם אסורה רק אם הצורה בולטת או אפילו אם הצורה שוקעת או שוה. דעת המחבר דאינו אסור אלא צורות בולטות אבל שקוע ושוה מותר חוץ מצורות לבנה וחמה וכוכבים שאסורים גם שקוע.

אמנם כמה ראשונים מחמירים בכל הצורות ואף בשקוע, והט"ז (ביו"ד שם ס"ק יב) כתב דיש לחוש לדבריהם, אולם  אחרי זה כתב הט"ז קולא והוא דציור דסממנים עדיף אפילו משקוע ולכולי עלמא אין איסור בזה, וכתב כן מדעת עצמו, ובאמת זהו שיטת הרמב"ם. אמנם בנקודות הכסף חולק על הט"ז וכתב שמשמעות הפוסקים דציור דסממנים יש לו דין שקוע וכמו שהובא בריטב"א, וכן בתשובת לחם רב (סימן טו) כתב דשיטת הרמב"ם אינו מוסכם לכולי עלמא.

 

היתר חמישי, צורה שאינה שלימה

הנה מצאנו היתר נוסף לעשיית ושהיית צורת אדם אם הצורה אינה שלמה, אלא היא חסרה, וכמבואר לענין זה בגמרא בעבודה זרה מג, ב אצל רב יהודה דאחרים עשו לו צורה בטבעת שהיה מניח, ואמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, סמי עיניה דדין (כלומר פחוס את צורתו), וכתבו התוספות (שם ד"ה לא תעשון אתי) שכן הלכה דפרצוף אדם אסור לחתום ואסור לעשות ומיהו אותם צורות אדם שצובעים בסדינים בצבעים וכן ברקמה מותרין כיון שאין להם פרצוף שלם אלא חצי פרצוף. ומבואר לכאורה שיש כאן היתר אם הפרצוף אינו שלם.

ועיין גם בתוספות (שם מג, ב ד"ה שאני) שכתב בזה הלשון: ויש שהיו רוצים להחמיר וכו' שלא לחגור אותם רצועות שיש בהם צורת אדם בולטת. אמנם יש סמך להתיר מתוך הלכות גדולות, שמעמיד ההיא דאמר ליה שמואל לרב יהודה סמי עיניה דדין, בצורת דרקון, דהתם שייך חשדא טפי מבאחריני, כדתנן (עבודה זרה מב, ב) מצא כלים ועליהם צורת דרקון יוליכם לים המלח, ואנדרטי דקא חייש לחשדא היינו משום שהיה צלם דמות אדם כל גופו בידים ורגלים. עכ"ל. ומבואר גם כאן שיש היתר אם הגוף אינו שלם.

וכן כתב הרא"ש (שם פ"ג סי' ה) וזה לשונו: והאי דאסרינן צורת אדם ודרקון דוקא בגולם שלם אבל צורת הראש בלא גוף שלם מותר ד"לא תעשון אותי" דרשינן. וגם חשדא ליכא אם אין כל הדמות שלם.

ומבואר כך אף במרדכי (פ"ג דעבודה זרה סי' תתלט), שכתב, דשאני אנדרטי שהיה בו צורת כל הגוף בידים וברגלים אבל כשאין בו צורת כל הגוף מותר. וסיים, ומיהו אמת הוא שאסור לעשות צורת אדם בולטת. ומכל מקום צורת אדם שצובעים בסדינים בצבעים ורקמה מותר, שאין שם פרצוף שלם.

אמנם הסמ"ג (לאוין כב) כתב וזה לשונו, כתב מורי, דהא דחיישינן באנדרטי לחשד, לפי שהוא צלם גמור ויש לו כל הגוף, אבל פרצוף אדם לבדו לא מצינו שיהא אסור. ואומר אני שאין להקל בזה, מאחר שאין כאן ראיה ברורה. עכ"ל. אולם גם הטור (יו"ד סי' קמא) הביא דברי אביו הרא"ש להקל בזה כנ"ל.

וזה לשון השולחן ערוך (שם סעי' ז') יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש לבד או גוף בלא ראש אין בה שום איסור לא במוצא ולא בעושה והוסיף הש"ך (שם ס"ק לב) וכל שכן בשהייה. והגיה הרמ"א: וכן נוהגין, ע"כ. והדבר ידוע דכל מקום שכותב השו"ע איזו הלכה בשם "יש מי שאומר" ולא הביא שום חולק, דעתו לפסוק כן לדינא.

וכן כתב הש"ך (סוף ס"ק כה) וז"ל: ונראה שכל צורות שאסרנו אינם אסורים אלא בצורה שלימה ממש, כגון צורת אדם בשתי עינים וחוטם וכל הגוף. אבל לא חצי הציור כדרך קצת המציירים צד אחד של הצורה, שזה אינו אסור, כן נראה לומר.

וביאר כוונתו בשו"ת נהרי אפרסמון (סי' קיח), דקא משמע לן הש"ך שאף אם עושה צורת אדם שלם בכל גופו, רק שמציירו על צד אחד כדרך שמציירים כן כל פנים, שהצורה אינה עומדת נגדינו פנים אל פנים, ולא נראה מן הצורה רק עין אחת וחצי חוטם ואזן אחת ויד ורגל, שגם זה לא נקרא צורה שלימה ומותר. עד כאן תוכן דבריו. ולפי זה מה שכתב הש"ך (בס"ק לב) שהמחמיר בכל זה תבא עליו ברכה (משום שיש לחוש לדעת הסמ"ג שאוסר בצורת ראש לבד), היינו דרך חומרא בעלמא, אבל מעיקר הדין מותר.

אולם, יש חולקים המחמירים שאסור אפילו בצורת ראש לבד, ביניהם בשו"ת מהרי"ט (יו"ד ס"ס לה) שהביא דברי הרא"ש שמיקל בזה, וכתב להוכיח עליו להיפך מדברי רבו מהר"ם מרוטנברג בתוס' יומא (נד, ב) שכתב, דאף פרצוף אדם לחודיה אסור, והוצרך הכתוב לאסור דמות החיות, שהם ד' פרצופין, אדם אריה שור ונשר, לעבור עליו בשתים, משום פרצוף אדם ומשום ד' פרצופין בהדי הדדי, עכ"ל. ואם איתא להא דהרא"ש, משום פרצוף אדם לא מחייב אם לא יהא גוף האדם שלם, וגוף החיה לא היתה תמונת האדם, שהרי יש להם ד' כנפים וכף רגליהם ככף רגל עגל. נמצא, דמהר"ם וכן הר"ן חולקים על הרא"ש בדין זה. ובאיסור דאורייתא דעבודה זרה אזלינן לחומרא, ע"כ.

בשיטה זו הלך גם הפתחי תשובה (יורה דעה סימן קמא) על מה שהגיה הרמ"א: וכן נוהגין בצורת ראש לבד או גוף בלא ראש שאין בה שום איסור לא במוצא ולא בעושה. שהביא הפתחי תשובה מה שכתב בשל"ה (דף עג, ב) דכשר הדבר שלא לנהוג כן, עיי"ש. ועיין גם בחכמת אדם (כלל פה) שכתב, דאפילו חצי גוף מצד הגוף ולא לצד האחור אסור.

 

סיכום ההיתר החמישי

אם עוברים גם על חצי צורה, הוא גם כן פלוגתא בראשונים, דדעת הרא"ש דאין עוברין וכן נפסק בשו"ע, אבל דעת הסמ"ג דגם על חצי צורה עוברין, וכתב הש"ך (שם ס"ק לב) דהמחמיר כדעת הסמ"ג תבא עליו ברכה.

 

היתר שישי, מבוזים

היתר שישי, יש שהתירו הנאה מצורת אדם אם הצורה נעשתה בצורה מבוזה, כמובא בגמרא בעבודה זרה דף מב, ב במשנה, המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת לבנה, צורת דרקון יוליכם לים המלח. רבן שמעון בן גמליאל אומר: שעל המכובדין אסורין, שעל המבוזין מותרין. וביאר שם רש"י "שעל המכובדים" הוא הצורה שעל כלים מכובדים שתשמישן לכבוד.

בבית יוסף (יורה דעה סימן קמא) הביא גמרא זו וכתב שפסקו הפוסקים כרבן שמעון בן גמליאל משום דקיימא לן (בבא קמא סט, א) דכל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו. ועיין במרדכי (סי' תתמ) שכתב: דדרקון הוא נחש בריח בשמים ושמו תלי הגדול ומושל במזלות ומשום הכי חשיב ליה בהדי צורת חמה ולבנה.

היתר זה נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קמא סעיף ג') המוצא כלים ועליהם צורות חמה או לבנה (הגה: דהיינו צורות הנעשים לשם חמה ולבנה) אם הכלים מכובדים, אסורים, שוודאי נעשו לשם עבודת כוכבים. ואם הם מבוזים, מותרים שלא נעשו אלא לנוי. ואלו הם מכובדים, שעל השיראים נזמים וטבעות. והביא הרמ"א דוגמא לכלים מבוזים שהם כמו מטבעות.

ועיין בפתחי תשובה (יורה דעה סימן קמא ס"ק ד') שהביא מהשאילת יעב"ץ (ח"א סימן קע) שמחמיר במטבעות, ועיין בתשובת כנסת יחזקאל (סוף סימן יג) דנראה לו להכריע דמטבעות של כסף מכובדין ושל נחושת מבוזין, עיי"ש.

ובדומה לזה נשאל בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סימן קע) על מעשה שהיה באמשטרדם בעת שנתקבל הרב מהר"ר אלעזר ז"ל לאב בית דין שם, עמד איש אחד והדפיס מטבע כסף בדמות צורתו. והאריך לבאר שם שהוא איסור גמור, ואף דיש סוברים דמטבעות מבוזים הם, קשה לסמוך על זה להקל דהרי עינינו רואות דמכובדים הם, ועוד שדעת הרשב"א דאין חילוק בין מכובדין למבוזין בצורת אדם והסכימו לדבריו, עד כאן דבריו, וראה שם שהאריך בזה. ועיין עוד באריכות בדברי הראשונים ואחרונים בהיתר זה.

 

היתר שביעי, אין לאסור מה שאין מנהג הגוים לעבדן

היתר נוסף מצאנו במה שיש הסוברים שאין לאסור משום שהייה אלא מה שמנהג הגוים לעבדן, וכמו שכתב בזה הריטב"א בעבודה זרה מג, ב וז"ל: צורת אדם שרגילין עתה לעשות האומנים בכלים הרי הן מותרין ואין צריך לחסר מהם שום אבר, דאי משום איסור עשיית פרצוף אדם כיון שאחרים עשו לו מותר, ואי משום חשדא דעבודה זרה כבר הדבר ידוע שאין צורה זו נעבדת אפילו כשהיא כצורת יש"ו ימח שמו וזכרו כשהיא על הכלים וכדכתיבנא לעיל, ולא אמרו סמי עיניה דדין, אלא לפי שכיוצא בו היה נעבד בזמן ההוא ומשום חשדא. ועיין שם עוד בהמשך דברי הריטב"א.

ועיין בחכמת אדם (כלל פה סעי' ו') שמחדש שבזמן הזה אין חשדא בצורות אדם כיון שידוע שבזמן הזה אין עובדין לצורת אדם, ואותו שנעבד עושין אותו משונה, עיי"ש. אמנם דבריו צריכים ביאור לפי מה שכתב הרמ"א (יו"ד סי' קמא סעי' ג') דגם בזמן הזה שאין הגויים עובדין לצורות אלו אף על פי כן אין להשהותן.

 

סיכום הענין

בגמרא בעבודה זרה מג, א מבואר שישנם שני סוגי איסור, איסור עשיית צורת אדם,  ואיסור שהיית צורת אדם שנעשתה על ידי גוי, והוא משום חשד עבודת כוכבים. ולענינינו, למסקנת הגמרא לכאורה בכלל איסורים אלו להצטלם, להחזיק בובות וכדומה בבית, וכן להשתמש מטבעות כסף שיש עליהם צורת אדם ועוד.

אמנם ישנם לפחות ז' התרים המובאים בפוסקים לענין זה, והם: א. בשל רבים דלא שייך בהו חשדא, ב. אפילו של יחיד והיא עשויה פרקים, ג. בעשאה להתלמד בה, ד. בצורה שאינה בולטת, ה. אם היא צורה שאינה שלימה, ו. אם הצורה נעשתה בצורה מבוזה, ז. אין לאסור משום שהייה אלא מה שמנהג הגוים לעבדן.

עוד בעשיית דמות אדם - ב'

באדיבות מחבר הספר הגיוני הפרשה הרה"ג אריה דוד וסרמן שליט"א מלוס אנגלס
14/10/2009
"כי בצלם אלוקים עשה את האדם" (בראשית ט,  ו)

בספר החינוך (מצוה לט) באיסור עשיית דמות אדם כתב: שלא לעשות צורת אדם משום דבר, הן ממתכות הן מעץ ואבן וזולתם, ואפילו לנוי, שנאמר (שמות כ', כ) "לא תעשון אתי", ודרשו זכרונם לברכה (ראש השנה כד, ב) לא תעשון אותי, כלומר לא תעשון דמיון אותה צורה, דהיינו גוף אדם, שכתבתי עליה בתורתי (בראשית א, כו) "נעשה אדם בצלמנו". והכונה בכתוב מצד השכל שנתן בו.

ומה שאמר "בצלמנו" על חלק השכל שבאדם, מפני שהשכל כולו הוא בו ברוך הוא, אבל אין שום דמיון אחר בינו ברוך הוא ובין שום בריה מנבראיו חלילה. וזה הלאו מיוחד לצורת אדם שלא נעשה אותו כלל אפילו לנוי, וזה להרחיק עבודה זרה. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות, עכ"ל.

ובענין זה יש לדון: האם מצד ההלכה מותר להצטלם בתמונה פוטוגרפית, או שמא יש בזה איסור, האם יש איסור שימוש בכסף שיש עליו צורת אדם, ולענין זה האם יש חילוק בין מטבע לבין שטר כסף, או בין צורה שלמה לבין צורת הראש בלבד. האם מותר לקנות לילדים בובות העשויות תבנית אדם בולטת, ולכאורה מקרה זה הינו בעייתי ביותר בהלכה, שהרי בדרך כלל הצורה גם בולטת וגם שלמה.

 

הקדמה

בפסוק "לא תעשון אתי אלוהי כסף ואלוהי זהב" דרשו חכמינו ז"ל, לא תעשון דמות שמשי המשמשים לפני במרום, ואיזה צורות הן בכלל האיסור, הנה הצורות שבמדור העליון כגון ד' פנים בהדי הדדי וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת, וציורים שבמדור התחתון דהיינו חמה ולבנה כוכבים ומזלות, וכן צורת אדם ובית תבנית היכל בשיעור גובהה וארכה ורחבה, אכסדרה, תבנית אולם, חצר, תבנית העזרה, שולחן, תבנית מנורה, כל אלו לכולי עלמא בכלל האיסור.

אבל שאר צורות של בהמות חיות ועופות ודגים וצורות אילנות ודשאים וכיוצא בהם פליגי הראשונים אם נכלל בכלל האיסור, דעת רבינו אלייקים דנכלל בכלל האיסור, מאידך דעת רוב הראשונים דאינו נכלל בכלל האיסור וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' קמא).

 

איסור חשד בשהיית צורת אדם

לפי פשטות דברי הגמ', ישנם שני סוגי איסור, א. איסור עשיית צורת אדם, ב. איסור של שהיית צורת אדם שנעשתה על ידי גוי, והוא משום חשד עבודת כוכבים.

דעת המהר"ם מרוטנבורג דהאיסור תורה ד"לא תעשון אתי" הוא בין על העשייה ובין על השהייה, אמנם דעת רוב הראשונים וכן נפסק בשו"ע דהאיסור תורה אינו אלא על העשייה, והשהייה אסור מטעם אחר משום חשדא דעבודה זרה, ולדעת הב"ח והגר"א גם חשדא דעבר על הלאו ד"לא תעשון אתי". וכן נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קמא סעיף ד') שאסור לצייר צורת אדם לבדו, ואפילו לנוי. ואם עובד כוכבים עשאם לו, אסור להשהותם, וכו'.

 

ההיתרים לאיסור זה

הנה הוזכר כבר לפחות ז' התרים לשהיית צורת אדם (ויש מהם המתירים אף עשיית צורת אדם), המובאים בפוסקים לענין זה, והם: בשל רבים דלא שייך בהו חשדא, אפילו של יחיד והיא עשויה פרקים, שימוש להתלמד בה, צורה שאינה בולטת, צורה שאינה שלימה, אם הצורה נעשתה בצורה מבוזה, ושאין לאסור משום שהייה אלא מה שמנהג הגוים לעבדן.

 

הנידונים המובאים בספרי רבותינו גדולי האחרונים

והנראה בזה, דיש לעיין בדברי רבותינו האחרונים אם פסקו כהיתרים אלו לענין צורת אדם, ובפרט בהתרים שהאיסור רק בצורה בולטת ורק בצורה שלימה, שלכאורה נראה מדברי השולחן ערוך שמיקל אם הצורה שוקעת (או שוה) או אם הצורה אינה שלימה. ובהקדם נעיין בכמה מן המקרים העולים חדשים לבקרים ומצויים ברגילות, כפי שהלכו בזה להלכה כל אחד מנקודת מבטו.

הנדון הראשון, האם מותר מצד ההלכה לצלם אחרים או להצטלם בתמונה פוטוגרפית, או יש בזה איסור, שהרי בדרך כלל המצב הוא שהצורה אינה בולטת ובהרבה מקרים הצורה אינה שלמה.

הנדון השני, האם יש איסור שימוש בכסף שיש עליו צורת אדם, ולענין זה האם יש חילוק בין מטבע לבין שטר כסף, ובין צורה שלמה לבין רק צורת הראש.

הנדון השלישי, האם מותר לקנות לילדים בובות העשויות תבנית אדם בולטת, ולכאורה מקרה זה הוא הכי בעייתי בהלכה משום שהצורה בדרך כלל בולטת וגם שלמה.

 

צילום תמונה פוטוגרפית

הנה נפוץ זה עתה בימינו ענין המצלמה, בענין זה יש לעיין האם מותר מצד ההלכה לצלם אחרים או להצטלם בתמונה פוטוגרפית, או שמא יש איסור בזה, למרות שאין התמונה בולטת. בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ב' קונטרס אחרון יו"ד סימן יא) מחמיר בזה מעיקר הדין וגם על פי סוד, וכשנשאל לענין צילום על ידי "פוטוגראפיא" שאינו לא שוקע ולא בולט, כתב שם השואל שרבים מיראי ה' וחושבי שמו, לבם נוקפם מחשש איסורא, ובפרט שכך נהגו לאסור מאבותיהם ואבות אבותיהם, והשואל האריך בזה בכחא דאיסורא, והוסיף עוד דגם אם אין בדבר רק תורת חסידות דעם כל זה אין בכח הנשיא לכוף עליהם ההר כגיגית לעבור על דעתם במדת חסידות.

והביא שם שמדברי הרא"ש בפסקיו (בעבודה זרה פרק ג' סי' ה') מבואר דאפילו בבולט יש חילוק בין פרצוף שלם לחצי פרצוף, וכן מבואר בדברי הטור ובשו"ע (יורה דעה סימן קמא סעי' ז') שכתב: יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש לבד או גוף בלא ראש אין בה שום איסור לא במוצא ולא בעושה, ובש"ך (שם ס"ק לב) הוסיף שכל שכן בשהייה אין בזה איסור. והגיה הרמ"א, וכן נוהגין.

והנה ודאי דלענין הלכה נקטינן כדברי הרא"ש והטור והשו"ע שקבלנו הוראותיו והגם דבשו"ע כתב לסברא זו בשם "יש מי שאומר" כבר כללא כליל לן הסמ"ע (בחו"מ סי' טו ס"ק ח') דמה שכתב "יש מי שאומר" היינו שהוא דין שאינו נזכר בשאר פוסקים ואין שום חולק בו, עיי"ש.

אמנם כתב בשו"ת ישכיל עבדי להחמיר משתי סיבות. סיבה ראשונה, שישנם הרבה פוסקים החולקים על שיטת הרא"ש, וסוברים שיש להחמיר אפילו בצורת הראש בלבד, בלא שאר הגוף, וזה לשונו: מאחר דעינינו הרואות להפרישה שם דהסמ"ג נוטה לאסור וכן סיים הש"ך דהמחמיר תבא עליו ברכה, גם אהיא דכתב הרמ"א על יש מי שאומר "וכן נוהגין" מצינו להפתחי תשובה (שם ס"ק יא) שכתב בשם השל"ה דכשר הדבר שלא לנהוג כן עיי"ש, אם כן ודאי דבכל כי הא אין לדיין למהר להורות להקל בזה.

סיבה שניה, שמכל מקום אין ברור כל כך בדברי השולחן ערוך אם מיקל בצורת הראש בלבד, כיון שהביא פסק זה רק בשם "יש מי שאומר" ולא כתב זאת בלשון סתם, וזה לשונו: מכל שכן דההוא כללא דכליל לן הסמ"ע לדברי השו"ע לאו מלתא פסיקתא אליבא דכולי עלמא, דהגם דרבים קיימי כוותיה, אך לעומת זה, רבים הם דלא שמיעא להו להאי כללא, ומאחר דלא ברירא לן מלתא לדברי השו"ע ודאי דבכל כי הא דהוא מלתא דאיסורא ובפרט שמץ עבודה זרה דאית לן למנקט כדעת המחמירים.

וממוצא דבר זה, יש ללמוד דלדעת המחמירים בבולטת אפילו בחצי פרצוף, דהוא הדבר לדעת הסוברים דבצורת אדם אין חילוק בין שוקעת לבולטת (כמו שכתב הטור בשם הרמב"ן), ומילתא בטעמא טעים דאיסורה הוא משום "לא תעשון אתי" אין חילוק בין שוקע לבולט, דיש לאסור בחצי פרצוף אפילו בשוקע, דשוקע דידהו הוי כבולט לדידם, ולכן, אין להורות היתר אפילו בחצי פרצוף בשוקע אם לא בהכרח גדול והשעה צריכה לכך ועל ידי עכו"ם.

ובהמשך דבריו כתב הישכיל עבדי: ואל תשיבני דהרי בש"ס עצמו ובתוס' שם מבואר דיש חילוק בין שוקע לבולט דכבר הגאון שם פרנס לה דההיא מיירי בעשו לו אחרים ולקיים, אך בעושה לא מפלגינן מידי לא בין בולט לשוקע ולא בין שלם לחצי פרצוף.

 

החכם צבי לא הסכים בשום אופן לצייר תמונתו אפילו בחצי פרצוף

בשאלת יעב"ץ (חלק א' סימן קע) כתב על הגאון החכם צבי, דרבים חילו פניו לקחת תמונתו על ידי מיני צבעונים ולא הסכים בשום אופן (וכן כתב בח"ב סי' קיד), הרי לך להדיא דפסק בפשיטות כדעת המחמירים.

ולכן כתב השאילת יעבץ דמעתה ודאי דגם אנן בדידן ראוי לן למנקט בשיפולי גלימיה דהרב ז"ל לפסוק כדעת המחמירים באין חילוק בין פרצוף שלם לחצי פרצוף ובין בולט לשוקע דהלכה רווחת בישראל לפסוק הלכה כבתראי ובפרט מעשה רב דהגאון החכם צבי לא הסכים בשום אופן לצייר תמונתו אפילו בחצי פרצוף ואפילו במיני צבעונים, עיי"ש.

 

לאו דלפני עור

ואכן הישכיל עבדי (שם) כתב, שהנוהגים איסור מצד מנהג אבותיהם מעולם לא בקשו להתיר להם, מהיכא תיתי להכריחם להתיר מצד גזירת הנשיא, ומכל שכן להכשילם לעבור על מנהג אבותיהם בלי שום התרה, דמלבד דקעביד איסורא על דרך שאמרו חז"ל דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אסור להתירם בפניהם, עוד זאת דהרי הוא נלקה באיסור לאו דלפני עור לא תתן מכשול שגורם לו לעבור על מנהג אבותיו, ומכל שכן דכבר הוכחנו מדברי הפוסקים דראוי לכל אדם לנהוג כדעת המחמירים שלא להקל באיסור שמץ עבודה זרה חס ושלום.

 

ראוי להחמיר ביתר שאת על פי סוד

ביערות דבש (ח"א דרוש ב' דף יט) הביא טעם על איסור ההסתכלות במראה ללא צורך וז"ל: כי כבר נודע מה שאמרו הזוהר והמקובלים כי בכל דיוקן ודיוקן אית רוח השורה, ולכן המסתכל במראה ללא צורך הרוח מתלבש בדיוקנא ומזיק לו במותו וגורם רעה לעצמו, כי ידוע תדע כי אין פרצוף וצלם תבנית עץ ואבן שאין שורה עליו רוח מזיק ומאד יש לאדם להזהר מבלי להיות בתוך ביתו פרצוף וצלם בצורה בולטת, ואפילו צורה מצויירת בכותל יש להזהר כי אין לך צלם ודמות דלא שריא רוח רעה וכו' ולדידן עם קדוש לה', מום עור ופסח מחבלים ומשחיתים יבואו הבית ואלמלי נתנה רשות לעין לראות היו חורדים ולא היו יודעים מה לעשות לרוב פחד וכו' עכ"ל.

ומדבריו כתב הישכיל עבדי דיש ללמוד דאפילו בצילום דאינו לא בולט ולא שוקע ואפילו שאינו פרצוף שלם ראוי להזהר, דלא גרע מצלם הנראה על ידי הסתכלות במראה דאינו לא שוקע ולא בולט, ואף אם המראה תלויה בכותל ומסתכל בה ואינו נראה רק חצי פרצוף בכל זאת אסר היערות דבש בהחלט, ולפי מה שבא בנותן טעם היערות דבש דכל דיוקן שורה עליו סטרא אחרא נראה דאין חילוק בין צורת הפנים עם ידים ורגלים לצורת הפנים לחוד, דמאחר דסוף סוף ניכרת צורת הפנים של האדם מתדבקין בו רוחין ושדין.

ומדברי הזוהר שתלה את טעם האיסור משום דהאדם הוא משכן לצורה העליונה, ולא הספיק באומרו משום דדומה לצורה העליונה "כי בצלם אלהים עשה את האדם", מזה ראיה כדברי היערות דבש. והוא כי הקליפות מתאחזין בדיוקן האדם, וביודעם שהאדם הוא מרכבה לצורה העליונה, תכף חשים נמהרים להתאחז בו, ושורים עליו, רק כיון שהצורה העליונה שרויה בתוכו אין להם כח לשרות בתוכו, כי אין להם כח לעמוד נגד הקדושה, אך בהיות דיוקני לבד כמו צלם ותבנית, נעשים הם בעלי הבתים ושורים בתוכו, ובהיות שכבר שלטו על דיוקנו, נוסף להם הכח להתאחז גם בדיוקנו האמיתי שצורה העליונה שרויה בתוכו.

ולזה בא טעם הזוהר שהאדם הוא מרכבה לצורה העליונה, היינו משתי סיבות א. משום "לא תעשון אותי", ב. שעל ידי זה עלול להתאחז בתוכו הקליפות ול'ו יחליפינו ול'ו ימיר טוב ברע חס ושלום, מה שאין כן אם היה אומר בקצרה משום דדומה לצורה העליונה, לא היה נשמע טעם האיסור רק משום "לא תעשון אותי", אך בזה הורה לנו טעם אחר נוסף משום דלא ישלוט בו הסטרא אחרא וכאמור.

וכתב הישכיל עבדי שבזה מובן אצלו מה ששמע באומרים בטעם המחמירים משום דעל ידי הצילום ניטל ממנו צלם אלהים, דעל פי זה הנה נכון דעל ידי זה ששורה הסטרא אחרא על דיוקנו, אז יהיה לה שליטה גם על דמות תבניתו העיקרי ועל ידי שמתאחזים בו אז נחסר ממנו השפע הקדוש של צלם אלהים.

ומכל האמור נראה, שראוי לאדם להחמיר על עצמו שלא להצטלם בשום אופן אפילו על ידי "פותוגרפיא" ואפילו רק בפרצוף הפנים לחוד, וכל שכן למי שכבר נהג איסור בזה מאבותיו ואבות אבותיו דודאי דראוי לאחוז מעשה אבותיו בידיו ומהם אין לזוז יתד בל תמוט, עד כאן דברי הישכיל עבדי.

גם בשו"ת דברי מלכיאל (חלק ג' סימן נ"ח) כתב, שיש להחמיר שלא להצטלם בתמונה פוטוגרפית, ובין דבריו הביא כמה ראשונים שסברו שיש בזה איסור גם מדינא, דדעת הרמב"ן דצורת אדם גם בשקוע אסור, ולכמה ראשונים צבע לא עדיף משקוע, ודעת הריטב"א דצבע דינו כבולט, ובסוף הביא את דברי היערות דבש, וסיים דבריו: שראוי לכל ישראל כשר להתרחק מזה, ואף צורות צדיקים ודאי לא ניחא להו לתלות צורותיהם בבתים ובפרט לפי מה שכתבו המקובלים שנמשך על הצורות רוח הטומאה ולמה לנו לגרום שישרה רוח הטומאה על צורת צדיק, עד כאן לשונו. ועיין בתולדות קול אריה (מכתב קלז אות יז) שהגאון הקול אריה שבר צורה שנעשה מהגאון רבי עקיבא איגר והאריך שם בענין זה.

ובדומה לזה, הגאון מהר"א די בוטון בשו"ת לחם רב (סימן טו), נשאל בדבר כתובה שצייר בה הסופר צורת החתן והכלה, והעלה שאף על פי שבדיעבד אין לאסור להשהות הכתובה הזאת, מכל מקום לכתחילה ראוי מאוד להזהר שלא לעשות כן, כיון שהדבר נוגע לחשש איסור תורה עיי"ש.

 

אם יכול אדם למחות לאחרים שלא יצלמו אותו

בשו"ת משנה הלכות (חלק ז' סי' קיד) נשאל האם אדם יכול למחות שאחרים לא יצלמו אותו שלא ברצונו, וכתב שם שלדעתו יכול אדם לאסור על אחרים לעשות ממנו צילום משני טעמים: טעם ראשון, לפי שעשיית צילום אף שנתפשט כמעט בכל העולם ונעשה כהיתר מכל מקום אין רוח חכמים נוחה הימנו.

טעם שני, נראה שיש בזה גם משום גזל שהרי ביד האדם למכור רשות הצילום למי שרוצה לצלמו ויקבל שכר על זה, ואם כן נמצא מזיקו ממון. ופוק חזי מדינא דמלכותא שאסור לצלם מקומות שמקפידים על זה שהם סודות המדינה, וכל שכן גוף הצדיק שהוא סוד ה' ליראיו.

 

שיטות המתירים

פסק הרמב"ם (בפרק ג' מהלכות עבודה זרה הלכה י'), וזו לשונו: אסור לעשות צורה לנוי אף על פי שאינה עבודה זרה, שנאמר "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב", כלומר, צורה של כסף וזהב שאינם אלא לנוי, והטעם לזה כדי שלא יטעו בהם וידמו שהם לעבודה זרה. ואין האיסור לצייר צורה לנוי אלא צורת אדם בלבד, והוא שתהיה הצורה בולטת, אבל אם היתה הצורה שוקעת, או צורה של סממנים, כגון צורות שעל גבי לוחות וטבלאות, או צורות הנרקמות באריג מותרות, עכ"ד. ומבואר בשיטת הרמב"ם שאין איסור בעשייה (וכל שכן שהייה) של צורת אדם אם הצורה שוקעת או אינה בולטת.

והראב"ד בהשגותיו כתב, שצורת אדם אסור לעשותה גם כשאינה בולטת, אלא שוה בשוה, ורק צורה שוקעת מותרת. וכן הריטב"א בחידושיו לעבודה זרה (דף מג, ב), כתב להחמיר בצורת אדם שנעשית בדיו וסממנים, שהרי היא כצורה בולטת. וכן כתב הטורי זהב (ס"ק יב), שהעיקר להחמיר בזה כדברי הרמב"ן והר"ן.

אולם השולחן ערוך (יורה דעה סימן קמא סעיף ד'), פסק להתיר כדעת הרמב"ם. וכתב בשאלת יעב"ץ (חלק א' סימן קע), שכן דעת רוב ככל הפוסקים להקל, אלא שאביו החכם צבי מרוב חסידותו החמיר על עצמו וסירב להניח לצייר דמות דיוקנו אף בציור של צבע. ועיין בשו"ת יחו"ד (חלק ג' סימן סג) שכתב שלפי זה יש להקל מכל שכן בצורה פוטוגרפית, ואפשר שאף הריטב"א יודה בזה  להתיר.

 

צילום של חצי גוף העליון

גם לדעת הפוסקים המחמירים נראה להיחו"ד שבצילום של חצי גוף העליון בלבד נראה שיש להקל, הואיל וכמה פוסקים סוברים להקל בזה גם בצורה בולטת, כמבואר בדברי הרא"ש (עבודה זרה מג, ב), ובשלחן ערוך (שם סעיף ז'), ובשאלת יעב"ץ (חלק א' סימן קע), ובתמונה פוטוגרפית שאינה בולטת יש ספק ספיקא להקל, והלכה רווחת שבכל ספק ספיקא אפילו באיסור תורה יש להקל.

 

צילום פרופיל

ונראה שהוא הדין שיש להקל בצילום פרופיל (שרואים רק צד אחד של הפנים, עין אחת ואוזן אחת), וכמו שכתב הש"ך (שם סוף ס"ק כ"ה) וזו לשונו: ונראה שכל הצורות שאסרנו אינם אסורים אלא בצורה שלימה ממש, כגון צורת אדם בולטת בשתי עינים וחוטם שלם וכל הגוף, אבל לא בחצי הציור כדרך קצת המציירים צד אחד של הצורה, שזה אינו אסור כן נראה לי.

ואף על פי שהכנסת הגדולה (שם בהגהות בית יוסף אות נה) כתב לפקפק בזה בצורה בולטת, ובספר בן איש חי (פרשת מסעי אות י') כתב להחמיר בזה, מכל מקום בצילום הוה ליה ספק ספיקא ולקולא. ואף לדעת המחמירים בצילום פוטוגרפי בצורה שלימה, בצילום פרופיל יש להקל.

 

בכל אופן מקילים בצילום פוטוגרפי

אולם באמת נראה שכל זה ממשנת חסידים השרידים אשר ה' קורא. אבל מעיקר ההלכה צידד ביחו"ד (שם) שכבר פשט המנהג להקל בזה בכל אופן בצילום פוטוגרפי, כפסק רבותינו בעלי השולחן ערוך. וכן פסק בשו"ת צפנת פענח (סימן נ"ז).

וכן עיין בשו"ת דעת כהן (סימן סו) שכתב, שאף אמנם יש חסידים הנמנעים מלהצטלם, ויש לדבריהם מקום בשיטות הפוסקים, מכל מקום ההלכה שנתקבלה בישראל על פי דין השולחן ערוך, שמותר לצלם צילום פוטוגרפי ולצייר צורת אדם בצבע על הלוח, ואין בזה שום איסור מצד הדין כלל. וכן נפוץ המנהג גם אצל החרדים לדבר ה' כשיש צורך בדבר משום חיבוב התורה והיהדות.

וכן כתב להקל הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד בשו"ת שלמת חיים (חלק יורה דעה סימן י"ח). וכבר אמרו בירושלמי מעשר שני (פרק ה' הלכה ב'), כל הלכה שהיא רופפת בידיך צא וראה היאך הצבור נוהגים ונהוג כן. והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם.

ועיין בחכמת אדם (כלל פה סעי' ו') שמחדש שבזמן הזה אין חשדא בצורות אדם כיון שידוע שבזמן הזה אין עובדין לצורת אדם, ואותו שנעבד עושין אותו משונה, עיי"ש. אמנם דבריו צריכים ביאור לפי מה שכתב הרמ"א (יו"ד סי' קמא סעי' ג') דגם בזמן הזה שאין הגויים עובדין לצורות אלו אף על פי כן אין להשהותן.

והאמת שדברי החכמת אדם הם כמו שכתב בזה הריטב"א (בעבודה זרה מג, ב) וז"ל: צורת אדם שרגילין עתה לעשות האומנים בכלים הרי הן מותרין ואין צריך לחסר מהם שום אבר, דאי משום איסור עשיית פרצוף אדם כיון שאחרים עשו לו מותר, ואי משום חשדא דעבודה זרה כבר הדבר ידוע שאין צורה זו נעבדת אפילו כשהיא כצורת יש"ו ימח שמו וזכרו כשהיא על הכלים וכדכתיבנא לעיל, ולא אמרו סמי עיניה דדין אלא לפי שכיוצא בו היה נעבד בזמן ההוא ומשום חשדא. ועיין שם עוד בהמשך דברי הריטב"א.

אמנם בספר פלגי מים (ווניציה שנת שסח ז, ב) כתב בתוך דבריו כך: אני הייתי הראשון שבקשתי להציב תמונת הגאון רבי שמואל קאצנלבוגן נגד עיני על ידי הצייר, והצבתי בבית מדרשי לקיים מה שנאמר "והיו עיניך רואות את מוריך", והוא פלא דזה נגד דברי המקובלים, דודאי לדברי המקובלים ששורה על הצורות רוח הטומאה אי אפשר לקיים בזה "והיו עיניך רואות את מוריך", (ועיין בשו"ת לבושי מרדכי מהדו"ק יו"ד סי' פו).

 

תמונה בולטת כצורת אדם

מצאנו מחלוקת אחרונים אם מותר להצטלם בצילום פוטוגרפי או לאו, ושורש סברת המתירים היא כיון שתמונה פוטוגרפית אינה תמונה בולטת, ולכן יש להתיר שהרי כל מה שנאסר הוא בצורת אדם רק אם הצורה בולטת, אכן יש לדון גם אם יש איסור שהיית תמונה בולטת כצורת אדם, ולענין זה יש לעיין אם יש לחלק בין בית כנסת לשאר מקומות.

בשו"ת משנה הלכות (חלק ד' סימן קט) נשאל על דבר בית הכנסת שהכניסו שם שעון וליד השעון יש תמונה בולטת כצורת אדם וחשש לו השואל ממה דמבואר בשו"ע (שם סעי' ד') דאסור לעשות ולקיים צורת אדם, והחולקים עליו השיבוהו דהרא"ש מתיר בחצי צורה, והשואל השיב דלא קיימא לן כהרא"ש. שוב טענו דליכא כאן אלא חצי פרצוף ולא פרצוף שלם כמו שרואים על המטבעות. והשואל גם על זה הביא ראיה לעומתם מחכמת אדם (כלל פה) דאפילו חצי גוף מצד הגוף ולא לצד האחור אסור. ועתה שואל אי מותר להתפלל בבית הכנסת זו כי אין שם בית הכנסת אחר כשר להתפלל בה.

ובעצם הדין מה שטען השואל דאנן לא קיימא לן כהרא"ש אלא אפילו פרצוף לחוד ואינו גוף שלם נמי אסור יפה כיון והדין עמו בזה וכן הסכימו כמעט כל האחרונים.

אמנם מה שטענו דהתם ליכא רק חצי פרצוף ולא פרצוף שלם, לכאורה טענתם טענה הוא דנראה פשוט דאפילו להאוסרים בפרצוף לחודיה מכל מקום לא אסרו אלא כשיש להם פרצוף שלם על כל פנים, אבל אם אין הפרצוף שלם ליכא שום איסורא וכמו שאמרו בגמ' ראש השנה כד, ב "והא רב יהודה דאחרים עשו לו ואמר ליה שמואל לר' יצחק שיננא סמי עיניה דדין" הרי דאפילו בצורה שלמה אם סימא עין אחת תו מותר כל שכן כשלא עשה צורת פרצוף שלם.

והא דהביא מהחכמת אדם (כלל פה) לדעת המשנה הלכות כוונת החכמת אדם לאסור כשיש שם צורת הפנים שלמה אלא שחסר החצי השני היינו כמו שעושים צלום שנראה רק הפנים והחלק אחורים של הראש לא נראה, וכן עשו צורה בולטת כזו שראו הפנים כולו אבל לא עשו האחור ומאחוריו היה כמין דף חלק ולא עגול כצורת הראש.

ואף דאיסורא ליכא בחצי פרצוף לכולי עלמא, מכל מקום מכוער הדבר בבית הכנסת, ועיין שו"ת חתם סופר (יו"ד סי' קכט) ועיין שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (סי' תרי) שהביא דעת רבינו אלייקים שצוה להסיר בקולנייא אפילו צורת אריות ונחשים שציירי בבית הכנסת שם, ובאמת כי יכולים לעשות הכל בלי פקפוק שהרי אפשר לפחות קצת הצורה ולסמות עינא דדין ובכל דהוא שמסמה כבר מותר ולזה ודאי יסכימו הם גם כן ויבא הכל בשלום, אבל כל זה אם יסכימו בלי מחלוקת, שאם חס ושלום צריך מחלוקת בשביל זה יניחנו כמו שהוא כיון שלדינא ליכא איסור בזה.

ומבואר בדברי המשנה הלכות שלדעתו רוב האחרונים חולקים על דברי הרא"ש וסוברים שצורת אדם אסורה אפילו בפרצוף לחוד, אך לשיטת המחמירים יש להקל אם הפרצוף אינו שלם.

 

מנורות שמצוייר בהם צורת אדם בולטת מהם שלימות ומהם חסרות

בשו"ת מהרי"ט (חלק ב' יו"ד סימן לה) נשאל באלו המנורות שמציירים בהם פרצופי אדם ויש מהם פרצוף שלם מהו לקיימן כמות שהם בבית או בבית הכנסת. ועיין שם בכל אריכות דבריו,  והיוצא מכלל דבריו הוא, דבפרצוף אדם בולטת אף בלקוחה מאחרים אסור לקיימה. ואף להרמב"ם דמחלק בין צורת אדם לשאר שמשים זהו בצורה שוקעת אבל בבולטת אסור.

אמנם כשאין כל הצורה שלמה כתב הרא"ש: והא דאמרינן צורת דרקון דוקא בגולם שלם אבל צורת הראש בלא גוף שלם מותר ו"לא תעשון אתי" דרשינן, וגם ליכא חשדא אם אין כל הדמות שלם עכ"ל. ועיין במהרי"ט שכתב להוכיח להיפך מדברי רבו מהר"ם מרוטנברג בתוס' יומא (נד, ב) וסיכם דבריו שנלמד מזה דהמהר"ם והר"ן חולקים על הרא"ש בדין זה, ובאיסור דאורייתא אזלינן לחומרא.

וראה בזה גם בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ב' קונטרס אחרון יו"ד סימן יא) שהביא מהכנסת הגדולה (סי' קמא הגה"ט אות כו) שכתב בשם הט"ז (אות יב) שתמה על השו"ע שלא הביא את דברי הרמב"ן, וכתב: ולענין הלכה ודאי שאין להקל כלל נגד דעת הרמב"ן והטור מסיק כן, וכן הר"ן ע"כ. ובהגב"י (אות נח) הביא דברי המהרש"ל והש"ך הנ"ל, וכתב על המנורות הבאים מויניציא שמצוייר בהם צורת אדם ובהמה וכו' בולטות מהם שלימות ומהם חסרות, שהדבר ברור שאסור לקיימם אפילו שאינה שלימה.

הרי להדיא דהורו לאסור אפילו בצורה שאינה שלימה ואינה שוקעת, דחשו לדברי המחמירים. ועיין עוד דלדעת מהרי"ט שאסר בסתם ולא התיר בפחת צורה, דאולי דסובר דדוקא בטבעת וכיוצא בקוטנו שהצורה בו אינה ניכרת כל כך אם לא בהיות צופה ומביט בה יפה מהני בפיחות צורתם אבל הצורות הללו שהן גדולות לא מהני בפחות צורתם כל שכן אם לא באופן שאינו נראה צורה.

 

מטבע ושטר כסף

לאור מה שנתבאר לעיל בענין צורת אדם, יש לברר מה דינם של מטבעות ושטרי הכסף שיש בהם צורות אנשים, ובפרט זה יש לדון, האם יש איסור החזקה ושימוש בכסף שיש עליו צורת אדם. וכן נראה עוד לדון בענין זה האם יש חילוק בין מטבע שעל פי רוב יש בו צורת אדם בולטת, לבין שטר כסף, ובין צורה שלמה לבין רק צורת הראש.

 

מטבע כסף עם פרצוף פנים שלם בולט

ישנם פוסקים שלכאורה אוסרים לעשות ואפילו לשהות מטבע של כסף עם פרצוף פנים שלם בולט, אכן בפתחי תשובה (יורה דעה סימן קמא ס"ק י') הביא מה שנשאל בשאילת יעב"ץ (ח"א סימן קע) במעשה שהיה באמשטרדם בעת שנתקבל הרב מהר"ר אלעזר ז"ל לאב"ד שם, עמד איש אחד והוציא מוניטין שלו בעולם דהיינו שהדפיס מטבע כסף בדמות צורתו, והיה תבנית ראש עד החזה עם פרצוף פנים שלם בולט.

ועיין שם שהאריך לבאר שזה איסור גמור מוחלט ויש בזה איסור כפול, האחד לא תעשה של תורה "לא תעשון אתי", וגם משום חשדא דאסור אפילו באחרים עשו לו, וטעמא דרבים לא שייך הכא דמטבע מיבדר בעלמא ומצנעי ליה. ואף דהרא"ש כתב שראש בלא גוף אין איסור לא בעושה ולא במוצא כוונתו על ראש שלם אטום בלי צורת פנים ניכרת כהאי גוונא ודאי לא סגי בלא גוף, אבל ראש וגוף בהדדי בדמות אדם שלם אף על פי שאין הצורה ניכרת בתבנית הפרצוף אלא כגולם אף על פי כן נראה הגוף אדם בקומה זקופה ואסור. אכן פרצוף פנים דאדם גרידא פשיטא דאסור, ואף דיש סוברים דמטבעות מבוזים הם קשה לסמוך על זה להקל דהרי עינינו רואות דמכובדים הם, ועוד שדעת הרשב"א דאין חילוק בין מכובדין למבוזין בצורת אדם והסכימו לדבריו, עיי"ש שהאריך בזה.

אכן גם בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ב' קונטרס אחרון יו"ד סימן יא) הביא את דברי הגאון יעב"ץ שהביא אף את שיטת הרא"ש שכתב, שראש בלא גוף אין איסור לא בעושה ולא במוצא, ומה שהשיב היעב"ץ על דברי הרא"ש, שחלוקין עליו גדולי ישראל, ובכללן הסמ"ג והרמב"ן, והרשב"א, והר"ן, ומהר"ם רבו.

וביותר, הגביל היעב"ץ את שיטת הרא"ש וזה לשונו:  פשיטא דמיבעי לן למיזל לחומרא בדאורייתא אף כי בשמץ עבודה זרה, על כרחי הוצרכתי לפרש כוונתו על ראש שלם אטום בלי צורת פנים ניכרת, אבל ראש וגוף בהדדי בחיתוך איברים בדמות אדם שלם אף על פי שאין הצורה ניכרת בתבנית הפרצוף אלא כגולם אף על פי כן נראה כגוף אדם בקומה זקופה ונבדל משאר בריות בצלם.

נמצא ששיטת המחמירים היא, שיש איסור בצורה בולטת על מטבעות אף בצורת פרצוף בלבד, אולם לפי פשטות דברי הרא"ש אם הצורה אינה שלמה ויש רק פרצוף בלבד יש להקל אפילו אם הצורה בולטת.

 

שטרות כסף עם פרצוף פנים שלם

לכאורה במה שנפוץ על שטרות הכסף שישנם צורות של בני אדם יש צד פקפוק, אף על פי שכבר מצינו זאת מקדמא דנא, כדברי הגמרא בבבא קמא (צז, ב) שמובא: מטבע של אברהם אבינו, זקן וזקנה מצד אחד בחור ובתולה מצד אחר, מטבע של ירושלים דוד ושלמה מצד אחד וירושלים עיר הקודש מצד אחר.

וכתבו התוס' שם וז"ל: מטבע של אברהם וכו', בבראשית רבה דריש "ואגדלה שמך" שיצא לו מוניטין בעולם וכו'. ונראה לא שהיה בו צורת זקן וזקנה מכאן וכו', שאסור לעשות צורת אדם, אלא כך היה כתוב בו מצד אחד "זקן וזקנה" וכו'. וכן פירש בקונטרס גבי דוד ושלמה וירושלים עיר הקדש שכך היו כתובים במטבע.

ולכאורה היה מקום לפרש, שהיה במטבע צורת אברהם ושרה, וכן היה צורת דוד ושלמה, אלא שלא היו שלמים בכל קומתם רק צורת פרצוף בלבד, וכמו שכתב בשו"ע (יו"ד סי' קמא סעי' ז'), שלא אסרו בצורת אדם אלא דוקא צורה שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש בלבד אין בזה שום איסור לא במוצא ולא בעושה, ומקורו מהמרדכי והרא"ש, ובתוס' (עבודה זרה מג, א סוד"ה לא תעשון) כתבו שכל שאין להם פרצוף שלם מותר.

אולם על פי השאלת יעב"ץ (ח"א סי' קע), שהוזכר לעיל שכתב לערער שזהו איסור גמור, ואף על פי שהרא"ש כתב להתיר בכהאי גוונא שאין הצורה שלמה, מכל מקום הרבה פוסקים חולקים עליו. ועיין בשו"ת יבי"א (חלק ד' יו"ד סימן כב) שכתב שמכל מקום הדבר פשוט שמאחר שהשו"ע פסק להתיר ודאי שאין לערער על זה בסופה ובשערה, ולכן בענינינו בזמן שאין הצורה בולטת בודאי שיש להקל בפשיטות, ולא דמי למטבע של מתכת שהצורה בולטת.

 

בובות של קטנים

הנה לפי מה שנתבאר יש לדון בנדון חמור, האם מותר לקנות לילדים בובות העשויות תבנית אדם בולטת, שהרי חזינן עד הנה שלכאורה אין היתר בזה, ובעשייתם איכא איסור תורה שהן בולטות ושלימות, וצורת אדם לכולי עלמא בכלל הלאו ד"לא תעשון אתי", ובשהייתם איכא על כל פנים איסור דרבנן חשדא דעבודה זרה, ובהקדם.

 

שיטת המחמירים מדינא

בשו"ת פרי השדה (ח"ג סי' לח) דן אם מותר לסחור באלו הצורות שנקראים "פופען" (בובות) עשוים בדמות אדם ממש ופניהם פני אדם בצורה בולטת, דאחר שהעלה להתיר מתרי טעמי תריצי דליכא בהו חשדא משום שאינו מחזיק בביתו רק בחנותו למכור וגם שנותנים אותם לתינוקות לשחוק דהוו כמבוזין, כתב וז"ל: אמנם כל זהו מדינא, אבל מי שרוצה לחוס על נפשו יעיין מה שכתבו בספרים הקדושים כי על צורת אדם בולטת הסטרא אחרא שורה, ועיין מזה בספר יערות דבש, ואפילו בצורה בעלמא עיין בשאלת יעב"ץ שהביא שם שאביו הגאון בעל החכם צבי לא רצה שיציירו צורת פניו.

ואחר אריכותו בזה כתב: כללא דמלתא בנושא דידן  אין לאסור מדינא, אמנם אותם המחזיקים בבתיהם לנוי זה ודאי מדינא אסור לכל אדם ולבעל נפש טוב ליזהר מזה כי אפשר דהוא גם כן קצת בכלל אביזרייהו דעבודה זרה ועליו נאמר הרחק מן הכיעור והדומה לו, ומי שנזהר בצורות כאלו יזכה להנות מאור פנים של מעלה, עכ"ל.

הנה ראינו מדברי הפרי השדה שהפליג להחמיר בדברים כאלו אפילו בדבר שהוא מותר מדינא, וכל שכן וקל וחומר בדברים שיש דעת הסוברים להחמיר בהם אפילו מדינא, דבודאי דאין מקום להורות היתר כדעת המתירים.

ועיין בקובץ פרי תמרים (חלק ז' סי' קלד) שהביא העורך מעשה רב ממרן הגה"ק מסאטמאר זי"ע ששאלו אחד בליל שבת מה הדין בצורות אלו וצוה לקלקל קצת את הצורה, ושוב שאל השואל שכעת בשבת מה יש לעשות, וענהו שיעשה כמו שאמרו בגמרא לענין המוציא חמץ בביתו בתוך הפסח שכופה עליו כלי.

וראה בתשובות והנהגות (חלק א' חו"מ סי' תתד) שכתב שישנם פוסקים המקילים בבובות לילדים וכן ישנם הרבה פוסקים שסברו שצריך לפחת מהצורה באופן הניכר לעין שהוא בעל מום. ולכן המוכר בובה ליהודי לא עבר על איסור לפני עוור, דאיסורו הוא רק כשמכשילו בודאי, אבל כאן שהוא תלוי בפלוגתא ויש על מי לסמוך שרי.

אמנם קונה ירא שמים שיש בו ריח תורה לא יסמוך על המקילים אלא יפחות את הצורה, והביא שכן הורה החזון איש זצ"ל. ואכן כל זה הוא רק לקונה להשהותן אך לא לענין לעשות בובות כדי לסחור בהם שבזה נכנס לידי איסור תורה.

 

שיטת המקילים - אין חשד לעבודה זרה

הנה ישנם פוסקים הסוברים שאין שום איסור בעשייה וכל שכן בקניית ושהיית בובות העשויות לצורך תינוקות לשחק בהן, כיון שאין בזה שום חשד לעבודה זרה, וביחוד לפי מה שכתבו התוספות (עבודה זרה מג, ב בד"ה והא רב יהודה), שמתבאר מדבריהם שכל עיקר האיסור בזה הוא משום חשד עבודה זרה, וכמו שהוכיח בספר מקור מים חיים (יורה דעה סימן קמא סעיף ח'). ואילו לגבי בובות הכל יודעים שאין בזה שום סרך של עבודה זרה, ובמיוחד בזמנינו.

כיוצא בזה כתב בספר נחל אשכול (על ספר האשכול חלק ג' סימן נ'), שלפי מה שכתב בעל האשכול, שאין איסור תורה אלא בעשיית צורת אדם בולטת, ולא בשהיה, וכן דעת רוב הפוסקים, יש ללמד זכות על חכמי ישראל שלא מיחו בעשירי העם שיש להם בחדרי משכיותם צורות אדם בולטות, שמכיון שכל האיסור הוא משום חשד עבודה זרה, ולא היתה בזה גזרה כללית, שהרי התירו בנשיא לפרקים, ולהתלמד ולהבין ולהורות, ובזמן הזה אפילו גוים אין עובדים לצורת אדם, ואין כאן חשד לעבודה זרה, ולכן יש מקום להתיר. ושוב מצא כן בחכמת אדם (כלל פה).

ובשו"ת מהרי"ט (חלק יו"ד סימן ל"ה) כתב וזו לשונו: ומה שפסק הרמב"ם שאסור לעשות צורת אדם בולטת לנוי, זהו בדבר קבוע, שמא יטעו לומר שיש בו ממש, מה שאין כן צורות העשויות לפי שעה כגון להתלמד בהן או לשחק בהן מותר, שאין לחוש לשמא יבואו לטעות בהן. ולפי דרכנו למדנו שאותם פרצופים שעושים לתינוקות לשחק בהן, הואיל ואינם עשויים דרך קבע כאנדרטי, מותר לעשותם וכל שכן לקיימם עכ"ל.

גם הנצי"ב בספר העמק שאלה (סימן נז אות ג') כתב, שבזמן הזה שאין חשד של עבודה זרה, כמו שכתב הר"ן, ובביאורי הגר"א (סימן קמא ס"ק יח), יש להתיר אפילו בצורת אדם בולטת, שדעת השאילתות והרמב"ם והרמב"ן והתוספות והר"ן, שאין לחוש לחשד דעשייה, אלא לחשד עבודה זרה. וכן נהגו בזמן הזה להשהות צורת אדם בולטת.

ועיין בשו"ת יבי"א (חלק ג' יו"ד סימן ח') שהאריך בזה וכתב: כלל העולה שהנוהגים לקנות בובות לילדיהם הקטנים לשם שחוק ושעשוע, יש להם על מה שיסמוכו. ובכל זאת טוב להחמיר שלא לקנות בובות העשויות תבנית אדם שלם בכל חלקי גופו ואיבריו, רק חצי גוף העליון, או כאותם הנראות מצד אחד דהיינו עין אחת וחצי חוטם ויד ורגל.

ומכללן של דברים יש ללמוד דהוא הדין לסחור בהם למכור ולקנות מותר. אבל אין להקל בעשייתן. ואותם בתי חרושת העושים זאת לכתחלה מאן לימא לן דברצון חכמים עבוד. והשואל על זה לעשות מעשה לכתחלה מורים לו לאיסור. ואף על פי שהמהרי"ט מיקל אף בעשייה, קשה לסמוך על דבריו לעשות מעשה לכתחלה, כיון שהוא איסור תורה. ומכל מקום אין למחות בחזקה בידי המקילים.

 

סברא נוספת להקל - בובות הם ככלים מבוזים

בשו"ת פרי השדה (חלק ג' סימן לח) נשאל האם מותר להסתחר בבובות שהן תבנית אדם בולטת, והביא ראיה להתיר ממה שפסק בשלחן ערוך (יו"ד סימן קמ"א סעיף ג') המוצא כלים ועליהם צורת חמה או לבנה או דרקון, אם הכלים מכובדים כגון נזמים וטבעות, אסורים, שבודאי נעשו לשם עבודה זרה. ואם הכלים מבוזים, כגון כוסות ששותים בהם, מותרים, שלא נעשו אלא לנוי. ולפי זה גם הבובות שעיקר עשייתן לתינוקות לשחק בהן, ופעמים רבות שהן מתגוללות בעפר ובמקומות לא נקיים, הרי זה כמוצא צורה שעל כלים מבוזים שאין דרך לעובדה, ומכיון שאין בזה שום חשד של עבודה זרה מותר.

אמנם, למרות שסברתו להקל, כתב שם וז"ל: אמנם כל זהו מדינא, אבל מי שרוצה לחוס על נפשו יעיין מה שכתבו בספרים הקדושים כי על צורת אדם בולטת הסטרא אחרא שורה, ועיין מזה בספר יערות דבש, ואפילו בצורה בעלמא עיין בשאלת יעב"ץ  שהביא שם שאביו הגאון בעל החכם צבי לא רצה שיציירו צורת פניו.

 

 

סיכום הענין

לענין הנדון הראשון, אם מותר לצלם אחרים ולהצטלם, יש האוסרים ויש המתירים, ויסוד המחלוקת היא אם יש לסמוך על ההיתרים של צורה שאינה שלמה ועל צורה שאינה בולטת, וכפי שמובא מפשיטות דברי השולחן ערוך היקל בשניהם.

בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ב, קונטרס אחרון יו"ד סימן יא) מחמיר בזה מעיקר הדין וגם על פי סוד, משתי סיבות. סיבה ראשונה, שישנם הרבה פוסקים החולקים על שיטת הרא"ש, וסוברים שיש להחמיר אפילו בצורת הראש בלבד, בלא שאר הגוף. סיבה שניה, שמכל מקום אין ברור כל כך בדברי השולחן ערוך אם מיקל בצורת הראש בלבד, כיון שהביא פסק זה רק בשם "יש מי שאומר".

כן בשאלת יעב"ץ (חלק א' סימן קע) כתב על הגאון החכם צבי, שלא הסכים בשום אופן שיצלמו אותו, הרי לך להדיא דפסק בפשיטות כדעת המחמירים.

יש לאסור אף מדברי הזוהר, ולענין זה הביא ביערות דבש (ח"א דרוש ב' דף יט) דאפילו בצילום דאינו לא בולט ולא שוקע ואפילו שאינו פרצוף שלם ראוי להזהר, לפי שהאדם הוא מרכבה לצורה העליונה, ושעל ידי זה עלול להתאחז בתוכו הקליפות ול'ו יחליפינו ול'ו ימיר טוב ברע חס ושלום.

אולם ברמב"ם (בפרק ג' מהלכות עבודה זרה הלכה י') מבואר שאין איסור בעשייה (וכל שכן שהייה) של צורת אדם אם הצורה שוקעת או אינה בולטת. ופסק השולחן ערוך להקל כשיטת הרמב"ם.

בעיקר ההלכה כבר פשט המנהג להקל בזה בכל אופן בצילום פוטוגרפי, כפסק רבותינו בעלי השלחן ערוך. ועוד שבחכמת אדם (כלל פה סעי' ו') מחדש שבזמן הזה אין חשדא בצורות אדם כיון שידוע שבזמן הזה אין עובדין לצורת אדם, ואותו שנעבד עושין אותו משונה.

לענין הנידון השני, אם מותר לעשות ואפילו לשהות מטבע של כסף עם פרצוף פנים שלם בולט, ישנם פוסקים האוסרים, ואכן בפתחי תשובה (יורה דעה סימן קמא ס"ק י') הביא מה שנשאל בשאילת יעב"ץ (ח"א סימן קע) במעשה שהיה באמשטרדם בעת שנתקבל הרב מהר"ר אלעזר ז"ל לאב בית דין שם, עמד איש אחד שהדפיס מטבע כסף בדמות צורתו, והיה תבנית ראש עד החזה עם פרצוף פנים שלם בולט.

והאריך שם לבאר שזה איסור גמור מוחלט ויש בזה איסור כפול, האחד לא תעשה של תורה "לא תעשון אתי", וגם משום חשדא דאסור אפילו באחרים עשו לו.

נמצא בשיטת המחמירים, שיש איסור בצורה בולטת על מטבעות אף בצורת פרצוף בלבד, אולם לפי פשטות דברי הרא"ש אם הצורה אינה שלמה ויש רק פרצוף בלבד יש להקל אפילו אם הצורה בולטת. ועיין בשו"ת יב"א (חלק ד' יו"ד סימן כב) שכתב לענין שטר כסף שהדבר פשוט שמאחר שהשו"ע פסק להתיר ודאי שאין לערער על זה בסופה ובשערה, ולכן בזמן שאין הצורה בולטת בודאי שיש להקל בפשיטות, ולא דמי למטבע של מתכת שהצורה בולטת.

לענין הנידון השלישי, אם מותר לקנות ולהשהות בובות בבית, בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ב' קונטרס אחרון יו"ד סימן יא) כתב: אותם המחזיקים בבתיהם לנוי זה ודאי מדינא אסור לכל אדם ובעל נפש טוב ליזהר מזה כי אפשר דהוא גם כן קצת בכלל אביזרייהו דעבודה זרה ועליו נאמר הרחק מן הכיעור והדומה לו.

וכן בקובץ פרי תמרים (חלק ז' סי' קלד) הביא העורך מעשה רב ממרן הגה"ק מסאטמאר זי"ע ששאלו אחד בליל שבת מה הדין בצורות אלו וצוה לקלקל קצת את הצורה, ושוב שאל השואל שכעת בשבת מה יש לעשות, וענהו שיעשה כמו שאמרו בגמרא לענין המוציא חמץ בביתו בתוך הפסח שכופה עליו כלי. אמנם קונה ירא שמים שיש בו ריח תורה לא יסמוך על המקילים אלא יפחות את הצורה, והביא שכן הורה החזון איש זצ"ל.

אולם ישנם פוסקים הסוברים שאין שום איסור בעשייה וכל שכן בקניית ושהיית בובות העשויות לצורך תינוקות לשחק בהן, כיון שאין בזה שום חשד לעבודה זרה, ואילו לגבי בובות הכל יודעים שאין בזה שום סרך של עבודה זרה, ובמיוחד בזמנינו.

עוד יש שהקילו לקנות ולהשהות בובות על פי הסברא שבובות הם ככלים מבוזים, וכמו שמצאנו בשו"ת פרי השדה (חלק ג' סימן לח) שכתב לענין בובות שעיקר עשייתן לתינוקות לשחק בהן, ופעמים רבות שהן מתגוללות בעפר ובמקומות לא נקיים, הרי זה כמוצא צורה שעל כלים מבוזים שאין דרך לעובדה, ומכיון שאין בזה שום חשד של עבודה זרה מותר.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות